מכל סיפורי ההברחה שצללנו לפרטיהם בשבוע האחרון, זה שאירע ביולי 2024 בגבול ירדן עולה על כולם ברמת התחכום. והוא לא מעיד רק על התחכום; זו עדות גם למחדל המתמשך בהפקרת הגבולות. זה קרה עמוק בתוך המלחמה, שהחלה תשעה חודשים קודם לכן במתקפת פתע של חמאס על יישובי עוטף עזה, וראשיתה בפריצת גדר הגבול עם הרצועה בעשרות רבות של נקודות בו-זמנית, ופשיטה של אלפי מחבלים ואזרחים פלסטינים אל תחומי ישראל. נוכח המחדל הנורא הזה אתה מצפה שראש הממשלה יורה לצבא להדק את השמירה בגבולות ויזרז הקמת גדר במקומות שבהם היא לא קיימת, שלכל הפחות צה"ל יגלה ערנות, יגביר סיורים ויפרוס אמצעי גילוי. ובכן, מתברר ששום דבר מזה לא קרה.
פואז אלתוחי, תושב ביר הדאג' שבנגב, כיום אסיר בן 29, היה מוכר למשטרה מתחום עבירות האמל"ח והסמים. המלחמה לא הפריעה לו להמשיך לעבוד. בקיץ 2024 הוא סגר עם אזרח ירדני עסקה להברחת נשק לישראל דרך הגבול. האופן שבו בחרו לפעול לא היה מוכר למערכת אכיפת החוק בישראל: אלתוחי התבקש לשלוח אדם מטעמו שייסע לירדן וייכנס אליה בצורה חוקית דרך אחד ממעברי הגבול היבשתיים. משם הוא ייאסף ויוסע אל הערבה הירדנית, יעלה על ג'יפ עמוס בנשק, יחצה את הגבול לישראל בנקודה שתיקבע מראש, וסמוך לגבול יחבור לאלתוחי ואנשיו שיפרקו את הנשק. תמורת האמל"ח סוכם שאלתוחי יעביר לצד הירדני חשיש במשקל 150 ק"ג, שיועמס על הג'יפ הירדני שאיתו יחזור הבחור הישראלי דרך הגבול הפרוץ. הסמים ייאספו מכלי רכב ואז הוא יוסע בחזרה אל מעבר הגבול וישוב באופן חוקי לישראל.
אתה עובר על הפרטים ולא יכול שלא להתרשם. זו הברחה שנכתבה לה פקודת מבצע מסודרת שבה כל אחד ידע מה תפקידו. אלתוחי גייס למשימה את סלים גדיפי, פואד אבו-מעיוף, מחמד ערג'אן וזאהר אבו-רקייק, כולם תושבי ביר הדאג'. גדיפי ואבו-מעיוף גויסו כתצפיתנים. אבו-רקייק, איש מבצעים מנוסה בתחום ההברחות עם חוש ריח להסתבכויות צפויות, צורף כאיש ביצוע להחברה בגבול. על ערג'אן הוטלה המשימה לנסוע לירדן.
אבל עוד קודם נסעו אלתוחי, אבו-רקייק, גדיפי ואבו-מעיוף לנקודת ההברחה בגבול עם ירדן, בתוך השטח שנמצא פחות או יותר מול פונדק כושי רימון, כדי לבחון את תנועת כוחות צה"ל והצבא הירדני. יומיים לפני ה"פעל" קיבל אלתוחי טלפון משותפו הירדני, שהורה לו לנסוע לחניון פארק גולדה בבאר-שבע, שם חיכה שליח שהעביר לו את חבילת החשיש.
ב-17 ביולי, בשעה 14:30, החתים ערג'אן את דרכונו במעבר נהר הירדן שליד בית-שאן. בצד השני הוא קיבל ג'יפ לנדקרוזר ובו 55 אקדחים, 13 רובי M16, שני קלצ'ניקובים, מחסניות ו-28 חלקי חילוף ל-M16, קנים ומכלולים, שאיתו הוא ירד לערבה הירדנית.
בזמן הזה המתינו אלתוחי ושאר החבורה בצומת ציחור. הם הגיעו בכלי רכב נפרדים וחיכו לטלפון מהצד הירדני. מאוחר בערב ‑ אף אחד מהחבורה לא זכר את השעה המדויקת ‑ הגיע הטלפון מהצד הירדני שעידכן שהשטח נקי וניתן לבצע את ההחברה. אבו-רקייק נסע לעבר הגבול כדי לוודא שהשטח פנוי. גדיפי ואבו-מעיוף התמקמו בנקודות תצפית. ערג'אן התקרב עם הג'יפ לגבול בצד הירדני ואלתוחי כיוון אותו במכשיר קשר. כן, מתברר שהמבריחים בשני צידי הגבול משתמשים במכשירי קשר שיושבים על אותו התדר. ערג'אן נשאל בחקירתו אם הוא עלה עם הטנדר על הגדר כשחצה לישראל, וענה שלא הייתה שום גדר. בצד המערבי של הגבול חיכו לו אבו-רקייק ואלתוחי שהחלו לפרוק את האמל"ח.
החלק השני של העסקה ‑ העברת הסמים ‑ השתבש כשהתצפיתנים זיהו תנועה של צבא ירדני סמוך לאזור, וחבילת החשיש הוטמנה בשטח. לוחיות כלי הרכב הירדני הוחלפו בלוחיות ישראליות וכל החבורה נסעה לביר הדאג', כולל ערג'אן שלפי הרישום ברשות האוכלוסין וההגירה אמור להימצא בכלל בחו"ל. רק כמה ימים אחר כך חזר ערג'אן עם הג'יפ לירדן דרך הגבול הפרוץ כשבתא המטען חבילת הסמים. לארץ הוא שב בצורה חוקית ב-24 ביולי דרך מעבר הגבול נהר הירדן.
כולם היו מרוצים. על ההברחה הזו גרף אלתוחי 250 אלף שקל, ערג'אן קיבל 170 אלף שקל, גדיפי 23 אלף שקל ואבו-מעיוף 40 אלף שקל. אבו-רקייק המנוסה קיבל חלק מהסחורה, 25 אקדחים. מחירו של אקדח "נקי" בשוק נע סביב 30 אלף שקל, כך שהוא חתך קופון נחמד. רק שישה חודשים אחר כך נעצרה החבורה, ובכלל על פרשה אחרת. בחקירתם בשב"כ הם סיפרו גם על ההברחה הזו, שלאף אחד במערכת הביטחון ‑ לא בצבא, לא בשב"כ ולא במשטרה ‑ היה מושג קלוש עליה.
עו"ד אסף בר יוסף מפרקליטות מחוז דרום: "במשטרה העבריינים מקסימום אומרים 'הלכתי לחפש את הגמל שלי'. אבל מאז ששב"כ הצטרף יש הצלחות"
הרחפנים נשארים בעזה
בשנת 2020 זיהו בצבא ובמשטרה שגבולות ישראל עם מצרים וירדן הפכו למוקדי הברחה של אמצעי לחימה. זה התחיל בטפטוף והתגבר ב-2021, אז כבר סוכלו כמה אירועים שבהם נתפסו עשרות בודדות של כלי נשק, כמות שהכפילה את עצמה ב-2022. ב-2023 כבר נתפסו יותר מ-200 כלי נשק שהוברחו לישראל דרך הגבולות הללו, והחל מאוקטובר באותה שנה, שבו פרצה המלחמה בעזה, גברה והתרחבה התופעה.
2024 הייתה שנת מפנה. לאחר פרוץ המלחמה אסר צה"ל על התקרבות לגדר הגבול עם מצרים משני צדדיה בטווח של 800 מטר, מה שאילץ את המבריחים לעבור לרחפני ענק. ב-20 באוקטובר 2024 סוכל לראשונה רחפן שחצה מעל הגבול ובארגז הנשיאה שלו נתפסו שמונה אקדחים ועשרות מחסניות. כעבור עשרה ימים סוכל רחפן נוסף, והפעם נמצאו בארגז הנשיאה שלו ארבעה רובי סער ואקדח. מאז נתפסו בגבול מאות פריטי אמל"ח שהוברחו ברחפנים.
במערכת הביטחון הבינו שהיעד של הסחורה יכול להיות גם עזה. האסימון נפל ב-3 בינואר 2025. יונס אמיטל, תושב ביר הדאג' בן 40, הגיע ב-4:55 לפנות בוקר לגבול ישראל-עזה באזור קיבוץ ניר יצחק שבדרום הרצועה. אמיטל נהג בג'יפ רוביקון, ואליו הצטרפו שני אנשים שהגיעו בג'יפ לנדקרוזר. אמיטל הוציא רחפן מהרכב, חיבר אליו חבילה והטיס אותו לתוך עזה. לא ברור מה היה בחבילה הזו מהסיבה הפשוטה שאמיטל לא הטיס את הרחפן לישראל בחזרה.
אלא שתצפית של צה"ל זיהתה את הרחפן נכנס לעזה והגזרה נדלקה. כוח שהוקפץ למקום הגיע ב"דוד" ‑ כלי רכב קרבי ממוגן ששוקל 3.5 טונות. אמיטל וחבריו זיהו את הכוח מתקרב, קפצו על הג'יפים שלהם והחלו בבריחה. החיילים דלקו אחריהם ובשלב מסוים, סמוך לניר יצחק, ביצע אמיטל פניית פרסה חדה, דהר לעבר רכב ה"דוד" והתנגש בו חזיתית. שני שותפיו בלנדקרוזר הצליחו להימלט. הג'יפ של אמיטל עשה כמה גלגולים ונחת על צידו. החיילים לא נפגעו והוא נעצר. ברכבו נמצא רחפן נוסף שאליו הייתה קשורה חבילה ובה 60 פלטות של חשיש במשקל של 5.45 ק"ג. חוץ מהסמים נמצאו גם שלט ושתי סוללות תואמות לרחפן.
זו הייתה ההתחלה. מקרה נוסף של הברחה לרצועת עזה אירע באפריל 2025. כתב האישום שהוגש נגד מוחמד סרחין, שריף אבו-גרדוד ויונס אבו-גרדוד, שלושתם תושבי מסעודין אל-עזאזמה (כך נקראת הפזורה של השבט מדרום לבאר-שבע), מתאר סיפור מדהים. לסרחין היה איש קשר בסיני שהציע לו לבצע הברחות של סמים מסיני לישראל ומישראל לרצועת עזה. לצורך כך גייס סרחין את בני הדודים שריף ויונס אבו-גרדוד תמורת עשרת אלפים שקל לכל אחד עבור כל הברחה. לשם כך קנה שריף רחפן משומש ב-20 אלף שקל.
המצרי דאג שסרחין יקבל חבילה של חמישה ק"ג חשיש וסיפק לו נקודת ציון בעזה שבה אמור הרחפן לנחות. ב-9 באפריל בשעה 18:00 יצאו סרחין ושריף לכיוון ניר יצחק. יונס לא הצטרף אליהם. הם ידעו בדיוק לאן הם נוסעים. כמה ימים קודם ביצעו השניים סיור מקדים בעוטף כדי לבדוק את תנועת כוחות צה"ל באזור הגדר. אחרי שהתמקמו הזין שריף את הקואורדינטות שמסר המצרי, הרים את הרחפן והטיס אותו לתוך הרצועה. כשהרחפן נחת בנקודה עידכן סרחין את המצרי, והשניים התקפלו כשכלי הטיס נותר בתוך עזה. כמה ימים אחר כך עידכן המצרי שהסם הגיע ליעדו והעביר לסרחין 39 אלף דולר.
ב-21 באפריל ביצעה החבורה הברחה נוספת, שוב בהכוונת אותו שותף מצרי. הפעם יונס הצטרף. שריף קנה רחפן גדול יותר, בוצע סיור מקדים לפי הנוהל, וגם הפעם הוטסה חבילה של חמישה ק"ג חשיש אל תוך הרצועה. כמו בפעם הקודמת, המצרי עודכן והרחפן נשאר בעזה.
חברי חוליית מבריחים העבירו אחד לשני בווטסאפ כתבות על אמצעי שיבוש שצה"ל מתכוון להפעיל בגבול. "אכלנו אותה", הם כתבו זה לזה והוסיפו אימוג'י של פרצוף צוחק עד דמעות
המבריח שמאחורי העץ
יומיים אחר כך התניע המצרי עוד עסקה. סרחין קיבל שוב חבילה של חמישה ק"ג סמים, ועידכן את שריף שקנה רחפן נוסף ב-20 אלף שקל. גם יונס עודכן, ויצא למשימת רחרוח באזור עין השלושה. בשעת ערב של 24 באפריל יצאו סרחין ושריף לעוטף ביונדאי לבנה, ויונס נסע בנפרד. הרצועה עדיין הייתה נתונה אז בלחימה. כשהגיעו לעין השלושה ראו שיש יותר מדי תנועה של כלי רכב צבאיים והחליטו להתקפל.
הם לא ידעו שהם נתונים למעקב של בלשים מהקרקע ומסוק משטרתי בשמיים. ניידת סימנה לרכב היונדאי לעצור בצד בכביש 222, קצת לפני צאלים. הם כמובן לא עצרו. השוטרים שרדפו אחריהם דיווחו שהיונדאי נסעה במהירות של 140 קמ"ש תוך ביצוע עקיפות מסוכנות בקו הפרדה לבן. בשלב מסוים ירו שוטרים לעבר גלגלי הרכב. שריף הנהג עצר בשוליים והשניים החלו להימלט ברגל אל תוך השטח. שריף נעצר כשהוא מתחבא מאחורי עץ. סרחין נתפס לא רחוק ממנו. יונס נעצר בהמשך הכביש על ידי כוח משטרה אחר. הם זרקו את הרחפן במהלך בריחתם אבל השלט שלו נתפס במכונית.
בפרקליטות מחוז דרום, בראשות עו"ד ארז פדן, כבר היו אז בעיצומם של דיונים שתכליתם הוספת סעיף של עבירה ביטחונית בכתב האישום שהוגש נגד יונס אמיטל, הראשון שנתפס מטיס רחפן לרצועה. עו"ד אסף בר יוסף, אחראי תחום האמל"ח בפרקליטות דרום, אומר שההוספה הזו הייתה הכרחית גם כדי להחמיר בענישה, אבל בעיקר כדי להכניס את שב"כ לסיכול וחקירה של מי שעוסקים בהברחות.
"השירות פחות התלהב בהתחלה לעסוק בכך, כי אצל אמיטל מדובר בתיק שעניינו הברחת סמים", הוא מסביר. "אבל אנחנו התעקשנו, 'מה פה לא ביטחוני? הבן אדם העביר רחפן לעזה והשאיר אותו שם. לכולם ברור שחמאס שולט בעזה, וברגע שאתה מנחית רחפן ומשאיר אותו שם, רוב הסיכויים שהוא יגיע לידיים של חמאס. ואנחנו כבר יודעים איזה שימוש עשה חמאס עם רחפנים נגדנו'.
"הדבר הזה, רחפן, הוא כלי נשק לכל דבר. הוא מסוגל לשאת משקל גדול. לא יעלה על הדעת שנתייחס לזה כאל תיק סמים ולא כתיק ביטחוני. וההבדל הוא עצום. הנגזרת של עבירה נגד ביטחון המדינה או עבירה מחוק המאבק בטרור היא קודם כל שהטיפול הוא בידיים של שב"כ. זה מסווג אותך כעציר ביטחוני והתנאים הם אחרים לגמרי מתנאים של אסיר פלילי. זה גם מוסיף בענישה לא מעט שנים בכלא. לקח לנו כמה חודשים של דיונים עד שהוספנו את הסעיף של מתן אמצעים לביצוע מעשה טרור לכתב האישום של אמיטל. בינתיים שב"כ הבין את המשמעויות ונכנס כל כולו לטיפול בהברחות".
מה השתנה מאז?
"זה גיים-צ'יינג'ר. לאורך שנים לא הצלחנו להגיש כתבי אישום נגד העבריינים שתפסנו באזור הגבול. אם לא תפסת אותם על חם, עם הנשק ברכב ועם הרחפן, לא היה לך תיק. במשטרה העבריינים לא מדברים. מקסימום היו אומרים בחקירה 'הלכתי לגבול לחפש את הגמל שלי'. אבל מאז ששב"כ הצטרף למאמץ יש הרבה יותר הצלחות בתחום איסוף הראיות ובמספר כתבי האישום שהגשנו".
נאשם בהברחה החזיק מכשיר קשר שקלט את התדרים של צה"ל. הוא העביר לחבריו הקלטות של תצפיתניות שמדווחות על זיהוי רחפנים וחשודים באזור גבול מצרים
הקטסטרופה נמשכת
כבר שנה שלכתבי אישום שמוגשים בפרשיות הברחת אמל"ח נוסף סעיף של עבירה ביטחונית. בסוף דצמבר האחרון, בדיון שהתקיים אצל היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, בהשתתפות בכירים משב"כ, צה"ל, המשטרה והפרקליטות, הגדיר ראש השב"כ דוד זיני את הברחות האמל"ח ברחפנים מגבולות ישראל וירדן כ"קטסטרופה מתמשכת המהווה איום אסטרטגי על ישראל". גורמי צבא ומשטרה הסבירו בדיון שרק בשנה האחרונה בוצעו אלפי חדירות של רחפנים לשטח ישראל, ובאמצעותן הועברו אלפי פריטי אמל"ח, רובים, אקדחים, תחמושת ומטעני חבלה. "מה שאנחנו תופסים", הודה גורם ביטחוני, "זו רק טיפה בים".
ההצפה הזו הפכה את כלי הנשק לנגישים יותר והביאה בשנתיים האחרונות לירידת מחירים בשוק. מחיר רובה M16 חדש, שעלה 100 אלף שקל ויותר, ירד לאזור 70-80 אלף שקל. מחיר אקדח גלוק 19, שהיה כ-50-60 אלף שקל, ירד ל-30 אלף. בכמה מקרים בחודשים האחרונים עצר שב"כ אזרחים ערבים שמכרו נשק לפלסטינים בגדה, שעל פי החשד קשורים גם לגורמי טרור.
מערכת הביטחון יודעת לפחות על שני פיגועים קטלניים שבהם נעשה שימוש בנשק שמקורו בהברחה: הפיגוע שבו נורתה למוות לוחמת מג"ב שירה חיה סוסליק ז"ל, באוקטובר 2024 בבאר-שבע, ופיגוע נוסף באותו החודש, שבו נורה למוות השוטר אדיר קדוש ז"ל בכביש 4.
מי שעוסקת באיסוף המודיעין והסיכול של הברחות בדרום היא מחלקת הנגב באגף זירת ישראל בשב"כ. הפעילות שלה הביאה בין השאר למעצרם לפני שלושה חודשים של זאהר אבו-רקייק ועימאד הואשלה. אבו-רקייק, מיודענו מסיפור ההברחה מירדן, נחשב בביר הדאג' למומחה בעולם של הרחפנים. בחקירה בשב"כ סיפר שלצורך ההברחות בגבול מצרים הוא קנה בקיץ 2024 רחפן מדגם DJI Matrice 350. אז זה עלה לו 70 אלף שקל. כיום ירד מחירו ל-כ-40 אלף שקל. מדובר ברחפן תעשייתי המתאים לצילום אווירי, חיפושים והצלה. זמן טיסה המרבי שלו הוא 55 דקות וטווח הפעולה האפקטיבי שלו 16 ק"מ. עם מהירות אופקית של עד 83 קמ"ש וגובה טיסה מרבי של עד כ-7,000 מטר, קשה לאתרו מהקרקע.
את הקשר עם הסוחר המצרי בסיני ניהל אבו-רקייק באמצעות פייסבוק מסנג'ר ולגבול הוא הגיע יחד עם הואשלה ברכב שטח מסוג CANAM MAVERICK X3, שבאתר היבואן מוגדר ככזה ש"משאיר אבק למתחרים". כ-170 אלף שקל עלות. הוא מגיע עם מנוע טורבו rotax 900cc שמייצר עד 195 כ"ס, ודוהר בשטח במהירות של 130-120 קמ"ש. לך תרדוף אחריו. השניים האלו היו אחראים להברחת עשרות אקדחים ורובים. כמו חקירות של אחרים, גם הם הובילו לשמות נוספים המוכרים בענף ההברחות.
בשנתיים האחרונות נורו למוות באזור גבול מצרים שישה צעירים בדואים שנחשדו בהברחות. האחרון שבהם הוא איוב אלתוחי. "הבן שלי לא נהרג, הוא נרצח", אומר אביו
רחפן לכל דורש
פאיז, ראעד וסאמי סרחין, שלושתם ממסעודין אל-עזאזמה, הם אחים מאותו אב אבל לא מאותה אם. סאלח ג'רג'אווי, תושב היישוב הבדואי שגב-שלום שליד באר-שבע, הציע להם לחבור אליו להברחות אמל"ח ממצרים. בחקירתם התברר באיזו קלות ניתן לקנות היום רחפן עבודה גדול שמתאים לשאת משקלים כבדים.
במכשירי הטלפון שלהם נמצאו תכנים הקשורים לסוגי דגמים, מחירים, עלויות אחזקה ותפעול. סאלח וראעד הם שנסעו ליישוב דרוזי בצפון כדי להביא את הרחפן, לא לפני שדאגו שישולמו לבעל העסק 130 אלף שקל בהעברה בנקאית דרך גורם שלישי שמנהל חשבון בנק לגיטימי, כי בעל העסק שמוכר רחפנים לא מקבל מזומן, בטח לא בסכומים כאלה. הוא לא שאל שאלות כי לא מעניין אותו לאיזו מטרה נדרש הרחפן. הוא יכול היה לנחש איזה שימוש יעשו בו שני בחורים בדואים מהנגב, אבל מה הטעם. מתברר כי אין עדיין רגולציה שמפקחת ומסדירה את שוק הרחפנים הגדולים.
במקביל לקניית הרחפן קיבל סאמי מכשיר קשר שמסוגל לקלוט את תדרי השידור של מכשירי הקשר הצבאיים. חודשים אחר כך, לאחר שנעצרו, מצאו אצלם תכתובות ווטסאפ שבהן העבירו מאחד לשני כתבות ודיווחים על אמצעי שיבוש שצה"ל מתכוון להפעיל באזור הגבול. "אכלנו אותה", הם כתבו זה לזה והוסיפו אימוג'י של פרצוף צוחק עד דמעות.
בהברחה הראשונה, ביולי בשנה שעברה, הם הטיסו את הרחפן אל תוך סיני ואחר כך בחזרה כשבסל תחתיו שלושה רובי M16. סאמי האזין לרשת הקשר על מנת להבין אם הרחפן או הפעילות שלהם זוהו על ידי צה"ל, אבל כלום. אף אחד לא ראה. הם חזרו הביתה וכעבור חודש שבו לגבול להברחה נוספת. זה היה ב-26 באוגוסט, קצת אחרי 3:00 לפנות בוקר. הרחפן שלהם חזר מסיני עם ארבעה מקלעים מסוג FN אבל הפעם הוא זוהה באוויר על ידי צה"ל ונאסף על ידי חיילים כשהמקלעים עליו. חבורת המבריחים הבינה שהרחפן הופל והצליחה להימלט מהמקום.
הם ניסו שוב את מזלם ב-16 באוקטובר האחרון עם רחפן חדש, כך שבמצטבר הוציאו יותר מ-300 אלף שקל על רחפנים. ב-20:25 המריא הרחפן מסיני לישראל כשהוא נושא שני רובי M16 ומחסניות תואמות, וכמו בפעם הקודמת, שוב זוהה על ידי מערכות הצבא, יורט ונאסף יחד עם כלי הנשק על ידי חיילים. גם הפעם החבורה הצליחה להתקפל מהאזור, אבל נעצרה כעבור כחודש.
כתב האישום נגדם הוגש ב-1 בינואר והוא כולל גם סעיף אישום על ריגול. בתכתובות הווטסאפ של החבורה נמצאו הקלטות קשר של הצבא, ובאחת מהן נשמעת תצפיתנית כשהיא מדווחת על זיהוי רחפן באזור הגבול. בהקלטה אחרת נשמע שיח ברשת הקשר ובו דיווחים של תצפיתניות וכוחות צבא בשטח שזיהו חשודים במהלך הברחות בגבול ישראל-מצרים. תמלול ההקלטה מתעד בזמן אמת פעילות צבאית על הגבול הקשורה להברחה:
"כאן מדבר המשך".
"כל תחנות סיאטל מתא ניצנה, קבלו חשוד צד כחול ב-157 בעקבות רוביקון במגמה מזרחה... קבלה".
"4 מ-137".
"המשיכי".
"אתם מצמצמים לנקודה?"
"קבלי כי כוח אחר מצמצם לשם".
"את יודעת איזה כוח?"
"בבדואים אפשר לירות"
הפעילות נגד ההברחות הפכה את האזור הסמוך לגבול לשטח הריגה. בשנתיים האחרונות נורו כאן למוות שישה בדואים תושבי הנגב שנחשדו כי הם עוסקים בפעילות הברחה. המקרה האחרון אירע ב-25 בדצמבר, לא הרחק מתחנת הדלק בקציעות, כמה קילומטרים מהגבול.
איוב אלתוחי (20), תושב ביר הדאג', יצא מהתחנה ברכב טויוטה קורולה כשלידו קרוב משפחתו, מוחמד אלתוחי, כשלפתע החל לרדוף אחריהם ג'יפ אזרחי ‑ עם נהג במדי צה"ל ולידו נוסע בלבוש אזרחי ‑ שניסה להוריד אותם מהכביש. אלתוחי ניסה להתחמק אבל האזרח שישב ליד הנהג ירה לעבר הטויוטה. כשסיים את התחמושת הוא לקח את נשקו של החייל שנהג והמשיך לירות עד שהרכב נעצר במעקה בשולי הכביש.
אלתוחי נפגע משלושה קליעים שחדרו לחלק העליון של גבו ומת במקום. היורה, אזרח העובד בחברה המפעילה מכשור המיירט רחפנים באזור הגבול, טען שחשד שמדובר במבריחים ופתח בירי רק לאחר שלא נענו לקריאה לעצור. הוא נעצר, נחקר ושוחרר למעצר בית של חמישה ימים. החבר שישב עם אלתוחי במכונית, מוחמד, מכחיש כל קשר להברחות. עובדה, אומרים קרובי משפחה שלו, לא נמצא דבר ברכבם של השניים.
חמישה ימים אחרי האירוע קיימו תושבי ביר הדאג' בצומת משאבי שדה הפגנה במחאה על הריגתו. הסיפור הזה, כמו מקרים קודמים שבהם נורו למוות צעירים בדואים באזור הגבול, מרתיח את סלאמה אבו-עדיסאן, ראש המועצה האזורית נווה מדבר שאליה משתייך היישוב ביר הדאג'. "לא מספיק שאנחנו מופקרים מכל הבחינות ‑ בתקציבים, בחוסר תשתיות בסיסיות של חשמל, מים וביוב, בחינוך, ברווחה ‑ גם החיים שלנו הפכו הפקר", הוא אומר. "איזה איום ביטחוני היווה אלתוחי? אני סא"ל במילואים, 30 שנה שירתי כגשש וקצין גששים, בין היתר גם על גבול מצרים. היו לנו הוראות ברורות לא לירות על מבריחים. לנסות לעצור, בטח, אבל לא לירות כדי להרוג. אתה יורה רק כשיש איום ממשי על החיים שלך או על מי מהכוח. החיים שלנו, הבדואים, הפכו לא שווים תחת בן גביר והממשלה הקיצונית הזו".
אבו-עדיסאן צודק לא רק לגבי אלתוחי. כל השישה שנורו למוות לא היוו איום על כוחות הביטחון, ובכל המקרים לא קיבלו קרובי המשפחה הסבר משכנע למה יקיריהם נורו למוות.
"לא הגיוני שנתייחס להברחת סמים עם רחפן כעבירה פלילית", אומר עו"ד בר יוסף, "ההבדל הוא שעבירה ביטחונית מסווגת אותך כעציר בתנאים אחרים, ועם עונש חמור יותר"
ממנו נסענו לביר הדאג'. זה היישוב הבדואי הכי קרוב לגבול, חצי שעה פחות או יותר. יישוב מוכר אבל לא מוסדר, שבתי הפחונים בו פרוסים בשטח שאין בו שום תשתית מדינתית. לא כבישים, לא מדרכות, לא תאורת רחוב, לא מערכת ביוב ומים ולא חשמל. רק עתה מבוצעות בו עבודות היסטוריות לסלילת כביש ומעגל תנועה. כשבאנו לשם השבוע ראינו צעירים דוהרים בדיונות על אופנועי שטח וטרקטורונים במיומנות של מקצוענים. אפשר להבין את הפיתוי שנמצא לא הרחק מכאן בגבול: אין כאן מקומות תעסוקה ומערכת החינוך ירודה ומוזנחת.
פגשנו את אביו של אלתוחי המנוח, מוחמד, בשיג המשפחתי הצמוד לדיר כבשים. מולו ישב הסב סאלמה. "איוב לא היה קשור לדברים לא טובים", אמר האב. "באיזו סמכות הבן אדם הזה ירה על הילד? הוא אזרח רגיל, כמוני כמוך. תגיד לי אתה, אזרח רגיל יכול לירות ככה על בן אדם ולצאת בלי עונש? כל זה קרה רק בגלל ההסתה נגדנו, הבדואים. אפשר לירות בנו בלי לחשוב. הבן שלי לא נהרג, הוא נרצח".
