נרות הנשמה לזכר הנרצחים בפיגוע הונחו בקצה המדרכה, אחרי תחנות האוטובוס. באנו קצת אחרי 7:00 בבוקר, פחות מיממה אחרי ששני מחבלים פלסטינים פתחו כאן באש לכל עבר, רצחו שישה עוברי אורח ופצעו 21, ונאלצנו לרדת מהמדרכה לכביש כדי להגיע לפינת האבל המאולתרת.
זה צומת סואן המחבר בין שכונת רמות בצפון-מערב ירושלים לשאר חלקיה, ויש בו שורת תחנות עצירה של אוטובוסים. באחת ספרנו 12 קווים, בזו שאחריה 34 קווים, בשלישית 22 קווים ואחרי הרביעית, שמיועדת ל-17 קווי אוטובוסים, חדלנו לספור. מספיק לעמוד כאן שתי דקות כדי להתרשם מהעומס. אוטובוסים עוצרים פגוש אל פגוש, מורידים ומעלים נוסעים, ברקע נהגים צופרים בעצבנות וכל העת על המדרכה מצטופפים מאות אנשים המחכים לקו שלהם.
רוב העומדים כאן חרדים משכונת רמות הסמוכה. האברך אהרון ברנדס (23) אומר שכל מי שיוצא משכונת רמות בתחבורה ציבורית עובר כאן. הוא מסביר את זה תוך שהוא רץ לתפוס את האוטובוס שלו שעצר לא רחוק מאיתנו.
הנער חגי עבר כאן חצי שעה לפני הפיגוע. "בנס זה לא תפס אותי פה", הוא אומר. "זה צומת שכבר היה בו פיגוע לפני פחות משנתיים. בפעם ההיא המחבלים הניחו מטען והוא התפוצץ אחרי שאוטובוס העמיס נוסעים ונסע. אז זה באמת נגמר בנס, אף אחד לא נפגע.
"אני גר פה למעלה ברמות. השכונה מלאה בערבים מהשטחים ואין שבוע שלא גונבים בשכונה שלוש-ארבע מכוניות. את הקורקינטים והאופניים החשמליים הפסקנו לספור. בגלל הגניבות והפריצות הקימו אצלנו את משמר רמות ונתנו לאנשים רישיונות לנשק. שכן שלי קיבל רישיון לנשק בתוך שלושה חודשים. זה יותר מהר מלקבוע תור לרופא מומחה. תראה מי חיסל את המחבלים, לוחם בחטיבה החרדית ואברך תושב השכונה שקיבל רישיון לנשק לא מזמן. לצערנו נרצחו שישה אנשים, אבל הבחורים האלו מנעו אסון הרבה יותר גדול".
כמה שעות אחר כך תקפו מטוסי חיל האוויר את צמרת חמאס שהתכנסה לישיבה בדוחא, בירת קטאר. התקיפה והשלכותיה דחקו הצידה את העיסוק בפיגוע בצומת רמות, ולא רק בו. מי זוכר עכשיו שמספר שעות לפני ההפצצה תידרך צה"ל כתבים צבאיים שהוא נערך להסלמה ביהודה ושומרון לקראת כינוס עצרת האו"ם בסוף שבוע הבא בניו-
יורק, שבה מתכוונות לא מעט מדינות להצהיר על הכרה במדינה פלסטינית? ומי זוכר את ההצהרות בישראל שלפיהן היא תגיב על כך בסיפוח של חלקים מהגדה?
סמוטריץ' שובר שיאים
שני המחבלים שביצעו את הפיגוע התגוררו פחות מעשרה קילומטרים בקו אווירי מהצומת, בכפרים קטַנה וקובייבה, ונכנסו לירושלים דרך פרצה בגדר ההפרדה באזור קלנדיה. לפי מקורות ביטחוניים, אף שחמאס קיבל אחריות על הפיגוע, השניים פעלו לבדם ולא היו חלק מהתארגנות מסודרת.
צה"ל ושב"כ פועלים מדי לילה ברחבי הגדה במטרה לסכל פיגועים. לפי מערכת הביטחון, מתחילת השנה סוכלו בפעילות הזו יותר מ-1,000 פיגועים (מהם כ-550 פיגועי ירי וכ-450 מטענים) וחוסלו 137 מחבלים. יותר מ-2,000 אמצעי לחימה נתפסו, יותר מ-500 חשודים בפעילות חבלנית נעצרו, ומאות בתים במחנות הפליטים ברחבי הגדה נהרסו.
ד"ר שוקי פרידמן: "ברגע שצרפת מכירה במדינה פלסטינית, אז כל אישור בנייה ביצהר ג' הוא מבחינתה בנייה במדינה ריבונית. התגובה כבר לא תהיה גינוי, אלא שקילת סנקציות"
הפעילות הצבאית האינטנסיבית הזו מתרחשת במציאות של משבר כלכלי חריף הפוקד את הפלסטינים בגדה. מאז פרצה המלחמה באוקטובר 2023 מונעת מהם ישראל להיכנס לעבוד בישראל, ושיעור האבטלה בקרבם חצה את רף ה-30 אחוז.
ברקע שוברת ישראל את שיאי הבנייה בשטחים. מאז נכנס בצלאל סמוטריץ' לתפקידו כשר במשרד הביטחון האחראי על יהודה ושומרון, קוצרו הליכי אישור הבנייה ואושרו 49,495 יחידות. עד סוף השנה צפויות להיות מאושרות עוד 15 אלף יחידות, ואלו מצטרפות אל עשרות רבות של מאחזים לא חוקיים וחוות רועים שהוקמו כמעט על כל גבעה, במטרה לכתר את הכפרים הפלסטיניים.
בניגוד לארצות-הברית של דונלד טראמפ, מדינות רבות עוקבות בדאגה לא רק אחרי המלחמה ברצועת עזה, אלא גם אחרי ההתרחשויות בגדה. לפי נתוני האו"ם, מאז תחילת השנה נפצעו 2,787 פלסטינים בשטחים, בהם 122 נשים ו-541 ילדים. 494 מהנפגעים נפצעו כתוצאה מתקיפות מתנחלים. האירועים האלה מתועדים ברובם, ובחלקם נראים חיילים במדים עומדים בצד ולא מתערבים. בישראל של היום זה לא סיפור כל כך גדול, אבל בעולם התקשורת מסקרת והממשלות מגנות שוב ושוב.
גם הזירה הפוליטית תורמת את שלה: ביולי הצביעה הכנסת בעד הצהרה התומכת בהחלת ריבונות ישראלית על כל שטחי יהודה ושומרון – הצהרה שאין לה תוקף מחייב, אבל היא מהווה ברומטר להלך הרוח הפוליטי בישראל. חודש אחר כך אישרה הממשלה תוכנית בנייה באזור E1 שנועדה למנוע רצף טריטוריאלי פלסטיני הדרוש להקמת מדינה. סמוטריץ' חגג את המהלך בטקס על גבעת טרשים בקצה מעלה-אדומים. "עד ספטמבר לא יהיה לעולם במה להכיר", אמר בסיפוק.
סבירות גבוהה להתנגשות
עכשיו מגיעה התגובה של העולם לפעולות האלה. צרפת, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, בלגיה ומלטה הודיעו שיכירו במדינה פלסטינית בכינוס עצרת האו"ם במהלך החודש. זה יקרה ב-22 בספטמבר, במסגרת ועידה לקידום פתרון שתי המדינות שעתידות לכנס צרפת וערב-הסעודית בשולי העצרת.
כבר בחודש מאי השנה העביר השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר מסר מאיים לצרפת ובריטניה, שלפיו הכרה שלהן במדינה פלסטינית עלולה לגרור בתגובה סיפוח ישראלי של הגדה או חלקים ממנה. בינתיים איחוד האמירויות הודיעה שסיפוח ישראלי יהיה "קו אדום שיפגע קשות בהסכמי אברהם", ונדמה שבתגובה הורידה ישראל פרופיל בכל הקשור לשיח על סיפוח והחלת ריבונות. ועדיין, השטח כולו דרוך לקראת הוועידה.
דוד אלחייני, ראש המועצה האזורית ערבות הירדן: "נראה לך הגיוני שיחילו ריבונות בבקעת הירדן ואף אחד לא ידבר איתי? בלי שתהיה עבודת הכנה רצינית? זה לא עובד ככה"
עמיתנו ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב, אומר שהשאלה הגדולה היא מה תהיה תגובתו של ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן למהלך ההכרה. "אני מבין שברמאללה עצמה ישנה דילמה", הוא מסביר. "מצד אחד זה מאוד מפתה, כל כך הרבה מדינות מכירות בך אז יאללה, תכריז על עצמאות. מצד שני הפלסטינים מפחדים מהתגובה של ישראל. הם בטוחים שבמינימום ישראל תגיב בסיפוח חלקים מהגדה, ועוד יותר חוששים מכך שהיא תכריז מלחמה על הרשות ותמוטט אותה. אנחנו בסבירות מאוד גבוהה להתנגשות".
הכרה במדינה צריכה לעבור במועצת הביטחון של האו"ם, ושם לארה"ב יש זכות וטו. ד"ר שוקי פרידמן, מומחה למשפט בינלאומי ומשטרי סנקציות, אומר ששום דבר לא ישתנה בשטח למחרת ההצהרות באו"ם: "אין פה משמעות פורמלית טכנית, אבל יש מסה מצטברת של כמות וגם של איכות. 140 מדינות כבר הכירו בעבר במדינה פלסטינית, אבל הן לא מדינות מרכזיות. פה מדובר במדינות מפתח, עם השפעה מדינית וכלכלית אדירה. להכרה שלהן במדינה פלסטינית יכולה להיות השפעה על הקשר שלהן עם מדינת ישראל.
"ברגע שצרפת מכירה במדינה פלסטינית, אז כל אישור בנייה ביצהר ג' הוא מבחינתה כבר לא אישור בנייה בשטח שנתון במחלוקת, אלא במדינה ריבונית שהיא מכירה בה וזו מבחינתה עבירה על החוק הבינלאומי. ברגע שישנה הכרה במדינה פלסטינית, המדינות הללו יכולות לעלות מדרגה בתגובה שלהן. זה כבר לא גינויים על בנייה בהתנחלויות, אלא 'נשקול להטיל עליכם סנקציות'. אגב, אנחנו כבר בתוך האירוע הזה של סנקציות".
חרם כלכלי שקט
הנה מקבץ סנקציות שהוטלו בזמן האחרון על אישים ישראלים ועל מדינת ישראל: ביום שלישי הודיעה הולנד שתאסור את כניסתם למדינה של השרים סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. נורווגיה ובלגיה אסרו עוד קודם את כניסתם של השניים לשטחן, והן פועלות להרחיב את האיסור לכל המדינות החתומות על אמנת שנגן. בלגיה גם הודיעה שתאסור יבוא של מוצרים מההתנחלויות ותבחן את מדיניות הרכש שלה עם חברות ישראליות.
גם ספרד הודיעה שתאסור על בן גביר וסמוטריץ' להיכנס לשטחה, וראש הממשלה שלה הכריז שמדינתו תאסור על ספינות ומטוסים נושאי נשק הקשורים בישראל לעגון בשטחה או להיכנס למרחב האווירי שלה (גם בלגיה הודיעה שתשקול להגביל טיסות של חברות ישראליות מעל שטחה). ולקינוח, נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, הכריזה ביום רביעי על השעיה חלקית של הסכמי הסחר עם ישראל.
מדובר במדינות שישראל לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד את הקשרים הכלכליים איתן. היקף הסחר עם צרפת בשנת 2024, יבוא ויצוא, עמד על 3.857 מיליארד דולר. עם בריטניה עמד הסכום על 3.848 מיליארד דולר ועם בלגיה על 3.728 מיליארד דולר. גם עם קנדה ואוסטרליה היו לישראל עסקים לא רעים בשנה שעברה, בהיקף של מאות מיליוני דולרים עם כל אחת.
הרמנו טלפון לרון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, והוא נשמע מודאג מאוד. "כבר היום המצב לא טוב", אמר. "במיוחד לחברות ואנשים שעובדים מול אירופה. אני מדבר על יבואנים ויצואנים ישראלים שנתקלים יותר ויותר בסירוב לעשות איתם עסקים. היו לא מעט מקרים כאלה בחודשים האחרונים. למשל, חברה ישראלית גדולה שמייבאת חלק חיוני בהתקנת המוצר שלה מחברה צרפתית קיבלה מייל ממנהל הסחר שהודיע שהם מפסיקים לעבוד איתם. למה? 'כי מדיניות החברה היא לא לעשות עסקים עם חברות ממדינות שמפירות זכויות אדם. זו ההזמנה האחרונה שנספק, אבל אל תזמינו מאיתנו יותר'. חברות באירופה מוכנות לאבד נתח הכנסה בגלל עקרונות.
עלי דרג'מה מהכפר ג'יפטליק: "שמעתי שרוצים שיהיה חוק ישראלי בבקעה. זה ייתן פרנסה לאנשים שגרים פה. ויבואו גם מטול־כרם ומשכם ומאיפה לא. כי פרנסה נותנת תקווה"
"יצואן של מוצרי אריזה הפסיק לקבל הזמנות מלקוח אירופאי שלו. מדובר בלקוח חזק שעושה הזמנות יפות, גדולות, וכבר ארבעה חודשים הוא לא העביר הזמנה. פונים אליו מהחברה הישראלית ושואלים מה קורה, והוא עונה ככה: 'אני אוהב יהודים, סבתא שלי החביאה יהודים בשואה. אבל לחברה שלי יש מדיניות שהיא לא עובדת עם מדינות שעושות מה שאתם עושים. לא נעבוד איתכם יותר'.
"בסוף עסקים עושים בין אנשים. אני לא יודע כמה אנחנו קרובים לחרם אירופי או לחרמות של מדינות, אבל כשאיש עסקים בלגי או מנהל רכש הולנדי יושב בבית ורואה בטלוויזיה את התמונות שיוצאות מעזה או את מה שקורה בשטחים, יכול להיות שזה לא עושה לו חשק לעשות איתנו עסקים. הגורמים המדיניים-פוליטיים אצלנו לא מודעים למצב ההולך ומידרדר. כל לקוח יצוא שאובד, לוקח שנים למצוא אחר במקומו".
הערבים ינהרו לבקעה
עכשיו אנחנו בבקעת הירדן. היא תמיד עולה ראשונה כשמדברים על החלת ריבונות, כי זה המקום שהכי קל ונוח להתחיל ממנו: יש פה מקסימום שטח עם מינימום פלסטינים. יש ארגונים, כמו "שלום עכשיו" למשל, שטוענים שישראל לא צריכה להכריז רשמית על החלת ריבונות מהטעם הפשוט שהיא עשתה את זה כבר בלי לצאת בהצהרות בומבסטיות.
"הסיפוח כבר קרה והוא מעמיק בכל יום שעובר", אומר מנכ"ל "שלום עכשיו", ליאור עמיחי. "מספיק לראות כמה מהלכים דרמטיים אירעו בשטחים מאז כינונה של הממשלה הזו כדי להבין שמהלך של סיפוח כבר לא חי תחת סימן שאלה. מינהלת ההתיישבות שסמוטריץ' הקים במשרד הביטחון לקחה סמכויות מהמינהל האזרחי והעבירה אותן לפקידים, רובם מתנחלים בעצמם, שתפקידם לדאוג אך ורק ליהודים שחיים בגדה. נוצר מצב שישראל שולטת בשטח לא רק צבאית אלא גם אזרחית, מבלי לדאוג לכל מי שגר בו. אז זה עדיין לא פורמלי, אבל כל העולם מבין שזה כבר קורה".
ראש המועצה האזורית ערבות הירדן, דוד אלחייני, כבר היה בסיפור הזה. זה היה אי אז בימים שלפני החתימה על הסכמי אברהם. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח החלת ריבונות למתנחלים, אבל בסוף טראמפ אירגן הסכם עם המפרציות שהתנו אותו בגניזת רעיון הסיפוח. נתניהו הסכים לגנוז והשאר היסטוריה.
"לכן אני חושב שנתניהו לא יחיל ריבונות ולא יספח, כדי לא לסכן את ההסכמים עם המפרציות. בטח אחרי שאיחוד האמירויות הודיעו שמהלך כזה יעמיד בסכנה את ההסכמים", אומר אלחייני ומוסיף עוד אינדיקציה לכך שלא יהיה סיפוח: "נראה לך הגיוני שיחילו ריבונות בבקעת הירדן ואף אחד לא ידבר איתי? בלי שתהיה עבודת הכנה רצינית?"
מה צריך להכין? לא מחילים את החוק הישראלי וזהו?
"מה פתאום, זה לא עובד ככה. רוב הכפרים הפלסטיניים בבקעה הם בשטח B. עליהם לא יחילו ריבונות, אבל כדי להגיע ממקום למקום הם נוסעים על כביש 90 ועל כביש 90 נחיל ריבונות. זה אומר שהם לא יוכלו לנסוע על כביש 90, ואם כן – הם יצטרכו היתר מיוחד, כי מבחינת המדינה זה להיכנס לשטח ישראל.
"ומה עם הפלסטינים שגרים בבקעה בשטח C, למשל תושבי כפר ג'יפטליק? הם יקבלו תעודת זהות כחולה? אתה יודע בכלל כמה ערבים גרים בג'יפטליק? עשית מיפוי כמה חיים בכל בית? כי אם אתה נותן להם זכויות, אחרי עשר דקות יש לך פקקים פה. ערבים מכל הגדה ינהרו לחפש בית בג'יפטליק. תראה לי ערבי מהשטחים שלא ירצה תעודת זהות כחולה, לוחית רישוי צהובה ואפשרות לעבוד בישראל".
תושבים, במקרה הטוב
החלת ריבונות, למעשה סיפוח דה פקטו, היא צעד שקשה לחזור ממנו. בשביל להחיל, דרושה רק החלטת ממשלה עם רוב רגיל או העברת חוק בכנסת. אבל ביטול החלטה כזו הוא כמעט בלתי אפשרי באקלים הפוליטי הנוכחי בישראל. דרושים לכך רוב מיוחס של 80 חברי כנסת או הכרעה במשאל עם. זו סוגיה נפיצה שעלולה להיות הרסנית. מי שחושב שהחברה הישראלית כבר נתונה במלחמת אחים, לא ראה את הדבר האמיתי.
גם מדינות העולם מבינות את הקושי להחזיר את הגלגל לאחור אם תתקבל החלטה כזו. עצרנו בשוליים של הכביש שחוצה את הכפר ג'יפטליק כדי להרים טלפון לד"ר שוקי פרידמן. "אם ישראל תחיל ריבונות היא בעצם תצהיר שהיא הורגת סופית את רעיון שתי המדינות", הוא אומר. "במובן של המשפט הבינלאומי, זה לא חוקי בעליל. יש חוות דעת של בית הדין הבינלאומי לצדק שאומרת שההתנחלויות הן פשע מלחמה. כל העולם, כולל ארה"ב, מכיר בגדה המערבית כשטח כבוש שישראל מחזיקה בו בניגוד למשפט הבינלאומי. אז לעשות שם סיפוח זה לתקוע שיפוד בעיני העולם כולו. זה יטריף את העולם כי בעצם ישראל תצהיר שהיא לא מתכוונת לתת כלום לפלסטינים, לא עכשיו ולא לעולם. זה יהיה טריגר לעוד לחץ על ישראל ולעוד סנקציות. רק אלוהים יודע לאן זה יכול להגיע".
את הפלסטינים ענייני הסנקציות לא מעניינים. הם זקוקים נואשות לפרנסה ולתשתיות בסיסיות. גם אם יוחל עליהם החוק הישראלי, הם לא יהפכו לאזרחים. במקרה הטוב הם יקבלו תושבות כמו ערביי מזרח ירושלים, מעמד שלא יעניק להם זכות הצבעה לכנסת אבל יאפשר להם לעבוד בישראל.
הלכנו לעודאי סלימאן, שגר בג'יפטליק עם אשתו ושלושת ילדיהם בבית בנוי בלוקים חשופים. לפני שנה עבר תאונת דרכים ונשאר נכה כמעט 100 אחוז. גופו מלא פלטינות וכל תזוזה גורמת לו כאבים, אבל הוא היה חייב לחזור לעבודה במזבלה של הבקעה כדי לפרנס את ילדיו.
"אם הייתי ישראלי כמוכם, הייתי יכול לשבת בבית ולקבל ביטוח לאומי", הוא אומר. "אצלנו אין דבר כזה ביטוח לאומי. פה אין גם חיבור מים נורמלי. אני קונה טנק מים כל שלושה ימים בערך, 180 שקל ל-3,000 ליטר, אולי עשרה טנקים בחודש".
אומרים שאולי ישראל תספח את הבקעה והכפר שלכם יהיה בתוך ישראל.
"למה לא, למה לא. אולי זה יביא לפה מים כמו שצריך ויהיה חיבור נורמלי לחשמל, וביטוח לאומי. אני אגיד לא לביטוח לאומי? רק שתדע שיבואו אנשים מכל הגדה. יבואו אפילו מבית-לחם ומחברון. כבר עכשיו גרים פה אנשים מטובאס ומדאמון".
הטשולנט של עלי
סיימנו אצל עלי דרג'מה בתחנת דלק. כלומר, זאת תחנת דלק שהוסבה למחסן באלות (שקים) של חציר למאכל בהמות שהוא מוכר. לא תמיד מכר דרג'מה באלות. עד פרוץ המלחמה הוא עבד במטבח של מלון ויז'ניץ בבני-ברק, למד לבשל קיגל, לעשות חריין חריף וחריין מתוק, גפילטע פיש, וגולת הכותרת מבחינתו הייתה הטשולנט. "15 שנה עבדתי שם ואם יש משהו שאני מתגעגע אליו זה הריח של הטשולנט. לא אחרי האוכל", הוא צוחק, "לפני, לפני, בזמן שהסיר מתבשל על האש. אחחח, איזה ריח יש לטשולנט שלי".
במקור הוא מטובאס שממזרח לשכם אבל גר בג'יפטליק כי "כאן יש עבודה". בבני-ברק הוא הרוויח 12 אלף שקל נטו בחודש ועבד שישה ימים בשבוע. בתור סוחר חציר הוא מרוויח כ-4,000 שקל בחודש. "ולי יש עוד מזל", הוא מסביר. "יש אנשים שעובדים עכשיו בקטיף של התמרים. הם עובדים קשה, בחום, על מנוף, מהבוקר עד הערב, חמישה ימים בשבוע. 100 שקל ליום".
הוא מספר שהבקעה מושכת אליה פלסטינים מכל הגדה מהסיבה הפשוטה שכאן הם יכולים לעבוד בחקלאות אצל היהודים: "אלפים עובדים פה בכל יום ורובם חוזרים הביתה בערב, עומדים שעות במחסום כדי לבוא בבוקר ולצאת בערב. בשביל להביא פרנסה הביתה, אוכל לילדים, אנשים מוכנים לעמוד שעות במחסום. אני החלטתי שאני אגור כאן ופעם בשבוע אסע הביתה. כמה שפחות לעמוד במחסום. אבל תגידו, זה נכון שישראל רוצה לעשות פה חוק ישראלי בבקעה? ככה שמעתי אנשים מדברים".
בינתיים זה רק דיבורים.
"זה ייתן פרנסה לאנשים שגרים פה. ויבואו לפה עוד. יבואו מטול-כרם ויבואו משכם ומאיפה לא. כי פרנסה זה חיים. פרנסה זה עתיד ועתיד נותן לבן אדם תקווה. אנשים צריכים תקווה. תקווה זה כמו אוויר בריאות. וואלה, אינשאללה נחזור לעבודה בוויז'ניץ. תבואו, תאכלו אצלי טשולנט. לא תוכלו ללכת אחרי זה. תרצו רק לישון".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.09.25
