"האזהרה שהשמיע ראש השב"כ לשרים: איום החטיפות עלה בגלל המחיר ששולם בעסקאות השחרור", אמרה הכותרת ב"ידיעות אחרונות" השבוע. לפי הפרסומים – שהשירות לא הכחיש – דוד זיני אמר בדיון שנערך בקבינט הביטחוני-מדיני כי "האיום בחטיפות לא ירד. הוא עלה ויעלה, כי יש מחיר לאופן שבו שילמנו על שחרור החטופים". ואם לפשט: ארגוני הטרור מבינים שמשתלם לחטוף ישראלים.
אם ראש השב"כ זיני היה רוצה למצוא סימוכין נוספים לטענה הוא יכול היה ללכת 13 שנים אחורה, אל ועדת שמגר שהוקמה לאחר חטיפת החייל גלעד שליט, או כמעט 20 שנה אחורה, לדוח שהוציאה ועדת וינוגרד שהוקמה בעקבות מלחמת לבנון השנייה. שם, למרות שהנושא לא עמד על סדר יומה של הוועדה, מצאו חבריה לנכון להדגיש כי "חובת הממשלה לעסוק בנושא זה ברמה העקרונית ולאמץ אסטרטגיה כוללת שחלק ממרכיביה יהיו פומביים וחלקם חסויים".
רק שזה לא קרה אחרי לבנון השנייה, לא קרה אחרי עסקת שליט ולא קרה עד היום. בפועל, כפי שניסח זאת אלוף במיל' עמוס ירון, מי שהיה חבר בוועדת שמגר, "מדינת ישראל הוכיחה לאורך כל השנים כי היא אינה מסוגלת לדבוק בעקרונות ההגיוניים שנוסחו בוועדה".
"לעשות סדר בברדק"
ב-10 ביולי 2008 מינה אהוד ברק, אז שר הביטחון, ועדה שהתבקשה, כלשון כתב המינוי: "לבחון ולהמליץ לשר הביטחון על שיקולים כלליים ועל תהליכים בכל הנוגע לניהול ולאישור משאים ומתנים לשחרור שבויים ונעדרים ישראלים בידי האויב". ברק היה גם זה שקבע כי בראש הוועדה יעמוד נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר, ולצידו שני חברים נוספים – אלוף במיל' עמוס ירון, מי שהיה בעברו מנכ"ל משרד הביטחון, ופרופ' אסא כשר, פילוסוף ואחד המומחים היותר נחשבים לאתיקה בישראל.
"בחרתי בשמגר לא רק מתוקף סמכותו המשפטית", אומר היום ברק, "אלא גם משום שהיה אוטוריטה מוסרית ונהנה מאמון ציבורי רחב באופן יוצא דופן. זה היה חשוב כי לא היה מנגנון שחייב את האנשים שהוועדה זימנה להגיע. פרופ' אסא כשר הוא האיש שניסח את הקוד האתי ועמוס ירון, שהיה גם ראש אכ"א, ראה מקרוב את מסכת הלחצים על יצחק רבין בעסקת ג'יבריל הראשונה".
4 צפייה בגלריה
חברי הוועדה פרופ' אסא כשר ועמוס ירון, עם היו"ר הנשיא מאיר שמגר ז"ל, בהגשת הדוח לשר הביטחון אהוד ברק
(צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
הוועדה מונתה שנתיים לאחר חטיפתו של החייל גלעד שליט ובעיצומו של המאבק להשבתו, שנשא פירות רק לאחר שמלאו חמש שנים וארבעה חודשים (1,941 ימים) להחזקתו בעזה. במסגרת העסקה לשחרור שליט שיחררה ישראל 1,027 אסירים פלסטינים, בהם גם יחיא סינוואר.
שלושה חודשים לאחר השלמת העסקה, ב-5 בינואר 2012, ובהתאם לסיכום שנחתם מראש ("זה היה תנאי ששמגר התעקש עליו מההתחלה", אומר ירון), הניחה הוועדה את הדוח הסופי על שולחן שר הביטחון. "יש לעצור את המדרון החלקלק שאנו מוצאים את עצמנו עליו מעסקת ג'יבריל הראשונה, דרך עסקת ג'יבריל השנייה, עסקת טננבאום ועד גלעד עצמו", אמר אז ברק. קצת אחרי שהצטלם עם שמגר, לוחצים ידיים ומחייכים אל המצלמה, הוסיף כי "מדינה חפצת חיים לא תוכל לפעול בצורה יעילה ולהבטיח בטווח הארוך את האינטרסים של כלל האזרחים אם לא נשנה את הכללים".
בארבע השנים של עבודתה קיימה הוועדה עשרות פגישות עם אישים בכירים בתחומים שונים, ראיינה עשרות עדים, בהם אנשי אקדמיה, משפטנים, ראשי מוסד, ראשי שב"כ, קציני אמ"ן ואישים נוספים. חלקם לשעבר, חלקם בשעה שכיהנו בתפקידם. הדוח – למעלה ממאה עמודים, כולל רשימה ארוכה של נספחים – סווג עם הגשתו כ"סודי ביותר", ונותר כזה גם היום.
מיכל, אלמנתו של השופט שמגר: "הוא היה מאוד מאוכזב מהעובדה שהנושא לא טופל בצורה ראויה. הוא לא ראה בזה פגיעה אישית, אלא פגיעה באינטרס חיוני של המדינה"
מאז ועד היום הממשלה לא דנה בהמלצות והן לא אומצו, גם לא באופן חלקי. מבדיקת מבקר המדינה ב-2023 עולה כי המלצות הוועדה הוצגו בפני הקבינט המדיני-ביטחוני ביוני 2014, ונתניהו הנחה לקיים דיון שבו יוחלט אילו המלצות לאמץ. חלפו עוד שנתיים וחצי, ובינואר 2017 ציין נתניהו בדיון הקבינט כי יש להשלים את הדיון בהמלצות. נכון לדצמבר 2025, זה עדיין לא קרה.
בדיווח פנימי של המל"ל על דיון ועדת המשנה למודיעין של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מנובמבר 2020, צוין כי מדיניות ממשלת ישראל בנושא השבויים והנעדרים ומסקנות ועדת שמגר לא נדונו. חודש לאחר מכן הוצגו עיקרי ההמלצות בפני ועדת המשנה ובאותו דיון הכריז יו"ר הוועדה כי אין לקבל את העובדה שלמעשה המלצות דוח ועדת שמגר נזנחו.
גם בית המשפט התייחס להעלמת הדוח במסגרת עתירה מינהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. השופטים קבעו כי מצופה שייערך בתוך זמן סביר דיון רציני ומעמיק בהמלצות ועדה ציבורית שמוקמת כדי לענות על צורך בעל חשיבות ציבורית חיונית. זה היה ב-2018. מאז העלה מתאם השבויים והנעדרים את הנושא שוב ושוב, כי יש צורך לקיים דיון בקבינט בהמלצות.
"הדוח אולי לא מעלה אבק באיזה ארון במשרד הביטחון", אומר בכיר במערכת הביטחון שהופיע בפני הוועדה, "אבל הוא צלל אל תהום הנשייה באחת הכספות שם. ואם את שואלת אותי, זה לא מה שחשבנו שיקרה. הייתה תחושה אמיתית שהולכים לעשות סדר בברדק הזה.
"מדובר באחת הוועדות היותר חשובות שהוקמו במדינת ישראל בתחום הביטחון והמשפט. ועדה שהייתה אמורה לנטר את הלחצים הציבוריים, לשים קץ למחלוקות, לקבוע כללים ברורים ולהעניק למדינה סוג של עמוד שדרה יציב משפטית, מוסרית וביטחונית, בהתמודדות עם הסוגיה הרגישה ביותר שנוגעת ליחסי המדינה לאזרחיה: חובת שחרור השבויים והחטופים".
"ב-60 או 70 אחוז משנות קיומה של המדינה התנהל בפורמט כזה או אחר משא ומתן על שחרור שבויים וחטופים שהוחזקו בידי ארגוני הטרור", אומר אל"ם במיל' ליאור לוטן, מי ששימש כמתאם לנושא שבויים ונעדרים תחת נתניהו בשנים 2014 עד 2017, ויועץ לשר הביטחון גלנט בנושא. "זה לא אירוע רנדומלי, זו מערכה ארוכה, רציפה, שבה ארגוני טרור עושים שימוש בזירת הקרב הזו כדי להביא לשחרור אסירים, ובכל פעם ישראל נאלצת להמציא את הגלגל מחדש".
מקרה טננבאום, מקרה שליט
גלעד שליט נחטף ב-25 ביוני 2006 סמוך לשעה חמש לפנות בוקר באזור כרם שלום. חוליה של מחבלי חמאס תקפה את הטנק שבו היו ארבעה לוחמי שריון. מפקד הטנק, סגן חנן ברק, והנהג, סמ"ר פבל סלוצקר, נהרגו. הטען, רועי אמיתי, נותר פצוע בתוך הטנק, ושליט, שהסגיר עצמו לידי החוטפים, נלקח בשבי. זמן קצר לאחר מכן, ביולי 2006 – כעשרה ימים לפני חטיפתם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר שהובילה למלחמת לבנון השנייה – הבהיר ראש הממשלה אז, אהוד אולמרט, שמדינת ישראל "לא תנהל מו"מ עם חמאס על שחרור אסירים בין במישרין ובין בעקיפין".
ואכן ב-2009 נפסקו המגעים לשחרור שליט. בשלב הזה המאבק הציבורי להחזרתו "בכל מחיר", תחת הכותרת "הילד של כולנו", היה בעיצומו. המשפחה, שכבר ב-2008 פנתה למשרד יחסי הציבור "רימון כהן שינקמן", החריפה את המאבק. בהובלת המשרד, שפעל בהתנדבות, יזמה המשפחה קמפיין ענק ברשתות החברתיות, במסגרתו נקראו התומכים להמיר את תמונת הפרופיל שלהם בפייסבוק בתמונתו של שליט, תחת הכיתוב: "גם אני מחכה לגלעד".
ברק: "בשיחות בינינו נתניהו אמר, גם אם לא במילים אלה, שחבל שתהיה מגבלה כזו כשאנחנו יודעים שאי אפשר יהיה לעמוד בלחצים. לא הצלחתי להביא אותו לקיים דיון בקבינט"
בנוסף, הוקמה קבוצת מחאה בשם "צבא החברים של גלעד" שגייסה מאות אלפי בני אדם שקיימו עצרות, הפגנות וצעדות. בני משפחתו של שליט עזבו את ביתם בצפון והתמקמו מול ביתו של אולמרט. ביולי 2010 הופיע שלמה ארצי עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בפארק אשכול ב"קונצרט זעקה לעולם" לשחרורו של שליט, וקצת אחריו הקליט אייל גולן את "מזמור לגלעד". התקשורת הישראלית סיקרה בהרחבה את ההפגנות, ובאוקטובר 2011 חתמה ממשלת ישראל, בראשות בנימין נתניהו, על העסקה שהביאה לשחרור החייל החטוף.
בעולם מקביל, בבניין אמות המשפט בתל-אביב, התקיימו דיוני ועדת שמגר. ירון, שהיה אז יו"ר קצא"א, הקצה לוועדה חדר ישיבות שבו התכנסו אחת לשבוע, ולשם גם זומנו העדים. "ניסינו להינתק מההיבטים הרגשיים, לטפס עשר קומות למעלה, ולבדוק מה נכון למדינת ישראל", הוא אומר היום.
"זיהינו מיד את ההתנגשות בין הרגש להיגיון, והדוגמה שיותר מכל המחישה את העניין הייתה פרשת אלוף משנה במיל' אלחנן טננבאום, שנחטף על ידי חיזבאללה לאחר שהתפתה להשתתף בעסקת סמים. ראש הממשלה אז היה אריאל שרון, שלא היה אמא תרזה, אבל אני הייתי עד כשהוא אמר, 'אני לא אשאיר יהודי אצל המרצחים האלה, ואת החשבון איתו נסגור אחר כך'. ועדיין ניסינו, בכל זאת, לכמת את הערכים".
השפעת האמא הבוכייה
ועדת שמגר החלה את עבודתה מיד עם קבלת כתב המינוי. "לא עסקנו רק בשאלה איך להביא מו"מ לידי סיומו, אלא גם בשאלה אם לקיים מו"מ, מהם הגבולות המותרים ומי הם הגורמים המחליטים", תיאר שמגר עצמו ביום הגשת הדוח הסופי.
"התחושה הייתה שהיסטורית ממשלות ישראל משלמות מחירים שהולכים וגדלים, שחייבים להחזיר לידינו את השליטה", אומר פרופ' כשר. "מדינה מתוקנת צריכה לעבוד מסודר, אבל אצלנו, התברר, שלמרות 77 שנות ניסיון אנחנו לא יודעים איך עושים את זה, וכל פעם מתחילים מהתחלה ומגיבים בצורה פזיזה שמובילה לשורה של תקלות. אני חשבתי שהקמת הוועדה זו הזדמנות לעשות סדר, איך נכון ומה צריך לעשות. מבחינתנו זה היה הבסיס, וממנו נגזרו המסקנות איך לבלום את תהליך ההידרדרות.
"מצאנו שהתהליכים המקובלים עד אז היו נגועים בשני חסרונות. האחד שהם תהליכי שכל ישר – ולא מקצועיים השואבים ידע מניסיון העבר. שכל ישר יכול להיות באמת ישר ויכול להיות עקום. וככל שזה נמצא בידיים של פוליטיקאים הסיכון שיהיה עקום הרבה יותר גדול, בשל אינטרסים שאינם ממן העניין.
"עניין שני שגילינו היה, שבמשך שנים הטיפול בנושא היה בידיים של שר הביטחון. בתקופתו של שרון זה עבר לידי ראש הממשלה. מבחינתנו זו הייתה תקלה. לשר ביטחון שיושב עם אנשי מקצוע, עם הקצונה הבכירה, עם ראשי שב"כ ומוסד, יש הרגלי עבודה מסודרים, מה שאי-אפשר לומר על מה שקורה במשרד ראש הממשלה, שם זה לא מתנהל באותה אינטנסיביות והעמקה.
ברק: "הדוח יכול להיות ישים לרוב הנסיבות, לא לכולן. למדינה צריכים להיות כללים שהיא עומדת בהם ולא נגררת, לא פודים שבויים ביותר מכפי דמם, כדי שזה לא יעלה ביותר חיים"
"על כן הצענו שבשלב הראשון זה יחזור לשר הביטחון. רק שזה לא היה מספיק והצענו שתוקם יחידה שזו תהיה ההתמחות שלה וזה יהיה תחום העיסוק שלה. לא מקימים יחידה רפואית כשיש פצוע אלא מכינים אותה מראש כדי שתטפל הכי טוב בפצוע כשהוא יגיע לתאג"ד. היחידה הזו תפתח את הדוקטרינות ואת המיומנויות לטפל במקרה, וברגע האמת גם תנהל את המשא ומתן.
"ההיבט הנוסף, מהותי וחשוב במיוחד, נגע לנוסחת התמורה. כמה אנחנו מוכנים לשלם כדי שיחזירו לנו ישראלי שנמצא בידי האויב".
אחד תמורת אחד? אחד תמורת עשרה? גופה תמורת גופה?
"אני לא אתייחס לזה, זה היה סודי ביותר אז, וככה זה נשאר. חשבנו שעדיף שהאויב לא יידע. מה שאני יכול לומר שזו לא הייתה מתמטיקה פשוטה. ההמלצות שלנו התבססו גם על הדוחות שהנפיק השב"כ לבקשתנו, שנגעו לשאלות: מה המעשה, על מה נשפט האסיר, כמה שנים ישב, מה הסכנה הנשקפת ממנו, מה הסיכוי שיחזור לפעילות טרוריסטית. לשב"כ יש ידע עמוק ומעודכן והוא יצר את הטבלה. והטבלה הזו היא סודית ביותר. מכיוון שזה סודי ביותר זה צבע כך את הדוח כולו".
זה יכול היה להיות נספח סודי. מה סודי בהמלצות להקמת גוף מסודר, מקצועי, שינתח את עסקאות העבר, יגבש ניירות עבודה ביחס לתרחישים עתידיים, וייכנס לפעולה ברגע האמת?
"לשר הביטחון הייתה ויש את האפשרות לבטל את הסיווג, אנחנו נתנו מסמך שלם מסווג. אני מסכים שהסודיות הביאה לכל מיני השערות שנשענו על הדלפות חלקיות או לא מבוססות, ויצא שהציבור ניזון ממקורות לא מהימנים".
מה שגם פגע בזכות הציבור לדעת וגם מנע ומונע מהציבור לגבש עמדה בנושא.
"הציבור כבודו במקומו מונח אבל הוא לא מעניין אותי בשאלות כאלו. גם מנתח לב לא מבקש לשמוע מה עמדת הציבור לפני שהוא מרדים את החולה. לציבור יש מה לומר בנושאים ערכיים, אבל הציבור הוא לא מקור ממשי לקבלת החלטות מקצועיות מורכבות".
בפועל ההפגנות בכיכרות ואוהלי המחאה בשנתיים האחרונות השפיעו על מקבלי ההחלטות.
"אני לא יודע אם זה נכון ואני לא יודע אם יש איזה מחקר שמוכיח זיקה כזו. אבל אני גם לא יודע אם זה לא נכון".
יצחק רבין אמר על מרים גרוף, "אני לא יכול על האמא הזו". זה הוביל לעסקת ג'יבריל הראשונה.
"ההיבט הרגשי של השפעת האמא הבוכייה על מקבלי החלטות זו אכן נקודה שאי-אפשר להתעלם ממנה, ואנחנו התייחסנו לכך בדוח. קבענו שפעם בכמה זמן ראש הממשלה או שר ביטחון ייפגשו עם בני המשפחה, אבל בפגישה הזו לא ידונו בהחלטות ולא ייתנו הבטחות. הם יאמרו, 'אני מקשיב לכם, אני בוכה איתכם, אבל את המשא ומתן עם האויב יעשו המקצוענים'. אנחנו הצענו לקבוע גורם רשמי שיהיה בקשר רציף עם המשפחות, אבל הוא לא יהיה חלק ממקבלי ההחלטות. וכולנו ראינו ורואים שבפועל זה לא מתנהל כך".
אולי דווקא חשיפת הדוח תחזק ותחשק את הממשל בעניין.
"במה שנוגע לתהליכים אני לא רואה סיבה לסודיות. את החלקים האחרים הייתי משאיר מסווגים גם היום".
נוסחת התמורה הייתה קשיחה?
"אני לא יכול לענות על זה בצורה מדויקת. כללית אני אומר שהיא הייתה גמישה אבל היא קבעה גג".
איך מתמחרים בין שני הערכים – שחרור חטופים מול שחרור מחבלים?
"זו שאלה שמוכרחים לעסוק בה ושאלת גודל הסכנה אכן נידונה בהרחבה במסמך החסוי. המומחים מציעים והדרג המדיני מחליט".
יחיא סינוואר שוחרר בעסקת שליט.
"אני לא יכול לומר על זה כלום, אבל אנחנו צריכים לקחת בחשבון שייתכנו טעויות".
טיוטת הדוח הוגשה לשר הביטחון לפני שעסקת שליט יצאה לפועל, מישהו דיפדף בדוח במהלך המשא ומתן?
"על זה אני יכול לומר רק משהו כללי. המדינה מתנהלת ביחס לוועדות, לא רק לוועדת שמגר, באופן שערורייתי. מקימים ועדה כי זה נוח לפוליטיקאים מאיזו סיבה, ואחר כך עושים מה שרוצים. בפועל לא איפשרו לנו להציג את הדוח הזה לא לקבינט ולא לממשלה. הייתי חבר ב-20 ועדות ציבוריות, וב-17 מתוכן כך היה. יש כאן, לאורך השנים, מנהיגות זחוחה שאומרת 'תעזוב אותי עם זה'. זו התנהלות בלתי נסבלת. יש מדינות שמתנהלות למופת, יש מדינות שמתנהלות באופן תקין. אנחנו נמצאים בתחתית הסקאלה.
"ברק קיבל את הדוח והסכים איתו, אבל הוא לא עשה עם זה שום דבר באופן אמיתי. כשהנושא עלה בקבינט אז היועמ"ש של המל"ל הציג את הדוח בלי לדבר איתנו".
כשר: "אם היה מוקם גוף מקצועי כפי שהמלצנו הוא היה שואל הרבה לפני 7 באוקטובר מה קורה אם יש שלושה חטופים, 30 או 300 - ולא היו מתחילים מאפס"
כשמסרתם את הדוח לברק, הוא הבטיח משהו?
"הוא מינה אותנו וקיבל את הדוח, אמר שהוא מקבל את ההמלצות אבל שזה נתקע על שולחנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו".
יצא לכם להיפגש עם נתניהו?
"פעם אחת באמצע התהליך. נתניהו חשב שסיימנו והוא הזמין אותנו. אמרנו שלא סיימנו עדיין. זו הייתה הפגישה הראשונה והאחרונה שלנו איתו".
התעסקתם בתרחישים אפשריים, משהו כמו 7 באוקטובר?
"לא התעסקנו בתרחישים. אבל אם היה גוף כזה, הוא היה שואל הרבה לפני 7 באוקטובר מה קורה אם יש שלושה חטופים, 30 או 300 ולא היו מתחילים מאפס".
המלצה אחת, שלא משחררים אסיר שביצע פיגועים קשים במיוחד, הפכה לחוק.
"אנחנו לא עשינו את החלוקה הזו, אנחנו התייחסנו לסיכון העתידי ולא לעבר שלו".
בהכירך את החברה הישראלית, להמלצות שאתם ניסחתם הייתה או ישנה בכלל היתכנות?
"יש היתכנות ודאית אם הפוליטיקאים לא יפריעו. להקים יחידה שתתמחה בזה ותקבע נהלים, זה בוודאי אפשר היה לעשות. זה מקומם שזה לא קרה. אין גוף אחד שאוצר אצלו את כל המידע, ולומד מהניסיון ובונה את המתודה הנדרשת, בפרט נוכח החשש שזו לא הפעם האחרונה".
הבעיה היא בירושלים
"ניסיון של עשרות שנים מוכיח שמדינת ישראל לא יכולה לעמוד בלחץ הציבורי שמופעל עליה בעניין הזה", אומר עמוס ירון, "ואני אומר את זה לטוב ולרע. לטוב – כי זה מלמד על הרגישות הגדולה לחיי השבויים והחטופים, על המחויבות להשבתם, חיים או מתים, ולרע – כי זה פוגע ביכולת המדינה לקבוע גבולות, לנהל משא ומתן מתוך עמדת כוח. אני לא חושב שהיו אנשים ראויים יותר משמגר וכשר לדון בדילמות כל כך רגישות, ועדיין – גם הוועדה שלנו לא הצליחה להביא לשינוי.
"במבט לאחור, כשאני מסתכל על מצבנו היום, אני אומר לעצמי שהעבודה שעשינו הייתה מצוינת בכל מה שנוגע לתהליכי קבלת ההחלטות, אבל לסייגים שקבענו באשר לחילופי שבויים והשבת חטופים לא היה סיכוי אז, ואין כנראה סיכוי בעתיד. זה לא מקרה שהנושא לא הגיע לחקיקה. אני זוכר שנפגשנו עם הורים שאמרו שהם מוכנים למסור חצי מדינה בתמורה לבן שלהם. ואם הייתי צריך לסכם, הייתי אומר שזה לא יעבוד במדינת היהודים".
"שמגר ייחס חשיבות מאוד-מאוד גדולה לדוח הזה", אומרת היום מיכל רובינשטיין שמגר, אלמנתו של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר. "הוא חשב שהדוח נוגע בשאלות קיומיות למדינת ישראל, שהנושא הזה, שחוזר שוב ושוב לסדר היום שלנו, מחייב התייחסות מאוד מקצועית ומעמיקה. ואני בהחלט זוכרת שהוא היה מאוד מאוכזב מהעובדה שבסופו של דבר הנושא לא טופל בצורה ראויה.
"הוא לא ראה בזה פגיעה אישית, הוא ראה בזה פגיעה באינטרס חיוני של מדינת ישראל. אני לא יכולה להרחיב יותר מזה, אני יכולה לומר שמה שנכתב בדוח הביא לידי ביטוי בצורה מדויקת את מה שהוא חשב והאמין שצריך לעשות".
"הדוח אכן התייחס לנקודות קריטיות", אומר בכיר מאוד באחת מזרועות הביטחון. "גם בהיבט המקצועי אבל גם בהיבט הערכי, כולל בפרק שהתייחס למחירים שמדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לשלם. הפרסומים שמדובר באחד תמורת אחד, או בגופה תמורת גופה, הם לא מדויקים. מה שנכון הוא שהדוח המליץ בצורה חד-משמעית לקבוע גבולות. האם זה ישים? כן. ואני אומר את זה גם היום, אחרי 7 באוקטובר.
"הבעיה היא לא במספרים, הבעיה היא בירושלים. ובהקשר הזה אני רוצה להדגיש שזה לא קשור רק לנתניהו. גם יאיר לפיד, מי שהיה גם שר בממשלת ישראל וגם ראש הממשלה, לא עשה דבר כדי לקדם את הטיפול בנושא, להוציא הצהרות ששיגר בנדיבות, רגע אחרי שהאחריות למימושן ירדה מכתפיו. דבר אחד זה לומר ש'אין מצב שבו מדינת ישראל תשאיר חייל או אזרח בשבי', ודבר שני זה לאמץ וליישם תוכנית עבודה מסודרת. כך לפיד וכך גם אביגדור ליברמן שהיה שר ביטחון".
ירון: "העבודה שעשינו הייתה מצוינת בכל מה שנוגע לקבלת ההחלטות, אבל לסייגים שקבענו באשר לחילופי שבויים לא היה סיכוי אז, ואין כנראה סיכוי בעתיד. זה לא יעבוד במדינת היהודים"
"אני לא בטוח שנכון היה לעגן את המלצות הדוח בחקיקה", אומר איש מקצוע עם ניסיון ארוך שנים בתחום. "השאלה הגדולה היא אם חקיקה הייתה משפרת את יכולת התמרון של ראש הממשלה או מגבילה אותו. אבל מה שברור הוא שאסור היה להגיע למצב שבו בכל פעם ישראל מוצאת את עצמה נאלצת להתחיל מאפס בלוחות זמנים שעובדים נגדה, פועלת תחת אילוצים שלא נלקחו מראש בחשבון, ומפעילה שיטות עבודה שמונחות כבר על השולחן כי אין זמן לנסות ולחשוב על דרכים אחרות, מחוץ לקופסה. אפשר להשוות את זה לרקדני בלט שנאלצים לבצע את היצירה כולה רק תוך כדי סיבובים לשמאל.
"חלק מהמלצות הדוח, גם אם יש לי כמה השגות לגביו, נועדו להגן עלינו מפני עצמנו. ובמציאות המתסכלת ממילא שאנחנו נמצאים בה, נוסף תסכול לא פחות קשה, נוכח אוזלת היד שמפגינים מקבלי ההחלטות לדורותיהם.
"אחרי 7 באוקטובר חצינו את כל הקווים. כמעט כל החלטה התקבלה בתהליך לא נכון. מעולם בתולדות השו"ן (שבויים ונעדרים) לא היו לישראל יותר כלים מאשר במלחמת חרבות ברזל נוכח העובדות שפעלנו בשטח, שהאויב היה בעמדת חולשה ברורה, שהייתה לנו יד חופשית ושנהנינו, לפחות בהתחלה, מתמיכה בינלאומית גורפת. אז אנשים טובים עשו את הכי טוב שהם יכולים, אבל אפשר וצריך היה לעשות את הדברים טוב יותר".
למשל?
"לא לעבוד מול שתי מתווכות בו-זמנית, או לא להעניק גרנטי להנהגת חמאס בקטאר בשלבים הראשונים של המלחמה".
אחד תמורת עשרות
"כבר בשיחה הראשונה שמגר אמר שהוא לא חושב שאפשר ליישם את ההמלצות על מקרה גלעד שליט", אומר היום ברק, "אבל היה ברור שהן עשויות להיות רלוונטית מכאן ואילך. במרכז ההמלצות עמדה קביעת הנורמות, האמירה שמה שקרה בעשרות השנים האחרונות, כולל בעסקת שליט, לא טוב למדינה, ושיש צורך לקבוע נורמות אחרות.
"הקביעות התייחסו לכך שהעסקה צריכה לחתור למסגרת מין במינו. חיים תמורת חיים, מתים תמורת מתים. אחד תמורת בודדים, עד עשרות. לשמור על פרופורציות, כדי שלא לעודד חטיפות. לקבוע כללים שיחייבו כל ממשלה בישראל. שלא כל שבוי יהפוך מיד לילד של כולנו".
ואתה חשבת שהדוח יכול להיות ישים.
"לרוב הנסיבות, לא לכולן. למדינה צריכים להיות כללים שהיא עומדת בהם ולא נגררת, לא פודים שבויים ביותר מכפי דמם, כדי שזה לא יעלה ביותר חיים".
"אני לא יודע לומר שזה קשור ל-7 באוקטובר", הוא אומר, "זה אירוע בקנה מידה בסדר גודל אחר, זו לא תקלה מבצעית נקודתית. גם אם הדוח היה מגיע לקבינט ואחר כך לממשלה ולכנסת, מה שלא קרה, הוא לא יכול היה להכתיב את הכללים להתמודדות עם מה שקרה לנו שם. 251 אנשים שנחטפו, חלקם אזרחים שנלקחו ממיטותיהם, לא דומים לחייל שנחטף מתוך טנק בדרום או מתוך מטע על גבול לבנון".
איך קרה שבסופו של דבר הדוח לא הגיע לשולחן הממשלה?
"אולמרט באמת נרתע מהעסקה נוכח המחיר הגבוה שדרשו אנשי חמאס, ודווקא איתו, עוד קודם לדוח, היו כמה דיונים רציניים בנושא. עם נתניהו סוכם שהדוח יעלה לדיון בקבינט ואחר כך בממשלה, אחרי ששליט יחזור הביתה. לי היה ברור שאנחנו הולכים לכונן הסדר שיכין אותנו להתמודדות עם המקרים הבאים, כשלכולנו לא היה ספק שיקרו. זה היה מוסכם גם על נתניהו, רק שכאשר באתי אליו עם הדוח, אחרי ששליט שב, הוא דחה ודחה, כל פעם בתירוצים אחרים, ובסופו של דבר לא הביא את זה לדיון. וכך כל העבודה נקברה מתחת לשולחן".
כשר: "יש כאן, לאורך השנים, מנהיגות זחוחה שאומרת 'תעזוב אותי מזה'. זו התנהלות בלתי נסבלת. יש מדינות שמתנהלות למופת, יש שמתנהלות באופן תקין. אנחנו בתחתית הסקאלה"
למה נתניהו לא רצה לדון בדוח?
"מה שהוא אמר, גם אם לא באלו המילים, זה שאם רבין ושרון לא עמדו בלחצים, אז חבל שיהיה ברקע סוג כזה של מגבלה שעלולה לחזור אליו כמו בומרנג. הרי ממילא, הוא אמר, אנחנו יודעים שאי-אפשר יהיה לעמוד בלחצים האלה. אני, בתגובה, אמרתי לו שהחוק או החלטת ממשלה בעניין, ימנעו לא רק את השחרורים ההמוניים, אלא גם יפחיתו את הלחץ. רק שכל זה עלה בשיחות לא פורמליות ובשורה התחתונה לא הצלחתי להביא אותו לקיים דיון קונקרטי בקבינט".
אפשר לחזור לדוח מהסוג הזה? להקים ועדה חדשה שתיקח בחשבון את המגבלות שמנעו מהדוח של ועדת שמגר להיות מיושם?
"מה שצריך זה לא דוח חדש אלא קודם כל ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק מה קרה, ורק אחר כך שאולי תגבש הנחיות שיישמו בהמשך".
בשנתיים המדממות האחרונות, שוב ניהלה ישראל מו"מ מפרך וכואב על שחרור חטופיה, חיילים ואזרחים, חיים וחללים. בסך הכל שוחררו בעסקאות במהלך המלחמה 254 איש – 158 מהם בחיים – תמורת שחרור יותר מ-3,000 אסירים פלסטינים, כ-250 מהם אסירי עולם.
"מדינת ישראל לא תהיה אותה מדינה", אומר עמוס ירון בתום הראיון איתו, "אם יתברר, מחר או בעוד שנה או בעוד עשר שנים שאפשר היה להחזיר חטוף אחד או שניים או עשרה, חיים או מתים, והיא לא עשתה את זה. ועדיין העובדה שהדוח הזה נשאר אות מתה באיזו כספת, זו טעות גדולה".
