בבוקר שישי שעבר, בזמן שחיילי צבא ארה"ב התכוננו לפעולה קרקעית בוונצואלה, הלך דונלד טראמפ לעשות שופינג לא רחוק מהבית, ליד אחוזת מאר א-לאגו. מלווה בפמליה אינסופית הסתובב טראמפ ב-Arc Stone & Tile, חברה שמתמחה ביבוא שיש איטלקי, וחיפש את האבן המתאימה ביותר לפרויקט החשוב לו מכל – בניית אולם נשפים בבית הלבן, כזה שכמובן ייקרא על שמו ויטביע את חותמו הנצחי במקום מגוריהם של נשיאי ארה"ב.
טראמפ הכריז על בניית אולם הנשפים בקיץ שעבר, ומאז הפרויקט צומח בלי הפסקה, גם בגודל וגם בעלות. כרגע הוא אמור להיות בערך בגודל של 8,360 מ"ר ובעלות של 400 מיליון דולר, פי שניים מהתחזית המקורית. האנשים העשירים ביותר באמריקה כבר התייצבו בשורה כדי לכסות את העלות.
8 צפייה בגלריה
דונלד ומלאניה טראמפ בחגיגות השנה החדשה שנערכו באחוזת מאר-א-לאגו
(צילום: Joe Raedle/Getty Images/AFP)
בהתחלה הנשיא עוד הבטיח שבניית אולם החלומות שלו לא תשפיע על המבנה הקלאסי והכל כך מוכר של הבית הלבן, אבל זמן קצר אחר כך, ובלי שום הודעה מוקדמת, עלו דחפורים על האגף המזרחי – שהיסטורית היה אזור העבודה של הגברת הראשונה – והרסו אותו במהירות. אמריקה נדהמה לכמה דקות, וכמו תמיד בעשור האחרון, שכחה גם מזה מהר מאוד.
מאז שובו לקדנציה שנייה כנשיא ארה"ב, טראמפ הפך את הבית הלבן על הראש. הוא הרס את גן הוורדים האיקוני של ג'קי קנדי, הגברת הראשונה המיתולוגית, ריצף אותו והציב עליו שולחנות וכיסאות. את השירותים בחדר השינה ההיסטורי של אברהם לינקולן, שהיה מרוצף באריחי אר דקו ירוקים מתקופת הנשיא טרומן, הוא ריצף באריחי שיש שחור-לבן, עם נגיעות זהב בברזים ובגופי התאורה.
טראמפ גם עיצב מחדש את החדר הסגלגל, שעכשיו הוא למעשה החדר המוזהב ונראה כמו הכלאה של מאר א-לאגו והארמון של סדאם חוסיין. את הקירות מעטרות תמונות של נשיאי עבר שהצליחו לעבור את המבחן של טראמפ, רייגן היחיד מנשיאי העשורים האחרונים שזכה להשתחל לקיר. והכל צבעו בזהב, כולל פסלוני מלאכים מוזהבים שהגיעו ממאר א-לאגו. לפחות הכפתור האדום על השולחן נשאר אדום, כדי שיהיה אפשר להוריד הוראה מיידית להביא לטראמפ דיאט קולה.
אבל למרות כל זה, אולם הנשפים הוא שחשוב לטראמפ יותר מהכל, והוא דורש שבנייתו תסתיים לפני סוף הקדנציה ב-2028. לשם השוואה, כשהוחלט להקים גדר היקפית חדשה בשטח הבית הלבן התכנון שלה החל ב-2014, אושר רשמית עד 2017, והעבודה עצמה התחילה רק ב-2019.
זה לא מה שיקרה לאולם הנשפים של דונלד טראמפ, הוא מתכוון לדאוג לכך באופן אישי ואפילו יבחר בעצמו את חומרי הבנייה. הכל כדי שאפשר יהיה לחנוך את האולם לפני שהוא עוזב את הבית הלבן, כי זו גם עשויה להיות מסיבת הסיום של תרבות סטייל, מראה וסגנון חיים שנולדה במועדון מאר א-לאגו, עלתה על מטוס ושינתה את וושינגטון לגמרי.
× × ×
באוקטובר שעבר לא הצליחו שתי המפלגות, הרפובליקנית והדמוקרטית, להגיע להסכם לתקצוב הממשל, שנכנס להשבתה הארוכה בתולדותיו. ב-31 באוקטובר, עמוק בתוך ההשבתה, עמד לפוג המימון לתוכנית שמעניקה תלושי מזון לכ-42 מיליון אמריקאים. עבור מיליונים זה הדבר היחיד שמציל אותם מרעב.
רחוק-רחוק מהבעיות האלה נערכה ממש באותו לילה במועדון מאר א-לאגו מסיבת האלווין בסגנון "גטסבי הגדול". זה נראה באמת כמו סצנה מעיבודי הקולנוע לספרו הנבואי של פ. סקוט פיצג'רלד: קישוטים היישר משנות ה-20 הסוערות של המאה שעברה, נשים בשמלות מאותה תקופה (שמלה ישרה, רפויה, עד הברך, עם פרנזים חרוזים ונצנצים), וגברים עם שיער מרוח בכמויות מסחריות של ג'ל.
בכניסה היו מזרקות, ובפנים חיכתה לקהל התֶּמה של הערב – A Little Party Never Killed Nobody (מסיבה קטנה מעולם לא הרגה אף אחד), כשם שיר הנושא של הסרט "גטסבי הגדול" מ-2013 עם ליאונרדו דיקפריו. טראמפ בוודאי לא קרא את הספר של פיצג'רלד, ואם המארגנים כן קראו אותו הם לא הבינו שהוא מבקר ניתוק של עשירים. או שכן הבינו, והחליטו שזה לא צריך להפריע. הרי בעולמם אף אחד באמת לא מת ממסיבה קטנה.
זה היה ערב שכינס בתוכו את הפער הגדול בין המיתוג של טראמפ כמי שהגיע לבית הלבן כדי לייצג את מעמד הפועלים הנשכח, למציאות שבה הוא מיליארדר תאב בצע שדואג רק לחבריו העשירים ומארח מסיבות ראוותניות באחוזה שלו. דבר נוסף שהערב הזה עשה היה להציג במלואה את הכת שהוקמה סביב טראמפ: שמרנים עשירים, גברים ונשים, שמוכנים לעשות כל מה שצריך כדי להיכנס לאחת המסיבות שלו, ואם אפשר גם לתפוס איתו חצי סלפי. זה כולל, מסתבר, גם נכונות לעבור הרבה מאוד ניתוחים פלסטיים כדי שיהיה ברור שהם חלק מהמועדון הזה.
× × ×
בשנה האחרונה נתקלו מנתחים שוב ושוב בבקשה שלא שמעו מעולם: "תעשו לי פנים של מאר א-לאגו". המונח נולד בוועידת המפלגה הרפובליקנית ב-2024. "מדובר במסכה אריסטוקרטית מודרנית מפוסלת בניתוח, במטרה לשדר עושר ושליטה", מסביר ד"ר שרווין נאדרי, מנתח פלסטי בכיר. "תחשבו על גבות מורמות, עצמות לחיים מפוסלות, קווי לסת הדוקים, שפתיים מלאות ומלוטשות, ועור כל כך חלק שהוא נראה כמו חרסינה בצילום עם פלאש. אלה פנים שמכריזים: יש לי משאבים, יש לי גישה".
לפי ד"ר נאדרי, יש שתי גרסאות שונות מאוד ל"פנים של מאר א-לאגו". הסוג המוצלח הוא זה שמפוסל על ידי מנתחים מהשורה הראשונה, שמשתמשים בטכניקות ובטכנולוגיות מתקדמות: מתיחת פנים עמוקה, הרמת גבות, הרמת שפתיים וטיפול בקו השיער. אחר כך מטפלים אסטרטגית עם מילוי, בוטוקס, לייזרים וטיפוח עור. תחזוק של הדבר הזה עולה בין 200 ל-300 אלף דולר לאורך עשור. מי שלא יכולה להרשות לעצמה את הכי טוב, נשארת עם מה שד"ר נאדרי מגדיר "קריקטורה מוגזמת", שכוללת מילוי-יתר, בוטוקס כבד, גבות גבוהות מדי או כבדות מדי, שפתיים מנופחות ולחיים מלאות באזורים הלא-נכונים.
טרוי פיטמן, מנתח פלסטי: "הקהל שהגיע מפאלם ביץ' לא רק מוכן לשלם הרבה ולעשות הרבה, גם אין לו בעיה לדבר על זה. זה הפך למראה שמזוהה עם הממשל הנוכחי, ולכן נפוץ הרבה יותר. אנשים מתגאים במראה כמה שיותר משופר"
גם את אלה וגם את אלה אפשר לראות עכשיו לא רק במאר א-לאגו, אלא גם בבירה האמריקאית. "וושינגטון היא בדרך כלל עיר מאופקת בכל הנודע לניתוחים פלסטיים. אנשים רוצים להיראות טוב, אבל לא רוצים שיהיה ברור שהם עברו טיפול", אמר ל"אקסיוס" המנתח הפלסטי טרוי פיטמן. "עכשיו אנחנו רואים אנשים שממש רוצים להיראות כאילו עשו להם משהו".
בעוד שפעם הייתה הסכמה שבשתיקה בוושינגטון שלא מדברים על ניתוחים פלסטיים, "הקהל שהגיע מפאלם ביץ' לא רק מוכן לשלם הרבה ולעשות הרבה, גם אין לו בעיה לדבר על זה". פיטמן מספר שלקוחות MAGA (התנועה של טראמפ, Make Amreica Great Again) שלו מדברים באופן חופשי על טיפולים, מחליפים המלצות של רופאים ורוצים שההליכים שלהם יהיו גלויים ומוגזמים. "זה הפך למראה שמזוהה עם הממשל הנוכחי, ולכן נפוץ הרבה יותר. אנשים מתגאים במראה כמה שיותר משופר".
ד"ר אניטה קולקרני, מנתחת פלסטית מוכרת היטב בוושינגטון, סיפרה ל"גרדיאן" שנאלצה לדחות שטף של פניות מאנשים שעובדים בממשל. "הם רצו חומרי מילוי ועוד הזרקות על פנים שכבר טופלו, מה שיכול להיות מסוכן". לדבריה, "לפני הקדנציה השנייה של טראמפ לא ראיתי הרבה מטופלים שמגיעים עם בקשות לא סבירות. כשחורגים מטווח הפנים האנושיות הרגילות, זה לא מקום שאני מוכנה ללכת אליו".
גם אם לא אומרים לה במפורש "פנים של מאר א-לאגו", קולקרני מבינה את זה לבד כשמגיעה אליה אישה עם מילוי שפתיים או לחיים ומבקשת עוד. "אני אומרת לה שאם אשים לה עוד היא כבר לא תהיה הגרסה הטובה ביותר של עצמה, אלא תיראה כמו מליפיסנט. אני מוצאת את עצמי חייבת לסרב בצורה חסרת תקדים".
אן היגונט, פרופסור להיסטוריה של האמנות: "כל הטרנד הזה הוא סימן כניעה פיזית לדונלד טראמפ והצהרת נאמנות אליו. במובן מסוים, הנשים האלה ממלאות חלק מרכזי בפרסונה הפוליטית שלו"
מי שנשארה מחוץ למועדון, ביותר מדרך אחת, היא מרג'ורי טיילור גרין, בעבר אחת הנאמנות הגדולות ביותר לטראמפ, שעברה תהליך התפכחות פומבי. "אף פעם לא אהבתי את האווירה המינית של MAGA במאר א-לאגו", אמרה ל"ניו יורק טיימס". "אני מאמינה שהאופן שבו נשים במעמד של הנהגה מציגות את עצמן שולח מסר לנשים צעירות יותר. יש לי שתי בנות ותמיד הרגשתי לא בנוח עם האופן שבו הנשים במאר א-לאגו מנפחות את שפתיהן ומגדילות את שדיהן". אולי גם בגלל זה מרג'ורי טיילור גרין כבר לא נמצאת בקונגרס.
× × ×
המלכה אליזבת הראשונה הייתה ידועה במאה ה-16 כחובבת סוכר, מה שגרם לשיניה להשחיר. סוכר היה אז מצרך יקר מאוד ונחשב סמל סטטוס, ולכן שיניים שחורות מרוב אכילת סוכר זוהו דווקא עם עשירים ואנשי חצר. אלה לפעמים השחירו בכוונה את שיניהם הבריאות, כדי שיתייחסו אליהם כחלק מהמעמד השליט.
בעידן המודרני, ולדימיר לנין הסתובב עם כובע פועלים פשוט ופעילים בולשביקים אימצו את אותו סגנון כדי להיראות כאנשיו. לג'וזף סטאלין הייתה טוניקה ייחודית עם צווארון ישר ומכופתר, שקיבלה את הכינוי "סטאלינקה", ותומכיו לבשו וריאציות שלה. דיוקנו של מועמר קדאפי הופיע על לבוש של נאמניו ותיקי בית ספר. סדאם חוסיין נהג להצטלם במגוון צורות לבוש, מבגדי איכרים עד לחליפות מערביות, והאליטות ואנשי המנגנון שלו חיקו אותו בכל פעם. המשותף לכל הדוגמאות הוא השימוש במראה החיצוני כדי להראות נאמנות למעמד השליט. אבל עד לתקופת טראמפ, ארה"ב התגאתה יותר מכל בכך שאף אחד לא צריך להשתחוות למלך.
טראמפ אף פעם לא היה מעודן במיוחד לגבי מה שהוא רואה כסטנדרט של יופי וכמה הוא בז לנשים שלא נראות כמו שהוא אוהב. משגרירת ארה"ב ביוון, קימברלי גילפויל, ועד לתומכת הקיצונית במיוחד לורה לומר, אין סוף לנכונות להיכנס שוב ושוב מתחת לסכין כדי להיות חלק מהמועדון. כל זה הופך משפיל במיוחד, כי טראמפ אמנם מחבב איפור, אבל באופן כללי דווקא לא מתלהב מניתוחים פלסטיים מוגזמים. "האטלנטיק" דיווח בשנה שעברה שאחת הסיבות בגללן טראמפ ויתר על הרעיון להכניס את לומר לתפקיד בבית הלבן היה היקף הניתוחים שעברה.
מבין בכירי הקבינט של טראמפ, הבולטת ביותר בתחום היא קריסטי נואם, השרה לביטחון המולדת. ב-2024, זמן קצר לאחר שטראמפ אמר שהוא שוקל למנות אותה לסגניתו, העלתה נואם ברשתות החברתיות פרסומת לטיפולי שיניים. "החיוך החדש", אמר אסטרטג רפובליקני ל"ניו יורק טיימס", "נועד כולו לקהל של איש אחד". נואם לא קיבלה את תפקיד הסגנית, אבל טראמפ מינה אותה להוביל את משרד ביטחון המולדת, למרות שלא היה לה שום רקע מתחומי אכיפת החוק. כן היו לה פנים שהתאימו למה שטראמפ רצה שתעשה – צילומים במהלך פשיטות של רשויות ההגירה. "אני רוצה את הפנים שלך בפרסומות ואני רוצה שתודי לי על סגירת הגבול", אמר לה טראמפ.
ואכן, נואם מצטלמת שוב ושוב במהלך פשיטות, ואפילו נסעה לאל סלבדור כדי לצלם סרטון באחד מבתי הכלא המושמצים בעולם, אליו שלח ממשל טראמפ אלפי מהגרים ללא משפט. בכל הקליפים האלה, שבהם אמרה משפטים כמו "אנחנו מנקים את הזבל מהרחובות", נראית נואם באיפור מלא ומראה מצוחצח, שמנוגד לגמרי למה שרואים מאחוריה. "ניתוח פלסטי בולט מאוד זה אות שנשים שולחות ונועד להראות שהן משקיעות בעבודה שמבקשים מהן לעשות", אמרה לאתר Mother Jones אלקה מנון, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת ייל. "אני קוראת את כל הטרנד הזה כסימן כניעה פיזית לדונלד טראמפ והצהרת נאמנות אליו", הוסיפה אן היגונט, פרופסור להיסטוריה של האמנות בברנרד קולג'. "במובן מסוים, הנשים האלה ממלאות חלק מרכזי בפרסונה הפוליטית כולה של דונלד טראמפ".
בחודש שעבר פירסם המגזין "ואניטי פייר" כתבת פרופיל וראיון עם ראשת הסגל של הבית הלבן, סוזי ווילס. חוץ מזה שהכתבה פגעה במוניטין של ווילס, היא לוותה בתמונות לא מחמיאות של חברים שונים בממשל טראמפ. הצלם עטור הפרסים כריסטופר אנדרסון אוהב מאז ומתמיד לצלם דיוקנאות של פוליטיקאים בקלוז-אפ הכי קרוב שאפשר, והתוצאה בדרך כלל רעה מאוד למצולמים. את עיקר תשומת הלב משך הצילום של דוברת הבית הלבן, קרולין לוויט. בין היתר כי הוא חשף סימני טיפול מילוי שפתיים טרי למדי. חלק מהתגובות כללו בדיחות על "טיפול מגדרי" ו"מראה של מלכת דראג", שזה קצת אירוני בהתחשב במלחמה האנטי-להט"בית של הרפובליקנים. אבל בגלל שלוויט אהובה מאוד בעולם ה-MAGA, היא זכתה להגנה מיידית.
ניקול ראסל, בעלת טור ב-USA Today, כינתה בדיחות על "פנים של מאר א-לאגו" כ"התקפות אכזריות" על נשים שמרניות. "נשים שמצביעות לדמוקרטים גם משלמות עבור שפע של הליכים קוסמטיים. מיליוני אמריקאים בחרו במילוי שיער בשנה שעברה, ואפשר לראות מראה מנופח בעדינות בכל מקום בהוליווד", כתבה העיתונאית הבריטית לואיז פרי במאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" עם הכותרת "אל תשנאו את קרולין לוויט כי היא יפה". פרי הוסיפה: "כמעט כל מי שנמצא בעין הציבור והוא בן 50 ומעלה, עבר טיפול. רובם לא יודו בכך. בסופו של דבר, גם המראה של MAGA וגם המראה של אנטי-MAGA מזויף, אבל רק אחד מהם כן בזיוף שלו".
× × ×
ההשפעה הזו מחלחלת גם לציבור הרחב. האגודה האמריקאית של המנתחים הפלסטיים דיווחה על יותר מ-28.5 מיליון הליכים פולשניים שבוצעו בשנת 2024. במקומות הראשונים היו הגדלת שפתיים, חומרי מילוי עור וטיפולי בוטוקס. ולא רק נשים נמצאות עמוק בטרנד הזה, גם גברים רוצים "פנים של מאר א-לאגו". 92 אחוז מהמנתחים דיווחו על טיפול בגברים, כאשר מתיחות פנים וקווי לסת מעוצבים הם הבחירות המובילות.
למשל מאט גייטס, שהיה המינוי המקורי של טראמפ לתפקיד התובע הכללי, עד שהתברר שקיים יחסי מין עם קטינה. זה אולי גרם לו להפסיד את הג'וב, אבל לא את המקום בצמרת תנועת MAGA, אותו הוא מתחזק דרך עוד ועוד מתיחות פנים. לכן גם המטופלים הפוליטיים הגבריים של מנתחים בוושינגטון הם יותר רפובליקנים מאשר דמוקרטים. לפי המנתח טרוי פיטמן, הגברים האלה מחפשים הליכים שיהפכו אותם "צעירים", "גבריים יותר", ואוהבים בוטוקס ושאיבת שומן.
בקדנציה הראשונה שלו ביקר דונלד טראמפ בביתו של ג'ורג' וושינגטון ב"מאונט ורנון" שבווירג'יניה, ואמר שהנשיא הראשון היה חייב לקרוא לאחוזה שלו על שמו. "צריך לשים את השם שלך על דברים, אחרת אף אחד לא יזכור אותך", אמר האיש שאכן מניח את שמו על הרבה מאוד דברים שהוא לא בנה. אבל הדרך שבה הצליח לגרום להמונים להקדיש את המראה החיצוני שלהם להזדהוּת איתו היא משהו שטראמפ לגמרי בנה בעצמו.
