בערב 7 באוקטובר אירח אל"מ (במיל') י' את משפחתו המורחבת בביתו שבקיבוץ זיקים הסמוך לגבול עזה. כקצין מילואים בתפקיד מפתח בלב המבצעי של חיל האוויר בקריה בתל-אביב, יש לו תיק ארוז ומוכן להקפצה מעכשיו לעכשיו. "איך שהתחילו התרעות צבע אדום ואז הפיצוצים והאזעקות, נכנסנו כולם לממ"ד, עם הילדים ובנות הזוג וכעבור רבע שעה התחילו להגיע המחבלים לגדר הקיבוץ", הוא מספר. "ואני, כמו אידיוט, יוצא מהממ"ד ועולה על מדי א' כדי לנסוע לקריה. באותו זמן גם הבן שלי יוצא מהממ"ד, אבל כדי לארגן את הנשק והמחסניות שלו ולהילחם על הקיבוץ".
בנו של י' הוא רס"ן ס' מיחידת מגלן, מגיבורי המלחמה. אשתו של י', סמב"צית בכיתת הכוננות, יצאה גם היא מהממ"ד כדי לתאם בין חברי הכיתה ולהודיע להם שבנה מצטרף אליהם. במשך שבע שעות ללא הפסקה נלחם ס', לעיתים לבדו, בעשרות מחבלים חמושים היטב ומצוידים במטולי אר-פי-ג'י ובנשק כבד. יחד עם כיתת הכוננות מנע ס' חדירה של מחבלים לקיבוץ. "ואני מה עשיתי?", ממשיך אביו. "בחוסר מודעות מוחלט נכנסתי לאוטו ותחת קולות ירי ועמודי אש ועשן ויריות וטיפול בפצועים בצד הדרך, נסעתי צפונה, ומה שעובר לי בראש זה איך להפעיל ומהר את תוכנית 'חרב דמוקלס'".
פקודת החירום "חרב דמוקלס" נחשבה לאחת הסודיות ביותר בפיקוד הדרום ובחיל האוויר. תכליתה: תקיפות מיידיות על נכסים מבצעיים רגישים של חמאס ברחבי הרצועה, כמו מפקדות ומנהרות התקרבות גדולות, למשל מנהרת הענק מול נתיב העשרה, מרחק ריצה מביתו של י'.
בדיעבד, מודים בחיל האוויר, חרב דמוקלס לא הייתה אפקטיבית ולא רלוונטית. תוכנית "חומת יריחו" כבר יצאה לדרך עם אלפי מחבלים שפלשו לישראל ועשו שפטים ביישובים, בבסיסי צה"ל ובמוצבים.
סמוך לשעה 9:00, אחרי נסיעה מהירה בכביש 4 בין אזעקות ויללות אמבולנסים, נבלע אל"מ י' במעמקי הבור של חיל האוויר, משאיר מאחור את בנו שנלחם ואת משפחתו הנצורה בממ"ד. הוא השאיר את הטלפון שלו בכוורת שבקומת הקרקע ודהר למטה במדרגות, לפרויקט חייו שיעמוד למבחנו הגדול בחודשים הבאים: נחלת בנימין.
דייט קטלני
מדובר במכלול שתפקידו לתכנן מטרות חשובות לתקיפה של חיל האוויר בכל זירות הלחימה – הקרובות והרחוקות. "המכונה הגדולה הזו כבר פעלה ואוישה, ועוד ועוד אנשים שלנו זרמו אליה מהבית ותפסו עמדות", נזכר י', נווט קרב בדימוס, שהספיק לטוס בטייסות הפנטומים והסקייהוקים לפני שנסגרו. כאן, עמוק מתחת לאדמה, בנק המטרות של חיל האוויר מפגיש בין הפצצות של חיל האוויר לבין מחבלי חמאס, משגרי טילים באיראן ואפילו חסן נסראללה בכבודו ובעצמו. ה"דייטים" המדויקים והקטלניים הללו נסגרים ומתוכננים על ידי קציני התכנון והמודיעין שיושבים מול עשרות מסכים.
את שמו של פרויקט נחלת בנימין הגה בני, שותפו של י' למיזם, שהחל לפני 13 שנים והגיע לשיא במלחמה האחרונה. "התחלנו כגרעין סדיר מצומצם, והיום יש פה למעלה מ-100 אנשים, רובם צעירים, שמשתמשים בטכנולוגיות מתקדמות כמו צפייה על המטרה בתלת-ממד, ולא משנה היכן היא בעולם", מספר י'. "יש מטרות שאנחנו מתכננים פה בתוך דקות ויש מטרות שמתבשלות כאן שנים, כמו הבונקר של נסראללה בדאחייה. כל מטרה נחקרת על ידי מיטב המוחות שלנו, שיודעים גם לענות על שאלות קשות – מהנזק האגבי שייגרם ועד לסיכויי ההצלחה של תקיפה בזווית מאוד מסוימת עם חימוש מאוד מסוים של יעד שנמצא 50 מטר מתחת לבניין מגורים. כדי לחסל את נסראללה וצמרת חיזבאללה לא מספיק להפיל 83 פצצות על הבונקר שלו, או לקבל את המודיעין הכי אינטימי שהוא אכן נמצא שם ברגע מסוים. כאן ממש מתכננים את ההפרש בזמנים, לעיתים חצי שנייה או 2.2 שניות בין פצצה לפצצה, וכל עשירית שנייה כזו או 4.5 מעלות הבדל בזווית שבו החימוש מתקרב ליעד עושים את ההבדל בין תקיפה מוצלחת לכושלת.
אל"ם י': "אנחנו משקפים מה קורה אם יהיה פספוס קל והמטרה תהיה בחדר השינה ולא בסלון, בקומה 3 ולא 4, בעומק 65 מטר ולא 60 מטר. כמה אנשים ימותו בגלל זה"
"כאן אנחנו משקפים מה קורה אם המודיעין על המטרה הוא לא 100 אחוז אלא 87 אחוז, אם יהיה פספוס קל והמטרה תהיה בחדר השינה ולא בסלון, בקומה 3 ולא בקומה 4, בעומק של 65 מטר ולא בעומק של 60 מטר. כמה אנשים ימותו בגלל שינוי כזה אחרי שפצצת הג'יידאם שלנו תתפוצץ שם. מכאן זה עולה למעלה, לבכירים שיחליטו", מתאר י'.
לא רק סיכויי ההצלחה של כל תקיפה נלקחים בחשבון, אלא גם יכולות האויב לשבש או להפיל טילים של חיל האוויר. עד 2024 היה לחיזבאללה מערך נ"מ מתקדם עם יותר ממאה סוללות איראניות ורוסיות, שחיל האוויר גילח בשיטתיות לאורך חודשים לקראת היציאה למבצע "חיצי הצפון".
טונה וחצי חומר נפץ
אף שתהליך הקמתו החל הרבה לפני המלחמה, פרויקט נחלת בנימין נפתח באופן מלא וראשוני בבוקר 7 באוקטובר ונחתם מבצעית תוך כדי חרבות ברזל. יש פה בנות 19 ובני 20 שכל תפקידם לנתח ככירורגים של ממש את ביצועי כל תקיפה, גם אם יש לוחמים מגבעתי במרחק של 80 מטר מהיעד. "חיל האוויר לקח לקצה את הסיוע לכוחות היבשה לאורך המלחמה, ברצועת עזה ובדרום לבנון, באופן שאף צבא לא הסתכן כך מעולם", מתאר אחד הקצינים בחמ"ל התקיפות, "צברנו פה ידע ופיתחנו שיטות תוך כדי תנועה איך להנחית טונה וחצי חומר נפץ שמרעידים את האדמה בזמן שחיילי חי"ר ושריון נמצאים כמה מאות מטרים משם, ומפה אנחנו מוודאים שהם לא רק בתוך המגננים או בנמ"רים שלהם בזמן התקיפה, אלא גם באיזו זווית תפגע הפצצה בבית או במנהרה שבהם נמצאים המחבלים שמאיימים עליהם".
אחד האתגרים המרכזיים של אנשי נחלת בנימין נוגע לחיסולים האסטרטגיים שמגיעים מעכשיו לעכשיו. כך היה בבוקר 13 ביולי 2024, עם הארכי-מחבל בעל 7 הנשמות, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף. הצוותים של י' הצליחו סוף-סוף לסגור איתו חשבון.
"זה היה ממש מאפס למאה", נזכר אל"מ י'. "התקשרו אליי באותו סוף שבוע בהתראה אפסית. כשהגעתי לקריה אמרו לי: 'אנחנו יודעים איפה מוחמד דף מסתתר'. רצתי לבור בזמן שמטוסי הקרב כבר היו באוויר, ורק חיכו שנלביש להם את משימת הסיכול. ארבע שעות בלבד חלפו מהרגע שחיל האוויר קיבל את המשימה ואת המודיעין ועד ששתי פצצות קטנות פגשו את דף במתחם שבו הסתתר באותה שבת בבוקר, במערב חאן-יונס".
בארבע השעות הללו פעלו אנשי נחלת בנימין באקסטזה: הם ידעו מי היעד, הריצו בראש את זוועות 7 באוקטובר וגם הצעירים שבהם, שלא נולדו בפעמים הראשונות שבהן ישראל ניסתה לחסל את דף, הבינו שהפעם זה חייב להצליח. אחוזי קריסת המבנה, כמה בלתי מעורבים ייפגעו, וייפגעו, במתחם העקורים שבו הסתתר דף, מי הבכירים שלצידו – הכל תוכנן בקפידה חרף לחץ הזמן והסיכון שהוא ייעלם שוב מתחת לאדמה.
ברקע: הביקורות שהלכו וגברו על חיל האוויר בפרט ועל ישראל בכלל, בטענה להרג בלתי פרופורציונלי של אזרחים עזתים. אל"מ י' מגלה בשיחה איתנו שמדיניות האש, כלומר – מדרגות הנזק האגבי (נז"א) שמגדירות ערכיות של יעד לתקיפה ביחס לכמות האזרחים שכנראה ייהרגו כתוצאה ממנה, השתנתה יותר ממאה פעם לאורך המלחמה: "זה נקבע בהתאם להערכות מצב, קצב הלחימה והעמידה ביעדים, שיקולים ואילוצים שונים. מדיניות האש של יולי 24' היא לא המדיניות של אוקטובר 23'. והכל מתנהל בשיח מקצועי רציף עם האוגדות והפיקוד. תמיד יש מתחים, ואנחנו רוצים בדיוק כמוהם שכל מחבל נוח'בה יחוסל".
חיל האוויר גם פיספס לא מעט במלחמה, נפלים מפצצות שלא התפוצצו, פגיעות שלא במטרה, חטופים שנהרגו מתקיפות.
"יש מועקה אצלנו כשאתה משלם מחירים כבדים ועוד בלי תוצאה. לפעמים זה בגלל מודיעין שגוי או בגלל הכוונה לא נכונה או טעויות מקצועיות שלנו. הכי קשה היה עניין החטופים שנהרגו כתוצאה מתקיפות שלנו, ולא משנה איך ניסחו או הגדירו זאת בהמשך – מבלי להתכוון כמובן. הסיוט הכי גדול בתקיפות שלנו היה שייפגעו מהן גם חטופים. אנחנו עושים תחקירים מאוד נוקבים על אירועים כאלו, והממצאים מיד מועברים ומיושמים למשמרת הבאה ובכל מכלולי התקיפה.
"יש אצלנו מנגנוני בקרה הדוקים מאוד והגדרות שימוש קפדניות לכל חימוש חדש שנכנס למערכה. תבין שאנחנו פועלים מול יחידת מהנדסים צה"לית שהייעוד שלה זה להגיד לנו, למשל, מה הסיכוי באחוזים שמבנה מסוים יקרוס לגמרי או חלקית לאחר שנפציץ אותו, ואנחנו מחשבים כמה חומר נפץ צריך להוסיף או להוריד מהפצצה. אנחנו מנסים לצמצם את הפגיעה בבלתי מעורבים, אבל גם אשתו של פעיל נוח'בה שישנה לידו בזמן התקיפה נלקחת בחשבון בנזק האגבי שייגרם".
מאות הטלפונים שאוחסנו בכוורת בכניסה לבור נפלו מההדף וחלקם התרסקו. "עברנו בין העמדות והרגענו את החיילים הצעירים", מספר רס"ן ר'. "הודעתי להם שממשיכים בכל הקצב"
י' מתאר עד כמה היחידה השתנתה תוך כדי לחימה, וכיצד שיטות פעולה חדשניות הביאו לתוצאות חסרות תקדים ברמה עולמית: "אני בספק אם בתחילת המלחמה היינו יכולים לתקוף חדר שבו נמצא מחבל ובצמוד לו יש חדר יולדות או חדר מיון פעיל של בית חולים. זה בדיוק מה שעשינו כשחיסלנו את מוחמד סינוואר השנה. ידענו להביא את ההישג הזה מבלי שחדר המיון שלידו הוא הסתתר נפגע, ואני גאה בתכנון המשימה הזו לא פחות מאשר בחיסול נסראללה. זו מלאכה שמאפשרת להפציץ יעד ב-50 חימושים מבלי להקריס מבנה, או להקריס לחלוטין בניין טרור שלם של 15 קומות בזמן ש-100 מטר ממנו נערים לבנונים מצלמים אותו בסמארטפון ואף אחד מהם לא נשרט. היום אנחנו יודעים הרבה יותר טוב מה עושה כל פצצה, עד לרמת ההשפעה שלה על חסימת צומת של רשת מנהרות".
יש גם יועצים משפטיים
אחד המתכננים הבכירים ב"נחלת בנימין" הוא רס"ן ר'. "אני משקף למעלה גם המלצות ודעה מקצועית", הוא אומר. "למשל, אם אני מבין שמול ערכיות מסוימת של מטרה ייהרגו בסבירות גבוהה מעל עשרה בלתי מעורבים. הרמטכ"ל הגדיר לנו להכין מראש ולשמור כל תיק של תקיפה עם החישובים שעשינו. ויש כמובן תקיפות רגישות שעולות לאישור מפקד חיל האוויר, אלוף הפיקוד או הרמטכ"ל". במכלול "נחלת בנימין", בדיוק כמו בחמ"לים של הפיקודים והאוגדות, יש גם נוכחות קבועה של יועצים משפטיים.
הימים הכי מורכבים עבורו היו במבצע עם כלביא, המערכה הקצרה נגד איראן בחודש יוני השנה. בזמן שמאות מטוסים שונים של חיל האוויר היו במרחק של אלפי ק"מ מישראל, הוא נדרש לנהל אופרציות מתפרצות, סיכונים לטייסים ותרחישי פתע בכל הזירות – במקביל. "לראשונה עבדנו ב-Full capacity של החיל. ניהלנו סדרי עדיפויות. יצא לי לשנות את התמונה האווירית בשנייה אחת, אם פתאום מטרה חדשה קפצה בצד אחד של איראן הגדולה, ומבנה מטוסים שהתעסק במשימה אחרת היה בצד השני שלה.
"עד כמה שעם כלביא היה מתוכנן, היו לי מטסים ששיניתי להם משימה שלוש פעמים כשהם באוויר והמשימות לא הפסיקו לקפוץ. זה ברמה שמטוסי קרב היו בדרך להפציץ משגרי טילים שמכוונים לישראל, ופתאום קופץ מודיעין על מיקום של בכיר וחשוב במשמרות המהפכה שחייבים לחסל. מה תעשה? תסיט את המטוסים למשימה החדשה או תוציא מטס חדש מישראל הרחוקה? בדילמות האלו התעסקנו מדי יום. זה להיות במצב של תקיפת מטרה שתיכננו במשך עשר שנים לעומת מטרה באיראן שתיכננו בתוך חמש דקות".
האיראנים ידעו כנראה היטב מה הערך של בור חיל האוויר. בשיאו של עם כלביא הרגישו היטב בחדר המלחמה הגדול של היחידה את הטיל האיראני שכוון לקריה בתל-אביב, אך פגע במגדל מגורים ברחוב קפלן. ההדף זיעזע את מגדל הכנרית של החיל הכחול, חלק משמשות הלובי התנפצו ויש כאלה שסיפרו כי האבק חדר אל מתחת לאדמה.
"מאות הטלפונים שאוכסנו בכוורת בקומת הקרקע נפלו מההדף, חלקם התרסקו על הרצפה", העידו אנשים בחיל האוויר. אבל העבודה לא פסקה לשנייה. "תירגלנו תרחיש כזה למרות שלא היתה פגיעה אצלנו למטה", מספר אל"מ י'. "זה היה לילה צפוף מאוד בבור, אנשים פשוט לא עלו למעלה והמשיכו לישון על מזרונים במשרד שלי בין המשמרות".
רס"ן ר': "כולם הרגישו והבינו מה קרה. צריך להבין שמלבד אנשי צוות האוויר, אין אצלנו לוחמים שהוכשרו לפעול תחת אש. לכן עברנו בין כל העמדות והרגענו את החיילים הצעירים. אמרתי להם מה קרה והודעתי להם שממשיכים בכל הקצב. אני אישית כן עליתי למעלה בין המשמרות, בעיקר לטובת גיחות כטייס בטייסת האם שלי, 100".
מהבור לחדר הלידה ובחזרה
לצידו של רס"ן ר' פעלה באותם ימים גם סגן ת', קצינת משימה שעשתה הכל מהכל, ובכל הזירות, מתימן עד ביירות. בכל רגע נתון יכלו לפעול תחתיה עשרה צוותי תכנון שבישלו 20 יעדים שונים שצריך להפציץ בשלוש השעות הקרובות. "ואת כל זה אני צריכה לעשות תוך כדי שאני דואגת לאנשי המילואים שלנו, מתעסקת בכאן ועכשיו ובמה שמתוכנן לעוד יומיים, כי מבצע כזה הוא לפי תוכנית שבועית מסודרת", מסבירה ת'.
י' רומז שכישלון התקיפה בדוחא נבע מהמודיעין החלקי שעל בסיסו הוחלט לצאת למהלך: "יש צד טכני ויש צד ניהולי לתקיפות הללו. אני יודע להביא את הפצצה לחדר"
המפקד שלה, אל"מ י', גאה במוטיבציה של אנשיו: "היו לנו פה קצינות בהיריון שסחבו ממש עד לשנייה האחרונה, כולל אחת שיצאה מהחמ"ל ברגל לחדר הלידה באיכילוב, ובחלוף שבועיים שבה מחופשת לידה כדי לתת משמרות, כי היינו באמצע מלחמה וזה לא עניין אף אחד שהיא עושה הנקות בחמ"ל. מדובר בנשים ובגברים הכי איכותיים וחכמים שאפשר לדמיין, כאלו שבקלות יכלו להצטיין בלימודי רפואה או לקבל ג'וב נחשק במיקרוסופט, אבל בחרו להיות כאן מתחת לאדמה, לתכנן תקיפת חילוץ עבור כוח של הנח"ל ברפיח".
על תקיפה אחת, אולי זו שתרמה לסיומה של המלחמה, ממעטים י' ואנשיו לדבר. ההזדמנות הגדולה וגם השנויה במחלוקת לחסל את צמרת חמאס בדוחא, בהוראה של ראש הממשלה נתניהו ובניגוד להמלצות של בכירי מערכת הביטחון. הפקודה הגיעה לאל"מ י' ולאנשיו שנדרשו לתרגמה לתקיפה, אך זו נכשלה ותוצאותיה יצרו סערה עולמית שהורגשה היטב מדוחא ועד וושינגטון. במילים מרומזות ניתן להבין ממנו שהבעיה הייתה במודיעין החלקי שהתקבל, ועל בסיסו הוחלט לצאת למהלך: "יש צד טכני ויש צד ניהולי לתקיפות הללו – אני יודע להביא את הפצצה לחדר".
י' משתף על תקיפה כושלת נוספת, שגם ממנה הפיקו לקחים בנחלת בנימין. עלי קרקי היה מפקד החזית הדרומית של חיזבאללה, מבכירי צבא הטרור ומוותיקיו. בספטמבר 2024 התקבלה המשימה לחסלו בבניין נמוך קומות שבו הסתתר בדרום לבנון, אבל החימוש היה כנראה קטן מדי. "הוא נפגע רק מרסיס ברגלו", מספר י', "ובחלוף ימים כבר הספיק להשתחרר מבית החולים ישירות לבונקר של נסראללה בביירות, וחוסל שם יחד איתו".
