1. מבצע קרדיט לנתניהו
או: שכולם יידעו מי חיסל את נסראללה
בשעות אחר הצהריים של אחד מימי סוף ספטמבר אשתקד, נכנסה לאחד מבסיסי המודיעין במרכז הארץ שיירה מאובטחת בכבדות. בקרבת לשכת מפקד הבסיס, השיירה עצרה. מאחד הרכבים המשוריינים יצא ראש הממשלה בנימין נתניהו, וסביבו צוות מאבטחיו. רק מעטים ידעו מה מטרת הביקור: נתניהו הגיע לשם כדי לדון באחד הצעדים החשובים במלחמה - החיסול של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, שיצא לפועל כמה ימים מאוחר יותר. זה היה דיון חשאי ורגיש מאוד, עתיר משמעויות אסטרטגיות ונגיש למספר קטן של שותפי סוד, רובם קצינים בכירים מאוד.
זו הסיבה ששני קצינים בדרג ביניים שנכחו במקום - האחד שירת בעברו במטכ"ל, השני באיו"ש - הופתעו לראות מי יוצא מהדלת השנייה של הרכב המשוריין. הם הכירו אותו כקצין צעיר שבשנים האחרונות כיהן בתפקידים שונים בדובר צה"ל, סחב אחריו מוניטין שנוי במחלוקת, ואז יצא לאזרחות. קוראים לו אלי פלדשטיין, והוא הצטרף ללשכה בימיה הראשונים של המלחמה. הגדרת התפקיד שלו הייתה הדובר המדיני-ביטחוני של נתניהו.
לפלדשטיין, כמו לעובדים נוספים בלשכה באותם ימים, הייתה משימה. שבוע קודם לכן יצא לפועל מבצע הביפרים ומכשירי הקשר הממולכדים, אבל ראש הממשלה חש שהוא לא מקבל מספיק קרדיט על חלקו בפעולה המתוחכמת. בלשכה יצאו לעוד מבצע תודעה על הציבור הישראלי.
המהלך הראשון היה לנָכס את הקרדיט לנתניהו דרך רמיסת הקרדיט של השותפים האחרים, ואולי החשובים יותר באירוע, אלה שבאמת תיכננו והוציאו אותו לפועל. הנרטיב: נתניהו אישר את המבצע למרות התנגדויות במערכת הביטחון. יומיים אחרי מבצע הביפרים צייץ בשעה 14:51 ינון מגל כי "לפי מקורות זרים, הרמטכ"ל של ליכטנשטיין התנגד, שר הביטחון של ליכטנשטיין הסתייג, ראש סוכנות הביון שלהם תמך, וראש הממשלה הליכטנשטייני - אישר". הציוץ הזה הגיע זמן קצר אחרי פרסום ב"וואלה" כי הרמטכ"ל ושר הביטחון התנגדו לביצוע מהלכים התקפיים נוספים נגד חיזבאללה, זאת למרות לחצי ראש הממשלה נתניהו.
מאחורי הקלעים פרצה דרמה. גורם בכיר מאוד התקשר לנתניהו ואמר לו כי אם לא יכחיש מיד את הסיפור, גורמים צבאיים יוציאו הודעה מטעמם ויעמידו דברים על דיוקם: נתניהו הוא שהתנגד כל העת לביצוע פעולות כאלה וגם אחרות והיסס שוב ושוב. נתניהו נלחץ מהשיחה, ולשכתו פירסמה הודעה שמכחישה את הסיפור ב"וואלה" ואת הציוץ של מגל. "הפרסומים לגבי דיונים פנימיים בימים האחרונים אינם נכונים", נאמר בה.
בלשכת רה"מ החליטו על כיוון שונה: "לסמן מראש טריטוריה", כפי שנאמר באחד מהדיונים הפנימיים בלשכה, כלומר לא לצאת נגד הצבא, אבל לנסות "לקחת בעלות" על האירועים סמוך מאוד להתרחשותם - ואם אפשר, אפילו לפני.
בסוף ספטמבר, בדיון סודי עם ראשי מערכת הביטחון, מתקבלת ההחלטה לצאת לסדרת התקפות נוספת נגד חיזבאללה. פלדשטיין רומז לבאות, כדי שיובן מי פה קיבל את ההחלטה. פלדשטיין מתדרך את קבוצת העיתונאים שעימה הוא שומר על קשר הדוק. "גורם מדיני על המשך המערכה בלבנון: 'מי שלא יבין בכוח יבין ביותר כוח'". אחר כך הוסיף: "התקיפות העוצמתיות נגד חיזבאללה החלו בעקבות דיון שנערך במוצ"ש בחצות הלילה, צה"ל הציג בדיון שלוש אפשרויות כיצד לפעול. נתניהו נעמד, כתב על הלוח אופציה רביעית, וביקש שיוכנו תוכניות על פי הצעתו".
המסר נקלט. באותו יום מופיעה ב"ישראל היום" הכותרת: "גורם מדיני על התקיפות בלבנון: 'מי שלא מבין בכוח - יבין ביותר כוח'". בגוף הידיעה מפורט כי "התקיפות העוצמתיות נגד חיזבאללה החלו בעקבות דיון שנערך במוצ"ש בחצות הלילה, בו נתניהו ביקש שיוכנו תוכניות לפי הצעתו".
למחרת כבר נדון בקריה המבצע לחיסול נסראללה. הפעם זו פעולה שבלשכה לא מוכנים שהקרדיט שלה יתפספס. למרות ששב"כ קבע כבר באפריל "אי-התאמה ביטחונית" לפלדשטיין, כלומר שאין לו סיווג ולכן אסור לו לעבוד בתפקיד או להיכנס לאזורים ממודרים - הוא מתלווה לנתניהו לבור ומקבל עדכון על הדיונים. יתרה מזאת, הוא משתמש בו למבצע התודעה, ומעביר לכתבים מסר ממתיק סוד: "ראש הממשלה נתניהו כבר שעות בבור חיל האוויר בקריה". אחר כך הוסיף: "ראש הממשלה נתניהו בהתייעצות ביטחונית: לא להוריד את הרגל מהגז".
בדיונים לפני חיסול נסראללה היה חשש גדול שהוא עומד לעזוב את הבונקר, וההזדמנות תוחמץ. זה לא הפריע לפלדשטיין לשלוח לעיתונאים את המסר כי ראש הממשלה אמר: "כולם על הכוונת". ואז הוסיף פלדשטיין: "הכוונה לנסראללה, כמובן". הדברים פורסמו, ובצבא נדהמו. "רצינו למרוט את השערות מרוב ייאוש ועצבים", אומר קצין מודיעין בכיר
הכל נבנה לקראת לקיחת הקרדיט על החיסול הקרוב של נסראללה. למחרת, כאמור, מגיע ראש הממשלה לדיון החשאי בבסיס המודיעין. לפני שמתחילה הישיבה בבסיס, פלדשטיין מעדכן את קבוצת העיתונאים בשם "גורם ביטחוני בכיר", כי הפעולה הנרחבת לחיסול משגרי חיזבאללה וכל שאר הפעולות שביצעה ישראל באותם ימים בלבנון "זה רק הפרומו. יש לנו עוד עשרות אלפי מטרות". אחר כך הוסיף כי "ממשיכים בכל הכוח עד להחזרת התושבים הביתה".
בתוך חדר הישיבות המתינו ראש אמ"ן, מפקד 8200, מפקד חיל האוויר, ועוד שורת קצינים בכירים. הדיון על חיסול נסראללה היה דרמטי: מצד אחד, ברור כי מהלך כזה פירושו מלחמה כוללת מול ארגון הטרור; מצד שני, היו קצינים שאמרו בישיבה כי הפעולה עדיין לא מוכנה מבחינה מבצעית. ואז התפתחה דרמה נוספת: גורמי מודיעין הביעו חשש עמוק שההזדמנות לחיסול נסראללה עומדת לחמוק, מפני שעוזריו של נסראללה מפעילים עליו לחץ לעבור לבונקר אחר. "העסק היה על בלימה, על הקצה שבקצה. מצד אחד אנחנו עדיין לא לגמרי מוכנים, מצד שני, עוד שנייה הוא מתאדה לנו", אומר אחד מהגורמים הבכירים שהיו מעורבים בתכנון הפעולה. גורמים בכירים בקהילת המודיעין הביעו חשש מפני פרסום מכל סוג ש"עלול להזיז את המחוג מעבר לרף, ועוזריו של נסראללה, שקוראים עיתונים וצופים בטלוויזיה, יצליחו לשכנע את הבוס (לעזוב למקום אחר - ר"ב, י"ר)". ההחלטה הייתה שלא לבצע מיד, לתת לצה"ל עוד יממה לשפר את סיכויי ההצלחה שעמדו על 70 אחוז - הערכה גבוהה, אבל לא מספיקה כשמדובר על מטרה כזו וסיכונים כאלה - ולהיפגש למחרת כדי להחליט.
הפעם פלדשטיין לא נכח בישיבה, אבל מיד אחריה מבצע הקרדיטים נמשך. ברשימת התפוצה שלו עם העיתונאים הוא כותב: "ראש הממשלה נתניהו בהתייעצות ביטחונית סגורה לפני הקבינט: 'כולם על הכוונת'". ואז, אם במקרה מישהו מקבוצת העיתונאים לא הבין על מה ומי מדובר, פלדשטיין הוסיף: "הכוונה לנסראללה, כמובן". כלומר, בעוד שבמערכת הביטחון חוששים שנסראללה יחמוק מהבונקר – הדובר פלדשטיין מספר שהוא על הכוונת.
חלק מהעיתונאים הרימו את הכפפה. "ראש הממשלה על האפשרות לחסל את נסראללה: 'כולם על הכוונת'", פורסם כמה דקות מאוחר יותר בערוץ 14. ב-ynet פורסם כי בהתייעצות ביטחונית סגורה, "שיגר ראש הממשלה בנימין נתניהו איום כלפי מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, ואמר 'כולם על הכוונת'".
העיתונאים, כמובן, פשוט העבירו מידע שנמסר להם מלשכת ראש הממשלה. אבל בצבא השתוללו. "רצינו למרוט את השערות מרוב ייאוש ועצבים", אומר קצין מודיעין בכיר שהיה שותף במבצע. "אנחנו מסבירים כמה חשוב לשמור על סודיות מוחלטת, כי עוד שנייה הוא בורח לנו לבונקר אחר, והנה הוא מקבל אזהרה מפורשת, בציטוט של ראש הממשלה, בתפוצה של חלק גדול מכלי התקשורת המרכזיים בישראל, ואפשר להשתגע איך ומאיפה זה דלף". אדם ששירת בעבר בתפקיד בכיר מאוד במערך ביטחון המידע של צה"ל אומר כי "קשה להפריז בחומרה של הדברים האלו, ומה היה קורה לכל אחד אחר לו היה נחקר בנושא".
יומיים לאחר מכן, ב-18:20 הפציץ חיל האוויר את הבונקר של נסראללה, ומנהיג חיזבאללה חוסל. למזלה של ישראל, הוא לא שעה למסרים המרמזים על מותו הקרב, שלשכת רה"מ פיזרה בנדיבות. אבל המבצע של אנשי הלשכה הצליח, והטעות שהייתה במבצע הביפרים לא תחזור: הפעם המסר של מי הקרדיט על חיסול נסראללה כבר נקבע במסמרות. ואם חלילה מישהו פיספס, נתניהו מיהר להוציא הודעה מצולמת, שבה הוא מודיע: "נתתי את ההנחיה - ונסראללה כבר לא איתנו".
× × ×
הסיפור על מבצע התודעה הזה, שעלול היה להביא להחמצת ההזדמנות לחסל את נסראללה, הסתתר בתוך אוצר עיתונאי בלום שהגיע לידינו לפני כמה שבועות: קובץ מרוכז, ובו מאות הודעות ווטסאפ שהחליף אלי פלדשטיין עם קבוצת עיתונאים שגיבש סביבו. ההודעות הללו מאפשרות הצצה פנימית נדירה לתוך מה שבאמת עניין והעסיק את צמרת לשכת ראש הממשלה אפילו בימים של מלחמה. מההודעות הללו עולה כיצד אנשים בלשכה לא בחלו בדבר - לא בהפצה של מידע מסווג, לא בעיוות של מודיעין, ולעיתים, כפי שעולה מכתב האישום בפרשת ה"בילד" - גם לא בעבירות לכאורה על החוק. כמעט הכל היה כשר כדי שהציבור הישראלי יחשוב את מה שבלשכה רצו שהוא יחשוב. גם אם הקשר למציאות רופף או לא קיים כלל.
בעגה המקצועית קוראים לזה "מבצעי תודעה": הפעולות שנעשות בשלל אמצעים - כדי להנדס את התפיסות של הציבור. לא ניתמם: כל ראשי הממשלה בישראל, עוד מימי דוד בן-גוריון, עסקו בהעברת מידע לעיתונאים באופן שפרסומו ישרת אותם. אבל נדמה שלא הייתה לשכה שהפכה את מבצעי התודעה לשיטת הפעולה הסטנדרטית, שיכללה אותה ולקחה אותה לקצה - ולפעמים מעבר.
רוב גיבורי הכתבה - הדובר אלי פלדשטיין, מנהל הקמפיין של הליכוד לשעבר ישראל (שרוליק) איינהורן, יועץ התקשורת יונתן אוריך - מוּּכּּרים כבר לציבור מפרשות ה"בילד" וקטארגייט, ולא בכדי. גם שם היה מדובר במבצעי תודעה, רק ששם הם הסתבכו.
השבוע, באמצעות אוסף ההודעות של הדובר פלדשטיין, שיחות עם גורמים בכירים במערכת האכיפה וקהילת המודיעין, וחומרים נוספים שהגיעו למערכת, אנחנו צוללים לחמישה ממבצעי התודעה שנוהלו בלשכת ראש הממשלה בשנתיים האחרונות. חלקם מתפרסמים כאן לראשונה, באחרים נחשוף גילויים חדשים. כולם יחד מגלים איך ניסו בלשכה החשובה במדינה להנדס את המחשבות של אזרחי ישראל.
2. מבצע לטרפד ולברוח
או: עסקת החטופים קרסה, אבל נתניהו לא אשם
ממאות הודעות הווטסאפ של פלדשטיין שהגיעו לידינו עולה כי אחד ממבצעי התודעה המרכזיים ביותר שניהלה הלשכה לאורך כל השנה והחודשיים שהיה בתפקיד מתחילת המלחמה ועד שנעצר - היה נגד עסקת החטופים. נתניהו, כידוע, הבטיח לציבור את "הניצחון המוחלט": אין חמאס, אין נשק, ומישהו - לא ברור מי, העיקר שלא ישראל - מטפל בכל בעיותיה של עזה. אלא שלכולם היה ברור שעסקת חטופים פירושה גם סיום המלחמה, ללא אותו "ניצחון מוחלט". מה עושים? מבצע תודעה נגד העסקה.
הנה דוגמה. ב-3 ביולי 2024 העביר חמאס תשובה חיובית עקרונית על ההצעה הישראלית מ-27 במאי. היו עדיין מחלוקות, אבל באותה עת זו הייתה הנקודה הכי קרובה להסכם. במערכת הביטחון, בקהילת המודיעין ובמיפקדת החטופים של ניצן אלון הייתה תקווה ש"יש עם מה לעבוד", ושעם עוד קצת מאמץ משני הצדדים, תהיה גם עסקה שתשיב את 120 החטופים שהיו אז בעזה.
גם בלשכת ראש הממשלה הכירו את תוכן התגובה, ופלדשטיין מתחיל לעבוד. עוד לפני שבכלל מגיעה תשובת חמאס, מעביר פלדשטיין לעיתונאים מסר כי "גורם ביטחוני בכיר" אומר: "חמאס ממשיך להתעקש על סעיף עקרוני במתווה שימנע מישראל לחזור להילחם לאחר שלב א'". הוא מוסיף כי "ישראל תמשיך במשא ומתן תוך כדי המשך הלחץ הצבאי והמדיני, כדי להביא לשחרור כל 120 חטופינו, החיים והחללים כאחד". כלומר, מול הקונצנזוס של קהילת המודיעין שזו הנקודה הקרובה ביותר לעסקה, צץ לפתע “גורם ביטחוני”, שאומר בדיוק ההפך.
אחרי רצח החטופים במנהרה, בלשכה נלחצו: איך יסבירו שלא הייתה עסקה בגלל ציר פילדלפי? אז יצאו למבצע תודעה. נתניהו סיפר שקיים חשש שחטופים יוברחו מתחת לציר, ב"ג'ואיש כרוניקל" פירסמו "מסמך" על כך, ושרה נתניהו ציטטה את הפרסום בפגישה עם משפחות חטופים, שנתקפו חרדה. אלא שבמודיעין לא היה שום מידע על הברחה כזו, להפך: שם ידעו כי המנהרות נסתמו הרבה קודם, בפעולה ישראלית-מצרית משולבת
אבל הציבור כבר חשדן. בהפגנות ובחלק מכלי התקשורת מטילים על נתניהו את האחריות על טרפוד העסקאות, בכך שהוא מוסיף תנאים וסעיפים להצעות. צריך להישען על מישהו אחר, למשל על ראש המוסד דדי ברנע. ב-11 ביולי מעביר יועץ ראש הממשלה ומקורבו, יונתן אוריך, לדובר פלדשטיין ציטוטים שלכאורה נאמרו זה עתה בישיבת הקבינט על ידי ברנע. הציטוט שמעביר אוריך דרמטי: "בלי הסעיפים שראש הממשלה נתניהו מתעקש עליהם לא נוכל לחדש את המלחמה, ובלי זה לא ננצח ולא נחזיר את כל החטופים. זה מה שדרוש לטובת מדינת ישראל", אומר כביכול ראש המוסד. פלדשטיין מעביר לעיתונאים, ואלו מפרסמים אותם בכותרות ענק, ובצדק; אם ראש המוסד אומר כאלו דברים, ראוי שהציבור יידע. זאת למרות שהדיונים בקבינט, בוודאי דברים שאומר שם ראש המוסד בנושא רגיש כמו החטופים - כולם בסיווג סודי ביותר.
כמה דקות לאחר מכן מתקשרת דוברת המוסד לעיתונאים שפירסמו, ומודיעה להם שהציטוט שקרי לחלוטין. אחד הכתבים זועם על פלדשטיין, שמכדרר לאוריך. אוריך מתעקש שהדברים נאמרו בדיוק כפי שהם מופיעים בפרוטוקול. פלדשטיין חוזר לכתב, שחש נבגד: "אמר! מילה במילה! אנחנו ברזל על זה. הכל אמת". לא משנה שברנע בכלל דיבר על משהו אחר.
חולפים כמה שבועות. שר הביטחון גלנט הופך לנציג הממשלה הבכיר ביותר שתומך בעסקת חטופים, וטוען כי המשך המלחמה מסכן את חייהם. הלשכה מיד מטרגטת אותו. ב-29 באוגוסט מתדרך פלדשטיין את העיתונאים כי "שני שרים בכירים בקבינט לאחר הדיון הלילה: גלנט איבד את זה לגמרי, שר ביטחון לא יכול לאבד עשתונות בדיון בקבינט".
ואז החליטו בלשכה שזה הזמן לשלוף את האס שלהם. מזה זמן שבשמי העיתונות מנצנץ כוכב חדש: כתב ב"ג'ואיש כרוניקל" הבריטי בשם אֶֶֶלון פרי, אבל שמו האמיתי אלי יפרח. ה"כרוניקל" הוא העיתון היהודי הוותיק בעולם, ובינואר 1896 בנימין זאב הרצל פירסם בו את המאמר "פתרון לשאלת היהודים", שכלל את המשפט "אין זו אגדה, אף לא מקסם שווא וכזב", על חלום המדינה היהודית. מאז העיתון הלך ואיבד את דרכו, אבל איכשהו ליפרח היו סקופים מרעישים. הוא סיפר על סוכנים חיים שדיווחו על מיקומו של מוחמד דף טרם חיסולו (ולא הסביר איך הם יצאו בחיים מפיצוץ של מאות טונות חומר נפץ); דיווח על מאות מתנדבים בעזה שמשתוקקים להתנדב למודיעין הישראלי (בשב"כ עוד מחכים להם); ופירסם כי לפני חיסולו של איסמעיל הנייה בטהרן, טיפסו סוכנים ישראלים בבגדים ירוקים על העצים וכך הוסוו שם (לישראל, מסתבר, יש מרגלים-זיקיות).
לא ברור מי בדיוק הזין את יפרח בסיפורי הבדים האלו, אבל הוא גויס גם למבצע התודעה של לשכת רה"מ נגד עסקת החטופים. ב-28 באוגוסט 2024, אחרי שנתניהו סיכל את האפשרות לעסקה כשהציב תנאים חדשים, פירסם יפרח כתבת שער ש"מסבירה" מדוע סינוואר לעולם לא יסכים לעסקה. יש רק 20 חטופים שנותרו בחיים, הוא דיווח, והם כולם כפותים ליד סינוואר כתעודת הביטוח האישית שלו, ולכן אין סיכוי שישחרר אותם. גם כלי תקשורת אחרים שמקיימים קשר קרוב עם הלשכה פירסמו ידיעות על מספר חטופים חיים נמוך בהרבה מהערכת המודיעין באותה עת. כמה לילות טרוטי שינה נגרמו למשפחות החטופים בגלל הפרסומים האלו? זה פחות חשוב. העיקר שמבצע התודעה נגד העסקה יצליח.
נזכיר רק כי בינואר השנה, בעסקה השנייה, שוחררו 30 חטופים חיים, ובעסקה שאחריה, 20 נוספים. סינוואר חוסל כשאף חטוף לא כפות לידו. וה"ג'ואיש כרוניקל"? הוא עתיד לשמש ככלי בעוד מבצע תודעה של הלשכה.
3. מבצע פילדלפי
או: שישה חטופים נרצחו? לא נזוז מהציר
ב-29 באוגוסט 24', כך לפי הדוח הפתולוגי, רוצחים מחבלי חמאס את ששת החטופים במנהרה ברפיח. אם העסקה הייתה יוצאת לפועל, לפחות חלקם היו אמורים להשתחרר. אבל נתניהו הוסיף תנאים - בראשם את ההישארות בציר פילדלפי - והעסקה נתקעה. בישראל הזעם עצום; מאות אלפים משתתפים בהפגנות ברחבי הארץ.
אבל פלדשטיין לא מודאג. לכתב ששואל לשלומו הוא עונה "אש", ובהמשך מרגיע: "אל דאגה. נציל ת’מדינה. נעבור גם את זה". מספר שניות לאחר מכן מתבהר מה הוא מתכוון שצריך לעבור - פלדשטיין וגורמים אחרים מהלשכה התיישבו מחוץ לחדר ישיבות הקבינט. המטרה המיידית: שר הביטחון, שאזהרותיו התגשמו. לצייר אותו כוותרן, מי שנכנע לדרישות חמאס. "יש מתקפה על גלנט בקבינט. אתן ציטוטים תכף", מבשר פלדשטיין לעיתונאים ברשימת התפוצה שלו.
ואז מתחיל האירוע המוזר הבא: עובד אחר בלשכה, שיש לו סיווג ביטחוני ויכול להיכנס לחדר דיוני הקבינט, יצא מדי פעם עם דפים, עליהם רשם את תוכן ההתקפה המתוזמרת על גלנט שהתחוללה בקבינט. אחר כך כמה מאנשי הלשכה העתיקו מתוך הדפים לטלפונים, והפיצו. כל זה, להזכיר, מישיבה שמסווגת סודי ביותר.
אחד אחרי השני חברי הקבינט השמיעו בקבינט את המסר, והוא יוצא החוצה ומתפרסם. השר סמוטריץ' אומר: "אם ניכנע לדרישות חמאס כפי שרוצה גלנט - הפסדנו את המלחמה". השר כ”ץ: "צריך לגבות מחמאס מחיר כבד במקום לתת ויתורים. אסור ליצור משוואה של 'רצח חטופים = ויתורים'". המשתתפים האחרים אומרים פחות או יותר אותו דבר. רגע אירוני במיוחד נרשם כשפלדשטיין משגר גם את המסר של השר אלי כהן: "צריך לשדר עוצמה ונחישות. ההדלפות מהקבינט האחרון פוגעות במו"מ ובמלחמה". ואז הציטוט מודלף.
אחד הכתבים שואל את פלדשטיין אם "הכל בֶטון", כלומר האם הדברים אכן נאמרו בקבינט. פלדשטיין מבהיר: "כן, מבפנים. מדויק. חותם על הכל".
אבל המתקפה על גלנט כבר לא מספיקה, והלשכה בפאניקה. "היה להם ברור שרואים להם, שכל הציבור מבין שלחץ צבאי לא משחרר חטופים אלא הורג אותם", אומר אדם שהיה נוכח פיזית בלשכה באותו שבוע. "היו שם ויכוחים מה צריך לעשות ומתי, כולל כאלה שאמרו שצריך לחשוב על עסקת שחרור חטופים, שהייתה בת-השגה, אם התנאים הנוספים של נתניהו היו נמחקים. אבל בסוף ראש הממשלה החליט שעושים בדיוק את ההפך - ומתקיפים חזרה בכל הכוח".
וכך היה. בלשכה יוצאים למבצע תודעה חדש, שתכליתו להרחיק את רצח ששת החטופים מראש הממשלה. בעיקר צריך לטפל בעניין ההתעקשות של נתניהו על ציר פילדלפי, הסיבה המרכזית שלא הייתה עסקה. יום למחרת הרצח כבר מתדרך פלדשטיין את העיתונאים בשם "גורם בצוות המשא ומתן": "נוצר רושם מוטעה ושגוי בציבור שאין עסקה בגלל שישראל מתעקשת על כך שצה"ל יישאר בפילדלפי, וזה פשוט שקר ועבודה בעיניים. כרגע אין עסקה כי חמאס לא רוצה עסקה. חמאס מתעקש על סיום המלחמה ויציאה מוחלטת של צה"ל מעזה".
מדובר בשקר, אבל גם ככזה הוא לא ממש עובד, והמסרים מהלשכה מתנפצים מול דמעותיהן ודבריהן הנוקבים של משפחות ששת הנרצחים. בלשכה מבינים: חייבים לשנות את התודעה לגבי ציר פילדלפי. המצב קשה, אז כצעד ראשון הולכים על מהלך דרסטי: נתניהו יעלה לשידור. אז נולד "נאום ציר פילדלפי" עם השקף המפורסם, שבו ניסה נתניהו להסביר כי "ציר הרשע צריך את ציר פילדלפי", ולכן הוא נכס מהמעלה הראשונה. שם גם עולה לראשונה הטענה שבמנהרות תחת הציר הזה חמאס יכול להבריח את החטופים לאיראן או לתימן. אין שום חומר מודיעיני שמצביע על כוונה כזו, ואפילו להפך: המודיעין טוען כי כל המנהרות מתחת לציר, שחיברו בין עזה וסיני, פוצצו או נסתמו זמן רב לפני, בפעולה ישראלית-מצרית משולבת. גם רבים מאנשי מערכת הביטחון לא מייחסים לציר הזה משמעות מיוחדת, וטוענים שאין שום מניעה לסגת ממנו. עובדה: עד יולי 24’, אף אחד, גם לא נתניהו, לא מזכיר אותו. אבל זה לא משנה: יש מבצע תודעה, ובלשכה מתכננים הפצצה.
השבוע אנו מפרסמים כיצד המהלך הזה החל. מיד אחרי מסיבת העיתונאים, ואחרי שנתניהו חזר בראיון לרשת “פוקס” על סיפור הכוונה להבריח את החטופים במנהרות, פירסם הכתב יפרח ב"ג'ואיש כרוניקל" את המעשייה שנתפרה בלשכה: "חשיפה" של מסמך של חמאס, "שישראל תפסה", ובו התוכנית הסודית של סינוואר להבריח את עצמו ואת החטופים ל"איראן או תימן". יום למחרת נפגשה שרה נתניהו עם משפחות חטופים, וכבר ציטטה להם את הפרסום ב"כרוניקל", שמצטט את טענת בעלה שאסור לסגת מפילדלפי. כמה מהמשפחות נתקפו חרדה של ממש מהאפשרות הזו, ופנו למערך השבויים והנעדרים בדרישה לעדכן אותם על החשש הנורא, החדש הזה.
בלשכה היה גורם שאמר כמה הוא גאה בהצלחת כל המהלך הזה. אבל אז הגיע הפרסום ב"ידיעות אחרונות", שלפיו כבר אין מנהרות מתחת לציר, אין כל מודיעין על כוונה להבריח חטופים, וכל הסיפור הוא המצאה אחת גדולה. ב"ג'ואיש כרוניקל" נלחצו, פתחו בבדיקה, והעיתון עבר טלטלה עזה כשהתברר שלא רק הכתבה הזו של יפרח מסולפת. כמה מבכירי הכתבים בעיתון עזבו, יפרח עצמו פוטר, כתבותיו נמחקו, והעיתון שפעם הרצל כתב בו ספג מכה אנושה לאמינותו.
אגב, בדיוק בנקודת הזמן הזו גם נולדת ההסתבכות של אנשי הלשכה בפרשת ה"בילד". בעת שנתניהו התאמן לקראת "נאום פילדלפי", רואה אותו פלדשטיין ומספר לו - כך העיד לימים - שהגיע אליו מסמך סודי, שהושג באמצעות מקור מודיעיני, ו"עובדים על להוציא אותו החוצה". התרגום העברי של המסמך הועבר לפלדשטיין על ידי הנגד ארי רוזנפלד. רוזנפלד, כך לדברי פלדשטיין, הסביר לו שהמסמך מראה כי חמאס מרוצה מהמחאה וכלל אינו רוצה עסקה. כשהמסמך נפסל בצנזורה, כך לפי כתב האישום, שואל פלדשטיין את אוריך כיצד ניתן להדליפו לתקשורת הזרה, וכך לאפשר את פרסומו גם בארץ. אוריך מפנה אותו לאיינהורן, שיושב בסרביה ובעל קשרים עם עיתונאים באירופה. איינהורן עושה את הקישור ל"בילד" הגרמני, והמסמך מתפרסם. בפרסום בעיתון נאמר כי מדובר במסמך אסטרטגי של סינוואר, לא פחות, שבו נטען כמה המחאה מסייעת לארגון הטרור, וכי חמאס איננו רוצה כלל בעסקה. בדיוק המסר שמבצע ההשפעה הזה צריך.
בישיבת הממשלה ביום ראשון נתניהו נושא נאום שהכינו לו אוריך ופלדשטיין, ובו - הפלא ופלא - הוא מצטט את הפרסום ב"בילד" ומציג אותו כתוכנית חמאס "לזרוע פירוד בתוכנו, להפעיל לוחמה פסיכולוגית על משפחות החטופים, להפעיל לחץ פוליטי פנימי וחיצוני על ממשלת ישראל, לקרוע אותנו מבפנים ולהמשיך במלחמה עד להודעה חדשה, עד תבוסת ישראל". המסר ברור: המחאה - זו שהתעצמה מאז רצח ששת החטופים - משרתת את חמאס.
אלא שאז מבצע התודעה הזה מסתבך. ראשית, התברר שהמסמך שהודלף ל"בילד" היה חלקי, והוצג בצורה מסולפת אם לא שקרית. הוא נכתב בידי אדם בדרג ביניים, ספק גדול מאוד אם סינוואר בכלל ראה אותו, והוא כנראה בעל חשיבות נמוכה מאוד, בעיקר כי ברור שההצעות שבו, שנכתבו באפריל, לא התקבלו. זה עוד מסמך מבין מיליונים שהושגו במלחמה. לנוכח חשיבותו השולית הוא כלל לא הופץ, גם לא לבעלי תפקידים בכירים בצה"ל.
אבל הייתה כאן בעיה אחרת, חמורה בהרבה: עצם הדלפת המסמך ואחר כך גם הדלפת המסמך המקורי בערבית היה עלול להסגיר מקור מודיעיני רגיש של ישראל בתוך חמאס. זה מה שגרם למערכת הביטחון לפתוח בחקירה, שהסתיימה בכתב אישום חמור נֶגד הנָגד רוזנפלד ונֶגד הדובר פלדשטיין. "מדובר במידע מסווג בדרגת סודיות גבוהה ביותר, אשר הושג באמצעות אמצעי מודיעיני סודי, שהיה בחשיפתו כדי לסכן את ביטחון המדינה וחיי אדם", כפי שנאמר במסמך פנימי של פרקליטות המדינה בפרשה. אבל כל זה היה פחות חשוב באותו רגע. הדבר היחיד שכן היה חשוב, כתיאורו של אותו מסמך, היה "יצירת השפעה תקשורתית על השיח הציבורי בישראל בנושא החטופים, באופן שמשרת את האינטרס הפוליטי של ראש הממשלה באותה עת. זאת לנוכח ביקורת ציבורית שהתעוררה באותו הזמן בעקבות פרסום הירצחם של שישה מהחטופים שהוחזקו בעזה".
אחד ממבצעי התודעה לטובת קטאר שנוהלו מהלשכה היה נגד מצרים. בין המסרים שפלדשטיין העביר לעיתונאים ונחשפים כאן לראשונה: "זו הזדמנות להסיר את המסכה מעל פני המצרים", וגם "קציני הצבא המצרי התעשרו מהברחת נשק לחמאס". המסרים הללו פורסמו, ותרמו למשבר חריף מול קהיר
השבוע פורסם כי בפרקליטות החליטו שגם נגד היועץ אוריך יוגש כתב אישום. כתב האישום הזה נולד מהשלב השני של מבצע ה"בילד". הרעיון היה שאחרי הפרסום בגרמניה כלי התקשורת בישראל יהדהדו את המסמך, ואז אנשי הלשכה ישתלו מסר נוסף: שהמסמך החשוב הזה הוסתר מהדרג המדיני. עוד הזדמנות לנגח את הצבא. זה כמובן עוד שקר, כי גם בתוך צה"ל המסמך כלל לא הופץ, לא לרמטכ"ל ולא למפקדים בכירים, פשוט כי הוא לא מסמך חשוב.
אלא שאז הגיעה עוד הסתבכות. ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet נחשף כי כל הפרסום ב"בילד" רצוף שקרים וסילופים. במערכת ה"בילד" נלחצו, ודרשו לקבל לידיהם את המסמך המקורי בערבית. זה הלחיץ את הלשכה: אם הפרסום ב"בילד" קורס, כל המבצע קורס.
איינהורן התקשר לפלדשטיין ולחץ עליו, וזה בתורו התקשר לנָּגד רוזנפלד, שאחרי שכנועים רבים נכנס למאגר המידע הסודי ביותר של המודיעין עם סיסמה של חייל אחר, הדפיס את המסמך, ביחד עם עוד שני מסמכים מסווגים מאוד, ומסר אותם לפלדשטיין.
כאשר פלדשטיין עידכן את אוריך וגורמים נוספים בלשכה שהשיג את המסמכים, הוא העלה רעיון: במקום למסור אותו לכמה עיתונאים כ"הוכחה", להעביר אותו דווקא לפרסום ב-ynet, כלומר שדווקא כלי התקשורת שקיעקע את הפרסום ב"בילד" - יעניק לו תעודת כשרות. אוריך אומר לפלדשטיין: "סע. בוא ננסה". שלוש המילים האלו הן בבסיס ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום, כי לכאורה מדובר באישור להדליף מסמך סודי.
כדי להסתיר את מעורבותו ומעורבות הלשכה, פלדשטיין גייס אדם שלישי, איש תקשורת המקורב אליו. המקורב התקשר לעורך בכיר וטען שמקור שלו, שנרמז שהוא איש מערכת הביטחון, מחזיק במסמך ומוכן למסור אותו אם הסיפור ימוסגר על פי הדרישות. מה הדרישות? שלא יירמז בכתבה ב-ynet שהפרסום בבילד לא היה נכון, ויובהר שאכן המסמך לא הובא לידי הדרג המדיני. בהמשך אף העלה המקורב את המקור שלו, שחזר במו פיו על הדברים וניסה לשכנע.
ב"ידיעות אחרונות" לא ידעו שאותו מקור ביטחוני הוא למעשה פלדשטיין, אבל סירבו להצעה בתנאים שהוצגו. פלדשטיין פנה ל"ישראל היום", שפירסם את המסמך לפי התנאים.
4. מבצע קטאר טובה ליהודים
או: המסרים מדוחא, הווטסאפים מדוׂבר נתניהו
תוך כדי החקירה בתיק הדלפת המסמך הסודי ל"בילד" מתחילה להתברר פרשה אחרת: קטארגייט. התקציר: לשרוליק איינהורן, שיושב היום בסרביה, יש חברה שעוסקת בקמפיינים בינלאומיים. עוד מ-2021 עובדים איינהורן ואוריך בקמפיין ענק לשיפור תדמית קטאר בעולם, שנמשך גם במהלך 2023 ו-2024. אחרי מתקפת חמאס, נוסף פרויקט חדש ועצום, שבו שותף גם הלוביסט האמריקאי מטעם קטאר, ג'י פוטליק. לצורך הפרויקט הזה שוכרים את שירותיו של פלדשטיין כדי לקדם מסרים שממשלת קטאר ביקשה להפיץ לציבור הישראלי. כל זאת קורה במהלך המלחמה, בשעה שקטאר היא מצד אחד מדינה שמארחת את צמרת חמאס, ומצד שני מתווכת במו"מ הרגיש בין ישראל לארגון הטרור.
במסמך פנימי, המתפרסם כאן לראשונה, נכתב איך רואים בפרקליטות את הפרשה: "פרשת קטארגייט עניינה בחשדות לחדירתם של אינטרסים קטאריים אל תוככי לשכתו של ראש הממשלה ולהשפעתם על יועציו הקרובים של ראש הממשלה, בזמן מלחמה". הכספים שאוריך ופלדשטיין קיבלו מקטאר היו לפי החשד "בסכומים גבוהים ממקורות שונים, תוך הסוואת מקור הכספים, לשם קידום אינטרסים של קטאר בישראל ובמדינות נוספות, וזאת במקביל לעבודתם כיועצי תקשורת של ראש הממשלה ותוך ניצול תפקידם בלשכת ראש הממשלה, קרבתם לראש הממשלה והמידע המצוי בידיהם מכוח תפקידם זה".
פלדשטיין שולח את המסרים של הקמפיין הקטארי כפי שקיבל מאיינהורן לאותה קבוצת עיתונאים, שמכירים אותו באותה עת כדובר ראש הממשלה וכפי שהוא שולח כל הודעה אחרת. באותה עת לעיתונאים אין דרך לדעת כי מקור המידע הוא לא בלשכה שבירושלים, אלא בלשכה כלשהי בדוחא. נתניהו, נציין, טען בעדותו במשטרה כי כלל לא ידע שאוריך ופלדשטיין מקבלים כסף מקטאר. כך או כך, שני מבצעי תודעה נוספים התנהלו מתחת לאפו בלשכה: האחד מבצע לטובת קטאר; השני מבצע קטארי נגד מצרים.
מבצע התודעה לטובת קטאר נועד להציג אותה כגורם אזורי חשוב, מתון, ומעורב בהליכים דיפלומטיים מורכבים ורגישים. הנה דוגמה למסר כזה: באוגוסט 2024 שלחו האמריקאים כוחות למזרח התיכון, כולל שתי נושאות מטוסים. זה היה אחרי חיסולו של איסמעיל הנייה בטהרן, כשבממשל ביידן חששו מתגובה חריפה של איראן, וביקשו להרתיע אותה. קטאר קפצה על ההזדמנות מיד. שרוליק איינהורן העביר לפלדשטיין ציטוטים מפגישה בין בכיר אמריקאי לבכיר ישראלי - לא ברור מי הם היו ואם בכלל הפגישה הזו התקיימה. אבל פלדשטיין, שמבחינת העיתונאים מולו הוא דובר ראש הממשלה, הפיץ את המסרים האלו, לטענתו בכלל מבלי שידע כי קטאר מעורבת. המסרים, שמופיעים באוסף הווטסאפים שהגיע לידינו, נחשפים כאן לראשונה: "כל מטוסי ה-F-22 שהאמריקאים הביאו לאזור ממוקמים בקטאר", שיגר פלדשטיין, כדי להראות כמה ארה"ב קרובה לקטאר. "האמריקאים ישאירו 2 נושאות מטוסים באזור עדיין", הוסיף. וגם מסר שהבכיר האמריקאי אמר לבכיר הישראלי: "קטאר היא בעלת הברית החזקה והאמינה ביותר של ארצות-הברית והמערב".
שטף המסרים בנושא ממשיך לזרום. "קטאר מעולם לא שינתה את עמדתה, בניגוד למדינות אחרות באזור", הפיץ פלדשטיין בשם עוד דוברים אנונימיים. "לדוגמה, סעודיה סגרה בעבר בסיסים אמריקאיים בשטחה, ואיחוד האמירויות סירבו לאחרונה לאפשר לאמריקאים לפעול משטחה נגד החות'ים בתימן. קטאר, לעומת זאת, מאפשרת לארצות-הברית לחסל את קאסם סולימאני ולנהל את המלחמה במזרח התיכון נגד איראן ובעלי בריתה משטחה". הנה מסר שמראה כמה קטאר, לעומת מדינות אחרות, מקורבת למערב. והוא נשלח כאילו מלשכת ראש הממשלה.
ועוד: "הבכיר האמריקאי" אומר ל"בכיר הישראלי" כי "ביצענו פעולות המגינות על ישראל פעם אחר פעם מקטאר". כלומר, קטאר גם טובה ליהודים.
דוגמה נוספת, הנחשפת כאן לראשונה, לעוד מסר פרו-קטארי. יומיים אחרי הפרסום ב"בילד", ביום שבו רה"מ מדבר על הידיעה בישיבת הממשלה, שוב מהדהד פלדשטיין מסר לטובת קטאר. לכאורה, מדובר במסר תמים: נשיא הקונגרס היהודי העולמי, איש העסקים רון לאודר, קרא לגורמים בכירים בקהילה הבינלאומית "לגנות את הוצאתם להורג של ששת בני הערובה ולנקוט עמדה ברורה נגד טרור, אנטישמיות וכל צורות השנאה".
אבל אז המסר מתמקד. לאודר "מביע תודה לכל הצדדים המעורבים במאמץ לשחרר את כל החטופים הנותרים", אבל במיוחד רוצה לדבר על "תפקידם של האמיר וראש ממשלת קטאר, שיחד עם מנהיגים בארצות-הברית ובמצרים פעלו ללא הפוגה כדי להבטיח את שחרורם של כל השבויים". פלדשטיין מדגיש כי לאודר מכיר תודה מיוחדת להנהגה הקטארית "שהקדישה זמן ומאמץ רבים בהבטחת שחרור כל בני הערובה ובהבאת סיוע הומניטרי לעזה". ויש גם פאנץ' פואטי: "המאמצים הקולקטיביים שלנו יכולים ליצור עולם טוב יותר ובטוח יותר לכולם".
אפשר לתהות אם קטאר היא מדינה שתורמת "לעולם טוב ובטוח יותר", אבל זה המסר שמגיע, כביכול מהלשכה.
5. מבצע מכת מצרים
או: איך להשחיר את קהיר
הסוג השני של מבצע תודעה במימון קטארי שהתנהל מלשכת ראש הממשלה היה במטרה להשחיר את מצרים. קטאר ומצרים מצויות בעימות זה שנים: מצרים משוכנעת כי קטאר מתדלקת את מאמץ ה"איחוואן", האחים המוסלמים, להשתלט על המזרח התיכון. בקהיר בטוחים שדוחא, בעיקר באמצעות פטיש התעמולה שלה, ערוץ “אל-ג'זירה” - אשמה בעלייתם של האחים המוסלמים בראשות מורסי לשלטון, משטר שנפל בהפיכה הצבאית של א-סיסי. הקטארים, לעומת זאת, רואים במצרים את חוד החנית במאמץ לבודד אותה ולהחליש אותם, אחת מארבעת החברות ב"קוורטט" - יחד עם סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין - שהביא לחרם קשה על המדינה.
התחרות הזו התעצמה כשאחרי 7 באוקטובר שתי המדינות הפכו למתווכות המרכזיות בין ישראל לחמאס. לשתיהן היה ברור כי מי שתביא את ההסכם תזכה ליוקרה עולמית ולקו ישיר לבית הלבן. קטאר הייתה בעמדת נחיתות בתחרות הזו: הכספים שלה - לבקשת ובאישור ישראל, כמובן - מימנו את חמאס לאורך שנים; וצמרת חמאס המשיכה להתגורר בנוחות ובפאר יחסי בדוחא.
בשימוע שנערך לשרוליק איינהורן בסרביה, ובשיחות סגורות עם מקורבים, איינהורן - שבתחילה הוא ואוריך טענו שלא קיבלו כלל כסף מדוחא - כבר לא הסתיר שהוא עמד מאחורי מבצע ההשפעה הזה. הוא רק מיתג אותו אחרת. קטאר, כך לפי איינהורן, סובלת בישראל של אחרי 7 באוקטובר מתדמית לא מוצדקת. הקטארים חיפשו מי שיידע להביא לציבור הישראלי את האמת, גם אם לא נעים לשמוע אותה. הוא, פוטליק ופלדשטיין לקחו עליהם את המשימה ותיבת המסרים התמלאה במהירות ברשימה שהגיעה מדוחא.
יש מתקפה על גלנט בקבינט. אתן ציטוטים תכף", מבשר פלדשטיין לעיתונאים ברשימת התפוצה שלו. ואז מתחיל האירוע המוזר הבא: עובד לשכה יצא מדי פעם מהקבינט עם דפים, עליהם רשם את תוכן ההתקפה המתוזמרת שהתחוללה בדיון. אחר כך כמה מאנשי הלשכה העתיקו מתוך הדפים לטלפונים, והפיצו לעיתונאים. הכל מדיון סודי ורגיש על גורל החטופים
ומה בקשר למצרים? איינהורן אומר שהמסרים של קטאר נגד מצרים נובעים בכלל משיקולי ביטחון ישראל, כי "מאיפה הגיע הנשק לחמאס? נפל מהשמיים? נסחף בים? הרי ברור שהוא הגיע מגבול מצרים. ואסור להתעלם או לשכוח את זה".
המסרים של מבצע ההשפעה האנטי-מצרי הזה היו בהתאם. בתחקיר שפורסם במוסף זה, חשף נטעאל בנדל כי ב-24 במאי שלח איינהורן ווטסאפ לפלדשטיין, ובו המסר: "בשיחות סגורות שנערכו אתמול, בכירים אמריקאים אמרו למקביליהם הישראלים: אנחנו מבינים שאי-אפשר יותר לסמוך על מצרים ובמיוחד על המודיעין המצרי, המצרים עסוקים רק ברווח כלכלי מחמאס. מעכשיו קטאר תוביל את המשא ומתן לאחר שהוכיחה את עצמה בעסקת חטופים והיא שותפה אסטרטגית של ארצות-הברית". פלדשטיין העביר את המסר הזה לעיתונאים לפרסום.
והנה עוד מסר אנטי-מצרי, הנחשף כאן לראשונה. ב-8 בספטמבר 2024 עוסק הדובר פלדשטיין רבות בהגעת בכירים באיפא"ק - השדולה הפרו-ישראלית האמריקאית רבת-העוצמה - לסדרת פגישות בארץ. כדובר בלשכת ראש הממשלה, פלדשטיין יכול להעביר מסרים רבים הקשורים לביקור החשוב הזה בעת מלחמה. אבל הוא מקבל מאיינהורן מסר אחר, ומפרסם אותו. את ההודעה שמסר דובר בלשכת ראש הממשלה לעיתונאים צריך לקרוא כמה פעמים כדי להאמין שהיא באמת נכתבה:
"הבכירים הישראלים יבקשו מאיפא"ק לפעול בקונגרס נגד מצרים ולהפעיל עליהם לחץ - שהיא זו שאחראית לחימוש ולמימון חמאס והרוויחה הון מזה. זו הסיבה שהמצרים מתעקשים על פילדלפי, והגיע הזמן שבארה"ב וישראל יכירו באחריות המצרית".
ואז פלדשטיין מוסיף רשימה של ציטוטים בשם "בכירים ישראלים" בשיחות סגורות עם גורמי ממשל אמריקאיים בכירים: "צריך להתעסק בבעיה האמיתית במיוחד עכשיו במלחמה - זו הזדמנות להסיר את המסכה מעל פני המצרים". וגם: "קציני הצבא המצרי התעשרו מהברחת נשק לחמאס". או: "המצרים הפכו את הסכם השלום להונאה לצורך התעשרות של בכירי הצבא - עשרות מיליונים אישית".
לעיתונאים אין כאמור מושג שהמסרים הללו לא מגיעים מהלשכה אלא מקטאר, והם מפרסמים. ב-ynet, למשל, מתפרסמת ידיעה לפיה "גורמים בישראל אומרים כי מצרים במשך שנים נתנה יד להברחות אמצעי לחימה וכסף ממצרים לעזה דרך רפיח ופילדלפי, והעלימה עין. 'יש פה אינטרס כלכלי מובהק עבור האנשים שהיו הכי קרובים לסיסי', אומר גורם ישראלי". באתר "בחדרי חרדים" המסר כבר הפך לכותרת: "דיווח: 'קצינים בצבא המצרי התעשרו מהברחת נשק לחמאס'".
אבל לא רק העיתונאים והציבור הוטעו לחשוב כי אלו מסרים שהגיעו מהלשכה. גם בקהיר היו מי שחשבו כך. השבוע אנחנו מפרסמים לראשונה כי באחד מימי אוגוסט 2024 התקשר בכיר בשלטון המצרי מקהיר לתל-אביב, לאחד מעמיתיו בישראל שעימו עמד בקשר רצוף. השניים מנהלים מעת לעת שיחות חשובות, בדרך כלל ידידותיות ונעימות, אבל הפעם זו הייתה שיחה שונה מאוד. גורם שנחשף לשיחה הזו מספר כי "התחושה הייתה שהכעס והדאגה אינם שלו בלבד אלא באים מלמעלה, כנראה מהנשיא א-סיסי עצמו".
הבכיר המצרי לא חסך בדוגמאות לסיבה שבקהיר הצטבר זעם כה רב. "והוא מתחיל לפרט שורה של פרסומים שהופיעו בחודשים האחרונים נגד מצרים בישראל", ממשיך הקצין לספר. "לפי הפרסומים, המצרים מכניסים לתוך סיני כוחות באופן שמהווה הפרה בוטה של הסכמי השלום, שהם הצינור המרכזי, אבי העורקים ובלוני החמצן ששומרים על חמאס בחיים, שהם בכלל חלק מחמאס וסיפקו לו נשק דרך מנהרות פילדלפי לפני 7 באוקטובר, שהם מקימים בסיני ביצורים עצומים, מערכת מנהרות, מערכי נ"ט ונ"מ, ועוד שנייה תוקפים אותנו שוב. התחושה שלי בסיום השיחה הייתה שהוא באמת כבר לא יודע מה לחשוב, כי חלק מהפרסומים האלו הופיעו בכלי תקשורת מרכזיים והוצגו כאילו הם באים ממקורות ישראליים רשמיים, לרבות מלשכת ראש הממשלה או מערכת הביטחון". חלק מהמסרים האלו, שפגעו כל כך בצמרת המצרית, חופפים למסרים מקטאר ששלח פלדשטיין. כל המסרים, כך פוסקים כמה גורמי מודיעין וביטחון – שקריים מהיסוד. מצרים מקפידה מאוד על קיום חוזה השלום.
ואיך השיחה הזו הסתיימה?
"המצרי אמר שאם כך הם הדברים, ייתכן מאוד שישראל כבר לא כל כך רוצה להיות חברה שלהם, ואם זה כך, אז אולי כדאי שגם הם יבחנו שם את הכל מחדש. זה היה מדאיג מאוד".
המסקנה הזו, שמישהו מנהל בישראל קמפיין אנטי-מצרי מסוכן, שעלול לפגוע בנכס אסטרטגי ראשון במעלה כמו הסכם השלום עם מצרים, הביאה לפתיחת חקירה של שב"כ ומחב"ם (מערך ביטחון המידע של צה"ל). אדם הבקיא בנבכי החקירה הזו, סיפר כי בהתחלה החוקרים לא הבינו שחלק מהמסרים שכל כך הסעירו את המצרים בכלל נשתלו על ידי הקטארים. "אבל אז”, הוא אומר, “כשהתחילו להגיע הפרטים הראשונים מהחקירה של קטארגייט – הכל התחבר לי".
תגובות
• מלשכת ראש הממשלה נמסרה תגובה ובה הכפשות לא ענייניות. כמו כן נטען כי זהו “סיפור פיקטיבי על פגיעה פיקטיבית”.
• עורכי הדין עודד סבוראי וסיון האוזמן, באי כוחו של אלי פלדשטיין, מסרו בתגובה: “כפי שטענו מהרגע הראשון, פלדשטיין עבד מאז 11 באוקטובר 2023 ועד ל-27 באוקטובר 2024 בלשכת ראש הממשלה, עבור ראש הממשלה. כל פעילותו התקשורתית של פלדשטיין באותה תקופה בנושאים מדיניים ובטחוניים, נעשתה אך ורק בשם ועבור לשכת ראש הממשלה ובאישורו של יונתן אוריך, יועץ התקשורת של ראש הממשלה, שהיה הממונה הישיר על פלדשטיין ועמד איתו בקשר הדוק לכל אורך תקופת העסקתו בלשכה”.
• עו”ד ליאור אפשטיין, בא כוחו של שרוליק איינהורן, מסר בתגובה: “שרוליק איינהורן מעולם לא שימש יועץ של ראש הממשלה. הוא קמפיינר בחירות שייעץ לליכוד במערכות הבחירות בשנים 2019–2022 בלבד. פוטליק פעל למען שחרור החטופים, ולשם כך פנה לאיינהורן ולפלדשטיין. האסטרטגיה הייתה להציג לציבור הישראלי עובדות ונתונים, שבעקבות הצגה מסולפת שלהם התגבשה בישראל תודעה ציבורית שגויה לגבי קטאר, וזאת מתוך כוונה לסייע למטרה קדושה - החזרת החטופים. הפעילות לא כוונה נגד מצרים, אלא עסקה בהצגת מידע המצוי ברשות הציבור ומפורסם במקורות פתוחים מזה שנים. חופש הביטוי מחייב לאפשר דיון גם בסוגיות אלה.
“המסרים האמורים מעולם לא יוחסו לראש הממשלה או ללשכתו, וכל בדיקה עיתונאית בסיסית הייתה מבהירה זאת. בזמן אמת, אף צופה או קורא לא סבר שהפרסומים מיוחסים ללשכת ראש הממשלה.
“הכחשתו הכוזבת של פלדשטיין את עבודתו עם פוטליק ועם קטאר היא שהציתה את הפרשה. אילו הציג מלכתחילה את מעמדו כ’יועץ עצמאי בחשבונית’, הסערה כולה הייתה נמנעת. המצג שיצר גרם נזק לאנשים שפעלו בתום לב וגרר את המדינה לסחרור מיותר.
“ליונתן אוריך נגרם עוול חמור. הוא לא היה מעורב בשום שלב בקמפיין עבור קטאר בישראל. הניסיון לכרוך את שמו בפרשה הוא לכל הפחות רשלני. בדין הפלילי הכלל ברור: אין אשמה בלי מעשה – ובעניינו לא היה מעשה ולא הייתה מעורבות”.
• עורכי הדין עמית חדד ונועה מילשטיין, באי כוחו של יונתן אוריך, מסרו בתגובה: “יונתן אוריך מעולם לא נכח בדיונים ביטחוניים, לא נחשף לחומר מסווג ולא הדליף אף מסמך סודי. בעניין הגדרת תפקידו של יונתן אוריך, הדברים ברורים: אוריך הוא יועץ חיצוני שנשכר על ידי מפלגת הליכוד לפני עשר שנים. הוא אינו עובד מדינה ואינו עובד לשכת ראש הממשלה. אוריך, כמו כל היועצים החיצוניים אשר מייעצים וייעצו לראשי ממשלות מקום המדינה, לא נדרש לעבור סיווג ביטחוני. לו נדרש, היה מבצע.
“הכתבה חסרה את העיקר: פלדשטיין העביר את הידיעה הסודית לעיתון ה’בילד’ - ללא מעורבות של אוריך. מחומר הראיות עולה בבירור כי אין תכתובת או שיחה או פגישה עם אוריך בכל פרק הזמן הרלוונטי. כדי לאשר גרסה זו של אוריך המשטרה אף בדקה את איכוני הסלולרי של פלדשטיין ואוריך ונמצא שהשניים לא היו יחד במועד בו פלדשטיין טען שדיברו בעניין.
“במסגרת חקירת ההדלפה שבוצעה על ידי אלי פלדשטיין - פלדשטיין עצמו הודה בחקירותיו בשב”כ, תחת פוליגרף, כי אוריך לא קשור בשום אופן להדלפה. פלדשטיין הפך את גרסתו רק לאחר שפגש בעורך דינו, ולא נרחיב.
“בעניין הקמפיין של קטאר בישראל שבוצע על ידי אלי פלדשטיין: יונתן אוריך לא נטל בו שום חלק ואין לו שום קשר לבירגר או לפוטליק. פלדשטיין ניהל קבוצת ווטסאפ בעניין הזה, והעביר ידיעות לכתבים ישראלים, מבלי שאוריך חבר בקבוצה, מכותב לנושאים או מכיר את הפרטים. עצם קיומה של הקבוצה התברר לאוריך רק בחקירה.
“כל מי שעבד בסביבת ראש הממשלה ידע בזמן אמת שפלדשטיין עובד עבור מערך ההסברה הלאומי - כך פלדשטיין הציג את עצמו בפני הלשכה ובפני עיתונאים. הודעות רבות בין פלדשטיין לאוריך מוכיחות זאת. פלדשטיין מעדכן את אוריך שסגר חוזה עם מערך ההסברה והוא שולח לאוריך חשבוניות שהוציא עבורם. פלדשטיין אף מעדכן אותו שהוא עובד באופן מלא במערך ההסברה. כך הוא אומר לכל יועצי רה״מ, ואף מנהל על כך שיחות עם בכירים במשרד רה”מ. אוריך, כמו יתר יועצי רה״מ, לא העסיק ולא היה אחראי על אלי פלדשטיין”.
