ברוכים הבאים למדינת אבסורדיסטן.
המקום שכל הדברים הטובים שקרו בו השנה הם בקושי תיקון מאוחר, חלקי, טרגי, של הדברים האיומים שקרו בו שנה ושנתיים קודם. כן, החטופים חזרו. אלה שלא מתו, נרצחו או נורו במנהרות. כן, המלחמה הסתיימה בפקודת נשיא אמריקאי. ואלון אהל חזר לנגן בפסנתר. ופצועים החלימו. מפונים שבו. אלמנת מלחמה התארסה למפקד של בעלה ההרוג. ולזה קוראים באבסורדיסטן "הדברים הטובים" ו"מחממי הלב", והייתה שנה טובה ומחממת לב בסך הכל, לא? אז ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
המדינה שבה השר הממונה על ביטחון האזרחים הוא עבריין מורשע שמונה פעמים, שמציע להוציא להורג מחבלים שממילא בחרו למות ולהקיף בתנינים את בתי הכלא של המחבלים שנותרו בחיים למרות רצונם למות, כי תנינים זה מה שישנה את דעתם.
ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
המדינה שכדי להגדיל את חופש הביטוי בה סוגרים בחוק תחנות שידור, וכדי לייצג מגוון דעות מתגמלים כלכלית ערוצים עם דעה אחת.
ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
המדינה שיו"ר ועדת החינוך שלה – האיש האחראי בכנסת לחינוך ילדיכם – הוא נער גבעות שצה"ל מצא אותו לא מתאים לשירות שלוש פעמים, שנחשד בהצתת מסגד ושפרץ למחנה שדה תימן. קוראים לו צבי סוכות, הוא מתגורר במאחז שמתגאה באי-העסקת ערבים, והוא דמות מופת חינוכית ששווה לגדל ילדים – ותסרוקות – לאורה.
ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
המדינה שבה הארגון האזרחי היחיד שתיפקד למופת רגע אחרי היום הנורא בתולדותיה – צייד את הצבא, הסיע חיילים, סייע לאזרחים, ארגן כיתות כוננות והקים מרכז לוגיסטי עצום לכל הצרכים – בזמן שראש הממשלה ושריה עסקו באובדן עשתונות פעיל – מוגדר עכשיו "ארגון טרור" על ידי אותם שרים.
ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
המדינה שבה כדי "להחזיר את המשילות" מפקירים חצי מדינה, וכדי "לחזק את ההרתעה" מגבירים את הפשיעה. המדינה שכוחות השיטור שלה עסוקים במרדף אחר אישה ערבייה שנשפה על חנוכייה בקניון כי מדובר ב"עלבון דת", אבל פחות מתעניינים באישה ערבייה בהיריון שהותקפה ביפו, או בנהגי אוטובוס ערבים שמוכים קשות על ידי בני נוער שזה תחביבם, ובעשרות הצתות כפרים, בתים ורכבים – כי כל אלה הם לא עלבון, הם סתם גזענות.
ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
המדינה שרק העומד בראשה לא אחראי בשום דרך – למעשה בכלל לא קשור – לאסונות שמתרחשים בה, ואם מגיע אסון בסדר גודל מקראי שמחייב ועדת חקירה שתחקור את מידת אחריותו – הנעה, מעצם הגדרת תפקידו, באזור ה-100 אחוז – הוא כבר יקבע מה היא תחקור, ובעיקר מה לא.
ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
המדינה שמגדירה את קטאר כמדינת אויב שמממנת את חמאס, אבל כשמתברר שהיא מממנת גם את היועצים הקרובים ביותר לראש ממשלתה, משנה את ההגדרה ל"מדינה מורכבת ולא פשוטה, אבל לא מדינת אויב" (ראש הממשלה. ההוא מקודם).
ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
המדינה שבה מי שמדבר על שלום נחשב בוגד, מי שמדבר על מלחמה נחשב פטריוט, ומי שמדבר על המציאות נחשב עוכר. המדינה שבה מי שלא שירת בצבא מסביר למי שכן שירת מהי "רוח צה"ל", ושבה מי שלא חיו יום אחד בפריפריה מסבירים לפריפריה למה טוב לה בחיים או למה היא פשוט משעממת.
ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
המדינה שבה בועז ביסמוט מבשר ש"אתה לא יכול להכריח אנשים להתגייס לצבא", בזמן שאם אני זוכר נכון, בגיל 18 גייסו אותי לצבא למרות שלא באמת התחשק לי, והילד שלי אמור להתייצב לצו ראשון בשבוע הבא למרות שגם הוא לא מת על זה, ואני תוהה אם חזקת ביסמוט תעמוד לו, או שעדיף, בכל זאת, לשגר אותו ללשכה. זה באמת מבלבל מאוד.
ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
המדינה שכוכבת הילדים שלה בזוגיות עם ילד, ומטביעה את ראשי ילדיה בתוך עוגות לפרק זמן מאוד לא ילדותי שגורם לי לתהות אם הייתי נותן לאישה הזו להיות בייביסטר לילדיי לשעה, ויודע שאלוהים, לא.
ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
המדינה שתושביה קוראים לעוף מטוגן "אהרוני'ס", לקצת גשם "סופה", למשתמטים משירות "חומת המגן של עם ישראל", ולאזרח מקושר בן 70 שנכנס לשטח לחימה לבנוני "צורך מבצעי" המחייב חיילים למות למען אבטחתו, רק כדי שהוריהם יתבשרו בהמשך שהתיק נסגר מחוסר עניין להמשיך.
ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.
בואו נצא יחד לסיור קטן בשטח, מה אתם אומרים? הנה, בצפון אתם יכולים לראות את היישובים הרבים שלאחר שהבסנו והרתענו את חיזבאללה סופית ובהצלחה עצומה, עדיין רחוקים מלהיות בטוחים או אפילו אפשריים למגורים. בדרום אתם רואים, בקושי, את פלא הטבע המרכזי של אבסורדיסטן – ים המלח – בצורת שאריות, עודפים וסוג ב'.
עכשיו בואו נסתובב קצת ברחובות אבסורדיסטן, ההומים מתושבים שיודעים שהם חיים באבסורד מוחלט, אבל ממשיכים לחיות בו ואומרים לעצמם שבבחירות הקרובות הכל ישתנה אם רק מספיק מהם יצביעו אחרת, למרות שאיש מהם לא שינה את דעתו כבר שנים רבות.
ועכשיו בואו ניסע בזמן אל עתידה הלא-רחוק של אבסורדיסטן: אל הבחירות – ומעבר להן! כי אבסורדיסטן נעה לעבר הבחירות האלה באיטיות מייסרת ואין לה כוונה לעשות שום דבר דרמטי מדי לפניהן, והשאלה היחידה היא מי ינצח במרוץ: החקיקה האבסורדית – שקצב ההרס שלה מתגבר מעריכית בכל שבוע – או הכרונולוגיה הידועה של בחירות בסוף השנה.
כי יש סיכוי לא רע שאבסורדיסטן תפורק על ידי ממשלתה רק כי לא הספיקה להתנער ממנה בזמן, ושהבחירות ינוטרלו רק כי הממשלה לא נוטרלה בזמן. זה יהיה, ללא ספק, שיא חדש של אבסורד, שאחריו אחדים יעזבו כאן, הרוב יישארו, ואבסורדיסטן תמשיך בחייה כאבסורד. זו אולי ההצלחה הגדולה ביותר של אבסורדיסטן: לא שהיא מתנהלת בהיגיון הפוך, אלא שהיא מצליחה לגרום לתושביה לחיות בתוכו יום-יום ולקרוא לזה חיים.
אז ברוכים הבאים לאבסורדיסטן, המדינה שהחליפה השנה את ישראל. מה נאחל במלאת לה שנה? קודם כל, שלא ימלאו לה שנתיים. שתחדל מלהתקיים ותחזיר לנו את המדינה שאותה צימצמה אד אבסורדום. כי מדינה לא מתה ביום שבו הופכים אותה לאבסורד, אלא ביום שבו אזרחיה לומדים לחיות בתוכו בייאוש שקט. ואנחנו, באופן אבסורדי, לא אנשים שקטים או מיואשים. אנחנו ישראלים, והשנה נבצע את הרילוקיישן הגדול בתולדותינו: מאבסורדיסטן בחזרה לישראל.
