ועד אל־אא'ח'רה היא "אחרית הימים", או "ההבטחה השנייה" בערבית. זו תפיסה איסלאמיסטית, המעניקה פרשנות לכמה פסוקים מתוך סורה 17 של הקוראן. ההתפתחות הראשונה, לפי אחת הפרשנויות, היא גירוש היהודים מחצי האי ערב בידי הנביא מוחמד. ההבטחה השנייה, או אחרית הימים, היא עניין נתון לפרשנות יצירתית. ב־2021, בימי שומר החומות, פרצה המשטרה להר הבית בירושלים. משום שהסורה מזכירה פריצה לבית המקדש, להר הבית, למנהיג חמאס יחיא סינוואר הייתה הארה: אלוהים מדבר עליו ואליו. ההבטחה השנייה, אחרית הימים, תהיה המלחמה לשחרור פלסטין.
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
כמה חודשים מאוחר יותר, ערך חמאס בעזה כנס גדול שנקרא "הבטחת אחרית הימים – פלסטין לאחר השחרור". אורח הכבוד היה סינוואר. בכנס עסקו ברגע שאחרי השמדת ישראל, במשטר שייבנה במקומה. בדיעבד אנחנו יודעים שסינוואר ואנשיו כבר היו בהיערכות ואימונים לקראת "הפרויקט הגדול": הפלישה לישראל. זו הייתה טעות ענקית של אנשי המודיעין הישראלים, כמעט כולם: הם לא העריכו נכונה את המשיחיות של סינוואר כמוטיב אמיתי, דתי. מחויב לחלוטין. תחושת הביטחון של סינוואר הייתה כה גדולה, שחיזבאללה, איראן ושאר חברי הציר לא עודכנו בתוכנית הצפויה. והם לא עודכנו במכוון.
5 צפייה בגלריה
תקיפה אווירית במחנה הפליטים אל מגאזי
תקיפה אווירית במחנה הפליטים אל מגאזי
7 באוקטובר התרחש, אך עזה היא זו שנהרסה
( צילום: Eyad BABA / AFP)
7 באוקטובר התרחש, אך עזה היא זו שנהרסה. המשיחיות נתקלה במציאות הקשה, של כוח ישראלי חסר תקדים. כעת, אנשי חמאס שינו את הטפותיהם ברצועה. ההבטחה הראשונה, הם אומרים לעזתים לאחרונה, היא הפלישה לעוטף עזה. ההבטחה השנייה, אחרית הימים, היא הלחימה האמיצה נגד צה"ל בתוככי הרצועה, שבסופה הפולש היהודי יסולק. הנה השבוע, עם עסקת החטופים, האויב נסוג.
פתטי? אין להכחיש זאת. קיצוניות דתית היא בראש וראשונה הונאה עצמית. אך הדברים האלה מדגימים עניין חשוב, ואולי קריטי, לאור עסקת החטופים והפסקת האש: הנחישות של חמאס לשרוד, דתית ומעשית. להסתגל. לספר סיפור אחר. בכל דור ודור, מאמין מוחמד סינוואר, מוטל על אדם אחד להילחם ביהודים. היה זה היטלר ב־1939, אחיו ב־2023, ועכשיו זה תורו. אלה הם אויבינו.
הימים שמצפים לכולנו יהיו עמוסים ברגש ברוטלי, בלתי מעובד. החשוב והמוצדק ביותר הוא השמחה על השבת החטופות והחטופים הביתה, ותחושת ההתפרקות שתבוא עם הידיעה על עינויי הגוף והנפש שעברו. נחוש את הצורך של המדינה להתאחד סביב השבות והשבים, ואת ההימתחות הבלתי נסבלת של השבתם, לעשרות ימים שישחקו את העצבים עד דק.
אל זה יצטרפו הכאב והתסכול על מי שנרצחו ומתו בשבי בחודשים האחרונים, מאז דובר על העסקה הזו ממש – כמעט ללא שינוי – בקיץ האחרון. ותרחש הדאגה המצמיתה עבור מי שנשאר מאחור, לשלב השני, שמי יודע מתי יבוא. אם יבוא.
וכל זה יהיה רק חלק מהסיפור. כי אסירים פלסטינים, רבים מהם ארכי־רוצחים, ישוחררו. ובעיקר: בנימין נתניהו עומד להעניק לתנועה הלאומית הפלסטינית תמונה שהיא מעולם לא קיבלה. שיבה המונית, חוגגת, של מאות אלפי בני אדם לאדמות שמהן יצאו בשל המלחמה. וזו המילה הרלוונטית – שיבה. הפלסטינים וחמאס יגידו: זו ההבטחה הראשונה, כמו בקוראן. הבטחת הפעם השנייה בוא תבוא, בשיבה האמיתית, לפלסטין כולה.
5 צפייה בגלריה
הפגנה למען שחרור החטופים עסקת חטופים
הפגנה למען שחרור החטופים עסקת חטופים
השבת החטופים היא מטרה יסודית של המלחמה
(צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)
ולכן, במקביל לאושר על שחרור החטופים, יתפרץ בישראל כעס עצום אל מול ההתפתחויות האלה. יישאלו שאלות חריפות של משפחות שכולות, שבניהן נפלו במלחמה הקשה הזו. אני לא חושב שכולן יקבלו תשובות טובות.
השבת החטופים היא מטרה יסודית של המלחמה, וללא הגבורה וההקרבה של לוחמי ומפקדי צה"ל ברצועה, ספק גדול אם חמאס היה מסכים לזוז מהעמדה שאימץ אחרי העסקה הקודמת: רק סיום של המלחמה ונסיגה מוחלטת של צה"ל מעזה יובילו לשחרור חטופות וחטופים נוספים. אך הוויתור של חמאס על סיום המלחמה פורמלית הגיע כבר ביולי 2023, והוא נבע מוויתור ישראלי ענק – על ציר נצרים. נתניהו היה מריר במיוחד לגבי הצעת ישראל הזו, למרות שאישרר אותה, וכינה זאת "אמבוש" של ראשי מערכת הביטחון ויואב גלנט.
באותם חודשים, כפי שתואר בטור זה לראשונה, סבל המו"מ מהדלפות קטלניות. הקטלנית שבהן מסרה לבצלאל סמוטריץ', ודרכו לקבינט הכללי ומשם לתקשורת, את עמדת המינימום של ישראל במגעים (18 חטופות וחטופים). מדובר היה בסוד מדינה מהמעלה הראשונה, החלטה חשאית שהתקבלה בפורום זעיר, ותכליתה לקבוע מהו מספר החטופים הנמוך ביותר שעליו תסכים ישראל ללכת לעסקה. ההדלפה גרמה לחמאס לעשות את הדבר המובן מאליו: הוא אימץ את עמדת המינימום הישראלית כעמדת המקסימום שלו.
בחודשים שחלפו, חיזבאללה רוסק, איראן ספגה מכה קשה, סינוואר חוסל, רפיח נכבשה, אלפי פלסטינים מתו; חטופים רבים מתו ונרצחו. הדבר המשמעותי ביותר הוא שנתניהו, כבר לפני כחודשיים, הודיע לאנשיו שהוא רוצה עסקה. הוא פעל לצרף את גדעון סער, שחבירתו לקואליציה איפסה את מספרי סיעת בן גביר ואיפשרה עסקה בלי שהממשלה תיפול מיידית. המוסד ודדי ברנע המשיכו להוביל את המגעים, אך במקביל השב"כ וראש השב"כ הסתערו על פרטי הפרטים ממש. זה היה יעיל מאוד בשבועיים האחרונים; במדינות המתווכות החמיאו לאנשי השירות על הבקיאות ברקמות הדקות ביותר של ההסכמים. זה מה שנדרש כדי לסגור.
5 צפייה בגלריה
רה"מ בנימין נתניהו בשיחה עם דונלד טראמפ בה הוא מודה לו על שסייע לישראל לחתימה על עסקה לשחרור חטופים
רה"מ בנימין נתניהו בשיחה עם דונלד טראמפ בה הוא מודה לו על שסייע לישראל לחתימה על עסקה לשחרור חטופים
נתניהו. הודיע לאנשיו כבר לפני כחודשיים שהוא רוצה עסקה
(צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)
נכון לכתיבת שורות אלה, יש משבר אחרון, לפי לשכת ראש הממשלה. רה"מ נתניהו טרם נאם והסביר את החלטתו ללכת לעסקה, ומדוע היא טובה יותר לשיטתו מזו של חודשי הקיץ. הוא יכול לנקוט בשני קווים שונים: לומר כי חמאס מעולם לא קיבל את הצעת מאי-יולי של ישראל ורק ביזבז זמן, ובזכות הצלחות ישראל הוא סוף־סוף השלים עם יוזמתה. או להצהיר שההסכם הנוכחי טוב עוד יותר מזה של חודשי הקיץ בפרטיו, וישראל יכולה להרשות לעצמה את ההסכם הזה מתוך עמדה של עוצמה, לאחר הישגיה באזור. לא משנה מה יהיה הטיעון, הימין הישראלי סוער נגד ההסכם. נתניהו יודע זאת.
בתמצית, החלה ספירה לאחור לבחירות. לחוק הפטור מגיוס לחרדים אין רוב עדיין. בלעדיו – גם אין רוב לתקציב מדינה בסוף מארס. נניח שזה ייפתר: בין אם סמוטריץ' יישאר או יפרוש על רקע העסקה, סיכויי ההישרדות של נתניהו תלויים עמוקות בחידוש המלחמה. בתום השלב הראשון, יישארו בידי חמאס כ־20 חטופים בחיים לפי הערכת ישראל. הם ומשפחותיהם מחכים לשחרור לפי מתווה העסקה בחלק השני. ייתכן בהחלט שייווצר לחץ מממשל טראמפ להמשיך בעסקה. מצד שני – ללא חידוש המלחמה, ועם הותרת חמאס בשלטון ברצועת עזה, ראש הממשלה יקבל גט כריתות מהימין.
אסטרטגית, ספק אם חמאס יהיה מוכן להשבה מהירה של כל החטופים החיים. אלה קלפי המיקוח האחרונים. שוחחתי עם גורם המעורה מאוד במגעים. הוא התריע כי לוח הזמנים עד כה במו"מ עם חמאס היה מהיר להפליא, ביחס לארגוני טרור במזרח התיכון המחזיקים חטופים. "מטרתם תהיה אחרי השלב הזה להאט, למשוך", הוא העריך בצער.
הרצי הלוי אמר לשרים ולרה"מ שבעזה יש רק שלוש אפשרויות. כיבוש ישראלי, שלטון פת"ח ומשטר חמאס. תבחרו, הוא הציע. הם לא בחרו בכלום, והם יקבלו – לפחות ב־42 הימים הקרובים – את חמאס
הג'אגלינג של נתניהו, כל הכדורים באוויר, כבר לא בר־קיימא. הימין הקיצוני, הבייס שלו, המום מההתפתחויות האחרונות. במקומות מסוימים בימין החלו מגדפים את טראמפ. לנתניהו יש משפט פלילי על הראש, השתמטות לחרדים, תקציב, חידוש המלחמה או שלב שני בעסקה, בחירות. שתי הנקודות האחרונות הן קריטיות: אם מביטים בצורה אכזרית וצינית, ללא מחויבות לחיי החטופים בעזה, האינטרס הקר מחייב את נתניהו לעסקה חלקית, חידוש המלחמה ואז הליכה לבחירות כאשר הוא במלחמה.
העניין הוא שיש עוד כדור באוויר, והוא הכי חשוב: מלך חדש בוושינגטון. לא בטוח שהתוכנית הזו – עסקה ואז חידוש המלחמה – תהיה מקובלת עליו. בפרט אם ישראל רוצה לגייס את ארה"ב למאבק נגד הגרעין האיראני. בכיר אמריקאי שאיננו חלק מממשל טראמפ אמר לאחרונה לעמיתיו הישראלים: אתם יודעים, כאשר הנשיא הנבחר הציג אולטימטום לחמאס, להגיע לעסקה עד 20 בינואר – הוא התכוון גם אליכם. הם לא הופתעו.
5 צפייה בגלריה
דונלד טראמפ מסיבת עיתונאים אחוזת מאר א-לגו פלורידה ארה"ב
דונלד טראמפ מסיבת עיתונאים אחוזת מאר א-לגו פלורידה ארה"ב
לא בטוח שטראמפ יסכים לעסקה ואז לחידוש המלחמה
(צילום: SCOTT OLSON / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
שוחחתי השבוע עם אמריקאי שעומד בקשר קבוע עם טראמפ ואנשיו, וזוכה אצלם להערכה רבה; הוא עשיר מאוד. נימת הקול שלו על נתניהו הייתה קרה עד קרה מאוד. "יום הדין מגיע", אמר האיש, ידיד מובהק של ישראל, "טראמפ סולד מביבי". הוא אישר כי טראמפ מעריץ את הישגי צה"ל במלחמה ובהחלט מייחס אותם גם לנתניהו, אבל העניין האישי ביניהם לא פג. עד כמה שידיעתי משגת, הטענות ששליחו המיוחד של הנשיא, סטיב ויטקוף, איים על נתניהו במילים קשות וכופף את ידו של נתניהו כדי שיחתום – אינן מדויקות בלשון המעטה. ויטקוף לא נזקק לכך בכלל. נתניהו הבין היטב מה טראמפ רוצה, ומה נדרש ממנו לעשות; מאז הבחירות, והניצחון העצום של הרפובליקנים, מזהים רון דרמר ונתניהו (לפי הסדר הזה) כי הממשל החדש מציג אתגרים עצומים בפני קואליציית נתניהו. האתגר נעוץ בשורש כ.ת.ב, שממנו נובעת המילה "הכתבה".
טראמפ רוצה שקט במזרח התיכון, מחירי נפט נמוכים שיבטיחו אינפלציה דועכת, הסכם שלום היסטורי עם סעודיה ופרס נובל. מייק וולץ, היועץ המיועד שלו לביטחון לאומי, התראיין השבוע לפודקאסט אמריקאי, Call me back, ופשוט יצא מגדרו כאשר נשאל על האפשרות לנורמליזציה ישראלית-סעודית. הוא הגדיר זאת כ"סדר עדיפויות ענק (huge)" של הממשל החדש. לא "גבוה" ולא "חשוב", אלא "ענק". צריך להבין עד כמה הדברים פרקטיים כרגע: ממשל טראמפ עוסק מעשית בספירת קולות בסנאט כדי לבדוק שיש לו את הרוב המיוחס הנדרש להסכם עם סעודיה.
מצד שני, וולץ גם נשבע בנקיטת חפץ שחמאס לא יהיה חלק משלטון עזה בשום אופן, שאין לו תפקיד "כמו שלאל קאעדה או דאעש אין תפקיד". הוא הציג חזון ליניארי: "נוציא את האנשים שלנו" (החטופים, ולא רק האמריקאים), "נעקור את הסרטן" (חיסול חמאס) ואז המשך להסכמים אזוריים. איך כל זה יקרה אחרי שמיליון פלסטינים חזרו לצפון הרצועה? מה תוכל ישראל לעשות שלא עשתה כבר שנה וחצי כדי לחסל את חמאס? מי ישלוט ברצועה בדיוק ויוודא שלחמאס "לא יהיה תפקיד" כלשונו של וולץ? ואיך הסרטן ייעקר? אף אחד לא יודע. ובעיקר: ישראל לא יודעת.
נקודה חשובה. ישראל לא פיתחה שום חזון מדיני לאזור תוך כדי המלחמה בעזה. בוודאי שלא מתווה ל"יום שאחרי" ברצועה. שוב ושוב הוזהרו נתניהו ושותפיו (ובראשם דרמר) שללא תוכנית "היום שאחרי", יהיה בלתי אפשרי להשיב את החטופים ולעמוד ביעד המלחמה המרכזי השני – שחמאס יסולק משלטון ברצועה. הם התעלמו. מה קרה לבסוף? הלחץ בחברה הישראלית גבר למען עסקת חטופים (רוב הישראלים תומכים בסיום המלחמה למען השבת כל החטופים, לפי סקרי ערוץ 12). הגיע נשיא חדש לוושינגטון. על השולחן הייתה רק הצעה אחת, זו של הנשיא ביידן/נתניהו ממאי-יולי 23. זו איננה הצעה טובה לגורל החטופים (היא לא משיבה את כל החטופים, במהלך אחד) או לגורל עזה וביטחון ישראל (אין בה תיאור של עתיד הרצועה). אבל זה מה שיש. כאשר לא יודעים לאן הולכים, לא מגיעים לשום מקום שרוצים. בצוק העיתים, רגע אחרי שהעסקה סוכמה, החלו סמוטריץ' ונתניהו לשוחח ביניהם בשאלה מעניינת: איך לוודא ששלטון חמאס אכן ימוטט. חבל שהדיון הזה לא התרחש בקבינט לפני חודשים רבים. ראוי להזכיר את תשובת הרמטכ"ל כאשר העניינים הללו עלו בעבר: הרצי הלוי אמר לשרים ולרה"מ שבעזה יש רק שלוש אפשרויות. כיבוש ישראלי, שלטון פת"ח ומשטר חמאס. תבחרו, הוא הציע. הם לא בחרו בכלום, והם יקבלו – לפחות ב־42 הימים הקרובים – את חמאס.
5 צפייה בגלריה
דונלד טראמפ ומוחמד בן סלמאן אאל סעוד
דונלד טראמפ ומוחמד בן סלמאן אאל סעוד
טראמפ משתוקק להסכם עם סעודיה ולפרס נובל
(צילום: GettyImages)
וחמאס הוא קללה. מיד אחרי ההודעה על סיכום העסקה, יצא הנושא והנותן המרכזי, חליל אל חאיה, בנאום נרגש על ניצחון ההתנגדות. "קרב שיטפון אל־אקצא סימן נקודת מפנה חשובה בהיסטוריה של המטרה הפלסטינית, ומה שקרה ב־7 באוקטובר מבחינת הישגים צבאיים וביטחוניים יישאר מקור לגאווה לעמנו ולאומה שלנו ויעבור מדור לדור", הבטיח מי שנחשב לאיש הקרוב ביותר ליחיא סינוואר מחוץ לגבולות עזה.
בחו"ל, שיטפון של אנטישמים, רדיקלים ואידיוטים החל לחגוג את ה"ניצחון" הגדול של הפלסטינים בעזה, ולהבטיח להילחם עד "שחרור כל פלסטין". ב-7 באוקטובר חמאס הציג פיילוט לרצח עם. הפסקת האש גרמה לכל הגורמים האלה, שבכו מרה על המצב ברצועה, להבטיח שהפרויקט הגדול – רצח עם על מלא – יושלם בקרוב. את עיני תפסה כותבת ארסית במיוחד ופופולרית עם למעלה מ־200 אלף עוקבים, שהבטיחה את "פירוק הציונות" ו"תהילה למרטירים". גיגלתי את שמה; לפי התוצאות, היא מתגוררת בקטאר. איזו הפתעה. המדינה שקיבלה את הכבוד להודיע על ההגעה לעסקה, ועוד בהצהרה לתקשורת העולמית של ראש הממשלה.
זה שקטאר הניעה את המגעים לעסקה – אין ספק. היא גם מתדרכת בנדיבות עיתונאים מכל העולם, כולל ישראלים. במקביל, היא משמשת כנקודת ציר של ההסתה האזורית נגד ישראל והתמיכה בארגוני אחים מוסלמים, ובכלל זה כמובן חמאס. האזור כולו, ובעיקר עזה וישראל, שילמו מחיר כבד על המלחמה. בדוחא לא שילמו שום מחיר, ובכל זאת ישראל וממשלתה מעניקים לה כבוד של עושי שלום.