למרות שעברו יותר מ-15 שנה, ג'יימס לובוק זוכר היטב את הפעם הראשונה שבה התחיל לחשוד שהאבא הבריטי העדין, הצנום, הנדבן, ההגון ושומר החוק שלו הפך לסוג של וולטר ווייט יהודי. ״כבר ידעתי שהוא מתעסק ומנסה כל מיני סמים״, מספר לובוק, ״אבל יום אחד הגעתי לדירה שלו ועל הכיסא הייתה שקית קוקאין שנראתה בגודל שמספיק להרבה יותר מאדם אחד. שאלתי, ׳אבא, למה יש לך כל כך הרבה קוקאין?' והוא ענה ׳אתה מקבל עסקה טובה יותר כשאתה קונה כמות גדולה, אז אני משאיר לעצמי את מה שצריך ואת השאר נותן לחברים׳. כששאלתי אם הוא נותן להם או מוכר להם, הוא אמר: ׳אני לא מוכר, אני שמח לתת להם׳".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
האמנת לו?
"ידעתי שיש לו כסף, כי כל חיי הכרתי אותו כאיש עסקים מצליח, אז החלטתי לתת לו ליהנות מהספק, גם כי התאים לו להתנהג ככה. הוא תמיד אהב לקנות בכמויות. הוא היה הולך לסופרמרקט וקונה שש חבילות של דגני בוקר, רק כי היה דיל טוב. הנחתי שהוא עושה אותו דבר עם הסמים. חודשים לאחר מכן ביקרתי אותו שוב וראיתי עוד סמים מפוזרים על השולחן. הפעם התעמַּתִּי איתו, והוא הודה שהוא מוכר לחברים של חברים. אז כבר לא יכולתי להתחמק מלהבין שהאבא היהודי חדור העקרונות, הרגוע והיציב שלי הפך לסוחר סמים. ולא סתם עוד סוחר סמים, אלא האיש שהחזיק את הכמות הכי גדולה של קריסטל מת׳ שנתפסה בבריטניה״.
ג׳יימס לובוק מחייך עכשיו חיוך קטן כשהוא נזכר בביקור ההוא אצל אביו. גם כי הוא יודע כמה תמים היה אז, גם כי הוא יודע שהסיפור המלא של אביו כל כך לא ייאמן שאין ברירה אלא לחייך, וגם כי איכשהו יש לו סוף טוב, כזה שכנראה לא היה אפשרי בלעדיו. זו סאגה מהסוג שתסריט שלה היה נדחה כי הוא מופרך מדי, אבל זה גם סיפור אנושי אמיתי על סודות, טראומות, הדחקה וקרקע שנשמטת תחת הרגליים בתוך שניות, וגם על אהבה חסרת תנאים של ילד לאביו.
ג׳יימס לובוק, 46, הוא בנם היחיד של ריצ׳רד ומרילין לובוק. אביו נולד בשכונה מאוד יהודית בצפון מערב לונדון, והיה ילד לא מאושר שגדל להיות סוחר מטבעות מצליח ומוערך מאוד בתעשייה. אמו, מרילין, הייתה עקרת בית, ולג׳יימס יש בעיקר זיכרונות ילדות שמחים. ״ההורים שלי אהבו אותי והשקיעו בי, למדתי בבית ספר פרטי והמשכתי לאוניברסיטה״, הוא נזכר, ״אבל בשנה הראשונה שלי מחוץ לבית הם נפרדו. היום אני מבין שאולי הם נשארו יחד רק בגללי״.
מה שג׳יימס לא ידע עד שהחל ללמוד באוניברסיטה, זה שהוריו היו הרבה יותר שותפים לדירה וחברים טובים שגידלו ילד, מאשר ממש זוג נשוי. הסודות נחתו על ראשו של ג׳יימס בזה אחר זה. ראשית, אביו לקח אותו לארוחת ערב וסיפר לו שהוא הומו. השנה הייתה 1996 וריצ'רד לובוק, קרוב לגיל 50, יצא סוף-סוף מהארון שבו חי מאז עשה סקס עם בנים בשירותים של בית הספר. ג׳יימס עוד לא הספיק לעכל את זה, כששבועיים אחר כך הזמינה אותו אמו לשיחה משלה, כי מסתבר שגם לה היה סוד: היא לסבית.
לא רק ג'יימס לא ידע שההורים שלו כאלה, גם ריצ'רד ומרילין לא ידעו זה על זה. מה שנשמע כמו סצנה מוגזמת לגמרי בסיטקום אמריקאי בינוני, היה קצת פחות מצחיק עבור בחור צעיר, במציאות של קהילה יהודית שמרנית בשנות ה-90. הוא היה בהלם ראשוני, אבל לא נטר להוריו לרגע. להפך, מהר מאוד הרגיש מאושר בשבילם.
״הנישואים של הוריי הם הנישואים היחידים שהכרתי, לא היה לי בסיס להשוואה״, אומר ג׳יימס, ״הייתי מודע לכך שהם ישנו בחדרים נפרדים, אבל אמרו לי שזה בגלל שאבא נחר חזק, מה שהיה נכון. פעם או פעמיים חזרתי הביתה והם היו בחדר השינה ביחד. הם עדיין עשו סקס מדי פעם. הרגשתי שמשהו לא בסדר ביחסים שלהם, אבל כילד לא יכולתי להבין.
"אנשים מהדור שלהם לא יכלו סתם לצאת מהארון, זה היה בלתי אפשרי. ואם זה לא מספיק, הקהילה היהודית ציפתה מהם ליצור תא משפחתי מסורתי. כשהם סוף-סוף השתחררו, אפשר היה לראות כמה הם הרבה יותר מאושרים, ולפחות בהתחלה נהניתי להביט בהם בוחנים את חייהם החדשים״.
עד כאן הסיפור בעיקר פיקנטי, אבל עכשיו הוא לוקח חתיכת תפנית. אמו של ג'יימס פגשה אישה בשם רות׳ והשתיים בנו להן בית אוהב ושקט. אביו, לעומת זאת, פשט את החליפות היקרות ועבר לגופיות, עשה קרחת וקעקועים, והחל לנסות כל סם שהצליח לשים עליו יד. ״בהתחלה זה עוד היה יחסית בסדר״, נזכר ג׳יימס, ״הוא נסע עם חברים צעירים לדרום-אפריקה וחגג את החופש שלו. הוא היה פתוח לגמרי לגבי מה שהוא עושה, הוא היה אומר לי ׳אתה יודע, אני מנסה. ניסיתי טבליית אקסטזי וזה היה מאוד מעניין. ניסיתי קצת מריחואנה׳. לא דאגתי, גם אני ניסיתי את הדברים האלה בעבר, והוא היה אדם מבוגר עם ניסיון חיים, אז סמכתי עליו שלא ישתגע. אפילו קצת שיעשע אותי שמכל הדברים בעולם, זה המכנה המשותף שאני מוצא פתאום לדבר עליו עם אבא שלי״.
בדרום-אפריקה בילה ריצ׳רד כל לילה במועדוני גייז, אבל לא הצליח למצוא בהם חברים חדשים, ועוד פחות מזה - אהבה. ”להתחיל לצאת למועדונים בגיל 55 זה לא קל, אנשים היו רוקדים לידי אבל הרגשתי ממש מביך“, מספר ריצ׳רד בסדרה הדוקומנטרית "אבא שובר שורות" (זמינה עכשיו לצפייה ב-yes דוקו וב-+STING). הוא התחבר לסוחרי סמים וקנה כדורי אקסטזי לעצמו, ומהר מאוד החלו מכרים לתת לו כסף כדי שיקנה גם להם. בפעם הראשונה בחייו הייתה לו תחושת שייכות לקהילה, וזה שימח אותו יותר מהחששות סביב התחביב החדש שלו.
כשחזר לאנגליה קנה לובוק שתי דירות פנטהאוז במזרח לונדון, והתחיל לסחור במבחר רחב של סמים, כולל קריסטל מת׳. נקודת השבירה הגדולה שלו הגיעה כשמרילין מתה מסרטן. ג׳יימס נותר בלי האמא שהיה מאוד קשור אליה, וריצ'רד נותר בלי מי שיותר משהייתה אשתו לשעבר - הייתה החברה הכי טובה שלו. ״הם הסתדרו נהדר עד הסוף״, אומר ג׳יימס בשקט, ״ועדיין חגגו את יום הנישואים שלהם מדי שנה. כשהיא מתה, הוא איבד את העוגן והלך עוד יותר לתוך הכאוס והטירוף. ההבדל בין החיים שהם בחרו אחרי הגירושים לא יכול היה להיות יותר גדול. אני זוכר שהייתי הולך לדירה החמימה של אמא ורות׳ ואוכל ארוחת ערב, כמו בבית נורמלי, ואז עובר לדירה של אבא וכל מיני זרים היו מסתובבים שם וקונים סמים. אני אסיר תודה על כך שאמא מתה לפני שגילתה מה אבא עושה, אבל בלעדיה הוא לא רק הידרדר מהר יותר, גם נראה היה שממש לא אכפת לו מה יקרה״.
העסק של לובוק צמח במהירות עצומה. הוא היה בעיקר משועשע והשווה את הדירה שלו לחדר המתנה של רופא. לא היה לו עבר פלילי, הוא לא היה על הרדאר של שום רשות חוק. משטרת לונדון לא הבינה מאיפה מגיע שטף הקריסטל מת׳ החדש לעיר ולא ידעה היכן להתחיל.
״לאבא שלי, שהיה סוחר במטבעות, היו מוניטין של אחד האנשים הכי ישרים בתעשייה״, אומר ג'יימס, ״הוא היה נשיא של כמה אגודות ואיש מאוד אמין בתעשייה שיש בה גם נוכלים. אנשים אהבו לעשות איתו עסקים כי ידעו שהוא יהיה הוגן איתם. הוא יישם את אותה פילוסופיה כסוחר סמים. אני זוכר שראיתי אותו נותן פעם למישהו חבילה, הקונה אמר ׳תודה׳ ועמד ללכת, אבל אבא עצר אותו, ׳לא, לא, אני רוצה שתשקול ותוודא שנתתי לך את הכמות הנכונה׳״.
ריצ‘רד לובוק נעצר בפשיטה של 30 שוטרים על הפנטהאוז שלו בלונדון ב-2009, במה שהייתה עד אז התפיסה הגדולה ביותר אי פעם של קריסטל מת׳ בבריטניה. השוטרים מצאו גם קוקאין בשווי 1.5 מיליון ליש"ט שהוחבא בקופסאות של גלידת מגנום קלאסיק, שאותה אהב לובוק לאכול, מאות אלפי ליש״ט במזומן, צינורות זכוכית ומאזני שקילה
לקוח מרוצה תמיד חוזר.
״בדיוק. הוא גם היה מאוד נגיש, המבוגר היהודי הקטן והלא-מאיים הזה, שיכול לנהל שיחה נהדרת על כל דבר. הלקוחות שלו היו אנשי עסקים ואמנים, אנשים מצמרת החברה, שבאו לקנות סמים ונשארו לדבר איתו. כמו עם דגני הבוקר, הוא קנה הרבה סוגי סמים בכמויות גדולות, אז היה לו ממש תפריט שלם והוא רק גדל וגדל. בכל פעם שניסיתי להזהיר אותו הוא אמר, ׳אני דג קטן, למשטרה לא אכפת ממני׳״.
ב-2008 ג׳יימס ידע שדברים יצאו משליטה. חייו התהפכו לגמרי בדאגה לאביו, שלא רק סחר בסמים, אלא היה מכור בעצמו. הוא אפילו שקל לביים פשיטה משטרתית מזויפת על הדירה של ריצ׳רד. ״התייעצתי עם חברים ואחד מהם אמר שאולי נשלח מישהו שידפוק בדלת, יעמיד פנים שהוא שוטר ויפחיד אותו. אבל אבא כבר היה מאוד שביר, ואני היחיד שהוא עדיין יכול היה לסמוך עליו. אני לא יודע איך זה היה נגמר אם הוא היה מגלה שעשיתי לו דבר כזה במצב המוטרף שהיה בו. אני גם מניח שעוד הייתה בי תקווה שהוא יבין שזה רע מאוד ויפסיק. זה היה כל כך לא מתאים לאופי של האבא שהכרתי, שעדיין לא האמנתי שהוא באמת עושה את זה. אבל במציאות הוא כבר היה מכור לגמרי, לא חשב בצורה רציונלית וממילא לא יכולתי לנהל איתו שיחה. החלטתי שכל מה שאני יכול לעשות זה להישאר קרוב ולהיות שם בשבילו. אפילו אז עוד לא ידעתי עד כמה גדולים עסקי הסמים שלו״.
המשטרה הגיעה בסופו של דבר לריצ׳רד לובוק אחרי חקירה ארוכה ומתישה, שהזכירה יותר את "הסמויה" מאשר את "שובר שורות". אורח חייו המפואר ואוסף המכוניות היקרות, כולל רולס-רויס, לא התאימו בשום צורה להכנסה המוצהרת שלו, והוא גם לא ממש התאמץ להסתיר את מה שהוא עושה. בדיעבד הסתבר שהרבה מאוד אנשים ידעו על וולטר ווייט היהודי, וכולם די הגנו עליו. ״אני חושב שהוא חיבל בעצמו והיה מוכן להיתפס, כי אנשים אחרים שמרו עליו״, אומר ג׳יימס, ״האיש שטיפל בדירות בבניין שלו ידע מה הוא עושה וממש בנה לו כספת קטנה כדי שיוכל להחביא שם את הסמים והכסף. האיש הזה יכול היה להסתבך בצרות, אבל הוא אהב את אבא שלי, ובסוף אבא אפילו לא טרח להשתמש בכספת. אם הוא לא היה נעצר, אני בטוח שהוא היה מת בתוך שישה חודשים, כי הוא עשה המון קריסטל מת' והיה מאוד-מאוד לא בריא״.
ריצ‘רד לובוק נעצר בפשיטה של 30 שוטרים על הפנטהאוז שלו בלונדון ב-2009, במה שהייתה עד אז התפיסה הגדולה ביותר אי פעם של קריסטל מת׳ בבריטניה. השוטרים מצאו גם קוקאין בשווי 1.5 מיליון ליש"ט שהוחבא בקופסאות של גלידת מגנום קלאסיק, שאותה אהב לובוק לאכול, מאות אלפי ליש״ט במזומן, צינורות זכוכית ומאזני שקילה. כשפרצו לדירה נדהמו לגלות כי ברון הסמים שהשאיר אותם ערים במשך חודשים היה גבר קטן ושברירי, שנמצא מנמנם מול סרט תיעודי על מלחמת העולם השנייה בטלוויזיה. ״הדבר הראשון שחשבתי היה ׳תודה לאל שזה נגמר׳“, אמר ריצ׳רד.
ג׳יימס קיבל את ההודעה בתחילת עוד יום עבודה כאיש שיווק בלונדון. ״אחד החברים שלו התקשר ושאל ׳זה הבן של ריצ׳רד?׳ לא ידעתי מי זה, חשבתי שהוא מתקשר להגיד שאבא מת, אבל הוא סיפר שהייתה פשיטה ואבא נעצר וילך לכלא להרבה שנים. זה היה בבוקר. יצאתי החוצה, בכיתי קצת ואמרתי לעצמי, אם אני יכול לחזור לעבודה עכשיו ולעבור את היום, אז אוכל לשרוד את זה. עם הזמן זו הייתה המנטרה שלי, לעבור יום אחד בכל פעם. אמרתי לעצמי שלפחות עכשיו הוא די בטוח בכלא והסיוט של סחר בסמים נגמר. בשיחה הראשונה איתו מהכלא, אחרי 24 שעות בלי סמים, בפעם הראשונה לאחר שנים הוא נשמע שוב הוא עצמו. זה עזר לי, נתן לי קצת כוח״.
נראה שהכלא הציל אותו.
״חד-משמעית. קודם כל, הוא נגמל. ביומיים הראשונים בכלא הוא היה תחת השגחה כי היה חשש שינסה להתאבד. זה הרי גבר מבוגר שרגיל למלונות חמישה כוכבים ואהב את הסלמון המעושן מהמעדנייה המקומית שלו. אבל לאט-לאט הוא התחיל לפרוח שם והאסירים הסתכלו עליו כמו על דמות אב. הוא תמיד היה שם כדי להקשיב לצרות שלהם, לימד מתמטיקה, ניהל קבוצת כדורגל והסתדר מצוין עם צוות הכלא, כי הם הבינו שהוא בחור הגון שעשה טעות גדולה״.
לובוק נידון לשמונה שנות מאסר ושוחרר אחרי ארבע בזכות התנהגות טובה. לפני כמה שנים נפל שוב לשימוש בקריסטל מת׳.
״מצאתי אותו במיטה די מחוק״, מספר ג׳יימס, שפירסם גם ספר אוטוביוגרפי בשם המתבקש Breaking Dad ("ברייקינג דד", משחק מילים על הסדרה “ברייקינג בד”, “שובר שורות”), ״הוא עישן הרבה והיה מאוד רזה. השנה הוא גם עבר התקף לב, אבל אחריו משהו השתנה בו. הוא הפסיק עם הסמים, הפסיק לעשן, בא לארוחת ראש השנה עם המשפחה של אשתי, מגיע מדי פעם לבלות עם שתי הנכדות שלו. הוא קצת בודד, אבל הוא בן 77, ובהתחשב במה שהוא העביר את גופו, כל יום עכשיו הוא ברכה״.
הילדות שלך יודעות מה הוא עשה?
״באופן כללי הן יודעות שפאפא ריצ'רד נכנס לכלא כי מכר דברים שאסור למכור. בת ה-12 כבר יודעת שמדובר בסמים. אם את פתוחה עם הילדים ולא עושה מזה עניין גדול, הם מקבלים את זה. הבנות יודעות שזה לא בסדר ואני מקווה שהן ילמדו מזה משהו״.
הוא מדבר על כל הסיפור הזה?
״הוא מדבר על התקופה בכלא, הוא מאוד גאה בה. הוא קצת גילה את עצמו שם ונהנה מזה שהיו לו סדר יום וקהילה. אז בצורה מוזרה הוא קצת מתגעגע לכלא, אבל על הסמים הוא לא מדבר״.
זה נראה שהוא לא ממש הבין שמה שהוא עושה לא רק שגוי, אלא גם מאוד מסוכן לאנשים אחרים. הוא הביע חרטה?
״כמה פעמים, אבל זו תמיד הייתה חרטה רק על מה שהוא עשה לי ולקרובים אליו. אני חושב שבראש שלו, ואני כמובן לא מצדיק את זה, הוא חשב שאם לא הוא, אז מישהו אחר ימכור את הסמים האלה. והוא גם התעקש שהוא אף פעם לא מכר לאנשים שהיה ברור שהם מכורים. הוא תמיד אמר ׳אלה הבחירות שעשיתי, אני חי איתן עכשיו׳. הוא אף פעם לא אמר ׳לא הייתי צריך לעשות את זה׳ או ׳זה היה דבר לא נכון לעשות׳. זאת האמת שלו והוא נשאר איתה״.
איך כל זה שינה אותך?
״באופן שאני לא יכול להסביר, התחברתי מאוד ליהדות שלי. אני לא דתי בכלל, אבל מאוד גאה להיות יהודי. זה גם קצת מצחיק כי בדרך כלל מדובר בתרבות שמרנית למדי, ודווקא ממשפחה יהודית יציבה ממעמד ביניים בבריטניה יצא סיפור מטורף כזה. אבא היה מאוד מוכר ומוערך בקהילה היהודית בלונדון, וכולם הגיבו בתערובת של הלם ועצב״.
ושיפוטיות, אני מניחה. אנחנו די טובים בזה.
ג׳יימס מחייך: ״אה, את יכולה רק לתאר לעצמך״.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.12.24
