כל הממשלות נולדות בחטא: תמיד יש שם איזו הפרת הבטחה בוטה, ברורה. נתניהו שרימה את גנץ מהרגע הראשון, ומעולם לא התכוון שייכנס למשרד ראש הממשלה. יצחק שמיר שהציע ליובל נאמן, ממפלגת התחיה המנוחה, לתלות את ההסכם ביניהם כתמונה על הקיר. יצחק רבין שלא חלם שיסתמך על המפלגות הערביות עבור רוב בכנסת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
וגם הממשלה הזו, יסודה בחטא. בתחילת מערכת הבחירות האחרונה, החל נפתלי בנט לשדר מסרים ברורים כי לא יפסול עוד שותפות שאיננה בנימין נתניהו, אם הנ"ל שוב ייכשל בהשגת רוב. בבלפור השתכנעו שיו"ר ימינה עבר צד, וניפקו קמפיין רשמי: "בחרת בנט, קיבלת לפיד – ברוטציה". בדיעבד, מדויק להפליא. באותו שבוע קיים יו"ר ימינה כמה שיחות. באחת מהן הציע לו בן שיחו לעשות דבר יוצא דופן: פשוט לומר את האמת. אולי תודיע שאתה תלך עם מי שיוכל להרכיב ממשלה, בתמורה לרוטציה, נאמר לבנט. תנמק בכך שאסור שיהיו עוד בחירות, שאם תצטרף, לא משנה איזו ממשלה תקום, היא תהיה בעלת גוון ימני.
בנט, בתגובה, הימהם משהו על כך שיעשה מה שטוב למדינת ישראל. כעבור שבוע הוא צעד לאולפני ערוץ 20 באמצע הלילה, והתחייב וחתם שלא יישב עם יאיר לפיד. האם בנט היה זקוק להבטחה החלולה ההיא, לא לשבת עם לפיד? כבר לא נדע. אבל תביטו בסקרים השבוע. אחרי החרפה ביטחונית, אחרי שסילמן פרשה ברעש גדול: בנט יושב על שישה-שבעה מנדטים חזקים. מי יודע, אולי להגיד את האמת במהלך הקמפיין לא היה רעיון גרוע כל כך. אולי לממשלה הזו היה עדיין רוב בכנסת הבוקר.
מספיק נכתב השבוע על הרשלנות הפוליטית שבה התנהל בנט, על התאהבותו בעמדת ראש הממשלה המקצועי, פנטזיה שגם הטובים והפופולריים בראשי הממשלה לא התבשמו ממנה. הוא התנהל בראשות הממשלה ביעילות עניינית, כאילו זו ריצת ספרינט ביום ספורט בחברת הייטק, כאילו המערכת הפוליטית שלנו איננה מכורה לבחירות כמו לאופיואידים. מסתער על העברת התקציב, גלי הקורונה, הסכם סחר חופשי עם האמירויות, המאבק בהסכם איראני, גל טרור ביטחוני, משברים קואליציוניים עם השותפות. והאנשים שהביא לכנסת? חלקם נותרו מאחור, נרדפים בקמפיין הימין, מתאוננים תמידית.
כל עוד לא יהיה עריק נוסף, סילמן מוצאת את עצמה במצב מסוכן ביותר: אם תתחיל להצביע נגד הממשלה ותוכרז פורשת, היא תיאלץ להסתמך על נדיבות ראש הממשלה הבא והמוניטין שלו בקיום הבטחות
אך הניתוח הזה מוגבל. בפוליטיקה, המבחן הוא לא הזנחה כללית, אלא טיפול אגרסיבי בכל משבר, מיידית. זה היה הכישלון הגדול, לא הזנחת רגשותיהם של חברי ימינה. השר זאב אלקין, לדוגמה, התריע לפני למעלה משבוע על המהלכים עם סילמן. ואז חזר והתריע. גדעון סער הלך עם התרעה ממוקדת לראש הממשלה, אישית. פעמיים. אלקין לא התעצל: יממה לפני שסילמן פרשה, הוא גם שוחח עם איילת שקד. "זה היה יום כיפור", אמר מקורב אחד, "היו עשרות סימני אזהרה, וזה לא טופל". טיפול הוא לא שיגור מקורבים, אלא פינוי סדר היום של ראש הממשלה כדי שייתן לסילמן, כפי שמקובל בפוליטיקה הישראלית, כל מה שהיא רוצה. ומה שהיא רוצה, אם זה לא מובן למישהו, לא קשור בכלל לכשרות הפסח בבתי החולים.
באביריות טקטית גונן בנט השבוע על סילמן, שגמלה לו על כניסתה לכנסת בסכין בגב, ואז בסיבוב. זה היה בישיבת סיעת ימינה בלשכת ראש הממשלה ביום רביעי בבוקר, בעוד גלי ההלם על אובדן הרוב של הממשלה בכנסת מתפשטים כמו אדוות במערכת הפוליטית כולה. בנט הזהיר את החברים שישבו בחדר משובו של בנימין נתניהו לשם. "מה אתם חושבים שיקרה? הקונסוליה במזרח ירושלים תיפתח תוך שלוש דקות. על הסכם הגרעין האמריקאים יחתמו מיד, וההקפאה בבנייה ביהודה ושומרון תהיה הארוכה בהיסטוריה". הוא התחייב לפנות את לוח הזמנים שלו לחלוטין, לבד מעניינים ביטחוניים דחופים, לפתרון המשבר הפוליטי, והביע אמפתיה לחבריו. "אני לא חושב שהיה דבר כזה בפוליטיקה, כמו מה שיש מאז הבחירות", אמר בנט. הוא כיוון להפגנות מול הבתים של חברי הסיעה, להערות בבתי הכנסת, לרשעות ברחוב, לסיפוריה של סילמן שגוללו בפניו על אי-נעימויות לילדיה בפעולות בבני עקיבא. כל טיעוניה של סילמן על נושא החמץ היו שקריים כמובן, ובאותה ישיבה התברר מניע מרכזי שלה: החברים גילו כי לכל אחד מהם, בנפרד, נאמר שכבר יש פורש אחד בטוח מהקואליציה, והוא יפציע ברגע שהם יחתמו.
הם הועמדו, בעצם, במה שמכונה דילמת האסיר. הנה היא: כדי לפזר את הכנסת נדרשים 61 חברי כנסת. לאופוזיציה, לפני סילמן, היו לכאורה 59 (לכאורה ‑ משום שכלל לא ברור כי הרשימה המשותפת תתנדב לסייע לנתניהו בעניין). יש אדם הקונה את עולמו בשעה, זעקו בימין, והם לא התכוונו רק לעולם הבא. העריק הראשון יקבל רבע מלכות: שריון, תפקיד שר. העריק השני והמכריע, האצבע ה-61, יקבל את חצי המלכות. וכמה יקבלו מי שיבואו אחריהם? לכל היותר יגידו להם טוב שבאתם עכשיו, בבוז. חבל שלא באתם אז. תתמודדו בפריימריז.
רוב חברי סיעת ימינה לא האמינו לסיפור על העריק הנוסף, הסודי. אם סילמן האמינה, ורצתה לשרוד פוליטית, היא הפכה להיות האסיר מדילמת האסיר ‑ ונותרה לה רק אפשרות העריקה. נאמר לה שבתוך שמונה שעות יודיעו על העריק השני; זה היה בלוף. כאשר כל זה התברר, אמר ראש הממשלה לחבריו – העגומים, המרירים – שהדרך לפתור בעיה כזו היא באמצעות אמירת אמת ושיתוף פעולה. שלא כל אחד יחשוד באחר שהוא כבר ערק, ולכן הקריירה הפוליטית של הראשון נגמרה. החברים האזינו להסבר בשתיקה, ויצאו ליישם, אבל לא כפי שכיוון: בלילה שבין רביעי לחמישי נפגשו שלושה מחברי הסיעה בלי בנט, והחליטו שיפעלו במשותף, כולל במגעים אפשריים עם הליכוד. בכירי הקואליציה ששמעו מבנט בליל רביעי שהוא "בלם את הסחף", "עצר את הדימום" וקלישאות מעין אלה שאלו שאלה פשוטה: איפה ההודעות של חברי סיעתך שהם נשארים בממשלה. לבנט לא הייתה תשובה. ומה לגבי האסירה סילמן? לפי שעה, וכל עוד לא יהיה עריק נוסף, היא מוצאת את עצמה במצב מסוכן ביותר. אם תתחיל להצביע נגד הממשלה ותוכרז פורשת, היא כבר לא תהיה בכנסת הבאה, ותיאלץ להסתמך על נדיבות ראש הממשלה הבא והמוניטין שלו בקיום הבטחות. מי שחתם איתה את ההסכם הוא בנימין נתניהו, אתם יודעים. אנשי בנט עברו ביומיים האחרונים בין חברי הסיעה והפנו את תשומת ליבם לעדותו הקטלנית של שלמה פילבר במשפט נתניהו. באמת, הם אמרו, אתם חושבים שהעדיפות הראשונה של נתניהו היא להרכיב ממשלה? אתם לא מבינים שהכל על הקרח? שכל הבטחה שתקבלו תופר, בין אם משום שנתניהו בכלל הולך לעסקה או לכלא, או בגלל שהוא יהיה שם – ואנחנו יודעים כמה שוות הבטחותיו? סילמן, הם סיכמו, עשתה טעות של מתחילים.
מעכשיו זו תהיה ממשלה שונה. מהלך מדיני מול הפלסטינים היא לא יכולה ורצתה לתת, וגם לא הרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון, מאידך. רפורמה אזרחית כמו תחבורה ציבורית בשבת ורישום נישואים, גם לא. מה נשאר? חזון של ממשלה מהפכנית, כזו שמשלימה את כל מה שנדחה, שמחוקקת את מה שנדחק. תשתיות, רכבת תחתית, חינוך, רפורמה משפטית, יש מספיק. ממשלה שהמהפכה שלה היא סיסמת הציונים הכלליים, "תנו לחיות בארץ הזו". אך אם סילמן לא תחזור בה (בקואליציה התנחמו אתמול שבינתיים היא רק "שלחה מכתב"), שעון החול לבחירות יתחיל לזרום, והממשלה תעבור למצב של "חיסכון בסוללה". תהיה חקיקה, אבל במספרים מוגבלים ביותר, ורק אחרי בדיקה מדוקדקת. השמאל ירסן את התבטאויותיו ומהלכיו, ויתאפק. קשה לראות כיצד התקציב עובר בלי הסכמות עם חלקים מהרשימה המשותפת, ולכן הזמנים שבהם כל תקצוב לציבור הערבי נשלט בידי מנסור עבאס יצטרכו להסתיים. טכנית, הקואליציה לא איבדה את הרוב בכנסת כל עוד אפשר להכריז על סילמן כפורשת. אבל גם אם איילת שקד, אביר קארה או ניר אורבך יישארו נאמנים לסיעתם, וגם אם הקואליציה תמשיך לקרטע, ספק גדול אם אפשר להעביר את התקציב הבא. המשמעות היא, במקרה הטוב עבור הממשלה, הכרזה על בחירות במארס 2023; במקרה אחר, כבר בנובמבר 2022.
מה שטוב אצל בנט, זה שהוא יודע לקום, אמר השבוע יאיר לפיד בשיחות סגורות. האדריכל של הממשלה וראש הממשלה הבא, לפחות לכמה חודשים, התגייס השבוע לעבודות התחזוקה של קואליציה שמוחזקת כרגע במסקינג-טייפ. בנט, איבחן לפיד, עושה לפעמים טעויות גדולות; אבל הוא לומד, ואף פעם לא עושה את אותה טעות פעמיים.
אולי, אבל יש טעויות שמספיק לעשות פעם אחת בלבד.
מינוי בנו של אוליגרך רוסי לבית הלורדים למרות התנגדות שירותי הביטחון הבריטיים מסבך את בוריס ג'ונסון
אם רוצים להבין את עומק החדירה של רוסיה במערב, דרוש רק מבט ביורש עשיר בבריטניה ששמו יבגני לבדב, או בתוארו הבריטי: "ברון לבדב, מהמפטון שברובע של לונדון, ריצ'מונד על התמזה, ומסיביר שבפדרציה הרוסית".
התואר הזה איננו בדיחה: לבדב הוא חבר בבית הלורדים הבריטי מאז 2020, אז מונה לתואר הרם בידי ראש הממשלה הבריטי בוריס ג'ונסון. זה הנושא של סקנדל בריטי מאוד – לפחות כמו התואר "הלורד מסיביר" ‑ שמאיים לסבך את ג'ונסון, שמסובך ממילא בעניינים אחרים.
לבדב הוא בנו של האוליגרך הרוסי אלכסנדר לבדב, לשעבר סוכן קג"ב. למעשה, חבר בית הלורדים הנכבד החל לחיות בבריטניה כילד, כאשר אביו הגיע לשמש כאיש הקג"ב בשגרירות בלונדון. איך מגיעים מלהיות צאצא של מרגל בבריטניה אל בית הלורדים ולבעלות על עיתונים חשובים? התשובה הקצרה היא כסף, והרבה ממנו. התשובה הארוכה קשורה לדרך המזמינה שאותה הממסד הבריטי נוקט מול ממונם המפתה של זרים.
הכל מתחיל באב, כמובן. אלכסנדר לבדב פרש מסוכנויות הביטחון הרוסיות זמן קצר אחרי קריסת ברית-המועצות, רכש בנק קטן שבאורח מקרי לחלוטין היה קשור מסחרית לחברת הגז הרוסית הממשלתית, והפך למיליארדר. ב־2009 הוא רכש את ה"איבנינג סטנדרט" הבריטי, ואז את ה"אינדיפנדנט". ב-2011 לבדב תקף פיזית בטלוויזיה הרוסית אורח בתוכנית אירוח, בתקרית מצולמת שהפכה לידועה לשמצה. לאחרונה פירסם ספר שהסביר כיצד עשה את הונו ‑ לטענתו, בזכות כישרון ועבודה קשה – ובו גם התרשמויותיו מההתנהגויות הנלוזות של העשירים החדשים ברוסיה (כולל זנות). על עטיפת הספר מופיעה תמונתו לצד ולדימיר פוטין.
בנו, יבגני (42), הפך למין דמות ידועה באליטה הלונדונית, בחסות תרומות ענקיות. הוא מצא את הדרך המוצלחת להפוך למסמר המסיבה: לארגן ולממן אותה כמובן. לבוש תמיד בז'קטים הדוניסטיים ועם זקן מטופח, לבדב הצעיר תמך ב-2014 בפלישה הרוסית לחצי האי קרים, ושנה לפני כן צייץ בטוויטר מאמר שגרס שהקרמלין איננו אחראי לרציחתו של סוכן המודיעין הרוסי ליטוויננקו. זהו הסוכן שהורעל וגסס מהחומר הרדיואקטיבי פולוניום אחרי שיצא נגד ולדימיר פוטין. פול גליציה, מי שאחראי לפודקאסט שחקר את תולדות הלורד ומשפחתו בבריטניה, מציין שלבדב הביע בעקביות תמיכה, מופגנת או עקיפה, במדיניות פוטין.
לבדב הוא הבעלים של שני עיתונים שכותבים על בוריס ג'ונסון; ג'ונסון הוא שמינה אותו לבית הלורדים. הוועדה המייעצת למינויים ביקשה חוות דעת משירותי הביטחון הבריטיים. "הסאנדיי טיימס" דיווח כי היו אלה המוסד והשב"כ הבריטיים, שהעלו "דאגות" לגבי הענקת תואר לורד ללבדב. הביטוי שבו השתמש "הטיימס" היה "סיכון לביטחון הלאומי".
הוועדה ‑ שאין לה סמכות מחייבת – ייעצה לג'ונסון שלא למנות את לבדב. בתגובה, ג'ונסון הזועם התערב ודאג ששירותי הביטחון ימשכו את חוות הדעת שלהם, לפי "הטיימס"; הוא טען שזו "אנטי-רוסיות" (ג'ונסון מכחיש). זה הזמן לציין שג'ונסון ולבדב הם "חברים", וראש הממשלה הבריטי בילה במסיבות המפורסמות בתעוזתן של המיליארדר לבדב, מפעם לפעם מגיע אליהן במטוסו הפרטי. זה כולל תקרית אחת ב-2018 שבה התחמק מצוות האבטחה שלו כאשר היה שר חוץ, טס למסיבה בווילה של בן האוליגרך באיטליה לבדו, וצולם בשדה התעופה לאחר מכן מתקשה ללכת בקו ישר.
אם במוחכם חולפת המחשבה שסיפור המעשה הזה (המינוי, הקשר האישי לפניו, הפינוקים, ההתערבות כדי לקבור חוות דעת ביטחונית) היה כנראה מוליד כתב אישום במדינת ישראל, אתם לא לבד.
הברון עצמו, שבילה כמעט את כל חייו בבריטניה, עומד בתוקף על כך שאיננו "סוכן כלשהו של רוסיה", מתנגד למלחמה באוקראינה ותומך בגילוי המסמכים על מינויו. הפרלמנט הבריטי, בינתיים, דורש מראש הממשלה ג'ונסון דין וחשבון וגילוי מסמכים מלא על המינוי. אם אתם מחפשים נקודות אור בטרגדיה באוקראינה, הנה אחת: סיפורים בסגנון "הלורד מסיביר" לא יכולים עוד להישאר באפלת הקטיפה של אצולת הכסף והכוח.
ציטוט
"אתה אוכל היטב?"
"אנחנו משיגים את האוכל שלנו בעצמנו".
"ולא גוועת ברעב עדיין?"
"לא, שחטנו את הכלב ואכלנו אותו".
(שיחה בין חייל רוסי ובין הבית, כפי שיורטה בידי משרד ההגנה האוקראיני)
