עמדנו ברחוב צר במעלה מחנה הפליטים מול מה שהייתה עד לפני עשרה ימים מכונית. מפקד הכוח הצבאי שליווה אותנו הצביע על שרידיה ואמר שהחמושים מלכדו אותה בעשרות קילוגרמים של חומר נפץ. היא הושחתה עד כדי כך שלא ניתן לזהות איזה סוג רכב זה, בטח לא איזה דגם. הפיצוץ קרע אותה לגמרי, עיוות וכופף את השלדה, תוך שהוא מפרק גם את הבתים הסמוכים. והבתים הסמוכים, סמוכים מאוד. מי שלא ביקר במחנה פליטים בגדה או בעזה לא מבין באיזה מרחב מחיה צפוף מדובר. הסמטאות צרות ומפותלות כל כך והבתים בנויים ממש על הרחוב זה על גבי זה ללא שום תכנון וחשיבה סדורה. וכאילו לא די בפיצוץ האדיר שקרע את הבתים ברחוב, גם עבר פה 9-D שגילח את הכביש ואת ספי הבתים. זה אמנם רחוב צר מאוד אבל עוד לא נולד המרחב הבנוי ש-9-D עם מפעיל מיומן לא מסוגל להרחיב תוך כדי שהוא הורס את מה שעומד בדרכו. ובמחנה הפליטים בג'נין הדחפורים של הצבא עבדו בחריצות כאילו ג'נין הייתה ג'באליה שבצפון רצועת עזה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
זה מסביר למה לקח לנו קרוב ל-20 דקות להגיע לכאן. הנסיעה ממחסום ג'למה שבכניסה לג'נין אל מחנה הפליטים בעיר אורכת בדרך כלל פחות מעשר דקות. עוברים את המחסום ונוסעים על דרך המלך פייסל שבמרכזה שדרת עצי תמר ומשני צדיה בתי עסק עד שמגיעים לכיכר שבה פונים ימינה לרחוב אבו-ג'יהאד שמתחבר לדרך חיפה, ממנה יש מספר כניסות למחנה. זה המסלול כשהדרך תקינה ולא משובשת.
עכשיו הדרך מפורקת. לפני שבועיים, ביומו הראשון של המבצע חומת ברזל, הכלים הראשונים שנכנסו לג'נין היו דחפורי הענק של חיל ההנדסה. כך עד המחנה הכביש תקין, אבל בכניסה אליו אתה נותר פעור פה. רכב ה"זאב" הממוגן, איתו נכנסנו לעיר, נעצר באחד הרחובות במחנה ולא יכול היה להמשיך. גם כך נסע כברת דרך במרחב הרוס מלא מהמורות ושרידי מבנים ואספלט, זכר לכביש שהיה פה. כשהדרך לפנינו כבר הייתה לגמרי בלתי עבירה הוא נעצר, הדלת נפתחה ומכאן המשכנו רגלית עם כוח של לוחמים מסיירת חרוב.
5 צפייה בגלריה
הכוחות בפעילות במחנה הפליטים ג'נין. "כשאתה נע בסמטה צרה אתה חד. אין פה התרופפות מבצעית"
(צילום: קובי קואנקס)
חלק מכותלי הבתים שעומדים ממש על הרחוב גולחו ופנים הבית חשוף: שולחן אוכל וכיסאות סביבו, ספה, תמונות משפחתיות תלויות על הקיר. חנות מכולת שכל חזיתה נחרבה ותכולתה נותרה על המדפים - ממתקים וחטיפים ובקבוקי שתייה במקרר. מספרה עם כיסאות מול מראה ארוכה ושידת עבודה. ובכל מקום כרזות השהידים. "נפל עם כל הגאווה והיוקרה", נכתב באחת מהן מעל תמונה של חמוש, "השהיד המוג'אהיד סוהיב אבו-פול", וכרזה אחרת של גדודי עז א-דין מבשרת "בהתלהבות הרואית על קדוש הקדושים שאדי זקרי אל טובסי".
ככה אתה צועד פה בין ההריסות במקום שקשה לראות איך ניתן לחזור לחיות בו ועל הארץ מוטלים מאות רבות של כרוזים שמפזר צה"ל. רואים שם תמונה של המחנה החרב ותחתיה כיתוב גדול בערבית בצבע אדום: "הטרור הרס את המחנה ואתם הם אלו שמשלמים את המחיר על ביטחונכם ובטיחותכם ועל חיים טובים יותר (כך במקור - ע"ש)", על החתום ולידו מספר טלפון, "קפטן האדי, פקיד האזור".
אחרי מלחמה בעזה ובלבנון צה"ל פועל עכשיו עם כמה צוותי קרב חטיבתיים בשטחים. המבצע שהתחיל בג'נין לפני כשבועיים לאחר החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני "למיגור הטרור ביהודה ושומרון", התרחב לאזור טולכרם במערב השומרון ולעיירה טמון שנמצאת צפונית-מזרחית לשכם, בואכה הבקעה. הפעילות מתרכזת בתוך המרחב הפלסטיני ומי שנוסע כאן בכבישים בקושי מרגיש בה. פה ושם רואים שיירות של רכבים גדולים ממוגנים שנעים לעבר אזורי הלחימה, אבל בינתיים זה מסתכם בכך. גם את כלי הטיס המאוישים מרחוק שמלווים את הלוחמים בפעילות אתה בקושי שומע. הם תוקפים רכבי חמושים ולעיתים פוגעים גם בבלתי מעורבים, אבל השטח מספיק גדול כדי שלא תשמע כלום אם אתה יושב במרפסת שלך באריאל או בסלון הבית בקרני שומרון.
הגענו למחנה הפליטים בג'נין ביום שלישי השבוע, שעות ספורות אחרי הפיגוע בחסם תייסיר שבו נהרגו חיילי המילואים, רס"ם אברהם צביקה פרידמן ורס"ם עפר יונג ונפצעו עוד עשרה. זה חסם תנועה שיש כמותו כמה עשרות ברחבי הגדה. פילבוקס ממנו מתצפתים על הכביש והאזור, חדרי לינה לחיילים בכניסה אליו וחסם סמוך בכביש שמאויש במשמרות.
זה אזור שכוח אל והכביש שבו הוצב המחסום מוכר רק למתי מעט. מי שיורד מכאן לצפון הבקעה, למשכיות ורותם ומהן לצומת מחולה, רואה משמאלו את הפילבוקס והחסימה שעל הכביש. אחריה הכפר תייסיר ממנו הדרך ממשיכה לעיירה טמון, שבה פועל עכשיו צה"ל עם כמה גדודים. לפני שבוע ירה כלי טיס טיל על קבוצת חמושים באזור טמון והרג עשרה פלסטינים. שבוע קודם לכן רכב צבאי עלה על מטען ומהפיצוץ נהרג רס"ל במיל' אביתר בן יהודה. השבוע דיווחו הפלסטינים כי בפעילות צה"ל בטמון נהרג תושב מקומי בן 73. המוות פה הוא עניין יומיומי.
ג'נין נמצאת 45 דקות נסיעה משם. לא סתם החל המבצע בג'נין. בשיא האינתיפאדה השנייה זכתה העיר לתואר המפוקפק "בירת המתאבדים". גודל מחנה הפליטים שנמצא ממש בתוך העיר הוא 0.42 קמ"ר. לפי המינהל האזרחי חיים שם 11 וחצי אלף פלסטינים. לפי אונר"א - כ-27 אלף. כך או כך מדובר בתא שטח צפוף מאוד עם תשתיות ביוב, מים וחשמל נוראיות. מוקד טרור הקולט אליו מחבלים מכל רחבי הגדה, מעין קמפ טרור הפועל לצד עיר שהיוותה עד פרוץ המלחמה מרכז קניות שוקק לערביי ישראל. שני עולמות סמוכים זה לזה המתנהלים ביקומים מקבילים. מסחר ערני ותוסס שגילגל מיליוני שקלים בכל סוף שבוע לצד רעולי פנים ומטעני גחון האורבים לכוחות צה"ל בכל כניסה למחנה ותוקפים אותם מכל כיוון באש עזה מנשק אוטומטי, בקבוקי תבערה ומטענים.
5 צפייה בגלריה
לוחם סורק בניין חשוד במחנה הפליטים ג'נין. "לפתע אתה מבין שמדובר במפעל מטענים"
(צילום: קובי קואנקס)
כל מבצע של צה"ל כאן מזכיר את המבצע שקדם לו. המחנה הוקם ב-1953 ומאז המקום ידע שיאים של אלימות ושפיכות דמים לצד תקופות שקטות. במבצע חומת מגן בשנת 2002 נכנס צה"ל אל המחנה ונתקל בהתנגדות עיקשת של חמושים. 23 חיילים נהרגו בקרב ההוא. הפלסטינים טענו לטבח, בישראל הדפו את הטענות. צה"ל העריך שהרס כ-80 בתים במהלך הקרבות, הפלסטינים טענו שהרס כ-140. על עובדה אחת אי-אפשר היה להתווכח, שטח של כעשרה דונם שוטח לגמרי על ידי דחפורי חיל ההנדסה.
מאז פעל צה"ל במחנה במאות מבצעי מעצרים ופעולות סיכול נגד חמושים. ביולי 2023, חודשים ספורים לפני 7 באוקטובר, יצא צה"ל לעוד מבצע במחנה ג'נין, בית וגן שמו. באתי אז עם הצלם שאול גולן למחסום הכניסה לעיר כדי לדבר עם פלסטינים תושבי המחנה. קיימנו שם שיחה עם בחור בשם זכרייה אבו-מוראד שתיאר מה עשה שם צה"ל: "ראיתם פעם טרקטור, יעני שופל, לוקח כביש עם הכף שלו?" שאל אותנו בעיניים רושפות אש והמשיך בלי שענינו, "אני גר ברחוב על הכניסה למחנה ושלושה ימים לא ישנתי. אף אחד לא ישן אצלנו בבית ולא בשכונה. היה בלגן-בלגן. הרסו את הכבישים, זהו, אין כבישים, חרשו אותם כמו שטרקטור חורש שדה. בא טרקטור גדול, ענק, ועם הכף שלו לקח כל מה שבא. הרים את האספלט כאילו זה נייר. עשה מהכביש ערימה של חתיכות. על הדרך הרס מכוניות, כל מה שעמד ברחוב. היו טרקטורים בכמה כבישים. לקחו איתם גם צינורות של מים ופתחו את הביוב. בלגן גדול".
מאז הספיק צה"ל להיכנס למחנה מספר פעמים. בכל פעם הקדימו את הכוחות השופלים הענקיים. כך שאת הכבישים שצה"ל גרס עכשיו בג'נין הוא כבר הרס אין-ספור פעמים. אחרי שכוחות הצבא עוזבים באים החמושים הפלסטינים, מטמינים מטענים חדשים באדמה, ועליהם סוללים כבישים חדשים. ולא רק צה"ל פועל כאן. שבוע לפני המבצע הנוכחי פעלו במחנה מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. למבצע שלהם הם קראו "הגנת המולדת" ומטרתו הייתה "סיכול פעילות עבריינית". שני אנשי מנגנונים וכעשרה חמושים נהרגו במהלך הפעילות. מאות נעצרו לחקירה. וכשהמנגנונים עזבו, הגיע צה"ל.
5 צפייה בגלריה
דחפור ה-D-9 בפעולה. "בא טרקטור גדול, ענק, הרים את האספלט כאילו זה נייר"
(צילום: קובי קואנקס)
כשהמיינסטרים המתנחלי דיבר תמיד על סיפוח ביהודה ושומרון הוא לא דיבר על העיר ג'נין ומחנה הפליטים שלה. את הערים ומחנות הפליטים שלצידם הם מוכנים היו להשאיר לניהולם של הפלסטינים. הדרישה לסיפוח נוגעת לשטחי C שבהם נמצאות מרבית ההתנחלויות ועוד כ-100 אלף פלסטינים. האם הנשיא טראמפ יאשר לממשלת הימין הקיצוני בישראל לספח חלקים מהגדה? נצטרך להמתין להחלטת ארצות-הברית. טראמפ נשאל השבוע במסיבת העיתונאים שקיים עם נתניהו בבית הלבן אם הוא מכיר בריבונות ישראל על יהודה ושומרון וענה, "נדון על זה עם הנציגים מישראל, אנשים אוהבים את הרעיון, אבל לא נקטנו עמדה. נכריז על הנושא הזה בארבעת השבועות הקרובים".
אבל הסיור השבוע במחנה ג'נין מעלה שאלות לגבי מטרת העל של ממשלת הימין ביהודה ושומרון. מי שזורע הרס כזה נרחב מבין טוב מאוד את המשמעויות. כמו בצפון הרצועה, בג'באליה, בית-חאנון ובית-לאהיה, מי שגר במחנה ג'נין כבר לא יוכל לגור כאן, בטח לא בטווח הזמן המיידי. צה"ל פוצץ בתחילת השבוע 23 בתים במחנה ששימשו כחמ"לים, מעבדות לייצור נשק ומטענים ומרחבי התארגנות של חמושים. אך מעבר לבתים הללו נפגעו עוד עשרות רבות של בתים אחרים ויצאו מכלל שימוש.
"אנחנו יודעים טוב מאוד מה קטלניות המטענים הללו", אומר סא"ל ד'. "היינו בשג'אעיה וחאן יונס ופשטנו גם על עייתרון בדרום לבנון. מחנה הפליטים הוא לגמרי מקום כזה"
שלושה גדודים פועלים במחנה, כל אחד קיבל נתח ממנו. סא"ל ד', מפקד סיירת חרוב שפועלת כאן, אומר שדחפורי ה-9-D שהקדימו את הכוחות חשפו עשרות מטעני גחון ומטענים רגילים בצד הדרך שחיכו לכוחות הרגליים. "ואני מדבר על מטענים בסדר גודל של 100-200 קילו שמעיפים רכב ממוגן. מפקד צוות צלפים בסיירת חרוב, סרן אלון סקאג'יו נהרג בחודש יוני האחרון ממטען כזה בפעילות במחנה ג'נין. הרכב שהיה לפניו עלה על מטען וסקאג'יו ז"ל שנסע ברכב של התאג"ד פרק כדי לסייע לפצועים ואז אירע פיצוץ נוסף של מטען, שממנו הוא נהרג.
"בתקרית הזו נפצעו 16 לוחמים, כך שאנחנו יודעים טוב מאוד מה הקטלניות של המטענים הללו. זו התשובה שלי למה שאתה רואה פה. לכבישים שהיינו צריכים להרים כדי לחשוף את מה שיש מתחתם. ההרס לא נעשה לשם ההרס. אף אחד לא הציב לי הישג נדרש שמדבר על הרס. לא מעניין אותנו להרוס. מה שמעניין אותנו זה להשמיד תשתיות טרור וכאלה יש פה המון. היינו בשג'אעיה בעזה והיינו בחאן-יונס ברצועת עזה ופשטנו גם על עייתרון בדרום לבנון, ככה שיש לנו מושג איך נראה hub טרור. מחנה הפליטים ג'נין הוא לגמרי אחד כזה".
טיפסנו בסמטאות הצרות תוך שאנחנו מדלגים על שברי בניינים. ד' הצביע על בניין. "יש פה שלוש קומות", אמר, "בקומה הראשונה מצאנו ערימות של מטענים מוכנים. עלינו לקומה השנייה ושם מצאנו ציוד לחיתוך וכיפוף מתכות. עלינו בזהירות עוד קומה ובשלישית אתה מבין שמדובר במפעל מטענים. מצאנו כלי רתכות, מסמרים, חומרי נפץ ואת המתכות שריתכו וכופפו בקומה השנייה. מצאנו מלא מעבדות כאלה, יותר מעשר. נכנסנו על פי מודיעין מכוון של שב"כ לבתים ששימשו חמ"לי תצפיות. כל המחנה הזה מרושת במאות מצלמות שמפוזרות בכל רחוב, בכל פינה, אופרציה מטורפת של חמ"לים שמאפשרים להם לדעת מי נכנס ומי יוצא ומתי. והן לא משמשות רק כדי להתריע על כוחות צבא שמגיעים, הן גם מתצפתות על נקודות שבהן הוטמנו מטעני גחון, ואז כשכוח מגיע התצפיתן בחמ"ל מפעיל את המטען".
הרחובות ריקים. נותרו רק השלטים מעל פתחי החנויות שחלקן נהרס. באפריל 2011 הגענו לכאן גולן הצלם ואני בעקבות רצח השחקן הישראלי-פלסטיני ג'וליאנו מר. באנו ברכב שלנו ובאמצע המחנה עצרנו ליד קבוצת צעירים ושאלנו איפה הבית של השחקן שנרצח. הם הכווינו אותנו ימינה ושמאלה ועוד פעם ימינה לדרך שטיפסה אל תל הצופה למחנה. זה היה הבית של זכרייא זביידי, אז מפקד גדודי אל-אקצא במחנה, המבוקש מספר אחת, שבביתו התגורר ג'וליאנו. מאז זביידי נעצר ונכלא, ברח מהכלא, נתפס ונכלא שוב ובשבוע שעבר שוחרר במסגרת עסקת החטופים. שאלנו אם זביידי חזר לג'נין. "נראה לך?" ענה סא"ל ד', "ראיתי באיזה סרטון שהוא עכשיו בקאבטיה".
"אחד מהלוחמים הרים את מכסה הניאגרה, שבדרך כלל משמשת להסלקת מזומנים או אקדחים, ומצא שם ארנק וטלפון של שי גרמאי ז"ל, לוחמת מג"ב שנהרגה כאן בשנה שעברה"
הלכנו והלכנו והחיילים סרקו במבטיהם 360 מעלות כל הזמן. סרן נ', מפקד פלגת לוחמים בסיירת, אמר שחייליו מצאו נשקים שהוסלקו בקירות כפולים מגבס. בחלק מהבתים הם מצאו חורים בקירות חדרים אחוריים שמאפשרים מילוט מהיר לסבך הסמטאות. "אתמול למשל", סיפר, "חיילים שלי נכנסו לסריקה בבית חשוד וכשאחד הלוחמים הרים את מכסה הניאגרה, מקום שבדרך כלל משמש להסלקה של מזומנים או אקדחים, הוא מצא שם את הארנק והטלפון של שי גרמאי ז"ל, לוחמת מג"ב שנהרגה כאן במחנה מפיצוץ מטען בינואר שנה שעברה. איפה שאתה לא זורק כאן אבן אתה מוצא משהו. ככה שמה שאנחנו עושים כאן זה ניקיון יסודי. נהרגו פה בשבועיים של המבצע 20 חמושים, חלקם סוכלו מהאוויר. לא באנו להרוס את המקום אבל כן באנו להרוג את האויב".
צוות הלוחמים לקח אותנו לבית שבו נהרג ביום חמישי שעבר סמ"ר ליאם חזי ז"ל, לוחם הסיירת. זה בניין קטן בן שתי קומות שנמצא ברחוב המטפס בחדות לשכונה הגבוהה במחנה. הטיפוס ברחוב המשופע עם ציוד הלחימה האישי, הקסדה, האפוד הקרמי, תוך דילוג על שברי זכוכית ובטון, מצריך כושר. בצהרי יום חמישי שעבר הגיע לכאן הכוח של חזי ז"ל כדי לבצע חיפוש בבית. נדמה היה שהוא ריק, שדייריו עזבו ואין בו איש. מפקד הצוות נכנס לחדר מימין לדלת הכניסה וביצע סריקה. חזי, סמל הצוות, וחייל נוסף עלו שתיים-שלוש מדרגות, פרצו את דלת חדר המגורים משמאל ואיך שנפתחה הדלת חטפו צרור יריות קטלני שהגיע מעבר לקיר הגבס ממול לכניסה. המחבלים כנראה הבחינו בכוח מתקרב וארבו לו בבית. חזי נפגע ונפל, הלוחם שהיה לצידו חטף מטח באפוד הקרמי אבל שני קליעים הצליחו לחדור את האפוד מהצד ולפצוע אותו באורח קשה. לוחם שלישי חטף כדור ביד שמאל.
סרן נ' אומר שלמרות שהלוחמים לא זיהו אויב בימים שקדמו להיתקלות, רמת הדריכות שלהם לא ירדה. "כשאתה נע בסמטה צרה אתה חד. אין פה התרופפות מבצעית. גם אם אתה לא מזהה אויב במשך כמה ימים אתה יודע שהוא כאן, אתה פשוט לא רואה אותו בעין. כך שאתה דרוך כל הזמן להיתקלות.
"שאר הלוחמים הגיבו מהר. חילצו לאחור את חזי ז"ל ואת הפצוע השני תוך קרב יריות עם המחבלים והשליכו רימונים פנימה אל הבית. המחבלים, היו שם שניים, חמקו החוצה מהחלק האחורי של הבית וזוהו על ידי רחפן שמפעיל הכוח האיסופי שלנו כשהם נכנסים לבית סמוך. דאגנו לפינוי הפצועים ובמקביל יצאנו לסגור על הבית הזה תוך שזיהינו שובל דם של אחד המחבלים שכנראה נפצע מהירי שלנו. עשינו על הבית סיר לחץ עם שתי פלגות לוחמים. מסוק קרב ירה עליו טיל כדי למוטט חלק מהבית ואנחנו חיכינו בכל נתיבי הבריחה האפשריים. הגיע גם באגר שהקריס את אחד הקירות. אחרי שעות, בערב, הם יצאו לעבר אחד הצוותים וחוסלו". עד כה חוסלו במבצע חומת ברזל מעל 50 מחבלים, 20 מהם בג'נין, ומעל 100 מבוקשים נעצרו במרחב.
עמדנו בחדר המדרגות שבו נפל חזי, בן 20 במותו. דלת הברזל של החדר אליו פרץ ראשון מחוררת ככברה מקליעים. רצפת הבית מכוסה כולה בגרעיני חמנייה שהיו בשק והתפזרו תוך חילופי האש. שתקנו. אובדן של בחור צעיר כל כך שנהרג בקרב בוודאי קשה מאוד למשפחתו, אבל גם לחבריו הלוחמים, אלו שהיו איתו בקרב. "הוא מהטופ שלנו", אמר ד' המפקד, "לוחם אמיץ כל כך, מה זה אמיץ? אחד שתמיד בראש, לא ליד, לא שני, תמיד בראש". אחר כך שתקנו ונותרנו שם עוד כמה דקות, לחלוק כבוד ללוחם שנפל.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.02.25
