טנק אחד בעזה סיפר את הסיפור כולו. לפני שנתיים, בפאתי אל-בורייג', צוות לוחמים הרתיח קפה שחור והקפאין עזר לנהל שיח פוליטי ער לתוך הלילה. כל הסוגיות הבוערות עלו בוויכוח, מגיוס חרדים ועד להחלטת בג"ץ לפסול את חוק עילת הסבירות אי אז בתחילת ינואר 24'. "הרס"פ של הפלוגה הוא איש "אחים לנשק", הטען עובד בעמותת שמאל שעוסקת בכיבוש, המפקד הוא מתנחל שגדל בגוש קטיף, ואני התותחן", מספר יאיר וייגלר, ממקימי "פורום המילואימניקים הדתיים". "הרגשתי שיש ציבור חרדי שלא משרת ובכלל לא נמצא איתנו פה בוויכוח".
לפני שהספיקו את הלגימה האחרונה מהכוס, השעון הראה חצות כשהמציאות המחישה שלצד הפערים הערכיים, בעזה הם באותה סירה. "בדיוק התחלפה השמירה ואז יצא מטח רקטות מהרצועה למרכז הארץ", אומר וייגלר. "מיד נדרכנו וקפצנו לטנק".
על תחושת הסירה המשותפת מדבר גם יצחקי גליק, ממייסדי ארגון "אל הדגל". "לפני המלחמה הייתה תקופה לא פשוטה", הוא אומר על הימים שבהם היה מ"פ במילואים. "היו חיילים שהצהירו שלא יגיעו יותר למילואים בגלל הרפורמה המשפטית, ובהם חבר שלי שסיפר שקשה לו להגיע כשהמדינה כבר לא מרגישה לו כמו הבית שלו. ואז, ב-7 באוקטובר, כשירדנו דרומה להילחם בתוך קיבוצי העוטף, הסתכלתי אחורה וראיתי אותו. בהמשך הוא נפצע קשה מפגיעת נ"ט, השתקם וחזר לעבודתו. הוא הוגדר נס רפואי".
ברגע ההוא, אומר גליק, "החלטתי שמהמלחמה הזו אני לא חוזר לחיים הפרטיים שלי, אלא שאני חייב להבין מה גורם לזה שימנים ושמאלנים יוצאים להגן יחד על ביתו של העם היהודי".
וייגלר וגליק הם חלק ממגמה רחבה של אנשי מילואים שהחליטו לשוב משדה הקרב ולהשתלב בשדה החברתי, מתוך הבנה שמאבקים ברחובות עשויים להשפיע יותר מפעולה בשטח האויב. בתחילת השבוע ישראל נכנסה רשמית לשנת בחירות, שעדיין לא ברור אם ייערכו במועדן, וחשוב לא פחות – אילו נושאים יעמדו במרכזן.
בשבועות האחרונים "7 ימים" יצא למסע בעקבות קולותיהם של אנשי המילואים, שרובם מהווים מקשה אחת בנושאים כמו חוק הגיוס - אך ביתר הנושאים תהום פעורה ביניהם; קיימנו שיחות עם המפלגות הקיימות ובדקנו את המאמצים שייעשו בקמפיינים שלהן למשוך אותם אליהן; עשינו סדר בין שלל ארגוני המילואים שקמו כאן בחסות המלחמה, סרקנו את גזרת השחקנים הפוליטיים שעומדים על הקווים ומכוונים לפלח המילואימניקים בציבור, ובדקנו עם סוקרים ויועצים אסטרטגיים האם העומס על המשרתים והדרישה לשוויון בנטל עשויים להכריע את הבחירות, והאם תמומש ההבטחה ליום שאחרי המלחמה ועלינו לצפות למחאת זעם מילואימניקית ברחובות.
× × ×
אירועים דרמטיים הרבה פחות מטבח 7 באוקטובר הצמיחו במהלך השנים תנועות מחאה אזרחיות מהשטח והשפיעו ישירות על המערכת הפוליטית. די להביט במילניום הנוכחי ולהיזכר במחאת המילואימניקים שקמה לאחר מלחמת לבנון השנייה נגד ראש הממשלה דאז אולמרט, ושירתה היטב את נתניהו האופוזיציונר. בהמשך צמחה מהשטח המחאה החברתית של שנת 2011, שהוציאה מאות אלפים לרחובות והצמיחה דמויות שהשתלבו במפלגות הקיימות – מסתיו שפיר ועד איציק שמולי – וגם סייעה ליאיר לפיד בהקמת יש עתיד.
ומה צופן השטח למציאות הפוליטית שאחרי השבת השחורה ושנתיים של מלחמה רב-חזיתית? "החברה הישראלית כולה עדיין בתוך האירוע של המלחמה", מסבירה גלי הרשנזון, מנכ"לית Sapio שעוסקת בייעוץ ומחקר אסטרטגי, את העובדה שציבור המשרתים עדיין לא רקם מחאה נגד הפוליטיקאים ששוחקים אותו ולא טורחים לקדם חוק גיוס שוויוני. "יש מצב תודעתי כזה, אחרי תקופה ארוכה של לחץ, שמתבטא בעייפות, שחיקה וקושי לעבד מידע. נפילת מתח קולקטיבית. לכן רואים כל כך הרבה אנשים שעוד לא החליטו, ובמיוחד כאשר אין בחירות מחר בבוקר, אנשים פשוט לא חושבים על זה כרגע".
המפלגות כבר נאבקות על קולות המילואימניקים: איזנקוט מינה את חברו, טל רוסו, להקים צוות שיביא תוכנית מקיפה לטובת המשרתים שתעוגן בחוק. ליש עתיד יש מטה מילואימניקים, ועל הפרק כנס ייעודי גדול בהמשך החודש. לפיד ודאי ישמח שמשבר הגיוס יהיה הסיבה לפירוק הממשלה
מי שכן מנסים לעורר את השטח הם ארגוני מילואימניקים שקמו כפטריות לאחר המלחמה. יותר מ-15 כאלה קמו בשנתיים האחרונות, חלקם שוליים מאוד, וכשמונה מהם מאורגנים היטב ומבוססים בפעילות שטח. ימים יגידו מי מהם ישתלבו במפלגות הקיימות, יחברו למפלגת המילואימניקים של יועז הנדל או ינסו להשפיע מבחוץ. בינתיים, נציגיהם מגיעים בשנה האחרונה לדיונים בוועדת החוץ והביטחון, תחילה תחת היו"ר יולי אדלשטיין ולאחרונה מול מחליפו בועז ביסמוט, במטרה לנהל מאבק עיקש מול חוק גיוס שכולו מכשיר השתמטות.
קבוצה אחת בארגוני המילואים היא זו שמוגדרת על ידי אנשיה כא-פוליטית, כאלה שאינם בעלי אספירציות להפוך לנבחרי ציבור וטוענים שכל מאוויהם להיאבק נגד חוק גיוס שיכשיר השתמטות חרדית המונית, לצד עיגון זכויות המשרתים בחקיקה. כאן ניתן למצוא את "פורום נשות המילואימניקים", ארגון "המתמרנות", וכן צמד ארגונים – "פורום המילואימניקים הדתיים" ו"שותפות לשירות" – שמייצגים משרתים מהמגזר הסרוג.
"אנחנו רואים במחקרים שלנו שנשות מילואימניקים חוות את השירות של בני זוגן ויש יותר מהן שהמילואים ישפיעו על הדרך שבה יצביעו, ביחס לנשים בציבור הכללי", אומר היועץ האסטרטגי אהרון שביב, שהוביל בעבר קמפיינים לנתניהו, בנט וליברמן, וכיום עובד עם הנדל במפלגת המילואימניקים, כך שקשה לדרוש ממנו אובייקטיביות. "35 אחוז מהן אומרות שיצביעו למפלגה שמורכבת ממילואימניקים. גם ילדים והורים של מילואימניקים הושפעו יותר מבחינה פוליטית מאשר המילואימניק עצמו".
"הגברים הרגישו שמילאו את חובתם האזרחית במילואים, ואצל הנשים – היישום של החובה האזרחית הוא במאבק נגד החוק ועל הזכויות שלנו, והמימוש הכי גדול של זה הוא בבחירות", מסבירה מיכל ברקאי ברודי, מובילת ארגון נשות המילואים "המתמרנות". "אני חושבת שחייב שיהיו בקואליציה הבאה נציגי משרתי מילואים. אליי היו פניות, אבל בלב כבד עניתי שכרגע אני לא עושה את זה כי יש לי ילדים קטנים".
קבוצה שנייה שמרכיבה את ארגוני המילואים היא זו ששואפת לתרגם את כוחה למושבים בכנסת, כמו ארגון "אל הדגל" – גלגול חדש של קבוצת "תיקון 2024" – שמונהג על ידי משרתים בגילי 40 שמחזיקים דאטה רחבה של אנשים, מפעילים רכזי שטח ובעלי מימון שמאפשר תשלום משכורות לפעילים, במה שהופך אותם לאחד הארגונים המשמעותיים בז'אנר.
"אל הדגל" לא פוסלים בפועל ישיבה בממשלה עם נתניהו, אך מתעקשים שהם לא מזוהים עם הממשלה הנוכחית אלא עם המאבק נגד חוק הגיוס הקלוקל שלה, ובדרך לשם מצהירים שהשאיפה היא "לשבור את הגושים".
ארגון נוסף בעל אספירציות פוליטיות הוא "כתף אל כתף", שמורכב מלוחמים צעירים שכוחם בעיקר ברשתות, אך גם יוצא מהן ומתבסס בתאי סטודנטים במטרה להפוך מתנועת מילואימניקים לתנועת צעירים רחבה. הפנים של הארגון בתקשורת הוא יונתן שלו, צעיר בתחילת שנות ה-20 לחייו, שמביע תכופות את תמיכתו בהקמת ועדת חקירה ממלכתית ומנסח מסרים לוחמניים נגד נתניהו וחברי ממשלתו. שלו מחוזר על ידי מפלגות באופוזיציה הנוכחית, אך בשל גילו הצעיר טרם החליט אם פניו לכנסת הבאה.
מנגד, ארגון שדווקא כן מזוהה עם הממשלה הנוכחית הוא "המילואימניקים דור הניצחון", בהובלת גלעד אך, שייסד בעבר את ארגון הימין "עד כאן". אך ואנשיו נמנעו מעיסוק בגיוס חרדים והעדיפו לדרוש את הכרעת חמאס, כיבוש שטחים ומסרים שקשורים במטרות המלחמה.
בחודשים האחרונים מתכנסים בכירי ארגוני המילואימניקים לפגישות ליליות בביתו של יובל צלנר, חבר מועצת העיר תל–אביב. לעיתים מצטרפות דמויות כמו איילת שקד וחיים רמון, להמליץ על פעולות נדרשות. אתגר מרכזי הוא לברוח מהמיתוג הקפלניסטי שמוצמד גם לאנשי ימין שמעיזים להתנגד לממשלה
× × ×
בחודשים האחרונים מתכנסים רבים מבכירי הארגונים האלה, לצד דמויות בולטות במאבקים הציבוריים פוסט-7 באוקטובר, לפגישות תיאום ליליות בחצר ביתו של יובל צלנר, חבר מועצת העיר תל-אביב ולשעבר חבר כנסת. למפגשים האלה הצטרפו מעת לעת גם דמויות פוליטיות מוכרות, כמו איילת שקד וחיים רמון, כדי לשמוע ולהשמיע המלצות על פעולות נדרשות בזירה הפוליטית.
אחד האתגרים המרכזיים של ראשי הארגונים הוא המיתוג. רובם מגיעים ממחנה הימין, אולם הממשלה ושליחיה בתקשורת ממהרים למתג כל מי שפועל נגד מדיניות הממשלה כשמאלני וקפלניסט.
בנוסף לארגוני המילואימניקים ישנה גם מפלגה שחרתה על דגלה את הנושא ומציינת אותו בשמה. מפלגת המילואימניקים בראשות יועז הנדל שבשלב הזה מתנדנדת סביב אחוז החסימה ברוב הסקרים. הנדל, שהקים גדוד מילואים במלחמה ושירת במהלכה מאות ימים על מדים, עדיין לא מצליח לתרגם זאת לקולות.
מבחינה פוליטית, היה ניתן לחשוב כי ראשי ארגוני המילואימניקים ישאפו להשתלב בתוך מפלגת המילואימניקים של הנדל, אבל הם לא נוהרים אליה. מי שכן עשתה את הצעד מהמחאה למפלגה של הנדל היא שבות רענן, ממקימות פורום "נשות המילואימניקים", שחברותה במפלגה מטריפה את תומכי נתניהו ומביאה עליה קריקטורות וקריאות נגדה, בעיקר על כך שהעזה לצאת נגד ראש הממשלה בהיותה בשר מבשרו של המחנה שמרכיב את הממשלה הנוכחית.
ההחלטה של הנדל לנכס לעצמו את השם "המילואימניקים", בדומה להחלטה של סמוטריץ' לקרוא למפלגתו "הציונות הדתית", מכעיסה חלק מהארגונים וגרמה ל"דור הניצחון" שמזוהה עם מחנה נתניהו לפנות בגין זאת לרשמת המפלגות. הנדל, בשלב זה, סבור שחלק מהארגונים ישתלבו ברשימתו בסופו של דבר.
מי שלא יעשו זאת אלה חברי "אל הדגל", שלא מעוניינים בחיבורים עם מפלגות ותיקות אלא מעדיפים את המועמדים החדשים. מתווכים שנשלחו לבדוק אפשרות של שילוב "קואליציית הארגונים" עם עופר וינטר לטובת הקמת מפלגה חדשה או הצטרפות משותפת לאחת קיימת, בישרו שהמהלך לא הבשיל בטענה שווינטר מעביר מסר מפויס מדי עבורם בסוגיית גיוס החרדים.
"הנקודה הכי משמעותית בעיניי, זה שמילואימניקים כרגע זה תיאור ביוגרפי, לא בהכרח זהות פוליטית שאפשר לאחד לבלוק אחד", אומרת הרשנזון. "למילואימניקים יש רמות דתיות שונות, נטייה פוליטית קודמת ותפיסה אחרת של אחריות ההנהגה למלחמה. גם אם תדבר עם שני אנשים שהיו יחד במילואים, האינטרפרטציה שהם יעשו לחוויה הזו תהיה שונה".
מעבר לגיוון הפוליטי של המילואימניקים, הם פשוט אוכלוסייה שקשה למדוד אלקטורלית. "מילואימניקים שמוכנים להצביע בתור מילואימניק, זה לא קהל מספיק גדול", מודה שביב, הסוקר שעובד עם הנדל. "אבל שוויון בנטל זה מסר רחב יותר, וחמישית מהציבור מוכנים לשקול להצביע למפלגת מילואים".
"השאלה איך סופרים אותם", מוסיף צוריאל שרון, קמפיינר ומייסד חברת המחקר והאסטרטגיה דיירקט פולס. "ההערכה היא שיש 150 אלף אנשים שעשו ארבעה וחמישה סבבי מילואים, לזה תוסיף את המשפחות הגרעיניות שלהם. אחוז החסימה, אם יעלה בהתאם להערכות, ידרוש ממפלגות להביא 160-150 אלף קולות כדי להיכנס עם ארבעה מנדטים לכנסת. זה חתיכת חסם, אז מילואימניקים זה באמת לא ציבור גדול".
מעבר לשאלה בכמה מצביעים פוטנציאליים מדובר, אתם יודעים לומר מה המאפיינים הפוליטיים של המילואימניקים?
"אין ספק ש-7 באוקטובר הזיז את הציבור ימינה, אבל השפעה היא הרבה פעמים לטווח קצר. ביטחונית, הציבור הפך הרבה יותר ניצי".
אהרון שביב מוסיף נתון ממחקרי עומק שערך, לדבריו, ואומר כי "כל מי שעשה מעל 200 ימי מילואים נפתח לאפשרות להצביע לבן גביר, כמעט בלי יוצאים מהכלל. יש תנועה חזקה מאוד ימינה".
כשנתניהו ניצח לראשונה מערכת בחירות ב-96', היה זה היועץ האסטרטגי ארתור פינקלשטיין ז"ל, שאיבחן את השסע בין "יהודי" ל"ישראלי". הוא סבר שמי שמגדיר עצמו יהודי לפני ישראלי, נמצא בימין, ומי שלהפך מצביע שמאל. על רקע זה נוסח הקמפיין "נתניהו טוב ליהודים". לאחר שהפסיד בבחירות, אמר שמעון פרס בראיון לעיתונאי דניאל בן סימון: "אנחנו הפסדנו". "מי זה 'אנחנו'?" הקשה בן סימון. "הישראלים", ענה פרס. "ומי ניצח?" שאל המראיין. "כל מי שאין לו מנטליות ישראלית. קרא להם 'היהודים'".
לא הרבה השתנה מאז. "כאשר שואלים מילואימניק ששירת מעל 200 יום איך הוא מגדיר את עצמו, רובם המובהק עונים 'יהודי לפני הכל'. זה חוזר על עצמו בכל המחקרים", אומר שביב.
× × ×
החיזור אחר קולות המילואימניקים הורגש היטב השבוע בפתיחת קמפיין הבחירות של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט. אולם 7 באקספו תל-אביב נראה כמו ערב גיבוש בחברת סטארט-אפ, עם בירות וכריכים שהוגשו למשתתפים, מול מסכי ענק וגורי אלפי אחד שהתחמם בחדר האמנים לקראת הנחיית הערב.
כ-600 איש הגיעו לאירוע שהפיק בנט, שהוגדר ככנס למשרתי המילואים, ובו חיכו לאורחים מעטפות עם דמוי צ'ק בסך מיליון שקל לרכישת דירה, חלק מהבטחת בחירות פומפוזית - יש שיגידו פופוליסטית - שבנט טוען שעמל עליה עם אנשי אגף התקציבים באוצר ומשרד השיכון לשעבר. חוק המשרתים שהציג כולל הטבות מפליגות למען משרתי המילואים, ולדבריו חלק מהמימון יגיע מתקציבים שכעת הולכים לחרדים.
במקום להתייצב מול שאלות עיתונאים, בנט העדיף את גורי אלפי שהצהיר כי הגיע בהתנדבות. אלפי לא פיספס פאנצ'ים גם על הפריצה האיראנית לטלפון של בנט ודליפת החומרים משם: "תודה שהזמנת אותי, אני מניח שזה היה קשה אחרי שאיבדת את כל רשימת אנשי הקשר שלך". בנט ענה לו: "האיראנים מחפשים אותי, אבל אני לא רוצה להדאיג יותר את גילת".
זאב הגיע לכנס מרחובות, הוא מילואימניק ששירת במלחמה 300 ימים. עם כיפה לראשו ופעוט על שכמו, הוא אומר: "עליתי לארץ ב-2011. בבחירות הקודמות הצבעתי לסמוטריץ' ובן גביר. הגעתי לכאן לשמוע עוד דעות כדי להחליט טוב יותר". במלחמה הוא גם נפצע, כשרחפן הטיל רימון על הטנק שלו, ושמיעתו נפגעה מרסיסים. "כולם צריכים לתת משהו. לא מקובל לא לעשות כלום. כל הזמן נתניהו יושב עם החרדים שלא עושים צבא, ואני מעדיף להצביע למי שידחוף יותר לשוויון בתרומה למדינה. זה הנושא הכי חשוב לי עכשיו בבחירות, כי יש לי עוד סבב מילואים בפברואר".
למרות שהמילואימניקים הם קבוצה הטרוגנית, והסוקרים לא משוכנעים עד כמה השוויון בנטל יהיה הנושא שיניע מצביעים לקלפיות, במפלגות האופוזיציה משוכנעים שמשבר הגיוס הוא אחד הנושאים החשובים מבחינה אלקטורלית, וכי אחרי 7 באוקטובר זהו הנושא היחיד שיכול להזיז קולות בין הגושים. נתניהו, לעומת זאת, מאמין שזהו רק עוד נושא שעל הפרק, וכי אם הבחירות ייערכו כמה חודשים אחרי העברת חוק גיוס – על שלל מגרעותיו – יהיה ניתן לעצב מחדש את סדר היום התקשורתי ולהתרחק מהנושא שלא מוסיף לו קולות בימין הרך המתנדנד.
זו הסיבה שהליכוד ומפלגות הקואליציה שואפות ללבות עד כמה שניתן את העימות המשפטי שילהיט את בוחרי הימין. "הנושא של הבחירות יהיה מדיני ומשפטי", אומרים בסביבת נתניהו. הסלוגן "זה או נתניהו או יצחק עמית" כבר מככב בקרב תומכיו ושליחיו.
× × ×
פנינו למפלגות השונות כדי להבין כיצד המטות שלהן ייאבקו על קולות אנשי המילואים. בקואליציה, כצפוי, ניסו לא להחצין עיסוק בבחירות סביב נושא נפיץ שנתפס כעקב אכילס, ולא נלהבו לשתף פעולה. בן גביר לא ענה לפנייתנו, ונתניהו ענה השבוע במליאת הכנסת כשטען שממשלתו מקדמת חוק "היסטורי". שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מתגאה בעיקר בתקציבים למילואימניקים, ואף הרים קמפיין בעלוני ועיתוני המגזר.
לצד זאת, עד ליום הבוחר כל מפלגה ציונית תדאג לחזק את רשימתה עם דמויות שמזוהות עם השנתיים האחרונות. ל"7 ימים" נודע כי נתניהו העביר מסר לנציב כבאות והצלה בדימוס דדי שמחי כי הוא מועמד לשריון בליכוד, וכי מוטב שיימנע מהקמת מפלגה עצמאית שמראה בסקרים סכנה לבזבוז קולות לגוש תומכי נתניהו. שמחי, נכון לכתיבת שורות אלה, עדיין לא החליט. במקביל ישנם שחקנים נוספים עם רקע ביטחוני שמתחממים על הקווים וטרם הכריזו רשמית על הצטרפות לפוליטיקה, כמו תא”ל במיל’ עופר וינטר ותא”ל במיל’ אמיר אביבי, מייסד תנועת “הביטחוניסטים”. “צריך לעשות סדר במדינה ואני יודע לעשות סדר”, אומר השבוע שמחי. “אי-אפשר לשבת מהצד ולהסתכל על האווירה הזו, להגיד ‘זה טוב לי’, ואז לבכות על התוצאות”.
בין השורות ניתן להבין ששמחי שוקל ברצינות לראות את הכנסת הבאה מבפנים, וכשהוא נשאל על הטיפול של הממשלה בגיוס חרדים יש לו גם ביקורת. “החוק הזה לא טוב, צריך לתקן אותו מהותית אבל הוא עדיף מכלום. זו התחלה. אני רואה תזוזה בחברה החרדית, הקטר הזה יצא מהתחנה, אבל נדרשות יותר סנקציות ולא שאיזה עסקן חרדי או מנהל ישיבה יקבע מי יתגייס. אני מקווה מאוד שתקום פה ממשלה עם 80 ח”כים מהכוחות הציוניים. אני לא בעד חרמות, אבל מקווה שהחרדים לא יהיו האצבע ה-61”.
גם אם ישראלים מאסו בנבחריהם, הדם החדש שצפוי להצטרף למערכת הפוליטית לא בהכרח יהיה הגורם שימשוך מצביעים. "אנחנו רואים את הפרדוקס הזה בהמון מחקרי עומק", אומרת הרשנזון. "יש מתח מאוד חזק בציבור בין רצון משמעותי במשהו חדש, נקי ואמיתי, אבל ברגע שאתה דוחק אנשים לפינה – הם מאוד חוששים מחוסר ניסיון, בעיקר בהקשרים ביטחוניים ומדיניים".
בינתיים, באופוזיציה יש מי שמתמקד בשלוש קבוצות: צעירים, מילואימניקים ונפגעי 7 באוקטובר. זהו הרמטכ"ל לשעבר, חבר הכנסת גדי איזנקוט, שכרגע מתעקש שמפלגתו "ישר" תישאר עצמאית ולא תתאחד עם אחרות. הוא מצהיר ששליש מרשימתו יורכב ממילואימניקים ומצעירים עד גיל 35, ומינה את חברו, אלוף במיל' וח"כ לשעבר טל רוסו, להקים צוות שיביא תוכנית מקיפה לטובת המשרתים שתעוגן בחוק.
עוד באופוזיציה, ליברמן שמוביל את הרטוריקה הלוחמנית מכולם בנושא הגיוס זה שנים, מתגאה בפועלו למענם וגם הוא מנהל שיח עם משרתים שעשויים להצטרף לרשימתו. ביש עתיד יש מטה מילואימניקים, ועל הפרק כנס ייעודי גדול בהמשך החודש. לפיד מקווה שהממשלה תתפרק בגין משבר הגיוס, כדי לגרוף נקודות בעיצוב הנרטיב בקמפיין.
בראשות מפלגת העבודה היו גנרלים רבים, אך בראשות מרצ מעולם לא. הגלגול הנוכחי של האיחוד שלהן, "הדמוקרטים", מובל על ידי סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן שנחשב לדמות ביטחונית ניצית ביחס לאופי המפלגה. שם אומרים כי דמותו עשויה להביא גם קהלי משרתים, ופועלים להשיק קמפיין מטורגט ברשתות. בכחול לבן של גנץ מודאגים כרגע בעיקר מאחוז החסימה, בזמן שהם מדגישים את פעילותם הפרלמנטרית נגד חוק הפטור מגיוס שהביאה הממשלה.
"לא תראה מעבר מצביעים משמעותי בין הגושים. זה לא יקרה כי ההצבעה היא שבטית, זהותית, מהבטן", אומר צוריאל שרון מדיירקט פולס. "מה כן הולך להשתנות? בין מצביעי האופוזיציה יש לך חמישית שאומרים 'רק לא ביבי', אבל זה מת במובנים מסוימים. הם היו שמחים לראות את ביבי עף הביתה, אבל הם גם בתודעה שאומרת 'עזוב אותי ראשות ממשלה, אני סותם את האף, העיקר להיות בקואליציה על חשבון החרדים, ואולי גם בן גביר שיזוז הצידה'. הם רוצים להיות סביב שולחן מקבלי ההחלטות, גם אם נתניהו יהיה בראש".
"יש עדיין אחוז גדול מאוד של מתלבטים", אומרת הרשנזון. "מי עובר מצד לצד זה פחות הסיפור, העיקר כאן הוא אנשים שאין להם מושג למי להצביע. אנשים מחזיקים ספקות, דוחים את ההכרעה, מחכים לאלטרנטיבה שאולי תבוא. אצל מילואימניקים זה בולט יותר, כי הם עדיין בתוך האירוע ולא פנויים רגשית או מנטלית לבחור בכלל".
"בגוש נתניהו יש בערך שבעה מנדטים שמתלבטים", אומר שרון. "כאלה שהצביעו בעבר ליכוד, סמוטריץ', בן גביר, או מסורתיים שהצביעו ש"ס, ולא מוצאים את עצמם שם היום. הם לא יעברו גוש, אבל אולי הם יקבלו מענה בדמות מפלגה חדשה עם גוון מסורתי. סוג של ליכוד ב'. כולם רוצים ממשלה בלי חרדים, גם בגוש נתניהו, אבל זה לא יגרום להם לעבור לגוש השני. מפלגת ימין חדשה כן תיתן להם מענה".
× × ×
מחאת מילואימניקים שתוציא לרחובות מאות אלפי ישראלים טרם ראינו, אולם ביום שלישי הקרוב יהיה מאמץ כזה. ארגוני המילואים ופורום משפחות שכולות שמתנגדות לחוק הגיוס של הקואליציה יערכו צעדה ועצרת גיוס בירושלים. בין המארגנים אפשר למצוא רבנים והורים שכולים שהם בשר מבשרה של הציונות הדתית.
באופן אישי, שורות אלה נכתבות כשהחתום עליהן אוחז בידו צו שקורא לו להתייצב בפעם החמישית על מדי זית למשך חודש וחצי במרכז רצועת עזה. הסוקרים, כבודם במקומם מונח, אומרים שמילואימניק הוא פרט ביוגרפי יותר מאשר זיהוי פוליטי, אבל בבחירות הקרובות אצביע כמילואימניק. אין דבר שחשוב לי יותר מלהפסיק להתייצב בתדירות לא הגיונית, ולהשאיר בבית אישה ותינוקת בת חמישה חודשים. זה פוגע לי בפרנסה, בזוגיות, בלימודים ובהורות. נושאים רבים יכולים לעלות לראש סדר היום הציבורי עד יום הבוחר, אך מה דרמטי יותר לחייו של אדם מהבקשה שיפסיקו לתלוש אותו מביתו אחת לחצי שנה?
