אחרי קצת יותר משעתיים בכפר הפלסטיני שבצפון השומרון קיבלנו שיעור מאלף על השליטה האבסולוטית של המתנחלים בשטח. באנו לאזור כדי לראות בעיניים את עבודות התשתית שהחלו לקראת הקמתן מחדש של ההתנחלויות שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות בקיץ 2005. חומש כבר הוסדרה וגרות בה משפחות לצד הישיבה שבמשך שנים פונתה שוב ושוב, ועכשיו נבנה כביש עוקף חדש בעלות של מאות מיליונים להתנחלות הישנה-חדשה בשא-נור.
ביטול ההתנתקות בצפון השומרון הוא צעד אסטרטגי שישפיע על הביטחון הלאומי שנים רבות קדימה, ומרבית הישראלים לא מודעים למתרחש בשטח או מעדיפים שלא לדעת. לא מדובר רק בחזרה של התנחלויות ומתיישבים אלא במהלך כולל יותר של הפקעת אדמות וצמצום מרחב המחיה של תושבי הכפרים באזור.
התחלנו בסבסטיה כי 1,800 דונם מאדמות הכפר הופקעו לאחרונה בידי ישראל לטובת פיתוח תשתיות והרחבת החפירות הארכיאולוגיות באתר העתיקות הנמצא בכפר. ההפקעה תנתק למעשה בין תושביו לבין האתר, שמהווה חלק ממקורות הפרנסה שלהם. "יעשו גדר שתפריד", אמר לנו ראש המועצה מוחמד עזאם. "ישראלים יוכלו לבוא חופשי, ואנחנו, מה יהיה איתנו? אותנו הפלסטינים הולכים ומגבילים עוד ועוד ואתם הישראלים נוסעים בלי בעיה".
אז זהו, תלוי איזה ישראלי אתה. מסבסטיה עלינו על כביש 60 לכיוון שא-נור. בצומת שממנו עולה הכביש להתנחלות חומש בוצעו עבודות לתיקון האספלט והתנועה השתרכה באיטיות. שאול הצלם צילם מתוך הרכב. מתנחל צעיר, בחור ג'ינג'י עם כיפת צמר גדולה, פאות ארוכות ונשק ארוך, שנראה כמו אחראי ביטחון, הבחין במצלמה וניגש לרכב. הוא שאל מי אנחנו ומה אנחנו עושים, וענינו "אנחנו מתעדים את מה שקורה פה".
זו הייתה טעות של טירונים, היסח דעת של שבריר שנייה. לא אוהדים כאן מתעדים שלא משתייכים לקבוצת "חדשות הגבעות". הג'ינג'י החמוש נעמד בקדמת הרכב ולמעשה חסם אותו, סימן עם היד שלא ניסע וקרא לשני חיילים שעמדו בשול הכביש. הוא הסתודד איתם במשך כמה רגעים וזהו. יותר לא שמענו ממנו. החיילים סימנו לנו לרדת לשוליים וביקשו שנמתין.
כבר במאי 2023 עבר בכנסת תיקון לחוק ההתנתקות שביטל את האיסור על שהיית ישראלים בצפון השומרון, אבל צו של שר הביטחון דאז יואב גלנט תחם את ביטול האיסור רק על חומש. שא-נור, גנים וכדים נותרו מחוץ לתחום עבור ישראלים. אבל המתנחלים לא הרפו והמשיכו בלחץ. במאי 2024 חתם גלנט על ביטול איסור השהייה לישראלים לכלל צפון השומרון, והשהות והנסיעה לאזורים שהמדינה פינתה הפכו לחוקיות.
אילן שדה, ראש מועצת מנשה, שמע מאיתנו לראשונה שמיפקדת החטיבה המרחבית תעבור מהשטח שלו לשא־נור. "סמוטריץ' שופך שם סכומים מטורפים ולנו מעבירים פרוטות", הוא אומר, "זה משגע אותי"
כך שחוקית אין שום בעיה. על הכביש נסעו כלי רכב בעלי לוחיות רישוי פלסטיניות או לוחיות צהובות של ישראל, אבל אף אחד מהם לא נעצר בצד על ידי החיילים. חייל אחד, רעול פנים שרק עיניו היו גלויות, עמד במרחק 20 סנטימטרים מחלון המושב שליד הנהג ולא הוריד מאיתנו את מבטו. שאלנו לאיזו יחידה הם שייכים והם ענו רק "נח"ל". אחד מהם, בדרגת סמל, אמר: "אתם תצטרכו לעשות פרסה. מפה אין אפשרות לישראלים להמשיך".
הצבענו על המכוניות עם הלוחיות הצהובות שנסעו חופשי. "אלה ערבים ישראלים", ענה, "אתם יהודים". איך אתה יודע שהם ערבים, התעקשנו, והוא לא ענה. התקשרנו לדובר צה"ל ובחלוף חצי שעה של טלפונים והמתנה קיבלנו תשובה לקונית: "ישראלים לא נוסעים שם. זה מסוכן. זה לטובתכם, כדי לשמור עליכם". עשינו פרסה.
הסנקציות התנדפו
ממשלת ישראל, בהובלת שרי הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, מבצעת בשטח פעולות שמבטלות למעשה את האפשרות לפתרון שתי מדינות. אלו לא רק 69 ההתנחלויות שמעמדן הוסדר והפכו חוקיות, מתוכן 20 חדשות לגמרי, גירוש עשרות קהילות רועים פלסטיניות מבתיהן, סלילת מאות קילומטרים של כבישים חדשים ודרכים שנפרצו אל חוות רועים ומאחזים, וכ-45 אלף יחידות הדיור שאושרו לבנייה בהתנחלויות תחת כהונת הממשלה הזו. מהלך הנוקאאוט לאפשרות הקמת מדינה פלסטינית הוא המכרז שפירסם משרד הבינוי ל-3,401 יחידות דיור בשטח E1 שבין מעלה-אדומים לירושלים. פרסום המכרז הגיע אחרי שהדרג המדיני נתן אור ירוק למהלך שבעצם קוטע כל אפשרות לרצף טריטוריאלי של הפלסטינים מאזור רמאללה דרומה לכיוון בית-לחם. והמהלך המשלים למכת המוות להסדר מדיני הוא חידוש הנוכחות הישראלית בצפון השומרון.
איומי הסנקציות והלחצים של מדינות האיחוד האירופי התנדפו ברוח. גם ארצות-הברית של הנשיא טראמפ לא באמת מתעניינת בנעשה בגדה. זה מאפשר למינהלת ההתיישבות שהקים סמוטריץ' במשרד הביטחון ליצור עובדות בשטח שממשלות עתידיות יתקשו לשנות. העובדות הללו מורכבות ממאות מהלכים קטנים שמייצרים תמונה גדולה. למשל, כאן, בצפון השומרון, פירסם המינהל האזרחי בנובמבר האחרון רשימת חלקות אדמה שמיועדות להפקעה זמנית לטובת שיפוץ והרחבת האתר הארכיאולוגי בסבסטיה. ל"הפקעה זמנית" אין תאריך תפוגה, בטח לא אחרי שמשרד המורשת הודיע שישקיע 32 מיליון שקל בפרויקט ההרחבה, השימור והשיפוץ של האתר.
צעיר שעצר לידנו שאל דרך החלון מתי יגיעו המתנחלים. אחריו אמר לנו מאהר סלאח מהכפר בורקה: "זה כאילו מחזירים אותנו במנהרת זמן למה שהיה פעם. זה יביא בעיות"
4,000 תושבים חיים בסבסטיה, כפר ציורי שהמרכז העתיק שלו שופץ ושוחזר במימון מדינות אירופיות, בין השאר בלגיה ואיטליה. ראש המועצה עזאם מסביר שאנשי הכפר התפרנסו מהמקום במשך עשרות שנים. "עד לפני הקורונה היו מגיעים לפה 180 אלף תיירים בשנה מכל העולם, כולל ישראלים", הוא אומר. "צמוד לאתר יש שתי מסעדות, חנויות של מזכרות ובית קפה. בכפר עצמו יש לנו כמה בתי הארחה קטנים ובסך הכל 40 חדרי אירוח. שנים זו הייתה חלק מהפרנסה של הכפר. אבל מאז הקורונה ואחרי המלחמה שפרצה ב-2023 נגמרה התיירות ואנחנו חיים בתקווה שהמצב הזה ישתנה והתיירים יחזרו. והנה, פתאום הודיעו לנו על ההפקעה הזו. אנחנו הפעלנו את המקום לטובת כל בני האדם ללא הבדלי דת. יש כאן שאלה של צדק ושל מוסר, האם העובדה שיש לישראל חלק מההיסטוריה של המקום הזה נותנת לה את הזכות לקחת בכוח את האדמה שלנו?"
"אנחנו בדרך לעוני"
סבסטיה יושבת בסמוך לעיר הקדומה שומרון ששימשה בירת ממלכת ישראל במאות השמינית והתשיעית לפני הספירה. המלך עמרי נתן את ההוראה לבנות כאן את העיר ואת השם היא קיבלה ממי שמכר את הקרקע, בחור בשם שמר. וכיאה לעיר בירה, בנו של עמרי, אחאב, בנה כאן ארמון שהיה אז הגדול והמפואר ביותר בארץ.
העיר הזו נחרבה ונבנתה מחדש פעמים רבות. ממלכת ישראל הובסה על ידי האימפריה האשורית, אחריה הגיעו הבבלים, הפרסים, אלכסנדר הגדול, הכהן יוחנן הורקנוס, שהיה נשיא יהודה החשמונאית, וגם המצביא פומפיוס ישב כאן זמן מה, עד שהגיע הורדוס הגדול ובנה את המקום מחדש והפעם נתן לו את השם "סבסטי". במקום הזה זוהה קברו של יוחנן המטביל, ומעליו נבנתה קתדרלה צלבנית שלימים הפכה למסגד. יש אומרים שגם שני יהודים נטמנו במערת הקבורה שמתחת למה שהייתה פעם כנסייה: אלישע בן-שפט שהיה תלמידו של אליהו הנביא והנביא עובדיה.
זו אולי הסיבה לביקור שקיים כאן בכפר בשנת 2020 חוקר ארץ ישראל זאב (ז'אבו) ארליך ז"ל, שנהרג בנובמבר 2024 סמוך לכפר שמע שבגזרה המערבית בדרום לבנון, יחד עם חייל גולני סמל גור קהתי ז"ל. ראש המועצה עזאם מפנה אלינו את צג המחשב שלו ומראה תמונה שצולמה במתחם העתיק מעל מערת הקבורה: רואים בה את ז'אבו לבוש בבגדי צבא, חבוש קסדה ומוקף חיילים. בתמונה אחרת נראה לובש מדים צעיר יותר כשראשו שעון על אחת מידיו על כותל מבנה הכנסייה. הוא נראה מתפלל. עזאם לא יודע לומר מה החבורה חיפשה שם.
הלכנו בעקבותיו למתחם וירדנו בגרם תלול למערה. אחר כך עלינו בחזרה ונכנסנו למוזיאון הקטן שמכיל חרסים ופריטים ארכיאולוגיים מכל התקופה. משם המשכנו לאתר הגדול שבו האמפי ושדרת עמודים רומיים שעדיין ניצבים שם. "יש באתר אולי 50 דונם", אמר ראש המועצה, "אבל הפקיעו מהכפר 1,750 דונם, רובם שטחים חקלאיים עם עצי זית וגידולים אחרים, וחלקות אחרות שיועדו לבנייה. אנחנו מבינים שזה חלק ממהלך פוליטי גדול יותר של הקמה מחדש של ההתנחלויות שפונו באזור. אנחנו סובלים גם כך מהתקפות אלימות של מתנחלים, מתלוננים ולא זוכים למענה, ועכשיו באה ההפקעה הזו ומצמצמת את מרחב המחיה שלנו.
"לא תהיה לנו פרנסה מתיירות, לא מחקלאות ולא בנייה. אין לנו אמצעי פרנסה אחרים ובסופו של דבר זה יוביל אותנו לעוני. גם לאיטליה יש פה היסטוריה, זה נותן לה זכות לקחת מאיתנו אדמות? ולעולם המוסלמי יש היסטוריה בגרנדה, אז מוסלמים יכולים לקחת שם אדמות? איפה החוק הבינלאומי, לפיו אין למדינה כובשת זכות להתעסק בהיסטוריה ובמורשת של העמים שנמצאים תחת כיבוש?"
חזרנו אלייך, סבסטיה
את הכסף ששופכת פה הממשלה רואים בעיניים. מדובר בסכום אדיר של 2.7 מיליארד שקל שאושרו לטובת חיזוק יישובים קיימים והקמת יישובים חדשים, סלילת כבישים, תשתיות חשמל, מים וביוב ומרכיבי ביטחון. כל זה קורה בזמן שלקריית-שמונה ויישובי קו העימות בצפון אישרה הממשלה 610 מיליון שקל, תקציב שאנשי קריית-שמונה ושאר המושבים והקיבוצים עדיין צריכים לרדוף אחרי שרים וחברי כנסת מהקואליציה כדי שיגיע אליהם.
לפה הכסף זורם בלי תחנונים. סביב תחנת הרכבת הסמוכה לסבסטיה הוקמה גדר גבוהה והדרך המובילה פנימה חסומה בשער נעול. המקום שופץ והפך לאתר מורשת של מפעל ההתנחלות בשומרון. זה המקום שבו אלפי פעילים של גוש אמונים התכנסו ב-74' כדי להפעיל לחץ על ממשלת רבין הראשונה שתאשר הקמת התיישבות בשומרון. עכשיו הוא סגור לכניסת פלסטינים. יוסף מסעוד, שגר בבית שיושב על גבעה קטנה מעל תחנת הרכבת ההיסטורית, אומר שזה אחד המקומות היחידים שמשפחות פלסטיניות עשו בו פיקניקים. "אפשר היה להיכנס לשם חופשי", הוא מסביר, "יש שם שולחנות וספסלים והיו באים אנשים מכל האזור עם ילדים כדי לשבת וליהנות מהצל והנוף. עכשיו זה סגור לנו".
מוחמד בדאד, ראש מועצת הכפר ג'בע: "מאז ההתנתקות בקושי ראיתי חיילים. עכשיו, כשבונים את שא־נור מחדש, הצבא מגיע באמצע הלילה, נכנס לבתים, לוקחים אנשים לשיחות אזהרה"
הגדרות, הדרכים החדשות, מהלכי התכנון והאישור ‑ הכל עולה כסף. חומש כבר הוכרה כיישוב. תחום השיפוט שלה אושר והוא גדול מתחום השיפוט שהיה לה לפני ההתנתקות. גם שא-נור קיבלה חותמת הכרה רשמית. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אישרה ליישוב תוכנית בניין ערים הכוללת פי שלושה יחידות דיור משהיו בה לפני הפינוי. אלוף פיקוד מרכז אבי בלוט חתם על צו המעניק ליישוב מעמד רשמי. לצורך הקמת כביש עוקף שיוביל לשא-נור הופקעו כ-500 דונם אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים סילת א-ד'הר וג'בע. עלות סלילת הכביש נאמדת בכ-20 מיליון שקל.
הקמת שא-נור מחדש אושרה בקבינט במאי האחרון. לפני כחודש אישר הקבינט את הקמתן מחדש של ההתנחלויות גנים וכדים שפונו גם הן ב-2005 ובכך בוטלה סופית ההתנתקות בצפון השומרון. לצד ההתנחלות החדשה בשא-נור מקים משרד הביטחון בסיס גדול שיהיה ביתה החדש של מיפקדת החטיבה המרחבית מנשה. כיום יושבת המפקדה בבסיס עין שמר.
ראש המועצה האזורית מנשה, אילן שדה, שחלק מיישוביו נושקים לגדר ההפרדה ונמצאים תחת אחריותה של החטיבה, שמע מאיתנו לראשונה על מעבר מיפקדת החטיבה לשא-נור. "תראה מה זה", הוא אמר בטון כעוס, "33 שנה אני בתפקיד ובכל התקופה הזו הוקם אצלנו יישוב אחד חדש, מצפה אילן. אני רואה כמה התנחלויות מקימים מעבר לגדר, כמה יישובים צצים שם וזה משגע אותי. אני בעד התיישבות, אבל מה עם הגליל והנגב? מה עם אזור מנשה ובת חפר? הסכומים שסמוטריץ' שופך בשטחים מטורפים. כל זה בזמן שליישובי קו התפר והפריפריה מעבירים פרוטות. זה משגע אותי".
20 שנה בלי מחסום
חזרנו לכביש המוביל לשא-נור אחרי שעה בערך. העבודות במקום פסקו. גם הפעם עמדו חיילים בצומת שממנו עולה הדרך המובילה לחומש אבל התנועה זרמה ולא עניין אותם מי נוסע בכביש, ישראלים או פלסטינים, יהודים או מוסלמים. אף מכונית לא התבקשה לרדת מהכביש כדי להיבדק. המתנחל הג'ינג'י עזב לענייניו ואיש לא שאל אותנו למה אנחנו מצלמים.
עד שתסתיים העבודה על הכביש העוקף, הדרך לשא-נור חוצה על כביש 60 את הכפרים סילת א-ד'הר, פנדקומיה וג'בע. מאז 2005 הייתה הנוכחות הישראלית באזור צבאית בלבד והסתכמה במבצעים יזומים נגד התארגנויות פח"ע, מעצרים ממוקדים או פשיטות על בתי מחבלים אחרי שביצעו פיגועים. מוחמד בדאד, ראש מועצת הכפר ג'בע, טוען שהאזור כולו דרוך לקראת חזרת המתנחלים. "20 שנה לא היו באזור מתנחלים ובקושי ראית צבא", הוא אומר. "חיינו רגיל, בלי מחסומים. פתאום בחודשים האחרונים, מאז שהודיעו שבונים מחדש את ההתנחלות שא-נור, שזה ממש מעל הכפר שלנו, הצבא התחיל להגיע אלינו כל כמה ימים. באים באמצע הלילה, נכנסים לבתים, לוקחים אנשים לחקירות ושיחות אזהרה, מבהילים את הילדים הקטנים והזקנים".
מהמינהל האזרחי דיברו איתכם? בא גורם ישראלי ואמר שהמצב בשטח הולך להשתנות מבחינתכם?
"אף אחד לא דיבר איתנו. הפקיעו לנו אדמות כדי להכין כביש חדש. אנחנו רואים דחפורים על האדמות שלנו. גם בהתנחלות אנחנו רואים שיש עבודות. אנחנו במציאות חדשה פתאום, של פשיטות בלילה וחשש מפני העתיד. אנחנו שומעים כל יום מה עושים המתנחלים לכפרים באזור חברון, רמאללה ושכם. הבתים של ג'בע בחלק הצפון-מערבי של הכפר ממש קרובים להתנחלות בשא-נור. אנשים שואלים מה יהיה כשיגיעו המתנחלים לכאן, האם גם אנחנו נסבול מאלימות יום-יום?"
האזור כולו דרוך. ב"שלום עכשיו" עוקבים בדאגה אחרי העבודות האינטנסיביות שישראל מבצעת בצפון השומרון, ויונתן מזרחי מצוות מעקב ההתנחלויות בארגון מזהיר מפני פתיחת חזית חדשה: "אין פה 'חידוש' של התנחלויות שפונו אלא הקמה מחדש, יותר גדול עם יותר צבא ועם יותר בסיסים. לשא-נור שפונתה לא היה כביש עוקף ולחדשה יהיה. לא היה לה בסיס גדול שישב בצמוד אליה ועכשיו בונים אחד כזה. וזה לא רק שמקימים בצפון השומרון התנחלויות וכבישים ובסיסים אלא גם מייצרים נרטיב שכולו יהודי. ההפקעה בסבסטיה נועדה לייצר נרטיב שכולו עובד עבור ישראל, שמחבר אזור ענק שגרים בו כמיליון פלסטינים למורשת ישראל. זה מהלך אסטרטגי אזורי עצום".
יוסי דגן סוגר מעגל
שני חיילים שמרו במצודת הטגארט על הגבעה של שא-נור. בגב המצודה עבדו שני דחפורים, ערמו עפר מצד אחד ושפכו אותו בצד אחר. עד אמצע ינואר צפוי המקום להתאכלס בפלוגת לוחמים וצריך ליישר את הקרקע כדי לשים עליה מבנים יבילים. ניסינו להגיע עם הרכב לשער אבל הכביש כל כך משובש ומלא מהמורות כך שנאלצנו לוותר.
הבריטים בנו את המצודה ב-1941 כתחנת משטרה על כביש ג'נין-שכם וקראו לה "משטרת סילת א-ד'הר". הכביש אליה מתחיל בתחנת דלק עם בית קפה קטן ומגרש כלי רכב ששלט גדול ומאיר עיניים מסגיר את בעליו: "ABU ZIAD CARS". עיר המחוז ג'נין נמצאת פחות מחצי שעה נסיעה מכאן. גדר ההפרדה באזור המועצה מנשה מרוחקת 15 ק"מ בקו אווירי. זה אזור רווי בכפרים ועיירות פלסטיניות. צה"ל יצטרך לייצר כאן נוכחות מסיבית כדי לשמור על מי שיבואו לגור כאן.
בדרך לשא־נור ניגש אלינו מתנחל חמוש. כששמע שבאנו לתעד הוא הלך להסתודד עם החיילים, ואחד מהם הורה לנו לעשות פרסה. כשחזרנו אחרי שעה המתנחל כבר לא היה, ואיש לא התעניין בנו
את מאהר סלאח (30) מהכפר בורקה פגשנו בתחנת הדלק למרגלות שא-נור. "זה כאילו מחזירים אותנו אחורה במנהרת זמן", אמר. "פתאום המקום חוזר למה שהיה פעם, עוד פעם הרבה צבא ועוד פעם מתנחלים, אחרי שהם לא גרו כאן 20 שנה. זה יוסיף רק בעיות לאזור".
בחור צעיר עצר לידנו ושאל דרך החלון מתי יגיעו המתנחלים. לפי הצהרות השרים סמוטריץ' וסטרוק, בפורים הקרוב, בעוד פחות מחודשיים, צפויות המשפחות הראשונות לעבור ליישוב. סך הכל אושרו כאן 126 יחידות דיור. עבור יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, זו תהיה סגירת מעגל. שא-נור הייתה התנחלות קטנה שלא הצליחה להתרומם. קבוצת אמנים ממוצא רוסי נאחזה במקום אבל בשיא האינתיפאדה השנייה הוא כמעט ננטש. הנסיעה להתנחלות המרוחקת והמבודדת הייתה כרוכה בסכנת חיים, לא פלא שבשיא האינתיפאדה נותרו כאן רק שבעה תושבים. כשהוכרזה ההתנתקות עלו לכאן כ-20 תלמידי ישיבה מחברון ועוד כמה משפחות צעירות כדי לעבות את היישוב. בהם היה בחור כבן 25, יוסי דגן שמו.
המאבק כאמור לא צלח. שא-נור הייתה ההתנחלות האחרונה שפונתה בקיץ 2005. זה היה ב-23 באוגוסט והייתי במקום כדי לסקר את האירוע. למחרת כתבנו אני וחברי גדעון מרון בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות": "נפילתה של שא-נור סיימה את פרשת ההתנתקות במפלה מוחצת של המתנחלים". טעינו בגדול.
