רגע אחרי 40, דקה לפני לידה חמישית (שהתרחשה מיד אחרי הראיון), אשלי וקסמן בקשי (נסתפק מכאן באשלי) עומדת בפרשת דרכים. את החדר לצאצאית לא הכינה אמנם מראש, אבל דווקא עכשיו, עם החזרה לחיתולים, היא מנסה להבין לאן מועדות פניה.
"זה צומת משמעותי", מודה מי שבעקבות 7 באוקטובר החליטה לנטוש את ממלכת הביוטי שלה לטובת הסברה מסביב לשעון. שגרירה מטעם עצמה ועל חשבונה. ילדיה, שעד אז עשו פרצופים מאחורי הראש של אמא בסרטונים למעגל ריסים, למדו להגיד "אמא עובדת בלשחרר את החטופים".
עכשיו, בגינת ביתה, מול עץ הלימון שנותן פריו, בחודש הכי תשיעי שיש, היא מבקשת מסירי לאותת לה בעוד 20 דקות, כדי להפעיל את התנור. המגש של ארוחת הצהריים, עוף ואנטיפסטי, כבר מוכן והיא מתוקתקת ברמות של דקה. אחרי 40 דקות בתנור היא תוציא אותו ותיתן לו רבע שעה להתקרר, עד שתחזור עם הילדים מהמסגרות. "את מאמינה לי שעד 7 באוקטובר לא ידעתי להכין אפילו חביתה?"
ומה קרה?
"מה לא קרה? כשעברתי לעשות הסברה בחו”ל, הבנתי שאי-אפשר לצאת שלוש פעמים ביום למסעדה".
באטרף של מסע ההסברה, היא מספרת, בין הרצאות בקהילות יהודיות לתמיכה בסטודנטים יהודים וישראלים בקמפוסים, אפילו לא עבר לה בראש לבדוק את מצב המלאי ב-AWB (ראשי תיבות של שמה), חברת הביוטי שהקימה לפני 14 שנה, אחרי שהשתחררה משירות התנדבותי בחיל האוויר בדרגת סגן.
עשית דליט על מפעל חייך?
"המותג עדיין קיים, אבל במשך שנתיים לא נגעתי בו. כשהתרוקן המלאי של אחד המוצרים לא חידשתי אותו. ב-9 באוקטובר 23' הייתי אמורה להתחיל לייצר ליין של מוצרי טיפוח שפיתחתי עם מפעל קוסמטיקה בקוריאה. במקום זה, הודעתי על ביטול החוזה. עשיתי את זה בכאב לב עצום, מפני שהמוצרים היו באמת איכותיים".
כמה הפסדת?
"כל כך הרבה הפסידו את חייהם במלחמה, אז מי אני שאקטר. היו לי שנתיים בלי סרטונים, בלי קמפיינים, בלי השקות, מבית של שתי משכורות ירדנו בבת אחת למשכורת וקצת. ההכנסות שלי ירדו ב-80 אחוז, אולי יותר, עוד לא נכנסתי למספרים. אבל אני חיה, הכל בסדר, ועכשיו אני חייבת גם לחזור להרוויח, יש לי עוד ילד בדרך".
× × ×
התינוקת הטרייה תצטרף לבית בהרצליה פיתוח, הילדים – ליה (בת 11), אריה (בת 9), עמנואל (בן 7) סופיה (בת 6) ‑ והפודל הכתום בעל השם הנדיר, אנזו. “האמת? רציתי לקרוא לו הרצל, אבל זה הרגיש לי לא מכבד, אולי מישהו ייפגע. בגלל שכשאימצנו אותו הוא היה יותר אדום ממה שהוא עכשיו, עידן הציע לקרוא לו אנזו כמו אנזו פרארי, המכונית האדומה. למה הסכמתי? בגלל שאנזו זה ראשי תיבות של אין-זו-אגדה”.
הילדים למשפחת בקשי אוחזים בשלוש אזרחויות (ישראלית, קנדית ופורטוגלית, "אמא של בעלי מספרד"), ולדבריה, "מתרגשים בטירוף לקראת הלידה. ליה, הגדולה, אומרת לי: 'אני רוצה שתלדי כבר'. שאלתי: 'למה? כי את מתה לראות אותו או אותה?' והיא ענתה: 'לא, כי כבר אי-אפשר לחבק אותך'".
ההיריון דווקא עבר לה בקלות. "בינתיים עליתי רק 15 ק"ג, למרות שהיו לי חשקים מוזרים, היה איזה שבוע שאכלתי פעמיים ביום נאצ'וס עם סלסה, פעם אפילו הערתי את עידן באחת בלילה ואמרתי לו 'אני חייבת פאנטה, עכשיו', וזה משקה שאני בכלל לא אוהבת, והיו גם שבועיים של כל יום מילקי".
תמיד חלמת על חמישה ילדים?
"תמיד ידעתי שאני רוצה הרבה ילדים. כששאלו כמה, אמרתי: '13, אחד לכל שבט פלוס דינה, הבת'. עידן ואני ידענו שארבעה זה המינימום. אני אחרי הרביעי רציתי חמישי, אבל עידן התנגד, גם מפני שהשלישי והרביעית היו צפופים וגם בגלל הקורונה. היה קשה בטירוף להיתקע בבית עם שני עוללים. כשראיתי שהוא ממש סגור על ארבעה התחלתי להגיד לעצמי שגם אני לא רוצה עוד היריון כדי שלא אתבאס, אבל רציתי".
יש הכנות מיוחדות לקראת לידה חמישית?
"כולם אומרים לי 'לידה חמישית, ממה את מתרגשת', אבל זה לא נכון. שתי הלידות האחרונות שלי התחילו בזירוז, כבר שכחתי איך זה מתחיל באופן טבעי".
"אגם ברגר ביישנית מטבעה ולא רוצה להיות מפורסמת, היא רוצה לחזור להיות בחורה רגילה. לא כל שורדי השבי הם מנהיגים מלידה כמו אמילי דמארי. אגם מופיעה עם הכינור, עורכת הפרשות חלה ועושה הסברה. זכותה"
בינתיים, היא עסוקה בבנייה מחדש של האימפריה שזנחה כשהתותחים החלו לרעום. "אף אחד עוד לא הכריז רשמית על סיום המלחמה, אבל אני מרגישה שהאווירה קצת השתנתה. יש איזושהי תחושה של חזרה לנורמליות, אין ברירה, הרי החיילים שלנו נהרגו ונפצעו כדי שנוכל להמשיך לחיות. אז חזרתי להפעיל את הטיקטוק ואת ערוץ היוטיוב, עם סרטוני איפור ולייף סטייל, ובשבוע שעבר העליתי קמפיין. זה הקמפיין הראשון שקיבלתי מאז אותה שבת".
רק עכשיו?
"כן. ואגיד לך עוד משהו כואב, אחרי 7 באוקטובר היו איזה חודשיים-שלושה בלי אף קמפיין וכולם סתמו ברשת ולאט-לאט המשפיעניות חזרו לשגרה, וזה מעולה. הכלכלה חייבת לפעול. אבל כשפנו אליי עם 'יש לי בריף' אמרתי 'לא, לא, לא', וזה הגיוני שלאט-לאט פחתו הפניות".
אם זה הגיוני, אז איפה הבעיה?
"אנשים כמוני, שניצלו את הכוח שלהם ברשת כדי להדהד מסרים שלא יצאו ממשרד ההסברה, משלמים את המחיר, גם בכיס וגם במוניטין. את יודעת שיש משרדי פרסום שפוחדים לעבוד איתי? כאלה שאומרים עליי: 'היא כבר נישה אחרת, זה עלול להיות יותר מדי פוליטי'? שום דבר ממה שאני עושה הוא לא פוליטי, שום דבר! אף אחד לא יודע למי אני מצביעה, אני עוד לא יודעת למי אצביע, אני לא מדברת על הרפורמה המשפטית ולא על המשפט של נתניהו".
למה?
"כי זה לא מעניין אותי. מאז 7 באוקטובר אני מכוונת 'הסברה-הסברה-הסברה', וזו הסיבה שחברות מסוימות פוחדות לעבוד איתי. זה הגיוני? אני מצפה מהתעשייה להבין שזה לא הוגן לשמור מרחק ממני בגלל שבמשך שנתיים פלוס אני ממלאת את השליחות שלי בהגנה על המדינה. שהדרך שלהם לתמוך בהסברה הישראלית היא לעשות איתי קמפיין לאיפור או טיפוח".
מה קשור?
"אתן לך דוגמה. לפני שנה פנו אליי מחברת זוהרה והציעו קמפיין למחטבים. אמרתי להם 'המוצר מהמם, אבל כרגע מרגיש לי מוזר להעלות לאינסטגרם שלי מחטב'. ואז הם אמרו 'אנחנו רוצים לתמוך בך, בגלל שאת עושה הסברה. תייצרי לנו סרטון ונעלה אותו אצלנו, לא אצלך'. הסכמתי. נתתי להם רק את הפנים שלי, לא את הפיד שלי, והקמפיין הצליח מאוד. בעיניי, זה מותג עם ערכים שאומר 'נתמוך בפרנסה שלה'. לצערי, אין מספיק חברות כאלה".
"אנשים כמוני, שניצלו את הכוח שלהם ברשת לעשות הסברה בחו"ל, משלמים את המחיר, בכיס ובמוניטין. את יודעת שיש משרדי פרסום שפוחדים לעבוד איתי? שאומרים: 'היא כבר נישה אחרת, זה עלול להיות יותר מדי פוליטי'?"
יש איזושהי דרך לשלב בין שני עולמות התוכן האלה?
"אני מקווה שיש, מפני שביוטי והסברה הם באמת שני תחומים לא קשורים, והקהל הישראלי מתבלבל. מי שהכיר אותי כדמות המטומטמת שרק מדברת על ליפסטיק כותב לי: 'יאללה, מה את מבינה בכלל, את כולה מאפרת'. מצד שני, הקהל שהתוודע אליי בזכות ההסברה מתרגז, 'מה פתאום את מעלה סרטון על מסקרה?'"
רק הקהל שעוקב אחריה מראשית דרכה, מבין אותה, היא אומרת. "כשפתחתי את ערוץ היוטיוב לאיפור כבר הייתי עם תואר שני בלוחמה בטרור, עבדתי במשרד הביטחון. הקהל שהיה איתי כל השנים ידע שתמיד שילבתי את אהבת הארץ בתכנים שלי".
מי לדעתך אמור לתמוך בך? הממשלה? משרד החוץ?
"חס וחלילה. אסור שאהיה מזוהה עם ממשלה כלשהי, אני בן אדם פרטי שעושה הסברה למדינה, לא קשור מי בשלטון. יש לי הרבה ביקורת על משרד החוץ ועל מה שהם עדיין לא עושים, אבל לשלם לי זה לא הפתרון".
מה הפתרון?
"יזמות חברתית. יש הרבה חברות ואנשים פרטיים שתרמו למטה משפחות החטופים, וצריכים להבין שהיום, הדרך שלהם לתמוך במאבק הוא לתמוך ביוצרים כמוני. במקום להגיד לי 'הנה, אנחנו משלמים לך תמורת ההסברה', קחו אותי לקמפיין".
× × ×
בשבת של שמחת תורה היא עדיין לא ידעה שקרובת משפחתה, התצפיתנית אגם ברגר, נחטפה (“סבתא שלה ואמא שלי היו בנות דודות, שגדלו באותו הבית כמו אחיות”). השכונה השלווה שבה היא מתגוררת הייתה גם אחת הבודדות שלא נשמעו בהן אזעקות באותו בוקר. "בתשע, כשהתעוררתי, מצאתי בטלפון הודעה מחברה, 'השגתי לכם כרטיסים לברונו מארס'. בישרתי לעידן, שאמר 'לא נראה לי שתהיה הופעה. תפתחי טלוויזיה'. דבר ראשון נכנסתי לקבוצת הווטסאפ של משפיענים שעוסקים בהסברה. פתחנו אותה בשומר החומות. הסרטון הראשון שראיתי היה הטנדרים בשדרות, ואחריו צצו המחבל שעומד מול בית בקיבוץ ונעמה לוי עם דם על המכנסיים. המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה שהסרטונים האלה חייבים להיות ברשת ובאנגלית".
היא הסתגרה בחדר העבודה. "לקחתי את החומרים הראשוניים, ערכתי לסרטון, כתבתי באנגלית 'איך אתם התעוררתם הבוקר?' ותוך שלוש-ארבע שעות הוא קיבל מעל מיליון צפיות. באותה שבת העליתי גם מעל 200 סטוריז של אנשים שחיפשו את קרובי משפחתם. למחרת כבר הזמנתי אליי הביתה את כל המשפיענים בקבוצה, אמרתי להם 'בואו נפתח חמ"ל הסברה'. צילמנו סרטונים בכל השפות והתראיינו בשידור חי, תוך כדי אזעקות וריצה למקלט. ואז חשבתי על הקמפוסים, מפני שאני זוכרת מה עברתי בקמפוס בקנדה לפני 20 שנה, במלחמת לבנון. הבנתי שאני חייבת להיות בחו"ל".
הנשמות הטובות טענו שברחת לחו"ל.
"ממש", היא מגחכת. "הרגשתי שהשליחות של חיי היא לפעול בעולם, במקום לשבת עם הילדים במקלט. ישבתי על האתר של אל על ועשיתי ריפרש. מצאתי טיסה לחמישה אנשים ב-11 באוקטובר לניס, בצרפת, ואמרתי 'יאללה'. זה היה צעד מאוד דרמטי. כשעידן הסיע אותנו לשדה התעופה לא הפסקתי לבכות".
6 צפייה בגלריה
אשלי וקסמן בקשי במאבק להשבתה של בת דודתה אגם ברגר משבי חמאס
(צילום: Guglielmo Mangiapane/Reuters)
למה הוא לא טס איתכם?
"מפני שהוא היה חייב להישאר בעבודה. הוא בתחום האלומיניום, בעסק משפחתי. הפלסטינים שהוא נהג להעסיק לא הגיעו למפעל, ומישהו גם היה צריך לשמור על הכלב. אחרי שהגענו לניס, הלכתי לדבר בבית הכנסת במונקו, מקום של יהודים עשירים. בסוף הערב שאלו אותי: 'איך אנחנו עוזרים לישראל? למי לתרום?' זה היה כל כך ראשוני, לא ידעתי למי לפנות, אז צילצלתי לחברה שהתנדבה במטה משפחות החטופים, ואנשים באמת תרמו מלא-מלא כסף. היה מישהו שבא אליי ואמר, 'אני אוקראיני, יהודי, יש לי חברה של ציוד רפואי מציל חיים לחיילים בקרב. איך אני שולח את זה לישראל?' מזל שעבדתי במשרד הביטחון. התקשרתי לחברה שלי מהמשרד, והיא נתנה לי את הטלפון של הרכש וחיברתי ביניהם".
משם עברה עם הילדים לפריז. "צילצלתי לקונסוליה, העבירו אותי לאחת מעוזרות השגריר, אמרתי לה 'בואי נאסוף את הסטודנטים הישראלים וניתן להם כלים להסברה, כי בקמפוסים הם חסרי אונים', ומה ענתה לי הגברת? 'נשמע מעולה, אבל אני בבית, חולה'. השתגעתי. בת דודה שלי חטופה בעזה ולך כואב הגרון? השגתי את רב הקהילה שעזר לי להגיע לסטודנטיות ואחרי שלושה שבועות בצרפת, שמעתי שבתי ספר בטורונטו, שבה גר אחי, קולטים ילדים ישראלים וטסתי איתם לשם. הם נכנסו למסגרת וזה איפשר לי להתמסר להסברה".
אחרי שבעה שבועות מעבר לים, החזירה את הילדים להרצליה פיתוח. "רצתי לבקר את אמא שלי עליה השלום, שהייתה בדיור מוגן, והיא אמרה לי 'לכי למירב, אמא של אגם, היא ממש תשמח לדבר איתך', וזה היה הרגע הכי מבלבל בחיים שלי. בקושי זיהיתי אותה. שאלתי 'למה לא רואים אתכם בתקשורת?' וההורים אמרו 'אנחנו לא מהמדיה ולא חזקים באנגלית'. הם שאלו אם אסכים להתראיין בשמם ובמקומם ואמרתי 'ברור'".
"מאז 7 באוקטובר השיפוטיות חוגגת. 'מה את מראה מסעדות יוקרה' וכאלה. אצלי, אלה בעיקר גיבורות מקלדת. גבר יכול להיות גם וגם, לאישה אומרים 'זה פאתט'. לפעמים, התגובות של נשים יותר ארסיות משל גברים"
עד אז, היא מדגישה, נמנעה מלחשוף את העובדה שאגם, קרובת משפחתה, נחטפה, "גם מפני שחששתי מהנשמות הטובות שיגידו שאני תופסת עליה טרמפ. זה החלק הפחות יפה של המנטליות הישראלית, תמיד יש למישהו מה להגיד. רק אחרי שהבנתי שהוריה של אגם באמת זקוקים לעזרה שלי, נכנסתי לעניינים והתחלתי לטוס בשם המשפחה. במהלך 24' היו לי 54 טיסות. אמנם לא שילמתי עליהן, זה היה במימון משרד החוץ או משרד הביטחון, אבל כשאת בחו"ל, מה, לא תאכלי ולא תשתי? הוצאתי על ההסברה הרבה מאוד כסף מכיסי הפרטי".
איך הבית תיפקד בהיעדרך?
"היה קשוח, אבל הסברתי לילדים שהמסעות לחו"ל הם המילואים של אמא. הם מאוד התגאו בי".
אבא שלהם לא גויס?
"לא, עידן לא עשה צבא, היה לו פטור רפואי, הוא אלרגי לדבורים וצה"ל לא רצה אותו. עד עצם היום הזה הוא מתחרט שדיווח לרופא הצבאי על האלרגיה שלו".
מאז שאגם שוחררה נדמה שהיא עושה כל שביכולתה כדי להיעלם מעין הציבור.
"אגם ביישנית מטבעה ולא רוצה להיות מפורסמת, היא רוצה לחזור להיות בחורה רגילה. האם זה אפשרי? אני באמת לא יודעת, אבל ברור שלא כל שורדי השבי הם מנהיגים מלידה כמו אמילי דמארי שסוחפת את כל המדינה. אגם מופיעה עם הכינור שלה בכל מיני קהילות בעולם, עורכת הפרשות חלה ועושה הסברה בדרכה. זכותה. אגב, אגם הייתה בין הראשונים ששמעו מפי את בשורת ההיריון. זה היה די בהתחלה, כשנפגשנו בכיכר החטופים. לחשתי לה באוזן והיא אמרה 'ידעתי!' וחייכה".
× × ×
מאז שאגם נחטפה, קיבלה על עצמה להתפלל בבית הכנסת בכל שבת. "עידן לא הולך איתי לבית הכנסת מפני שהוא לא במקום הזה, והילדים מצטרפים מתי שבא להם. אגם חזרה אחרי 482 ימים בשבי ואני עדיין עומדת בהתחייבות שקיבלתי עליי, אבל אני לא פנאטית. יש שבתות שאין לי כוח ללכת לבית הכנסת. בקנדה נהגנו לומר ש'אנחנו שומרים על רוח השבת'. יש הבדל".
מה זה אומר בפועל?
"בשבת אני לא עובדת ומשתדלת להניח את הטלפון בצד. זה לא שלא אגע בו עד שיופיעו שלושה כוכבים, אבל זה יום שבו אני מנסה להיות עם המשפחה. ואם הבת שלי תגיד שחסר לה משהו לבית הספר, אני לא אגיד לה: 'יאללה, בואי לביג'. אני אחכה למוצ"ש".
ב-15 באוקטובר החליפה קידומת. "תיכננתי מסיבה, שלחתי הזמנות ויומיים לפני אמרתי 'אני בהיריון, אין לי כוח לארח' וביטלתי. לרגל המספר העגול טסנו לפריז, לקחנו את הילדים לדיסני, בערב החגיגי בעלי ואני יצאנו למסעדה יפה, בלעדיהם, ואחר כך נדדנו בין ארבע חנויות הרמס כי התחשק לי תיק מסוים. כמובן שאף אחד לא הסכים למכור לי. אלה תיקים שנמכרים אך ורק ללקוחות קבועות. ידעתי את זה מראש, אבל חשבתי שאם אראה את הדרכון שלי והם יראו שזה יום ההולדת ה-40 שלי, יהיו נחמדים אליי. לא קרה".
את רואה את עצמך חוזרת להיקף העבודה וההכנסה שהיו לך לפני 7 באוקטובר?
"לא. ההסברה יותר חשובה לי, אבל קשה מאוד להתפרנס ממנה. כתבתי ספר שייצא לאור בקרוב, למרות שמי כמוך יודעת שגם מספרים לא מרוויחים כסף. זה ספר באנגלית שנקרא 'הולי-מולי לנד'. הולי מפני שישראל היא ארץ הקודש, ומולי מפני שזו מדינה מטורללת. זה ‘גייד-בוק’ ליהודים בגולה שרוצים להגן על ישראל ולישראלים שבעקבות המלחמה התחילו להתעמק במה זה להיות יהודי. בחזון שלי זה יהיה ספר חובה במערכת החינוך ויעניק לתלמידים מידע והשראה".
גם נועה תשבי כתבה ספר על ישראל.
"נועה עושה עבודה מעולה, אבל הפוך ממני. היא חיה בגולה ומנסה להיות הגשר לישראל. אין בישראל הרבה אנשים כמוני, שמנסים להיות מכאן הקשר לגולה. החיים שלי נחלקים בין קנדה לישראל. בגיל 21 עליתי מקנדה לישראל, שבה אני גרה כבר 19 שנה. אני באמת גם וגם. לכן אני לא מאשימה את השרים והדיפלומטים הישראלים בטעויות המזעזעות שהם עושים כשהם מתראיינים, מפני שהם לא באמת מבינים את התרבות. שואלים אותם 'מה עם מה שסמוטריץ' אמר?' והתשובה הקלאסית שלהם היא 'הוא רק שר האוצר, הוא לא נותן הנחיות לצה"ל'. סליחה, אבל זאת תשובה מפגרת. האנשים בחו"ל לא טמבלים, הם מבינים שהמפלגות הקטנות מחזיקות את הליכוד בביצים, ולכן יש חשיבות לדבריו".
בספר היא מביאה את התשובה הנכונה. "סמוטריץ' אמר בעבר שצריך לטהר את עזה. אנחנו, הישראלים, מבינים שצריך לטהר אותה מטרור, אבל באנגלית מתרגמים את הטיהור לשואה אתנית. הדיפלומט שהתבקש להגיב היה צריך להגיד שיש פער תרבותי ושפתי.
“ברור שאני בורג קטן מול הכסף הקטארי והבוטים וכל המוסלמים בעולם, אבל ברשת אני מגייסת עוד ועוד אנשים שישגררו את ישראל. השבוע עלו לי 3,000 עוקבים מאיראנים בחו"ל, לא יהודים, שראו שהישראלים מסבירים גם על איראן. הם מעריכים את זה כי כל העולם יושב ושותק. האינטרס המשותף, הפלת המשטר, הפך אותנו לחברים הכי טובים, בסטיז".
× × ×
בימים אלה, כשהיא מנסה להתניע מחדש את הקריירה שלה ברשת, היא חשופה שוב גם לטוקבקיסטים, ובעיקר לטוקבקיסטיות. "מאז 7 באוקטובר השיפוטיות חוגגת, 'מה פתאום את מראה לנו מסעדות יוקרה' וכאלה. במקרה שלי, גיבורי המקלדת הם בעיקר נשים, וזה עצוב. הן שמו אותי באיזושהי מסגרת ואסור לי לצאת מהקווים. למה?”
הכעס שלה מאופק בזכות הפרופורציות שנולדו מהתופת. “לפני שש שנים הייתי מספר 1 בארץ, גם במיתוג של האיפור, גם בקמפיינים שקיבלתי, גם במספר החיקויים ב'ארץ נהדרת', והייתי בלחץ לשמור על המקום הזה. כל הזמן בדקתי מה עם הצפיות ולמה הן ירדו או עלו. מאז שעשיתי זום-אאוט מהתעשייה, אני מוצאת הרבה חופש. אני מעלה סרטון ובאמת לא אכפת לי כמה צפיות הוא יקבל. שואלים אותי 'כמה עוקבים יש לך בטיקטוק?' והתשובה היא 'אני לא יודעת'. זה כבר לא מעניין אותי כי לפעילות שלי ברשת יש הרבה יותר משמעות. מרגיש לי שהקהל שלי התבגר יחד איתי, שהיום אנשים קצת יותר מעריכים אותי. לפני שש שנים, כשהייתי בשפיץ של הטופ, אמרו עליי שאני ליפסטיק ותו לא".
כמה זה הכאיב לך?
"מאוד, כי אני קוראת ספרים, יש לי תארים והאופקים שלי רחבים. האיפור היה מבחינתי פלטפורמה לדבר על עוד נושאים כמו מערכת החינוך בארץ ועל נימוסים. לדעתי, זה גם קשור לעובדת היותי אישה. לגבר מאפשרים להיות מולטי-טאלנט. הוא יכול להיות גם איש עסקים מוצלח וגם רוכב אופניים מקצוען וגם פרשן פוליטי באולפן. ככל שהוא יותר גם וגם וגם, הוא תותח".
וכשאישה היא גם וגם וגם?
"אומרים לה 'אוי, זה פאתט', ואם את קרייריסטית, אז 'רגע, את מזניחה את הילדים?' הכי נטרפתי מהשאלה 'בעלך נותן לך?' בכל פעם שטסתי לחו"ל, להסברה, נשאלתי 'איך בעלך מסכים?' מה זאת אומרת? כשבעלי טס בענייני עבודה מישהו שואל אותו איך אשתו מסכימה? לפעמים התגובות של נשים אפילו יותר ארסיות מאלה של גברים".
במהלך השנתיים האלה, היא צפתה מרחוק בשינויים שחלו בקהל העוקבים שלה, רובו עוקבות. “איבדתי הרבה עוקבים ישראלים שאמרו ‘סבבה, כל הכבוד לך על ההסברה, אבל זה לא מעניין אותי’. מצד שני, נרשמה עלייה תלולה במספר העוקבים שלי מחו”ל. בארצות-הברית קיימת בעיית זהות קשה. יש גוש ענק של יהודים שמגדירים את עצמם כתומכי ישראל, אבל תמיד שואלים אותי ‘מה יהיה עם נתניהו? כמה ילדים נהרגו בעזה?’ ואני מבינה אותם”.
מה את מבינה?
“גם הם ניזונים מתקשורת זרה ומסולפת, והם הקהל שאליו אני שואפת להגיע מפני שאנחנו רגע לפני שנאבד אותם. ברגע שנאבד אותם, מדינת ישראל כבר לא תתקיים. לא נוכל לחיות בלי התמיכה שלהם. זה מפחיד”.
אילו נשארת בקנדה היה לך קל יותר?
"אני לא יודעת. קנדה מאוד-מאוד השתנתה מאז שעזבתי, לא לטובה. בתת-מודע שלי הבנתי כבר אז שישראל תהיה המקום היחיד שבטוח ליהודים".
גם היום את מאמינה בזה?
"ועוד איך. לאחרונה מישהי שאלה אותי על זה באינסטגרם ועניתי לה בכנות: 'ממש לא קל לחיות פה, אבל – וזה אבל מאוד-מאוד גדול – החיים פה אמיתיים’".
כלומר?
"המשפט 'זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי' לא חל על מי שגרים בישראל. כל המרכיבים של חיינו – משפחה, חברים, עצב ושמחה – כולם אמיתיים וכולם נחווים בעוצמה. מרגיש לי שאנשים מעבר לים מאיטים את הדופק ועוברים לקו ישר".
