די בטוח שיאיר גולן לא התכוון להוליד את עצמו מחדש כגיבור מקומי, רמבו אזורי או לוחם חופש שהופך לחוליית חילוץ של איש אחד בדרום. די ברור שאחרי שכבר קוטלג כשמאלני מן המניין, איש מרצ מובהק, פעיל מחאה בולט, מי שקרא מעל במת המחאה ל"מרד אזרחי באמצעים בלתי חוקיים" – גולן כבר היה עם רגל ורבע מחוץ למיינסטרים הישראלי. סוג של סדין אדום מבחינת מחנה הימין.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל אז הגיעה השבת השחורה בתולדות ישראל. כשברוב יישובי הארץ נשמעו האזעקות הראשונות, גולן עדיין התהפך לצד השני במיטתו. "לא היו אזעקות בראש־העין", הוא מחייך, ספק מתנצל. "אז ישנתי. אבל בשבע בבוקר אחד הבנים שלי העיר אותי בטלפון: שמעת? שמעת?"
גולן, 61, אלוף במיל', סגן הרמטכ"ל לשעבר, מפקד פיקוד העורף ופיקוד צפון לשעבר, לוחם מהולל שכבר היה בדרכו הבטוחה לרמטכ"לות, התפרסם בעיקר כשחיסל לעצמו את הסיכוי עם הנאום המפורסם ההוא מ־2016 שבו אמר ש"אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה אז... ומציאת עדות להם כאן, בקרבנו היום".
גולן תמיד היה בחור מפורש. ישיר. לא מסתיר עמדות, לא מייפה, לא בוחל במילים, לא מספיק פוליטיקאי. אבל בבוקר שבת שעברה, גולן היה הכי רחוק מפוליטיקה שאפשר; הוא קם ממיטתו, פתח חדשות, "אני איש מנוסה והבנתי שזה אסון לאומי בקנה מידה שמעולם לא חווינו".
מכאן, גולן התחייל על דעת עצמו. הוא הוציא את מדי האלוף שלו מהארון, "מצאתי במחסן את הנעליים של הבן שלי הגדול שהיה במגלן אז זה גם אותו צבע (אדום ‑ ר"ש), ונסעתי".
4 צפייה בגלריה
''מצאתי שם זוועת אלוהים. טבח ממש''. אנשים נמלטים ממסיבת הטבע
(צילום: מתוך הרשתות החברתיות)
הוא לקח את הטויוטה יאריס הקטנטנה והמבולגנת שלו ויצא לכבישים. "אמרתי: אם אני אבוא למטה הכללי, אני אהיה רק עוד אלוף שמציק להם. אם אני בא למפקדת פיקוד העורף, מכירים אותי לא רע כי בכל זאת הייתי שם שלוש וחצי שנים. הגעתי, הבנתי שהמצב פי עשרה יותר חמור ממה שהיה נדמה לי, ואמרתי לרפי מילוא, אלוף הפיקוד, תשמע, אני מוכן לעשות כל משימה. אני ארד לשטח - יש יתרון לזה שאתה מסתובב עם דרגות אלוף בצה"ל, אף אחד לא אומר לך 'אל תיכנס', 'אתה לא יכול להיות פה' - כל מה שאני צריך זה נשק, מחסנית, וזהו. כמובן שהאפסנאי פה היה הרבה יותר נדיב - נתן לי נשק, מחסנית, קסדה ואפוד, וירדתי קודם כל לאורים. הגעתי לשם אחרי הקרב, מפקד המחוז שם נפצע בכתף, כל החיילים שהיו שם נלחמו יוצא מן הכלל - וזה לא להאמין, אלה חיילי מפקדה, והם למעשה הכריעו וחיסלו את הקרב הזה, הרגו את כל המחבלים. כמובן שהיו גם לא מעט הרוגים. בעיקר הרוגות. וכמויות הציוד של המחבלים שהיו שם מטורפות".
הודעת ווטסאפ שקיבל באותם רגעים מאחותו הפכה אותו, מבלי שתיכנן, למושיעם הבלתי צפוי של נעדרים ונצורים ממסיבת הטבע, שהסתתרו שעות בשדות ללא מזון ומים, מבלי שאיש יוכל להגיע אליהם. "אחותי כותבת לי: תשמע, יש לי חברה שאומרת שיש שלושה אנשים בשטח, וזה המיקום שלהם, בלב השדות. ואני מסתכל ורואה שזה יחסית קרוב, איזה 15 ק"מ מאורים. אני מכיר את השדות האלה, לרובם אפשר להיכנס גם עם רכב פרטי, ואני נוסע לשם, רואה פתאום סבך של אשלים כאלה, נכנס פנימה ומוצא שם שלושה חבר'ה שברחו מהמסיבה, יושבים ומפחדים פחד מוות לצאת מתוך השיחים פן מישהו יירה בהם. אמרתי להם: זה אני, יאיר גולן, צאו, צאו החוצה. הוצאתי אותם והסעתי אותם לצומת הנגב - ושם אחד האבות חיכה להם. איך שאני מוריד אותם, אני מקבל טלפון מניר גונטז'".
סיפורו של העיתונאי ניר גונטז' הידהד באותן שעות ברשתות החברתיות, אחרי שבנו של גונטז', שהיה במסיבה, נותר לכוד בשטח. "אין צבא ואין משטרה, אני מתחנן למי מכוחות הביטחון: תנו לי נשק, הוא מוקף מחבלים, תנו לי להוציא אותו לבד", כתב האב מוטרף הדאגה וחסר האונים ברשת. בסוף גם השיג טלפונית את גולן, שביקש ממנו מיקום משוער של הילד והבטיח: "אני הולך להביא לך אותו".
"אני אומר לו: 'שמע, אתם יוצאים מהעצים, יש שם שביל עפר רחב, אתם פשוט רצים על השביל דרומה. אתה רואה את השמש?' הוא אומר לי 'כן'. 'אתה רץ לכיוון השמש. אי–אפשר לטעות!' יצאו, רצו, חברו אליי, הוצאתי אותם החוצה. ואיך שאני מוריד אותם, עוד טלפון: 'הבן שלי זרוק באיזה חור'. אני אומר לו: שלח מיקום"
"הוא שלח לי חרא של מיקום – צילום מסך כזה", גולן מספר. "אמרתי בסדר, נצא לדרך. אני מגיע לפטיש, רואה שזה מצפון ליישוב, איפשהו שם בשדות. נכנס לשטח, מתחיל לנסוע על שבילים בפרדס, ואמרתי: אי־אפשר לנווט ככה. מנסה להתקשר לבן שלו, פתאום הוא דווקא עונה לי. אני שואל: 'איפה אתה?' וגם הוא לא מצליח לשלוח לי מיקום. אבל אני מצליח להבין, מהתיאורים שלו, איפה הוא בדיוק. מגיע איזה 500 מטר ממנו – ויש שם שער ברזל שאי־אפשר לעבור, והוא ועוד בחור שאיתו פוחדים נורא לצאת החוצה. אני אומר לו: 'שמע, אתם יוצאים מהעצים, יש שם שביל עפר רחב, אתם פשוט רצים על השביל דרומה. אתה רואה את השמש?' הוא אומר לי 'כן'. 'אתה רץ לכיוון השמש. אי אפשר לטעות!' יצאו, רצו, חברו אליי, הוצאתי אותם החוצה. ואיך שאני מוריד אותם, עוד טלפון: 'הבן שלי זרוק באיזה חור'. אני אומר לו: שלח מיקום".
ובעוד גולן מחלץ ילדים אבודים ומפוחדים למוות שהצליחו איכשהו להימלט מהטבח במסיבה ולהסתתר בקרבת מקום, הוא רואה את גיא ההריגה עצמו: "מה שמצאתי שם זו זוועת אלוהים. טבח ממש. כוח מחבלים אחד תקף את המסיבה ישירות, ובינתיים הגיעו מחבלים על הכביש מצפון וגם מדרום. כל אלו שניסו לברוח בכלי רכב על הכביש נורו למוות. אלו שניצלו הם אלו שברחו רגלית לתוך השדות, ואת אלה מצאתי. כולם בטראומה".
הורי הלכודים, שלא ידעו את נפשם לאורך שעות ארוכות, הידהדו ברשת את מסע החילוצים של גולן. "מלאך במדים. בלי מירכאות, בלי מליצות ובלי סיפורים". "אין מילים להודות לו על הדבר המדהים שעשה". בתוך זמן קצר, גולן הפך לאיש השעה, סוג של גיבור לאומי לרגע. הוא לא לוקח את זה לריאות. "אני מקבל טלפונים, אז אני אגיד לא? זה שטח שאני מכיר אינטימית, אני לא מנווט שם עם מפה, ואיפה שזיהיתי שזה בסדר להיכנס – יש בזה סיכון מסוים אבל לא היסטרי – נכנסתי ותרמתי את תרומתי הצנועה".
מה זה אומר מבחינתך שאתה, כיום בכלל אזרח, צריך להיכנס ולצאת ולחלץ בעצמך?
"צריך להבין: לא היה לנו כלום. אוגדת עזה פיקוד דרום, וצה"ל כולו, נכנסו לאירוע עם אפס התרעה, כאשר כל מערכות ההגנה קורסות: המודיעין לא נתן שום התרעה. מודיעין השדה – שאמור לראות את הגדר – שותק על הדקות הראשונות. המכשול, שאמור להגן בפני אירועים כאלה, קרס כולו. איפה שחמאס רצו לפרוץ, הם פרצו. אז תגיד: כוחות עתודה היו אמורים לתת מענה. אבל אין כוחות עתודה, כי מטעמים של בט"ש, לאורך השנים צמצמו מאוד את כמות הטנקים. חמאס פשוט נכנס באין מפריע, ומה שנשאר כתגובה זה כוחות הכוננות הדלים יחסית שנמצאים במחנות צה"ל, וכיתות הכוננות של היישובים. אלה תנאי הפתיחה הכי חמורים שיש. ומי שחושב שהמערכת הצבאית מסוגלת לתת לזה מענה – לא. ובטח שלא לעשרות מקרים בודדים".
מי חתום מבחינתך על המחדל הזה?
"מה שקרס פה בראש ובראשונה זו ההרתעה הישראלית. במשך עשרה חודשים, ממשלת ישראל מחבלת בביטחון מדינת ישראל. אז להגיד שאין קשר, זה טמטום. אנחנו מאותתים חולשה, עוברים חודשיים־שלושה, וחמאס אומר: וואלה, זו הזדמנות. הנה הטריגר: מדימוי של מדינה חזקה, עברנו אצלם בתודעה, בטווח של כלום, למדינה מתפוררת. תחשוב מה קרה פה בחודשים האחרונים: הבאנו את המילואימניקים הכי משרתים בעולם – כי איך נראים חייו של טייס מילואים בטייסת 69? כל שבוע הוא טס לפחות פעם אחת, בימים של תרגילים הוא טס כל השבוע, הוא מסיים שנה עם 70 ימי מילואים! – ואמרנו להם: בוגדים, נסתדר בלעדיכם. אני עצמי הרבה שנים מוגדר כשמאלן בוגד. וכשמדינה משחיתה את עצמה לדעת ולוקחת את בכירי בניה, את האנשים שהקריבו הכי הרבה מחייהם וסיכנו את חייהם, ומגדירה אותם כבוגדים, כנפולת, כ'לכו לעזאזל' על פי הלוחם הגדול שלמה קרעי – אז החברה הישראלית מתחילה להתפורר. הדימוי של ההתפוררות נקלט מעולה באיראן, בחיזבאללה, בחמאס. והם מבינים שזו ההזדמנות".
הממשלה מצידה תאשים את המחאה, את הודעות טייסי המילואים על הפסקת התנדבות.
"רגע, מי יצר את המחאה? המחאה מורכבת מאנשים שקמו בבוקר ואמרו, 'משעמם לנו נורא, בוא נלך למחות'? מי שמפרק את הדמוקרטיה הישראלית יצר את המחאה הזו, ושיפסיקו לזיין את המוח".
טלי גוטליב אמרה: "צה"ל והשב"כ חברו למחבלים".
"רענן, אני לא ארד לרמת הטיעונים של טלי גוטליב, אני לא מתייחס לטיפוסים האפלים, העלובים והמושחתים האלה. הם חבורת זבל. אל תבקש ממני התייחסויות לטלי גוטליב. אבל העניין השני שאי־אפשר להתעלם ממנו זה יצירת הסלמה מכוונת בזירה הפלסטינית: בן גביר שעולה על הר הבית, החופש המוחלט למתנחלים לעשות מה שהם רוצים, האדישות וההתעלמות מפוגרומים של יהודים בערבים – אני לא מאמין שהמשפט הזה יוצא מפי בכלל – בחווארה, בתורמוס עיא ובאום ספא – וזה יוצר את הדרייב בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי להתחיל לעשות פיגועים. אז גם דימוי החולשה וגם הגדלת המוטיבציה לפיגועים יצרו את התנאים הבסיסיים. וזה המחדל המדיני החמור ביותר מאז 73', ומודיעינית הכישלון עוד חמור יותר, כי ב־73' היה מידע והפרשנות למידע הייתה שגויה. פה לא היה מידע. כלומר, יש פה קריסה מוחלטת של תפיסת המודיעין של צה"ל ושב"כ".
קו הגבול אמור להיות סגור הרמטית, לא?
"צה"ל המשיך עם אותה קונספציה של 73' – שתהיה התרעה. ושחוץ מהתרעה יש לנו מערך איסוף לאורך הגדר, ועמדות של רואה־יורה, וכוחות שיודעים להגיב, וטנקים, ומכשול תת־קרקעי ועל־קרקעי, ומעל כל זה יש לנו כיפת ברזל ומכ"מים. לכאורה הגנה חזקה. אבל מה עשה חמאס? מכשול תת־קרקעי – לא מעניין, נבוא מעל הקרקע. מכשול על־קרקעי? אנחנו מכירים אותו, הגענו אליו בהפגנות, פוצצנו אותו בכמה מקומות, כלומר המכשול הזה לא כזה נורא. אז יש לנו מערך איסוף – אבל הוא מוכר וידוע: הבלונים של רצועת עזה תלויים באוויר ורואים אותם, את מגדלי התצפית רואים – אין איסוף חשאי. הם יודעים מאיפה אנחנו רואים אותם, ולכן גם מאיפה אנחנו לא רואים. איך מנטרלים את מערך התצפיות? רימונים מהאוויר על צלחות התצפית, נעוור אותם. וזה בדיוק מה שהם עשו. ואז הדרך אל היישובים פתוחה, וכמובן מייצרים גם הסחה – ירי פצ"מרים ורקטות ייתן ליהודים משהו להתעסק איתו".
"בוודאי שאנחנו נשתקם. צריך להפסיק עם השטויות האלה, עם הנטייה הישראלית לראות בכל דבר שואה. לא. זו מכה קשה, חייבים להתאושש ממנה. אומות משתקמות אם הן מחליטות להשתקם ויש להן מנהיגות ראויה. לנו חד–משמעית אין"
חוכמת הבדיעבד. איך לא חשבנו על כל זה?
"כי מה לא למדנו מיום כיפור? שההנחה הצבאית צריכה להיות – ולמדתי את זה בפו"ם המון פעמים – שקו המגע לעולם ייפרץ. ואם זה המצב, אתה חייב להיות עם עומק ויכולת תגובה. הרבה צבאות לאורך ההיסטוריה – הצרפתים במאז'ינו, למשל, שהקימו קו הגנה מפואר שהגרמנים פשוט עקפו – שגו בדיוק אותה שגיאה, ומדהים איך זה חוזר. כי מה אתה אומר? אני בשטחי, אני נערך איך שבא לי, אני משקיע בזה מיליארדים, בונה מערך מפואר, מי יכול עליי. וכל פעם זה קורס מחדש. ולמה? כי כשאתה בונה מערך שהוא חשוף לגמרי לאויב, הוא תמיד ימצא את הפרצה. תמיד. אז בניית קו ללא עומק, שמבוססת על הרעיון שתהיה התרעה, היא פשוט שגויה".
אולי היינו צריכים להקשיב ליצחק בריק, שחזה את המערכה?
"אני מכיר המון שנים את בריק, ותמיד אמרתי לו: אתה צודק, רק לא מהסיבות הנכונות, אתה תמיד לוקח את זה לימ"חים, אבל הימ"חים שלנו טובים, זה משהו אחר לגמרי: בשנים האחרונות – בעיקר בשנים של כוכבי כרמטכ"ל – ההשקעה בכוחות היבשה הייתה דלה. רמת האימונים לא מספקת. ואין מה לעשות; מלחמות מוכרעות על הקרקע. בדוק. אין מלחמה שהוכרעה מהאוויר. ואנחנו חד־משמעית הפנינו יותר מדי משאבים לחיל האוויר ולאמ"ן, ופחות מדי משאבים לצבא היבשה. צעקתי על זה בזמני בלי סוף: הרעיון שמכריעים מערכות במאמצי מודיעין הוא רעיון נפסד. מה שמכריע מערכות זה צבא היבשה. וצבא היבשה במשך שנים לא זוכה להשקעה המתאימה. וזה הכישלון הנורא".
הכישלון הנורא חצה את ישראל באבחה: מצד אחד, מדינה אבודה, מבוהלת, לא מתפקדת, מאחרת להגיב, מפקירה; ומצד שני מדינת כל־אזרחיה־הטובים, שמתארגנת ביעילות ובזמן שיא ומחליפה, כמעט לגמרי, את תפקודי הממשלה והמדינה בזמן חירום וכאוס. וכאן גולן מצא את עצמו כחזית לוחמת, לפרקים צבא של איש אחד. הטלפון הנייד שלו לא מפסיק לצלצל, וגולן מתנייע ביאריס הקטנטנה בין אזורי הלחימה בדרום לבין פיקוד העורף ומנסה להושיע.
הוא אנרגטי, נמרץ, נדמה שהמצב החירומי מגעיש את הדם בעורקיו, ושהוא לחלוטין באלמנט שלו. גולן הוא עדיין, לפני הכול, חייל, ומהסוג שעליו קמו מיתולוגיות ישראליות: יפה בלורית, חד הבעה, רהוט, מוכוון מטרה וחסר פחד באופן שעשוי להיות מופרז לעיתים. הוא רחוק מאוד מהייאוש והתוגה שתקפו השבוע את תל־אביב והמרכז. שעה עם גולן, ואתם יוצאים ממנו כמו חדשים, כמעט אופטימיים; לא רק שלא אבדה תקוותנו, אלא שאנחנו עוד ניבנה מזה, וטוב יותר, גם אם הוא עצמו לא יודע או רוצה לומר מה סדר הפעולות המבצעיות החיוני כרגע, להוציא "המערכה הזו חייבת להסתיים בזה שבסופה אין לחמאס זרוע צבאית. אין לו יכולת צבאית. לא ניתן להשיג את זה אלא במבצע יבשתי רחב היקף, וזו מערכה ארוכה של מספר שבועות".
מערכה כזו אפשרית כשיש אצלם כל כך הרבה שבויים שלנו?
"הדרג המדיני והצבאי הבכיר יצטרכו להחליט. אבל ברגע שחמאס נקט את פרל הארבור שלו, אין פה יותר 'בוא נגיע לאיזו הסדרה'. צריך להחליט מה רוצים להשיג, ומזה לגזור לאחור. ובעיניי התכלית היא ארבעה דברים: חיסול כוחם הצבאי של חמאס ושאר ארגוני הטרור בעזה, יצירת מצב שלא מאפשר את שיקומם הצבאי, שיקום העוטף והדרום כולו כמאמץ לאומי, כולל ביטחון ברמה גבוהה – כי אחרת אף אחד לא יבוא לגור שם יותר – והרתעת איראן וחיזבאללה".
אבל מה במיידי?
"קודם כל, לסגור את כל השאלטרים לעזה. אני חושב שבמערכה הזו אסור לאפשר מאמץ הומניטרי. צריך להגיד להם: תשמעו, עד שאלה לא משוחררים, מצידנו תרעבו למוות. זה לגיטימי לחלוטין".
אתה שומע אנשים שאומרים "למחוק את עזה".
"אני לא בטוח שהם מבינים מה זה אומר. בעזה יש 2.1 מיליון איש. להרוג את כולם? בעיניי זה משפט לא מקצועי של אנשים לא מקצועיים. יש לו גוון של נקמה, שאני יכול להבין את השורש הרגשי שלה, אבל מלחמה לא עושים בנקמה. וגם נקמה מגישים קרה – מהראש, לא מהלב".
ישראל תשתקם בכלל מהאירוע הזה? עד כמה זה קו פרשת מים?
"אתה מסתכל על תולדות העמים, ואין פה בכלל שאלה. בוודאי שאנחנו נשתקם. האם הצרפתים השתקמו מהכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה? כן, והם אומה לא רעה. אז אני לא מבין את השאלה הזאת. צריך להפסיק עם השטויות האלה, עם הנטייה הישראלית לראות בכל דבר שואה. לא. זו מכה קשה, חייבים להתאושש ממנה. אומות משתקמות אם הן מחליטות להשתקם ויש להן מנהיגות ראויה".
ויש לנו?
"לא. יש לנו חד־משמעית מנהיגות בלתי ראויה. אי־אפשר להסתכל על שרי הממשלה הזו, שחלקם הגדול לא שירת מעולם בצה"ל, או שירת בתפקידים זניחים, ולהגיד: זה הקבינט האידיאלי לניהול המערכה. ואי־אפשר להסתכל על חבורת המשיחיים שיש לה ייצוג דומיננטי בממשלה ולהגיד: היא תתווה את הכיוון הדומיננטי של מדינת ישראל. אי־אפשר".
באמצע השבוע, על סף הכרזה על ממשלת חירום לאומית, גולן עדיין קיווה שבני גנץ לא ייתן "הכשר למנהיג בלתי ראוי ולקואליציה לא ראויה", כי שותפות הגורל, וגם העשייה, קיימות לדבריו ממילא. "אפשר לחשוב שאנחנו לא שותפים. למה, מי נלחם? אני ראיתי שכל 'השמאלנים הבוגדים' התייצבו. כולם ירדו ונלחמו, נהרגו בהמוניהם. אז שלא יזיינו לנו את המוח, אנחנו בפנים. אף אחד לא יכול להגיד לי: אתם נשארתם על הגדר. לא נשארנו. לבשנו מדים, סיכנו את נפשנו, הלכנו להילחם. אבל על הכישלון הזה אתם תשלמו".
נשמע שאתה בדרך חזרה לפוליטיקה.
"בטח. אירוע כזה, מי ייקח אחריות? מי ישקם את מדינת ישראל, טלי גוטליב? בנימין נתניהו? אני אגיד לך מי ישקם את מדינת ישראל: האנשים ישרי הלב, האנשים שהקדישו את חייהם וימשיכו להקדיש – הם וילדיהם ונכדיהם ישקמו".
במקרה כזה, יש התבטאויות שלך שאתה מתחרט עליהן? "מרד אזרחי"? "תתי אדם"? "טפילים"? לפעמים הסגנון ובחירת המילים מקוממות עליך אנשים.
"אני משתגע מזה שאנשי המחנה שלי מדברים איתי על סגנון. אתם לא מבינים שאנשי הצד השני עושים לנו כל הזמן דה־לגיטימציה? במקום לדבר על המהויות מדברים על הסגנון. כאשר אנחנו מדברים יפה ומנומס, רומסים אותנו. כשאנחנו מדברים יותר בוטה, מעירים לנו על הסגנון. תפסיקו עם השטויות האלה וצאו להילחם על הבית".
מה אתה חושב כיום על "נאום התהליכים" שלך? התהליכים התקדמו מאז?
"מה אתה אומר?", גולן צוחק, ולא מעוניין להרחיב. "בכל חברה יש מתחים מעמדיים, כלכליים, אצלנו גם עדתיים. מה זה מנהיגות טובה? כזו שדואגת שהכוחות המלכדים יהיו חזקים מהכוחות המפרקים. הממשלה הזו הביאה את הכוחות המפרקים להיות חזקים יותר מהכוחות המלכדים, וזה פשעה הגדול. והחטא הקדמון הנוסף הוא השליטה על מיליוני פלסטינים".
יש שיגידו שדווקא ההתנתקות מעזה הייתה החטא הקדמון.
"לא נכון. אנחנו צריכים להבין לאן פנינו: סיפוח או היפרדות. אני חושב שהרעיון הקדמון של חלוקת הארץ הוא חיוני. ההתנתקות מעזה הייתה דבר מבורך. השגיאה הייתה שהותרנו את האחריות הביטחונית בידי חמאס. היינו צריכים לייצר התנתקות באופן שמצד אחד נפסיק להסתובב בתוכם, אבל גם נבודד אותם מגבול מצרים, לא נאפשר כניסת אמל"ח, נחצה את הרצועה במסדרון או שניים. ויכולנו לעשות את זה".
ואז להמשיך לשתי מדינות?
"צריך להבין שהבעיה היא מפעל הכיבוש של מיליוני אנשים – וזה לא כיבוש של שטח אלא של האנשים, כי ברמת הגולן אנחנו יושבים בשטח וזה לא מפריע לאף אחד – לצד והטירוף המוחלט שאנחנו – אנחנו! – נאחד את כל הפלסטינים בשטחי ישראל המנדטורית ליישות אחת. הרי הצלחת המפעל הציוני נובעת מזה שאנחנו ידענו להתאחד והם אף פעם לא ידעו. אז עכשיו אנחנו הולכים לקחת את כל הערבים של ישראל המנדטורית ולאחד אותם? זה קוצר ראות מהמעלה הראשונה. ולכן הלאומנות המשיחית־קיצונית היא הסכנה הקיומית החמורה ביותר למדינת ישראל. זה מפרק אותנו מבפנים. וההפיכה המשטרית לא נולדה בחלל הריק, אלא איחדה שלושה כוחות כאלה: ביצור האוטונומיה החרדית, ביצור השחיתות השלטונית והסיפוח. אלה שלושת החטאים שהובילו לקרע כל כך חמור בחברה הישראלית, ואסור בתכלית האיסור לתת הנחות למי שיזם ועשה את זה".
ולא יהיו הנחות? חמש שנים מהיום נתניהו לא בשלטון?
"כן. חד־משמעית. כשם שגולדה והמערך לא שרדו את יום כיפור. האבק ישקע וזה יקרה. ב־73' ממשלת ישראל שגתה קשות אבל אין עוררין שישבו שם אנשים רציניים שהקריבו למען האינטרס של כלל אזרחי ישראל. פה יש לך ממשלה בלתי ראויה בעליל, ולכן לא צריך לעשות לה שום הנחות".
וכשכל זה ייגמר, הוא אומר, הוא יירד מהמדים ויחזור לעבוד על "הקמת מסגרת פוליטית מתאימה לסיפור הישראלי העתידי: מיקוד באדם – לא באל, לא במנהיג – והסתכלות קדימה, לקִדמה. הימין יוצא נגד הפרוגרס, אבל הפרוגרס עושה אותנו למי שאנחנו, לאומה מתפקדת".
אתה מרגיש שהאירוע הזה שינה משהו ביחס הציבור כלפיך? ברשתות היו מי שהתנצלו בפניך בפומבי.
"אף פעם לא הייתי מדוכא מזה שאנשים אמרו 'בוגד' ו'שמאל רדיקלי' ואני גם לא מתלהב מדי מזה שאנשים אומרים 'טעיתי בו'. אני נלחם פוליטית על הדבר היחיד שיכול להציל את מדינת ישראל: חיבור אמיץ למורשת, להיסטוריה, לעבר, לפולקלור שעושה אותנו לעם, ומצד שני דבקות באדם – מדינה שתהיה הטובה ביותר לאזרחיה, כל אזרחיה – ובאיך אנחנו הופכים למובילים עולמיים בתחומים הולכים ומתרחבים".
מה אתה עושה עם זה בימים הקרובים?
"אני אמשיך להסתובב בגזרה, ואעשה את זה הכי טוב שאני יודע. כמה שיידרש".
