בנימין נתניהו הוא קמפיינר הבחירות הטוב ביותר במערב. כמו שנזיר בודהיסטי מאמן את תודעתו לקבל את הריק ולתרגל חמלה, נתניהו אימן את תודעתו לזהות חולשות, לקרוא נתונים, להפיץ ספינים מהירים וחצאי שקרים, לנסח מסר ולחזור עליו אין-סוף פעמים, כאילו היה מנטרה.
נתניהו יודע שהמטען שהוא סוחב בבחירות האלה כבד ונורא. כדי להתגבר על כתם 7 באוקטובר, צריך לירות בחזרה. להאשים. לספק לתומכיו טיעונים. "זרוק בוץ על הקיר, משהו יידבק", ציטט פעם אבי דיכטר בפניי פתגם פלסטיני. נתניהו איננו בררן. לא אכפת לו ממה יהיה עשוי הבוץ. חלק מתומכיו יגידו שיאיר גולן הוא בוגד שפתח את השערים לפלישת חמאס. אחרים יזמזמו שההתקפה התרחשה בגלל "קפלן" והמחאה נגד ההפיכה המשפטית, או יאשימו שהקצינים זממו להפיל את נתניהו באמצעות מחדל מתוזמר. ראש הממשלה עצמו יסביר שקברניטי מערכת הביטחון לא סמכו עליו, שהם חששו ממיסקלקולציה.
אין צורך שכל הבוחרים יאמינו לאותו סיפור. ההפך. עדיף שלכל אחד תהיה גרסה משלו. האחד ישנא את יאיר גולן, השני את מפגיני קפלן, השלישי את טייסי חיל האוויר. נתניהו לא צריך לנהל את הפרטים. הוא צריך לנהל את הכותרת.
והכותרת פשוטה: נתניהו לא אשם. נתניהו היה הקורבן. מישהו אחר אחראי ל-7 באוקטובר; תשנאו אותו.
זה כל מה שהקמפיין צריך להשיג. ובמובן הזה, עבר על נתניהו שבוע מוצלח יחסית. רבים מבוחריו מאמינים ממילא ב"בגידה מבפנים", ורעייתו סיפקה להם תחושת צידוק. השבוע פורסם בערוץ i24 כי לא רק שיועצו הקרוב, טופז לוק, נכח בהקלטת הריאיון עם שרה נתניהו. לשכת ראש הממשלה גם קיבלה את חומר הגלם של הריאיון טרם השידור הערוך. לכן, יש רק שתי אפשרויות: או שטופז לוק החמיץ את הקטע שבו שרה נתניהו מזכירה את קונספירציית "המדים המגוהצים" (גולן היה "מלובש", בשפתה) והלשכה פיספסה אף היא, או שהכל היה מכוון. הכף נוטה לאפשרות האחרונה. אין זה מקרי שנתניהו העניק השבוע שפע ציטוטים על כך שלא "העירו" אותו בליל 7 באוקטובר, בלוויית האישום כי ראשי המערכת הביטחון נמנעו משיחה עימו כי חששו כי יכפה גיוס מילואים והיערכות מוגברת.
מדובר בקו הגנה משולל יסוד; אלה אותם ראשי מערכת הביטחון שהתחננו לחדש את הסיכולים ברצועת עזה בעוד נתניהו מסרב. לדברי בכירים במערכת הביטחון, לפני חגי תשרי 2023 הנחה נתניהו לפחות שלוש פעמים לשמור על שקט ברצועת עזה. זה אותו נתניהו שהתחבט חודשים לגבי הסרת אוהל של חיזבאללה שנבנה בתוך תחומי המדינה; אותו ראש ממשלה שהעביר לחמאס את הכספים מקטאר, חתם על עסקת שליט, לקח "סיכון מחושב" כפי שביקש ממנו בפתק יחיא סינוואר. זה אותו קמפיינר שהתגאה במשך שנים שאצלו אין מלחמות מיותרות. אף אחד, אבל ממש אף אחד, לא חשב שנתניהו "יעמיד את צה"ל על הרגליים", ובפרט כאשר אמ"ן מדווח כי "הנוח'בה בשגרה" ושב"כ מעריך שפניו של חמאס אינם לעימות. שני המרכיבים האחרונים מצביעים על הכישלון העמוק של מערכת הביטחון, כישלון שאין להכחישו. אך אם היה חשש ממיסקלקולציה, הוא הגיע מנתניהו, שדרש מצה"ל ושב"כ לשמור על השקט ברצועה בכל מחיר – כנראה כי חשב שהנורמליזציה עם סעודיה בדרך.
"זה כאילו ראש הממשלה מעדיף לשמור על בורות כדי שיוכל להמשיך לספר מה שהוא רוצה"
(צילום: שלו שלום)
היה משהו בדברים שנתניהו אמר בכמה ראיונות שנשמע יוצא דופן, מוזר. הוא חזר על כך שהיו "המון-המון סימנים מעידים" שחמאס עומד לצאת למתקפה. צורת ההתבטאות צרמה לי. כל מי שעסק בחומרים הרגישים של 7 באוקטובר יודע היטב כי לא היו "המון" או "הרבה" סימנים מעידים. זהו בדיוק הכישלון של אמ"ן, 8200 ספציפית והשב"כ: באותו לילה היו שלושה-ארבעה סימנים מהותיים בלבד, ואלה נסתרו בידי "סימנים מצננים". כל אדם שנחשף לתחקירי צה"ל יודע זאת היטב.
ההתבטאות של נתניהו העלתה מחשבה מטרידה: האם ייתכן שכמעט שלוש שנים אחרי הטבח, ראש הממשלה לא מכיר את פרטי התחקירים? האם ייתכן שישראל מנוהלת בידי אדם שבמסגרת מלחמת הכל-בכל הפוליטית, בכלל לא קרא מה היו הכשלים?
בדיקה קצרה מעלה מסקנה יוצאת דופן: נתניהו כלל לא דאג שהתחקירים יוצגו בפניו. לפי בכירים במערכת הביטחון, אין סיבה להאמין שקרא אותם. לפי גורמים מעורים, הצבא לא העביר קבצים של התחקירים מחוץ לצה"ל. נתניהו לא קיים כל דיון סדור עם הרמטכ"ל והמטה הכללי, הנוכחי או הקודם, על תחקירי 7 באוקטובר. בוודאי שלא התקיימה ישיבת ממשלה בעניין.
בפברואר 2025, בימים האחרונים של כהונת הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי, הוצגו התחקירים האחרונים בפני שר הביטחון, ולאחר מכן תא הכתבים הצבאיים – כדי שיוכלו לדווח עליהם לציבור. לאחר מכן התחילה הצגתם בפני אזרחים וקהילות שנפגעו כתוצאה מהתקפת חמאס. בהצגת התחקירים במשרד הביטחון נכח אל"ם מהמזכירות הצבאית של ראש הממשלה.
ב-27 בפברואר שיגר ראש הסגל של נתניהו צחי ברוורמן מכתב למזכיר הצבאי של שר הביטחון. הוא התלונן שראש הממשלה לא קיבל את התחקירים לעיונו. בצה"ל התפלאו; בהחלט ראוי שנתניהו יראה את התחקירים כולם, אבל הוא מעולם לא ביקש זאת, וגם שר הביטחון כ"ץ לא העלה זאת. יתרה מזו: בצה"ל הציעו לנתניהו, הרבה לפני שהציבור נחשף לממצאים הקשים, לקרוא ולהעמיק בממצאי התחקירים. זה היה עוד במהלך עריכתם. נתניהו לא הביע כל עניין.
בתגובה למכתב ברוורמן, מיהר שר הביטחון כ"ץ להוציא "הוראה" להעביר את התחקירים לנתניהו. ההוראה הייתה סוג של מיצג. לא היו עוררין על כך שנתניהו זכאי - ואף מחויב, מתוקף תפקידו - להיחשף לתחקירים. ולו רק מסיבה אחת פשוטה: כדי לוודא שהכשלים שאיפשרו את 7 באוקטובר לא יחזרו על עצמם. היה ברור שצריך לעשות אירוע מסודר: מדובר בכמות גדולה של טקסט שעוסק בחקירות מורכבות, רגישות ועמוסות פרטים מסווגים.
לשכת הרמטכ"ל פנתה לברוורמן והציעה לקבוע בהקדם האפשרי מועד לסקירת התחקירים בפני נתניהו. במקביל, התקבלה הנחיה פנימית במטכ"ל להיערך להצגת התחקירים לראש הממשלה.
ב־27 בפברואר שיגר ראש הסגל של נתניהו צחי ברוורמן מכתב למזכיר הצבאי של שר הביטחון. הוא התלונן שראש הממשלה לא קיבל את התחקירים לעיונו. בצה"ל התפלאו; הם הציעו לו אותם הרבה לפני שהציבור נחשף לממצאים הקשים. נתניהו לא הביע כל עניין
עד כמה שידוע, בכך העניין נגמר. הלוי פרש מתפקידו כעשרה ימים מאוחר יותר. לשכת נתניהו מעולם לא חזרה לצה"ל כדי לקבוע מועד, וגם לא דרשה לקבל את התחקירים בכתב. לא התקבלה כל פנייה בלשכת הרמטכ"ל זמיר. חלפה שנה וחצי. השבוע נתניהו התראיין בסבר פנים חמורות ודיבר על "סימנים מעידים", בעודו מבטיח לקהל בערוץ 14 שחפותו תיחשף ב"פרוטוקולים". אך מהפרטים כאן, עולה כי התחקירים לא הוצגו בפניו. לא משום שהוסתרו; צה"ל רצה בדיון הזה. לשכת נתניהו פשוט לא חזרה לאף אחד.
זה דבר מדהים למדי. ספק אם התחקירים מושלמים; עצם עריכתם בעת המלחמה איננה מובנת מאליה. אך הם פיסת המידע המקיפה ביותר על הכשל המערכתי הצבאי ב-7 באוקטובר. נתניהו טוען שאין לו שום חלק בכישלון. שזה הכל על הצבא. אבל עד כמה שידיעתנו משגת – הוא מעולם לא טרח לקבל סקירה עליהם, לקרוא לעומק, או לקיים דיון בעניין. "זה כאילו נתניהו מעדיף לשמור על בורות", אמר לי גורם שבקיא מאוד בפרטים, "כי אם לא יקרא את התחקירים - הוא יוכל להמשיך לספר מה שהוא רוצה על 7 באוקטובר, ללא צורך להתחשב בעובדות".
פניתי ללשכת נתניהו. הם לא מסרו כל תגובה.
חילי טרופר
(צילום: עוז מועלם)
המבחן של גדי / השבוע הקרוב יהיה הגורלי ביותר עבור מערכת הבחירות. סגירת הרשימות מסמנת את התגבשות המפה. בבחירות, אי-אפשר לצפות את הכל. מעגלי החדשות, התנהלות היריב, התנהגות הבוחרים – כולם פועלים תחת ערפל קרב. אבל את הכלים, את המפלגות, אפשר לסדר כך שייטיבו בצורה אופטימלית עם הגושים. אלה רגעי המתח הקריטיים ביותר עבור הפוליטיקאים.
שתי ההתפתחויות המהותיות היו צפויות. הראשונה, התמזגות כוחות במפלגות הימין שמתחת לאחוז החסימה. זה תהליך שיגיע לשיאו עד סגירת הרשימות ממש, ב-8 בספטמבר. נתניהו עוסק בכך יומם ולילה: למנוע בזבוז קולות. המרכיב השני, שעליו נכתב כאן, הוא איחוד הרשימה המשותפת. מסיבות עלומות, השיח התקשורתי על כך מוגבל. איחוד חד"ש, בל"ד ותע"ל שינה את מפת המנדטים, העלה את הייצוג הערבי בכנסת הבאה בכ-40%, והחליש את הסיכוי שיהיה "רוב ציוני" לאיזנקוט, ובוודאי שלליכוד. במילים פשוטות: אם מפלגות ערביות יקבלו 15-14 מנדטים, קשה מאוד לדמיין 63-62 מנדטים לגוש השינוי או לגוש נתניהו. העלאת אחוז ההצבעה אצל הערבים משפיעה גם על אחוז החסימה; יהיה קשה יותר לעבור.
מכאן הדאגה הגדולה של נתניהו, עופר וינטר. אנשי איזנקוט טיפלו בווינטר, וסימנו אותו כחבר מחויב בגוש נתניהו. כך הוא איבד קולות של מצביעי ימין מתונים, שאינם רוצים את נתניהו. במקביל, הוא דימם קולות בגלל איחוד פייגלין-סמוטריץ', שעליו עמל נתניהו אישית. בסקר ערוץ 13 האחרון, שנחשב ליוצא דופן, וינטר עובר את אחוז החסימה בקושי, וכך גם פייגלין-סמוטריץ'. בן גביר שומר על כוחו. לכאורה, חדשות מעולות עבור גוש הימין. למעשה, תוצאות מטרידות מאוד עבור נתניהו. הוא לא מאמין שווינטר יישאר בגוש שלו; אבל גם אם כן, סביר להניח שהעלאת אחוז ההצבעה הכללי (באדיבות המרכז-שמאל, וגם הערבים) תשאיר אחת ממפלגות הימין הקיצוני מתחת לאחוז החסימה, ואז הבחירות אבודות. הוא רצה להוריד את וינטר מהעץ. הסקר הזה משאיר אותו שם למעלה.
הבעיות של נתניהו גם נוגעות בנתוני העומק. איזנקוט מצליח איפה שקודמיו נכשלו; הוא מקבל באורח עקבי, ומשמעותי, יותר בציוני ההתאמה לראשות הממשלה. הפצת תיאוריית "הבגידה" השבוע בידי בני ביתו של נתניהו לא מסייעת לכך.
בגוש השינוי לא נשאר לעשות הרבה כדי למקסם את הקולות. בעיקר מדובר במילואימניקים של חילי טרופר ויועז הנדל. הבעיות שם אחרות לגמרי; מלחמת הכל-בכל. אנחנו ערב סגירת הרשימות, ובעוד בגוש נתניהו מתאחדים תחת מנהיג מוסכם, באופוזיציה יש לפחות שלושה ראשי ממשלה בפוטנציה. הדיבורים המחודשים על מיזוג בין איזנקוט לבנט נובעים מסקר של 2,500 בני אדם, גדול יחסית, שהוצג בפניהם. לפי הסקר, רשימה גדולה בגוש מובילה לכך שיותר מתלבטים מתומכי נתניהו ישקלו לעבור צד. בנט ואיזנקוט יצטרכו לקבל החלטה בימים הקרובים, אבל אני לא מוצא את הנתונים דרמטיים במיוחד. הדם הרע בין הקמפיינים – מדובר בנהר מיסיסיפי של דם רע – לא מסייע.
סמוטריץ' ופייגלין מתאחדים. ראש הממשלה עמל אישית על החיבור
בסופו של דבר, בחודשיים האחרונים, גוש השינוי לא גדל. גם אם מנטרלים את הגידול בכוח של המפלגות הערביות, שהוריד מנדטים לכל השאר, המספרים דומים למדי למה שהיו כאשר בנט היה המועמד המוביל.
הגידול (ובוודאי שימור) בכוח הגוש הוא המבחן האמיתי והמכריע לאיזנקוט. בכך ייבחן. במטה שלו משקיעים מאמץ שטח אדיר, יוצא דופן, במעוזי ליכוד. הוא עובר לעיתים ארבעה-חמישה מעוזי ליכוד ביום. שותפיו לגוש, במפלגות ליברמן ובנט-לפיד, מרגישים שמה שהוא לא עושה, זה לא מספיק. שהקמפיין האגרסיבי של ישר נגד נתניהו מרחיק ליכודניקים, ובעיקר – מושך קולות בטוחים ורכים בתוך הגוש, ממצביעי יאיר גולן למצביעי יאיר לפיד.
היה שלב בקמפיין אהוד ברק 1999 שבו כתבו הפרשנים ש"אהוד לא ממריא". לאחר מכן, כתוצאה משורה של מהלכים מתוזמרים היטב, ובעיקר כישלון נתניהו, הוא המריא. איזנקוט המריא ועוד איך בחודשים האחרונים - להנהגת הגוש המתנגד לנתניהו. זה לא מספיק. המבחן הגדול שלו הוא בהעברת מנדטים מהליכוד והימין, וההצלחה ליצור שקט תעשייתי באופוזיציה.
מפעם לפעם בוקעת טענה כי צה"ל יכול לחסל פלסטינים שהיו מעורבים ב־7 באוקטובר, אבל לא עושה זאת מסיבות משפטיות. שוחחתי עם לפחות חמישה גורמים צבאיים כדי לבדוק. לפי פיקוד הדרום, המטכ"ל והפרקליטות הצבאית, לא היה מקרה כזה
חיסול משפטי / מפעם לפעם בוקעת הטענה כי צה"ל יכול לחסל פלסטינים שהיו מעורבים ב-7 באוקטובר, שפלשו לישראל וחזרו לעזה, אבל לא עושה זאת מסיבות משפטיות. לאחרונה זה התפרץ שוב, בגלל כתבה טלוויזיונית שבה הסבירה קצינה זוטרה בחיל האוויר שיש מגבלות משפטיות לסיכולים ממוקדים.
בשבועות האחרונים שוחחתי עם לפחות חמישה גורמים צבאיים, החל מרמות השטח ועד לעמדות בכירות יותר, כדי לבדוק. הנה תוצאת הבירור: לפי פיקוד הדרום, המטכ"ל, והפרקליטות הצבאית, לא היה מקרה בו בשל סיבה משפטית נמנע חיסול של פלסטיני ש"הופלל" (זה הביטוי הצבאי) בשותפות ב-7 באוקטובר. לא האמנתי לתשובות שקיבלתי, וביקשתי שיעשו בדיקה, ועוד בדיקה. הרי מישהו מזין את הסיפורים הללו. כל הגורמים חזרו עם אותה תשובה.
בכל קונספירציה יש גרעין של אמת. הנה הוא: אי אפשר לסכל תמיד ובכל מחיר. המפקדים הצבאיים חייבים לשקול תמיד את ערך הפגיעה ביעד הצבאי מול האפשרות לפגיעה באזרחים סביבו כ"נזק אגבי". חשוב מכך: הדין הבינלאומי, שישראל מחויבת אליו, לא מאפשר חיסול כנקמה. אפשר להרוג רק אדם שהוא חבר בארגון טרור, או כל אדם אחר (גם אם אינו חבר בארגון כזה) המהווה איום צבאי, או עוסק בתכנון איום צבאי, על מדינת ישראל ואזרחיה. המבט הוא להווה ולעתיד. לכן, תיאורטית, ייתכן שאחד מפולשי 7 באוקטובר חזר הביתה, הפך למטפל באומנויות ופציפיסט מושבע, ניתק קשרים עם כל ארגון טרור, הוציא מכתב פרישה מהג'יהאד האיסלאמי ומטיף לשלום עולמי. במקרה כזה, לכאורה, תעמוד מניעה משפטית. עד כה, מדווחים בשב"כ ובצה"ל, תופעות כאלה לא התרחשו בקרב מחבלי 7 באוקטובר. הלם.
לצוות ניל"י, שעוסק בסגירת החשבון עם המעורבים בטבח, יש בין מאות לאלפי שמות של מעורבים פלסטינים ברצועת עזה; אולי תגיע דילמה משפטית בעתיד, אבל זו לא צפה עד כה. לעיתים יש בעיות מבצעיות, לפעמים אתגרי תיעדוף. אבל, לפי צה"ל, לא קרה מקרה שהקצין מטעם דבל"א (חטיבת הדין הבין לאומי בפרקליטות הצבאית) דפק על השולחן ואמר על אדם שהשתתף בלחימה נגד ישראל, או פגע בישראלים ב-7 באוקטובר - האיש שינה את עורו, הוא לא מחבל יותר, אסור לפגוע בו.
שאלה אחרת, חשובה יותר, היא האם הפרקליטות הצבאית הייתה מתירנית יתר על המידה בחודשים הראשונים אחרי 7 באוקטובר באופן שמסכן כעת את צה"ל ומפקדיו, בזירה הבינלאומית. אבל זו שאלה אחרת, ולא לימי בחירות.
