בשעת שקיעה על הטיילת בחוף הים של תל־אביב ח"כ איתמר בן גביר שועט קדימה. הליכתו מאופיינת. זרועותיו נעות בתנועות רחבות קדימה ואחורה. פסיעותיו גדולות, שרוולי מכנסיו הרחבים מתנופפים ברישול. מדי כמה צעדים הוא מושך בחגורת המכנסיים. כיפת הצמר הלבנה וחיוכו הרחב הם מסימניו המסחריים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
אם ישנה מכונת כביסה גדולה המלבינה ומכשירה אנשי ציבור שעברם מוכתם באמירות גזעניות ובפעילות מחאה לא חוקית, ח"כ בן גביר נמצא עכשיו עמוק בתוכה. כמו כסף שחור שנעשה בעבירה ומוחדר במהלך פיננסי מתוחכם אל תוך מערכת כשרה, כך בן גביר פועל עתה מתוך הפרלמנט הישראלי. איש הימין הרדיקלי מבקש עתה למחוק את ההגדרה "רדיקלי" כשם נרדף לשמו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הנה הוא, באחד המקומות המזוהים ביותר עם התל־אביביות הנהנתנית, הפלורליסטית, מעוז הליברליזם והשמאל הישראלי: חוף ימה של תל־אביב. צעירים הלומי שמש ואלכוהול וצעירות שגופן מכוסה בקושי בפסי חוט דקיקים עולים מהחוף, הוא מקרין אליהם את חיוכו המוכר והם מחזירים לו בכיף עם היד ובטפיחה על השכם. "אבא שלי מעריץ אותך", אומר לו צעיר מתולתל שיער, "אנחנו איתך איתמר", מברכות אותו בצהלה חבורת נערות. איפה חוף פרישמן וחוף גורדון, הקופה קבאנה של הלבנט, ואיפה שכונת גבעת האבות בחברון שבה הוא מתגורר. זה שמן ומים, שני יקומים נפרדים המתנהלים במקביל, הרחק מאוד זה מזה, לא רק גיאוגרפית, בעיקר מנטלית.
שלושה עשורים עברו מאז אחז הנער בן גביר בגאווה את סמל מכונית הקאדילק של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל והתרברב ש"כמו שהגענו למכונית שלו כך גם נגיע אליו". זמן קצר אחר כך נרצח רבין, ובן גביר הפך לאחד מסמלי ההפגנות הקולניות והאלימות ומסע ההסתה הנורא שקדמו לרצח.
מי שעד לפני כשנתיים נחשב פרסונה נון גרטה בפוליטיקה הישראלית מועמד עתה להתמנות לתפקיד שר בממשלת ישראל, אם גוש נתניהו והליכוד יצליח לעבור את משוכת 61 המנדטים בבחירות הקרבות. הסקרים הם תרגום לנסיקתו הפוליטית. בסקר שפורסם השבוע בחדשות 13, מקבלת רשימת הציונות הדתית 13 מנדטים אם בן גביר, ולא סמוטריץ', יעמוד בראשה. כמעט חודש ימים הלכנו בעקבותיו ברחבי הארץ בניסיון להבין איך זה קרה: האם מי שנחשב עד לא מזמן לגזען שונא ערבים שפעילותו מסוכנת ליציבות החברתית במדינה, התמתן בדעותיו על מנת להיטמע במיינסטרים הישראלי - או שקרה בדיוק ההפך: המיינסטרים הישראלי הוא זה שהקצין והתקרב אל בן גביר, אל הגזענות הלאומנית המסוכנת ואל השמרנות הדתית החשוכה.
במתחם האירועים "אלגריה" שבקריית עקרון מבטיחים לך אירוע בלתי נשכח. נטעו שם דקלים, בנו מזרקות ובאולם עצמו ישנה מערכת תאורה חדשנית שמתאימה עצמה לכל אחד מרגעי האירוע - וכמובן לפיק עצמו, מעמד החופה שמתקיים באמפי תיאטרון בנוי אבן ולצידו מסלעה שממנה זורמים מפלוני מים. בערב יום שני בשבוע שעבר התקיימה שם חתונתם של אלאור אזריה ובחירת ליבו, שקד אשר. אזריה עצמו אחראי גם הוא ל"אירוע בלתי נשכח". במרץ 2016, בעת ששירת כחובש בגדוד שמשון, תועד יורה במחבל ששכב פצוע על הארץ. אזריה, שהגיע לזירה כמה דקות לאחר שאותו מחבל כבר נוטרל, מסר את הקסדה שלו לאחד מחבריו וירה בו למוות מטווח קרוב. הוא הועמד לדין באשמת הריגה ונידון ל־18 חודשי מאסר בפועל. בחוגי הימין הקיצוני, אזריה הפך לכוכב. סמל של גבורה יהודית, לא פחות.
בן גביר הוא אמן תשומת לב. סמוך לתשע בערב צעד פנימה אל האולם כשכל האורחים כבר ישובים ודרוכים לקראת החופה. הוא התקבל בשאגות תמיכה ובמחיאות כפיים. אחרי חיבוקים ואיחולי מזל טוב לחתן, לכלה ולקרובי המשפחה, הוא ניגש ללחוץ ידיים לחבריו שכבר תפסו לעצמם מקום: חבר הכנסת לשעבר, מיכאל בן ארי, ברוך מרזל ובנצי גופשטיין.
זו הגוורדיה הוותיקה עוד מהימים של תנועת כ"ך, טרם הוצאתה אל מחוץ לחוק. בן ארי היה תלמידו של הרב מאיר כהנא. בקדנציה שלו, כחבר הכנסת ה־18, בן גביר היה עוזרו הפרלמנטרי. בית המשפט העליון פסל את מועמדותו לכנסת בבחירות אפריל 2019 בטענה כי התבטאויותיו מהוות הסתה לגזענות. ברוך מרזל היה דובר ומזכיר סיעת כ"ך בכנסת בשנות ה־80 ויו"ר התנועה לאחר הירצחו של הרב כהנא. אחרי הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, בפברואר 94', הושם מרזל במעצר מינהלי של חודש. לפני כשנה הורחק לצמיתות מפייסבוק לאחר שהוגדר "מסוכן". גם בנצי גופשטיין, מייסד ארגון להב"ה הפועל למניעת נישואי תערובת בין יהודיות לערבים, היה תלמידו של הרב כהנא. גם לו וגם למרזל יש עבר פלילי על הפרות סדר והסתה לאלימות. גם הוא ישב במעצר מינהלי אחרי הטבח של גולדשטיין במערת המכפלה וגם אותו פסל בית המשפט מלהתמודד בבחירות, ברשימת "עוצמה יהודית" בספטמבר 2019, בשל "הסתה עקבית ובוטה לגזענות מצידו נגד ערביי ישראל".
יועץ התקשורת קרומבי, שעבד עם עוצמה יהודית: "יש קבוצת ווטסאפ של מרזל, בן ארי, גופשטיין ובן גביר, שמכונה בצחוק 'פורום הארבעה'. איתמר הוא הפרזנטור והמתנה הכי גדולה שהשם נתן לכהניסטים. הוא הבין שהוא לא יכול להמשיך לדבר נגד כל הערבים, אז הוא שינה טקטיקה וניצח את המערכת"
ברל'ה קרומבי, יועץ תקשורת שהיה אחראי לקמפיין של "עוצמה יהודית" בסבבי הבחירות השני והשלישי ברצף הנוכחי, אומר שלארבעה ישנה קבוצת ווטסאפ שבה הם מחליפים דעות. "הפעילים של 'עוצמה' מכנים אותם בצחוק 'פורום הארבעה'. זה הקוקפיט. ברוך מרזל הוא זקן השבט שהיה גם יד ימינו של הרב כהנא. רק על זה עושים לו כבוד. מרזל הקים את עוצמה, ספג ביזיונות וכישלונות, אכל את כל הרפש. הוא התמודד פעם ועוד פעם ועוד פעם, הלך ראש בקיר. בן ארי הוא האידיאולוג. איש ספר שכל היום לומד. ויש את בנצי, שהוא איש השטח. מנהל המטה שאחראי על העשייה. הוא דואג גם לכספים, באמצעות העמותות של להב"ה וישיבת הר הבית. איתמר הוא הפרזנטור שלהם. אפשר לומר שהוא המתנה הכי גדולה שהשם נתן לכהניסטים. הוא ההוכחה הניצחת שיש אלקטורט לימין הקיצוני, לאנשים שחושבים בצורה לא מכובסת על הערבים. הוא ניצח את המערכת, למד עריכת דין, פתח משרד, ייצג נערי גבעות, עשה גם תיקים פרטיים והרוויח יפה".
הוא התרחק מהפורום אידיאולוגית?
"לא יודע כמה באמת הוא היה קיצוני. לא נראה לי שהוא האמין, או מאמין באמת, שאפשר לזרוק מפה את הערבים. אבל הוא כן שינה טרמינולוגיה. הוא התבגר, הבין שהוא לא יכול להמשיך לדבר בצורה מפורשת נגד כל הערבים, על להעיף את כולם מפה, על טרנספר. זה לא לשנות אסטרטגיה אלא לשנות טקטיקה. זה לא שהוא נהיה שמאלן יפה נפש, ממש לא".
ג'ינגל קצבי כבר יש לו. שר אותו בני אלבז, מי שהיה זמר הבית של ש"ס ואריה דרעי עד שעבר ביניהם חתול שחור. בערב יום ראשון לפני שלושה שבועות שמענו אותו מהדהד ברחוב מנחם בגין ביישוב המנומנם בית דגן. "בן גביר הגבר, כן, כן, בן גביר הגבר שלנו..." התנגן השיר בלופ עשרות פעמים. פעם בשבוע הוא בכנס בחירות. לרוב בימי ראשון בערב. שבוע אחרי בית דגן בן גביר עלה להופעה בקצרין; בשבוע שעבר הופיע באולם הצמוד לבית הכנסת עולי בבל באור־יהודה. הקהל רובו מבוגר, בוחרי ליכוד וש"ס מתנדנדים. ואולי הם באים בשביל החברה והכיבוד הקל. לך תדע.
בבית דגן אמר לנו רחמים סעדיה שבן גביר הוא התקווה של הימין: "הוא יודע לדבר והוא איש של שטח". רחלי רובינו אמרה שהתבאסה ממדיניות החיסונים של נתניהו ובגלל זה היא עורקת. "אני ליכוד בנשמה, אפילו הייתי פקידה במטה הליכוד במצודת זאב. אבל בן גביר זה ימין אמיתי". מאחורי שולחן עם מפה לבנה התיישבו הדר מילר ויגאל מלכה, שניהם כוכבי טוויטר ימניים שחורכים את הרשת. בן גביר מכיר בעוצמת הרשתות ובחשיבותן להדהוד מסרים ולבניית אהדה. הוא מושך אליו צייצנים עם עשרות אלפי עוקבים, מצטלם איתם, מסתודד, מגיע דרכם לקהל ימני עצום שרובו מצביע ליכוד. המטרה היא לסחוב מנדט־שניים מהליכוד והפעילות ברשתות היא רק אחד האמצעים.
לכנס בבית דגן הוזמנה גם אורלי לב. לב, ביביסטית קולנית, הייתה זו שצעקה מחוץ לבית שכניו של נתניהו בקיסריה, משפחת פרקש השכולה, "לא ניתן לכם מנוחה" רק בגלל שתמכו במחאה נגד ראש הממשלה דאז. "איתמר מספר 2 בשבילי", אמרה לב בכנס בבית דגן, "אנחנו נילחם למענך ונעשה הכל למענך כי צריך להילחם במערכת המשפט. לכן אני תומכת בך בן גביר, אתה תיפטר מהם, אתה תסלק אותם..." אחריה עלה בן גביר והפעילים הצעירים קידמו אותו ב"הו־הא, מי זה בא, ראש הממשלה הבא!" כשמישהו מהקהל צעק באמצע דבריו "מוות לערבים", בן גביר מיהר להסות אותו. "לא, לא, חברים, לא לכל הערבים, רק למחבלים!"
בסוף האירוע חצו בן גביר והפעילים את הכביש ונכנסו לחצר בית משפחת זיתונה. אב המשפחה, טיראן, הוא תומך ותיק. אשתו הכינה מרק עוף תימני שהוגש עם קעריות חילבה וסחוג מטורף. השעה הייתה עשר בערב, בן גביר ניגב סחוג וחילבה עם לחוח, שתה מרק, והסביר לאנשיו למה לא צריך לרדוף את כל הערבים: "כשאושפזתי בבית חולים עם קורונה מי שטיפל בי היו רופאים ערבים ואחים ואחיות ערבים. הם טיפלו בי במסירות. הודיתי לכל אחד ואחת מהם. מי שרוצה לחיות איתנו בשלום, אהלן וסהלן".
בסוף הארוחה ביקשנו לשאול שאלה:
אתה מדבר על עונש מוות למחבלים רוצחים. מי יכשיר את התליינים?
"למה צריך תליינים, נעשה בכיסא חשמלי".
ומי ילחץ על הכפתור?
"לא חסר. למשל, ילדים של נפגעי טרור".
למרות שהוגשו נגדו 53 כתבי אישום, מתוכם הורשע רק בשבעה, הוביל הפגנות וצעדות לתוך יישובים ערבים, עלה להר הבית וחולל מהומות, בשנים האחרונות התקשורת הישראלית נתפסה אך ורק לעניין תמונתו של הרוצח גולדשטיין התלויה בסלון בית משפחת בן גביר בחברון. התמונה הזו שיקפה יותר מכל אמירה או הפגנה את יחסו לערבים. שנים בן גביר סירב להורידה. קרומבי, הקמפיינר, אומר שהורדת התמונה מהקיר של גולדשטיין הייתה חלק מתהליך השינוי שבן גביר עבר: "שבועיים לפני בחירות סבב ב' עוצמה עברה כמעט בכל הסקרים. היינו ממש־ממש קרובים. אמרתי לאיתמר בארבע עיניים, 'אתה צריך לעשות מהלך של התמתנות. בוא נלך על להוריד את התמונה. נעשה את זה בקלאסה, נביא איזה עיתונאי אליך הביתה, ככה, בתמימות, הוא הרי יחפש את התמונה של ברוך על הקיר וכשלא יראה אותה הוא ישאל איפה התמונה המפורסמת. אתה תענה לו ברצינות זהו, התמתנתי, הבנתי שגולדשטיין יכול להכניס רעיונות לא טובים לחבר'ה צעירים. הורדתי את התמונה למרות שאני אוהב אותו'. הוא מיד אמר שזה לא מתאים, אמר 'מה פתאום'. פחד לאבד את הבייס. וכל הזמן שאלו אותו על התמונה והוא התפתל כי פחד ללכת נגד החברים שלו. ואז עוצמה לא נכנסו בסבב ב' והגיע סבב ג'. ערב הרכבת הרשימות בנט אמר שהוא לא מוכן להתחבר לבן גביר בגלל התמונה. עשינו התייעצות ואיתמר אמר, 'אוקיי, אני אוריד את התמונה'. הוא הבין שהיא הפכה משקולת כבדה מדי, שהשליחות שלו היא לא לנפנף בתמונה של גולדשטיין אלא להיות בכנסת ולהשפיע מבפנים. בינו לבין עצמו אני בטוח שהוא הרגיש רע עם המהלך הזה. הרגיש שהתקפל מצפונית. אולי בלב הוא אמר, 'סליחה ברוך, הייתי צריך להוריד אותך מהקיר כדי להתקדם'".
לא רק אקט הורדת התמונה היה חלק מתהליך ההכשר. גם נתניהו תרם לא מעט לכך. "שבועיים לפני בחירות סבב ב' הסקרים התחילו להראות שאנחנו קרובים מאוד לארבעה מנדטים", מספר קרומבי. "יום אחד קיבלנו טלפון מאחד ממקורבי נתניהו, 'יצאתי עכשיו מראש הממשלה ששאל מה דעתי בשאלת בן גביר'. הוא רצה לדעת על מי בן גביר ימליץ להרכיב ממשלה והבנו שיש פה פתח למשא ומתן, למשל, לדרוש בתמורה המלצה לפתיחה של הר הבית ליהודים. התפתח דיאלוג בינינו לבין סביבת נתניהו. התחלנו לעבוד צמוד. הם העבירו לנו דאטות של רשימות מצביעים מפולחים לפי שאלות נקודתיות: למי תצביע בחירה ראשונה ולמי תצביע בחירה שנייה או מתלבטים בין עוצמה לליכוד. הם נתנו לנו את כל הדאטות הרלוונטיות. התחיל שיח משמעותי עם הליכוד ואיתמר מינף את זה. נתניהו אולי לא התכוון לעשות לגיטימציה לבן גביר, הוא פשוט היה צריך אותו פוליטית, והבין שהוא שחקן פוליטי איתו - ובלעדיו. והוצאנו לתקשורת את זה שהליכוד מממן חלק מהקמפיין של עוצמה מתוך הבנה שזה נותן לו לגיטימציה, הכשר להתמודד. אפשר לומר שבן גביר השתמש יותר בנתניהו מאשר נתניהו השתמש בו".
באותה תקופה התפתח גם ערוץ נוסף בין בן גביר לסביבת נתניהו. גורם אחר, שהיה מקורב אז לכוורת של בן גביר, מספר כי החל להתכתב באינטנסיביות עם בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו. "הם התכתבו הרבה בווטסאפ, איתמר אפילו הציע ליאיר להתמודד בעוצמה, כתב לו, 'אתה לגמרי בדעות שלנו'. יאיר לא ענה לו".
ד"ר עודד לשם, פסיכולוג פוליטי וחוקר בכיר במעבדה לפסיכולוגיה של סכסוכים ופיוס במכון טרומן של האוניברסיטה העברית, אומר שמרבית האנשים אוהבים את המנהיגים שלהם חזקים. "בן גביר מקרין כוח, אחד שלא רואה בעיניים", אומר לשם, "והתכונה הזו היא מגנט של אהדה".
אנחנו תוהים יחד איתו איפה נמצא היום המיינסטרים. "מה זה בכלל מיינסטרים?" הוא עונה. "מיינסטרים תמיד נקבע על ידי הקצוות שלו. ככל שמחבקים יותר את הקצה, ככל שמדברים יותר על הקצה - הוא הופך למיינסטרים. בן גביר נמצא המון בכותרות וזה מנרמל אותו. מכת המוות הכי גדולה היא התעלמות. הדבר הכי נורא שיכול לקרות לו זה התעלמות, זה אובדן הכוח הכי משמעותי שיש. מה יכול להיות יותר נורא לאיתמר בן גביר מאשר התעלמות?"
אבל אי־אפשר להתעלם ממנו. התעלמות מבן גביר היא התעלמות מעשרות אלפי אנשים שהצביעו עבורו, למעלה מ־80 אלף ישראלים שהצביעו עבורו בסבב ב', התעלמות מלמעלה מעשרה מנדטים שצופים לו ולסמוטריץ' הסקרים בבחירות הקרובות.
ח"כ לשעבר גואטה (ש"ס): "הקהל החרדי של בן גביר הם צעירים שפרשו מלימודים, כאלה שאומרים, 'אח שלי, יש קרחנה, בן גביר מגיע לסיור‘. אל תתבלבלו, הוא לא התמתן, הוא פשוט הבין שצריך לשחק את המשחק. נראה לכם שהוא הוריד את התמונה של גולדשטיין כי הוא חושב פתאום שהוא מוקצה?"
בלשכתו בכנסת, יומיים לפני פיזורה וההכרזה על הבחירות בחודש נובמבר, הוא ניסה לשכנע שהוא לא איתמר בן גביר של פעם. "לפני 20 שנה חשבתי שצריך לזרוק את כל הערבים מכאן. אם הייתי מגיע לבית חולים הייתי מתחמק מלקבל טיפול מערבים. אבל עברו־חלפו השנים, נהייתי עורך דין, הילדים נולדו, השתניתי. הרב כהנא עשה דברים נפלאים לעם ישראל, הייתי בנוער כ"ך, דובר תנועת כ"ך, ויחד עם כל אלה מותר לי לא להסכים עם הרב כהנא בלא מעט דברים. למשל, הוא קרא לחופי ים נפרדים לערבים וליהודים, אני לא מעז להציע דבר כזה; הוא הציע עונש מאסר בפועל למי שנישא בנישואי תערובת, אני לא שם. אני לא הרב כהנא ולא פרזנטור של הרב כהנא. היה לי דיון עם אשתי, שנינו תהינו אם הרב כהנא היה מרוצה ממני. התשובה לא הייתה כן חד־משמעי. אני מורכב. יש לי תמונה של הרב בבית. בנצי גופשטיין זה החבר הכי טוב שלי. עם ברוך אני ביחסים מעולים. ועם זאת, אני אומר לשניהם שאני לא מסכים איתם. ברוך חושב שצריך לגרש את כל הערבים מכאן. בנצי מתנגד ללהט"ב. אני כבר לא שם. ואני הפגנתי נגד הלהט"ב ונגד מצעדי הגאווה".
לא סתם הפגנת, ניסית למנוע מצעדי גאווה. ולידך עמדו מפגינים עם שלטים "הומואים = בהמות".
"לא רוצה להצטלם יותר ליד שלטים כאלה ואני כבר לא קורא להם בהמות. שימו לב שבשנה האחרונה אני קורא להם בכל ראיון אחים שלי, אחים, אחים. עם זאת היד שלי לא תצביע בעד חוק פונדקאות ללהט"ב. זו האמת. אנחנו מדינה יהודית ולכן אני לא רוצה פונדקאות ללהט"בים פה. ופגשתי את הילדים המקסימים של אמיר אוחנה ובן זוגו אלון. היינו באירוע משותף והילדים של שנינו שחו בבריכה ונהנו מאוד יחד. מבחינתי, הילדים של אוחנה הם בדיוק כמו ילדיי".
הם נסעו לחו"ל להביא אותם, עברו מסכת בירוקרטית מטורפת. למה לא להקל עליהם?
"אז הם נסעו לחו"ל. זה מה שיש לי לומר".
7 צפייה בגלריה
למד מנתניהו. בן גביר מתעמת עם השר עמר בר-לב בזירת הפיגוע בחדרה
(צילום: מתוך חדשות כאן 11)
הוא מדבר לתקשורת וחושב כל הזמן קדימה. הגלגלים בראשו לא פוסקים מלהסתובב. בגל הפיגועים האחרון, לפני כחצי שנה, עשה כמעשה נתניהו כשזה התמודד לראשות הממשלה בבחירות 96': הגיע לכל אחת ואחת מהזירות, התייצב מול המצלמות והטיל את האחריות על הממשלה ועל העומד בראשה, נפתלי בנט. בבאר־שבע ובבני־ברק התעמת עם השר לביטחון הפנים עמר בר־לב. כמו נתניהו בזמנו, כך בן גביר: עוד בטרם פונו גופות הנרצחים, ברגעים שבהם הדם עדיין חם והחרדה בשיאה, הוא לחץ על כפתורי הפחד והלאומנות.
וכשמדברים על ערביי ישראל, הוא מחושב. מצד אחד, הוא כבר לא מכליל את כל הערבים כמחבלים, מצד שני לא מברך לשלום אף לא אחד מחברי הכנסת הערבים. "אני היחיד מבין חברי הכנסת שלא מדבר עם חבר או חברת כנסת ערבים כשאני רואה אותם", הוא מתגאה. "לא במליאה, לא בפרסה, לא במזנון, בשום מקום. אפילו לא שלום־שלום. הם אויבים שלי".
השר פריג': "ברגע שבן גביר קיבל מיקרופונים, ח"כים בליכוד אמרו לעצמם, 'אנחנו צריכים להיות יותר בן גבירים מבן גביר'. בעשור בכנסת מעולם לא שמעתי נאומי הסתה מישראל כץ, מגלנט או מאחרים במפלגה. פתאום הם מאיימים עלינו בנכבה. ככה הכהניזם השתלט על הכנסת"
השר לפיתוח אזורי, עיסאווי פריג' ממרצ, אומר שהנוכחות של בן גביר בכנסת הקצינה את השיח נגד הערבים. "ברגע שבנט הימני, איש הסיפוח, מנכ"ל מועצת יש"ע, מי שאמר על הפלסטינים שהם קוץ בישבן, עשה ממשלה עם ערבים - כל הימין התחרה לעקוף אותו מימין. ומי ימינה יותר מבנט מאשר בן גביר? ברגע שכל המיקרופונים הופנו לבן גביר אז חברי הכנסת של הליכוד אמרו לעצמם, 'אנחנו צריכים להיות יותר בן גבירים מבן גביר'. הם ראו שהוא מתחזק בסקרים ורצו להיות כמוהו. ככה הכהניזם השתלט על הכנסת".
במה זה התבטא?
"אני עשר שנים בכנסת ומעולם לא שמעתי נאומי הסתה ושנאה נגד ערבים מישראל כץ, יואב גלנט, אנשי ליכוד שאי־אפשר לומר עליהם שהם ימין קיצוני. פתאום הם מאיימים עלינו בנכבה, 'תזכרו את 48', לכו תשאלו את ההורים שלכם, המחירים שתשלמו יהיו כבדים כמו אז', אמירות מאוד קשות ומאוד קיצוניות. זה דבר שלא היה כמותו וזה בגלל בן גביר. הוא הפך את כולם לכהניסטים. איש ריק מתוכן, לא מעניין, צעקן בלי אג'נדה. רק דבר אחד יש לו, ערבים, ערבים, ערבים. קחו לו את הערבים ולא נשאר ממנו כלום".
באופן כללי, בן גביר מעורר פחד. אפשר לומר שבכל המגזרים. בציונות הדתית מפחדים ממנו אלקטורלית. גורם פוליטי במגזר הכיפות הסרוגות אומר שהסקרים הפנימיים הראו, כבר לפני סבב ב', כי בן גביר הולבן ציבורית. "לפי אותם סקרים היה ברור שהוא כבר במיינסטרים של הציונות הדתית. בנט, שהתנגד לישיבה איתו באותה רשימה, כבר לא היה בדעת הרוב. בשיחות ערב שבת בבתי הכנסת בשערי תקווה, באלקנה, באורנית ובאלפי מנשה, בן גביר הפך לשחקן לגיטימי ובית הכנסת זה המדד. ושתבינו, לפני עשר שנים לא רצו לשמוע עליו שם. אנשים אמרו, 'אם השמאל מוכן לקבל את הערבים בקואליציה, אז אנחנו יכולים לקבל את בן גביר'. הוא עשה מה שנקרא מייקאובר. האם הדעות שלו באמת השתנו, את זה אף אחד חוץ ממנו לא יודע. ידוע רק שהוא עובד קשה. את סמוטריץ', למשל, לא רואים בפיגועים. בן גביר שומע שהיה פיגוע, קופץ לאוטו ומתניע".
אותו גורם מבקש לספר אנקדוטה. "הייתי לפני כמה שבועות בתל־אביב וישבתי עם חבר'ה תל־אביבים, כולם בשנות ה־30. אחד מהם, חילוני טיפוסי, תל־אביבי מהברנז'ה, אמר 'אני מצביע לבן גביר'. הייתי בשוק. שאלתי, 'מה לך ולבן גביר', ענה 'אני מאמין לו'. במה אתה מאמין, מה הוא אומר, אתה בכלל יודע מה האג'נדה שלו? כלום הוא לא ידע, אמר רק 'הבן אדם יעמיד את הערבים במקום'. אבל זה לב העניין, ההסתכלות השטחית. הסיפור של בן גביר לא חונה בתחום המדיני־ביטחוני אלא דווקא ביחסי דת ומדינה. התל־אביבים הצעירים שאומרים שיצביעו לו בגלל שהוא יילחם בטרור הם 180 מעלות ממנו בכל מה שקשור לדת ומדינה. זה האבסורד. אנשים שהדעות שלהם ליברליות הולכים להצביע למישהו שהוא לגמרי לא ליברלי. בן גביר רץ עם סמוטריץ', שכולם יודעים מה דעתו בנושא דת ומדינה".
לפני סבב בחירות ב', בקיץ 2019, הצהיר סמוטריץ' כי הוא שואף "שהמדינה תנהג על פי התורה ועל פי ההלכה". בהמשך סייג את דבריו והתפתל, אבל לאיש אין ספק מה תפיסתו.
סמוטריץ' משתייך לזרם החרד"לי השואף להשליט כאן מדינת הלכה. זה לא יקרה בקרוב, כמובן, אבל לשם העסק מכוון, בעזרת השם. שאלנו את בן גביר אם גם הוא חרד"לי. "אני לא מגדיר את עצמי חרד"לי", השיב, "אני יהודי. דוד המלך כיסח את האויבים של עם ישראל ולא ריחם על אכזרים. אני רוצה שהאומץ, הנחישות והחמלה של דוד המלך, יהיו גם תכונות המנהיגות שלנו".
אתה לא לגמרי ברור, האם אתה שואף, כמו סמוטריץ', למדינת הלכה?
"אם מדינת הלכה זה לכפות על מישהו משהו, אז ממש לא. אני כן בעד יותר חינוך למורשת ישראל, יותר מדינה יהודית. אבל בלי לכפות".
לפי הסקרים הוא נוגס בכולם. לוקח קצת מכל אחד בימין. בימין המתון יש שמכנים אותו סמרטוט, כי לא שירת בצבא. לא מוכנים לספוג ממנו הטפות על ביטחון. שר התקשורת יועז הנדל, עד לא מזמן ברשימת תקווה חדשה, כינה אותו הישראלי המכוער, מאלו שלא מתגייסים לצבא ורק יודעים לצעוק ולהפגין. "אני מסרב להשפיל מבט אל מול הבן גביריזם", אומר הנדל, "כשהוא תוקף אותי - אני תוקף בחזרה, בכל הכוח. האיש פופוליסט מסוכן שמזיק לחברה בישראל. והשאלה היא לאן הולך הימין, לבן גביר או ליועז הנדל ושכמותו. זו השאלה. האם בן גביר זו הציונות הדתית, או הנדל ומתן כהנא. זו השאלה כשמזקקים את האירוע של בן גביר. יש פה מאבק בין ימין ממלכתי, שאני אחד ממייצגיו, לבין ימין קיצוני חרד"לי. בן גביר לא נמצא באידיאל הציוני־ישראלי שלי, שבו צעירים מתגייסים לצבא או לשירות לאומי. הוא לא היה שם. כאשר הוא תוקף את מוסדות המדינה, הצבא, המשטרה והשב"כ, הוא בעצם תוקף אותי ואת הציונות".
בכיר השב"כ לשעבר קריב: "הייתה בדיחה בשירות שלפני ששולחים את הרישום הפלילי של בן גביר לבית המשפט, צריך להחליף דיו במדפסת. הוא הסתבך המון, אבל סמוטריץ' נחשד בפעילות הרבה יותר מסוכנת ממנו. הכהניזם מתנגד לדמוקרטיה ורוצה לכונן מדינת הלכה, ואני לא חושב שהציבור הרחב מבין את זה"
גם החרדים חרדים מפניו. לפי הסקרים בן גביר מביא שני מנדטים מהרחוב החרדי. לפני כחודש הגיע לבית כנסת היזדים בשכונת הבוכרים הירושלמית המזוהה עם ש"ס, והתקבל שם בשירה ובקריאות תמיכה. בבני־ברק יש לו מקהלת צעירים מקומיים שמלווים אותו בקריאות תמיכה בכל ביקור שלו בעיר.
חבר הכנסת לשעבר מש"ס, יגאל גואטה, אומר שהקהל של בן גביר הוא צעירים שפרשו מלימודים, "חבר'ה שעובדים וכאלה שלא עובדים, כאלה שלא מעניין אותם חומש או אביתר, הם לא יודעים בכלל איפה זה. הם לא מבינים בדברים האלה. כאלה שאומרים, 'אח שלי, יש קרחנה, בן גביר מגיע לסיור'. הוא עממי, מזרחי שמשרה ביטחון. ושימו לב, העניין הספרדי משחק לטובתו. לא זכור לי שהיו חבר'ה ספרדים שנהרו אחרי הרב כהנא. אני לא רואה שהוא עבר שום תהליך של התמתנות, אל תתבלבלו, הוא פשוט הבין שבשביל לפעול מבפנים הוא צריך לשחק את המשחק. אתם באמת חושבים שהוא הוריד את התמונה של גולדשטיין כי הוא חושב פתאום שהוא מוקצה? נראה לכם?! אם הוא לא היה בפוליטיקה, התמונה הייתה נשארת על הקיר בסלון שלו. וצריך לתת לו שאפו על זה. הבחור חיפש כל דרך להיות שחקן לגיטימי בפוליטיקה. ביבי בעט אותו החוצה, הציונות הדתית בעטה אותו, כולם שיחקו בו לפי האינטרס שלהם; פעם הכניסו אותו, פעם תקעו לו סכין בגב, זרקו אותו מהדלת והוא חזר מהחור של האסלה. הצליח לו. היום ביבי צריך אותו, סמוטריץ' חייב אותו, כל גוש הימין צריך אותו".
ההיכרות של דביר קריב עם איתמר בן גביר החלה כשהאחרון היה נער בן 14, פעיל צעיר בנוער כ"ך בירושלים. קריב היה אז איש שב"כ, מפעיל סוכנים בנוער הגבעות בחטיבה היהודית. "הוא היה העוזר של מרזל ונועם פדרמן, נושא כליהם", הוא מספר, "מאוד בלט ביכולת הרטורית שלו, בכריזמה. היה מעורב בהפרות סדר בהפגנות, חסימות כבישים ועימותים עם שוטרים. בשנים ההן גרתי עם המשפחה במבשרת ציון ברחוב הרקפת. בן גביר גר עם הוריו בסמטה של הרקפת, 60־70 מטר מהבית שלי. ביום הייתי קורא עליו חומר מודיעיני ובערב, כשהייתי חוזר הביתה, הייתי רואה אותו ברחוב. הייתה לנו בשירות בדיחה, שלפני ששולחים לבית המשפט את הרישום הפלילי שלו צריך להחליף דיו במדפסת, כי היה מדובר בהמון חומר. הוא הסתבך המון עם המשטרה, אבל על שטויות. 'מוות לערבים' פה, הדבקת סטיקרים של 'הרב כהנא צדק', כאלה. אז מהבחינה הזו אני לא חושש ממנו. סמוטריץ' היה חשוד בפעילות הרבה יותר מסוכנת ממנו. אני הייתי זה שעצר אותו לחקירת שב"כ שנמשכה שלושה שבועות בחשד למעורבות בתכנון פעילות אלימה שנועדה לעצור את ההתנתקות, ובסופה הוא שוחרר בלי כתב אישום כי הוא והחברים שלו שתקו כמו דגים. בן גביר מפחיד אותי בממד אחר; הוא מביא איתו כהניזם שרוצה לכונן פה מדינת הלכה. לפני שבועיים־שלושה שמעתי אותו ברדיו אומר שהוא שוחר דמוקרטיה... כמעט עשיתי תאונה. אם כהנא היה חי, הוא בטוח היה עושה תאונה. הכהניזם מתנגד לדמוקרטיה ורוצה לכונן מדינת הלכה יהודית. זו הסכנה שהוא מביא ואני לא חושב שהציבור הרחב מבין את זה. בן גביר מפזר עכשיו מסך עשן סמיך סביב דעותיו האמיתיות. זו לא סכנה במובן של טרור, אלא בחיזוק הימין הקיצוני והמשמעויות של זה. זה מתן לגיטימציה לנוער הגבעות, שמהווה סכנה גדולה למדינת ישראל. בן גביר מנרמל את הקיצוניות וכשמנרמלים את הקיצוניות אתה בבעיה גדולה. אתה מחליש את הדמוקרטיה".
7 צפייה בגלריה
נכס בעשרות מיליוני שקלים. הנוף מהדירה שבה עובד איתמר בן גביר בטיילת תל-אביב
(צילום: אלבום פרטי)
מקריב, איש השב"כ לשעבר שגר בכפר־סבא בבית צנוע, נסענו לחוף הים של תל־אביב, לטיילת הרברט סמואל. יש לו, לבן גביר, תורמת עשירה שם, שמאפשרת לו להשתמש בדירה שלה לפגישות. לקרוא לזה "דירה" זה לעשות עוול משווע לנכס. מדובר בחלל חלומי בקומה 12, קו ראשון לים, ממש על החול, שתי דירות שחוברו להן יחדיו. הערכת שווי: למעלה מ־30 מיליון שקל, אולי יותר, אנחנו לא מומחים גדולים. חיכו לנו כיבוד קל, פיצוחים, פירות יבשים ובקבוקי סודה. המשכנו את השיחה מאיפה שהפסקנו בלשכה שלו בכנסת. ממול, המים הפכו טורקיז והשמש החלה לנטות לעברם. רגע לפני שיצאנו להליכה בטיילת שאלנו מה יעשה אם יהיה שר בממשלה, האם יקדם סיפוח של ההתנחלויות בלבד או של כל יהודה ושומרון?
"אין דבר כזה מדינת פלסטין. תהיה מדינה יהודית עם מיעוט ערבי גם בחברון, גם בשכם, בכל השטח, מהים פה למטה בתל־אביב ועד הירדן. מדינת ישראל גדולה שבה יהודה ושומרון שלנו, ירושלים־רבתי שלנו וכמובן רמת־הגולן. הכל שלנו. והמיעוטים ימשיכו לחיות בשלווה ובשלום. אני רוצה לבטל את הרשות הפלסטינית".
ומי ינהל את רמאללה, את חברון, מי יהיה אחראי למערכת החינוך והבריאות שם?
"מדינת ישראל, המינהל האזרחי. כמו שניהלנו את שכם ואת חברון לפני הסכמי אוסלו. נהיה אחראים על התברואה ועל מערכת החינוך. אני רוצה לנהל את החינוך שלהם, להיות אחראי על התכנים, שלא ילמדו שם בספרים שבהם קוראים לנו היהודים טמאים ושצריך לרצוח אותנו".
ניתן לפלסטיני בשכם תעודה כחולה?
"לא. מי שנאמן, מי שירצה להתפרנס, לחיות בכבוד, אהלן וסהלן. מי שיזרוק אבן אני זורק אותו מכאן".
אחרי זה אמרנו שלום יפה לנדבנית שדוברת רק אנגלית, וירדנו לחוף. צעירים לפני צבא שיחקו עדיין מטקות, ניצלו את אור השמש עד הרגע האחרון. חלקם יתגייסו עד נובמבר הקרוב, לחלקם יהיו אלו הבחירות הראשונות שבהן יוכלו להצביע.
