כשירד הערב וכבר הבנו את גודל האימה שבה נתונה המשפחה, שאלנו אם הפינה שבה בחרנו לשבת בבית בטוחה. זו לא בושה להודות בפחד. זו תכונה טבעית שקיימת בכל אחד מאיתנו ברמה כזו או אחרת וגורמת לנו בין היתר לנקוט צעדי זהירות כשמורגשת סכנה. ובבית של אומיה חוסיין, מהנדס המועצה המקומית של הכפר דיר חנא שבגליל, צריך להיות ערני ולשמור על דריכות. בטח אחרי שרוקנו עליו מחסניות שלמות באוטומט ובירי מאקדח פעם אחר פעם אחר פעם.
כשבאנו אליו הביתה ביום שלישי אחר הצהריים מצאנו שני שלטים גדולים תלויים בחזית הבניין בן שלוש הקומות. "אני עובד ציבור, לא אויב. אלימות היא קו אדום", נכתב בראשון, ובשני: "ממלא את תפקידי על פי החוק. לא איכנע לאיומים וסחיטות".
זה המסר שחוסיין רוצה להעביר לעבריינים שסוחטים אותו. אולי השלטים נועדו גם לטעת בו ובמשפחתו ביטחון עצמי. בכל מקרה, מצלמות האבטחה מספרות סיפור אחר. מנינו עשר כאלה שמכסות כל פינה וקרן רחוב, כולל על המדרכה ממול. בנוסף, זקיף חמוש יושב בביתן המוצב בחצר, ויש גם עוד מאבטח צמוד, שהוביל אותנו בכלל לבית השכן שאליו עבר חוסיין עם אשתו והילדים מתוך כוונה לבלבל את תוקפיו.
וכששאלנו מה ששאלנו בנימה של חשש, הרגיעה אשתו סוהיר והצביעה לעבר הסלון: "שם, בחלק הזה של הבית, אתם בטוחים. איפה שהחלון הגדול שפונה לרחוב, שם לא כדי לשבת. שם מסוכן".
החבר שהגיע עם מסר
זה כפר לא גדול מוקף כרמי זיתים שניטעו עוד בתקופת הרומאים. הוא טובל בטבע יפהפה וצופה על בקעה קטנה שהכביש שחוצה אותה מוביל אל עראבה וסכנין, ויישוב המודטים הררית משקיף עליו מההר הסמוך. בזמן ששמענו על הסיוט הלא-ייאמן שעוברת משפחת מהנדס המועצה, לא הרחק מאיתנו, בכפר כנא, נרצח סאלח ג'אבר. בפרק הזמן שחלף מאז כתיבת הכתבה נרצחו עוד חמישה, ובסך הכול 44 קורבנות בחברה הערבית מאז תחילת השנה, נכון ליום חמישי בבוקר.
עם חמישה אירועי רצח השבוע תוך פחות מיממה, נראה שגם 2026 עומדת להיות שנת דמים קטלנית. מחוז הצפון מוביל בשיעורי הרציחות: 19 מ-39 מקרי הרצח אירעו בו. גם את שנת 2025 הוביל מחוז הצפון עם 96 מתוך 255 רציחות. מעבר לכישלון המחפיר של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שקובע את מדיניות המשטרה, מדובר במציאות בלתי נסבלת שבה חיים יותר מ-20 אחוז מתושבי המדינה; מציאות יומיומית של פחד, אימה וחשש אמיתי שבכל רגע אתה יכול להיות הקורבן הבא; מציאות שבה שולטים עבריינים והפרוטקשן הוא חלק מהתחשיב הכלכלי בחיי כל עסק וגם אצל אנשים פרטיים. מציאות שבמסגרתה שלטון מקומי נאנס לפעול על פי תכתיבים של עבריינים. ואם לא, ובכן, תסתכלו על חזית הבית של המהנדס חוסיין. הוא מנוקב ככברה מקליעים. כמו מסננת של סולת לקוסקוס.
הוא בתפקיד מאז 2012. נמצא בצומת שבו מתקבלות כל ההחלטות הקשורות בבנייה, פיתוח ותשתיות, יושב על תוכניות אסטרטגיות לשנים קדימה, ומבצע מעקב אחר התקדמות התכנון וביצוע של פרויקטים, בעיקר מבני ציבור, הנמצאים בבנייה. בשורה התחתונה מדובר בפרויקטים עתירי תקציב, במכרזים של מיליונים, ובאישור תוכניות שגם בהן טמון פוטנציאל כלכלי ועסקי גדול מאוד.
"במשך שנים", הוא אומר, "לא כל ההחלטות שלי מצאו חן בעיני אנשים, אבל גם אם לא אהבו אותן, זה התקבל. בשנתיים האחרונות זה כבר לא המצב. גורמים בעלי השפעה במשפחה המורחבת שלי התחילו לא לאהוב את ההחלטות שלי".
פה נדרש קצת רקע. בדיר חנא יש שתי משפחות גדולות: חטיב וחוסיין. בכל בחירות למועצה מתנהל קמפיין שמתפתח גם לאלימות, ובו כל משפחה מציבה את המועמד שלה. בבחירות האחרונות לראשות המועצה ב-2024 נבחר סעיד חוסיין, קרוב משפחה רחוק של מהנדס המועצה. זה לא סייע לו לקבל שקט תעשייתי בעבודה. להפך.
"אותם גורמים במשפחה המורחבת טענו שהחלטות שקיבלתי פגעו בהם כלכלית", הוא ממשיך, "אותי מה שמנחה הוא כללי המינהל התקין וטובת כלל הציבור. זה לא מנע מאותם אנשים לשלוח לי מסר עם בן אדם שאני יכול להגיד עליו שהוא גם חבר. זה היה ב-17 בנובמבר האחרון. הוא בא אליי למשרד במועצה ואמר לי 'ביקשו שאמסור לך שאתה צריך להתפטר מהתפקיד עד 30 בחודש'. לרגע שתקתי ואז שאלתי 'ואם אני לא אעזוב?' הוא ענה שהטון של אותם אנשים היה מאוד אגרסיבי, ושאם אני לא אתפטר ‑ יהיה לא טוב. הוא בחור נחמד, אמרתי לך, אפילו חבר, הוא בסך הכל השליח. אמרו לו 'מוצא חן בעיניך, לא מוצא חן בעיניך, זה המסר שעליך להעביר לו'".
הקהל מוזמן לסגור חשבון
המאפיה הסיציליאנית הייתה שולחת ראש כרות של סוס כדי להעביר מסר מאיים. בדיר חנא האיום מגיע עם חבר. אולי זו הסיבה שחוסיין לא חשב לרגע להתפטר. "שיתפתי את אשתי ואת שלושת האחים שלי באיום שקיבלתי ואמרתי שאני לא רוצה להתפטר", הוא מספר. "הם תמכו בי. אמרו לי 'אנחנו איתך'. הגיע היום האחרון בנובמבר והתפרסם בכפר כרוז שהפיצה משפחת חוסיין המורחבת שבו היא מודיעה שהיא מסירה את אחריותה ממני, שמהיום והלאה היא לא תגן עליי ושכל אחד שיש לו חשבון פתוח איתי או עם מחלקת ההנדסה במועצה יכול לגשת אליי בכל דרך שימצא לנכון. גם זה לא הרתיע אותי. למחרת, 1 בדצמבר, הגעתי כרגיל לעבודה. יש למשפחה שלי לול גדול של תרנגולות מטילות בשטח החקלאי של הכפר, וכבר באותו יום הציתו אותו. נגרם לנו נזק של בערך חצי מיליון שקל. פה כבר הוציאו את האיומים עליי לפועל ופניתי למשטרה. זו הייתה הפנייה הראשונה אליהם. כמובן שסיפרתי הכל".
עלי זידאן, ראש מועצת כפר מנדא: "הבטחתי הגנה לכל מי שייסחט, ובאמת הגיעו עבריינים לסחוט תושב ועשינו להם אמבוש. הם קיבלו מכות מההמון. מאז אני מאוים"
כולל מה הרקע וכולל שמות?
"אני לא יכול להיכנס לפרטים בגלל שהסיפור נמצא בחקירה. אני יכול רק לומר שיש אנשים שלא רוצים שאני אקפיד על הנהלים. שבועיים ישבתי בבית כי נפל לי האסימון שאני נמצא תחת איום רציני. שיערתי מי האנשים שמאיימים עליי וניסיתי דרך מתווכים להרגיע את הרוחות. הם העבירו מסר שמבחינתם אני מכשול ויש רק מוצא אחד, והוא שאני אתפטר".
בשלב הזה אתה לא חושב ברצינות להתפטר?
"ההפך. ב-14 בדצמבר הודעתי שלמחרת אני חוזר לעבודה במועצה. לא חלפו כמה שעות, ב-1:00 אחר חצות, פתחו בירי באוטומט על הבית שלנו. זה היה הירי הראשון. מטורף. קמנו כולנו בבהלה. לא הצלחנו לחזור לישון וכשהגיע הבוקר החלפתי בגדים ויצאתי לעבודה. שבוע אחר כך שוב ירי על הבית. בשלב הזה אנחנו כבר בתוך סיוט, בקושי ישנים. השוטרים מגיעים, אוספים תרמילים מהכביש פה בחוץ ואומרים לי 'תגיע בבוקר לתחנה למסור עדות'. וזהו. הם הולכים, אנחנו נשארים לבד".
עכשיו הוא ואשתו סוהיר לוקחים את הטלפונים הניידים שלהם ונכנסים ללוח השנה כדי לוודא שהם מדייקים לגבי התאריכים שבהם בוצע ירי על הבית או הלול שלהם. הסלולרי שלהם הוא כמו יומן מבצעים בחמ"ל של יחידה שנמצאת תחת אש בחזית. במצטבר עשו כאן שימוש בתחמושת שיכלה להספיק לתרגיל כיתה בגדוד חי"ר.
"וכל הזמן הזה שאנחנו תחת אש", מוסיף חוסיין, "באים אלינו אנשים הביתה, לכאורה לראות איך אנחנו ומה שלומנו, ואחר כך אני מבין שהם בעצם באים לראות איפה הצבנו עוד מצלמות ואילו זוויות הן מכסות כדי להעביר את המידע לתוקפים שלנו".
אמבוש לפושעים
הרמנו טלפון לעלי זידאן, ראש המועצה המקומית כפר מנדא שבגליל, שגם הוא הוגדר מאוים ברמה 6, החמורה ביותר. החיים שהוא מתאר, בדיוק כמו חוסיין, הם לא חיים. יש לו זקיף בכניסה לבית ומאבטח שהולך איתו לכל מקום.
"הכל בגלל שיצאתי בכל הכוח נגד הכוונה של ארגוני הפשיעה לסחוט פרוטקשן מבעלי עסקים בכפר", הוא מסביר. "פניתי לתושבים שלנו וביקשתי בכל לשון של בקשה שלא ייכנעו לפושעים. הבטחתי לכל מי שייסחט הגנה של כל תושבי הכפר, שלא ירגישו שהם לבד במערכה הזו. ובאמת, היה מקרה שבו הגיעו עבריינים לסחוט אנשים עשירים בכפר ועשינו להם אמבוש והם קיבלו מכות מההמון. הרכב שהם באו איתו נשרף. הם הצליחו לברוח אבל המשטרה רדפה אחריהם וירתה להם ברגליים. הם נעצרו והוגש נגדם כתב אישום. זה היה לפני שנה וחצי ומאז אני מאוים. אבל אני לא מפחד. גם הכרזתי שכל אדם מכפר מנדא שישתף פעולה עם העבריינים שסוחטים דמי חסות, אנחנו נדאג להוציא אותו מהיישוב ולהחרים חברתית וכלכלית את משפחתו".
ומה עושה המשטרה?
"המשטרה צריכה יותר משאבים ויותר כוח אדם. פירסמו סרטון בטיקטוק שאומר שיפגעו בי ובבני משפחתי וששום דבר לא ישמור עליי, לא המשטרה, לא המדינה, אף אחד. אבל אני לא סופר אותם. הבעיה זה הילדים. יש לי תשעה, שיהיו בריאים, הגדול בן 35, רופא, והקטנה בת 12, תלמידה בכיתה ו'. שתכתוב שאני מאוד ערני ואני מאמין שיש אלוהים בשמיים ושהוא שומר עלינו".
ראויה חנדקלו, שעומדת בראשות "אילאף" ‑ המרכז לביטחון בחברה הערבית, אומרת שהירי והאיומים על עובדי הציבור בחברה הערבית מהווים לא רק איום ישיר על חייהם וחיי בני משפחותיהם, אלא גם פגיעה בשירות הציבורי ובנכונות של אנשים טובים להיכנס אליו. "המקרה של אומיה חוסיין מדיר חנא הוא לכאורה קיצוני, אבל הקיצון הזה הוא המציאות של החברה הערבית. זה סיפור שהיה אמור להחריד את כל מי שהדמוקרטיה יקרה לליבו".
אפשר רק לתאר איך היו מגיבים הציבור, המשטרה והתקשורת הכללית אם היה מדובר במהנדס של רשות מקומית יהודית. חוסיין עצמו מודע לכך, ובנוסף לחרדה שבה הוא ממילא שרוי, זה מדכא אותו עד עמקי נשמתו. "אני לא יודע עד כמה המשטרה עושה את המקסימום", הוא אומר. "בוא נחשוב שנינו איך הייתה פועלת המשטרה אם הייתי מהנדס העיר חיפה או זכרון יעקב. אנחנו ישנים עם עיניים פקוחות. אני שונא את הלילה, מפחד מהלילה, הוא סיוט עבורי. אני רק רוצה לישון אבל חושב כל הזמן מתי יגיע הירי".
חוסיין: "כל הזמן הזה שאנחנו תחת אש באים אלינו אנשים לכאורה לראות מה שלומנו. אחר כך הבנתי שהם באים לראות איפה הצבנו עוד מצלמות כדי להעביר את המידע לתוקפים"
אשתו סוהיר, מנהלת בית ספר למחוננים ומצטיינים בכאבול, אומרת שהם סחוטים, "מהמתח, מהעייפות, מהפחד התמידי שמלווה אותנו לאורך כל היום לכל מקום".
חוסיין: "אני כמעט לא ישן. האחים שלי ואני שומרים על הבית במשמרות. המשטרה לא מצליחה לשים לזה סוף וזה לא נפסק".
אתה מתכוון לירי?
"הם עברו לאיומים. עכשיו הם אומרים 'אתה לא רוצה להתפטר? תשלם'. לא רק ממני רוצים כסף, מכל המשפחה. שלחו מסר למשפחה של סוהיר שגרה בכפר כנא שאם הם יבואו לבקר אותנו, הם יחזרו הביתה בשקיות. גם על הדודים שלי מחיפה איימו שלא יבואו לבקר אצלנו. הם רוצים שאחי הייתם ישלם חמישה מיליון שקל. מאבא של סוהיר שבא לבקר אותנו בכל זאת הם רוצים מיליון שקל, ומשני הדודים שלי בחיפה, שגם באו לבקר למרות האיום, רוצים מיליון מכל אחד. אני אומר לך, זה סיוט לא נורמלי. טירוף מוחלט. אם הייתי יהודי זה מזמן היה מגיע למעצרים וכתבי אישום".
מה תעשה? כמה זמן תמשוך ככה?
"אף גורם מדינתי לא נותן לי גב. מהנדס מועצה מאוים לא יכול לעמוד לבד בלחץ כזה. אני לא סופרמן. יש חיילים שיורים עליהם במלחמה והם נתקפים פחד ובורחים. אני מרגיש שגם אני במלחמה. יורים עליי, יורים על המשפחה שלי, אבל בניגוד לחיילים בחזית, לאן יש לי לברוח? שאני אעזוב את הבית שלי? את הכפר שלי? את העבודה? מי יבוא במקומי, חותמת גומי? זהו, אין עוד חוק במדינה הזו?"
מהמשטרה נמסר בתגובה: "אנו רואים בחומרה מקרים מעין אלו. עם קבלת דיווחים על אודות המקרים, נפתחו חקירות שבמסגרתן מבוצעות כלל הפעולות הנדרשות במטרה להגיע לחקר האמת ומיצוי הדין עם המעורבים".
