הודעת נציב תלונות הציבור על השופטים אשר קולה, כי מבין עשרות התלונות שהוגשו נגד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית אחת נמצאה מוצדקת - נפלה כפרי בשל בידי שני הצדדים הניצים. שר המשפטים מיהר לקרוא להתפטרותו של עמית לאור הקביעה של קולה כי החלטת הביניים של השופט בדבר ביטול נבחרת הדירקטורים ניתנה ללא מתן גילוי נאות ועל רקע חשש לניגוד עניינים, בעוד מגיניו של הנשיא מיהרו לשבח את ניקיון כפיו לאור הקביעה כי התלונות על עבירות הבנייה דינן להידחות (עם הסתייגויות קלות) וכי "הכתרתו בתואר המפוקפק של 'עבריין בנייה' אינה ראויה, אינה הוגנת ואינה נתמכת במציאות".
אותן טענות נשמעו בקול צורם עוד ערב בחירתו של עמית לתפקיד הנשיא, ושימשו בידי מתנגדי מינויו, ובראשם השר לוין עצמו. לאחר שהיועצת המשפטית לממשלה וראש אגף החקירות במשטרה דחו את הצעת השר לבדוק את התלונות במסלול הפלילי, הן הועברו לבדיקתו של קולה, שמונה לתפקיד הנציב בהמלצת השר. שלשום, עם פרסום הודעת הנציב, לוין עדכן כמעט באופן מיידי כי הגיש קובלנה משמעתית נגד עמית.
בינואר שנה שעברה, בתום דיון בן שש שעות, בו נבחנו אינספור ההסתייגויות נגד בחירת עמית ובחירת השופט נעם סולברג כמשנה שלו, וכן תשובותיהם של השופטים, עמית נבחר בוועדה לבחירת שופטים פה אחד – ובמעמד צד אחד: הוא קיבל את תמיכת שני שופטי העליון סולברג ודפנה ברק-ארז, שני נציגי לשכת עורכי הדין מוחמד נעמנה ויונית קלמנוביץ' וח"כית האופוזיציה קארין אלהרר (יש עתיד). השר לוין ושני נציגי הקואליציה, השרה אורית סטרוק (הציונות הדתית) וח"כ יצחק קרויזר (עוצמה יהודית), נעדרו מהדיון במחאה.
הפרוטוקולים מאותו דיון ממושך מתפרסמים כאן לראשונה ומראים מה חשבו חברי הוועדה שנכחו בו על הרקורד של השופט עמית והטענות שהועלו נגדו.

*

את הישיבה ניהל מנהל בתי המשפט השופט, צחי עוזיאל. עמית, שיצא מהישיבה כדי לאפשר את בדיקת ההסתייגויות ואת הסבריו בכתב שלא בפניו, ביקש לשאת דברים בפני חברי הוועדה לפני צאתו מהחדר. ראשית התייחס עמית לפרסומים שונים על פעולותיו בהיותו לכאורה בניגוד עניינים, שלדעת המסתייגים היו צריכים לגרום לו לפסול עצמו מדיון. בהקשר זה עולה לדיון ההחלטה שאליה התייחס השופט קולה בבדיקתו – מתן צו ביניים בעתירה בנושא ביטול נבחרת הדירקטורים, כשאחיו של עמית נמנה עליה.
3 צפייה בגלריה
נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית
נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית
נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית
(צילום: נחום סגל)
"אני עומד כאן לרשותכם", פתח עמית את דבריו, "ויש להצר על כך ששלושה חברי ועדה אינם נוכחים כאן, אף שהודעתי שאני נכון ומזומן להשיב על כל שאלה וטענה שהופנתה כלפיי.
"מבחן החשש הממשי למשוא פנים הקבוע בחוק בתי המשפט קובע רף גבוה לפסילת שופט. לא בכדי רובן של בקשות הפסילה של שופטים נדחות. ומדוע המחוקק קבע רף גבוה? כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לשבת בדין. ניגודי העניינים לכאורה שיוחסו לי רחוקים מהרף שנקבע בחוק ובפסיקה...
"תראו כי אין ולו תיק אחד שעומד ברף. ובכלל השאלה אם על שופט למנוע או לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים היא שאלה שצריכה להינתן לגופה, על ידי השופט עצמו בהתאם לנסיבות. מה גם שבאף אחד מהתיקים שהוזכרו, אף אחד מהצדדים לא הלין ולא טען לניגוד עניינים והדבר מדבר בעד עצמו".
סולברג: "שופט תורן זה חדר מיון. מה שעשה השופט עמית על פני הדברים זה אותה עזרה ראשונה, ואחר כך לא המשיך לדון בדבר הזה. העביר להרכב, זה הכל"
הישיבה נמשכת שלא בנוכחות השופט עמית. ברק-ארז: "קיימת אותה טענה, ניגוד עניינים לכאורה, לגבי הנושא של נבחרת הדירקטורים".
ח"כ אלהרר: "אני רוצה להתחיל בניגוד עניינים הנוגע לנבחרת הדירקטורים. הוא היה שופט תורן ואני אינני מוצאת בזה ניגוד עניינים, אבל יכול להיות. הוא לא דן בתיק עצמו, נתנו החלטה שהעבירה את זה למקום ההולם".
סולברג: "חשוב לציין מבחינת הפרקטיקה שלנו. שופט תורן זה חדר מיון. זה הדברים שהם עזרה ראשונה. באותה מידה, גם כאן מה שעשה השופט עמית על פני הדברים זה אותה עזרה ראשונה עם קבלת העתירה, ואחר כך לא המשיך לדון בדבר הזה. העביר להרכב, זה הכל. וזו הפרקטיקה הנהוגה אצלנו".
עו"ד נעמנה: "זה מוביל למסקנה שאין פה ממש בטענה".
ברק-ארז מחדדת את הנושא העקרוני: "אני רוצה להגיד משהו כללי יותר על דעתי לגבי התפקיד של הוועדה... אנחנו איננו יושבים כאן כרגע כערכאת ערעור על החלטה ספציפית כזאת או אחרת בעניין של ניגוד עניינים או החלטה של פסלות שופט.
"יש מקרים שבהם שופט מקבל החלטה בעניין פסלות, שופט מקצועי אחר אולי היה מחליט אחרת באותו עניין, במקרי גבול, במקרים שלפעמים נמצאים בתחום האפור. עצם העובדה שיכולה להיות גישה לגיטימית אחרת אינה הופכת את ההחלטה שהתקבלה לכשעצמה למושחתת או להחלטה לא-לגיטימית. אנחנו כרגע איננו שואלים מה כל אחד היה מטפל, אלא אנחנו צריכים לשאול את עצמנו הוועדה, אם לאור העובדות שהתגלו לפנינו, אם על פי המבחנים שבפסיקה, אם ההתנהלות הייתה התנהלות שתואמת אמות מידה של טוהר מידות, של הגינות במילוי תפקיד שיפוטי".
סולברג: "לכולנו יש חשבון בנק. אילו אנחנו השופטים פסלנו את עצמנו בכל דיון שמתייחס לאיזשהו בנק מהבנקים בישראל בגלל שיש לנו חשבון באותו בנק, אין קיום ארגוני למה שאנחנו עושים בבית המשפט. זה בלתי אפשרי. יש שופטים שיש להם יד קלה על מניעויות, וזה לעיתים מכביד על התנהלות של החרוצים מבין השופטים".
ברק-ארז: "לכל אחד מאיתנו יש ילדים הלומדים במוסדות חינוך, במוסדות להשכלה גבוהה, בבתי-ספר – אז אי-אפשר לדון בנושאים של משרד החינוך?"
עוזיאל: "בקופות החולים".
ברק-ארז: "הדברים מגיעים אד אבסורדום".

*

נושא "עבירות הבנייה" כביכול, התייחס לשני נכסים - בדרום תל-אביב ובמבשרת ירושלים – שכיכבו בחשיפות עיתונאיות ב"ידיעות אחרונות" וכלי תקשורת נוספים, שבהן נטען שעמית פעל לכאורה שלא כשורה בהליכים משפטים הקשורים ברישויים.
בהתייחסו לנכס התל-אביבי שירש עם אחיו, אמר עמית: "מעבר לתגובה שנמסרה אומר בפשטות: גם כיום, כאשר אני כבר יודע על כך שנתבעתי ושתבעו בשמי, בראיה שבדיעבד, לא הייתי פוסל את עצמי בשל הסכם הקומבינציה שעליו חתום אחי גם בשמי באף אחד מהתיקים שהוזכרו...
3 צפייה בגלריה
השופט אשר קולה
השופט אשר קולה
השופט אשר קולה
(צילום: דוברות בתי המשפט)
"לעניין גג הרעפים שבביתי (הנכס הירושלמי) ...אחזור ואבהיר כי לא אני בניתי תוספת בנייה חריגה. מיד עם רכישת הבית פעלתי בסיוע אנשי מקצוע ועודני פועל להכשיר את תוספת הבנייה לאחר כ-40 שנים שהייתה קיימת. ניתן לי היתר בנייה כדין ושולם היטל השבחה על ידי, אלא שחלק קטן של ההיתר טרם מומש ובשל כך פניתי לאחרונה באמצעות בא כוחי בבקשה לחידוש ההיתר ואכן תוקפו הוארך עד שנת 2026. כעת נטען כי קיבלתי יחס מיוחד בכך שהוועדה לתכנון ובנייה התכנסה במיוחד עבורי. שקר וכזב. כאשר הגשנו את הבקשה לחידוש ההיתר נמסר לבא כוחי כי למחרת מתקיימת ישיבת ועדה, והוא ביקש שגם הבקשה שלי תידון באותו יום".
סולברג: "מה גודלו של השטח הבנוי שמעליו יש גג רעפים, שהוא לכאורה מצוי בחריגה מעל ההיתר המקורי?"
עמית: "15 מטר. שילמתי עליו היטל השבחה ואני זוכר שאיש המקצוע שלי אמר לי: 'אם תגיש השגה, יפחיתו לך את הסכום'. אמרתי: 'די, אני רוצה לסיים את כל נושא ההיתר'". בשלב זה הקריא עמית לחברי הוועדה את הודעת הווטסאפ של איש המקצוע המוחה נגד "השקרים שנכתבים בקשר להיתר הבנייה ואני רותח... לא קיבלת שום הנחות. להפך, החמירו איתך ללא הצדקה".
"אני עומד כאן לרשותכם", פתח עמית, "ויש להצר על כך ששלושה חברי ועדה אינם נוכחים, אף שהודעתי שאני נכון ומזומן להשיב על כל טענה שהופנתה כלפיי"
ברק-ארז מבקשת להתייחס לטענות שעלו סביב הנכס בתל-אביב – ראשית, העירייה הגישה כתב אישום נגד עמית ובעלי נכסים אחרים בגין ליקויים בבניין המשותף שלהם, ועל כן התעורר ניגוד עניינים כאשר עמית דן בתיקים הקשורים לעירייה; ושנית, עמית חתם בשם נעוריו, גולדפריינד, כדי לכאורה להסתיר את העובדה שהוא מבעלי הנכס.
"רק נגדיר מה היו הטענות", אומרת ברק-ארז בדיון, "נוהלו בפועל הליכים משפטיים בקשר לנכס, ומכיוון שהפרטים של בעלי הנכסים נמשכו מנסח הטאבו אז השם שהוזכר היה שמו הקודם כי זה היה השם שהופיע בנסח הטאבו. באיזה שלב הייתה תפיסה של מבנה מסוכן. הוגש כתב אישום על ידי עיריית תל-אביב נגד כל בעלי הזכויות".
עוזיאל: "מה שהשופט הסביר זה שגם אחיו לא ידע (על ההליך)".
עו"ד נעמנה: "קורה שבהליכים של פינוי-בינוי נדרשים לחתום לקבלן על ייפוי כוח ואז הרבה פעמים הוא אינו מעדכן את כולם. אז יכול להיות שהאח שלו לא ידע".
סולברג: "אם עיריית תל-אביב מוחקת את השופט עמית מכתב האישום, מה מצפים שהוא יעשה? 'לא, אל תמחקו אותי?' מה הוא היה יכול לעשות באותו שלב? ... השאלה מה אנחנו מצפים מעצמנו. אולי אני שואל שאלות קיטבג".
בשלב זה נכנס לדיון השופט עמית כדי להשיב על שאלות נוספות.
עוזיאל: "כדאי שתסביר את נושא אי-הידיעה שלך ושל אחיך בקשר לקיומם של ההליכים".
עמית: "בשעתו נתתי לאחי ייפוי כוח כללי לטפל בכל הקשור לנכס, שאותו קיבלנו מההורים. למעשה עוד לפני שההורים נפטרו אחי טיפל בכל מה שקשור לגביית דמי שכירות. מדוע נתתי לאחי ייפוי כוח? כי הדבר האחרון שרציתי הוא ממשקים עם אינספור עורכי דין, יזמים ורשויות שונות. בהחלט ידעתי שאחי חתם על הסכם שהוא הסכם קומבינציה. בכך הוא עידכן אותי".
סולברג: "אחיך בזמן אמת לא שיתף אותך, נכון?"
עמית: "אחי בזמן אמת גם הוא לא ידע על התביעה לפירוק השיתוף או שעורך הדין אמר לו 'תביעה שהוגשה נגדכם בטעות'".
ברק-ארז: "השאלה כיצד לא ידעת. אם אני מבינה, אתה בעצם אומר 'לא ידעתי כי כל המטרה הייתה שאני לא אדע ואתנתק'".
עמית: "נניח שהייתי יודע. מתעוררת השאלה באיזה תיק לא הייתי אמור לטפל, ואינני מוצא את התשובה על כך".

*

מנהל בתי המשפט צחי עוזיאל מעלה נושאים נוספים הקשורים לפסיקתו של עמית. עוזיאל: "בהודעה של שר המשפטים מתייחסים לפסיקתו בענייני ביטחון, התנהלות, השקפת עולם משפטית, ניגודי עניינים, ניסיון משפטי וניהול".
עו"ד נעמנה: "אני חושב שכל אחד מחברי הוועדה כאן מכירים את הפסיקות של כולם ומכירים את ההשקפה, ככל שזה רלוונטי לצורך קבלת החלטה".
סולברג: "מה גודלו של השטח בחריגה?" עמית: "15 מטר. שילמתי היטל השבחה ואמרו לי: 'אם תגיש השגה, יפחיתו לך את הסכום'. אמרתי: 'די, אני רוצה לסיים את זה'"
סולברג: "משעלו הדברים הללו אני מרגיש כמעט חובה לומר את הדברים, וזה בקשר לתרומתו של השופט עמית לביטחון ישראל והגנה על צה"ל. אני צריך להיות זהיר בלשוני כי יש עוד כמה תיקים תלויים ועומדים... אדם אומר כמה דברים, לוקחים משפט אחד, מוציאים אותו מההקשר ומציגים תמונה לא נכונה.
"אנחנו כולנו שופטים עם השקפת עולם, גם מקצועית. יכולה להיות השקפה אחרת גם מקצועית גם אזרחית – זה בסדר. הערות כאלה ואחרות שהוקלטו ומשודרות שוב ושוב, המרחק ביניהן ובין חס וחלילה פגיעה בביטחון ישראל הוא רחוק כמזרח ומערב. אני מרגיש אפילו נבוך שאני צריך להיות מליץ יושר של השופט עמית (בנושא).
"התקשורת יודעת מאוד להתמקד באותם שניים-שלושה תיקים מהותיים חוקתיים. זה בסדר, התקשורת עושה מזה רעש. אבל אנחנו כאן יודעים ש-98 אחוז מהתיקים שלנו רחוקים מכל מחלוקת ומכל השקפת עולם. והשופט עמית, התיקים החביבים עליו הם לאו דווקא התיקים החוקתיים. הוא חזק בסדר הדין האזרחי ובנזיקין, בתחומים שאפשר לקרוא להם אפורים, וההצטיינות שלו בהם מוכיחה את עצמה במשך שנים ארוכות".
3 צפייה בגלריה
שר המשפטים יריב לוין
שר המשפטים יריב לוין
שר המשפטים יריב לוין
(צילום: קובי קואנקס)
ברק-ארז: "אני מצטרפת לדברים של השופט סולברג. השופט עמית... יש לו היכרות עמוקה, אינטימית, מפורטת עם מכלול רחב של ההיבטים היומיומיים של עבודת המערכת, פעילות אינטנסיבית, השתלמויות שופטים... לפעמים מרוב עצים לא רואים את היער".
אלהרר: "אני מצטערת מאוד ששר המשפטים וחברי הקואליציה החרימו את הדיון. אני חושבת שזו בושה. חבל שהם אינם מכבדים את הפסיקה וגם לא את החוק. אני חושבת שזה היה תהליך שהוא בעיקר תעודת עניות לשר המשפטים. ראינו תהליך ארוך שניסה, ולצערי כמעט הצליח, לעשות דה-לגיטימציה של המערכת כולה והשופט עמית בפרט, ואני שמחה שבסופו של דבר הגענו לרגע שהצלחנו באמת לדון בעיקר ולא בדיוני סרק".
ברק–ארז: "לכולנו יש ילדים במוסדות חינוך — אז אי–אפשר לדון במשרד החינוך?" השופט עוזיאל: "בקופות החולים". ברק–ארז: "הדברים מגיעים אד אבסורדום"
עו"ד יונית קלמנוביץ': "עברנו כאן תהליך ארוך. ארוך מדי. למעלה משנה אין נשיא קבוע לבית המשפט העליון. התהליך היה נגוע במאמצים עילאיים כדי לנסות לא לגרום להצבעה הזאת ולדיון הענייני שקרה פה היום. וחבל. השופט עמית התייחס לכל הסתייגות שהוגשה נגדו בצורה עניינית ומפורטת גם כאשר ההסתייגויות היו לא ענייניות. אני חושבת שהתהליך שהוא ניהל כאן, חרף מסע הכפשות באמת חסר תקדים שנוהל נגדו, מעיד גם על הבן אדם ועל האופי שלו".