הבחירות בברזיל ייערכו באוקטובר, כמו (אולי, מי יודע) אצלנו, אבל הפמליה הקטנה שליוותה את האחים פלביו ואדוארדו בולסונרו בביקורם בישראל השבוע כבר מקפידה לפנות אל פלביו, האח הבכור, 44, שדומה שתי טיפות קשאסה לאביו – עד לרמת התסרוקת, המעיל ודגם המשקפיים – בתואר "כבוד הנשיא".
חוץ מגודל הפמליה וסוג מסוים של צניעות שאפשר למצוא רק אצל אנשים שעוד לא עמדו בראש מדינה של כ-214 מיליון בני אדם, פלביו כבר מתנהג בהתאם ומפזר לכיווננו שלל הבטחות נשיאותיות: "אעביר את שגרירות ברזיל מתל-אביב לירושלים" (כמו שהבטיח אביו לפני כשש שנים. ההבטחה לא קוימה. "בגלל הקורונה", אומר פלביו. "בגלל הדיפ-סטייט", אומר אדוארדו), "אחזיר את ברזיל אל 'הברית הבינלאומית לזיכרון השואה'" (שממנה פרשה בשנה שעברה ביוזמת הנשיא לולה דה סילבה, ללא מתן סיבה), "אצטרף ליוזמת 'הסכמי יצחק' של נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי" (גרסה דרום-אמריקאית להסכמי אברהם).
אבל כל זה לא לפני שיבצע את הפעולה הנשיאותית הראשונה שלו, אם ייבחר: לחון את אביו, נשיא ברזיל לשעבר ז'איר בולסונרו, שנידון למאסר של 27 שנים על ניסיון הפיכה ואישומים נוספים – ובהם ניסיון לביטול אלים של שלטון החוק הדמוקרטי ותכנון לרצוח את השופט שעומד בראש ההרכב שדן בתיקים נגדו ואת לולה דה סילבה, מנהיג השמאל שניצח בבחירות. "לא היו דברים מעולם", טוענים האחים בתוקף – גרסת הסמבה ל"אין כלום כי לא היה כלום" אצלנו. הבטחת בחירות נוספת של פלביו, אגב, היא לבנות הרבה בתי כלא חדשים.
כמו האב, גם הבנים לבית בולסונרו אוהדים את ישראל, מה זה אוהדים? אולטראס. "קשה למצוא נקודה שבה אנחנו לא מסכימים עם ישראל", אומר אדוארדו. "אנחנו מעריכים ואוהבים את ישראל", אומר פלביו, "יש הרבה מה ללמוד מהמקום הזה. אנחנו תומכים בזכותה של ישראל להגן על עצמה בכל דרך כדי לשמור על חיי העם היהודי".
"ישראל היא החזית במלחמה להגנת הציוויליזציה כבר אלפיים שנה. אחרי 7 באוקטובר אין שום תירוץ שלא לתמוך בה", מוסיף אדוארדו ומבטיח, "כנשיא, פלביו ימשיך לשמור ולהגן על ישראל".
זה הביקור העשירי של אדוארדו בישראל – כשלפני כשנה היה מעורב בחילוץ של יובל וגדני, החייל שהוגש נגדו כתב אישום בברזיל בטענות לפשעי מלחמה ("הוא גיבור!") – והרביעי של פלביו ("בביקור הראשון שלי", הוא מספר, "לקחתי את הבנות, בנות 11 ו-14, ליד ושם"). בעבר צולמו האחים כשהם לובשים חולצות עם כיתובים של צה"ל והמוסד, ובהפגנות למען אביהם הם מתעטפים – כמו רבים אחרים מהימין הברזילאי בשנים האחרונות (כולל בולסונרו האב) – בדגלי ישראל.
כל כך אוהבים, שלפעמים זה קצת מבלבל. כישראלי נעים לי לחוש נאהב – תחושה נשכחת – ולקבל תמיכה לא מסויגת, ודאי כשהיא מגיעה ממדינה ענקית, חשובה ונהדרת כמו ברזיל. האהבה הזאת, כמה שאפשר להתרשם, אמיתית ועמוקה. היא נובעת קודם כל ממניעים דתיים (משפחת בולסונרו הם נוצרים אוונגליסטים), שאליהם נוספו אינטרסים משותפים ובריתות פוליטיות שכרת אביהם עם טראמפ, נתניהו וחאבייר מיליי, נשיא ארגנטינה. עם זאת, לפעמים נדמה שהם אוהבים את הימין הישראלי יותר מאשר את ישראל – עם התנגדות נחרצת לבית המשפט העליון, מאבק בדיפ-סטייט ובכל מה ששמאל או "פרוגרסיב". אדוארדו גם נמצא בקשר טוב עם סטיב באנון, אידיאולוג הימין הקיצוני בארה"ב שהקים את "התנועה" (The Movement), רשת של ימין בינלאומי. בולסונרו הוא נציג התנועה בדרום-אמריקה.
"ברגע שאבי בחר בפלביו, שמחתי ואני עובד בשבילו", אומר אדוארדו. "אז אני יכול לסמוך על התמיכה שלך?" שואל אחיו והפמליה פורצת בצחוק מוזמן
ובעיקר הם אוהבים את נתניהו. "יש לנו העדפה לביבי", אומר אדוארדו, שמגדיר את עצמו כחבר של יאיר נתניהו ("אדם טוב עם לב גדול"). בביקור, שנערך במסגרת השתתפותם בוועידה הבינלאומית השנייה למאבק באנטישמיות של משרד התפוצות, הם פגשו את נתניהו, את יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ואת השר עמיחי שיקלי – שאמר כי "הקו המנחה של הוועידה הוא יצירת קואליציה נגד האיסלאם הרדיקלי. נכון שיש אנטישמיות בשמאל הרדיקלי ובימין הרדיקלי שהולכת ומתחזקת – אבל הפיגועים הקטלניים, האנטישמיות הקשה ביותר, הם אלה שמקורם באג'נדה איסלאמיסטית פנאטית. הגיע הזמן להפסיק לעסוק רק בהגנה, ולעבור להתקפה נגד אויבי העולם החופשי".
הם ביקרו בכותל, טיילו בשומרון והתחבקו עם ראש המועצה יוסי דגן, אבל לא פגשו אף אחד מהאופוזיציה. "פעם פגשנו את גנץ", אומר אדוארדו, "ועוד חברת כנסת שאני לא זוכר איך קוראים לה. אה", הוא מספר, "בביקור קודם, אחרי פגישה עם נתניהו, פגשנו את בנט בכנסת והייתה שיחה טובה".
הוא ימני לפחות כמו נתניהו.
"טוב מאוד. אבל אני אוהב את נתניהו".
פלביו, אם תזכה בבחירות אבל נתניהו יפסיד בישראל, תהיה לזה השפעה על היחסים בין המדינות?
"לא. היחסים עם ישראל מבוססים על ערכים משותפים וימשיכו לצמוח, גם אם יהיה ראש ממשלה אחר שישמור על הערכים האלה".
"יש לנו יחסים קרובים עם נתניהו, וטוב לדבר עם אנשים שאתה מכיר", אומר אדוארדו, "אבל נדבר עם כולם. אני בטוח שמי שזה לא יהיה, הוא יהיה בעד הנשיא פלביו".
פלביו: "יש לנו מצפון, אנחנו יודעים מי טוב ומי רע, ועומדים לצד ישראל. בשבילנו זה מקום של אמונה, אבל גם מעבר לאמונה, לישראל יש הרבה מאוד מה להציע ולעשות יחד עם ברזיל. זו ברית דתית, היסטורית, פוליטית, צבאית, טכנולוגית - הכל. זו ברית טבעית".
לולה, מאחוריך
בסוף דצמבר 25', במכתב שנשלח ממיטת בית החולים שבו אושפז, המליך האב, בהיעדר מילה אחרת, את בנו לעמוד בראש גוש הימין בבחירות הקרובות. "הייתי מעדיף שהוא היה רץ", אומר פלביו, "אבל ברגע שהוא אמר שאני המועמד, לא היה ויכוח. כל המפלגה התייצבה מאחוריי".
"כל מה שבולסונרו אומר, אנשים מקבלים", אומר אדוארדו.
מזכיר לי מישהו. להעביר שלטון מאב לבן נראה לך כמו צעד דמוקרטי במיוחד?
"הוא לא הכריז 'זה הנשיא הבא'", אומר פלביו. "עכשיו הכל בידיים של העם הברזילאי, להחליט אם הוא רוצה שהשם בולסונרו יקבל עוד ארבע שנים בנשיאות. אם שם המשפחה הזה מייצג משהו רע, לא הייתי מוביל בסקרים".
הם מראים לי סקרים שלפיהם פלביו מוביל ("לראשונה") במרוץ. חיפוש זריז מראה שברוב הסקרים הוא עדיין מפגר מאחורי לולה, אבל מצמצם את הפער.
אדוארדו חי בטקסס ולא יכול לשוב לארצו: "הכל בגלל הקירח המשוגע הזה, השופט הראשי דה מוראש. אחרי שהנשיא פלביו יחון את אבינו, הוא ייתן חנינה גם לי"
מלבד היותך בנו של אביך, מה מכשיר אותך לעמוד בראש מדינה ענקית ומורכבת כמו ברזיל? מעולם לא ניהלת מערכת מורכבת. לא עיר, לא משרד ממשלתי.
פלביו: "יש לי הרבה ניסיון. אני בפוליטיקה כבר 23 שנה. אני סנאטור, הייתי חבר פרלמנט. בארבע השנים של כהונת אבי הייתי לצידו ולמדתי ממנו המון. אני יודע איך הפוליטיקה בברזיל עובדת, מכיר את משחקי הכוח, במיוחד במחנה המרכז-ימין, ויודע איך לקבץ את כולם יחד. אני מאוד מוכן".
אם ייבחר, מלבד מתן חנינה לאביו ולשותפיו, מבטיח פלביו מלחמה נחושה בפשיעה, באלימות ובשחיתות "שנמצאת בכל מקום בברזיל, כולל בחלונות הגבוהים ביותר", לקצץ את משרדי הממשלה כמו שעשה מיליי, לחתוך בבירוקרטיה ולהוריד מסים. "ברזיל נתקעה", הוא אומר. "היא צריכה מישהו מודרני עם מחשבה חדשה".
"זה יותר מזה", אומר אדוארדו. "פלביו הוא חלק מדור חדש של מנהיגים בדרום-אמריקה: צעירים, ימנים, שמרניים, דתיים, אנטי-שמאל, פרו-ארה"ב ופרו-ישראל". מלבד מיליי, הוא מונה גם את נשיאי אקוודור, אל-סלבדור (נאיב בוקלה, נשיא אל-סלבדור, מכנה את עצמו "הדיקטטור המגניב"), בוליביה, פרגוואי וצ'ילה. "דברים משתנים ביבשת, וזה טוב. גם לכם".
ומה, סליחה על הפרובנציאליות, עמדתך בסוגיה הישראלית-פלסטינית?
פלביו: "אנחנו בעד ישראל. לפלסטינים יש עכשיו הזדמנות נהדרת להשתחרר מהעריצות של ארגוני הטרור ששולטים בהם ולשנות את המציאות".
אתה בעד פתרון שתי המדינות?
"אני יודע את הפתרונות לברזיל, לא לישראל".
"שתי מדינות זה לא פתרון", חורץ אדוארדו. "ישראל הושיטה יד לשלום כמה פעמים וכל פעם נענתה באינתיפאדה. הפלסטינים חייבים להכיר בזכותה של ישראל להתקיים. בלי זה, תהיה צביעות לדבר על שתי מדינות. אם צה"ל יוריד את נשקו, הטרוריסטים יהרגו אתכם במהירות, כמו ב-7 באוקטובר. הם צריכים להשתחרר מהממשלים שלהם, להפסיק עם ההסתה, עם השחיתות. לזה אחי מתכוון".
הוא נשמע פחות נחרץ.
"אני פשוט מכיר טוב יותר את האזור. פלביו יותר מרכזי ממני, אבל אנחנו חושבים אותו דבר. אין הבדלים בינינו ואין קנאה. בהתחלה גם אני הופעתי בסקרים, אבל ברגע שאבי בחר בפלביו – שמחתי מאוד, ואני עובד בשבילו".
"אז אני יכול לסמוך על התמיכה שלך?", שואל פלביו והפמליה פורצת בצחוק מוזמן.
מבין חמשת ילדיו של בולסונרו, ארבעה נמצאים בפוליטיקה. עסק משפחתי. אדוארדו בולסונרו כיהן כחבר לשכת הצירים (הבית התחתון בברזיל), קרלוס מתמודד לסנאט, רנאן, האח הצעיר, עושה את צעדיו הראשונים בפוליטיקה, וגם מישל, 43, אשתו השלישית של בולסונרו האב (ואמם החורגת של פלביו, אדוארדו וקרלוס) היא דמות פוליטית בברזיל שהוזכרה כיורשת פוטנציאלית לבעלה הכלוא.
האחים טיילו בשומרון והתחבקו עם ראש המועצה, אבל לא פגשו אף אחד מהאופוזיציה. פעם ישבו עם גנץ ו"עם עוד חברת כנסת שאנחנו לא זוכרים את שמה"
כישראלי, המגמה של מינוי בני משפחה לתפקידים פוליטיים נחשבים, כמו שעושים טראמפ ובולסונרו, מדאיגה מטעמים מובנים, עקרוניים ופרסונליים. נכון שכבר היו לנו נסיכים בפוליטיקה, מימין ומשמאל, אבל כזה עוד לא היה.
אדוארדו, תמליץ לחברך יאיר נתניהו ללכת באותו הנתיב ולהצטרף לפוליטיקה?
"זה תלוי בו. אני יודע שיש שם כל מיני עניינים, אלה החיים כשאתה בעין הציבור. פוליטיקה זה עולם קשה, חשוף ותובעני. אבל אם אזרחי ישראל רוצים אותו, אז למה לא בעצם?"
ומה תגידו לפוליטיקאי ברזילאי צעיר וחדור מוטיבציה שמסתכל למעלה, רואה את השושלת המתהווה ושואל את עצמו: איזה סיכוי הוגן יש לי?
"זו לא הבעיה של צעירי ברזיל", עונה פלביו. "אלא העובדה שלרובם אין סיכוי למצוא עבודה בתחום שלהם אחרי האוניברסיטה".
חטיפת מדורו? "מעולה!"
פלביו בולסונרו עושה רושם של אדם רגוע. כמעט שלא זז במהלך שיחה של שעתיים. ידיו שלובות, מילותיו שקולות, עיניו שלוות. זו לא המלצה לבוחר הברזילאי, רק התרשמות אישית. אדוארדו, הצעיר בשלוש שנים ("הוא רק נראה מבוגר ממני", אומר פלביו בחיוך), הוא ההפך הגמור. אדם סוער ותזזיתי שדיבורו מהיר ונחרץ, עיניו יוקדות וידיו מתנופפות, רק בנס לא הפך ארבע כוסות קפה במהלך הפגישה. למרות שאיבד את קולו בטיסה לישראל והצליח רק ללחוש, הוא עדיין היה הדובר הקולני ביותר בחדר.
ולא רק בחדר. בעוד פלביו נושא מסרים מרכזיים ומפויסים יחסית ("אהיה הנשיא של כולם"), אדוארדו קורא לשופט שעמד בראש ההרכב שדן את אביו "פסיכופת עם שיטות של גסטפו", מאשים את הדיפ-סטייט בכל דבר, כולל אי-העברת שגרירות ברזיל לירושלים, ולפעמים מעדיף את האינטרסים של המשפחה על פני האינטרסים של ארצו.
כך, אחרי הרשעת אביו, יצא אדוארדו למלחמה. במארס 25' הודיע שהוא יוצא לחופשה, עבר לארה"ב והחל למשוך בכל החוטים על מנת לבטל את גזר הדין. הוא לחץ על הממשל להפעיל סנקציות אישיות על שופטים ובראשם דה מוראש, שכניסתו לארה"ב נאסרה, והיה דמות מרכזית מאחורי ההחלטה של טראמפ להטיל מכסים על חלק מהיצוא הברזילאי - צעד שהתברר כחרב פיפיות ופגע גם בכלכלה הברזילאית וגם באהדה למשפחה.
בתגובה, פתח נגדו בית המשפט העליון בברזיל בחקירה. חלק מההאשמות זהות לאלה שהופנו נגד אביו: איומים על הרשות השופטת וניסיון לביטול אלים של המשטר הדמוקרטי, ובנוסף, "שידול מדינה זרה לנקוט צעדים כלכליים עוינים נגד ברזיל”. בדצמבר 2025 הודח מהקונגרס בשל היעדרותו הממושכת, דרכוניו בוטלו וחשבונות הבנק שלו הוקפאו. היום הוא חי בטקסס עם משפחתו ולא יכול לחזור לברזיל.
"הוא פליט פוליטי", אומר פלביו.
"הכל בגלל הקירח המשוגע הזה, דה מוראש (השופט הראשי)", אומר אדוארדו. "זו דמוקרטיה? היום אין לי כלום בברזיל. אחרי שהנשיא פלביו יחון את אבינו, הוא ייתן חנינה גם לי".
אתה לא רואה את הסכנה לדמוקרטיה בלערב מדינה אחרת בפוליטיקה הפנימית של ברזיל כשהעניינים לא לטעמך? זו לא פגיעה בריבונות?
אדוארדו: "אף פעם לא ניסיתי להפריע למשפט של אבי. כל מה שעשיתי היה להביא את האמת לארה"ב ולנסות לשחרר את אבי ממאסר לא חוקי ולא מוסרי".
"אם מדברים על התערבות של מדינה זרה בפוליטיקה שלנו", אומר פלביו, "חשוב לזכור את המעורבות של ממשל ביידן בבחירות של 2022: הממשל תמך בלולה באופן גלוי, פוליטית וכלכלית, איים שיטיל סנקציות אם לולה לא ייכנס לתפקיד, ועוד. זו לא התערבות? זו לא סכנה לדמוקרטיה?"
"היום אנחנו מבינים שזה היה ניסיון ההפיכה האמיתי", אומר אדוארדו. "מה שטראמפ עושה זה לתקן את הנזקים של ביידן".
יש להודות שההתערבות של ארה"ב בעניינים של מדינות דרום אמריקה – שבמשך שנים כונתה "החצר האחורית של אמריקה" – היא לא דבר סודי, ודאי לא חדש. ועדיין, אצל טראמפ ההתערבויות הופכות בוטות יותר ויותר, עד כדי כך שהוא מגיע לבית הנבחרים של מדינה קטנה ומוקפת אויבים במזרח התיכון ומבקש/דורש מהנשיא לחון את ראש הממשלה.
אתם לא חוששים מההתגברות של ההתערבויות האלה? תראו מה קרה לשכן שלכם, נשיא ונצואלה מדורו. איפה זה ייגמר?
"הו!" מתרגשים האחים וזוקפים בוהן כאיש אחד, "זה היה מעולה!"
"יש הבדל עצום בין שתי המדינות", אומר פלביו. "במקרה שלנו, האמריקאים ניסו להגן על הדמוקרטיה בברזיל. מדורו היה ראש קרטל פשיעה, מבריח סמים, רוצח. שאלת על הציר שלנו, טראמפ-בולסונרו-מיליי-נתניהו? מדורו היה חלק מציר שמאלי, מושחת ותומך טרור ששלט ביבשת קודם: ציר לולה-קסטרו-צ'אבס/מדורו. תחשוב אתה מה עדיף ובטוח יותר עבור העולם".
"ועבור ישראל", מוסיף אדוארדו. "אין הבדל בין מדורו לקרלוס אסקובר. כשאתה מרעיב את האנשים שלך זו לא ריבונות, אז אין הפרת ריבונות. בסוף, זו קהילה בינלאומית ואתה צריך לבחור צד. הצד של הדמוקרטיה, החופש, זכויות, מעמד האישה - זה הצד שלנו".
"זה לא אומר שאנחנו מסכימים עם ארה"ב על הכל", אומר פלביו. "לברזיל יש את האינטרסים ואת הריבונות שלה. אנחנו לא עובדים תחת טראמפ. למרות שקשה למצוא נקודה שבה אנחנו לא מסכימים".
השיח הפוליטי נהיה אלים ופלגני – בארה"ב, בישראל ובברזיל – כפוליטיקאים יש לכם אחריות, אבל נדמה שאתם נהנים ללבות את האש.
אדוארדו: "אני אומר שהשופט משוגע ופסיכופת כי ככה אני חושב. למילים יש משמעות, בגלל זה הן קיימות. אלה רק מילים, אתה יודע. אמנם אומרים שמילים מסוכנות יותר, אבל זה שטויות! הרבה יותר אגרסיבי לשלוח נשיא ל-27 שנים בכלא, הרבה יותר אגרסיבי זה לדקור, לרצוח. בטראמפ ירו באוזן, את אבי דקרו בבטן, בשנתיים האחרונות נרצחו המנהיגים של קולומביה ואקוודור. אתה יודע מה משותף לכולם? הם מנהיגים מהימין".
פלביו: "האנשים מהימין הם קורבנות של שיח שנאה מהשמאל. לא ההפך".
"תראה לי דוגמה אחת שבה איש מהימין הורג מנהיג שמאלני", אומר אדוארדו, "אין דברים כאלה!"
לנו היה מקרה כזה.
"כן… אבל אצלנו לא".
