מאז נכנסה לתוקפה הפסקת האש ברצועה הפער בין משאלות הלב למציאות מתרחב. רצינו להאמין שחמאס נדחק להסכם מתוך חולשה, אך הארגון מתנהל כרגע כגורם הדומיננטי בעזה ובישראל ממשיכים להכריז שניתן לשוב ללחימה, אבל ניצבים מול "לא" מצד טראמפ, שהפך לפוסק האחרון בנוגע לעזה ורואה בהפסקת האש הישג אישי.
סימנים רבים מעידים על כוונת הנשיא האמריקאי להאיץ את התהליך, כרגיל בלי להתחשב בפערים. בשבוע שעבר כינס CENTCOM ועידה בדוחא בנוגע לכוח הרב-לאומי שאמור להיפרס בעזה, וויטקוף ערך מפגש בהשתתפות קטאר, טורקיה ומצרים בנושא, הוכרז על תוכנית גרנדיוזית לשיקום הרצועה, ומתוכנן כנס מדינות תומכות. נראה שהעסק מתקדם גם בלי להתעכב על עמדותיה של ישראל (שהן לרבות נוקשות). וכך, בעוד ישראל רואה בעזה החצויה על ידי הקו הצהוב גבול חדש ("חומת ברלין"), ייתכן שכבר בקרוב היא תתבקש להעמיק את הנסיגה הטריטוריאלית.
שלוש אבני נגף ניצבות בפתח השלב השני ובכולן מסתמן פתרון ביניים שאמור להדאיג את ישראל. הראשונה - פירוק חמאס מנשק. הארגון כמובן שולל זאת על הסף וגם המתווכות מסבירות שאין סיכוי לכך, ובמקום זאת מנסות לשווק לטראמפ פשרה של התפרקות מנשק כבד (בעיקר רקטות). "התפרקות מנשק כמוה כהתפרקות מרוח", אמר ח'אלד משעל וגם בג'יהאד הודיע מוחמד אל-הנדי, סגן המזכ"ל, "אנחנו מוכנים לדון על הקפאת נשק אבל לא על מסירתו".
הסוגיה השנייה היא פריסת הכוח הרב-לאומי שנראה כי יהיה צנוע מכפי שתוכנן, כשברקע דילמה לגבי מעורבות טורקיה. נתניהו הגדיר זאת "קו אדום" והנושא יידון כנראה בפגישתו עם טראמפ בשבוע הבא. "הכוח הרב-לאומי הוא המכשול הקשה ביותר בדרך לשלב השני. מעבר להתנגדות ישראל לכוח טורקי יש היסוס של יתר המדינות שאמורות להשתתף במהלך", מסביר השבוע בשארה בחבח, איש העסקים האמריקאי-פלסטיני המעורב במגעים מול חמאס. אבן הנגף השלישית והפשוטה יחסית היא הקמת ממשלת טכנוקרטים ללא מעורבות חמאס, רעיון שהארגון אימץ מזמן מתוך הנחה שמדובר בכסות קוסמטית שתאפשר לו לפעול לפי הדגם של חיזבאללה בלבנון.
על רקע זה מנסה חמאס לגזור קופון הסברתי תוך הצגת הארגון כמי שמתגמש ומעוניין להתקדם לשלב השני בעוד ישראל מכשילה את התהליך. "ישראל מבינה שבשלב הבא היא תצטרך לממש נסיגה רחבה, לפתוח את המעברים ולאפשר שיקום של עזה, ולכן גוררת רגליים. אנחנו עומדים בהסכם בעוד ישראל מפירה אותו", טען שלשום באסם נעים, חבר הלשכה המדינית של חמאס בחו"ל.
*
ובינתיים חמאס ממחיש שהוא בעל הבית בעזה. צירי תנועה נפתחים ופינוי הריסות מקודם במרץ, שוטרי חמאס מכוונים את התנועה בלי חשש להתהלך במדים ואפילו בתי המשפט חזרו לפעול. מדי יום מעדכן משרד הפנים של חמאס על פעילויותיו ואגב כך מבהיר שחמאס כאן כדי להישאר: "שוטרים לכדו 2.5 טון סחורה פגת תוקף בחאן-יונס", "במזרח העיר נציג המשטרה פסק במחלוקת כספית בין שני סוחרי ירקות גדולים" ו"ברפיח נעצרו שמונה סוחרים באשמה של העלאת מחירים".
"שיקום המעמד השלטוני של חמאס נעשה תוך שימוש בעיריות המקומיות ותוך שיתוף פעולה עם עמותות צדקה ממדינות איסלאמיות המזרימות לעזה כסף, סיוע הומניטרי וציוד הנדסי כבד. דוגמה בולטת לכך היא טקס נישואים המוני ל-200 זוגות שנערך בשבוע שעבר בשיתוף עמותת “ריבאט” הטורקית, אירוע שמשדר לאוכלוסייה גם דאגה, וגם מקרין נוכחות שלטונית ותמיכה בחמאס ממדינות איסלאמיות גדולות", מסביר ד"ר עידו זלקוביץ', מומחה לתחום הפלסטיני.
חמאס משקיע מאמץ מיוחד בביסוס השליטה על תודעת העזתים, שרובם המוחלט מצוי בשטח הפלסטיני (אלפים בודדים של פעילי מיליציות ומשפחותיהם חיים בשטח הישראלי בחסות צה"לׂ).
סוכני ההשפעה העיקריים לשם כך הם הממסד הדתי ומערכת החינוך: דרשות יום שישי מתקיימות בתוך או ליד מסגדים הרוסים, כנסים המוניים לשינון הקוראן מתקיימים בחסות חמאס ומדי שבוע נפתחים מחדש בתי ספר ומוסדות אקדמיים (גם אם בין ההריסות), לרבות האוניברסיטה האיסלאמית, מעוז בולט של הארגון - הכי רחוק מיעד הדה-רדיקליזציה שנתניהו ממשיך להדגיש.
ד"ר עידו זלקוביץ': "גם המודיעין הצבאי של חמאס משתקם וממוקד בחשיפת חדירות לשורות הארגון. מוחמד עודה, שעמד בראשו, יידרש כמחליפו של ראאד סעד להיכנס לעולמות שפחות מוכרים לו"
מאמץ השיקום ניכר גם בתוך חמאס. המוקד כרגע הוא חיזוק הזרוע הצבאית, משימה שהופקד עליה ראאד סעד שחוסל לפני שבועיים. סעד התמקד בארגון מחדש של יחידות ומינוי מפקדים במקום הרבים שחוסלו, בשיקום תשתיות (בפרט מנהרות ומערכי ייצור) וכן בתיקון ואיתור אמצעי לחימה, משימה שלשמה נשלחים פעילים לחצות את הקו הצהוב, ולא פעם מוצאים כך את מותם. בחמאס ערים לאי-שביעות הרצון שהפגין טראמפ מחיסול סעד תוך רמיזה להפרה ישראלית של הפסקת האש, אבל בארגון למדו את הלקח ומחמירים נוהלי ביטחון בכל הנוגע לתנועות ולתקשורת.
*
"חמאס מצוי בעיצומו של תהליך מעבר בין-דורי. לאחר סיכול סעד נותרו בזרוע הצבאית של חמאס מעט דמויות משדרת הפיקוד הבכיר הוותיק שתיכנן וביצע את מתקפת 7 באוקטובר, והארגון נדרש להישען יותר ויותר על מפקדים צעירים, בעלי ניסיון, סמכות ויכולת מוגבלים יחסית", מסביר גורם בצה"ל, ומוסיף: "כמו לאורך כל המלחמה גם כעת חמאס עמל לגייס פעילים חדשים, אך מדובר לרוב באנשים חסרי ניסיון, לרוב אפילו קטינים, שממלאים משימות פשוטות יחסית של שיטור ואכיפה".
בראש חמאס בעזה ממשיך לעמוד עז א-דין חדאד (שהיה רחוק מלהיתפס יורש טבעי עד המלחמה), והוא מנהל שיח שוטף עם הנהגת הרצועה בקטאר בראשות ח'ליל אל-חיה לגבי אסטרטגיית הארגון. מי שצפוי להיכנס לנעליים של סעד הוא מוחמד עודה, ראש המודיעין הצבאי של חמאס, גוף רב-עוצמה שמשתקם גם הוא וממוקד בחשיפת חדירות מודיעיניות לשורות חמאס. "עודה ניצב בפני משימה ונסיבות מורכבות: הוא יידרש במהירות לצאת מעולם הצללים המודיעיני שבו צמח ולנהל עולמות צבאיים שפחות מוכרים לו כמו בניין כוח צבאי", מסביר זלקוביץ'.
בתום המלחמה ישראל מוצאת עצמה שוב בפני צומת ה-T האסטרטגי שבפניו עמדה בשנתיים האחרונות, אך בתנאים גרועים מבעבר. אפשר לשקול שוב כיבוש של כל הרצועה אבל להסתכן בהתנגשות עם טראמפ שמשמעה אסון אסטרטגי. הרע במיעוטו הוא ממשל מקומי חלופי (חלש כנראה) שבו חמאס לא ייטול חלק. בתרחיש הזה ישראל צריכה להעלות כמה דרישות: ראשית, החזרת החטוף החלל רן גואילי; ובהמשך שימור חופש הפעולה (כמו בלבנון), וידוא משטר אכיפה נוקשה בציר פילדלפי ובמעבר רפיח, ושימור זכות וטו על זהות הכוחות הזרים שיגיעו לעזה והחברים בממשלת הטכנוקרטים. גישה מושכלת תאפשר למקד מאמץ ולגייס לגיטימציה בינ"ל חיונית בהתמודדות הדחופה עם שתי זירות שמאיימות יותר מבחינת ישראל: לבנון ואיראן.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
