זו הייתה אמורה להיות בסך הכול עוד שיחה בכנס אקדמי. תחת הכותרת הלא־ממש מרתקת "ביטחון הפנים והמשילות בישראל במבחן המציאות", התיישבו במאי האחרון על הבימה המכובדת של כנס הרצליה המראיין, בכיר השב"כ לשעבר ליאור אקרמן, וניצב סיגל בר צבי, ראש אגף המבצעים והשיטור של משטרת ישראל. זה היה תזמון רגיש: השר לביטחון לאומי בן גביר שקל באותה עת את המשך כהונתו של המפכ"ל שבתאי, הפשיעה במגזר הערבי שברה שיאים, ובחוץ – המחאה נגד הרפורמה המשפטית. הציפייה הייתה שבר צבי תשדר אופטימיות, מסר שהכול בשליטה.
אבל אז, היא התחילה לדבר.
"אנחנו בצרות", אמרה בגילוי לב, וכיוונה בעיקר למחסור בשוטרים. "הנושא של ביטחון הפנים לא מקבל קשב מכל הגורמים: הממסדיים וגם הציבוריים, התקשורתיים. המשטרה נחלשה - וזה סימן לא טוב של חברה שלא יכולה לתפקד בצורה אופטימלית, נכונה וטובה, שהסדר החברתי בעצם תלוי על בלימה. וגם אם אלה מילים קשות, זאת המציאות וצריך להביט בה נכוחה ולהגיד את הדברים".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הסערה פרצה מיד. אם קצינת משטרה בדרגת ניצב זועקת שהארגון שהיא אחד מראשיו הולך ונחלש, עד כדי כך שהסדר החברתי תלוי על בלימה, זוהי נורת אזהרה מהבהבת שאי־אפשר להתעלם ממנה. וגם אם לא אמרה בפירוש לאן הדברים מכוונים, די ברור שהכתובת היא השלטון.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
למה בדיוק התכוונת כשאמרת ש"המשטרה נחלשה"?
"יש היחלשות של המשטרה בגלל מחסור עצום בכוח אדם, אבל גם של עבודת השיטור. של הבסיס ליצירת הרתעה מול העולם העברייני".
באיזה חוסר בשוטרים מדובר?
"נכון לסוף 2022 משרתים במשטרה כ־32,500 שוטרים, אולם פערי איוש התקנים עומדים בין 2,000 ל־3,000 איש. היקף ההתפטרות השוטרים בשנתיים האחרונות עלה על מספר המגויסים. רק ב־2022 התפטרו כ־2,000 שוטרים. ומתחילת השנה פרשו כ־570 שוטרים, סטודנטים ושוטרים במעמד קצוב (שוטרים המשרתים בחוזה זמני – ש"מ)".
איפה בעיקר ניכר החוסר הזה?
"בשוטרי שטח. סיירים, חוקרים, בלשים, שוטרי ימ"ר ויס"מ, וזה מחסור שנוסף על פערי תקינה. כלומר, לא רק שהתקנים לא מלאים, אלא שגם כמות התקנים לא עומדת ביחס סביר לגודל האוכלוסייה, ולכמות הקריאות שאנחנו מקבלים ביום. כדי לסבר את האוזן: המשטרה מקבלת כעשרה מיליון שיחות בממוצע שנה, כשהנתון הזה רק עולה ועולה לאורך השנים".
מה הסיבה לגל ההתפטרות?
"מדובר בשילוב של נסיבות. זאת עבודה קשה, שוחקת ומסוכנת, שראוי שהשכר עליה יהיה הולם, אבל זה לחלוטין לא רק השכר. תנאי השירות בעבר היו טובים בהרבה. הסכמי השכר עם האוצר לא הטיבו איתנו ופגעו בביטחון התעסוקתי. דימוי חיצוני שלא משקף את האיכויות האמיתיות שלנו. בסוף נוצר מאזן בין מה שמקבלים ובין מה שנדרשים אליו, והבחירה נעשית בהתאם".
זה משפיע על איכות השוטרים?
"זה משפיע על איכות הטיפול".
אז למה את והמפקדים שלך לא הופכים שולחן ואומרים, "אנחנו לא יכולים יותר"?
"מי שמקשיבים לקולות שיוצאים כבר שנים מבכירי המשטרה, שומעים בבירור על המחסור החמור הזה בכוח אדם. המפכ"ל הנוכחי קובי שבתאי מדבר על זה בכל הזדמנות. היום יש אור קטן בקצה המנהרה. לראשונה מזה שנים רבות נחתם הסכם עם האוצר ביוזמתו של השר לביטחון לאומי בן גביר והשכר של הדרגים הזוטרים צפוי לעלות בהדרגה. במקביל, יש דיון פורה להעלות את כמות התקנים ביחידות, וגם זה כבר קורה ביוזמת השר. האם זה ישנה את התמונה? אנחנו מקווים שכן".
אבל בחודש שעבר, המפכ"ל אמר שמתוך תשעה מיליארד שתוקצבו ביוזמת השר בן גביר יגיע רק מיליארד שקל בשנה למשטרה לכל התהליכים, כולל הקמת משמר לאומי.
בר צבי, שמבינה היטב לאן הרוחות נושבות במשטרה בעידן בן גביר – ובמקביל גם מקפידה להזכיר שוב ושוב את שמו – חומקת מהדיון במספרים. "זה אינטרס מדינתי שהמשטרה תהיה חזקה וגדולה", היא אומרת. "יש פה מתמטיקה: עשרה מיליון שיחות על כמות מסוימת של ניידות ושוטרים. ככל שהכמות קטנה, היכולת לטפל הולכת ופוחתת".
כשאנחנו שואלים איפה האחריות של המשטרה עצמה למצב הזה, בר צבי מעדיפה לסמן שני גורמים אחרים: ארגוני הפשיעה ובתי המשפט. "בישראל פועלים ארגוני פשיעה אכזריים, תאבי בצע וחסרי רחמים", אומרת בר צבי. "אנחנו רואים את זה בכמות הבלתי נתפסת של אירועי הרצח, אבל זאת לא התמונה בשלמותה. מסביב יש ניצול, מנגנוני הפחדה ודריסה של חיים של אנשים שלא קשורים בשום אופן לעולמות האלה, וזה לא קורה רק במגזר הערבי. ארגוני הפשיעה נהנים מתנועת מטוטלת שנעה מכיוון של סמכויות המדינה - לכיוון של זכויות הפרט".
למה הכוונה?
"המציאות המשפטית מגבילה את עבודת המשטרה ומנשלת אותה לאורך השנים מסמכויות שהיו בידינו וכיום אינן. אם בעבר חומרים מודיעיניים נותרו חסויים, היום הכול חשוף ומוגדר כחומרי חקירה. היום כמעט שלא ניתן להגן על זהויות של עדים. יש מגבלות דרקוניות על חיפוש בחומרי מחשב וטלפון סלולרי ועל מצלמות ומצלמות ציבוריות. יש מגבלות על תפיסה וחילוט של רכוש, ויש עוד המון ביטויים לתנועה הזאת, כשמנגד, איכות הראיות הנדרשת כדי להגיע לכתב אישום, אפילו לא להרשעה - היא גבוהה מאוד. חשוב להבין שארגוני הפשיעה מפרשים את כל זה כחולשה של המדינה ורואים פה כר פורה לפרוח ולשגשג בו".
אז בית המשפט הוא האשם העיקרי פה מבחינתך?
"תחשבי על עבירת הפרוטקשן. החוק הפלילי הישראלי לא מגדיר סחיטה כעבירה, ללא איום פוזיטיבי. הרי אף אחד לא ניגש לבעל עסק ומדקלם את המשפט המפורש 'שלם, או תמות', אבל בלעדיו אין עבירה. ואנחנו מחכים עכשיו שתתקבל החקיקה של חוק הפרוטקשן (הצעת חוק שהגיש ח"כ קרויזר, ממפלגתו של בן גביר, שאושרה השבוע – ש"מ). גם כל הנושא של ההגנה על הפרטיות באמצעות פיקוח הדוק על מאגרי מידע. העברת נתונים בשוטף בין רשויות המס, רשות שוק ההון, הרשות להלבנת הון וכו'. איך תעקבי אחרי הכסף? הרי זה המנוע של העולם הזה.
"ונעזוב לרגע את הפשיעה. אני נאבקת כבר שנתיים כדי להשתמש בטכנולוגיה קיימת שמאכנת כל אדם שמתקשר למוקד 100. יש אנשים במצוקה או בסכנה, שזקוקים לעזרה מיידית ומסתבכים עם זמן יקר בלהסביר איפה הם נמצאים. זה זמן שעולה חיים. אבל היום זכותו של אדם להתקשר למשטרה מבלי שיידעו מאיפה הוא מתקשר, גוברת על הדרישה שלי לקצר מעגל כדי להציל חיים, זאת דילמה. ואם תיק חקירה מבשיל וכבר מוגש כתב אישום, אז יש את העומס הקבוע בבתי המשפט, שמוביל לעסקאות טעון, לענישה מקילה, או לשחרור מוקדם ממאסר בגלל מצוקת מקומות כליאה. והנה, את פוגשת את אותו עבריין, צוחק כל הדרך אל הצ'יינג'".
אגף המבצעים והשיטור, שבראשו עומדת ניצב בר צבי, הוא אחד משני עמודי התווך המקצועיים של משטרת ישראל (השני הוא אגף החקירות). היא המפקדת של כעשרת אלפים שוטרים ועוד כ־26 אלף מתנדבים (המשמר האזרחי, למשל, הוא חלק מהאגף). יש תחתיה גם כוחות ייעודיים מקצועיים, כמו השיטור האווירי והשיטור הימי, אבל עיקר העיסוק הוא במוקדים שמעסיקים את האזרח מהשורה ביומיום: סיור, שיטור עירוני, וכן, גם טיפול בהפגנות.
"מצד אחד, אנחנו אחראים על ויסות הכוח וארגון המשטרה כולה לטיפול באירועי קיצון ואירועי חירום", מסבירה בר צבי. "מצד שני, אנחנו גם קובעים את תפיסת ההפעלה ואת הסטנדרטים המקצועיים והאתיים, שלפיהם השוטרים פועלים. אנחנו כותבים את הנהלים והפקודות. אנחנו בונים את תהליכי ההכשרה עבור כל מקצוע. אנחנו מאפיינים ורוכשים את כל האמצעים שקיימים ביחידות, החל מהחגור, הנשק ואמצעי המיגון, וכלה בכלים המיוחדים לפיזור הפגנות. כל כלי כזה עובר ועדת תקינה מחמירה, והוא נבחן גם בהקשרים של יעילות מבצעית וגם על ידי יועצים משפטיים וועדה רפואית, שאומדים את הנזק שהאמצעי עלול לגרום לו וקובעים לנו גבולות".
אני מניחה שאת מכוונת גם למכת"זית, שהפכה לכוכבת ההפגנות נגד הרפורמה. איפה כתוב שצריך לכוון אותה על ראשי מפגינים?
"לא צריך להפעיל מכת"ז על ראשי אנשים, אבל הפגנה זאת לא מעבדה".
כלומר?
"המכת"ז מופעל אצלנו בלחץ של עשרה בר (מידת לחץ), כשבמקומות אחרים בעולם, למשל בצרפת, זה פי שניים. חשוב להבין, שכל שימוש בכוח בשעה של הפרת סדר מתחיל באזהרה. השוטרים בשטח חייבים להודיע למפגינים שההתקהלות איננה חוקית, ושהם עומדים להשתמש בכוח. כך שכל מי שמציית לחוק יכול לעזוב, ולא ייפגע. אם הוא לא בוחר בכך, ובמודע - החוק מסמיך אותנו להשתמש בכוח ככלי עבודה. זה אמצעי חוקי ולגיטימי".
עד כמה השר לביטחון לאומי, או מי מטעמו, מתערבים בהחלטות שלך לגבי ההתנהלות, או בקביעת המדיניות בנושא השימוש בכוח אל מול המפגינים?
"לא השר, ולא מי מטעמו מתערבים בהחלטות שלי כראש אגף מבצעים לגבי ההתנהלות המבצעית. ואת המדיניות לא אני קובעת".
אז מי כן?
"מדיניות זה מושג מאוד רחב. כעיקרון, אנחנו עסוקים בביצוע משימה באופן הטוב ביותר לפי החוקים, הנהלים והכללים שיש בידינו. המדיניות נקבעת על ידי הדרג הפוליטי, ומתורגמת לשפת המעשה על ידי המפכ"ל והתוכניות שהוא כותב".
אז נשאל זאת כך: האם יש לאחרונה מדיניות להקשחה כלפי המחאה?
"אין מדיניות כזאת. מטרת העל היא לאזן בין חופש התנועה לחופש הביטוי והזכות למחאה, בכמה שפחות פגיעה במפגינים. לכן חשוב לאפשר למפקדים בשטח מרחב של שיקול דעת. זאת מלאכת מחשבת שברירית ועדינה, בתוך סיטואציה שהיא לעיתים אלימה וזועמת. מנעד הכלים לטיפול בהפגנה הוא צר מאוד. יש לנו גם את מערכת הצעקה - זה סוג של רמקול עם עוצמה גבוהה המהווה אמצעי לפיזור הפגנות ‑ שלאחרונה החלטנו להגביל את השימוש בה, רק לאופן ספציפי, כי מתברר שהיא לא אמצעי כל כך יעיל".
מה נכלל במרחב שיקול הדעת הזה?
"מרחב שיקול הדעת של המפקדים בשטח נכנס לתוך תכתיבי הנהלים, הפקודות והחוק".
לכן ראינו שונוּת בטיפול בין מחוזות המשטרה השונים תל־אביב מול ירושלים, או מול מפגינים בקיסריה על ידי שוטרי מחוז חוף?
"למדוד רמת אנרגיה שלילית לפי אופי מפקד מחוז, זה בור שנופלים אליו בעיקר אנשים שלא מצויים בהוויה הזאת. השוטרים מגיבים לפי סט האמצעים שיש ברשותם. נכון שיש משתנים שמכבידים על קור הרוח והחשיבה הרציונלית, כמו 40 מעלות חום, 80 אחוזי לחות, רעש בלתי נסבל ועמידה על הרגליים במשך 18 שעות כבר מעל חצי שנה".
ולא חשבתם ששוטרים עצבניים, עייפים, רעבים, או מזיעים - הופכים חסרי סבלנות וגם אלימים יותר?
"אנחנו לוקחים את זה בחשבון ויוצרים הגבלות על השטח. לא ניתן להשתמש בכל אמצעי, בכל מצב. יש מִדרג לשימוש בכוח שחייב להתקיים לפני שמגיבים אליו: יש מצב שמפגינים יושבים על הכביש ומתפנים כשמורים להם; ומצב שמפגינים יושבים על הכביש, אבל מסרבים להתפנות. בסוף, בקצה, מה שקובע את רף השימוש באמצעים לפיזור ההפגנה, כמות המעצרים והפציעות - הוא אך ורק מידת האגרסיביות והאלימות של המפגינים".
והשוטרים?
"השוטרים מגיבים. אף שוטר, או מפקד לא יוצא למשימה במטרה לפגוע במישהו. הסיכון גבוה. זאת משימה לא פופולרית, ולא לשם כך אנשים מתגייסים למשטרה. בשונה מחייל בצבא, שוטר לא רוצה להילחם. זה לא הייעוד שלו. הייעוד שלנו כמשטרה הוא לפתור בעיות וקונפליקטים. אנחנו בטח לא ניזונים מהם.
9 צפייה בגלריה
המפגין אמיתי עבודי, שעל פי התיעוד ספג אלימות ממפקד יס''מ תל אביב, יאיר חנונה
(צילום: יובל חן)
"בימים כאלה, כשאנחנו נדרשים לשמירה על הסדר, לפעמים פעמיים־שלוש בשבוע, אנחנו כופים על השוטרים שלנו עומס שהוא כמעט לא אנושי. עבודה בתנאים כאלה לאורך כל כך הרבה חודשים היא מעמסה פיזית ומנטלית. יש בינינו שמתנגדים למחאה, יש מתנגדים למתנגדים למחאה, יש שבני המשפחה עומדים מנגד. זה לחץ ששוחק את הגוף ואת הנפש. אני מציעה לכל אזרחי המדינה הזאת להצדיע לגיבורי ולגיבורות החיל האלה, שנכונים לשאת את המאמץ הזה מבלי להישבר".
אני רוצה להקריא לך רשימה של אירועים, רק מהשבועות האחרונים: מפגין בן 18, שחטף אגרופים בתל־אביב על ידי קצין בכיר, ואמו גם טוענת שהוא אמר לו "אאנוס את אמא שלך". מפגין שישב על הגדר עם דגל בירושלים, לא עשה כלום, חטף זרם מכת"זית והועף לאחור. שוטר סחב מפגינה מהשיער וזרק אותה מעבר לחומה. פרש שעלה על מפגין. שוטרת שאמרה למפגינה, "את שמנה". טייס קרב לשעבר בן 72, שכמעט איבד עין, וזאת רשימה חלקית. זאת נראית לך התנהגות תקינה?
"אני ערה לזה שלעיתים, בעין התקשורת או ברשתות החברתיות, מובאים קטעי סרטים או תמונות שמוּצאים מהקשר רחב שמספר את הסיפור. דברים נראים לא טוב. עם זאת, מצאתי שברוב המוחלט, להוציא מקרים בודדים, השוטרים פעלו כשורה. לשמחתי, רוב השוטרים מצוידים היום במצלמות גוף, כך שאנחנו יכולים להביא גרסה שלמה שנאמנה למציאות".
והשאר?
"על מקרים חריגים תמיד ניתן להגיש תלונה במח"ש, ואני בטוחה שהיא תתברר עד הסוף. אצלי באגף מתוחקרים אירועים מההפגנות באופן קבוע. עובדתית, המשטרה מובילה את המחאות בהיבט המבצעי, הביטחוני והאבטחתי מעל חצי שנה, ללא אבידות בנפש ובהיקף זעום של פציעות ביחס לתוצאות של מחאות מהסוג הזה. אלו הן תוצאות של ניהול מושכל, ניסיון מפקדים, לקחי העבר וכושר איפוק ראוי של השוטרים בתנאים האלה.
"עם זאת, לצערי, נתקלנו גם במצבים לא פשוטים, של השלכת חפצים על שוטרים כולל זיקוקים, הכאת פרשים במוטות של דגלים, וחסימות מסוכנות של צירים שיש בהן כדי לפגוע בציבור שנקלע למקומות האלה. התפרעויות חסרות רסן כאלה הן מחוץ למרחב ההכלה, ולמולן נפעל בתקיפות הנדרשת".
תסבירי לי רגע מה זה בדיוק "מרחב ההכלה".
"קורה למשל שהפגנה מתחילה כחוקית בהגדרה, אחרי סיכום עם המפגינים על חסימת כביש למשך חצי שעה. ואולם, כעבור שלוש שעות הם מסרבים להתפנות. בשלב מסוים, אחרי שהם התבקשו מספר פעמים להתפנות וסירבו - ההפגנה הופכת ללא חוקית. וגם אז, לפני השימוש בכוח, יכריזו על אזהרה ויודיעו להם שעומדים להשתמש בכוח. מי שלא יתפנה, צריך להבין שיופעל נגדו כוח שהוא כוח לגיטימי".
מה זה "כוח לגיטימי"?
"יש לשוטרים מִדרג של שימוש בכוח, שנקבע לפי עוצמת ההתנגדות. זה מתחיל בידיים חשופות, ועובר לשימוש באלות, מכת"ז ועד לשימוש בגז, ירי ספוג, רימוני הלם".
יש אוכלוסיות שטוענות לאכיפה בררנית. היו הפגנות בציבור החרדי שבהן מיד הופיעו מכת"זיות. בציבור הערבי היו גז וכדורי גומי.
"כשיש שונוּת בטיפול, היא נובעת מעוצמת ההתנגדות של המפגינים ומתחושת המאוימות של השוטרים. זה ככלל. חשוב לזכור, שבקצה, כל שוטר הוא גם אינדיבידואל, שמגיע עם מטענים של חינוך וסביבה. האתגר שלנו הוא לנטרל את ההטיות הסמויות האלה עד כמה שניתן".
איך?
"עושים את זה בכל ההכשרות וגם תוך כדי מילוי התפקיד. אנחנו מקדישים לכך פרקים נרחבים, שמטרתם היא לצמצם דעות קדומות וליישר קו. עם הזמן הבנו שהדבר הנכון כיום לעשות הוא למלא את השורות באופן הכי מגוון שאפשר. במשטרת ישראל משרתים כל בני הדתות שחיים כאן, כולל חסרי דת. נשים וגברים, יוצאי כל העמים שעלו ארצה, טרנסג'נדרים, בני ובנות הקהילה הגאה. את שואלת האם יש עוד מה לעשות בהקשר הזה? בהחלט כן. יש במשטרה חטיבה שלמה שאמונה על רב־תרבותיות וכל תפקידה הוא לחבק את השונוּת הזאת ולתת לה מקום. אנחנו משרתי הציבור במדינת ישראל. כארגון, ערך השוויון חרות על דגלנו".
מה חשבת על כך שאנשי המחאה תלו בסופ"ש צילומים של שוטרים שלטענתם פעלו באלימות, כולל חלק מהשוטרים שהיו מעורבים במקרים שהזכרתי קודם?
"חשוב לזכור שהמחאה היא לא מול המשטרה. אנחנו נמצאים שם כדי להגן על המוחים ולאפשר להם להתבטא, וגם כדי להגן על מי שאיננו מוחה מפני שיבוש משמעותי של מרקם חייו. סימון שוטרים ספציפיים שעשו את עבודתם בשליחות החוק, גם אם דומה שטעו – הוא לא הגון ולא הוגן כלפי כולנו. לכן אנחנו מגבים אותם ועומדים לימינם".
אגב, האגף שעליו מפקדת בר צבי אחראי בין השאר גם על השימוש בבעלי חיים בפעולות שיטור. כרגע, השימוש הבולט הוא בסוסים – הפרשים המשטרתיים הפכו לאחד מסמלי ההפגנות, ולמוקד של לא מעט חיכוך בין המפגינים למשטרה – אבל בר צבי חושפת שבקרוב, הסוסים לא יהיו לבד. "אנחנו עובדים כרגע על פיילוט של כלבי שיטור לכל סייר", היא אומרת. "מדובר בכלבי שיטור, כמו בחו"ל, שיפעלו מבצעית לצידו של השוטר, כדי לספק לו הגנה ובטחון ולייצר הרתעה כנגד פורעי החוק המסכנים את ביטחון הציבור".
כמו כלבי יחידת עוקץ בצבא?
"לא. שם מדובר בכלבי תקיפה וכאן זה כלב שאמור להגן על המפעיל שלו".
והכלבים ישמשו לפיזור הפגנות?
"לא. אלו כלבים שנועדו לסייע בעבודת הסייר והתנועה בשלב זה, לא בהפגנות. הכוונה היא שהכלב יהיה בניידת וברגע שהשוטר ירגיש מאוים, הוא יזנק מהניידת ויסייע לו".
היא בת 53, נולדה וגדלה כבכורה מבין שישה בשכונת הקטמונים בירושלים, ב"בית שלא היה בו יותר מדי. בילדות אהבתי להיות חלק מחבורות רחוב, שלא לומר כנופיות. מגיל אפס ראיתי סמים, דקירות". אחרי לימודים בתיכון שנחקקו בה כחוויה גזענית ("אנחנו היינו אלה מהשכונה הזאת מול אלה מהשכונה הזאת"), התגייסה, ויצאה לקורס קצינים. מעט אחרי השחרור, החליטה להצטרף למשטרה, "כי לא שכחתי מאיפה באתי. עזבתי את הרחוב, אבל לא נטשתי. אני רואה את המשטרה כגוף שבייעודו הבסיסי בא כדי להפוך את הרחוב למקום יותר בטוח ומוגן גם עבור המוחלשים".
היא התחילה את דרכה בסמויה. "זאת יחידה שעובדת בשיטות שאי־אפשר לדבר עליהן, אבל התאימה לי. בחוויה שלי, ידעתי לדבר בשפת רחוב שוטפת, ידעתי איך קונים סמים, איך נפטרים מרכוש גנוב, איך מתחמקים מצרות. אל מול העבריינים היה לי קל. נטמעתי בלי בעיה בכל מקום. ישבתי שעות ארוכות בתצפיות כשאני מחופשת לכל מיני דמויות, אבל עבדנו גם על שחיתויות במקומות שבעים יותר. שם בעצם גיליתי שהעולם התחתון בהגדרה שלו זה ממש לא רק למטה".
אחר כך יצאה לקורס קצינים, והחלה לטפס במעלה ההיררכיה המשטרתית, הגברית ברובה. ב־2009 הייתה האישה הראשונה שפיקדה על תחנת משטרה, אחר כך הראשונה שפיקדה על משטרת עיר (פתח־תקווה), הראשונה שפיקדה על מרחב (נתב"ג) ועוד. ב־2021 הייתה האישה הראשונה שמונתה לסגנית מפקד מחוז (דרום), ומשם, לפני כשנתיים, קיבלה את דרגת הניצב ומונתה לראש אגף המבצעים והשיטור.
מה זה אומר להיות אישה ראשונה בתפקידים כאלו?
"המכשול העיקרי, בעצם הקושי הכי גדול, הוא העול שמונח על כתפיי להוכיח שייכות ומסוגלות. יש אחווה גברית, שמולה אני תמיד אהיה ה'נדחפת'. אני נמצאת במבחן תמידי מול מפקדים, עמיתים ופקודים. חשודה אפריורית בפלישה למשבצת של מישהו אחר. גם אם בהרגשה הפנימית אני הכי שייכת, שווה ודומה, וגם כשהיחידות שלי זכו להישגים הכי גבוהים בכל קנה מידה - תמיד יהיה המבט החיצוני שתופס אותי כאחרת, ומאלץ אותי לשוב ולהוכיח שאין פה טעות ולא זכיתי באור מן ההפקר. אבל זה היה בעבר. כולם נמצאים בתחרות כל הזמן, והפירמידה מאוד צרה. אני כמו כל אחד בארגון, אבל העובדה שאני אישה, שמה אותי במקום אחר".
תני דוגמה.
"הייתה תקופה שהיינו בכוננות והיינו צריכים לישון במשרדים. הייתי בחודש שמיני בהיריון, וישנתי בשק שינה במשרד, כמו כולם. באחד הלילות הגיע ממ"ז מרכז לבקר. מאוד התרגשנו. הכנו מצגת ורצינו להראות לו מה עשינו. בשתיים בלילה הוא הגיע, נכנס לחדר הישיבות, הביט על מפקד המרחב ואמר: 'מה היא עושה פה?' וירד עליו בגלל שאני אישה ובהיריון. מבחינתו, הוא חשב שהוא מגן עליי, אבל זה הדגים את הָאֲחֵרוּת שלי וגם נתן לזה היבט של חולשה. הוא בא ממקום אבהי, אבל עשה לי בדיוק ההפך. מפקד המרחב ביקש שלא אבוא יותר בלילות".
זורקים לך הערות סקסיסטיות?
"כבר לא, אבל לצערי זה עדיין נהוג בארגון. אני לא מוכנה שידברו לידי בצורה גסה, או יספרו בדיחות גסות".
הטרידו אותך מינית?
בר צבי משתתקת. "לצערי, בארגון כמו שלנו, כשיש מיעוט של נשים בעמדות משפיעות, התבנית הפטריארכלית ואופי העבודה במשטרה, השעות הארוכות והחוויות הקיצוניות - נשמרים יחסי כוחות לא מאוזנים, שמייצרים תרבות ארגונית שלעיתים היא מעוותת. ההנחה המובלעת של גברים מסוימים שהדרגה והתפקיד מעניקים להם אישור לפרוץ את הגבולות מול נשים סביבם, היא דוחה, ומעוררת זעם".
זה לא סוד שבסבב המינויים הנוכחי שאפת להיות גם מפקדת המחוז הראשונה.
"זה נכון שציפיתי לזה. אני מגיעה עם ניסיון פיקודי ומבצעי מלא ושלם, עם הערכה מקצועית ועם הישגים משמעותיים לאורך 32 שנות שירותי במשטרה. לכן הציפייה הזאת היא ריאלית. אבל בארגון היררכי, עם פירמידה צרה, לא תמיד מקבלים את כל מה שרוצים. מקבלי ההחלטות הוסיפו שיקולים אחרים, וכנראה הם אלה שהכריעו הפעם לטובת מועמדים אחרים".
עד כמה זה קשור להיותך אישה, ולא חלק מהמועדון הגברי הסגור?
"את ודאי מבינה שזו לגמרי לא הפעם הראשונה שדוחקים אותי".
ואז?
"בולעים את הרוק וממשיכים קדימה".
זו תקופה סוערת במדינה - ובמשטרה. הגבולות בין האזור הפוליטי למקצועי מיטשטשים. מפקד מחוז תל־אביב, עמי אשד, חולל סערה כשבהודעה על התפטרותו, אמר: "אני מודה שלא יכולתי לעמוד בציפיות הדרג המיניסטריאלי, שכללו שבירת הכללים, הנהלים, הסדר הארגוני והתערבות בוטה בקבלת החלטות ושיקול הדעת המבצעי". לכולם ברור שהמרוץ למפכ"לות, שמתחולל עתה במלוא עוזו בארגון, הוא המרוץ למי שיקלע לרוחו של השר הממונה. בכך אין שום דבר שונה מהעבר. מה כן השתנה? שרוחו של השר הממונה היא בקונפליקט לרוח המחאה ברחובות.
מה את חושבת על התערבות פוליטית במינויים במשטרה או בפעילות המשטרתית השוטפת?
בר צבי מתחמקת: "אני לא עוסקת בפוליטיקה".
מה חשבת למשל על נאום הפרישה של עמי אשד?
"הטענה העיקרית על הנאום של עמי אשד הייתה שהוא נשא נאום פוליטי ובמדים".
ו...?
"את מבקשת ממני לעשות את אותו הדבר".
יש התכנות שבעוד כמה שבועות תעמדי מול משבר חוקתי. בית המשפט יאמר שצריך לעשות ככה, הדרג הפוליטי יאמר שלא, צריך לעשות אחרת. החלטת למי תצייתי?
"אני מאוד מקווה שהתחזית הזו לא תתממש. אני, כמו כולם, מוטרדת ומתוסכלת מהקרע העמוק בחברה שלנו, ומקווה שנקודת השפל מאחורינו, ושנצליח להתגבר על המשבר הזה”.
בינתיים, יש מתנדבים ביחידות של צה"ל שהודיעו על הפסקת התנדבותם, בתגובה לרפורמה המשפטית. יש גם אצלכם במשטרה תופעה כזו?
"יש עניין סביב המתנדבים שלנו. כ־60 אנשים מתוך 26 אלף מתנדבים ביקשו להקפיא את ההתנדבות שלהם. אישרנו את זה, ונשמח לקבל אותם חזרה".
9 צפייה בגלריה
''על ארגוני הפשיעה צריך להכריז מלחמה''. זירת אירוע ירי באום אלפחם
(צילום: דוברות המשטרה)
הנאום שלה בכנס הרצליה, שהכה גם הוא כאמור גלים, עסק לא מעט בפשיעה במגזר הערבי. בעת כתיבת שורות אלו, נספרו במגזר 137 נרצחים מתחילת השנה, עלייה חדה לעומת השנה שעברה. אוכלוסייה שלמה של ישראלים במדינה חיה תחת טרור פשיעה, חפים מפשע נורים ברחובות, והמשטרה ‑ הארגון המרכזי שאמון על ביטחון הפנים – נאלמה. סליחה, "נחלשה", כהגדרת בר צבי.
איפה אתם? השר הבטיח להחזיר את המשילות, והתחושה היא שאיבדתם שליטה.
"יש אצבע שמופנית כלפי המשטרה וציפייה שנחזיר את המשילות ברחוב הערבי עם ההנחה שמה שדרוש זה כוח משטרתי. לפני שהולכים לשם, צריך להפריד את האוכלוסייה הנורמטיבית שחיה שם במציאות נוראית תחת חוקי הג'ונגל, מאותם עבריינים, ונגדם להשתמש בכל הכוח. הם מחזיקים באלפי כלי נשק, תחמושת, חומרי נפץ ומטעני חבלה. הם שולטים בהון עתק. יש יישובים ערביים שבהם יורים על ניידת שנכנסת לטיפול באירוע. שוטרים נכנסים רק עם תכנון מוקדם וריכוז כוח מתאים כדי לעזור לאדם במצוקה בתוך מדינת ישראל. זה סדר חברתי שתלוי על בלימה".
אבל המשטרה כבר הצליחה להוריד את שיעור הפשיעה במגזר, ולהעלות את שיעור פענוח מעשי הרצח, בתקופה שבה הופעלה תוכנית "מסלול בטוח" של יואב סגלוביץ. מה קרה עם זה? למה לעצור משהו שעובד?
"התוכנית שהוביל סגלוביץ הקיפה את כל רשויות החוק והביאה לתוצאות מצוינות. עם עזיבתו של סגן השר, ניסינו להמשיך בתוכנית, אבל היו חסרות בה העוצמות והנכונות של חלק מהרשויות להירתם באותו אופן. אני מקווה שכעת עם מינוי הפרויקטור החדש, נזכה לתנופה מחודשת שתביא שוב לתוצאות מבורכות”.
מה היית עושה אחרת והפתרון שאת מציעה לעשות?
"על ארגוני הפשיעה צריך להכריז מלחמה, מצב חירום לאומי. לגבש חזית מדינית תקיפה, לחוקק חוקים מתאימים, להגדיל את הסמכויות, להעלות את רף הענישה, לייצר נתיב שיפוט מהיר, להגביל את תנאי המאסר. צריך לחבר את כל משרדי הממשלה, כולל הצבא - שיפקח באופן הדוק על הגבולות מפני הברחת נשק - ליצור שפה שמשיבה בכוח, ולתת לאוכלוסייה הנורמטיבית תחושה שיש בעל בית, שיש על מי לסמוך".
התבלבלתי לרגע. אם זה לא תפקיד המשטרה "להשיב בכוח, אל מול הפשיעה לתת תחושה שיש בעל בית ועל מי לסמוך", אז זהו תפקידו של מי?
"הפשיעה צומחת במקומות קשים. ככל שהמקום הוא יותר מוזנח, הוא פחות נותן לגיטימציה לשלטון ביכולתו לבצע שם אכיפה. תראי איזה פלא עשה ראש עיריית ירושלים ברמדאן. במקום לרדוף אחרי הצעירים במזרח העיר בלילות, כבר שנה שנייה שהרחובות מוארים והמסחר פתוח כל הלילה ויש פעילות לילדים ולבני נוער. יש אווירת חג עם מרחב שמח וכולם מרוויחים מזה".
אז מי לשיטתך אחראי לפתור את בעיית המשילות?
"כל גופי השלטון: הרווחה, הכלכלה, הבריאות, החינוך וגם המשטרה - חייבים לשרת את האוכלוסייה הזו. להחזיר את הביטחון האישי ואת התקווה לעתיד מתקבל על הדעת".
