החברים הקרובים של הפצ"רית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי, תמיד ידעו שהצבא הוא כל עולמה, ושאם רוצים לקבוע איתה ועם בעלה - טיול, מסעדה או הופעה, צריך לפתוח יומנים ולסמן חודשים קדימה. כך למשל קבעו כבר מזמן ללכת להופעה של הדג נחש ביום שישי שעבר. אלא שבחמישי פרצה הפרשה המטלטלת את חייה של תומר-ירושלמי, כמו את כל המדינה. החברים כמובן הבינו, ביטלו את המפגש ושלחו הודעות מחזקות, אבל את התפנית הדרמטית של יום ראשון הם לא צפו.
"היא הייתה צריכה להגיע לעורך דינה לפגישה", מספרת אחת מחברותיה הקרובות, "וכשלא הגיעה, עורך הדין דיבר עם בעלה, והשניים אמרו שלא יכול להיות שהיא תיעלם ככה. יפעת תמיד בקשר. אין דבר כזה. בחיים היא לא נעלמת, או לא חוזרת להודעות. ואז התחילו לתהות אם היא הלכה לבלי שוב.
"כשאנחנו, החברים, שמענו שמחפשים אחריה בים, שהיא השאירה מכתב, היינו בטוחים שהיא הלכה להתאבד. בכינו, לא האמנו שכזה דבר קורה. בתוך תוכי רציתי שזה יהיה תרגיל, אבל זה לא הסתדר לי עם יפעת. הבחורה הכי פלס, ישרה, הוגנת".
כעבור כמה שעות מורטות עצבים, נמצאה הפצ"רית כשבגדיה רטובים אך בריאה ושלמה, ללא הנייד שלה, שלא נמצא עד עצם כתיבת שורות אלו. "נשמנו לרווחה", אומרת חברתה. "מזל שהיא לא מתה. מעבר לאהבתי אליה, אני לא חושבת שהתאבדות שלה הייתה משנה משהו בתודעה הציבורית. בהתחלה אמרתי: אולי הדבר הזה נתן בעיטה לאנשים? ולא".
לחברותיה של תומר-ירושלמי יש תפקיד אחד: להגן על האישה שמן הסתם נמצאת כעת במצוקה קשה. אבל אסור לשכוח שזו האישה שהייתה אמורה להנחיל לצה"ל את ערכי המשפט והצדק, וכעת חשודה בשקר מהותי בפני בג"ץ, בניסיונות טיוח ובשיבוש מהלכי משפט. מהתפקיד הערכי שהיה משאת חייה היא נאלצה להתפטר לאחר שהודתה בהדלפת חומרי חקירה והיום היא במעצר.
"עד הפרשה הזו", אומר פרקליט בכיר, "הייתי אומר שיפעת היא אחת הנשים הכי חכמות בארץ. תארים מפה ועד אוניברסיטת ייל, משפטנית מעולה, מלכת האינטליגנציה הרגשית, ההבנה הפוליטית ומתי לשתוק. להיות פצ"רית בימים כאלו, היא צריכה להיות משהו מיוחד".
ומה השתנה?
"שהיא התנהגה בצורה כל כך לא חכמה. בואי נפרק את המעשה צעד-צעד. אם אני יודע שהדלפה זה לא תקין – עזבי לא חוקי, לא תקין – אז מה, אני אעשה על זה דיון עם חמישה קצינים, ואתן הוראה לקצינה שלי להדליף, והכל בכתב, כדי שכולם יחזיקו אותי בביצים כל חיי? הרי אם לא אקדם אותם, כל מה שצריך, זה להדליף את השיחות. החלטת להדליף? יש דרכים בלי שכל הפצ"רייה תדע.
"בשלב ב', צריך לתת תצהיר. אז את משקרת לבית המשפט? חותמת על תצהיר שקרי, כשיש עדים שיודעים שאת משקרת? תצאי בהצהרה: 'אני עשיתי הדלפה מכוונת', ואז לא היו מעמידים אותה לדין. בינינו, היא לא הדליפה את סודות האטום. היא לא הדליפה מסמך סודי, כמו שעשו ממשרד ראש הממשלה. אם היא הייתה מחכה שלושה שבועות, חומר החקירה היה מגיע לסנגור גם ככה, וההדלפה הייתה מסתיימת בדין משמעתי. אבל הטיוח והשקרים לבג"ץ שמו אותה במקום אחר.
"ואחר-כך – יש לך שנה לחשוב על זה. לא יכולת להחליף טלפון לפני חצי שנה, 'כי הוא התקלקל'? את צריכה לנסוע לים, ולכתוב מכתבי התאבדות? אם לא הסיפור עם הטלפון, היו קוראים לה לחקירה ושולחים אותה הביתה. ועכשיו חושדים שיש בטלפון הזה דברים נוספים, גרועים יותר. אחרת למה להשמיד אותו? הבעיה היא שיפעת עשתה נזק לא רק לחיילי צה"ל. היא פגעה במערכת המשפט בתקופה שכולם חובטים בה".
"כיוונה להגיע לעליון"
תומר-ירושלמי, 51, נולדה וגדלה בנתניה. היא נשואה לד"ר גיל ירושלמי, גינקולוג בכיר בשיבא המתמחה בפריון. לשניים, המתגוררים ברמת-השרון, שלושה ילדים: חיילת, תיכוניסט וילדה ביסודי. "כל החיים", מספרים החברים, "יפעת שמה מול עיניה קודם כל את הצבא, ואחר כך כולם. וזה אומר שבעלה טיפל בבית כשהיה צריך".
הם מתארים אותה כמסורה וצנועה. "אף אחד באירועים שהיינו בהם לא ידע שהיא אלופה בצה"ל, בחיים היא לא דיברה על מה היא ומי היא. כשנפגשים היא כל הזמן בטלפון, אבל את לא נעלבת, כי מבינים שהיא עושה תפקיד חשוב, ושעבורה זו שליחות, לא עבודה".
חברה קרובה: "הבחורה נתנה את חייה למען החוק והמשפט, ועכשיו מדינה שלמה רודפת אותה. היא הודתה, התפטרה, נחקרת, תרדו ממנה. אבל בשבילם יפעת היא רק ההתחלה"
תומר-ירושלמי הייתה עתודאית, בוגרת לימודי משפטים באוניברסיטה העברית, כשנחתה לראשונה בפרקליטות הצבאית בשנת 1996 כמתמחה. שנה אחר כך הוסמכה לעריכת דין, וכעבור שנתיים, ב-1999 סיימה בהצטיינות תואר שני במשפטים, במקביל להיותה עוזרת הוראה בקורס "לימודי עונשין". מאוחר יותר אף שלח אותה הצבא ללימודי משפט בארצות-הברית.
מי שעבד איתה באותה תקופה היה עו"ד אילן כץ, שכיהן כסגנו של הפצ"ר מנחם (פכו) פינקלשטיין. תומר-ירושלמי כיהנה אז כעוזרתו המשפטית של פינקלשטיין. "היא הייתה אחלה בחורה", נזכר עו"ד כץ השבוע. "עוזרת משפטית טובה, חרוצה, ממושמעת, עובדת שעות ארוכות. כל היום תקועה במשרד".
שמעת ממנה על השאיפות שלה להתקדם?
"היא אף פעם לא אמרה: 'אני רוצה להיות הפצ"רית', אבל היה ברור שהיא תישאר במערכת, כי היא שאפתנית ורוצה לגעת בפסגה".
פינקלשטיין היה זה שדחף את מועמדותה של תומר-ירושלמי לתפקיד הפצ"ר. עד אז היא לא נחשבה מועמדת מובילה, "לא נשאה את שרביט הפצ"רית בתרמילה", אומר פרקליט שהכיר אותה. "היא הייתה חרוצה, 'בסדרית כזאת', לא מתלהמת, לא מתבלטת ולא מבריקה במיוחד. המינוי שלה התקבל די בהפתעה". היא מונתה על ידי שר הביטחון בנט, בהמלצת הרמטכ"ל אביב כוכבי, מה שלא מוסיף לה נקודות בקרב מקבלי ההחלטות הנוכחיים.
"בימים האחרונים פנו אליי בכירי הפרקליטות לשעבר: 'אולי תארגן עצומה של תמיכה בפצ"רית'", מספר פרקליט צמרת שמשרת עדיין במילואים בפצ"רייה, "אני יודע שיש כל מיני התארגנויות. ולא בכדי. היא מאוד אנושית, סימפתית, חייכנית ומתעניינת. יש לה יחסי אנוש טובים. היא הייתה סחבקית, נגישה. פעם אפילו ראיתי אותה עם פקוד שלה בהרצאה של יואב קוטנר.
"יש לי התכתבויות ווטסאפ שלה, בתחום המשפטים, אבל תמיד עם נימה אישית. 'תודה, מעריכה'. היה נעים לנהל איתה תיקים. היא עניינית, קשובה. אף פעם לא מרימה קול או מדברת בתוקפנות לאנשים שסביבה. מצד שני, היא לא פחדה לקבל החלטות אמיצות גם אם זה בניגוד לעמדת הצוות שלה".
עורכי דין אחרים מציינים ביקורת שנשמעה נגדה במהלך כהונתה, שהיא אף פעם לא יצאה מתחת לניאון, ולכן לא הבינה את הצרכים והדילמות של החיילים והמפקדים בשטח. "היו לה גם החלטות לטובת לוחמים", טוען מנגד פרקליט הצמרת. "היא דווקא כן הבינה אירועים שקורים במהלך פעילות מבצעית, הבינה את הלחץ ומצוקת הזמן שגורמים למוות".
"הייתה אמירה שבגלל הוראות פתיחה באש, מתו חיילים בעזה", מוסיף עו"ד כץ, "ואני בדקתי את זה ולא היו דברים מעולם. אבל כבר עשו אותה אחראית לעניין".
פרקליט בכיר: "נסתכל צעד-צעד. החלטת להדליף? אפשר בלי שכל הפצ"רייה תדע. צריך לתת תצהיר? אז את משקרת. ולא יכולת להחליף טלפון פשוט 'כי הוא התקלקל'? את צריכה להתאבד בים?"
טענה אחרת שנשמעה הייתה שתומר-ירושלמי נתנה משקל גדול לביקורת הציבורית ולאופן סיקור ההחלטות שלה בתקשורת. דוגמה לכך הייתה בפרשת סא"ל דן שרוני, מפקד בה"ד 6 לשעבר שצילם בסתר עשרות נשים וחיילות תחת פיקודו. הפרקליטות הצבאית, בידיעתה ובאישורה של תומר-ירושלמי, סיכמה עם עורכי דינו של שרוני על הסדר טיעון שבמסגרתו יתאפשר לו להשלים שנתיים נוספות בצבא ללא תפקיד כדי להיות זכאי לפנסיה. כשהתפרסם הסעיף התעוררה סערה גדולה והפצ"רית מיד חזרה בה מהסיכום.
כפצ"רית הייתה תומר-ירושלמי אחראית גם על התביעה הצבאית וגם על הסנגוריה הצבאית. "התחושה הייתה שהיא העדיפה את עמדות התביעה כי היא הבינה שהתביעות נותנות לה קרדיט גדול יותר", אומר אחד הפרקליטים. "פצ"רים עוברים בדרך כלל לתפקידי שיפוט במחוזי או לייעוץ המשפטי לממשלה ומשם לעליון. היא מאוד כיוונה לתפקידים האלה וחשבה שהקו של התביעה יביא אותה לשם".
על הקו שנקטה ניתן ללמוד מהעובדה שבמהלך כהונתה, הסנגורית הצבאית הראשית היוצאת, אופירה אלקבץ-רוטשטיין, עתרה נגדה שלוש פעמים לבג"ץ. וזאת, כשעתירה אחת כזו היא עניין חריג ביותר.
העתירה השלישית הייתה בעניינם של הנאשמים בפרשת שדה תימן. בעקבות ההדלפות דרשה הסנגוריה הצבאית פתיחת חקירה על ידי גוף חיצוני לצבא, ומכיוון שזה לא קרה – עתרה לבג"ץ. כשבמהלך הדיון בבג"ץ התברר שהוקם צוות חקירה פנימי ומי שמפקח עליו הוא סגן הפצ"רית גל עשהאל, האולם הוכה בהלם. "אנחנו טענו שהוא נמצא בניגוד עניינים מוסדי ואישי", אמרה לאחרונה אלקבץ בראיון למוסף זה.
"התנהגות עבריינית"
תחילתה של ה-פרשה ביולי 2024, אז הגיעו אנשי המשטרה הצבאית החוקרת למתקן המעצר שדה תימן בנגב, כדי לחקור חשדות להתעללות חמורה בעציר עזתי מצד חיילי מילואים הנמנים עם כוח 100 - יחידה האמונה על טיפול בעצירים במתקן. בעקבות קריאה ברשתות החברתיות, הגיעו למקום גם עשרות פעילי ימין, ולצידם השר עמיחי אליהו וחברי הכנסת צבי סוכות וניסים ואטורי, אשר פרצו בכוח למתקן. הפצ"רית ואנשיה הפכו לאויבי העם, בטענה שאישרו את חקירת החיילים.
באוגוסט 2024 "צץ" בחדשות 12 סרטון שבו נראו החיילים מבצעים עבירות אלימות בעציר. שידור הסרטון, שהיה חלק מחומרי החקירה, הוביל להחרפת ההאשמות נגד הפצ"רית, ופעילי ימין הפגינו בסמוך לביתה.
כשהוגשה עתירה בדרישה לחקור את הדלפת הסרטון, העבירה הפרקליטות הצבאית לבג"ץ, דרך פרקליטות המדינה, התייחסות רשמית ובה הסבירה כי נוהלה בדיקה פנימית, אך לא הצליחו למצוא את האחראי להדלפה. בחודש שעבר, במסגרת בדיקת פוליגרף שגרתית שביצע שב"כ לקצינה בפרקליטות, עלה החשד שההדלפה של הסרטון התבצעה באישור הפצ"רית.
היועמ"שית גלי בהרב-מיארה הורתה לפתוח בחקירה פלילית, בין השאר נגד הפצ"רית, בחשד להדלפה וחמור מכך - בשל החשד למסירת הצהרה שקרית לבג"ץ. לתומר-ירושלמי לא נותרה ברירה. "אישרתי הוצאת חומר לתקשורת בניסיון להדוף תעמולה שקרית נגד גורמי אכיפת החוק בצבא", כתבה בשבוע שעבר במכתב ההתפטרות שלה.
"צריך לראות את הסיפור הזה כשהוא על רקע האקלים הפוליטי בישראל", אומר פרקליט הצמרת. "אני כן מזהה שיפעת מהר מאוד נכנסה לפאניקה. הפגינו נגדה אז היא אמרה, 'בואו נראה לציבור מה החיילים עשו באמת'".
גם מי שמעריכים את תומר-ירושלמי מתקשים להכיל את המהלכים שעשתה. "יפעת כפי שהכרתי אותה ב-2002 בחיים לא הייתה עושה דבר כזה", אומר עו"ד כץ. "אני משער שהיא הייתה בסד לחצים מטורף. מימין באו אליה בטענות שהיא לא מגינה על חיילי צה"ל, שהיא רודפת אותם. משמאל אמרו שהיא מכסה על פשעי מלחמה, ואין כתבי אישום ואין מספיק חקירות, ומצד שלישי בית הדין הבינ"ל בהאג. היא בשר ודם לא סופרמן.
"אם יש לי ביקורת על משהו", מוסיף כץ, "זה שנעשתה בדיקה פנימית בפרקליטות. אני הייתי סגן פצ"ר. אם היו אומרים לי 'בוא תבדוק מי הדליף', הייתי אומר, אי-אפשר. מה, אתה חוקר? יש לך אמצעים טכניים? תגבה עדויות? יש דבר כזה קצין בודק, אבל פה לא בכדי נעשתה בדיקה פנימית, ולא הוציאו לגורם חיצוני".
"אי-אפשר להגיד שהביקורת נגדה לא מוצדקת", אומר עורך דין בכיר. "היא התנהגה כמו עבריינית ברף הכי נמוך. ההדלפה זה משהו שאפשר להגיד עליו 'החליקה', 'טעות מטופשת בשיקול דעת'. ההידרדרות המשמעותית מתחילה אחרי, עם מסכת השקרים והשיבוש. הדבר הנכון היה לקום ולהגיד 'אני החלטתי להדליף'. אבל לא. לשקר לכולם, כולל לוועדה בכנסת ובתצהיר לבג"ץ, ואז זה מתפוצץ במקרה בגלל הפוליגרף? ורק אז היא מתפטרת? ומה זה שהיא נעלמת וגם הטלפון נעלם? זו התנהגות עבריינית שהולכת ומסלימה".
יש מקום לחמלה בסיפור הזה?
"זה בטיעונים לעונש. היא ראש מערכת אכיפת חוק. זה פאקניג אלופה בצה"ל, הפרקליטה הצבאית הראשית. היא ריסקה לעצמה קריירה של 30 שנה, פעם אחת במעשה מטומטם ופעם שנייה במעשה עברייני. אתה תופס את הראש ואומר: איך בן אדם מתרסק ככה?"
ובכל זאת, החברים הקרובים מנסים להגן. "היא חששה לחייה", אומרת חברתה, "עמדה בלחצים לא אנושיים. כשהתגברו ההפגנות נגדה אנחנו, החברים, יכולנו לראות שלא טוב לה. אבל היא לא רצתה לשתף. היא תמיד ביקשה לא לדבר בנוכחותה על עניינים פוליטיים, צבאיים או מדיניים. מאוד שמרה על ההפרדה בין בית ועבודה וכיבדנו את זה.
"במקום להריע לה שהיא מראה לעולם את המוסריות של המדינה, את מערכת המשפט, יורדים עליה שהיא מדליפה. מכנים אותה 'הפושעת' ו'הבוגדת', בעוד שהיא הקצינה שנותנת בעולם ובהאג הגנה לנתניהו ולחיילים שלנו. אף בן אדם לא יכול לעמוד בלחצים האלו. יפעת אף פעם לא הגיבה. יכול להיות שזו הייתה טעות מצידה. מצד שני, מה את יכולה להגיד למפיצי רעל, שהאמת לא מעניינת אותם? זה היה ברור שיש פה מעשה מכוון, לעשות דמוניזציה למערכת החוק והמשפט".
החברים לא יודעים מה עובר על תומר-ירושלמי במעצר, אבל בהכירם אותה, הם יכולים לנחש. "בחורה שנתנה את חייה למען החוק והמשפט, עושה ימים כלילות ומה בסוף היא מקבלת? גם אם היא טעתה ושיקרה, על השקר הזה מגיע לה עונש מוות? את יודעת כמה קראו להרוג אותה? מדינה שלמה רודפת אותה. היא הודתה, התפטרה, תעמוד בפני הליך משפטי. תרדו ממנה. אבל בשביל האנשים האלו, יפעת היא רק ההתחלה. פרק ב' זו היועמ"שית ופרק ג' זה בג"ץ". ¿
