בנובמבר 2023, לכמה שעות, התפשטה תחושה טובה במטכ”ל.
זה היה אחרי שאחמד רנדור, מפקד החטיבה הצפונית של חמאס ואחד המחבלים המבוקשים בישראל, חוסל בהתקפה מסיבית של חיל האוויר, באמצעות פצצות חודרות בונקרים. "תחושה טובה זה כמובן יחסי לצבא מוכה טראומה שזה אך אירע לו ולכולנו 7 באוקטובר", נזכר גורם שנכנה אותו כאן "אדם". "אבל מצב הרוח היה הכי טוב שאני זוכר מאז השבת הארורה. האמנו שהמודיעין שהגיע משב”כ ומאמ”ן, העיבוד שלו במטה המבצעים של שב”כ ופעילותם של קציני מודיעין רבים, מעריכי נתונים ומתכננים במרכזי האש, הוביל לפגיעה כירורגית במטה המבצעים התת-קרקעי העמוק של מי שדמם של אינספור ישראלים היה על ידיו, וזה עוד לפני שהיה ממובילי ההתקפה הברברית עלינו". בצה”ל העריכו שיחד עם רנדור חוסלו מחבלים בכירים נוספים, בהם גם ראש מערך הירי תלול המסלול (רקטות, מרגמות וכו’) של חמאס.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"אבל מצב הרוח השתנה מקצה לקצה למחרת", ממשיך אדם. "ממודיעין שלא הייתה סיבה להטיל בו ספק, התחלנו להבין שחמאס סבור כי לא רק רנדור נפגע שם, אלא כי נותק הקשר עם יחידת חטופים־שובים שלהם, שהיו במנהרה סמוכה לזו שהופצצה. ככל שנקפו השעות הבנו שבהפצצה הזו נהרגו גם חטופים ישראלים, ובהמשך הבנו שמדובר בשלושה חיילים. זה היה רגע נורא שלעולם לא אשכח”.
6 צפייה בגלריה
ניק בייזר, רון שרמן ואליה טולדנו ז''ל. נהרגו במהלך חיסול רנדור
(צילום: מטה משפחות החטופים והנעדרים)
מה זכור לך מהרגע הזה?
"במקרה הגעתי למטה (מפקדת מערך השו”ן, שבויים ונעדרים - ר”ב, י”ר) למחרת ההתקפה, זמן קצר אחרי שנודע במי עוד פגענו שם. פגשתי חיילים וקצינים מוכי טראומה. הם ישבו חפויי ראש ועצובים. היו כאלה שבכו, שאלו את עצמם האם שגו, במה טעו, האם אפשר היה למנוע זאת, מתקשים להאמין שהם כשלו במה שכל כך ניסו למנוע".
אדם הוא גורם מודיעין מבצעי, שאינו חבר בצוות המשא ומתן או קצין המשרת במערך השו”ן, אבל עוסק מתוקף תפקידו בנושאי המודיעין והמדיניות השונים הנוגעים לכל סוגיית השבויים והנעדרים במלחמה הזו. זה כולל נוכחות בדיוני בכירי מערכת הביטחון ובחלק מדיוני קבלת ההחלטות. אבל בשביל להבין מה קרה שם, במנהרה של רנדור ב־2023, כך מסביר אדם, צריך לחזור ל-2017
באוקטובר 2017 תקף צה”ל מהאוויר מנהרה של הג’יהאד האיסלאמי בעזה. המנהרה קרסה על המחבלים בתוכה, וחבריהם ניסו לחלצם. פיקוד הג’יהאד שלח חופרים מומחים למנהרות, שקדחו פתח לתוך פיר המנהרה, כ-200 מטר מנקודת הקריסה, בתקווה לחלץ לכודים.
בצה”ל עקבו אחרי החפירות, והתכוננו להפציץ שוב כדי לקטול גם את המחבלים המחלצים. “אבל אז פתאום ראינו משהו מוזר בחוזי”, מספר איש מודיעין בכיר שהיה מעורב במבצע. “ברגע שקבוצת החופרים פרצה את הפתח לאותו פיר, פתאום כאילו אחז בכולם איזה כישוף מסתורי והם מתו תוך זמן קצר”.
יחידת החק”ב (חקר ביצועים) של חיל האוויר מיהרה לנסות ולהבין מה זה אותו "כישוף מסתורי". חוקרי היחידה גילו כי סיבת המוות של המחבלים היא גזים שמשתחררים כתוצאת לוואי מפיצוץ המטענים העצומים שהוטלו על המנהרה. היו אלה פצצות של טון, שזוודו בקיטים של MADJ (מערכת שהופכת פצצות אוויר פשוטות למדויקות), "מפצחי בונקרים" שפותחו בארה”ב.
התברר שלפצצות האלו יש השלכות בלתי צפויות: בתהליך הפיצוץ הן "מזריקות" לתוך המנהרה כמות אדירה של גזים רעילים ביותר, בלחץ גבוה. המשמעות שהתבררה לצה”ל בדרך מקרה היא שבהטלת פצצות כאלו על מנהרות, לא רק מי שיימחץ תחת ההריסות ייהרג: הגזים יכולים לחנוק תוך זמן קצר מאוד גם כל מי שנמצא בטווח של מאות רבות של מטרים ממרכז ההטלה.
תהליך זה עמד ביסודן של הצלחות רבות במלחמה האחרונה לקטול מחבלים עמוק באדמה, גם במקומות שקשה מאוד להגיע אליהם. חסן נסראללה, למשל, נמצא יום לאחר שהופלו 48 טון פצצות על הבונקר שלו, כשגופו שלם, והוא מחבק את הגנרל האיראני שבא לסייע לו במצוקתו, כששניהם הבינו כנראה שהם נושמים את נשימותיהם האחרונות.
הבעיה היא שגז פוגע באופן שווה במחבלים וגם בחטופים שמנסים איכשהו לשרוד בתופת. הבעיה השנייה הייתה שלצה”ל, בוודאי בתחילת המלחמה, לא היה מספיק מודיעין לדעת היכן נמצא כל חטוף, “וזו תהיה יומרה להגיד זאת גם כיום, אבל בטח אז”, מוסיף איש המודיעין.
למרות זאת צה”ל פעל בעוצמה רבה נגד חמאס ובכיריו. ובהפצצה שחיסלה את רנדור, נהרגו גם שלושה חטופים ישראלים: סמל רון שרמן ורב”ט ניק בייזר זכרם לברכה שנחטפו ממעבר ארז, ואליה טולדנו ז”ל, שנחטף ממסיבת הנובה שאליה הגיע עם שורדת השבי מייה שם.
כמעט שנה וחצי של לחימה מאוחר יותר, הממשלה וצה”ל הכריזו השבוע על הרחבת המערכה בעזה. רשמית, לפעילות הזו – כמו לכל המלחמה מאז תחילת התמרון – יש שתי מטרות שוות בחשיבותן: האחת היא מיטוט חמאס; השנייה היא השבת החטופים. פה ושם, כמו בנאום נתניהו בחידון התנ”ך בשבוע שעבר, צצה גרסה קצת אחרת: החטופים ממש לא בראש סדר העדיפויות. התחקיר שלנו חושף כי למעשה זה היה המצב לאורך רוב המלחמה. הגורמים הפוליטיים אולי אמרו “להחזיר”, חלקם גם ענדו סיכה צהובה על דש חליפתם – אבל החטופים כמעט אף פעם לא היו באמת בראש סדר העדיפויות. ולעיתים, כמו במנהרה של רנדור, הם שילמו על כך בחייהם.
אמו של רון שרמן ז”ל, מעיין, זוכרת את הביקור המוזר בביתה מצד נציגי אגף כוח אדם בצה”ל למחרת חיסול רנדור, כשהגיע המודיעין הראשוני שהצביע על חשש כבד לגורל בנה. "הם התחילו לשאול אותי כל מיני שאלות לגבי סימני היכר של רון. אני וטרינרית, ומשאלה לשאלה הבנתי מה הם מחפשים: סימני מוות, כיצד יזהו גופה. שאלתי, ‘על מה אתם מדברים?’ והם אמרו לי שום דבר, שזה חלק מהנוהל, להגיע כך למשפחה ולשאול שאלות כאלו".
הביקור המוזר והגרסאות הסותרות ששמעה מהצבא לגבי מה שהיה ידוע בזמן אמת על מיקומו של בנה, כל אלה יצרו אצלה משבר אמון חריף. "בני רון הוקרב כדי להציל חיים אחרים", היא אומרת. "הם ידעו שהוא שם, במנהרה, ותקפו בכל זאת, כי היו חייבים להרוג את רנדור".
גורם מודיעין מבצעי שעסק בנושא החטופים, על הרג שלושה מהם בהפצצת צה"ל: "לא משנה כמה אתה זהיר וחושב שיש לך מודיעין, תמיד תוכל לפספס כשאתה נלחם במקביל על שתי מטרות שכל כך מנוגדות זו לזו"
אחרי מה שהיא ומשפחתה עברו, לרבות שורת טעויות קשות ביחס אליה מצד הצבא, מקצת מחשדנותה של שרמן מקבלת השבוע גיבוי. לפי שני מקורות, גורם בכיר העוסק בשו”ן שאינו חלק ממפקדת החטופים, דרש להשהות עוד ועוד את פרסום תחקיר נסיבות המוות של שלושת החטופים, שלפיו הם מתו מפליטת גזים בשל הפצצת צה”ל. מאידך, מכלל העדויות והמסמכים, גם אלה שהוצגו בפני שרמן, ומשורה ארוכה של גורמים שסיפרו על המקרה - עולה כי בצה”ל כלל לא הייתה איזושהי הבנה או ידיעה ששרמן - או כל חטוף אחר - נמצא בקרבת מפקדת רנדור.
בצה”ל לא ידעו שיש באזור חטופים, אבל שבועיים קודם להפצצה הופץ בצפון הרצועה כרוז ועליו תמונות שלושה חטופים, בהם שרמן. תחת הכותרת “מסר לעם הישראלי”, נכתב שם: “הפצצת רצועת עזה הועדה (הטעויות במקור – ר”ב, י”ר) להרוג את ביניכם המוחזקים בשבי ההתנגדות... חישבו היטב לפני שגורל ילדיכם לא נודע”.
6 צפייה בגלריה
ד''ר מעיין שרמן: ''בני הוקרב כדי להציל חיים אחרים''
(צילום: פורום חיים משפחות להצלת החטופים)
האם היה צריך להניח, עם פלייר או בלעדיו, שחמאס ימקם חטופים ליד בכיריו או שאם יופצצו המנהרות, החטופים עלולים למות מהגזים? אדם ואנשי מודיעין נוספים אומרים שזו בהחלט הייתה הנחה סבירה. “אבל”, עונה גורם צבאי בכיר מאוד בצה”ל לטענה הזו, “אם היינו פועלים מתוך הנחה כה מחמירה, לא היינו יכולים לעשות שום דבר בקרב מול חמאס”.
“וזה בדיוק העניין. בצה”ל לא ידעו שיש חטופים באזור”, אומר אדם. “ולו היו יודעים, אין ספק שמפקדת השו”ן שיש לה זכות וטו עליונה על כל פעולה, הייתה עוצרת זאת. אבל זה מוכיח שלא משנה כמה אתה זהיר וחושב שיש לך מודיעין, תמיד תוכל לפספס איזה פלייר שבדיעבד היה צריך לפרש אחרת. זה מה שקורה כשאתה נלחם במקביל על שתי מטרות שכל כך מנוגדות זו לזו - אתה מנסה להרוג סוג אחד של אנשים, עד כמה שאפשר לקרוא להם אנשים, ומצד שני אתה מנסה להציל אנשים אחרים, והכל באותו זמן ובאותם אזורים”.
אדם מספר שגופות שלושת החטופים שנהרגו, “נמצאו בחדר שבקצה מנהרה מפותלת מאוד, מאות מטרים מהמקום שהופצץ. בחדר נמצא גם שולחן ועליו כוס מים. היא נותרה על עומדה, כמות שהיא, בלי לזוז. זה מעיד בבירור שלא הדף או הרס הרג את החיילים החטופים”.
שלושה ימים מאוחר יותר, הפסקת האש הראשונה תיכנס לתוקף, כחלק מהסכם שחרור חטופים תמורת אסירים, אבל בלשכות הבכירים הבהירו שבישראל אין לאף אחד כוונה לסיים את המלחמה. חרף ניסיונות נואשים של בכירים בצוות המשא ומתן להמשיך את הדיאלוג ולשחרר כמה שיותר חטופים, הממשלה החליטה אחרת. וכך, בהזדמנות הראשונה, הצדדים חזרו להילחם.
מערך השו”ן וקהילת המודיעין הישראלית הגיעו בעקבות אירוע המנהרה וקריסת הפסקת האש לשתי מסקנות, מגלה אדם. הראשונה, “שיש לנו מעט מאוד השפעה על תהליך קבלת ההחלטות, ושלא תמיד - לשון המעטה - העסקה תהיה בעדיפות”.
והמסקנה השנייה?
“שהתמרון הורג חטופים. לא תיאורטית, ממש הורג”.
ומאז, כך אנחנו חושפים השבוע, כל המפקדה המודיעינית-מבצעית האדירה שהוקמה בצה”ל לטובת חטופי 7 באוקטובר, עוסקת רובה ככולה במטרה הזו: “להציל את החטופים בעיקר מעצמנו”. איך זה נראה בשטח? בעיקר במאבקים שנערכו לעיתים שלוש וארבע פעמים ביום מול כוחות מתמרנים, “שהם ביקשו להשיג מטרה אחת של המלחמה, בעוד שאנשי המפקדה חייבים להתעקש, לפעמים בצעקות, להשאיר בחיים את המטרה השנייה”.
לא אחת טען אדם בזמן אמת כי כל מיני פרסומים עונתיים על “פריצת דרך” או “שבוע קריטי” בשיחות על עסקת חטופים הם דיסאינפורמציה של גורם זה או אחר בישראל. המטרה, לדבריו היא להרגיע את משפחות החטופים ואת הציבור ולנסוך תחושה שמשהו קורה, כשבפועל, מעט קרה, ולעיתים קרה בכיוון ההפוך - ממשלת נתניהו החלה משלב מסוים לחבל בניסיונות שלה עצמה להגיע לעסקה.
כל הדיווחים וההערכות שאדם מסר התבררו כמדויקים באופן מוחלט, חד וגם כה טרגי. בשבועות האחרונים הוא שוב עוסק בתכנון “המהלך העצים” שצה”ל החל לפני כחודש וחצי. לדבריו, הוא מסתכל על המפות, יושב בישיבות “ופשוט נטרף”.
אדם, שבקיאותו בפרטים לא מוטלת בספק, לא התרשם לרגע מהתדרוכים שיצאו לפני כחודש וחצי מסביבת ראש הממשלה ושר הביטחון, מיד אחרי הפרת הפסקת האש, ושטענו כי חמאס על סף עסקה. “הכל היה שקר. היו הצעות ישראליות או מצריות, אף אחת מהן לא התקרבה למשהו שחמאס הסכים לקבל. ועכשיו, כשלא יוצא מזה כלום, פתאום נתניהו מאשים את קטאר, זו שהוא יצא להגנתה לפני שבועות אחדים שהיא ‘מדינה מורכבת’, וטוען שהיא ‘לא עשתה מספיק’ ובגללה העסקה נכשלה. בסופו של דבר, חמאס לא זז מעמדותיו מתחילת המלחמה - עסקה כוללת בתמורה לשחרור משמעותי של אסירים, נסיגה ישראלית וסוף המלחמה. וגם אם בסוף יצליחו לחלץ עסקה קטנה וישוחררו חמישה חטופים, שזה כמובן דבר נפלא, אף אחד לא מתיימר אפילו לחשוב שזה ייגע בכל החטופים”.
אז אין קשר בין לחץ צבאי לשחרור החטופים?
“תשאל היום כל קצין בצה”ל, מה בדיוק כוללת תוכנית המלחמה המתקרבת, חוץ מאמירה כללית על ‘לחץ ועוד לחץ שיביא לנו את החטופים’. 19 חודשים מנסים, זה לא עובד. התמרון, כשאין משא ומתן עם כוונה לתוצאה בצדו, מעמיד בפני חמאס שתי אפשרויות: שחררו את החטופים ונהרוג אתכם, או שלא תשחררו אותם ונהרוג אתכם. כמובן שחמאס בוחר באפשרות השנייה”.
251 ישראלים וזרים חטפו חמאס וארגונים נוספים בעזה ב-7 באוקטובר. כל שקרה להם מאותו רגע הוא באחריותם ובאשמתם של המחבלים, אבל זה לא צריך למנוע דיון בשאלה האם מדינת ישראל באמת עשתה ועושה הכל כדי להחזיר הביתה אזרחים וחיילים שהיא נטשה ומעלה באמונם.
רשמית, כאמור, זו אחת משתי המטרות המרכזיות של המערכה, כבר מתחילתה. בפועל, עוד מלפני התמרון, על פי רוב החטופים היו בחשיבות משנית בלבד.
בחמאס גילו מהר מאוד שחטיפת נשים, ילדים, קשישים וחולים היא יותר נטל מנכס. התמונות המזעזעות עוררו גלי הלם בעולם, וביקורת חריפה בעולם הערבי, לרבות מגורמים שבקשר עם חמאס. הקטארים יזמו קשר עם ישראל, והציעו עזרה שתהפוך מאוחר יותר לתיווך רשמי, אבל בישראל באותם ימים לא היה בדרג המדיני מי שירים את הכפפה. כמה ימים לאחר המתקפה, סינוואר נכנע לבסוף והסכים לשחרר את הילדים, הנשים והקשישים, “במפתח של אחד לאחד מאותה קטגוריה”. חטופה ישראלית תמורת אסירה פלסטינית, חטוף קשיש תמורת אסיר קשיש וכך הלאה.
בשורה התחתונה, אנחנו מגלים השבוע כי בהתנהלות אחרת ישראל הייתה יכולה להביא לשחרורם של עשרות רבות של חטופים, ואולי יותר, וזאת תמורת אותה כמות של אסירים, פחות משבועיים אחרי התקיפה. בכך היו נחסכים חייהם של חטופים שלא שרדו, והיו נחסכים ייסורי גיהינום לאלה ששוחררו חודשיים לאחר מכן, או שנה וחודשיים לאחר מכן. אבל “לישראל אצה הדרך לפלוש לעזה ואף אחד לא חשב על החטופים”, אומר הגורם הביטחוני. “לא היה קשב בממשלה, בקבינט או אצל נתניהו, בכלל לשמוע על אפשרות לדון בכלל בחטופים”, אומר גורם פוליטי בכיר באותה תקופה.
בתחילת המלחמה קבע הקבינט ארבע מטרות עבורה: “מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות”, “הסרת איום הטרור מהרצועה” ו”הגנה על גבולות המדינה ואזרחיה”. החטופים לא הוזכרו שם.
גם אחרי הצטרפותו של גנץ והקמת ממשלת החירום, נתניהו לא ראה בחטופים חלק ממטרות המערכה. השר דאז גדי איזנקוט חשב שזה חמור מאוד לא להבהיר שהמדינה חורטת את גורל החטופים על דגלה. הצלחתו הייתה חלקית בלבד. ב־16 באוקטובר 2023 דווח כי התקבלה החלטה בקבינט שלפיה ייעשה “מאמץ מרבי לפתרון סוגיית בני הערובה”. נתניהו היה זה שהתעקש על המינוח “בני ערובה”, אולי חשב על מבצע אנטבה 2.
ההחלטה מעולם לא קיבלה פומבי באופן רשמי ואינה מפורסמת באתר משרד ראש הממשלה. ציטוט שלה מופיע בנוסח העסקה הראשונה כאחת ממטרות המלחמה, “ליצור את התנאים להשבת החטופים לישראל”.
זה ניסוח מתחכם, שאין בקצהו התחייבות. כשהתמרון מביא בעיקר גופות חטופים, “אפשר לומר כי אף אחד לא חשב באמת שהתמרון יביא חטופים חיים אלא רק ‘ייצר את התנאים’”, אומר בכיר ביטחוני שישב סביב שולחן מקבלי ההחלטות.
אבל המלחמה יצאה לדרך, ולפחות ציבורית, התקבעה התודעה שיש לה שתי מטרות: מיטוט שלטון חמאס – והשבת החטופים. בצמרת ישראל, כולל גנץ, אז שר בקבינט המלחמה, טענו שאפשר להגשים את שתי המטרות. הרוח הזו מובילה רבים – גם בצה”ל וגם במערכת הפוליטית – גם כיום: אפשר להגשים את שתי המטרות, ולא זו בלבד האחת (לחץ צבאי) אפילו משרתת את השנייה (שחרור החטופים).
אלא שהצהרות לחוד ומציאות לחוד. בכיר אחר שהיה אז בתפקיד מרכזי ליד שולחן קבלת ההחלטות, אומר כי “האמירה שאפשר להגשים את שתי המטרות במקביל, מעולם לא תורגמה לתוכנית של ממש בשדה הקרב: לא איך מגיעים למצב שהתמרון משחרר את החטופים, ולא איך נדע שניצחנו את חמאס ופירקנו אותו מהיכולות שלו. זו לא תוכנית מלחמה, יותר סוג של משאלת לב, שברור שאי-אפשר להגשים. בטח לא את שתיהן יחד”.
בשלב מסוים החלו גורמים במערכת הביטחון להודות על האמת. “אלו מטרות שעובדות בקרוס (הצלבה, כלומר מנוגדות – ר”ב, י”ר) אחת מהשנייה”, פוסק גורם ביטחוני בכיר. וגורם אחר שהיה אמון על ניסוח תוכניות המלחמה המקוריות מוסיף כי “זו הייתה הטעיה של הדרג המדיני לטעון שהמהלך הצבאי אמור להשיג את שני היעדים. זה עוד טריק של הממשלה לגלגל אחריות שכולה אצלה. המטכ”ל היה אחיד בדעתו להשתמש בתמרון כדי ללחוץ את חמאס, אבל החוכמה לדעת מתי לעבור למשא ומתן. מי שהיה צריך לנצל את הלחץ הצבאי שיצרנו לטובת עסקה - לא רק שלא הרים את הכפפה אלא שיבש וסיכל אותה”.
מכל תעשיית השקרים והסילופים שקמה מסביב לפרשת החטופים אין שקר שמכעיס את אדם יותר מהמשפט “רק התמרון יביא עסקה”, בן הדוד של “רק לחץ צבאי ישחרר חטופים”. “המשפט הזה קורס אל תוך עצמו”, הוא אומר על הנימוק שמעולם לא הוכח. “אם התמרון יביא עסקה, הרי היא תכפה את הפסקת התמרון, והחזרת החטופים תמנע השמדה של חמאס בידי צה”ל”.
במפקדת החטופים ובתפקידים בכירים נוספים יש כאלה המאמינים כי העסקה הראשונה לשחרור חטופים הושגה רק באמצעות לחץ צבאי, שעד אז סינוואר אולי דיבר אבל בפועל לא חתם. אדם מניד בראשו. “העסקה הראשונה הייתה על השולחן עוד לפני התמרון, והכניסה לעזה עצרה את המגעים בעניינה. רק המחיר עלה”.
נתניהו טוען שההתעקשות שלו והלחץ הצבאי הביאו את העסקה בינואר השנה.
“העסקה של ינואר 25’ הייתה על השולחן לפחות ממאי 24’. היא לא נחתמה כל עוד נתניהו הוסיף תנאים וחיבל בהסכם, עד שב־2025 בלחץ אמריקאי נתניהו הוציא את העיזים שהפכו את ההסכם לבלתי אפשרי”.
אט-אט התברר כי המהלך הקרקעי בעיקר הורג חטופים, ולא משחרר אותם. לאחר האירוע הטרגי באמצע חודש דצמבר 23’, שבו נורו למוות בידי כוח צה”ל שלושת החטופים אלון שמריז, סאמר טלאלקה ויותם חיים זכרם לברכה, אמר ראש הממשלה כי “הלחץ הצבאי הכרחי גם להשבת החטופים. רק המשכו יביא את כל חטופינו. בלעדיו אין לנו כלום”.
6 צפייה בגלריה
דמארי ושטיינברכר לאחר השחרור. ''העסקה הייתה על השולחן לפחות ממאי 24''
(צילום: דובר צה"ל)
במהלך המלחמה הוביל הלחץ הצבאי מעת לעת לשינויים בשוליים, אבל חמאס נשאר באותם תנאים, בעוד ישראל משנה עמדתה כל העת. ביוני 24’, על רקע השמועות על עסקת חטופים קרובה, אמר ראש הממשלה על החטופים, כי “הלכנו כברת דרך ארוכה להחזיר אותם, אבל תוך כדי שמרנו על מטרות המלחמה, בראשן חיסול חמאס”. בהמשך התעקש ששתי המטרות יושגו, וכי “זה לא משהו שאני מוסיף עכשיו כי לחצו עליי בקואליציה, זה משהו שסיכמנו עליו בקבינט המלחמה פה אחד”.
אלא שהסקרים מראים רוב מוחץ לכל מי שבעד עסקת החטופים, גם בבייס של ממשלת הימין על מלא. מה עושים? מסתירים, מפרסמים חצאי אמיתות או ממש שקרים. ישאל עצמו כל ישראלי, כמה פעמים מפרוץ המלחמה הוא שמע או קרא את שילוב המילים: “הימים הקרובים הם הקריטיים/הדרמטיים ביותר לקראת עסקה”. או את המשפט “יש סיכוי לפריצת דרך/התקדמות משמעותית/אוטוטו חותמים”. וגם את הפזמון המוכר: “חמאס לא רוצה עסקה”.
התשובה היא עשרות פעמים אם לא למעלה מזה. אלא שברוב המכריע של המקרים, שום משפט מאלה לא היה קרוב למתרחש במציאות.
כך, למשל, במרץ 24’ עלתה שוב אפשרות לעסקת חטופים, ושוב כלי התקשורת הוצפו בכותרות ענק על רגעים קריטיים. בפועל, לפי גורם שעסק בנושא, קרה מעט מאוד, כשנתניהו כנראה לא רצה לגמור את המלחמה. גם חמאס הציב מכשולים, למשל בסירובו לגלות מי מהחטופים מוחזקים אצלו ובחיים. מבחינת נתניהו, אומר הגורם המודיעיני, זה היה האות להקשות על הבשלת העסקה גם מהצד הישראלי.
“כאן מתחילה הצבת התנאים, שכל אחד מהם לכאורה הגיוני”, הוא אומר. “מבקשים רשימה שמית של החטופים החיים שישתחררו בשלב א’ כתנאי להתקדמות, מבקשים לעבור על מפתח אסירים, אחרי זה מבקשים הוכחה שכל החטופים שלנו קיבלו את התרופות שלהם”.
וזה לא הגיוני, לדרוש לדעת מי בחיים והוכחות שהחטופים קיבלו את הטיפול הרפואי הנדרש?
"ברור שזה הגיוני, אבל אם אתה רוצה להבטיח שהם יקבלו את התרופות שלהם, אין דרך יותר טובה מלהוציא אותם משם. אתה צריך לבחור מה יותר חשוב לך - שחמאס יביא לך הוכחה לחלוקת התרופות, או להוציא את האנשים שלך משם".
הדרישות הישראליות עיכבו את המשא ומתן חודשים ארוכים. במקביל, בתקשורת היה נראה ש”חמאס לא רוצה עסקה” ומכשיל אותה. “בישראל מתנהלת בשנה וחצי האחרונות מערכה של לוחמה פסיכולוגית ותעמולה”, אומר אדם. “גורמים בעלי עניין מזינים חלק מהתקשורת במידע מסולף ולפעמים שקרי לחלוטין, ואלה, שאין להם מקורות בחמאס, מחפשים כותרות ומשדרים בלי בקרה”.
הקמפיין שאדם מדבר עליו, משרת לדבריו שני נרטיבים: הראשון, “לתת למשפחות תחושה שכל הזמן קורה משהו, שיש התרחשות, גם כדי שלא יפריעו כי אנחנו עוד רגע שם, נוגעים בעסקה. והנרטיב השני, שאם חמאס לא רוצה עסקה, אז אין שום אשם בצד הישראלי”.
לפני כשבועיים, כתב עמיתינו נחום ברנע בטורו על הרמטכ”ל אייל זמיר וכיצד ניסה זה לשכנע את הרמטכ”ל לשעבר דן חלוץ ועמיתיו, שלא לחתום על מכתב שמתנגד למהלך הצבאי שיזם. לדברי זמיר, כל שלב במהלך הזה אושר בידי אלוף ניצן אלון, מפקד המאמץ המודיעיני של תחום השבויים והנעדרים, ולכן המהלך, לפחות בשלב ההוא, לא מסכן חטופים.
“עובדתית זה נכון”, מתייחס אדם לדברי זמיר באותה פגישה. “כל פעולה משוקללת מול המודיעין של מפקדת החטופים לגבי המקומות שבהם הם מוחזקים. למפקדה יש סמכות לעצור כל דבר שעלול לדעתה לסכן חטופים. אבל מילא טעויות של מתחילים בתחילת המלחמה, איך למרות הניסיון הרב שהצטבר, הרמטכ”ל מרשה לעצמו לומר שהתמרון לא מסכן חטופים?”
אדם מתייחס בעיקר לראשי תיבות צה”ליים שהשתרשו היטב בחודשים האחרונים: מי”ב, “מרחב ירי מוגן”. מיד אחרי מתקפת חמאס, החל צה”ל לסמן אזורים שבהם יש חשש להימצאות חטופים. האזורים הללו, פוליגונים בעגה הצבאית, שורטטו בקפדנות, ובסנכרון עם עוד ועוד מודיעין שהגיע מאמ”ן ושב”כ, והוזן לתוך מערכות המבצעים והמיפוי אונליין של צה”ל - הצי”ד (צבא יבשה דיגיטלי), מערכת הפיקוד “משואה” ועוד.
6 צפייה בגלריה
הרמטכ''ל זמיר. ניסה לשכנע את דן חלוץ לא לחתום על מכתב המתנגד למהלך הצבאי
(צילום: דובר צה"ל)
באזורים הללו אסור היה לחיל האוויר להפציץ, ואסור היה לכוחות היבשה להתקרב. לצה”ל שליטה דיגיטלית אונליין על כלל כוחותיו, כל כניסה רגלית וכל סטייה של מטוס מיד מדליקות אורות מהבהבים באדום בוהק שמתריעים להפסיק מיד את הפעולה. זה המי”ב – מרחב ירי מוגן, שעוטף אזור שעל פי המודיעין יש בו חטופים.
ככל הידוע, צה”ל הקפיד מאוד על קיום הנהלים בנושא, לרבות הזנה של המודיעין, כדי למנוע סכנה לחטופים. אבל, וזה אבל גדול, גם להקפדה יש מגבלות משמעותיות הנוגעות להיקף ודיוק המודיעין שהיה בידי צה”ל, ודאי כשמדובר על חטופים רבים במקומות רבים.
הגורם המודיעיני הבקיא בפרטים, מספר על מקרה שנגמר רע מאוד, ושמדגים כמה מטרות המלחמה המוצהרות סותרות האחת את השנייה: בסוף אוגוסט, פשטו כוחות ישראליים על אזור תל סולטן בדרום רצועת עזה, בתקווה לאתר את מנהיג חמאס והמבוקש מספר אחת, יחיא סינוואר.
חלק גדול מהאזור רווי המנהרות שבו חיפשו הוגדר חצי שנה קודם לכן כמי”ב חטופים. אבל מערך השו”ן התיר כניסה לשם, אחרי ולמרות שהסבירות להימצאות חטופים הוגדרה “בינונית עד נמוכה”. החשד המודיעיני הוכח כמוצדק ב־27 באוגוסט, אז איתרו הכוחות במקרה את החטוף פרחאן אל־קאדי, שננטש בחיים על ידי שוביו. אל־קאדי סיפר בחקירתו כי כחודש לפני כן שמע במנהרות אישה מדברת בעברית.
למרות שאל־קאדי אותר, ולמרות מה ששמע, ולאחר שנעצרו החיפושים ל-24 שעות, מערך השו”ן אישר בלחץ של צה”ל - שבעצמו נלחץ מהדרג המדיני - שהכוחות ימשיכו בניסיון לאתר את סינוואר. האישור ניתן למרות שבצה”ל ידעו כי המחבלים קיבלו פקודה להרוג חטופים אם יחשדו שכוחות ישראליים הגיעו לחלץ אותם.
וכך, לאחר הפסקה בת יום, המשיכו לוחמי היחידות המיוחדות את החיפושים. במקום לאתר את סינוואר, ב־13 באוגוסט גילו הלוחמים את גופותיהם של שישה חטופים שנרצחו אחרי שהמחבלים במנהרה ראו את הכוחות וחשבו שבאו לחלצם.
הירש גולדברג-פולין, אורי דנינו, עדן ירושלמי, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת זכרם לברכה נרצחו במנהרה הארורה ההיא. 41 חטופים חיים מתו בעזה מפרוץ המלחמה בנסיבות שונות. “41 פעמים שבהן הוכח כמה מערך המי”בים הוא לא תעודת ביטוח”, אומר הגורם המודיעיני. “כל הכבוד לאנשי השו”ן, בפיקוד ניצן אלון שמקדיש את חייו לנושא, אבל הם לא יכולים להבטיח שפעולה ישראלית בעזה, כל פעולה, לא מסכנת את החטופים”.
אחרי כל זה, כשיש להניח שגם בצמרת צה”ל מבינים היטב את הדוגמאות, הסתירות והסילופים שהצגנו כאן, נשאלת השאלה, מה בעצם תכלית המבצע בעזה? כשהרמטכ”ל זמיר פנה לרמטכ”ל לשעבר חלוץ הוא סיפר שזו פעולה שהוא יזם, הוא דחף, הוא מוביל ושאף אחד מלמעלה לא אמר ולא רמז. “יש לפעולה מטרה אחת: לדחוף את חמאס לעסקה”, נימק זמיר. השבוע נתניהו הידהד את דבריו, ואמר שאכן הרמטכ”ל יזם. גם ההודעות מלשכת שר הביטחון פירגנו בגדול ליוזמה הצה”לית. “כששני פוליטיקאים כל כך מנוסים עושים הכל לתת קרדיט למישהו אחר, צריך לבדוק מה קורה פה”, אומר אדם שעבד בעבר עם נתניהו.
הקרדיט ניתן ביחס הפוך למתח שניכר בשבוע האחרון בין הצבא והדרג המדיני. גם אלון וגם זמיר צוטטו כמי שרואים בהמשך התמרון בעזה סכנה לחטופים. נתניהו כאמור אמר בחידון התנ”ך שחיסול חמאס בעדיפות גבוהה יותר, ודובר צה”ל אמר שאלו דווקא החטופים.
מתחת לפני השטח, כך עולה משיחות עם כמה בקהילת המודיעין, במערך השו”ן וגם בדרג הפוליטי יש מתח גדול. הצבא מבקש תמרון מוגבל, כדי ללחוץ את חמאס ולסחוט עוד עסקה, אחרי שהבין מהדרג המדיני שאין מה לדבר על כולם תמורת כולם.
6 צפייה בגלריה
בצבא מקווים שאחרי השגת עסקה נוספת, השליטה ברוב הרצועה תהיה בידי צה”ל
(צילום: דובר צה"ל )
בצבא מקווים שאחרי השגת עסקה נוספת, השליטה ברוב הרצועה תהיה בידי צה”ל, תוך זהירות מלהתקרב לאזורים שבהם מאמינים שנמצאים חטופים. במצב הזה ישראל תחזור לשאלה הבסיסית: האם עושים עסקה עם חמאס או הולכים לעימות כולל וסופי, שבו סביר להניח ייהרגו רוב או כל החטופים החיים וייעלמו גופות החללים.
כל מי ששוחחנו איתו מאנשי המקצוע, העריך כי בסופו של דבר השגת כל אחת משתי מטרות המלחמה מותנית במהלך מדיני - עסקת חטופים או יצירת אלטרנטיבה שלטונית לחמאס. ממשלת נתניהו, כך חוששים בצה”ל, רוצה בדיוק את זה, אבל הפוך. “הממשלה תגיד שהפעולה הזו הייתה יוזמה של הצבא, אבל תשתמש בה כפלטפורמה לכיבוש שטח באופן מוחלט”, אומר הגורם המודיעיני. “בעזרת אליבי בדמות החטופים, ישטיחו את כל הבניינים שנותרו עומדים ויעודדו ‘הגירה מרצון’, שמשמעותה ניסיון לגרש את הפלסטינים מעזה כדי לפנות מקום למתנחלים”.
גורם צבאי בכיר מסר: “צה”ל יזם את מבצע עוז וחרב בדגש על שתי מטרות מרכזיות: השבת החטופים - הפעלת לחץ צבאי כדי להחזיר את חמאס לשולחן המשא ומתן ולייצר את התנאים לדרג המדיני; והכרעת שלטון חמאס הצבאי והאזרחי.
“מטרות המלחמה שלובות זו בזו, השבת החטופים היא משימה ערכית ולאומית שעומדת לנגד עיני המפקדים בכל עת, וכך גם הכרעת חמאס. עלינו להיות שלמים עם עצמנו, שעשינו הכל ומיצינו את כל המאמצים לשחרר חטופים בכלים הצבאיים שעומדים לרשותנו. כל עוד אין עסקה - אנחנו נעים קדימה.
“בימים אלו צה”ל מרחיב את הלחימה ברצועת עזה בגלל סרבנות חמאס. כל עוד חמאס מתבצר בעמדותיו ולא מדבר על הסכם – נפעל להשמידו. תוכניות הלחימה מוכנות ומרכיבות תוכנית הדרגתית, סדורה ומתוכננת שמתפתחת קדימה, להמשך הגברת הלחץ״.
בקשר לחטופים, הגורם הבכיר מדגיש כי “בצה”ל פועלים בזהירות רבה כדי לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בחטופים. מדובר בלחימה מורכבת מאוד שיש בה מרחב בלתי מבוטל של חוסר ודאות.
“מתחילת מבצע עוז וחרב צה”ל חיסל מעל 500 מחבלים ותקף מעל 2,100 מטרות. חמאס חלש ונרדף. היום ילד בן 16 יכול להיות ממונה למפקד בחמאס. חמאס פגוע לאחר שנה וחצי של לחימה ואנחנו מזהים סימנים של כניעה, והתמרון הנוכחי מהווה גורם מכריע לכך”.
מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען, ישראל הסכימה לדון בשלב ב׳ בעסקה, ואילו חמאס הוא זה שסירב והפר את העסקה שוב ושוב.
בניגוד לנטען, הרמטכ״ל וגורמים במערכת הביטחון המליצו להרחיב את המבצע הצבאי במטרה לשחרר את החטופים ולהכרעת החמאס.
בניגוד לנטען, שתי עסקאות החטופים הושגו לאחר לחץ צבאי עצים של ישראל על החמאס, בנוסף ללחץ מדיני משמעותי. ראש הממשלה נתניהו הוביל עד-כה להחזרת מרבית החטופים - 196, מהם 147 בחיים.
בניגוד לנטען, כבר מיומה הראשון של המלחמה התייחס ראש הממשלה לסוגיית החטופים במלוא חשיבותה, והכל מתועד בפרוטוקולים.
בניגוד לנטען, חמאס לא היה מוכן לשחרר חטופים בתחילת המלחמה לפי "מפתח" של אחד תמורת אחד".
בהמשך לתגובה, יצוין כי לשכת ראש הממשלה לא מסרה במסגרת תגובתה - לא בפעם הזו, ולא בכל הפעמים שעברו - כל סימוכין לשורה של טענות מטעמה העומדות בסתירה לממצאי התחקיר ולשורת מסמכים ודוחות בנושא.
כך, למשל, על אודות מתי הממשלה "הסכימה" לדון בשלב ב', מתי החמאס סירב לכך, מה היו הפרות ההסכם מצד החמאס וכיצד היה זה ראש הממשלה ש"הוביל" להחזרת החטופים שחזרו.
לשכת ראש הממשלה לא התייחסה לכך ש-41 חטופים שהגיעו לעזה בחיים מתו או נהרגו או נרצחו מאז, וגם לא לכך שמטרות המלחמה שנקבעו בידי הממשלה בתחילת המלחמה לא כללו אזכור של החטופים.
יש גם לשים לב כי לשכת ראש הממשלה טוענת שהצבא הציע מהלך צבאי במטרה לשחרר את החטופים ואילו הצבא אומר כי זוהי מלאכתו של הדרג המדיני.
