שלוש פעמים בהיסטוריה של ישראל יצאו החרדים להפגנת ענק של כלל הפלגים: הראשונה הייתה ב-1999 מול בית המשפט העליון וכונתה "הפגנת החצי מיליון". 15 שנים לאחר מכן, עם הריבוי הטבעי, המיתוג של ההפגנה נגד חוק הגיוס ב-2014 היה "עצרת המיליון". עוד כעשור חלף והדמוגרפיה אמרה את דברה, למרות הבלבול. אם ההפגנה הראשונה הייתה נגד בג"ץ, והשנייה הייתה נגד ממשלת האחים בנט ולפיד, הפגנת החרדים אתמול הייתה נגד עצמם.
הסיבה שאין חוק גיוס היא לא בג"ץ (שאמנם פסל את החוק אבל מעשית האריך אותו), אלא מחדלם של הח"כים החרדים שלא הצליחו לחוקק אותו מתחילת הקדנציה. בפעמים הקודמות שהוציאו את ההמונים לרחובות הם היו בעמדת מיעוט שנחוש להראות את כוחו. הפעם, כשהם נתפסים כחלק מהשלטון, תמונות האוויר שממחישות את גודל ההמון לא משרתות את הדרישה לפטור מגיוס. להפך. מראה חרדים רבים כל כך, בלי עין הרע, הופך את ההסדר שפטר אותם שנים לעוד פחות נסבל.
נוסח הטיוטה שהדליף השבוע יו"ר ועדת החוץ והביטחון לא הרגיע את החרדים. לכאורה, זה חוק חלומי מבחינתם. ביסמוט מרחיב מאוד את הגדרת השירות - כולל שירות אזרחי, בלי יעד גיוס של לוחמים ‑ וגם מרחיב מאוד את ההגדרה מיהו חרדי, באופן שיקל עליהם לעמוד ביעדי הגיוס המדוללים ממילא. ולא פחות חשוב מבחינתם, בהשוואה לנוסח של אדלשטיין, ביסמוט מפרק את מנגנון האכיפה: תלמידי הישיבות שיקבלו פטור לא יחויבו בבדיקות נוכחות ביומטריות, והסנקציות שחלות כבר היום - על המעונות ועל תקציב הישיבות - מבוטלות מיידית וייכנסו לתוקף, בהדרגתיות, רק בעוד שנה או שנתיים. כלומר, מספיק זמן כדי לכדרר לממשלה הבאה.
אבל הפוליטיקאים החרדים מספיק מיומנים כדי להבין שלא במקרה הטיוטה דלפה ולא הוצגה להם על השולחן: למרות לחצים כבירים היא לא עברה את רף המינימום של הייעוץ המשפטי בוועדה. בקואליציה יש מי שמחזיק בדל תקווה להשתחל בחרך שבין היועצת המשפטית מירי פרנקל שור, שסירבה להכשיר את מתווה ביסמוט, לבין היועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפק, שלהתרשמותם יותר פתוחה אליו. פוליטיקאים מכמה סיעות, שמכירים את השתיים היטב, משוכנעים שזו תקוות שווא. יהיה כאן גיבוי מלא.
אגב, הנוסח גם לא ממש עובר את מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. הח"כים החסידים לא יוכלו להצביע בעד חוק שאמנם משיג להם עוד גלגול של הבלוף, אבל כרוך בהסכמה עקרונית, גם אם תיאורטית, ליעדי גיוס וסנקציות עתידיות. חלקם עשויים להתנגד אקטיבית, אחרים יסתפקו בלהימנע. דגל התורה הליטאית עוד לא קיבלה החלטה, וש"ס, שעדיין מקווה לחזור לממשלה, תוכל לפי ההערכות להצביע בעד.
המשמעות ‑ בתרגום לאצבעות במליאה ‑ היא שגם אם יוחלט לחוקק בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי, תוך לקיחת הסיכון שבג"ץ יפסול את החוק בצו ביניים מיידי גם בלי חודשים של פלפולים, ספק אם יש לחוק רוב. בליכוד יש אגף אידיאולגי מצומצם אבל עיקש. בולטים בו דן אילוז ואדלשטיין, אבל הם אינם היחידים. במפלגת הציונות הדתית מי שהוביל עד עכשיו קו דומה הוא אופיר סופר, אבל בימים האחרונים נרשמה הקשחה גם בקו של סמוטריץ'. אולי בגלל שנת הבחירות הבעל"ט.
