במבט לאחור לא ברור אם שופט העליון (דאז) יצחק עמית אמר את הדברים בתמימות או בהיתממות. ביולי 2015, במהלך דיון בערעורים במשפט הדיבה בין תנועת הימין "אם תרצו" לבין מפעילי קבוצת פייסבוק שנקראה "אם תרצו תנועה פשיסטית", הוא ביקש מהצדדים להבין ש"בית המשפט הוא לא מקום לזירה פוליטית".
עשור חלף מאז, ומערכת המשפט שבראשה עומד עמית כיום - מעבר לכך שהיא ניצבת בצנטרום של השבר הפוליטי-חברתי בישראל - מארחת בהיכליה עוד ועוד קטטות לשון הרע בין אלה המוגדרים "ימין" לבין כאלה המכונים "שמאל". המירכאות כאן לא במקרה. מדובר על פי רוב בלשון נקייה להגדרת תומכי נתניהו ומתנגדיו, ולא בהכרח במחלוקות אידיאולוגיות לשם שמיים.
כר הגידול של התופעה הוא מן הסתם הרשתות החברתיות, שהפריחה שלהן, בשילוב הקורונה, תיקי האלפים, מערכות הבחירות, המחאות ברחובות והמלחמה, נתנו לשיח הציבורי והאינטרנטי דחיפה נוספת לעבר התהום. שפה שייקספירית ומחויבות לאמת מעולם לא אפיינו את הדיונים הפוליטיים ברשת, ובכל זאת ספק אם אי פעם המצב היה חמור כמו היום.
לו מדובר היה רק בקללות וגידופים, ניחא. כל שיטוט ברשתות בעברית חושף בפני הגולש שפע קונספירציות בלתי מבוססות במקרה הרע, ושקרים מובהקים במקרה הגרוע: ההוא בגד ב-7 באוקטובר, ההוא קיבל כסף מהאויב, ההיא מנהלת רומנים, ההוא פדופיל, אלה מושחתים וכן הלאה. המציאות הזאת עוררה מערבולת של הליכים משפטיים שבתוכה מסתחררים פוליטיקאים, פעילי מחאה, תועמלנים, אנשי תקשורת, שופרות, סתם צייצנים, וגם כאלה שנקלעו שלא בטובתם להשתתף כמאשימים, חוקרים או עדים בתיקי נתניהו, וגילו שמטרה מטפורית צוירה על גבם. כל אלה תובעים זה את זה במעין מעגל סהרורי, משתרכים בין אולם בית משפט אחד למשנהו, ומדי פעם מגרדים או מפסידים כמה עשרות אלפי שקלים.
למדמנה הזאת יש ביטוי כמותי: על פי נתוני הנהלת בתי המשפט, שהתקבלו לבקשת התנועה לחופש המידע ומתפרסמים כאן, מספר תביעות לשון הרע שמוגשות מדי שנה יותר מהכפיל את עצמו בעשור וחצי האחרונים, שבהם דירדרו הרשתות החברתיות את ההיגיינה הממילא מפוקפקת של השיח בישראל. וזאת בלי להחשיב את המקרים שנסגרים בטרם הגיעו לבית המשפט, בהתנצלויות או בהסכמי פשרה.
ב-2010 הוגשו בישראל 571 תביעות דיבה בבתי משפט השלום והמחוזי (לא כולל בתי דין לעבודה ולמשפחה), ומאז עלה המספר מדי שנה במתינות אך בעקביות. ב-2013 הוא עמד על 794 וב-2017 הוגשו 1,126 תביעות. השיא הגיע ב-2020 - שנת הקורונה וממשלת הרוטציה - עם 1,532. מאז נרשמה התמתנות והמספר התייצב סביב כ-1,200.
ראוי להדגיש - תביעות דיבה על רקע פוליטי הן לא החלק העיקרי של הליכי לשון הרע בארץ (ראו להלן), אולם הן יושבות על קו השבר הישראלי ולכן מושכות הכי הרבה אש. גם פרשת קסטנר משנות ה-50, כנראה משפט הדיבה הדרמטי ביותר שהמדינה ראתה, החלה בטענה נקודתית חמורה בפני עצמה לשיתוף פעולה עם הנאצים, והפכה על ידי שמואל תמיר - עורך דין רוויזיוניסט מוכשר כשד אך לא בלתי פופוליסט - לכתב אישום כולל נגד הממסד המפא"יניקי לדורותיו. ללמדכם שאין חדש תחת השמש.
בכירים, תובעים ונתבעים
אז מה היה לנו שם? הנה רשימה חלקית ביותר. בכיר התובעים הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. ב-2022 הוא תבע את אהוד אולמרט שכינה אותו, את אשתו ואת בנו "חולי נפש", וזכה ב-62.5 אלף שקל. בימים אלה הוא מנהל שבעה הליכים בגין התבטאויות שונות על קשריו עם קטאר, פרשת הצוללות, מצבו הרפואי וטענה לשוחד שקיבל לכאורה מפייסבוק. בין הנתבעים משה (בוגי) יעלון, יאיר גולן, שקמה ברסלר, בכיר המוסד לשעבר אודי לוי ויו"ר התנועה לאיכות השלטון אליעד שרגא.
למשפחת נתניהו יש כמובן גם צד שני - הצד הנתבע. בעתיד ינתחו היסטוריונים וסוציולוגים את השלכות ההצטרפות של יאיר נתניהו לרשת טוויטר ב-2017, ואת ההשפעה שלה על הפוליטיקה ורמת השיח. אבל עוד קודם לכך הביאו מקלדתו המשוחררת, ומה שנראה כיחסו האגבי למדי לעובדות, לעוד ועוד תביעות נגדו.
בשנים האחרונות חויב נתניהו הצעיר בסכום כולל של כ-750 אלף שקל, ולפי בדיקת "ידיעות אחרונות" אף שילם בפועל. בין הזוכים הח"כית לשעבר סתיו שפיר, העיתונאי אבי אלקלעי שהעיד במשפט של אביו, פעילת כחול לבן דנה כשדי ועד המדינה ניר חפץ.
יאיר נתניהו גם זכה לפחות בתביעת דיבה אחת - נגד פעיל השמאל אייבי בנימין שטען שהוא מסובך בפלילים ומעורב בשחיתות של אביו. בתחילת השנה הגיש נתניהו הבן תביעה נגד פרופ' מאוניברסיטת תל-אביב, שטען שהרקע לעזיבתו למיאמי היה "בעיות סמים ואלימות כלפי אביו".
הלאה. לפחות ארבע דמויות מוכרות מנהלות מבצע מקיף של תביעות על פרסומים של צייצני ימין ותומכי נתניהו: ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק (בין השאר על טענות לבגידה ב-7 באוקטובר, סיכון ביטחון ישראל ופדופיליה), עדת התביעה בתיק 1000 הדס קליין (על מניעיה במשפט, שקרים על חייה האישיים ועוד), יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן (בגידה, התנהלותו ב-7 באוקטובר ועוד), וראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט (בין השאר בגין טענות לבניית בונקר פרטי במימון המדינה ופקפוק ביהדותה של אמו).
עו"ד עודד גזית, שמייצג את אהוד ברק: "בעולם מתקיימים מבצעי השפעה על תוצאות בחירות. אם לא נפנים את החשיבות במיגור התופעה, זו סכנה של ממש לדמוקרטיה בישראל"
גם בנט מכיר את הצד השני. במאי האחרון הוא הסכים לפצות ב-35 אלף שקל את השר איתמר בן גביר אחרי שאשתו גילת טענה שפעילי עוצמה יהודית פלשו לביתה. אפרופו, בן גביר הגיש בשנים האחרונות שורת תביעות דיבה, בין השאר נגד זהבה גלאון, יאיר גולן, אולמרט, פייסבוק, אנשי תקשורת וגולשים שונים. חלקן נדחו או נמחקו וחלק עדיין מתנהלות.
ויש עוד שחקנים בולטים במחול התביעות הזה. אחד מהם הוא איש התקשורת תומך נתניהו אלי ציפורי, שנתבע שוב ושוב על פרסומים ברשת ועל התנהלותו בסיקור המשפט. מהצד השני נמצאים שקמה ברסלר (שהגישה כעשר תביעות, בין היתר נגד טלי גוטליב, נטלי דדון ו"רונית הביביסטית") וארגון "אחים לנשק" (ח"כ אלמוג כהן, פעיל הימין אליהו יוסיאן וגולשים שונים), אחרי שייחסו להם פגיעה בביטחון המדינה, קונספירציות על 7 באוקטובר ועוד.
"מה שהיה חשוב מאוד בעניינו של אהוד ברק הוא שפעלנו גם לאתר מפרסמים שפעלו תחת שמות פיקטיביים והראינו שגם הם חשופים לתביעה", אומר עו"ד עודד גזית, שמייצג את ראש הממשלה לשעבר בהליכים הללו.
העיסוק בזה לא מתיש? זה מצליח להמעיט את המתקפות עליו?
"כשיש פסקי דין משמעותיים, זה בהחלט מרתיע וממתן את הדברים. חוץ מזה, להפצת שקרים ברשתות יש השפעה גם במישור הלאומי ולא רק האישי. בעולם מתקיימים מבצעי השפעה על תוצאות בחירות. אם מערכת המשפט לא תפנים את החשיבות במיגור התופעה, עלולה להיות סכנה של ממש לדמוקרטיה בישראל".
עו"ד גזית אינו היחיד שמזהיר מכך. קבוצת ארגוני מחאה הנערכים לפעם הבאה שבה ייקרא הציבור לקלפי גיבשו לאחרונה מיזם הנקרא "חמ"ל בחירות". בתוכו פועל "חמ"ל דיבה", המוגדר כ"אופרציה משפטית שתגבה מחיר על כל שקר, הוצאת דיבה או קונספירציה שתנסה לחבל בתוצאות הבחירות".
"שופטים הם לא חנה בבלי"
הרשתות החברתיות אחראיות במידה מסוימת לטוויסט בקריירה של עו"ד ליעד ורצהיזר. אחרי תואר שני ב-NYU, התמחות בעליון ועבודה במשרדים מסחריים גדולים, היא יצאה לדרך עצמאית. ללא קשר, היא פתחה חשבון טוויטר – שכלל קצת פוליטיקה, קצת משפט, הרבה דאחקות - ועד מהרה צברה עשרות אלפי עוקבים. חלקם, שהפכו לידידים אישיים, היו עיתונאים וגולשים שנקלעו לתביעות דיבה בגלל התבטאויות ברשת, בהם בן כספית, חיים לוינסון, עקיבא נוביק ואחרים. היא התחילה לייצג אותם, צברה לעצמה מוניטין, ומפה לשם - כיום היא מעורכות הדין הבולטות בישראל בתחום לשון הרע.
בין השאר היא מייצגת את הדס קליין ואת יאיר גולן בסדרת ההליכים שהם מנהלים נגד פוליטיקאים ופעילי ימין. בעבר ייצגה את איש התעשייה האווירית דוד ארצי, שנתבע אחרי שסיפר בסרטון על הסכם נישואים סודי בין בנימין ושרה נתניהו. ב-2023 היא זכתה בערעור לעליון לביטול פסק דין שחייב את ארגון "קריים מיניסטר" לפצות את השר מיקי זוהר על שכינה אותו "חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו".
"מדברים הרבה על תביעות דיבה בהקשר הפוליטי כי זה סקסי, אבל רוב הליכי לשון הרע בארץ הם בתחומים אחרים, 'אזרחיים' יותר", אומרת עו"ד ורצהיזר. "למשל סכסוכי שכנים שהופכים לעימותים בקבוצת ווטסאפ של דיירי בניין, או סכסוכים משפחתיים, בעיקר כשבני זוג גרושים מכפישים זה את זה.
"בנושא הפוליטי, הפייק-ניוז והקונספירציות הם אסון של ממש, והבעיה היא שזה מגיע מלמעלה, מחברי כנסת, ומחלחל למטה לציבור. יש פסק דין של הנשיא עמית, שאני מצטטת הרבה, שבו הוא מסביר שפייק-ניוז זו הסכנה הכי גדולה לשיח הדמוקרטי. הרעיון בחופש הביטוי הוא שנוכל להחליף דעות, אפילו מרגיזות ולא מדויקות עד רמה מסוימת, אבל שקרים מובהקים מערערים את העובדות שעל בסיסן מתנהל הוויכוח.
עו"ד שלומי וינברג: "החוק כבר מאפשר כ־80 אלף שקל ללא הוכחת נזק, וכשמדובר בשיימינג ופגיעה במשפחה אין הגבלה בסכום. יש יותר ויותר פסיקות של שש ספרות"
"אני אתן לך דוגמה. בית המשפט לא איפשר ניהול תביעה של יאיר גולן נגד ח"כ טלי גוטליב בגלל החסינות הפרלמנטרית שלה, למרות שהיא הפיצה שקר שלפיו הוא ריגל בתחילת המלחמה. העמדה שלי, שאני מקווה שתתקבל בערעור, היא שגם חסינות לא אמורה להגן על שקרים".
איך עובד ההליך מאחורי הקלעים? למשל, עם הדס קליין.
"יש כאלה שכותבים עליה בשמם ועם תמונתם ויש כאלה שמסתתרים ונשארים אנונימיים. היא זאת שמאתרת אותם, והיא כבר מצאה לא מעט, ורק אז זה מגיע אליי. כשאני פונה אליהם יש כאלה שמגיבים באדישות, אבל יש אנשים שנבהלים. זה נראה כאילו הם לא הבינו קודם שהם כותבים על בן אדם אמיתי שנפגע מזה. היו כאלה שביקשו להתנצל בפניה באופן אישי".
מה לגבי מי שרק שיתף או הידהד שקר?
"ב-2020 נקבעה בעליון 'הלכת ניידלי' בפסק דין של השופטת דפנה ברק-ארז, ולפיה גם פעולת שיתוף ברשתות יכולה להוות עילה לתביעה. זו קביעה מוצדקת לטעמי ואני משתמשת בה הרבה. בלי שיתוף - לא תהיה תהודה לשקרים".
גל התביעות הזה יעשה שינוי בשיח הציבורי?
"תפקיד השופטים הוא לא לעצב את השיח או לתת ציונים על נימוס. הם לא חנה בבלי. לכן מרגיז אותי לפעמים לראות שופט שפוסק פחות הוצאות כי גם הצד שזכה דיבר לא יפה. האם יהיה שינוי בשיח? אולי. לפחות אצל אנשים רציונליים שיראו שיש לזה מחיר".
גם אותך תוקפים ברשת. שקלת לתבוע?
"שקלתי. אבל אין לי כוח".
עו"ד שלומי וינברג מגחך בנימוס כשהוא נשאל אם הוא המייצג האוטומטי של הצד הימני במלחמת תביעות הדיבה. "אני מייצג כל מיני תובעים ונתבעים", הוא אומר. "לעצם העניין, הגיוני שהוויכוח הפוליטי האמוציונלי מוביל להרבה תביעות משני הצדדים. אני מכיר את הטענה שיש מכונת רעל רק בצד אחד, אז אני אתנסח בעדינות: זו טענה מרחיקת לכת. גם שווה לבדוק אם ההגדרה 'מכונת רעל' היא לא לשון הרע בפני עצמה".
וינברג הרבה שנים בביזנס. ב-2015 הוא פירסם את הספר "מורה דרך לתביעות לשון הרע" ובעבר היה יו"ר ועדת לשון הרע בלשכת עורכי הדין. תיק שלו הוביל לפסק דין תקדימי בעליון (הלכת פלונית) ולשינוי חישוב הפיצוי בגין חזרה על לשון הרע בפרסומים נפרדים ובפלטפורמות שונות. יש לו ברזומה כמה תביעות שהסתיימו בפיצויים של שש ספרות עבור לקוחותיו, בהם ראש מועצת עמק הירדן עידן גרינבאום שהותקף על ידי יריב פוליטי, וקצין צה"ל חרדי שהוכפש על ידי הפלג הירושלמי. כיום הוא מייצג כמה שמות מוכרים בתקשורת "הימנית" כמו שי גולדשטיין, פרופ' משה אליה כהן וגיא מרוז.
"הנתונים של הנהלת בתי המשפט קצת מפתיעים", הוא אומר. "הייתי מהמר שמוגשות יותר מ-1,200 תביעות לשון הרע בשנה, ולו בגלל שכיום הנזק של פרסום דיבתי הרבה יותר חמור מבעבר. הרשת מאפשרת לחסל מוניטין של בן אדם בפוסט ויראלי אחד. זה לא היה פעם".
רבים טוענים שהם משקיעים זמן, כסף וכוחות נפשיים בתביעה, ובסוף זוכים לסכום דל שלא מכסה את ההוצאות, וודאי לא מפצה על עוגמת הנפש.
"נכון, אבל אני רואה עלייה מסוימת בסכומים שנפסקים. החוק כבר מאפשר כ-80 אלף שקל ללא הוכחת נזק, וכשמדובר בנזק לא ממוני - כמו שיימינג ופגיעה שנגרמת למשפחה - כאן בית המשפט כבר לא מוגבל בסכום. יש יותר ויותר פסיקות של שש ספרות".
מה עושים כשרוצים לתבוע גולש אנונימי? איך מגיעים לזהות שלו?
"זה נושא מורכב, ואני עכשיו מייצג בתיק כזה נגד פייסבוק. אתה יכול לבקש מבית המשפט שיורה לחשוף את פרטי המשתמש הבסיסיים של הגולש, שנקראים BSI, אבל זה בעייתי כי יש כאן פתח לפגיעה בפרטיות. המחוקק מנסה כבר הרבה זמן לפתור את הנושא. הוא עוד לא הצליח".
במגזר לא מתעסקים
ומה לגבי תביעות דיבה שאינן קשורות לזירה הפוליטית? הנה, על קצה המזלג, כמה דוגמאות מהשנים האחרונות. באפריל שעבר חויבה אישה ב-60 אלף שקל אחרי שכתבה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שגיסה בוגד באחותה. באוגוסט האחרון חויבה תושבת הצפון לשלם 50 אלף שקל ליו"ר ועד הבניין, אחרי שטענה בקבוצת הווטסאפ של הדיירים שהוא "גנב שהכניס כסף לכיס שלו".
עורך דין שקרא בפוסט לכפות על הציבור להתחסן נגד קורונה זכה ב-126 אלף שקל מגולשים שכינו אותו בתגובות "נאצי" ו"חולה נפש". מרצה באוניברסיטה חויבה ב-2023 לשלם 18 אלף שקל לקולגה, אחרי שכתבה עליו בקבוצת פייסבוק מקצועית שהוא "הולך לאורגיות ואז כותב על זה מאמרים".
בנובמבר 2021 התקבלה תביעת לשון הרע על 200 אלף שקל שהגיש גבר נגד בתה של זוגתו, שכינתה אותו "פדופיל" מול גורמי רווחה, והוסיפה תיאורים משמיצים בערך על שמו בוויקיפדיה ברוסית. ב-2015 חויבה תושבת ראשון-לציון לשלם 15 אלף לשכן שעימו הייתה מסוכסכת, אחרי שתלתה שלט על לוח המודעות בבניין ובו כינתה אותו "ערבי". השופטת הלית סילש כתבה שברור שהכוונה הייתה להציגו באופן שלילי, ועל כן יש בכך משום לשון הרע.
רוב הליכי לשון הרע בארץ בכלל אינם על רקע פוליטי. למשל באפריל שעבר חויבה אישה ב־60 אלף שקל אחרי שכתבה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שגיסה בוגד באחותה
אפרופו המקרה האחרון, הציבור הערבי בישראל נמצא כמעט לחלוטין מחוץ למשחק של תביעות הדיבה, ויש לכך כמה סיבות. "מלכתחילה האמון של האזרחים הערבים בבתי משפט בישראל אינו גבוה", מסביר עו"ד שקיב עלי, משפטן, פובליציסט ופעיל חברתי מוכר בחברה הערבית והדרוזית. "חוץ מזה, בתחום הפוליטי הערבים פחות מקוטבים ממה שנדמה, בטח פחות מהפוליטיקה היהודית. הסנטימנט היום הוא בעד חזרה לרשימה מאוחדת אחת לכנסת. כשמנסור עבאס התקרב למפלגות היהודיות אכן התנהל נגדו קמפיין דיבה מלוכלך, אבל לבן אדם יש עור של פיל. אפילו אז הוא לא הגיש תביעות לשון הרע נגד גולשים ערבים.
"אני עורך דין הרבה שנים ומעולם לא פנה אליי אף נפגע דיבה כדי להתחיל הליך משפטי. מההיכרות שלי עם עורכי דין אחרים, ככה זה גם אצלם. יכול להיות שזה נובע מחשש. תזכור שהפשע השתלט על החברה הערבית וכולם פוחדים מכולם. ההנחה היא שמי שמלכלך על מישהו ברשת - עושה את זה כי הוא יודע שיש לו גב עברייני, לכן אף אחד לא יתעסק איתו".
יש עוד רבים, מכל הדתות, העדות והמעמדות, שמעדיפים לא לפנות לבתי משפט, כל אחד וסיבותיו. השבועות האחרונים, שבהם חווה מטה משפחות החטופים מתקפה רב-זרועית, הם דוגמה לכך. חרף קמפיין רשת מסיבי המייחס לגוף הזה ולחברים בו שיתוף פעולה עם חמאס ומניעים פוליטיים ציניים, הוא נמנע במודע מהגשת תביעות.
"למרות מסע ההכפשות כלפינו, אין לנו כוונה לתבוע את המפרסמים", אומרת דוברת המטה מירב לפידות. "ממילא זה מורכב להגיש תביעה מטעם ארגון. היו מקרים לאורך התקופה האחרונה שבהם המטה שקל לפנות לבית משפט, אבל בסוף החלטנו שלא. התפקיד שלנו הוא רק להביא להחזרת החטופים הביתה. האם יהודה כהן או עינב צנגאוקר ירצו לתבוע באופן אישי על מה שעושים להם? הלוואי. אבל זו תהיה החלטה שלהם".
תקדים ג'וני דפ
קיטוב חברתי על רקע השינויים התקשורתיים והטכנולוגיים אינו תופעה ישראלית מקומית. העולם המערבי כולו מתמודד עם החרפת השיח וריבוי תביעות דיבה. ארצות-הברית, אף שחופש הביטוי בה מעוגן בחוקה ונחשב מקודש, ראתה בשנים האחרונות כמה משפטי דיבה שהסתיימו בפיצויים דמיוניים. פעיל הימין האמריקאי אלכס ג'ונס נדרש לשלם יותר ממיליארד דולר להורי הנרצחים בטבח סנדי הוק, "פוקס ניוז" חויבה ב-785 מיליון דולר על קונספירציית גניבת הבחירות ב-2020, והשחקנית אמבר הרד חויבה לשלם 13 מיליון דולר לבן זוגה לשעבר ג'וני דפ בגלל טור שפירסמה עליו ברשת.
עו"ד ליעד ורצהיזר, שמייצגת בין היתר את הדס קליין: "כשאני פונה אל המפרסמים יש כאלה שנבהלים. כאילו הם לא הבינו קודם שהם כותבים על בן אדם אמיתי שנפגע מזה"
בישראל לא ייפסקו סכומים כאלה בעתיד הנראה לעין, וכנראה שטוב שכך, לכן תצטרך להימצא דרך אחרת להשיג הרתעה אמיתית מפני פרסום דיבה וקונספירציות. כך או אחרת, בין אם ירצו בכך או לא, בהחלטותיהם יעצבו בתי המשפט את גבולות הגזרה של השפה ברשתות.
"אני חושב שבסופו של דבר בתי המשפט כן ייקחו חלק בעיצוב השיח", אומר השופט בדימוס אמנון סטרשנוב. "יש להם את הפריבילגיה וגם את הלגיטימציה. כשהשיימינג וההשמצות יעברו כל גבול, אני מניח שבתי המשפט יחמירו בענישה ובקנסות.
"הבעיה כרגע היא אחרת. בקצב המצער שבו נמשכים ההליכים, בתי המשפט קצרים בזמן והם לוחצים על הצדדים להגיע לפשרה, שבה מן הסתם סכומי הפיצוי לא גבוהים, ואז מפרסם הדיבה לא באמת מרגיש את הנזק. אם שר המשפטים היה מתעניין בסחבת יותר מאשר בבית המשפט העליון, אולי מצבנו היה יותר טוב".
מנכ"ל התנועה לחופש המידע, עו"ד הידי נגב: "הנתונים חושפים כעת שתופעת תביעות לשון הרע הפכה למכת מדינה. בתי המשפט מוצפים בתביעות סרק והשתקה וטוב יעשו אם יפסקו הוצאות גבוהות על אלה שמבקשים לנצל את ההליך המשפטי כדי להשתיק ביקורת. טוב תעשה הנהלת בתי המשפט אם תשקף לציבור את העומס והמשאבים שתביעות לשון הרע גובות מבתי המשפט השונים באופן יזום ואקטיבי ולא באמצעות בקשת חופש המידע".
פורסם לראשונה: 00:00, 31.10.25
