על חורבות המאחז שפורק ופונה מצאנו בתוך שרוול ניילון "הודעה על סילוק מבנה חדש". הודעה מספר 21353 של היחידה המרכזית לפיקוח במינהל האזרחי ביהודה ושומרון שהושארה במקום ועליה הונחו שתי אבנים גדולות כמשקולות נגד הרוח. זו גבעה עם נוף מרהיב לספר המדבר הצחיח במזרח ולמרחב הירוק יותר שממערב, המלא בעיירות וכפרים פלסטיניים. סילוואד על בנייניו הגבוהים, הכפר דיר ג'ריר וממש מתחתנו, כמה עשרות מטרים בלבד, הכפר מאלכ שבו התפרעו ביום רביעי שעבר עשרות מתנחלים והציתו בתים ורכבים, אירוע אלימות שיצא משליטה והסתיים בהריגתם של שלושה מבני הכפר על ידי הצבא.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
שולי הדרך לכאן מלאים בקיפודנים סגולים ותפרחות גזר קיפח ובעיקול הכביש היורד לכפר מאלכ הציב הצבא מחסום ברזל כבד. סא"ל (במיל') ג', מפקד גדוד 7114 השייך לחטיבה המרחבית בנימין, חי ונושם את הגזרה הזו יותר מאת ביתו הפרטי שבמרכז הארץ. מכיר כל ציר ודרך עפר, את צירי ההגנה על ההתנחלויות ואת הדרכים בין הכפרים הפלסטיניים, חוות הרועים שהקימו המתנחלים ואת הגבעות שעליהן מוקמים כל העת מאחזים חדשים, מאחזי אינסטנט של כמה קרשים ולוחות עץ או אסכורית שהוא וחייליו נדרשים שוב ושוב להתעמת עם מקימיהם.
כך היה גם כאן, בגבעה הזו הנקראת בעל חצור, במאחז שהוקם ופונה, הוקם שוב ושוב פונה, במשחק מעייף ומתיש של חתול ועכבר שנמשך ונמשך עד שכל העסק התפוצץ בליל שבת האחרון.
זה נגמר בתקיפה אלימה של חייליו של ג' בידי מתנחלים, חיתוך צמיגי ג'יפים ויידוי אבנים לעבר רכב סיור צבאי בידי רעולי פנים שהחיילים טעו לחשוב כי הם פלסטינים. על פלסטינים שמיידים אבנים הצבא יורה, רק שהפעם היה מדובר במיידים יהודים והירי הסתיים בפציעתו מקליע של נער בן 14, תושב בית-שאן. מאז תמונתו של ג' מרוחה על כרזות ועליהן כיתוב באותיות גדולות וזורחות: "רוצח" ו"בוגד".
זה רץ ברשתות החברתיות של נערי גבעות וימין קיצוני וג' מודה שהוא לא שקט. "ביקשתי מאשתי שתעבור לגור בינתיים אצל ההורים שלי. היא בהיריון עם הילד הראשון שלנו ואני פה במילואים והדבר האחרון שאני צריך זה לדאוג לגביה כי לא קשה לברר איפה אני גר. כל הסיטואציה הזו היא טירוף מוחלט".
כל מי שמכיר קצת את האזור הזה שבמזרח בנימין בואכה בקעת הירדן, יודע שאין פה חוק ואין פה סדר. הצבא נמצא כאן לבדו ומתמודד עם שלל משימות, כמו סיכול התארגנויות טרור של פלסטינים, שמירה והגנה על ההתנחלויות במרחב, אבטחה של חוות רועים והתמודדות עם אלימות היוצאת מאותם מאחזים וחוות כלפי קהילות וכפרים פלסטיניים.
12 קהילות פלסטיניות גורשו בגזרה הזו בלבד באלימות על ידי מתנחלים מאז פרצה המלחמה ב-7 באוקטובר ואף גורם ביטחוני לא ניסה למנוע את זה. בחלק ממקרי האלימות שהביאו את הפלסטינים לעקור מבתיהם נכחו חיילים שלא עשו דבר. המקרים הללו תועדו על ידי פעילי שמאל ישראלים והפלסטינים עצמם, אולם זה לא שינה דבר ובקושי דווח.
תשומת הלב הופנתה השבוע לנעשה בשטחים בגלל שהפעם חיילי צה"ל היו הקורבן לאלימות המתנחלים הקיצוניים. בתחילת השבוע הודיעה המשטרה כי הוקם צוות חקירה ופעולה משותף עם השב"כ והצבא כדי להביא למעצרם של תוקפי החיילים בליל שבת, אבל קצין בכיר לשעבר שבמחוז ש"י אומר שאין מה לבנות על המשטרה ביהודה ושומרון.
"אני לא מופתע ממה שקרה בשבוע האחרון, ונראה לי שאני לא היחיד שלא הופתע. ביחידה המרכזית של מחוז ש"י פעל מפלג לפשיעה לאומנית שטיפל עם השב"כ בכל מה שקשור לטרור יהודי. הבלשים במפלג הזה, החוקרים, רכזי המודיעין, אנשי הטכנולוגיה, כל מי ששירת במפלג הזה נשם וחי מבוקר עד ליל את התחום הזה. המפלג נסגר לפני למעלה משנה וזה הביטוי הכי משמעותי לאוזלת היד של המשטרה. מחוז ש"י רוקן מתוכן. זה פגע בשיתוף הפעולה עם החטיבה היהודית בשב"כ, למעשה חיסל את שיתוף הפעולה בין שני הגופים. אין שם יותר שיתוף פעולה שמבוסס על אמון הדדי, זה נגמר".
והגורמים הקיצוניים בחוות ובמאחזים בשטח מודעים לזה?
"ברור. איתמר בן גביר, שהוא הנציג שלהם בממשלה ובכנסת, שינה את משטרת ישראל מהקצה אל הקצה ואת התוצאות אנחנו רואים באיו"ש ובהשתוללות הפשיעה בחברה הערבית בישראל. קצינים מקודמים כי הם מבינים מה מצופה מהם, זה מאוד ברור. אגב, בתקופתי במשטרה לא אהבנו את המונח 'נערי גבעות'. זה נשמע רומנטי כזה, נערים שמסתובבים להם בגבעות והשיער שלהם מתבדר ברוח. למי שפורע בפלסטינים או פוגע בחיילי צה"ל צריך לקרוא בשמו האמיתי. אלה לא נערי גבעות, הם טרוריסטים. זה טרור יהודי".
בהיעדר משטרה, צה"ל נאלץ להתמודד עם הפורעים כמעט לבדו. קצין בכיר בגזרה אמר שזו מציאות בלתי נסבלת. "הצבא לא צריך להתעסק עם אזרחים עבריינים כמו החבר'ה האלו בגבעות. לחי"רניקים אין את הכישורים לגשת לאירועים כאלה מול אזרחים ישראלים. אפשר לצאת מזה רק רע. צריך לתת למשטרה באיו"ש ולמג"ב להתעסק עם אזרחים. עכשיו אני בדרך לאלוף הפיקוד ואני מתכוון לומר לו את זה".
בקבוצת הוואטסאפ "חדשות הגבעות" מדווחים בשוטף על אירועי אלימות כלפי פלסטינים בגדה. ביום שלישי השבוע דווח, למשל, כי "ערבים מדווחים שיהודים שמחים הציתו בית בכפר באזריה במחוז שכם. במקום רוססו הכתובות: 'נקמה ירי', 'עשיתם טעות לא יורים ביהודים'". היהודים בדיווחים הללו תמיד שמחים.
הפלסטינים לעומתם, ממש לא. רצינו לנסוע לכפר מאלכ לשמוע מהתושבים על הפוגרום של יום רביעי שעבר שנגמר בשלושה הרוגים מבני הכפר. בצבא טוענים כי בוצע לעבר החיילים ירי של כמה צרורות מתוך הכפר והחיילים הגיבו באש. הפלסטינים מכחישים את הירי, אבל מודים שהצעירים זרקו אבנים לעבר המתנחלים כדי למנוע מהם להמשיך בהצתות הבתים והרכבים.
כך או כך, הדרך למאלכ מלאה מחסומים וחסימות של צירים. תחילה נכנסנו לכפר טייבה וממנו בכביש מוביל לדיר ג'ריר, שם מוצבת חסימה בכביש המוביל למאלכ. עצרנו ליד נגרייה ונכנסנו להתייעץ מהיכן הכי כדאי לנו לנסוע. "השתגעתם?" התפלץ עבד מאלי, בעל הנגרייה, "אם אתם נכנסים לשם עכשיו אני מפחד עליכם, כועסים שם עכשיו על היהודים. מאוד-מאוד כועסים. ולא משנה להם אם אתם עיתונאים, הם לא רוצים לראות עכשיו ישראלים ולא לשמוע עברית. אתם לא מבינים מה קורה פה בכלל, איזה כעס יש, איזו שנאה, והכל בגלל המתנחלים המשוגעים שבאים אלינו לכפרים בכל לילה. אנחנו לא ישנים בלילה, לא נושמים, שוכבים עם עיניים פקוחות ומחכים לראות מאיזה כיוון הם יבואו. הם מחסלים כל סיכוי שיהיה פה פעם טוב, שיהיה נורמלי בינינו".
השגנו טלפון של תושב מאלכ כדי להבין ממנו מה המצב בכפר. האסי עפיף עבד אל-רחמן עוואז היה חד-משמעי: "לא-לא, אל תבואו, מסוכן לכם עכשיו פה, השבאב בכפר עוד לא נרגעו, זה באמת מסוכן לכם, למה לכם? אני אשלח לכם תמונות. המתנחלים שרפו לי את האוטו וחדר בקומה הראשונה של הבית".
אז ספר מה היה.
"הם היו אולי מאה מתנחלים, באו בשבע וחצי בערב, כולם רעולי פנים. לחלק היו אבנים גדולות ביד, לחלק מקלות, היו גם כאלה עם אקדחים ונשק. חלק באו ברגל וחלק על משאית קטנה עם 20-30 צעירים מאחורה. הבית שלי הוא בקצה של הכפר, מהכיוון שממנו הם באו. המתנחלים הקימו לפני כמה שבועות התנחלות קטנה ממש מעל הכפר ומהכיוון הזה הם באו".
מה עשית כשראית אותם מתקרבים?
"אין לך מה לעשות. אני ואחי גרים בבית אחד, הוא, אשתו והילדים שלו בקומה הראשונה ואני, אשתי והילדים שלי בקומה השנייה. כל מי שהיה למטה בקומה הראשונה עלה לקומה למעלה. סגרנו את הבית והתפללנו. הם שברו את החלון של הרכב שלי, יונדאי טוסון, וזרקו מולוטוב (בקבוק תבערה – ע"ש) בפנים. אחר כך שברו את החלון של אחד החדרים בקומה הראשונה וזרקו גם לשם מולוטוב. החדר נשרף כולו".
איך הגיבו הילדים?
"לי יש חמישה ילדים ולאחי שישה. הקטנה שלו בת 20 יום בסך הכל. הם כולם צרחו ובכו מהפחד. על בן דוד שלי רמי הם ריססו גז פלפל בעיניים ונתנו לו מקל בראש. הוא ניסה למנוע מהם להיכנס אליו לחצר. יש לו שלוש בנות והוא פחד עליהן".
שמעת שהמתנחלים במאחז מעל הכפר תקפו את חיילי צה"ל ביום שישי בלילה?
"כן, שמענו על זה. אני לא מתפלא. הם משוגעים, לא מפחדים מאף אחד".
הפרעות בכפר מאלכ אירעו לציון שנתיים לפיגוע הרצחני בתחנת הדלק בעלי שבו נרצחו ארבעה ישראלים. ההתארגנות נעשתה בגלוי, ברשתות החברתיות, בלי שהמשטרה או השב"כ ינסו לסכל או למנוע את הגעת הפורעים לכפר. למחרת, במהלך לוויות ההרוגים הפלסטינים, מתנחלים תקפו פלסטינים בכפר תורמוס עיא. המשטרה עצרה חמישה צעירים יהודים בחשד שהיו מעורבים בהצתות וההתפרעות בכפר מאלכ, אך הם שוחררו בתום חקירתם.
יום למחרת הפוגרום בכפר השכן הגיע המג"ד ג' למאחז בבעל חצור שממנו יצאו חלק מהפורעים. ההגעה הזו למאחז הפכה כבר לרוטינה: מאז שהוקם, חיילי הגדוד הגיעו אליו כמעט בכל יום ונופפו בצו אלוף המכריז על המקום כשטח צבאי סגור. זה לא שיכנע את הצעירים לעזוב. "ההתעסקות הזו", אומר ג', "מסיטה את הקשב שלנו מהמשימות העיקריות שלנו שהן הגנה על חיי המתיישבים וסיכול טרור פלסטיני ולצערי אני צריך להתעסק עם זה המון".
בכל מקרה, באותו יום חמישי היו במאחז תשעה צעירים וחלקם צעקו לעבר ג' "תעוף מפה נאצי". הוא חיכה שם במשך שעה וחצי עד שהגיע כוח של מג"ב, ועזב. למחרת התקבל דיווח כי המאחז עדיין עומד על תילו וג' החליט לעלות לשם שוב עם החפ"ק שלו. סביב השעה עשר הוא הגיע לשם ומיד החלו חילופי דברים בצעקות. הצעירים סירבו לעזוב וג' החל לאבד סבלנות.
סרטונים שצילמו הצעירים ומנגד החיילים תיעדו את המפגש. "כל יום, כל היום שאנחנו מתעסקים עם החרא הזה", הטיח בהם, "במקום לשמור על ההתיישבות גדוד שלם צריך להתעסק עם החרא הזה". בסרטון אחר מאותו ערב, רגע לפני שהחלה התגרה, הוא אמר להם: "בגללכם אנשים נהרגים כי אני 90 אחוז מהזמן שלי נמצא כאן איתכם בחרא הזה במקום לשמור על אזרחים... ואני נכנס בפנים", הצביע לכיוון מאלכ, "הורג אנשים בגללכם!"
בשלב מסוים הוא עלה בקשר מול הסמח"ט וביקש ממנו שיגיע לגבעה עם החפ"ק שלו. שבעה צעירים היו שם, אבל גם הם הזעיקו עזרה. בגבעות קוראים לזה "מתגברים". בתוך חצי שעה, משבעה הם הפכו ל-70. התחילו זריקות אבנים, כמה צעירים ניסו לנקב את צמיגי הג'יפים של הכוח. "הקשר של הסמח"ט ניסה למנוע מאחד מהם לפנצר את הגלגל של הג'יפ", ג' מתאר, "ובתגובה ניסו לחנוק אותו. באתי להפריד וחטפתי גם מכות, בין היתר אגרוף לצלעות".
הערב נגמר בניסיון דריסה של שוטרת, רכב חפ"ק עם צמיג מפונצ'ר, רכב משטרתי מפונצ'ר ורכב דוד שחטף מכות פח רציניות כשחסם ציר שממנו התכוונו להגיע מתנחלים לתגבור ובתגובה ננגח על ידי רכבים נהוגים במתנחלים. כוח אחר של הגדוד חטף אבנים בכביש מעל כוכב השחר וזיהה רעולי פנים על המבתר מעל הכביש. אחד החיילים ביצע לדבריו ירי באוויר ומאוחר יותר התברר כי הנער בן ה-14 מבית-שאן נפצע קשה מקליע.
ג' נראה סחוט, ניכר עליו שעבר חוויה קשה מאוד. בבוקר שבת הוצתה נקודת המשטרה בבית אל בתגובה על האירועים בגבעה. באותו בוקר גם הוצת רכב צבאי בכוכב השחר. במוצאי שבת כבר החלו פעילי הימין הקיצוניים להפיץ את תמונתו ברשתות. למחרת, בערב יום ראשון, התארגנה הפגנה מול מיפקדת החטיבה בבית אל, ומתקן ביטחוני רגיש הוצת לא הרחק משם.
פעילות הגדוד לא נעצרה לרגע. הוא עובר בין החיילים, עושה שיחות מוטיבציה אחרי הקללות שהם חטפו וממשיכים לחטוף. "הגדוד הוקפץ בבוקר 7 באוקטובר ועד 12 בצהריים כבר היינו מחוילים ובדרך לגזרה", הוא אומר. "זו הגזרה שלנו. ממוצע ימי המילואים של חייל בגדוד עומד על 300 ימים מאז התחילה המלחמה. זה הסבב השלישי שלנו, הראשון היה של חמישה חודשים, השני חודשיים והנוכחי כבר נמשך שלושה חודשים ואמור היה להסתיים לפני שבוע אבל האריכו לנו עד אמצע יולי בגלל המלחמה עם איראן.
מג"ד ג': "זה קורה ברמה היומיומית, בגבעות, מעל כפרים פלסטיניים. כל גזרה יש לה 'ברוך השם' מאחז שמעסיק אותה. ואני מדבר איתך על ילדים בני 14-13 ועד גיל 20 שמדברים אליך אללה איסטור. ולך תסביר להם שהמקום הזה יקר לי, שאני והחיילים שלי פה כדי לשמור עליהם ועל המתיישבים, שיש לי חברים בהתיישבות פה"
"יש לי כמה מאות חיילים, מכל הארץ והרקעים, כולל כאלה שגרים בהתיישבות ביהודה ושומרון. תמצא פה את כל הדעות אבל אין פוליטיקה, זה נשאר בחוץ. אנשים כאן כי אכפת להם. המון חבר'ה איבדו את מקום העבודה שלהם בגלל התמשכות המילואים. פתחתי בגדוד קבוצה לחיילים שמחפשים עבודה ותוך שעה נרשמו 160 אנשים! זה המון. אלו שלא איבדו את מקום העבודה, לא קודמו או שרמזו להם שהגיע הזמן לחזור לעבודה.
"הם משלמים גם מחירים אישיים גבוהים בבית, עם המשפחות, ולמרות הכל הם מגיעים ועושים את המשימות שלהם. סיורים על הצירים, משימות הגנה במוצבים ובפילבוקסים, מארבים, מעצרים בלילה, תפיסות אמל"ח, תצפיות עם רחפנים, כל מה שצריך. והעניין הזה של המאחזים הלא-חוקיים שקמים כל הזמן תופס לא מעט נפח וקשב מהפעילות.
"זה קורה ברמה היומיומית, בגבעות, מעל כפרים פלסטיניים. כל גזרה יש לה 'ברוך השם' מאחז שמעסיק אותה. ואני מדבר איתך על ילדים בני 14-13 ועד גיל 20 שמדברים אליך אללה איסטור. ולך תסביר להם שהמקום הזה יקר לי, שאני והחיילים שלי פה כדי לשמור עליהם ועל המתיישבים, שיש לי חברים בהתיישבות פה. הרי אני והחיילים שלי חוזרים לכאן פעם אחר פעם אחר פעם למילואים. ובסוף אנחנו אלו שנדרשנו להיכנס לכפר מאלכ ולחצוץ בין המתנחלים לפלסטינים. לצערי הגענו 20 דקות אחרי הפורעים ובזמן הזה הם הספיקו להצית בתים ורכבים וכל הסיטואציה הזו מכניסה אותך לברוך, הרי בוצע עלינו ירי והיינו חייבים להגיב.
"20 שנה אני מסכל כאן טרור בגזרה, אוטוטו אני בן 40. יש לי בגדוד חיילים שבנערותם היו נערי גבעות והם עצמם אומרים לי: 'אף פעם לא חצינו קווים אדומים, אף פעם לא הרמנו יד על חיילים'. הצעירים האלה הם עבריינים, ככה צריך להתייחס אליהם, כאל עבריינים.
"אני עכשיו עסוק בשיחות עם חיילים כדי להרים את הרוח בגדוד. החיילים האלה עובדים 24/7 כדי לשמור על מי שחי כאן. זו לא עבודה זוהרת, זו עבודה סיזיפית, עבודה שחורה, וזה בסדר, אנחנו לא מצפים למחיאות כפיים, אנחנו גאים בעבודה הזו, אבל לחטוף כאלו קללות, לחטוף מכות, איומים, זה לגמרי בלתי נתפס".
