"המידע התקשורתי לגבי האפשרות שמרוואן ברגותי ישוחרר בעסקה עתידית ויוגלה לטורקיה לא מוכר לנו", מבהיר קסאם, בנו, בשיחה מרמאללה שבה הוא מתגורר. כשבוע לאחר שחזר מקטאר, שם, כך דווח, דנו בני משפחתו עם בכירי חמאס בשילוב אביו בעסקה, הוא אומר בשיחה: "אנו יותר אופטימיים בהשוואה לעבר, וברור שרק עסקה תביא לשחרור מהכלא. כמשפחה, לא אכפת לנו לאן ישוחרר, אפילו לקואלה-לומפור, וגם לא מהן המשמעויות הפוליטיות של המהלך".
התגובה מצד "בכיר ישראלי" לדיווחים התקשורתיים הייתה מהירה ונחרצת: "אין שום דיון לגבי שחרור ברגותי". שאלת שחרור ברגותי נדונה למעלה משני עשורים בישראל והתחדדה מאוד מאז 7 באוקטובר והעיסוק הרחב בעסקה שבה ישתחררו אסירים ביטחוניים. לאורך השנים נשמעו במערכת הפוליטית ובתקשורת קולות – שהלכו והתמעטו – שטענו כי ברגותי הוא מנהיג בעל השפעה ציבורית רחבה, וכי למרות שהיה מעורב באינתיפאדה השנייה בפיגועים שבהם נרצחו חמישה בני אדם שעליהם נידון לחמישה מאסרי עולם ועוד 40 שנה, הוא נותר נאמן למו"מ המדיני.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק לרשומים:
רשימת הקוראים לשחרורו מאז נעצר ב-2002 כללה, בין היתר, את בנימין בן-אליעזר, גדעון עזרא ואפרים סנה, ואליהם הצטרף באחרונה עמי אילון. מנגד, רבים המתנגדים לשחרור, בהם אלה הטוענים כי מדובר ב"ערפאת קטן" – או ב"סינוואר 2" – הדבק בחזון מיליטנטי ועם שחרורו ימשיך לקדם מאבק אלים.
ברגותי הוא בו בזמן סמל לאומי ותעלומה. המנהיג בן ה-65 שנולד בכפר כובאר הסמוך לרמאללה מייצג דור שצמח בשטחים בשנות ה-70 וה-80, מזוהה עם האינתיפאדה הראשונה, וניצב כחלופה מתריסה לדור המייסדים בהנהגת ערפאת שהגיע מתוניס והשתלט על הנהגת הרשות, תוך דחיקת הצעירים.
ברגותי עבר מספר תחנות שביססו את מעמדו כמנהיג, בהן השתתפות בייסוד השביבה, ארגון הנוער והסטודנטים של הפתח; גירושו לירדן ב-1987; פעילות לצד הצמרת ההיסטורית של פתח, דוגמת אבו-ג'יהאד ואבו-איאד; חזרה לשטח בעקבות הסכם אוסלו והקמת גוף הנהגה של פתח באיו"ש שאיתגר את ערפאת; וכמובן השיבה למאבק המזוין בשנת 2000, אז העניק סיוע והכוונה לגדודי חללי אל-אקצא של פתח. כמו רבים מבני אותו דור אבוד, גם ברגותי מכיר היטב את ישראל, יודע עברית, וקיים אין-ספור פגישות עם ישראלים לפני האינתיפאדה השנייה.
התעלומה מתייחסת לכך שלמרות שברגותי נעדר מהשטח למעלה משני עשורים (כשליש מחייו), הוא עדיין המועמד הפופולרי ביותר להנהגת המערכת הפלסטינית. למעלה מעשור מראים סקרי דעת הקהל בשטחים כי בכל תרחיש בחירות הוא צפוי להביס כל מתחרה, כולל נציגי חמאס. כך, מסקר שפירסם השבוע מכון AWRAD הפועל ברמאללה, עולה כי 45 אחוז מהפלסטינים יתמכו בברגותי בבחירות לנשיאות, לעומת עשרה אחוזים בלבד שיתמכו בח'אלד משעל (התמיכה באיסמעיל הנייה וביחיא סינוואר שחוסלו הייתה גבוהה יותר, אבל גם הם לא גברו על ברגותי בסקרים).
לפי פלסטינים רבים, אנשים מעריצים את ברגותי הסמל, למרות שלא מכירים את מרוואן האדם. כלל הציבור, ובפרט הצעירים שנולדו אחרי שנכלא, רואים בו התגלמות האידיאלים הלאומיים, ובראשם התנגדות, צומוד והקרבה.
4 צפייה בגלריה
ברגותי וסינוואר בכלא. ניסח מסמך הבנות עם חמאס כבר ב-2006
(צילום: Nasser Shiyoukhi, AP)
"המפקד מרוואן הוא המנהיג היחיד שיכול להרכיב מחדש את המערכת הפלסטינית המנופצת, ולשקם את פתח מהשפל שבו מצוי הארגון, אשר מאז הקמת הרשות התמזג עם הממשל, איבד את זהותו הייחודית והתנוון. ברגותי מסוגל לשלוט על דרגי השטח שממנו צמח, אבל במקביל גם לנהל אסטרטגיה מדינית מורכבת. כמי שמגיע מהמגזר הכפרי, הוא מבין את השפה והצרכים של העם. אפילו מהכלא הוא ממשיך לעסוק בצרות של פלסטינים פשוטים ולא רק בסוגיות ברומו של עולם", מסביר אחמד ע'נים (אבו-דמיר), מראשי מחנה התומכים בברגותי ותושב מזרח ירושלים.
"גם ישראל מבינה את ההשפעה הרחבה שלו ומנסה באמצעות הרעת תנאי כליאתו מאז 7 באוקטובר להתנקש בו, בין היתר באמצעות בידוד ממושך והפעלת אלימות", מסביר קדורה פארס, יו"ר מועדון האסיר הפלסטיני הנמנה גם הוא עם נאמני ברגותי. שב"ס הכחיש בתוקף את הטענות.
אשתו של ברגותי, פדווא, השקיעה מאמץ מיוחד בהפיכתו מסמל לאומי לאייקון עולמי, תוך יצירת הקבלה בינו לבין נלסון מנדלה. בעשור האחרון היא מנהלת קמפיין שנועד לקדם לחץ בינלאומי על ישראל לשחררו, וכבר הביא לקריאת רחוב על שמו בעיר הצרפתית ולנטון, להענקת תואר אזרח כבוד ב-15 ערים אירופיות אחרות, ולהרצת מועמדותו לפרס נובל לשלום, מהלך שלקידומו גויס חתן הנובל הארגנטינאי אדולפו פרס אסקיבל. "הצלחנו לבסס את מעמדו של ברגותי כאייקון המסמל מאבק למען חירות", הכריזה פדווא בנאום שנשאה בחודש מאי באוניברסיטה האמריקאית של קהיר.
גם בחמאס מבינים את הפוטנציאל הגלום בברגותי, ולא בכדי מתעקשים על שחרורו. בראייתם, הדבר עשוי להניב כמה הישגים: ביסוס דימוי המלחמה שיזם הארגון כמהלך לאומי שקצר רווח עבור כל הפלסטינים; חזרה לשטח של מנהיג אהוד הקרוב לחמאס בדעותיו, בניגוד לרוב מנהיגי הרשות, אשר יוכל אולי לקדם פיוס בעתיד שיאפשר חדירה של הארגון לממשל בגדה; ויצירה של מעין "חשבון" שבגללו יחוש כי הוא חייב לארגון על שחרורו.
כך, בפברואר השנה הכריז אוסאמה חמדאן, מראשי חמאס בחו"ל, כי הארגון ידרוש את שחרורם של מנהיגים פוליטיים שלא נמנים עם שורות חמאס, ובראשם ברגותי ואחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית.
חמאס ישיג בשחרור ברגותי חזרה לשטח של מנהיג מקורב שיאפשר חדירה עתידית לשלטון בגדה. המהלך הזה פותח חשבון שבו ברגותי יהיה חייב לארגון על החופש שלו
ברגותי עצמו מעיד על יחסיו הקרובים עם חמאס, ומאז 2002 ניסה לקדם מהלכי פיוס בין פתח לארגון, ששיאם במסמך האסירים, שנוסח בכוונה בעמימות, ופורסם ב-2006: "הבסיס לכל הסדרה עתידית עם ישראל הוא פיוס פנים-פלסטיני, ובשביל זה קידמנו את המסמך שלראשונה גיבש קונצנזוס עם חמאס על תוכנית מדינית, ובבסיסה הסכמה להקים מדינה בגבולות 1967, שמהווה הכרה דה-פקטו בישראל [כל זאת ללא חיוב חמאס להכיר בה או להכריז על סיום העימות עימה].
"לאורך השנים חל טשטוש בפערים שבין פתח לחמאס, אם כי יש עדיין הבדלים במספר סוגיות מהות, ובראשן היחס לישראל", אמר ברגותי בפגישה שקיימתי עימו בכלא לפני כעשור, ובה גם הבהיר כי בכוונתו להתמודד בעתיד על ראשות המערכת הפלסטינית.
קסאם, שחלק עם אביו תא בכלא הישראלי בשנים 2006-2007 וקרוי על שמו של עז א-דין אל-קסאם (בלי קשר לכך שגם חמאס קרא על שמו את הזרוע הצבאית שלו), מוסיף: "אבי אינו מעוניין בפיוס קוסמטי, מאמץ שמקודם כמעט 20 שנה ולא הביא לשום שינוי. הוא מכוון לאיחוד פוליטי רחב סביב הסכמה של כלל הפלגים, ובמיוחד חמאס, להשתלב באש"ף כהנהגה הלאומית. העובדה שהוא מציע פתרון לפצע הכי כואב בחברה הפלסטינית [הפיצול הלאומי] תורמת רבות לאהדה הציבורית כלפיו. נקודות זכות נוספות הוא קטף במהלך השנים כאשר עמד בראש המאבק נגד השחיתות ברשות".
הרשות מצידה מפגינה גישה אמביוולנטית כלפי שחרור ברגותי. בפומבי, מציגים בכיריה תמיכה בו ובמאבק למען שחרורו מהכלא, אבל מצד שני יש לא מעטים ברמאללה שמוטרדים מהאפשרות שייהפך למתחרה דומיננטי במרוץ על ירושת אבו-מאזן, וכן מכך שהוא עלול לדחוף את הפיוס עם חמאס, שממנו מסתייגים רבים מבכירי הרשות.
4 צפייה בגלריה
ברגותי היה מעורב באינתיפאדה ה־ 2 והיה אחראי לרצח חמישה ישראלים שבגינם נידון לחמישה מאסרי עולם | צילום: אי-פי, EITAN HESS-ASHKENAZI
"שחרור ברגותי יהיה חדשות רעות לישראל, אבל גם עבור רבים שנהנים מעצם נוכחותה", רומז בעוקצנות חוסאם ח'דר, בכיר פתח ממחנה הפליטים בלאטה בשכם, הידוע בביקורתו על הצמרת ברמאללה.
גם פדווא ברגותי, בביקורה לפני כחצי שנה במצרים, התנסחה בזהירות: "הרשות עצמה מעוניינת בשחרור ברגותי, אבל יש בה גורמים שלא מעוניינים במהלך כזה, ובכך מעידים שהם לא באמת פטריוטים פלסטינים".
סאמר סנג'לאווי, מראשי מחנה דחלאן ותושב מזרח ירושלים, דיפלומטי הרבה פחות: "בכירי הרשות רואים בברגותי איום. הוא נהנה מפופולריות שמבליטה את הדימוי הירוד שלהם, וחלק מהם בכלל מעדיפים שיישאר בכלא".
סאמר סנג'לאווי, מראשי מחנה דחלאן בגדה: "בכירי הרשות רואים בו איום וחלקם מעדיפים שיישאר בכלא". פדווא ברגותי, אשתו: "אלה שמתנגדים לשחרורו הם לא פטריוטים פלסטינים"
מוחמד דחלאן עצמו רואה בברגותי בעל ברית טבעי למחנה של בכירי פתח שנדחקו לשוליים על ידי אבו-מאזן ונתפסים בראייתו כאיום. בשנים האחרונות הברית ביניהם התהדקה, והתבטאה בשת"פ פוליטי לקראת הבחירות שאמורות היו להתקיים במאי 2021, אז הקימו השניים רשימות פתח נפרדות מהרשימה הרשמית בראשות אבו-מאזן, וניהלו ביניהם קשר הדוק.
הפיצול הזה, סביר להניח, היה מביא לתבוסת פתח, כמו זו שאירעה בבחירות 2006, אילולא ביטל אבו-מאזן את האירוע ברגע האחרון כשהבין שהכישלון מובטח.
סנג'לאווי מסביר: "קבוצות רבות בפתח מצפות לשחרור ברגותי, ורואות בו את המנהיג היחיד שיכול לאחד את כל הגורמים בתנועה המפוצלת, במיוחד אלה שהורחקו משורותיה, ובראשם אנשי דחלאן, לקדם רפורמות דמוקרטיות פנימיות, ולשקם את הדימוי הציבורי של פתח".
החשש הישראלי משחרור אפשרי של ברגותי נובע בעיקר מההערכה שינצל את החירות לקידום אלימות. הדאגה מבוססת, בין היתר, על התבטאויות שלו משנותיו בכלא, שלדעת רבים ממחישות שהקצין את עמדותיו. כך, למשל, כתב במכתב שפירסם ביום השנה העשירי למות ערפאת ב-2014: "עימות מזוין מגלם נאמנות לדרכו של ערפאת, ולעקרונות שעל בסיסם מתו אלפי שהידים. על הרשות להפסיק מיד את התיאום הביטחוני עם ישראל שרק מחזק את הכובש".
קסאם מצידו טוען השבוע: "מדובר בהפחדות שווא. אבי הוא הפרטנר האולטימטיבי עבור ישראל שדבק בחזון שתי המדינות, זוכה לאהדה ציבורית רחבה ויכול לשמש כתובת יציבה, מאחדת ומוסכמת בצד הפלסטיני".
4 צפייה בגלריה
מרוואן ברגותי. בנו טוען: "הוא הפרטנר האולטימטיבי עבור ישראל"
(צילום: Eitan Hess-Ashkenazi, AP)
למרות ההכחשות הנשמעות בישראל בנוגע לשחרורו, קיימת סבירות שנראה את ברגותי משתלב מחדש במערכת הפלסטינית, כבר בקרוב. הדבר יכול להיות בגירוש לחו"ל או בחזרה לאיו"ש, ובסבירות נמוכה יותר לרצועת עזה, רעיון שהועלה גם הוא לפי הדיווחים בתקשורת במסגרת דיוני העסקה.
לדברי בכיר בפתח שמעורה במגעים בין משפחתו ועורכי דינו של ברגותי להנהגת חמאס, "סביר להניח ששחרור לא יתממש בפעימה הראשונה של עסקה עתידית, אלא בשלבים מאוחרים יותר. חמאס לא מתעקש על שיבת ברגותי לאיו"ש והסביר למשפחתו כי עליהם לשקול את רעיון הגירוש לחו"ל".
בתרחיש הרע שממנו חרדים בישראל, עם שחרורו יעודד ברגותי אלימות נגד ישראל ובמקביל יפעל לפיוס עם חמאס. תרחיש כזה יחייב את ישראל לפעולה, במיוחד אם ברגותי יפעל באיו"ש.
עם זאת, קיים תרחיש סבוך יותר, שבו תיווצר "דילמת אל-ג'ולאני 2", כלומר הליכה בדרכו של מנהיג המורדים בסוריה: ניסיון להקרין דימוי מתון – כולל ניהול מגעים ישירים עם גורמים מערביים וישראליים – כשמעל תרחף השאלה האם מדובר בהצגה שיווקית בזמן שבתוך תוכו ברגותי ימשיך לנצור את זרע האלימות שיתפרץ כפי שהתרחש באינתיפאדה השנייה.
גם אם ברגותי לא ייכלל בעסקה, הוא צפוי להשפיע על דיוקנה העתידי של המערכת הפלסטינית, ומכאן שגם על המצב האסטרטגי של ישראל. נראה כי הוא נחוש להתמודד על הנהגת הרשות בבחירות עתידיות, גם אם מתוך כותלי הכלא או מהגלות. אם גם יזכה בהן – כפי שעולה מהסקרים – יתחזק דימוי "מנדלה" וייווצר על ישראל לחץ חיצוני, ובמקביל עלולה להתעורר תסיסה בתוך הרשות שתמצא עצמה מונהגת על ידי נשיא שכלוא במדינה שעימה היא מקיימת תיאום אזרחי וביטחוני, נשיא שדבק במאבק נגד אותה מדינה, ושלא מתקיים עימו קשר שוטף. בין שמתוך הכלא ובין שמכיכרות רמאללה, נראה שהשם מרוואן ברגותי הולך להעסיק הן את ישראל והן את הפלסטינים והמזרח התיכון עוד זמן רב.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 27.12.24
