יום שישי, סוף אפריל השנה. לוחמי הימ"ס (יחידת מסתערבים) בתוך שג'עייה, עמוק בשטח חמאס. הם מוסווים היטב, תרים אחר צלפים שפגעו בכוחות צה"ל שפעלו בפאתי השכונה. כבר 40 שעות ברציפות שהם שם, משתמשים היטב ביכולות שלהם להיות רואים ואינם נראים. הם הספיקו לחסל ביומיים וחצי האלו שלושה מחבלים מבלי שהתגלו. אבל אז, בסביבות ארבע וחצי אחה"צ, זה קרה.
סמ"ש נטע כהנא, הנגביסט של הכוח, היה הראשון לזהות את התנועה החשודה: מתוך פיר צר וחשוך הגיח לפתע מחבל חמוש. היה ברור שכוח הימ"ס נחשף. כהנא הגיב מהר וירה ראשון, אבל המחבל הספיק לירות גם הוא. כהנא (19) נפגע אנושות בראשו. חבריו לכוח מיהרו לעברו, אך נתקלו בעוד מחבלים שיוצאים מהפיר. במקום התפתח קרב קשה. בינתיים, כוח החילוץ שהוזעק אליהם נתקל גם הוא באש כבדה, כולל רימונים וטיל נ"ט. בהיתקלות הזו נפל קצין השריון סרן עידו וולוך ז"ל. עוד שלושה נפצעו. הלחימה נמשכה כחמש שעות, ותוך כדי, החלה להתפשט בכוח הימ"ס הידיעה הקשה: כהנא ז"ל נפל בקרב.
כשסנ"צ ש', מפקד ימ"ס דרום, נזכר בפקוד שלו שנפל, הוא מיד מביט לעבר שורש כף ידו, על צמיד הכסף שמשפחת כהנא העניקה ללוחמי היחידה. על גבי הצמיד חקוק המשפט: "אני הגב שלך". "המשפט הזה", מסביר סנ"צ ש', "היה המוטו שליווה את כהנא ז"ל, ומאז הוא הפך גם למוטו שלנו".
נפילתו של כהנא בשג'עייה נתנה פומבי למה שרק מעטים ידעו עד אז: מג"ב מפעילה יחידת מסתערבים בתוך עזה. רוב הפעילות שלהם, כמובן, עלומה. אבל בראיון ראשון, לוחמי ימ"ס דרום חושפים מקצת הדברים שהם עושים בעומק שטחי חמאס בעזה.
למה בעצם צריך נוסף על כל הכוחות המיוחדים שפועלים ברצועה גם ימ"ס בעזה?
רפ"ק ד', קצין האג"ם: "כי אנחנו יודעים להביא את היתרון היחסי שלנו: היכולת לפעול בכוחות קטנים, הגמישות. בכל צוות לוחמים ביחידה יש מגוון בעלי תפקידים: צלפים, קלעים, פורצים, קופים (לוחמים המתמחים בלחימת גובה, סנפלינג וכו' - ש"מ) ועוד. אנחנו יודעים להגיע לנקודה מסוימת מעבר לקו האויב מבלי לעורר חשד. אנחנו יכולים להיטמע בתוך אוכלוסיות עוינות לצורכי איסוף מודיעין מבלי להיחשף, או לטפל בהפרות סדר והפגנות גם מרחוק".
סנ"צ ש', מפקד היחידה: "גם זמינות ההפעלה שלנו היא גבוהה. תיאורטית, מחר הפיקוד יכול להתקשר ולהטיל עלינו לבצע משימה מסוימת, ואנחנו נדע להתארגן ולהגיע לשם במהירות. אנחנו נכנסים לעזה בעיקר ככוח לוחם מסוערב, שזה תפקידו. אנחנו כוח ירוק, שמבצע לוחמה טקטית זעירה. יש לנו לוחמים בקבע, מנוסים, מבוגרים יותר, מגובשים כיחידה הומוגנית שפועלת כל השנה. גם ביחידות צבאיות אחרות אולי זה קורה, אבל פחות, וזה מה שמייחד אותנו כימ"ס".
תנו דוגמה לפעילות שמייחדת אתכם.
רפ"ק ד': "כשצריך למשל לפגוע במחבלי חמאס חמושים, שמעורבים בתוך סביבה אזרחית. כוח צבאי רגיל לא יכול לבצע את זה מבלי לפגוע בבלתי מעורבים. לעומת זאת, אנחנו יודעים לבוא לאותו שטח מאותגר, לתוך הסביבה האזרחית, לבצע את הפעילות המבוקשת בצורה שקטה מבלי להיחשף, ולצאת כלעומת שבאנו. וכל זה במה שנקרא אצלינו 'שטח חודר'".
רפ"ק ד': "אנחנו תמיד חושבים מחוץ לקופסה: איך לא יראו אותנו כשאנחנו מגיעים, איך לא יזהו אותנו כשאנחנו פועלים, איך להיטמע בשטח, או בלב מחנה עוין. יש לצבא הרבה אתגרים, ובהם הוא זקוק ליחידה שתבצע פעילות שקטה, שבסיומה לא יידעו בכלל שהיה כוח אשר פעל בשטח"
שזה?
"שטח שלרוב מבודד מכלל כוחות הצבא. כלומר, אם צה"ל נמצא עד גבול מסוים במסגרת הפעילות שהוא עושה - אנחנו ככוח נכנסים יותר קדימה, לפניהם, מבלי להיחשף, ומסייעים להם לבצע את המשימה שלהם בבטחה. זה מה שאפשר לספר".
התבקשתם להציל גם חטופים?
רפ"ק ד': "היינו שותפים למבצע שהיה קשור לאיתור וחילוץ חטופים, שהשתיקה יפה לו".
אתם לבושים כמסוערבים בעזה?
סנ"צ ש': "לא. הפעילות של הלוחמים הירוקים היא בעיקר לא בצורה צבעונית מסוערבת שיכולה לסכן אותם שם, אלא על מדים טקטיים".
ואין חשש שתיחשפו?
"אנחנו יודעים להגיע ליעדים, לעשות פעילות מבצעית ולפגוע באויב בלי להיחשף. זה היתרון שלנו".
אז איך בכל זאת אתם נטמעים?
רפ"ק ד': "יש לנו פעילות מיוחדת של היחידה שאי-אפשר לפרט. אבל קחי בחשבון שאנחנו תמיד חושבים מחוץ לקופסה: איך לא יראו אותנו כשאנחנו מגיעים, איך לא יזהו אותנו כשאנחנו פועלים, איך להיטמע בשטח, או בלב מחנה עוין. יש לצבא הרבה אתגרים, ובהם הוא זקוק ליחידה שתבצע פעילות שקטה, שבסיומה לא יידעו בכלל שהיה כוח אשר פעל בשטח. אנחנו עובדים בלי להשאיר עקבות".
× × ×
בשגרה – כלומר עד 7 באוקטובר – ימ"ס דרום היא יחידת עילית שפועלת כחלק ממג"ב דרום. היחידה נוסדה ב-1989 וההתמחויות שלה הן בעיקר בתחום סיכול האמל"ח, הסמים והפשיעה במגזר הבדואי ובנגב בכלל. כאשר אזור הגדר עם עזה החל להתחמם, בעיקר בהפגנות הענק שבדיעבד הסתברו כהסחת דעת למתקפה הגדולה המתוכננת, כוחות הימ"ס הועברו גם לשם. ב-21 באוגוסט 2021, סמ"ר בראל חדריה שמואלי, צלף מצטיין מהיחידה, היה בעמדה על הגדר, כשהפרות הסדר יצאו משליטה. הוא הספיק לפגוע בשישה מחבלים, לפני שמחבל שנצמד לגדר, החדיר אקדח לתוך חרך הירי בעמדתו וירה. שמואלי ז"ל נהרג.
רצה הגורל ובשבת של 7 באוקטובר, 11 מלוחמי היחידה לנו בנחל עוז. כשהתברר שהמחבלים נכנסו לקיבוץ, הם הצטרפו מיד ללוחמי כיתת הכוננות של הקיבוץ. לפי תחקיר צה"ל, לקיבוץ חדרו לפחות 180 מחבלים בשלושה גלים, ולוחמי הימ"ס שהיו שם מנעו טבח גדול יותר. אבל היה לזה מחיר: לוחם ימ"ס דרום סמ"ר יעקב קרסנינסקי ז"ל נפל בקרב בנחל עוז.
כאשר צה"ל החל לתמרן בתוך עזה, התברר מהר מאוד שהצבא זקוק ליכולות המיוחדות של הימ"ס. ימ"ס דרום, שהיא כאמור יחידה משטרתית ששייכת למג"ב, הוכפפה פיקודית לפיקוד דרום של צה"ל, תחת מח"ט 16 (חטיבת ירושלים) אל"מ ניר איפרגן, ומודיעינית לשב"כ ולאמ"ן. מאז לוחמי היחידה ביצעו אינספור מבצעים חשאיים, רובם הגדול כאמור באזורים שבשליטת חמאס.
חלק מהפעולות שמבצעת היחידה רגישות מאוד. הם נשלחו, למשל, לנטרל מחבלים שירו לעבר אזרחים שהגיעו ללקט מזון במרכז סיוע, בתוך שטח חמאס. מפקח ע': "אנחנו מזהים שם דמויות שנעות בצורה שונה מהשאר. ברגע שראינו אותם יורים לעבר האנשים, פעלנו. הם נפלו שם בזה אחר זה: טק, טק, טק. ניטרלנו שם חמישה מחבלים"
חלק מהמבצעים האלו רגישים במיוחד. אחד מהם, למשל, היה להגיע למרכז הסיוע לאזרחים, דרומית לעזה. סנ"צ ש': "קיבלנו מודיעין שחמושי חמאס מסתובבים בין האוכלוסייה האזרחית במרכז הסיוע ויורים על אזרחים שמחפשים מזון. הצבא לא יכול לנטרל אותם מבלי לפגוע בבלתי מעורבים. ולכן זאת עבודה כירורגית שמתאימה רק לנו, יחידת המסתערבים".
למה, בעצם?
"כי יש מקומות שאי-אפשר להגיע אליהם עם מטוסים, או עם רכבים כבדים, כמו טנקים והאמרים, ואין לאחרים את המיומנויות והיתרונות שיש לנו".
המשימה ניתנה לצוות של מפקח ע', שבדיוק באותו סופ"ש קפץ סוף-סוף לחופשה זריזה בביתו שבדרום. "התוכנית שלי הייתה לנוח קצת ולבלות עם בת הזוג שלי", הוא מספר. "אבל עוד לא הספקתי להוריד מעליי את הציוד - וקיבלתי הוראה לחזור ליחידה".
ושם?
"אני מכין את האנשים שלי בצוות לקראת היציאה. אנחנו מבצעים נוהל קרב מסודר, שהיה חפוז יחסית, ונכנסים לעזה".
מה הכנה כזו כוללת, למשל?
רפ"ק ד': "אנחנו לומדים היטב את הגזרה לפני כן. צריך להבין שההסתערבות לא מתחילה רק בהתגנבות פנימה. צריך להכיר את תוואי השטח, להתאים את השימוש באמצעי ההסוואה, לשנן כל פיסת מידע על תנועת האזרחים וללמוד את דרכי המילוט. הכל חייב להיות חרות בזיכרון לפני שיוצאים לפעילות".
מפקח ע' (מחייך): "ובתור חובש כיפה, גם תפילת הדרך הכרחית להצלחת המבצע".
ואז?
"מפקד הכוח ואני מובילים את הצוות בחסות החשיכה. בשעה 23:00 אנחנו מתקרבים לקו החציצה הקדמי בינינו לבינם. אנחנו חוצים אותו, מתמקמים בעמדת התצפית מול מרכז הסיוע, וממתינים שם לאותם חמושים".
מה אתם רואים שם?
"אנחנו מתחילים לזהות שם המון אנשים. אני מדבר איתך על כמה מאות לפחות, שמחפשים מזון בחושך, ומנסים לאסוף כל מיני חפצים שימושיים להם מהרצפה. ותוך כדי סריקה של ההמון, אנחנו מחפשים ביניהם, בעזרת האמצעים הרלוונטיים שיש לנו, למי מהם יש נשק ומי מאיים על האוכלוסייה שם".
זו משימה שהרגישות שלה היא הרבה מעבר לצבאית. עיני העולם נשואות למרכזי הסיוע, וחמאס משתמש בקמפיין ההרעבה כנשק דיפלומטי. מצד שני, אם בעלטה המוחלטת שם חלילה כוח הימ"ס יפגע במשפחה של בלתי מעורבים, כל הפעולה הזו תתהפך על ישראל.
אחד המבצעים של היחידה היה להשבת גופות חטופים. סנ"צ ש': "ידענו מהמודיעין שקיבלנו שבמרחב שאליו נשלחנו הוחזקו, ואולי עדיין מוחזקים, חטופים או גופות של חללים חטופים. קראו לנו כי אנחנו כוח קטן ומיומן, שיודע להגיע בצורה שקטה לנקודה, גם בלב אוכלוסייה אזרחית עוינת, ולפעול מבלי להיחשף". המבצע, מספרים ביחידה, הצליח
רפ"ק ד' היה בחפ"ק ועקב מקרוב אחרי ההתפתחויות: "אחרי שהכוח התגנב לנקודת יירוט סמויה והתמקם שם, הם זיהו פיר, שממנו יצאו מחבלים חמושים לעבר ההמון. הפיר הזה", הוא מודה, "היה הפתעה עבורנו. תרחיש שלא ידענו עליו כשקיבלנו לידינו את המשימה".
אז איך מתמודדים מול האיום הבלתי צפוי הזה?
מפקח ע': "אנחנו מזהים שם דמויות שנעות בצורה שונה מהשאר, בתנועות מכוונות, דרוכות. אחד מהם מתקרב לקבוצת נשים שאוספות קמח מתוך שק קרוע, ואנחנו רואים שהוא מניף משהו באוויר. רובה. החמוש הזה יורה יריית אזהרה, הנשים מתפזרות בבהלה. הוא צועק משהו בערבית ומפנה את הרובה לעברן. משפחה שלמה זורקת את המזון שאספה ונמלטת משם. ארבעת החמושים הנוספים יורים ירי ספורדי לכל הכיוונים, מכוונים לעבר האזרחים שאוספים את המזון. ברגע שאנחנו רואים אותם יורים לעבר האנשים, אנחנו מתמקמים לעבר האיום ומנטרלים את החמושים בתוך הקהל. הם נופלים שם בזה אחר זה: טק, טק, טק. ניטרלנו שם חמישה מחבלים".
איך הגיבו האזרחים?
"בבהלה. הם לא הבינו מה קורה ומאיפה זה בא להם. הם ראו רק מישהו נופל לידם, וברגע שהם קלטו שהאנשים שם נהרגים, הם התחילו לברוח מהר מהמקום ולהתפזר לכל הכיוונים".
אז המשימה הושגה, ועכשיו מה?
רפ"ק ד': "נשארנו שם עוד פרק זמן סביר. קבענו שעה מסוימת, שאם עד אליה אנחנו לא מזהים עוד מחבלים חמושים והשקט נשמר - אפשר להתקפל".
נשמע מפחיד לחדור ממש פנימה, ללב הסכנה.
"פחד יש תמיד. אנחנו מנצלים אותו לטובת ריכוז במשימה".
כששבו ממרכז הסיוע, כבר חיכתה להם המשימה הבאה. מחנה הפליטים אל-בורייג', גם במושגים של עזה - אחד האזורים הכי צפופים בעולם - נחשב לדחוס במיוחד. הבתים שם צפופים מאוד, ומבחינה לש"בית (לוחמה בשטח בנוי), כל השטח הזה הוא סיוט אחד גדול. אבל שם המשימה, והיא נוגעת בעצב החשוף של כל ישראלי. סנ"צ ש': "ידענו מראש מהמודיעין שקיבלנו, כי במרחב הזה הוחזקו, ואולי עדיין מוחזקים, חטופים או גופות של חללים חטופים. ידענו גם שחלק מהחטופים אשר שוחררו בעסקה האחרונה, שוחררו מהאזור הזה. קראו לנו כי אנחנו כוח קטן ומיומן שיודע להגיע בצורה שקטה לנקודה ספציפית, גם אם היא נמצאת בלב אוכלוסייה אזרחית עוינת, ולפעול בסביבתה מבלי להיחשף".
ואז?
"יצאנו להתקפה ביחד עם כוחות תמרון מחטיבה 16 של פיקוד דרום. במטרה לבדוק את אמיתות המודיעין שהתקבל".
וזה עבר בשלום?
"לא ממש. בדרך לאותם איתורים הכוח שלנו ושל הצבא חווה היתקלות. אחד הטנקים מהשיירה עלה על מטען שהמחבלים הטמינו שם מראש. למרבה המזל, הפגיעות בטנק הזה היו שטחיות, כך שהכוח הצבאי המשיך בפעילות שלו".
ומה אפשר לספר על מה שהיה שם?
רפ"ק ד': "שהצלחנו לבצע את המשימה שקיבלנו. מבלי לפרט מה בדיוק, עשינו שם מהלך כלשהו, אשר יצר בפועל את האפשרות של כוחות הצבא לבצע את הפעילות אחרינו. הם נכנסו, עשו מה שעשו, הביאו את גופות החללים החטופים, ויצאו משם ללא פגע".
בדקתם אחר כך באילו חללים חטופים היה מדובר?
"לא. אנחנו אף פעם לא שואלים ולא בודקים. אנחנו מתרכזים רק במשימה שקיבלנו. הצבא יוצא כל יום לבצע משימות שונות. אנחנו ממשיכים לעבוד כל הזמן. מתקדמים הלאה".
במסגרת מה שמותר לפרסם, האם השתתפתם בעוד מבצעים כאלה להצלת חטופים או השבת גופותיהם של חללים חטופים?
סנ"צ ש: "אני יכול לומר לך כי לחלק מהמבצעים של היחידה, והצירוף שלנו לפעילויות מסוימות של הצבא - יש קשר לחילוץ חטופים מהשבי. ולא, אני לא מדבר איתך על בני ערובה חיים. מבלי להיכנס לפרטים, כן היה לנו קשר עקיף לחילוץ גופות של חללים חטופים. למען המשפחות שלהם ולצורך הבאתם לקבר ישראל".
באחד הלילות קיבלה היחידה מודיעין על חוליית מחבלים שמתכננת לתקוף מבנה שבו היו חיילי צה"ל, ואולי גם לבצע משם חטיפה. "נפרסנו לאורך הציר שבו החוליה שלהם הייתה צפויה לנוע", משחזר רפ"ק ד'. "זיהינו חמישה מחבלים חמושים שמתקדמים לכיוון המבנה. איך שהם נכנסו לטווח שלנו - פתחנו עליהם מיד באש כבדה. לא הייתה להם הזדמנות להבין מה קורה"
× × ×
המשימה שבה נפל סמ"ש כהנא החלה ב-23 באפריל, בסביבות השעה שלוש בבוקר, כאשר כוח של ימ"ס דרום נכנס לשכונת שג'עייה. "קיבלנו מהפיקוד אתגר משמעותי", אומר רפ"ק ד', "להתגנב לקו הקדמי בשכונת שג'עייה במזרח העיר עזה. היה שם אזור מסוים אשר ממנו התקיימו פעילות טרור וירי צלפים לעבר כוחות צה"ל שפעלו בצורה גלויה דרומית לשכונה. המשימה הייתה לאתר את אותם מחבלים חמושים, ולחסל אותם".
איך בעצם נכנסתם לשם?
פקד מ', מפקד צוות: "בהתגנבות, בחסות החשיכה, כשכוח אווירי מחפה עלינו מלמעלה. אחרי שהתמקמנו ונטמענו בשטח עם כל הציוד שלנו, ניסינו לאתר את הצלפים של האויב".
והצלחתם?
"בלילה הראשון לא קרה כלום, לא היו אירועים חריגים. אבל בבוקר של היום השני שלנו שם, כבר זיהינו שני מחבלים חמושים שניסו לפגוע בכוחות צה"ל. ביצענו לעברם ירי וניטרלנו אותם במהירות. עבר עוד לילה, וביום שישי בבוקר זיהינו עוד מחבל וניטרלנו גם אותו. זה כבר היה המחבל השלישי שנפל מהירי המדויק שלנו".
למחרת, יום שישי, נפגע כהנא מאש המחבל שיצא בהפתעה מהפיר. פקד מ': "אני הייתי המפקד של החוליה הקדמית. כששמענו את הירי הראשוני הבנו שיש היתקלות. צימצמנו את הכוח לכיוון הירי. כהנא שכב שם פצוע באורח קשה. חילצנו אותו משם מהר וחוליה רפואית טיפלה בו בשטח. במקביל, א', מפקד הכוח שלנו, הזעיק לעזרה את הכוחות של חטיבה 16, ובדיוק אז נפתח עלינו ירי מסיבי מכל הכיוונים. יצאו לעברנו מאותו פיר עוד חמושים".
סנ"צ ש': "בדיעבד התברר שהיו שם עוד שלושה מחבלים".
פקד מ': "בזמן הזה הגבנו באש, והרגנו עוד שני מחבלים".
מתי הגיעה העזרה?
"תוך עשר דקות בערך הגיעו כוחות החילוץ של החטיבה בפיקוד המח"ט בעצמו בליווי טנקים, האמרים ורכבים. הם העלו על אחד ההאמרים את האלונקה עם כהנא, אבל בסביבות השעה חמש, כשהם רצו לצאת משם בשיירה, הם חטפו אש. ההאמר הראשון נפגע מירי אר-פי-ג'י. החיילים פרקו ממנו מהר, אחד מהם נפצע באורח בינוני והיתר היו עם פציעות קלות יותר. הם עלו מהר להאמר השני, היכן שהאלונקה עם נטע הייתה, והמשיכו בתנועה".
עוד ועוד כוחות חמאס זרמו למקום, והקרב הלך והסתבך. סנ"צ ש': "הכל קורה בשניות: ירי נ"ט על הכוחות, רימונים שנזרקו לעברם וקרב יריות".
במהלך הלחימה, כאמור, נפל גם קצין השריון וולוך ז"ל. אחרי קרב של כחמש שעות, שבמהלכו, על פי ההערכה, חוסלו כעשרה מחבלים – הוכרז השטח כנקי. מפקח ע': "המתנתי בנחל עוז שיגיע ההאמר עם כהנא ז"ל. אני קיבלתי אותו. כל הדרך התפללתי שהוא רק פצוע קשה וייצא מזה איכשהו, אבל בדיעבד הבנו שמותו נקבע כבר בשטח".
פקד מ': "נטע אמר לנו שהוא רוצה לשרת במקום משמעותי, לכן הגיע אלינו. זה חבר לצוות. זה אח שלנו, אח לנשק שנפל. אירוע טרגי. אבל בתור לוחמים מצופה מכל אחד מאיתנו להרים את הראש ולהמשיך. אין ברירה. זאת לחימה. אנשים נפצעים ונהרגים".
סנ"צ ש': "חשוב לי להגיד שאנחנו עוטפים את המשפחות והן עוטפות אותנו חזרה. יש לנו קשר אישי ורציף איתן. הן מחזקות אותנו לא פחות. במקרה של כהנא, מדובר במשפחה דתית, ציונית, ערכית, שאיבדה את היקר לה מכל. הפלגה והחטיבה נלחמו שם כמו אריות".
רפ"ק ד': "זאת משפחה מגובשת, מדהימה. עם המון כוחות. הם מחבקים אותנו ומחזקים, כולל עם הצמיד ההנצחה שחילקו ביחידה".
ובשורה התחתונה, מה נגמר עם המשימה שלכם בשג'עייה? האם האיום הוסר?
"בואי נגיד שהמשימה שלנו כימ"ס הושגה".
× × ×
לעזה יש חוקים משלה, והרבה פעמים מבצע של הימ"ס שהחל עם מטרה מסוימת, מסתעף בשטח והופך ליותר מורכב. זה מה שקרה ללוחמי ימ"ס דרום כשהיו לפני כחצי שנה בתוך מחנה שאטי. על מה שהם עשו שם, הם לא יכולים לדבר. "משימה שהשתיקה יפה לה, במסגרת פעילות מודיענית עם השב"כ", מסכים סנ"צ ש' לומר. אלא שאז, הלוחמים המוסווים בשטח מדווחים בכלל על משהו אחר: "זיהוי חריג", בשפת היחידה. צה"ל פעל בגלוי דרומית למחנה. לוחמי הימ"ס הצליחו לזהות שחמאס שלח לשם צלפים, לבושים בבגדים אזרחיים. אם חלילה יגיעו לאזור שצה"ל פועל, הם עלולים לפגוע בחיילים.
איך בעצם הצלפים זוהו? הרי הם היו לבושים בבגדים אזרחיים.
רפ"ק ד': "ראינו אותם באמצעות התצפית שהייתה לנו, כשהם סוחבים תיק גדול על הגב ואחד מהם אף הסליק נשק על הגב שלו. הם לא צעדו על השביל הראשי, אלא בחסות תוואי השטח, הסתתרו מאחורי המצוק והתקדמו בשקט לעבר הכוחות, שפעלו צפונית אליהם".
אז מה עושים? אתם הרי בכלל במשימה אחרת.
"אחרי שעשינו זיהוי שאכן מדובר במחבלים, הצלחנו לצמצם לעברם, לנקודה שבה לצלף שלי יש יכולת ירי. הוא ביצע ירי וניטרל את החמוש (המחבל עם הנשק המוסווה על הגב – ש"מ), אבל שני המחבלים האחרים ניסו להימלט משם".
והם הצליחו?
"לא. דרך הכוונה של חיל האוויר שאיבטח אותנו כל אותו הזמן מלמעלה, הצלחנו להשיג אותם ולחסל גם אותם. כל זה קרה כאשר כוחות צה"ל שפעלו בסמוך בכלל לא הרגישו, לא שמעו ולא ידעו מה קרה שם מעליהם".
סנ"צ ש': "ומשם והמשכנו בביצוע הפעילות המבצעית העלומה, שלשמה יצאנו".
במקרה אחר, הצליחה היחידה לסכל מתקפה גדולה על כוח צה"ל, שהייתה עלולה להסתיים גם בחיילים חטופים. "זה קרה לפני כמה חודשים, דרומית לעיר עזה", מספר רפ"ק ד'. "הגענו לנקודה מסוימת בשטח, אחרי שקיבלנו באמצע הלילה התרעה קונקרטית ומידע מודיעיני מדויק".
שאמרו מה?
"שחוליית מחבלים של ארגון הטרור חמאס מתכננת לתקוף מבנה שבו נמצאים לוחמים שלנו. הכוונה שלהם הייתה ברורה: לחדור פנימה, לבצע טבח, ולגרום לכמה שיותר נפגעים ואולי גם לקחת שבויים".
אז מה עשיתם?
"מיד לאחר קבלת ההתרעה, הכוח ההתקפי של הפלגה יצא לפעולה. הגענו למבנה שהמחבלים רצו לתקוף, ונפרסנו לאורך הציר שבו החוליה שלהם הייתה צפויה לנוע. המתנו שם בדריכות, ובול בשעה שהמודיעין אמר – הם הגיעו. זיהינו חמישה מחבלים חמושים שמתקדמים לכיוון המבנה. איך שהם נכנסו לטווח שלנו – פתחנו עליהם מיד באש כבדה וחיסלנו אותם. זאת הייתה התקפה מהירה, מדויקת, ואפקטיבית מאוד. כל המחבלים חוסלו במקום. אף אחד מהם לא הספיק אפילו לירות. לא הייתה להם הזדמנות להבין מה קורה. זה היה מבצע נקי, חד ומציל חיים".
"היום בכל רגע נתון יכולים לבקש מאיתנו לבצע משימה בעזה", מסכם סנ"צ ש'. "זה יכול לקרות בנוהל קרב קצר, ואז זו יכולה להיות משימה של חצי יום. וזה גם יכול להיות בנוהל קרב ארוך, ואז זו משימה שיכולה להתפרס על פני שבוע ואפילו שבועיים".
תגיד, למה אין לכם נשים ביחידה? הרי יש נשים מסתערבות ביחידה הטקטית של מג"ב.
"בעבר היה ניסיון להכניס לוחמות ליחידה, אבל זה לא צלח".
וזה כי?
"לאישה מסתערבת יש יתרון באיסוף מודיעין, יש לה יתרון בנראות שלה בתוך אוכלוסייה אזרחית, היא נטמעת יותר טוב. מסתערבת אישה יותר מתאימה לפעילות אורבנית. פחות לעזה".
אתה מסיים את תפקידך כמפקד היחידה בקרוב. תתגעגע?
"אני בהחלט יכול לסכם ולומר שאלה היו שלוש השנים הכי מאתגרות ומשמעותיות שהיו לי בחיים מבחינה מקצועית, ומבחינת פיקוד על יחידה מורכבת בזמן מלחמה. כמפקד ימ"ס דרום איבדתי שני לוחמים ביחידה (קרסנינסקי וכהנא ז"ל – ש"מ) וזה היה עבורי רגע מכונן, כמפקד וכאדם. פעלנו בעומק שטח האויב, תחת אש, במשימות רגישות מאוד וסודיות, והוכחנו פעם אחרי פעם למה היחידה הזו קריטית לביטחון המדינה". ×
