בשבוע שעבר סוף-סוף ניאותו הסטודנטים שהשתתפו בהפגנות האנטי-ישראליות בקמפוס של אוניברסיטת הרווארד לפרק את מאהל המחאה שלהם. הנהלת האוניברסיטה הסכימה לשבת ולדון עימם בדרישותיהם – ובהן ניתוק קשרים עם מוסדות ישראליים – ואחרי כמה שבועות שכמותם לא זוכרים במוסד היוקרה, ההפגנות הפרו-פלסטיניות, לפחות הגדולות שבהן, מצטמצמות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
לפי כל הכללים של הפוליטיקה של הזהויות, אליזבת פיפקו הייתה יכולה להיות אחת מהמפגינות הללו במאהל. היא בוגרת הרווארד בעצמה, וגם בוגרת אוניברסיטת פנסילבניה, UPenn, עוד קמפוס שידע מחאות סוערות, כולל מעצרים. היא אמנם יהודייה, אבל גם יהודים לא חסרו בין המוחים. פיפקו גדלה בסביבה הכי פרוגרסיבית וליברלית שיש במנהטן, בת למהגרים ממזרח אירופה שמגדירה עצמה פמיניסטית, הייתה דוגמנית שדיגמנה בין השאר גם בגדים נועזים ופירסמה ספרי שירה. בקיצור, פוטנציאל לא קטן לילדת Woke שזועקת פרום דה ריבר טו דה סי.
אבל היא ממש לא. למעשה, היא כמעט ההפך הטראמפיסטי המוחלט. כל כך מוחלט, שהיום, בגיל 28, אליזבת ("אתה יכול לקרוא לי לאה") היא הדוברת החדשה של הנהלת המפלגה הרפובליקנית, אחד המינויים הראשונים של לארה טראמפ, כלתו של דונלד טראמפ, שנכנסה לתפקיד יו"ר ועדת ההנהלה של המפלגה הרפובליקנית (RNC). זה הגוף הפוליטי המרכזי והחזק במפלגה, שדרכו מנותבים, בין השאר, אסטרטגיית הבחירות, גיוס הכספים ועוד. אם טראמפ יחזור לבית הלבן אף אחד לא יהיה מופתע אם פיפקו תגיע לשם עימו, אולי אפילו כדוברת הבית הלבן עצמו, "אבל כל דבר בעיתו", היא אומרת.
בינתיים, פיפקו נותנת עבודה בשביל הבוס. היא עולה לעשרות ראיונות טלוויזיוניים, שבהם בין השאר גם מגינה על ישראל, וייסדה את תנועת Jexodus (הֶלְחֶם של המילים "יהודים" ו”יציאת מצרים") לתמיכה ביהודים דמוקרטים שרוצים לערוק למפלגה הרפובליקנית. ולא, אם תהיתם, צילומי הדוגמנות הנועזים שלה ושערי מגזיני האופנה לא הוסרו מחשבונות הסושיאל שלה, למרות הצקצוקים. "לא משנה מה השגתי בחיי, אנשים תמיד יכניסו את המראה שלי לשיחה, זאת התרבות שיצרנו", היא אומרת בראיון. "ברור שזה מפריע לי, אבל גם למדתי להתמודד עם זה. ניסיתי כבר מספיק פעמים לגרום לאנשים לדבר על משהו אחר, אבל זה לא עבד. אז הבנתי שאני צריכה פשוט להתמקד במה שאני רוצה לעשות - ולתת לאנשים להמשיך לדבר".
תראי, זה לא סוד שטראמפ אוהב לשים אנשים יפים וזוהרים סביבו.
"זאת מחמאה ואני חושבת שבכנות זה די מצחיק, אבל אני מקווה שכך או כך אנשים יבינו שזה לא בזכותו, אלא רק בזכותי. כאישה, זה קצת לא הוגן שאת עושה עבודה טובה, מקבלת תארים, לומדת ותורמת לחברה, ועדיין פשוט נחשבת למישהי עם מראה טוב. הייתי מקווה שבשבילי - אפילו לא בשבילו - איחשב ליותר מבחורה שנראית בצורה מסוימת".
וטראמפ בעצמו לא תורם לאווירה הזאת, עם הדיבור המיזוגיני לעיתים שלו?
"הרבה דברים שאנשים אומרים עליו באמת בזויים, ואם הייתי מאמינה שהם נכונים, לא הייתי תומכת בו. אני אדם מאוד חזק, ואני מקווה שזה משהו שכל אדם שקורא את הראיון הזה יבין. אני דבקה בערכים שלי, כך שאם כל ההאשמות שהוטחו בטראמפ בשמונה השנים האחרונות היו נכונות - לא הייתי כאן. הן פשוט לא הוגנות ואפילו מסוכנות, כי נועדו לא רק לזלזל בו, אלא להפחיד את האמריקאים מלהצביע עבורו, בידיעה שיכול מאוד להיות שהוא מה שטוב עבורם. וזה מאוד מצער".
"כאדם דתי אני פרו-חיים"
הערכים האלו שפיפקו מדברת עליהם בועטים גם הם בכללי הפוליטיקה של הזהויות. היא, למשל, בת למהגרים, אביה הגיע מאסטוניה ואמה מרוסיה, אבל היא עצמה בעד הגבלות על ההגירה, בפרט זו הלא-חוקית. "לרצות שהאמריקאים יהיו מוגנים ושתהיה כאן מערכת טובה שתביא רק אנשים טובים למדינה, זה מאוד הוגן", היא אומרת. "אני גאה להיות בת של מהגרים, ודווקא בגלל זה הגירה חוקית בעיניי זה דבר יפהפה. מה שאנחנו רואים היום זה ההפך: להכניס כל אחד למדינה זה הרבה יותר גרוע עבור האמריקאים".
וזה ממשיך בעוד נושא סופר-טעון בחברה האמריקאית: הפלות. פיפקו מכריזה על עצמה כפמיניסטית, אבל מתנגדת להפלות. סליחה, היא "פרו-חיים" בשמרנית שוטפת. "אני מסכימה לחלוטין עם טראמפ שחושב שזאת צריכה להיות החלטה ברמה של כל מדינה", היא אומרת. "יש סיבה שיש לנו את המערכת הפוליטית שיש לנו היום. זו מערכת מצוינת, וככל שיש לממשלה הפדרלית פחות כוח, כך ייטב. אין להרבה מדינות בעולם מערכת חוקים מיוחדת כמו שלנו״.
טראמפ גם אמר שהוא האדם שאחראי לביטול "רו נגד וייד", פסיקת בית המשפט העליון שאיפשרה הפלות.
״הוא אמר שהוא פרו-חיים, אבל גם שאמריקאים צריכים להתאחד סביב הנושא הזה כי זה משהו שמפלג אותנו במשך שנים רבות, וזו הסיבה שהוא קורא להחזיר את ההחלטה לרמת המדינות. זה הדבר הכי אמריקאי ופטריוטי שאפשר לעשות במקרה הזה".
ואיפה את בדיוק בעניין?
"ברור שזו שיחה ארוכה מאוד על מקרים חריגים וניואנסים, אבל כאדם דתי אני פרו-חיים".
ובאמת, פיפקו, שהתגוררה בעבר תקופה קצרה בישראל, מעידה על עצמה כשומרת כשרות ושומרת שבת, כמי ש"מרגישה בנוח בבית כנסת אורתודוקסי" ו"שואפת להיות יותר ויותר דתייה בחיי", אבל גם מודה ש"כשאת מדגמנת במגזין 'מקסים' וקוראת לעצמך אורתודוקסית, זה לא ממש מתאים".
באמת, איך זה מסתדר?
"זאת כמעט רמאות, אבל כשנכנסתי לדוגמנות הייתי בסך הכל בת 17. אבא שלי היה עובר איתי על כל חוזה, ובכל פעם שדיגמנתי, ההורים שלי ידעו ואישרו מראש את התמונות. אם הציעו לי עבודה שהם חשבו שהיא לא הולמת - לא עשיתי אותה. הם האנשים הכי מדהימים שאני מכירה, אני סומכת עליהם, אז כל עוד הם חשבו שזה בסדר והיו גאים בי – ידעתי שגם אני יכולה להיות גאה בעצמי. אם הם בסדר עם זה, אז גם השם בסדר עם זה. ככה אני יכולה לישון טוב בלילה".
החלקה אמנותית, דוגמנות, פוליטיקה
הראיון עם אליזבת לאה פיפקו מתנהל מביתה בפלורידה, לא הרחק מאחוזת מאר-א-לאגו של טראמפ. בבית שמעה מהוריה סיפורים על האנטישמיות בברית-המועצות, ועל איך הכל השתנה כשהגיעו לאמריקה. "הם עזבו את ברית-המועצות עם 90 דולר בכיס, זה כל מה שהיה להם. אבא שלי היה צריך לבחור בין נסיעה ברכבת התחתית לבין ארוחת ערב. הוא היה חוסך משהו כמו דולר בכל חודש, רק כדי לפנק את עצמו עם המבורגר של מקדונלד'ס, אז באמת לא היה להם כלום, ואני חושבת שזה מאוד עיצב את מי שאני היום: הידיעה שבאמריקה אתה יכול להפוך לכל דבר, ושבמקומות אחרים נאסר עליך להיות יהודי. זה גרם לי להפוך כאן ליהודייה גאה בגלוי".
בילדותה פיפקו התגלתה ככישרון בהחלקה אמנותית על הקרח, עד כדי כך שהוריה עזבו יחד איתה לפלורידה כדי שתוכל להתאמן שם. המטרה הייתה אולימפיאדה, אבל פציעה בקרסול גדעה את החלום והמשפחה חזרה לניו-יורק. ואז, כשהייתה בת 17, טיילה במקרה בסנטרל פארק ושם גילה אותה צלם דוגמנות. מפה לשם היא הוחתמה באחת הסוכנויות הגדולות בעולם, וילהלמינה מודלס.
חתיכת שינוי בחיים.
״זאת חוויה מעניינת. היו לי כמה חוויות מדהימות והיו גם כאלה שלא כל כך, אבל הרעיון מבחינתי תמיד היה להשתמש בפרסום הזה לטובת מטרות אחרות שחשובות לי בחיים. הגעתי לשערי המגזינים הנחשבים בעולם ועשיתי דברים מדהימים וגדולים, אבל גם דברים עם ערך. לאחרונה, למשל, ביקשו ממני לדגמן עבור חברת בגדים בבעלות יהודית. התחלנו במגעים מיד אחרי 7 באוקטובר והחלטנו ליצור קו בגדים ביחד, Esteem, שעשרה אחוז ממכירותיו יועברו לנשים בישראל שנפגעו מפעולות חמאס".
בין הצילומים החלה פיפקו ללמוד בביה"ס ללימודי המשך של הרווארד, שמאפשר לעשות את רוב התואר מהבית, מה שלדבריה איפשר לה להמשיך לעבוד ולהשתקם מפציעת הקרסול. אז היא גם נחשפה לראשונה לאיש שייעשה לנשיא ה-45 של ארה"ב, ואולי גם ל-47. זה הרגע שבו היא כבר עוברת לדבר בהערצה של ממש: "עברתי אז כמה שנים ממש קשות, עם הפציעה ודברים אחרים, ובכלל לא עקבתי אחרי הבחירות עד שמישהו אמר לי שטראמפ עומד לנצח. התחלתי להסתכל על סרטונים שלו, דברים שהוא עושה ואומר. ראיתי לנגד עיניי איך האיש הזה קם כל בוקר ואומר לעולם שהוא הולך להיות נשיא, בזמן שכולם צוחקים עליו. חשבתי לעצמי, אם הוא יכול לעשות את זה, עם כל הביטחון הזה, גם אני אוכל להחזיר את חיי למסלולם. תמיד הרגשתי מאוד פטריוטית בגלל הסיפור המשפחתי שלי, ורק לראות את האיש הזה יוצא ואומר שצריך לשים את המדינה שלנו במקום הראשון – זה ריגש אותי. זה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו אז בחיי. רציתי לקחת חלק קטן בהפיכת אדם כזה לנשיא".
אז מה עשית?
"שלחתי מכתב למנהל הקמפיין ואמרתי פשוט: היי, אני רוצה לעזור. אתה צריך לתת לי עבודה. והם שכרו אותי למחרת. עבדתי על מסע הפרסום במשך חמשת החודשים האחרונים של הקמפיין, עד שניצחנו בבחירות. ניהלתי את כל מרכזי ההתנדבות ברחבי הארץ ואת מערכת הטלפונים".
כל זה בעקבות מכתב?
"אני בן אדם שדוחף למה שהוא רוצה, עובד מאוד קשה ומוכיח את עצמו. בהתחלה הסתרתי את העבודה בקמפיין, כי פחדתי שזה יפגע לי בקריירה. תעשיית הדוגמנות היא ליברלית מאוד וכמעט כל מי שהכרתי סביבי לא אהב את טראמפ. היו חברים ובני משפחה שלא תמכו בי, אבל מבחינתי, לתמוך בטראמפ זאת החלטה רציונלית. גם היום יש לי חברים מאוד ליברלים. אני לא מאמינה רק בליישר קו ולהקיף את עצמך באנשים שמסכימים איתך מבחינה פוליטית. זה מוזר ואני לא מבינה אנשים שעושים את זה".
זה לא תהליך טבעי. הרי גדלת במעוז הדמוקרטי בניו-יורק. רוב היהודים סביבך ובמדינה מצביעים לדמוקרטים.
"זה נכון שגדלתי על התפיסה ש'יהודים מצביעים לדמוקרטים'. ככה גם אמרו להוריי כשרק הגיעו לאמריקה. אבל להבדיל מרוסיה, שם הם היו מחויבים למפלגה, בארה"ב הם למדו שאפשר לחכות לשנת בחירות כדי לראות מה המצע שהמפלגה או הפוליטיקאי מייצגים, ורק אז לתת את הקול שלך. אתה אף פעם לא נותן נאמנות למפלגה לכל החיים, כי זו לא הדרך האמריקאית. וכמו שמשפחתי אוהבת לומר לי: אני לא עזבתי את המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הדמוקרטית עזבה אותי".
"הייתי ב'פוקס ניוז' אולי 50 פעמים מאז 7.10"
כאשר פיפקו מדברת על ההתרחקות שלה מהמפלגה הדמוקרטית, היא שולפת קודם את הקלף הישראלי. "אנחנו חיים בתקופה שבה נשיא ארה"ב מונע נשק מישראל בזמן שהיא נלחמת על הישרדותה נגד ארגון טרור, שלא רק שחט 1,200 איש, אלא כרגע מחזיק עדיין בחמישה אמריקאים כבני ערובה. אני מרגישה מאוד לא בנוח עם זה בתור אמריקאית. אני מרגישה מאוד לא בנוח בתור יהודייה. זאת תקופה קשה להפליא בישראל, ואנחנו נלחמים על פוליטיקה. זה נורא. לכן פתחתי את תנועת Jexodus, שקוראת ליהודים צעירים לעבור לרפובליקנים. אני לא אומרת לאנשים להצביע רק על סמך דתם, אבל רבים יסכימו איתי שהמפלגה הדמוקרטית השתנתה בעשור האחרון, במיוחד בדעותיה לגבי ישראל".
טראמפ יצא בגלוי נגד ממשלת ישראל; ביידן הגיע לארץ ושלח 14 מיליארד דולר סיוע.
"קודם כל, לצאת נגד המנהיגות הישראלית או ממשלת ישראל זו לא אנטי-ציונות. דונלד טראמפ תומך בצורה מדהימה במדינת ישראל, ואם הוא היה היום בשלטון אין ספק שהיה תומך יותר מהממשל הנוכחי. הוא לא היה מעביר כסף לאיראן, ואין סיבה להאמין שהיא הייתה מעיזה לתקוף את ישראל עם ידיעה עד כמה אמריקה מגבה אותה. תסתכל על כל מה שהוא עשה במהלך כהונתו למען ישראל - החתימה על חוק טיילור פורס (קיצוץ של כשליש מתשלומי סיוע החוץ של ארה”ב לרשות הפלסטינית עד שתפסיק להעביר תשלום לטרור - ד.א), העברת השגרירות, הסכמי אברהם. יש מספיק הוכחות מדיניות לתמיכה שלו בישראל, וכמו כל אמריקאי פרו-ציוני אני מרגישה מאוד בנוח עם ממשל עתידי בהובלתו".
בתחילת המלחמה, טראמפ אמר שרק משוגע לא היה מגיב כמו שישראל הגיבה ב-7 באוקטובר, ולפני כמה שבועות כשהמפגינים מאחוריו קראו "ג'נוסייד ג'ו", הוא הגיב ש"הם צודקים". לאיזה טראמפ צריך להאמין?
"אתה צריך להאמין לדונלד טראמפ שראינו במשרד במשך ארבע שנים. אנשים צריכים לשים לב פחות למילים שהמועמדים משתמשים בהן בלהט של מסע פוליטי, והרבה יותר למעשים של אותו מועמד. במקרה הזה, יש לנו את היתרון לדעת איך טראמפ התנהל במשך ארבע שנים בבית הלבן, ואני חושבת שהמדיניות שלו כלפי ישראל מדברת בעד עצמה".
זה לא נראה כמו תגובה לביידן? כשביידן מתרחק מישראל, טראמפ מתקרב; כשביידן מתקרב, טראמפ מתרחק?
"אני חושבת שארבע השנים של הנשיא טראמפ במשרד היו עקביות לחלוטין ומדברות בעד עצמן".
כשקמפיין הנשיאות הסתיים וטראמפ נכנס לבית הלבן, פיפקו נרשמה ללימודי תואר שני ב-UPenn והייתה משוכנעת שהפרק הפוליטי בחייה הסתיים. "בסוף, פוליטיקה מאוד מלחיצה ומאוד מבולגנת", היא אומרת, "זה לא היה משהו שרציתי להיות חלק ממנו שוב. רציתי לחזור לחיים נורמליים, לדוגמנות, ללימודים. התגעגעתי לזה. רציתי לעשות דברים שבהם לא צריך להתווכח על מדיניות כל היום". וגם, היא מודה, ידעה ש"אנשים יהיו קצת יותר פתוחים לקחת חלק בחיי ולעבוד איתי אם אהיה פחות מזוהה פוליטית".
וקרה לה שם עוד משהו: היא הכירה בקמפיין את בעלה, דארן סנטינלו, שעבד כמנהל הרשתות החברתיות של טראמפ. השניים התחתנו באחוזת הנשיא במאר-א-לאגו, חולקים את הזמן בין ניו-יורק לפלורידה ופעילים בקהילה היהודית המקומית. "להבדיל ממני, הוא אדם מאוד פרטי", מספרת פיפקו. "התאהבנו בסביבה מטורפת וזה לא קורה להרבה אנשים, אז זה מאוד מיוחד, אבל אנחנו גם מאוד נורמליים ומשעממים. בסך הכל עובדים, חוזרים הביתה וצופים בטלוויזיה עם החתולים שלנו".
בין הלימודים לחתולים פיפקו הספיקה לפרסם עוד ספר שירה, הוציאה ספר שעוסק בחייה ובתפיסת עולמה בשם "למצוא את מקומי", עסקה בעבודות הסברה למען ישראל ומלחמה באנטישמיות ופתחה מוזיאון שואה וירטואלי. ואז הגיע 7 באוקטובר, ובתקשורת האמריקאית חיפשו בנרות דוברים רהוטים, רצוי כאלו שמבינים קצת את המצב במזרח התיכון. "אז התחלתי לנצל כל פלטפורמה כדי להזכיר לעולם את מה שקרה ב-7 באוקטובר, את הישויות הרעות הקיימות בעולם שלא רק שונאות את ישראל או יהודים, אלא שונאות גם את אמריקה. בגלל העבודה שלי הייתה לי פריבילגיה והגעתי לכל כלי תקשורת אפשרי: פודקאסטים, חדשות ארציות, חדשות מקומיות, פרשנויות. הייתי ב’פוקס ניוז’ אולי 50 פעמים מאז 7 באוקטובר. זה פשוט הפך לחלק מחיי היומיום שלי".
כל זה לא נעלם מאנשי צמרת המפלגה, ופיפקו קיבלה הצעה לחזור לפוליטיקה כדוברת ההנהגה. "הירהרתי בכך שוב ושוב, התחבטתי, אבל בסוף הרגשתי שאין לי את הזכות להגיד לבמה כזאת 'לא'".
למה, בעצם? כבר בנית חיים חדשים.
"ההורים שלי באו לכאן בלי כלום ודור אחד אחר כך מציעים לבת שלהם פלטפורמה כזאת, מי אני שלא אקח אותה? זה הדבר הנכון לעשות, לנצל כל הזדמנות כדי לחולל שינוי עבור המדינה שלך".
"מערכת החינוך האמריקאית לקויה קשות"
באחד הראיונות שלה ב”פוקס ניוז” סיפרה פיפקו כי היא עדיין מקבלת לעיתים תגובות שכוללות "משלוח צלבי קרס פעם בשבוע". לא מן הנמנע שחלק מהשולחים של אותם צלבי קרס דווקא חולקים עימה את ההתלהבות מטראמפ, אבל פיפקו כרגע מרוכזת בעיקר במאבק באנטישמיות מהצד השני, זו שהרימה את ראשה המכוער בכמה מאוניברסיטאות היוקרה של ארה"ב, כולל הרווארד ופנסילבניה, שבהן כאמור היא למדה. "אני מתביישת להיות בוגרת של המוסדות האלה היום", היא אומרת. "מה שאנחנו רואים עכשיו בקמפוסים זה פשוט נורא. אני תומכת גדולה בהפגנות שלוות, אבל זה לא המצב, והדברים שיוצאים משם פשוט מגעילים. אני כל יום מקבלת הודעות מתלמידים יהודים או מהורים ששואלים אותי מה עליהם לעשות. אנשים מפחדים לחזור לקמפוס. זה בדיוק סוג הדברים שההורים שלי חוו בברית-המועצות ולא אמורים לקרות באמריקה. סטודנטים שמזמרים על כמה הם אוהבים את חמאס, שמזמרים על מוות לישראל, לארה״ב, על השמדת העם היהודי? אלה לא רק אמירות דוחות".
אלא?
"הוכחה שמערכת החינוך במדינה הזאת לקויה קשות, שנכשלנו בהרבה מובנים, כי זה הדור הבא וזה מה שהם בוחרים להילחם עבורו. בהתחלה חשבתי שאלו רק דעות של סטודנטים, אבל כשאתה צופה בהנהגת האוניברסיטה לא מסוגלת לגנות דברים מהסוג הזה בשימוע בקונגרס, לא מסוגלת לומר שקריאה לרצח עם של יהודים מפירה את המדיניות שלה - זה מביך. לא רק עבור מי שלמד בבתי הספר האלה, אלא עבור כל אמריקאי".
5 צפייה בגלריה
הפגנות פרו־פלסטיניות באוניברסיטת הארוורד. "הוכחה שמערכת החינוך במדינה הזאת לקויה קשות" | צילום: AP
איך כל זה ישתנה ביום שאחרי הבחירות??
״אני אופטימית שטראמפ ינצח, ואני אופטימית שזה אומר שינוי עבור העם היהודי, כי אנחנו עמידים ועברנו דברים יותר גרועים בהיסטוריה שלנו. זה לא אומר שזה לא מפחיד לראות את התהליכים שקורים בישראל ובארה"ב. זאת תקופה מאוד קשה עבור יהודים בכל רחבי העולם, והמטרה שלי כרגע היא למגר את האנטישמיות. ההתמקדות שלי זה לוודא שהיהודים מרגישים בטוחים ומרוצים במדינה הזו, בדיוק כמו שההורים שלי ברחו לאמריקה בידיעה שהם יכולים לחיות כאן כיהודים בגאווה ובגלוי".
אמרת קודם, בהקשר של טראמפ, שלבקר את הנהגת ישראל זה לא בהכרח אנטי-ציוני. יבואו הסטודנטים מהקמפוס ויאמרו אותו דבר: אנחנו לא אנטישמים ולא אנטי-ציונים. כמו טראמפ, אנחנו רק מבקרים. אז איפה עובר הקו?
"הביקורות זאת לא ההצהרה היחידה שנאמרת בקמפוסים. שמעתי מפגינים שתומכים בגלוי בהשמדת מדינת ישראל והעם היהודי. שמעתי גם מפגינים שתומכים בגלוי בחמאס. הציונות מייצגת את החלום שליהודים תהיה מדינה שבה הם יהיו מוגנים מהרדיפות שעימן אנחנו מתמודדים במשך מאות שנים. אין לביקורת על הממשלה הישראלית או ההנהגה הישראלית שום קשר לדעות של מישהו על קיומה של מדינה יהודית גאה. יש הבדל ברור ומובן מאליו".
ישראלים שגרים כאן, בארה"ב, מסתכלים שמאלה ורואים ילדים שזועקים "מהנהר לים". ואז ימינה, ושם יש אוונגליסטים שממתינים למלחמת גוג ומגוג, וארגוני עליונות לבנה כמו "הנערים הגאים", שטראמפ ביקש מהם "לעמוד על המשמר" בספטמבר 2020. האם את מבינה את הדאגה שלהם?
״אני חושבת שהתיאור שלך חל על השוליים. ועם זאת, אומר שבעיקרון אני תומכת בקיומה של מדינה ישראלית דמוקרטית וריבונית, שדבקה בערכים המובעים בהכרזת העצמאות שלה ושאבה השראה מהכרזת העצמאות של ארה"ב. אני מאמינה שלשתי האומות יש אידיאלים דומים ותומכת ללא תנאי בהמשך השותפות בין ארה"ב לישראל. אני מאמינה שהנשיא טראמפ מסכים עם זה".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.05.24
