מאות מתושבי נוק הציפו ביום רביעי השבוע את בתי הקפה, המסעדות והפאבים בבירת גרינלנד. הם חבשו כובעים עם הכיתוב "אנחנו לא למכירה", הניפו שלטי "אנחנו גרינלנדרים" והתעטפו בדגלי האי בצבעי אדום-לבן. התושבים שהצטופפו סביב השולחנות צפו במסכי ענק ובטלפונים שלהם בנאומו של נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ מדאבוס. זה היה אחד מרגעי השיא בהיסטוריה של האי שהיה סוג של קוריוז בחידוני טריוויה, עד שטראמפ החליט להשתלט עליו.
מאז פגישת שרי החוץ של דנמרק וגרינלנד בוושינגטון עם סגן הנשיא ג'יי.די ואנס ועם מזכיר המדינה מרקו רוביו, שבוע קודם לכן, הבירה נוק נראית כמו הפנינג. כשאומרים הפנינג, צריך לקחת את זה בפרופורציות: מדובר אמנם באי הגדול ביותר בעולם (2.1 מיליון קילומטרים רבועים, 80 אחוז מהם מכוסים קרח), שטחו כשטח גרמניה, אבל חיים בו רק 57 אלף תושבים, בערך כמו אוכלוסיית העיר יבנה, שליש מהם בנוק. ביום רביעי הגיעה הטמפרטורה למינוס שבע מעלות, מזג אוויר חמים ונעים במונחים גרינלנדיים. החשיכה הסתלקה רק בעשר וחצי בבוקר, וחזרה לביקור הלילי שלה כבר בארבע אחר הצהריים.
"אחרי חטיפת נשיא ונצואלה, הבנו שטראמפ רציני ומשהו הולך לקרות גם פה", אומרת נהאיה ראבן, 32, מורה לחינוך מיוחד בנוק. ואמנם, הנשיא לא הותיר מקום לספק: הוא הבהיר שגרינלנד תהיה שלו, כך או כך; שהוא מעדיף לרכוש אותה, אבל לא תהיה לו בעיה גם לספח את האי ששייך לממלכת דנמרק. במילים אחרות: טראמפ איים לכבוש שטח של מדינה שהיא חלק מנאט"ו, הברית הצבאית שארה"ב היא הציר המרכזי שלה. כשמדינות אירופיות, ובהן צרפת, גרמניה, שוודיה והולנד, העזו לשלוח בסוף השבוע שעבר כוחות צבא קטנים כדי לשלוח מסר סמלי ומרתיע לטראמפ, הוא הגיב באיום של הטלת מכסים בשיעור של עשרה אחוז החל מ-1 בפברואר ואם לא תהיה הסכמה – 25 אחוז מ-1 ביוני.
חבר הפרלמנט בראסק: "אם ארה"ב תפלוש לגרינלנד, אנחנו מחויבים להכות בחזרה בחוזקה. אני לא חושב שזה יגיע לשם, אבל אנחנו במציאות של חוקי הג'ונגל"
"כשזה קרה, הבנו שזו כבר לא בדיחה, שהוא מתכוון לזה", אומרת ראבן. "העיר כולה נכנסה למתח. אנשים מפחדים, מיואשים, עצובים, לא יכולים לישון. ומי שמצליח להירדם בלילה מתעורר אחרי כמה שעות עם סיוטים על חיילים אמריקאים שמשתלטים על שדה התעופה, מפטרלים ברחובות ומניפים דגלי ארצות-הברית. בסוף השבוע התאספנו כמה מאות וצעדנו לכיוון הקונסוליה האמריקאית שהקים טראמפ, גם ראש הממשלה ינס-פרדריק נילסן הגיע, וזה היה רגע אחד טוב של ביחד. אבל מיד חזרנו כל אחד הביתה, למשפחה ולחרדות שלו. זו הרגשה שבכל רגע מישהו יכול יפלוש לבית שלך וישתלט עליו".
קצת לפני שסיימנו את השיחה, היא פלטה צרחה קטנה של הקלה: בדיוק באותו רגע, בדאבוס, טראמפ הצהיר שהוא לא מתכוון להשתמש בכוח כדי להשתלט על גרינלנד. אתמול, בתום שיחה עם מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה, הודיע טראמפ כי השניים גיבשו "מסגרת להסכם" על עתיד גרינלנד, וחזר בו מכוונתו להטיל מכסים על מדינות אירופה שיצאו נגדו.
חצי מיליארד יורו בשנה
גם בקופנהגן, בירת דנמרק, התחושות קשות. "קשה להאמין שזה קורה לנו, זה מפוצץ לך את המוח", אומר בכעס לארס-כריסטיאן בראסק, סגן יושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט הדני ויושב ראש הוועדה הנורדית שכוללת את גרינלנד. "בעלת ברית שלחמת לצידה מאיימת עליך וסוחטת אותך. זו בגידה! אתה לא עושה כזה דבר לחברים. פשוט לא. האיחוד האירופי צריך להגיד לטראמפ שהוא חצה את כל הקווים האדומים. אם ארצות-הברית תפלוש לגרינלנד, אנחנו מחויבים להגיב צבאית ולהכות בחזרה בחוזקה. אני לא חושב שזה יגיע לשם, אבל כבר קשה לדבר בצורה רציונלית. במשך שנים חשבנו שאנחנו פועלים לפי החוק הבינלאומי, עם אמון הדדי, ופתאום אנחנו במציאות של חוקי הג'ונגל".
בראסק מספר כי שמע ממכרים ששחיים בגרינלנד כי תושבים רבים חושבים לעזוב. "הם מקבלים בכל שנה מענק של 535 מיליון יורו מדנמרק וזה מאפשר להם חיים נוחים, מערכות ציבוריות בחינם, סיוע במקרה של אבטלה. כל זה יכול להיעלם. ואף אחד לא יודע מה יקרה עם האזרחות שלהם, עם הדרכון. זו אי-ודאות שגורמת לחרדות".
ראבן: "בסוף השבוע התאספנו כמה מאות וצעדנו לקונסוליה האמריקאית שהקים טראמפ. זה היה רגע טוב של ביחד, אבל אז כל אחד חזר הביתה, למשפחה ולחרדות שלו"
מבחינה מדינית, גרינלנד היא חלק מאירופה. אבל גיאוגרפית היא שייכת לצפון אמריקה. במלחמת העולם השנייה הגנה ארצות-הברית על גרינלנד מפני הנאצים, שכבשו את דנמרק, השתמשה במרבצים של האי לבניית מטוסים והקימה בו בסיסי תדלוק אווירי ותחנות לחיזוי מזג אוויר. אחרי המלחמה הציעה ארה"ב לדנמרק (שכבר מכרה לה בעבר את איי הבתולה האמריקאיים) 100 מיליון דולר במטילי זהב תמורת האי. דנמרק סירבה.
ב-1951 הכירה ארצות-הברית בגרינלנד כחלק מהממלכה הדנית ובתמורה קיבלה גישה חופשית לבניית בסיסים צבאיים, לכרייה ולקידוחים באי. ב-1953 שוחררה גרינלנד ממעמדה כקולוניה דנית וזכתה לאוטונומיה בענייני פנים (דנמרק עדיין אחראית על ענייני הביטחון והחוץ של גרינלנד). שנה קודם לכן הוצא בדנמרק צו שאיש לא חשב שהמדינה תצטרך להשתמש בו, בטח לא מול ארצות-הברית. לפי הצו, דנמרק מחויבת להשיב מלחמה בכל כוחותיה נגד כל כוח שיפלוש לשטח הממלכה – שכולל גם את גרינלנד.
מתחת לכיפת הזהב
"אנחנו מבולבלים ומרגישים נבגדים משתי סיבות", אומר יואקים אולסן, עורך במדור הדעות של העיתון הדני "B.T", חבר פרלמנט לשעבר וזוכה במדליית כסף בהטלת כדור ברזל באולימפיאדת אתונה. "הסיבה הראשונה היא שתמיד היינו בעלי ברית שלהם. גדלנו על תרבות אמריקאית, על צריכה אמריקאית, כולנו מדברים אנגלית והרבה מאיתנו, כולל אותי, הולכים ללמוד שם. במשך שנים מדיניות החוץ שלנו הייתה 'אם זה טוב לאמריקה, אז זה טוב לדנמרק', תמכנו במלחמות שלהם ושלחנו הרבה כוחות לאפגניסטן ועיראק. היו לנו שם 44 חיילים הרוגים, כולל חיילים מגרינלנד, המספר הכי גבוה של קורבנות יחסית לגודל האוכלוסייה. תחשוב מה מרגישות עכשיו המשפחות של החיילים שנהרגו. הרבה אנשים מתאבלים עכשיו על היחסים עם ארה"ב ומרגישים שהם לא יחזרו להיות כמו שהיו.
"הסיבה השנייה היא שגם היום האמריקאים יכולים לעשות בגרינלנד מה שהם רוצים, להקים כמה בסיסים שבא להם, לכרות איפה שהם רוצים. זה כאילו שהדלת פתוחה בפניהם – ובכל זאת הם מתעקשים לפרוץ מהחלון. אנחנו מסכימים כמעט להכל וגם אם אנחנו לא מסכימים, אנחנו מבינים את הצרכים של אמריקה, כמו בניית Golden Dome ("כיפת הזהב", מערכת עתידית ליירוט טילים בין-יבשתיים שטראמפ מעוניין להציב בגרינלנד – ז"א). אגב, האמריקאים דווקא צימצמו את הנוכחות הצבאית שלהם בגרינלנד. בתקופת המלחמה הקרה היו להם 13 בסיסים צבאיים ואלפי חיילים על אדמת האי. הם נשארו עם בסיס אחד. אנחנו מבינים את האיום הרוסי, ואנחנו מבינים שיש התעניינות סינית בגרינלנד, אבל אנחנו עם האמריקאים, כך שאין אפילו תירוץ אחד משכנע למה צריך לספח את גרינלנד לארצות-הברית".
אולסן: "השקענו שבעה מיליארד יורו בהגנה על גרינלנד. הזמנו מטוסי F35, ספינות מלחמה וכטב"מים. טראמפ יודע את זה, ועדיין טוען שאנחנו שומרים על האי עם שתי מזחלות כלבים"
"אני יכול לחשוב על כמה", אומר אולסן, "אבל אף אחד לא מצדיק איום וסחיטה. קודם כל, יש שאיפה של גרינלנד לעצמאות, שזה משהו שהתושבים יכולים להצביע עבורו במשאל עם ודורש גם אישור מהפרלמנט הדני. אבל בשביל זה הם זקוקים לעצמאות כלכלית שכוללת את חיזוק התיירות, כריית מתכות נדירות וקידוחי גז ונפט. אז הגרינלנדים פתחו קונסוליה בסין, ומשקיעים סינים הגיעו לאי וניסו לקדם יוזמות כלכליות ולבנות שדה תעופה, אבל דנמרק מיד התערבה ומנעה את זה. זה משהו שאנחנו חייבים לתת לטראמפ – ביטחונות לכך שסין לא תשתלט על המתכות הנדירות שקיימות בגרינלנד - שוק שכבר יש לה בו מונופול. אנחנו מבינים שאין ואקום ושאם אמריקה תיפול, סין ורוסיה, מדינות שאנחנו לא חולקים שום ערכים איתן, ישלטו".
"טראמפ אמר שאמריקה לא צריכה להמשיך לממן את הביטחון של אירופה, ודרש שנשלם אחוז גבוה יותר מהתמ"ג שלנו לביטחון. הוא צודק, אבל פה זה כבר הופך לאבסורד. השקענו שבעה מיליארד יורו בהגנה על גרינלנד. הזמנו מטוסי F35, ספינות מלחמה וכטב"מים. טראמפ יודע שהוא בונה עבורנו את כל כלי הנשק האלה, והוא עדיין טוען שאנחנו שומרים על גרינלנד עם שתי מזחלות כלבים. זה פייק ניוז. אנחנו משקיעים היום, ביחס לתמ"ג, יותר כסף ממה שהאמריקאים משקיעים. נענינו לדרישה שלו, ובסוף דווקא אותנו הוא רוצה לתקוף? אין פה שום רציונל. כלום. אפילו לא כלכלי. אם הוא יפלוש, הוא יוכל לעשות בדיוק מה שהוא עושה עכשיו, אבל גם יצטרך לממן את הסבסוד שגרינלנד מקבלת היום מדנמרק. למה הוא צריך להניף בגרינלנד דגל אמריקאי? אחרי שרוסיה פלשה לאוקראינה, וסין מאיימת לכבוש את טייוואן, נראה כאילו גם טראמפ רוצה את הנתח שלו".
ביום רביעי הגיעה הטמפרטורה בנוק למינוס שבע מעלות, מזג אוויר חמים ונעים במונחים גרינלנדיים. השמש זרחה רק בעשר וחצי בבוקר, ושקעה בארבע וחצי אחר הצהריים
בראסק: "אני חושב שזה עניין של אגו. לעשות את אמריקה גדולה יותר גיאוגרפית. שמענו הרבה תירוצים, אפילו שהוא לא קיבל את פרס נובל לשלום, שזה ממש גובל בשיגעון, אבל בסוף הוא רק רוצה בעלות. אפילו שאין לו לרוב בציבור ובקונגרס האמריקאי לעשות את זה".
לדנים אין פרס נובל כדי לשחד בו את טראמפ. אין לגרילנדרים שעוני רולקס מוזהבים, כפי שהביאו השווייצרים לבית הלבן כדי להמתיק את גזרות המכסים שהפיל עליהם הנשיא. הם יכולים להיכנס למלחמת מכסים, אבל יודעים שהיא תפגע בעיקר בהם. בינתיים הם לוקחים אוויר לנשימה, מחכים לבחירות האמצע באמריקה ומתפללים שהקונגרס או בית המשפט העליון יעצרו אותו.
כובעי טראמפ להומלסים
אלפי דנים יצאו השבוע להפגין מול השגרירות האמריקאית בקופנהגן כדי להביע סולידריות עם אחיהם מהצפון. אולסן ודנים אחרים ששוחחתי עימם חושבים שלפעולות של טראמפ יש גם אפקט חיובי: הן יביאו להידוק השורות בין מדינות האיחוד ויקרבו בין הגרינלנדרים לבין דנמרק.
7 צפייה בגלריה
לארס־כריסטיאן בראסק, סגן יושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט הדני ויושב ראש הוועדה הנורדית שכוללת את גרינלנד
(צילום: Folketing)
סקר שנערך לאחרונה הראה כי 86 אחוז מתושבי גרינלנד מתנגדים לדרישה האמריקאית, לעומת חמישה אחוזים שתומכים בה. אבל סקר אחר גם הראה כי כמעט 60 אחוז מתושבי האי תומכים בעצמאות. בבחירות לפרלמנט הגרינלנדי שנערכו באביב זכתה המפלגה הבדלנית ברבע מהקולות (כ-7,000 מצביעים, לשם הפרופורציה), והפכה למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט המקומי.
תושבים רבים בגרינלנד מרגישים שדנמרק נזכרה בהם רק כעת, כשגבה אל הקיר. מעט מדי ומאוחר מדי. בעיני רבים, גם אלה שמתנגדים לטראמפ, הוא עשה להם טובה בכך שמינף את היוקרה והחשיבות של האי ותושביו מול הדנים. פתאום הדנים מסדרים לפוליטיקאים מגרינלנד תפקידים יוקרתיים, פתאום ממשלת דנמרק מתנצלת על כך שבמשך עשורים החדירה התקנים תוך-רחמיים לילדות, נערות ונשים אינואיטיות (אוכלוסיית הילידים של גרינלנד) ללא הסכמתן וידיעתן כחלק מתוכנית למניעת היריון, פתאום דנמרק נזכרת לדבר על "המבחן להתאמה הורית" שגזל מאלפי תושביה הילידיים של גרינלנד את ילדיהם, פתאום דנמרק נזכרה שגרינלנד צריכה אותה לא רק בשביל תקציב של 525 מיליון יורו בשנה.
לוואקום הזה נכנס הנרקיסיזם הטראמפי. בינואר 2025 הוא שלח לגרינלנד את בנו במטוס הפרטי "טראמפ", וזה – יחד עם פמליה של משפיענים – חילק כובעים להומלסים, שיחד אותם בדולרים ובארוחת סטייקים ובתמורה קיבל מהם קריאות עידוד "לקנות את גרינלנד". בסוף מארס הגיע לאי סגן הנשיא ואנס לביקור עם ארבע מכוניות משוריינות, למרות שאין בגרינלנד כבישים בין-עירוניים. האוכלוסייה המקומית התעלמה ממנו לחלוטין. בכירים בממשל, כולל טראמפ השבוע, העלו לרשת תמונות של מפת גרינלנד בצבעי הדגל האמריקאי, והנשיא מינה את מושל לואיזיאנה ג'ף לנדרי כשגריר מיוחד לענייני גרינלנד. לנדרי הגיב בציוץ: "תודה, הנשיא טראמפ. זה כבוד לשרת אותך בהתנדבות כדי להפוך את גרינלנד לחלק מארצות-הברית".
"אנחנו מרגישים שטראמפ שם עלינו מחירון, שאנחנו סחורה עבורו", אומרת נהאיה ראבן. "הוא אפילו לא טרח להגיע לפגישה בוושינגטון בשבוע שעבר ואחר כך גילינו שבאותו זמן חתם על איזה חוק שקשור לאספקה של חלב דל-שומן לתיכונים באמריקה. אחרי הפגישה של שרי החוץ ושל סגן הנשיא הוא אמר שהיא הייתה חסרת תוכן. אין לנו בו אמון. הדור הצעיר פה אוהב את אמריקה. קראנו לבירה שלנו נוק-יורק, אבל עכשיו אנחנו בוחרים בדנמרק, בנאט"ו, באיחוד האירופי. זה עצוב שאנחנו צריכים לבחור בינם לבין ארצות-הברית. ואנחנו גם יודעים שאף אחד לא ממש יילחם עבור גרינלנד. אנחנו לא כאלו חשובים".
