החזרת רן גואילי השבוע סימלה מבחינת הישראלים סגירת מעגל מרגשת. בזירה הפלסטינית האירוע נתפס כאות לסיום הרשמי של השלב הראשון ומעבר לשלב השני, שבמסגרתו העזתים מצפים לשחזור הדרגתי של החיים שהתקיימו עד 7 באוקטובר, ואולי אף לשיפורם.
במוקד השלב השני ניצבת ממשלת הטכנוקרטים (בשמה הרשמי: הוועדה הלאומית לניהול עזה) שקמה לפני כשבועיים בקהיר. הוועדה מונה 12 איש (אף ש-15 תיקים אמורים להיות מאוישים), כולם עזתים טכנוקרטים במהותם, עם זיקה לרשות הפלסטינית. כך, עלי שעת', ראש הוועדה, שימש בעבר תת-שר התחבורה; אוסאמה סעדאווי, חבר נוסף בה, שימש שר ברשות; ואחרים עמדו בראש גופים הכפופים אליה, למשל מוסדות אקדמיים. כמעט כל חברי הוועדה הם בנים למשפחות שורשיות ומיוחסות מעזה, כמו רייס, תרזי ואבו-רמדאן, ואין כמעט ייצוג לפליטים שמהווים כ-70 אחוז מאוכלוסיית עזה.
חמאס בירך על הקמת הוועדה והכריז שימסור לה את הסמכויות השלטוניות ברצועת עזה (אנשיו היו מעורבים במגעים בשנה האחרונה על גיבוש ההרכב). ואולם, שני מינויים גורמים חוסר נוחות בארגון: הראשון, סאמי נסמאן, שאמור לקבל את תיק (ביטחון) הפנים, שימש בעבר בכיר במנגנון המודיעין הכללי של הרשות, וחמאס טוען לגביו שהיה מעורב בעינוי עצורים של הארגון, חיסול פעילים של הג'יהאד האיסלאמי, והפעלת תאי חבלה שפעלו נגד ממשל חמאס, דבר שבגינו נגזרו עליו 15 שנות מאסר. חזרתו האפשרית לעזה תהיה לאחר היעדרות של שני עשורים (הוא נמלט בעקבות השתלטות חמאס עליה ב-2007). הדמות השנייה שמעוררת תרעומת בחמאס, וייתכן שהוזזה הצידה, היא ראמי חלס, בעבר המופתי של מנגנון משמר הנשיאות של הרשות שיועד לשמש שר הדתות ותוקף בחריפות את חמאס (כינה את המלחמה "מבול אל-אקצא המדומה" שהסב אסון לפלסטינים), ומבקש לכונן איסלאם מתון ברוח זרם דתי בשם ה"ווסטיה" שעימו הוא מזוהה.
*
"בקרב העזתים יש תקווה גדולה שהוועדה תגיע בקרוב לשטח ותחולל שינוי, אבל עולים גם סימני שאלה לגבי כוחה", מסביר ר', עיתונאי עזתי בכיר בשיחה השבוע. "הבעיה הראשונה היא שעת', אדם מקצועי אבל חלש, שספק אם יצליח להביא לשינוי דרמטי. שנית, יש הרבה חשדנות מצד הרשות כלפי חלק מהשרים שמזוהים עם דחלאן, ובראשם נסמאן שגם נתפס כעובד עבור ה-CIA, ורצות גם שמועות על קשר של שעת' עם דחלאן, ועל היותו מופעל בידי וויטקוף. השרים המזוהים עם דחלאן מייצגים אינטרסים של איחוד האמירויות (שבחסותה הוא פועל), מה שגורר חשדנות סעודית כלפי ממשלת הטכנוקרטים נוכח המתיחות בינם לאמירתים על רקע המשבר בדרום-תימן".
עמדה ספקנית מציג גם העיתונאי העזתי ויסאם עפיפה שמזוהה עם חמאס, שתוהה "איך הוועדה תפעל בלי תכנון ברור ומקור סמכות מוגדר?". סאמר סינג'לאווי המזוהה עם מחנה דחלאן מציג עמדה אופטימית יותר בשיחה שלשום: "לוועדה תינתן אפשרות שליטה בהון, ויש לה גיבוי אמריקאי, ולכן היא תוכל לחולל שינויים דרמטיים בעזה. לא אתפלא אם עזה תהפוך בהדרגה למוקד קבלת ההחלטות במערכת הפלסטינית. יש אמנם קשר של הוועדה לרמאללה אך גם מידה של עצמאות".
שעת', בעל דוקטורט בהנדסה אזרחית, מגביר את הציפיות באמצעות הפרויקטים שלדבריו ינסה לקדם בקרוב: בטווח המיידי - פתיחת מעבר רפיח שיחל כנראה לפעול בשבוע הבא וממנו ייצאו כ-22 אלף חולים ופצועים דחופים, ודרכו צפויים לחזור המוני עזתים שעזבו את הרצועה מאז 7 באוקטובר (כ-130 אלף); לאחר מכן - הבאת 200 אלף קרוואנים לעקורים ברצועה ושיקום רשת החשמל, לצד מתן פטור גורף ממסים לתושבי הרצועה (מה שעלול להוביל לחיכוך עם חמאס). שעת' גם מדגיש שיפעל לאור תוכנית שיקום הרצועה שפירסמה מצרים במארס 2025 ובמסגרתה יש לקהיר תפקיד מרכזי בקידום פרויקטים ויש התייחסות שולית לסוגיית פירוז הרצועה.
ואכן, שאלת התפרקות חמאס מנשק היא אבן הנגף המרכזית: נתניהו ממשיך לתבוע פירוק מוחלט; טראמפ מאיים (ולא בפעם הראשונה) ב"גיהינום" וב"דד-ליין"; וחמאס מנגד מבהיר שהנשק הוא יסוד מרכזי בזהותו. "הנשק שלנו אינו התקפי אלא לצורכי הגנה וקיים כמעט בכל בית, בין היתר כדי להתמודד עם כנופיות הפושעים שהקימה ישראל [המיליציות]", הסביר השבוע סוהייל אל-הנדי, חבר הלשכה המדינית של חמאס (היושב בטורקיה).
ר', עיתונאי עזתי בכיר: "יש תקווה גדולה לשינוי, אבל גם הרבה חשדנות מצד הרשות כלפי חלק מהשרים שמזוהים עם דחלאן, כמו נסמאן שנתפס גם כעובד עבור ה– CIA ושעת' עצמו, שנחשב לאיש של וויטקוף"
בין לבין, המתווכות, ובראשן מצרים, עדיין שוקדות על גיבוש נוסחת פשרה של התפרקות מ"נשק כבד" (בעיקר רקטות), דבר שעשוי להיענות בחיוב מצד חמאס וייתכן שיתקבל גם על ידי טראמפ - ובכך להצטרף לעוד סוגיות שמתגלה בהן פער בין וושינגטון לירושלים. כך אפשר כי עם סיום "משבר רפיח", יתפתחו לחצים בתחומים אחרים, ובהם העמקת הנסיגה מ"הקו הצהוב" (גם בלי שחמאס התפרק לגמרי מנשקו), קידום מהלכי שיקום, וייתכן שגם הצבת כוחות זרים ברצועה.
חמאס, שדווח השבוע כי הוא מתכנן לשלב עשרת אלפים מפקידיו בממשל העתידי, מנסה לפתח דגם משופר של חיזבאללה, ולבסס את הממשלה החדשה כציפוי קוסמטי שמאחוריו ימשיך לפעול. מעבר לשיקום הזרוע הצבאית, שם חמאס דגש על שימור השפעה במערכות שמעצבות את התודעה ומשמרות אחיזה ציבורית, ובמרכזן החינוך והממסד הדתי. מדי שבוע, למשל, נערכת תחרות שינון בקוראן בהשתתפות מאות צעירים, שסופגים כך גם את משנת הארגון.
*
במצב הסבוך שהתהווה נדרש ראשית להכיר בקיומם של שני פערים משמעותיים: בין יעדי המלחמה שהוגדרו ובין המציאות שנוצרה; ובהתרחקות גוברת בין עמדת ישראל שתובעת כי יתאפשר לה לשוב ללחימה בכל שלב, ליתר העולם, לרבות טראמפ שעדיין נושא עיניו לפרס נובל לשלום ורואה בעזה אחת מהצלחותיו הבינ"ל הבולטות, ולכן ספק אם יתיר מהלך שכזה.
השיבה ללחימה עצימה אפשרית, אבל מחירה יהיה כבד אם תלווה בעימות עם טראמפ. ישראל למעשה ניצבת מול ברירה אחת כרגע: קבלת ממשלת הטכנוקרטים. אפשר להמשיך לדבוק בעמדות מתריסות, ובכך לאבד רלוונטיות - כמו בכל החודשים האחרונים - וניתן, מנגד, לקבל את המציאות המתהווה כרע במיעוטו ולהתמקד במימוש מטרות אסטרטגיות חיוניות: לשמר חופש פעולה נגד כל איום, בדיוק כמו בלבנון; לוודא שבציר פילדלפי ובמעבר רפיח תתקיים שליטה שאינה פלסטינית (עדיף אמריקאית); ולדרוש זכות וטו על כניסת כוחות זרים עוינים לעזה.
אין משמעות הדבר שישראל נדרשת לקבל את קיום חמאס, אלא להבין שבנסיבות הנוכחיות יהיה קשה לממש את השמדתו, קל וחומר לקדם דה-רדיקליזציה בעזה. לאחר תחקיר ממלכתי נוקב וייתכן שגם החלפת הנהגה, ניתן יהיה להתחיל לתכנן אסטרטגיה סדורה למערכה עתידית נגד אותו איום שספק אם ייעלם או ינוטרל בעקבות השינוי הנוכחי בעזה. אותו איום שבליבו ממשיכה להיות נטועה כמיהה ל-7 באוקטובר נוסף.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
