התאומים הזהים, קווין וקית' הודג', הם דוגמה מצוינת לתעשייה שנוצרה בימין האמריקאי בעידן דונלד טראמפ: הם החלו את דרכם כיוטיוברים בתחום הכושר הגופני, אבל אחרי שטראמפ ניצח ב-2016, הבינו שהם יכולים להפוך למשפיענים פוליטיים, שגם מרוויחים היטב בעולם ה-MAGA. האחים, הקוראים לעצמם Hodgetwins, מעלים עכשיו מופעי סטנד-אפ ואפילו נותנים הרצאות שכוללות את הלהיטים המוכרים: אנטי-ליברליזם, אנטי-פמיניזם, טרנספוביה וכל מה שנכלל תחת תרבות ה-Woke. הבאנר בחשבון הטוויטר שלהם הוא צילום של טראמפ מניף זרוע אחרי ניסיון ההתנקשות בו ב-2024, ויש להם שם 3.4 מיליון עוקבים.
ביום ראשון העלו ה-Hodgetwins קליפ של טראמפ עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכתבו: Why is this criminal in our country every other week? (למה הפושע הזה נמצא במדינה שלנו כל שבועיים?). בתוך 36 שעות זכה הציוץ ל-63 אלף לייקים ויותר ממיליון צפיות. עד אמצע 2025 ציוץ כזה מצד הימין הטראמפיסטי לא היה אפשרי בכלל, והוא אנקדוטה קטנה שמתארת אירוע גדול: התנועה שהקים דונלד טראמפ ושלחה אותו פעמיים לבית הלבן מצויה במשבר של מאבקים פנימיים סביב שורת נושאים – מהגירה דרך מכסים ועד ג'פרי אפשטיין – אבל גבוה מאוד ברשימה ניצבת מדינת ישראל.
בזמן שישראל התרכזה בשנתיים האחרונות באנטישמים ואנטי-ציונים שהתגלו מצד שמאל – רובם סטודנטים חסרי כוח פוליטי ממשי – האנטישמים והאנטי-ציונים מהימין הם שתפסו כוח פוליטי ממשי. יותר משטראמפ שינה את בסיס המצביעים הרפובליקני, הוא שיחרר אותו. אחרי הגזענות, היה ברור כי בשלב הבא תגיע האנטישמיות שמתחברת לשנאת ישראל, ואת הטרנד הזה מובילים עכשיו כמה מהקולות המשפיעים ביותר בימין האמריקאי.
"מכחיש שואה או מתווכח?"
סקר מתחילת החודש שעבר שערך מכון מנהטן בקרב רפובליקנים מצא כי מצביעים מבוגרים נותרו תומכי ישראל חזקים, אבל הצעירים לא רק הופכים לאנטי-ישראליים, הם מחזיקים בדעות אנטישמיות גלויות. בקבוצת מיקוד של 20 צעירים שמרנים מדור ה-Z, משתתפת אחת אמרה שהיטלר היה "מנהיג גדול", אחר אמר שאמריקה צריכה "מנהיג לאומן כמו היטלר", ושלישי הסביר שאמנם היטלר עשה דברים איומים, "אבל אני מבין מאיפה הוא בא". עוד משתתף קבע כי היהודים הם "כוח הרשע" ועוד אחת אמרה כי "ישראל קשורה לסחר מיני בבני אדם".
התמיכה הרפובליקנית בישראל ב-40 השנים האחרונות הייתה כל כך חזקה, שלפעמים קל לשכוח כי בעשורים הראשונים של המדינה זה לא היה ככה. הארי טרומן, נשיא דמוקרטי, הוא שהכיר בישראל ב-1948. אחר כך, במשך שנים, הביטו שמרנים אמריקאים על ישראל בעין עקומה בגלל הבסיס הסוציאליסטי שעליו הוקמה. ב-1956 כינה המגזין השמרני National Review את ישראל "המדינה הגזענית הראשונה בהיסטוריה המודרנית", וריצ'רד ניקסון היה אנטישמי ידוע, גם אם תמך בישראל. מלחמת ששת הימים הייתה תחילת השינוי הגדול. ברמה הביטחונית, האמריקאים נדהמו כיצד ישראל הביסה, במהירות שנראתה למאמינים כמו נס אלוהי, את מי שנתמכו בידי ברית-המועצות. ואילו האוונגליסטים התלהבו מאיחוד ירושלים. הם ראו בכך יותר מניצחון צבאי.
בשנות רונלד רייגן כבר הפכה המפלגה הרפובליקנית למפלגה פרו-ישראלית לחלוטין, אף שרייגן מעולם לא ביקר בישראל.
ואנס אמור היה להיות המאזן האינטלקטואלי לאימפולסיביות של טראמפ, אבל כפי שאמרה עליו ראש הסגל בבית הלבן: "הוא שקוע עמוק בתיאוריות קונספירציה"
הברית בין אוונגליסטים לתומכי ישראל בממסד הרפובליקני הפכה לכוח המשמעותי ביותר בפוליטיקה האמריקאית, ולאחר פיגועי 11 בספטמבר הקשרים התחזקו עוד יותר, גם כי ג'ורג' בוש הבן היה בעצמו אוונגליסט שנולד מחדש. הפלג האנטי-ישראלי היה אז אנקדוטה במפלגה הרפובליקנית, מוגבל בעיקר לתנועות של עליונות נוצרית לבנה שהממסד הצליח להשאיר בשולי השוליים. אבל אז הגיע טראמפ, והאידיאולוגיות הקיצוניות שקמו לתחייה על ידי תנועת MAGA סיפקו כיסוי פוליטי לאנטישמיות עירומה.
כשטראמפ אמר ב-2017 כי באירועים האלימים סביב צעדת אנשי עליונות לבנה בשארלוטסוויל היו "אנשים טובים משני הצדדים", המסר עבר היטב. ועכשיו אדם כמו ניק פואנטס – מכחיש שואה שמעריץ את היטלר והוזמן לארוחת ערב עם טראמפ במאר א-לאגו – מתקרב יותר ויותר למיינסטרים הרפובליקני, ועמדותיו כבר לא נדחות על הסף. כך למשל אירח השבוע ג'ו רוגן, מגיש הפודקאסט שמגיע לעשרות מיליוני אנשים, את ג'יימס טלריקו, כוכב דמוקרטי עולה מטקסס. כשטלריקו אמר, בצדק, כי "פואנטס מכחיש שואה", ענה לו רוגן: "הוא מכחיש שואה או שהוא רק מתווכח על המספרים?". אלפי מגיבים בטוויטר לא רק הסכימו איתו, הם גם דרשו מרוגן להזמין את פואנטס לפודקאסט שלו.
מי שכבר הזמין את פואנטס לפודקאסט שלו הוא טאקר קרלסון, מהאנשים המשפיעים ביותר בימין, שהפך ב-2025 לאחד הקולות הכי אנטי-ישראליים בארה"ב. קרלסון מכחיש שהוא אנטישמי, אבל הגבול בין אנטישמיות לביקורת לגיטימית על ישראל כמדינה טושטש בשנתיים האחרונות אצל הקיצוניים משני צידי המפה הפוליטית. זו גם לא הייתה הפעם הראשונה שבה קרלסון הצית גפרור שעליו כתוב ישראל. הראיון הוויראלי שלו בקיץ עם הסנאטור האוונגליסטי טד קרוז, שבמהלכו לחץ עליו להצדיק את תמיכתו הדתית בישראל, לא הגיע משום מקום. צעירים נוצרים בימין כבר לא חושבים שהתמיכה בישראל היא צו מוסרי, שלא לומר תנ"כי. כמו הצעירים הליברלים יש להם דאגות כלכליות קשות, והם התבגרו במרחק זמן הולך וגדל מהשואה.
המלחמה בעזה נתנה לכוחות האלה את הדחיפה האחרונה שנזקקו לה כדי לצאת מהארון. לפי סקר של מכון פיו, חמישית מהאמריקאים מקבלים את החדשות שלהם מהמדיה החברתית. המספר עולה ל-43% בקרב אלו שמתחת לגיל 30. כך שבעוד כלי תקשורת ממסדיים דיווחו באופן יבש למדי על המלחמה, המדיה החברתית הוצפה בקליפים קשים לצפייה מעזה. התגובה למראה של תינוקות רעבים, מסתבר עכשיו, הגיעה לא רק משמאל.
חברת הקונגרס מרג'ורי טיילור גרין הייתה הראשונה בעולם ה-MAGA שחתכה את חבל הטבור מטראמפ בנושא ישראל. בקיץ היא השתמשה בביטוי "רצח עם" לתיאור פעולות ישראל בעזה. "זה הדבר הכי אמיתי והכי קל לומר ש-7 באוקטובר היה נורא וכל בני הערובה חייבים לחזור", צייצה, "אבל כך גם רצח העם, המשבר ההומניטרי והרעב המתרחשים בעזה". זו הייתה רק התחלת ההתפכחות הפומבית של אחת התומכות הגדולות של טראמפ. היא המשיכה להעביר עליו ביקורת פומבית בנושאים שונים, והמכונה של טראמפ הופעלה נגדה במהירות, עד שגרין נשברה. כשהקונגרס יחזור לעבודה ביום שני הקרוב, זה יהיה יומה האחרון בבית הנבחרים.
הרצח ותיבת הפנדורה
גם צ'ארלי קירק – שהארגון שלו, TPUSA – Turning Point USA, קיבל קרדיט על ההצלחה המדהימה של טראמפ בקרב מצביעים צעירים – שם לב כי דור ההמשך השמרני מפנה עורף לישראל. לא במקרה קירק שלח לנתניהו מכתב שבו הזהיר כי ישראל "מפסידה במלחמת המידע" עם צעירים אמריקאים. במכתב חזר קירק על השאלות שהוא שומע מצעירים שמרנים: "מדוע אמריקה מסבסדת את רצח העם של ישראל נגד העם הפלסטיני?" ו"מדוע ישראל מבצעת טיהור אתני?".
בקבוצת מיקוד של צעירים שמרנים טענה מישהי שהיטלר היה "מנהיג גדול". אחר אמר שאמריקה צריכה "מנהיג לאומן כמוהו", ושלישי הסביר שאמנם הוא עשה דברים איומים, "אבל אני מבין מאיפה זה בא"
בקיץ שעבר כינס קירק מנהיגי סניפים של TPUSA מרחבי ארה"ב לקבוצת מיקוד בנושא ישראל, ובה ניסה להסביר להם מדוע המשך התמיכה הכלכלית והצבאית של ארה"ב בישראל חשוב, אבל גם אמר שהוא מבין אותם. "אני מנסה למצוא דרך ביניים חדשה", אמר בפגישה, "אני אוהב את ישראל, אשתי ואני חווינו שם את החוויות הטובות ביותר אי פעם. ראיתי היכן ישו קם מן המתים והלך על המים. אבל אני גם אמריקאי, ואני מייצג דור שלא יכול להרשות לעצמו כלום. אנחנו מוצפים במהגרים בלתי חוקיים ואף אחד לא מדבר אנגלית".
תיבת הפנדורה נפתחה לגמרי דווקא אחרי מותו של קירק, בספטמבר. הרצח ייצר שפע תיאוריות קונספירציה, ואיכשהו ישראל עמדה במרכזן. את הטרנד הובילה, ועדיין מובילה, קנדיס אואנס, משפיענית בכירה מאוד, עם 5.7 מיליון מנויים ביוטיוב והיסטוריה עמוקה של אנטישמיות. בין היתר אמרה בעבר שהיטלר "רק רצה לעשות את גרמניה גדולה והטעות שלו הייתה שניסה לכבוש מדינות אחרות". אואנס הייתה קרובה לקירק וטענה כי היה קורבן לקונספירציה שרקמו שירותי המודיעין הישראליים, הצרפתיים והמצריים. לדבריה, הם עשו זאת כדי לעצור את קירק מלומר בפומבי כי הוא שינה את דעתו לגבי תמיכתו בישראל. תומכי ישראל הזדעזעו וכשהגיע זמן הכנס השנתי של תנועת TPUSA, בחודש שעבר באריזונה, המיצים כבר ביעבעו והיה ברור כי הפיצוץ הגדול קרוב.
3 צפייה בגלריה
סגן נשיא ארצות הברית ג'יי.די ואנס ואלמנתו של צ'ארלי קירק, אריקה, בוועידת TPUSA
(צילום: Jon Cherry/AP)
כל השמות הגדולים של הימין האמריקאי הגיעו לכנס שמשך 30 אלף איש, ובין היתר היה מעין העברת לפיד – קצת עולצת מדי – מקירק המנוח לאשתו, אריקה. אבל האקשן האמיתי הגיע כאשר עלה לבמה בן שפירו, המייסד היהודי-אורתודוקסי של The Daily Wire, ובאופן היסטורי אחד הקולות המשפיעים ביותר בתנועה השמרנית. הוא העביר מיד ביקורת על קרלסון, שאת הראיון שלו עם פואנטס תיאר כ"אי-הגינות מוסרית"; על יועצו הקרוב של טראמפ, סטיב באנון, שאותו כינה "איש יחסי הציבור של ג'פרי אפשטיין"; ועל מייגן קלי, שפעם נחשבה למגישה מתונה ב"פוקס ניוז" ועכשיו יש לה פודקאסט כל כך קיצוני, שהיא מוצאת בו דרך להלבין את מעשיו של ג'פרי אפשטיין וחברותו עם טראמפ.
שפירו המשיך והזהיר כי "התנועה השמרנית נמצאת בסכנה חמורה" מצד מפיצי הקונספירציות, תוך שהוא מתעלם מכך שכל עלייתו הפוליטית של טראמפ נבנתה על תיאוריות קונספירציה. שלושת המותקפים כמובן לא נותרו חייבים. קרלסון צחק על שפירו ואמר שהוא "פומפוזי". באנון כינה את שפירו "סרטן" בתנועת MAGA, וקלי אמרה שהיא כועסת על דבריו.
מי שאמור היה לשים את הקו האדום המוסרי הוא סגן הנשיא, ג'יי.די ואנס, אבל הוא סירב לעשות זאת, בטענה שהוא לא מתכוון לייצר "מבחני טהרנות". הוא אפילו לא הסכים לגנות את הראיון של קרלסון, חברו הטוב, עם פואנטס. יותר מכך, ואנס לוקח את הלאומנות, הנייטיביזם, שנאת המהגרים וניחוח העליונות הלבנה עוד יותר רחוק. הוא אמור היה להיות המאזן האינטלקטואלי לאימפולסיביות של טראמפ, אבל כפי שאמרה עליו ראש הסגל בבית הלבן, סוזי ויילס: "הוא שקוע עמוק בתוך תיאוריות קונספירציה". ואנס גם תומך יותר ויותר בטרנד הנייטיבי לפיו לאמריקאים – לבנים ברובם – שמגיעים ממשפחות שנמצאות בארה"ב במשך דורות רבים, יש זכות גדולה יותר באמריקה, ואמר כי הגירה היא "גניבת החלום האמריקאי". הוא לא עושה את זה סתם. ואנס מבין לאן המפלגה הולכת וככל שהוא מתבצר בעמדות כאלה, מעמדו בעיני MAGA מתחזק. כרגע ספק אם מישהו בכלל ינסה לרוץ נגדו בפריימריז של 2028.
וטראמפ? כל זה לא נוגע בו. לטראמפ אף פעם לא היו אידיאליים או עקרונות או גבולות מוסריים, אכפת לו רק מעצמו והוא יודע שתומכיו מוכנים לסלוח לו על כל דבר. הוא הרכיב קואליציה של אינטרסים שונים – פופוליסטים-לאומנים, שמרנים מוסדיים, נוצרים אדוקים, אוליגרכי טכנולוגיה ומיליארדרים מכל סוג, ואנשי עליונות לבנה. הנאמנות לטראמפ היא שחיברה אותם, ולא באמת משנה לו מה יקרה לקואליציה הזו בלעדיו.
לכן גם הביקורת מלמטה על ישראל לא מחלחלת אליו, ושונאי ישראל בבייס הרפובליקני מפנים את הכעס שלהם לעבר תומכי ישראל בתוך המפלגה ובקונגרס, ולא לטראמפ. למרות הדיבורים על ריצה שלישית – ולא חוקית – לנשיאות ב-2028, סביר להניח שטראמפ לא יעשה זאת, ולו מפאת גילו ומצבו הפיזי. וכך, כהונתו השנייה עשויה להיזכר גם כשיא תמיכתה בת עשרות השנים של המפלגה הרפובליקנית בישראל, וגם כרגע שבו התמיכה הזו החלה להתפרק.
