השר לביטחון לאומי מפנטז על תנין לועס בן אדם וחיוך מתוק נמתח ומאיר את פניו הילדותיים. הוא מדמיין שלולית דם מתפשטת על פני האגם המלאכותי המקיף את חומת הכלא שלו, וחמימות פושה באבריו. למחרת, בדיון עם הנהלת שירות בתי הסוהר שעסק בהחמרת תנאי הכליאה לאסירים ביטחוניים ובחיפוש פתרונות "מרתיעים", הוא פוקד לבדוק היתכנות לבניית בית כלא חדש שיהיה מוקף, כמו איזה מבצר מ"משחקי הכס", בתנינים. דבריו - שנלקחו ברצינות במקום היחיד שבו הם עדיין נלקחים ברצינות - הניעו את קציני שב"ס להגיע כעבור שבועיים אל חוות התנינים בחמת גדר על מנת לראיין את הזוחלים שעשויים לחלוק איתם לוקר.
התנין הוא החיה הראשונה שמוזכרת בשמה בתנ"ך: "ויברא אלוהים את התנינים הגדולים". זה לא מקרי. הסיפור מתעקש על התנינים, דווקא על התנינים ודווקא בבריאה. מדוע? כי בעולם המסופוטמי והכנעני שממנו צמחנו, התנין, הלווייתן ונחש העקלתון לא היו פריטים זואולוגיים. הם היו ישויות מיתיות שסימלו עבור עמי האזור כוחות עצומים, אליליים, של כאוס והרס. להפוך את התנינים לברואיו של האל מוכיח מי שולט במי.
קצת הלאה משם, באחד המזמורים היפים בספר תהילים, פונה המשורר המסתורי לאלוהים ומזכיר לו את עוצמתו: "אתה פוררת בעוזך ים", הוא אומר לו, "שיברת ראשי תנינים על המים". אכן דימוי הרבה יותר מלהיב מסתם "אתה תותח" או "מר ביטחון". האם בן גביר התאהב בתנינים כי מלחמות דת משוגעות על סמלים? בין אם הם מקומות קדושים כמו הר הבית - לשם כדאי לעלות כדי להשפיל ולעורר פרובוקציות - ובין אם הם מפלצות תנ"כיות שיזכירו לנוח'בות מי כאן קרוקודיל דנדי היהודי?
אל מול הביקורת שמיד נמתחה על עצם העלאת הרעיון האינפנטילי הזה, בן גביר מיהר להיתלות באילנות נמוכים. ואכן, במסגרת השקת מתקן הכליאה למסתננים מדרום אמריקה, שהוקם באזור הביצות העצום שבדרום פלורידה, המליץ טראמפ למסתננים האומללים לברוח - וכאן הוסיף תנועת יד - "ככה, בזיגזג". זה היה שימוש מודע בדימוי מבחיל, שנשען על הקשרו. האזור שבו הוקם כלא המהגרים אכן שורץ תנינים. אבל אפילו עבור טראמפ, שמסוגל לחטוף בכיף שלו נשיאים ממולדתם, זו לא הייתה תוכנית עבודה מעשית.
כידוע, אין אף בית כלא מודרני בעולם שמשתמש בחיות טרף כאמצעי כליאה. הסיבה פשוטה: תנינים הם מערכת אבטחה גרועה. נכון, גם מערכת הרתעה טובה, כפי שהוכיח 7 באוקטובר, מפסיקה להיות טובה מול פעולה לא צפויה, אבל איך אפשר לסמוך על תנינים? אם כבר חיות טרף תנ"כיות, אז עדיפים דובים, פילים, אריות, הניתנים לאילוף. ואפשר גם לחזור לאחור, לסתם חיות אדם וכיתת יורים. עכשיו תראו, יש לי כבוד לתנינים, אבות-אבותיהם של התנינים הילכו על פני האדמה עוד לפני עידן הדינוזאורים ולפני עידן הבנגבירים. אבל כדי לדאוג שהם ישביעו את קיבתם בנוח'בות, צריך לסכם עם הנוח'בות שמותר להם לברוח רק דרך שחיית חזה, ולא - כפי שקורה בדרך כלל - דרך זיהוי הזדמנויות של כשלים אנושיים.
המדינה שלנו נשמטת. מפלס האלימות והשנאה, אירועי הירי והרצח, הקטל בדרכים, השחיתות, הריקבון וחוסר הכישרון מדהימים בהיקפם. אין אפילו איפה לטמון - לא כדימוי, אלא בפועל - את כל הזבל העודף שהמדינה שלנו מייצרת. תשאלו את השרה להרס הסביבה, תשאלו את השרים האחרים על מחדלי משרדם. כלומר, אל תשאלו, הם ממילא ישקרו. אבל דומה שלקרוקודיל דנדי, הלוקה בחשיבה אומניפוטנטית המתקשה להפנים גבולות מציאותיים, אין מתחרים.
שיקולי ביטחון, דיפלומטיה אזורית, או תוצאות ממשיות בשטח, מעניינות לו את קצה הביבי. אין אצלו הבחנה בין "אני רוצה" לבין "אני יכול". בהתנהלותו ניכרת הנטייה העקבית לזלזל או לפסול אזהרות של גורמי מקצוע, ובכל פעם שהמציאות המדממת מתרסקת מולו הוא בוחר להשתולל וללחוץ על הגז. המציאות לדידו היא תמיד ההוכחה שצריך יותר. מרתיע יותר, חזק יותר, אלים יותר.
וכך, תחת הסיסמה "נגמרה הקייטנה", קיבלנו הסלמה שהתבטאה בין היתר בהחמרת האלימות כלפי החטופים; כך, חלוקת הנשקים הוכיחה עלייה חדה במספר אירועי הירי הפליליים; כך, ההתנגדות לאיזוק אלקטרוני נרחב לגברים אלימים, תרמה לשנת שיא של נשים נרצחות מאז החלו למדוד את מפלס הדם; כך, מינוי שוטרים ומקורבים על פי מדד האמון שלו בהם, גרם לכך שהאמון במשטרה הידרדר לשפל. המחמירים אומרים שהיא כבר נפלה.
חוות פצאל, שהוקמה כחווה "חקלאית" המגדלת עורות תנין סביב גוף חיית הבר המפוארת, נסגרה כבר לפני שנים בעקבות שינויי רגולציה: שחיטת תנינים אאוט, חוקי הגנה על חיות בר אין. בתחילת אוגוסט, בנימוק של "סכנת חיים מיידית" - לא לתנינים בחווה, לאזרחי ישראל - נורו למוות כל 262 תיקי העור הפוטנציאליים שחיו בחווה הנטושה. חבל. עוד קצת איפוק והם יכלו לעבוד בשב"ס ולחסוך את כל עלויות הקנייה, היבוא וההובלה של התנינים החדשים, המסתכמות במאות אלפי שקלים.
ומה יקרה אחר כך? האם התנינים שיאכלסו את "מיני-אלקטרז" שעוד עשוי לקום פה - כי מה לא הגיוני במיזם לא הגיוני - יפסיקו להוות סכנה לציבור? הרי אם יש משהו שישראלים כבר הוכיחו, זה את חיבתם לטבול את ילדיהם סמוך למלתעות כרישים. ומה יקרה כאשר מתקן כזה, הצפוי להיחשב כהפרה בוטה של זכויות אדם, יוביל לחרם בינלאומי? לסנקציות? יפגע באמון הציבור בשלטון החוק? אפשר רק לנחש מה יקרה. בן גביר, שמפגין כאמור מאפיינים מובהקים של חשיבה אומניפוטנטית המלווה במטען מיתי, עשוי עוד לדרוש משב"ס לבדוק היתכנות למבול.
