1. באחד הלילות בשבוע שעבר שודרה איזו תוכנית ראיונות בטלוויזיה, ובגלל תקלה קרה דבר מצחיק ומעט ביזארי: מערכת תמלול שעבדה באופן אוטומטי תימללה בטעות במקום את מה שקורה בתוכנית את השיחה של אלה שישבו בחדר השידור, וכך על המסך ראו אמנם ראיון שגרתי, אבל בתמלול יכולת לקרוא שיחה בין שני עובדים טכניים שתוהים מתי תהיה תקיפה באיראן - אחד מהם חשב שממש בקרוב, השני דיבר על איזו נסיעה שיש לו לאילת והוא לא רוצה שזה ייפול עליה, וכך זה נמשך. מטבע הדברים היה מי שניסה ללעוג לאירוע, אבל בעיניי זה היה פשוט קסום. סמל מושלם לתקופה. השיחה הזו שבמקרה תומללה על המסך היא הרי השיחה של כולנו. המסך המפוצל ההוא של טלעד, זוכרים? בני הדור שלי זוכרים. אז גם היום אנחנו בסוג של פיצול כזה.
במובנים רבים, אנחנו מדינה בפסיכוזה קומית. מה שקורה פה זה באמת בלתי נתפס. הניסיון הזה להבין מתי טראמפ יתקוף, אם אנחנו מצטרפים ומה ייפול עלינו הוא כל כך מטורלל. מה שקורה פה כבר חודשיים זה שאנשים רוצים לדעת אם בשבוע הבא תתקיים הבריתה אצל גיסתם או שמא, לחלופין, במקום האירוע בגני דבורית, תהיה פאקינג מלחמה מטורפת בין ישראל ואמריקה לאיראן וכולנו נהיה במקלטים. המטוטלת הזו בין מחר יהיה יום רגיל, למחר ייפלו פה טילים מהסוג שהקריס את סורוקה, היא לא שפויה. אבל מה שיפה הוא שלמרות זאת - אנחנו שפויים. וצריך מדי פעם לציין זאת: ביחס לכל מה שאנחנו עוברים פה במדינה הזו, אנחנו ממש בסדר. באמת. חיים פה בארץ הזו אנשים חזקים.
2. אז אולי בזמן שאתם קוראים שורות אלה אנחנו בעיצומה של מלחמה ענקית, אבל עד אז ננסה להמשיך בשגרה: היה פוליטיקאי שקוראיי הוותיקים זוכרים, זרח ורהפטיג, הוא היה מראשי המפד״ל, וכשהיו מזמינים אותו לבמה הוא היה אומר - לפני שאדבר, אני מבקש לומר כמה מילים. אז גם אני, לפני שאגיד לכם משהו על עמרי רונן, אני רוצה לומר כמה מילים: אתם באמת חושבים שזה הכרחי? אתם באמת מרגישים שאנחנו לא מסוגלים, כאומה, להבין שזה לא באמת עולם שבו בכל סיטואציה יש טוב ברור או רע מוחלט? כי אני חושב שאנחנו מסוגלים ליותר. אני מאמין בזה.
עכשיו תהיו איתי: צד אחד אומר שעמרי רונן מאחים לנשק הוא סרבן. צד אחר אומר - איך ייתכן שהוא סרבן אם עשה 300 ימי מילואים. הצד האחד אומר בסדר, הוא אמנם עשה בסוף מילואים, אבל בזמן הרפורמה הוא עודד סרבנות וזה מה שהביא עלינו את 7 באוקטובר, האויבים חשבו שאין לנו צבא. אז הצד האחר עונה שלא, מה שהביא את 7 באוקטובר זה ביבי שלא הקשיב לאזהרות ולוין שקרע את העם, ואיך בכלל אתם מדברים על סרבנות הרי החרדים שאיתכם בקואליציה הם הסרבנים האמיתיים, וכך נמשך הדיון המדהים מבלי שאיש מהצדדים יהין להודות באמת הפשוטה, שהמציאות עשויה להיות מורכבת. בהחלט ייתכן שעמרי רונן יהיה גם גיבור ישראלי שנלחם להגן על הארץ וגם אדם ששגה שגיאה קשה וחמורה כשדיבר על הפסקת התנדבות ובעצם השתמש בצבא כדי לעצור חקיקה.
אתם יכולים להתרכז רק בטעות שהוא וחבריו עשו בהכנסת הצבא לוויכוח ואתם יכולים להתרכז בתרומה ובדברים החיוביים הרבים שהוא וחבריו עושים, זו זכותכם להסתכל רק על החלק שבא לכם, אבל מה שאינכם יכולים לעשות זה לשנות את האמת הפשוטה שהיא, כמו תמיד, מורכבת.
3. עכשיו אגלה לכם סוד: כמה חודשים אחרי 7 באוקטובר פניתי לדמות מובילה בצד של הרפורמה המשפטית ולדמות מובילה באחים לנשק והצעתי להם לנסח אמירה משותפת. הצעתי הייתה שאחים לנשק יכריזו שהם לא ישתמשו שוב בצבא ככלי בוויכוח הציבורי, והדמות שקשורה לרפורמה תדאג לאמירה שלפיה לא ייעשו שינויים טקטוניים באופייה של המדינה בלי הסכמה והידברות. היה חלון הזדמנויות ושני הצדדים הרגישו שזה נכון, אבל איכשהו בסוף זה לא קרה. עכשיו כבר מאוחר מדי. כולם מבוצרים בעמדותיהם. חבל. לתחושתי חלקים רחבים בעם היו שמחים לפשרות, אבל מלמעלה מעדיפים ריב ומדון. וכדי שהמעבר לדבר שעימו אני רוצה לסיים את הטור יהיה חלק, אומר כי הייתה התעוררות למטה אבל לא הייתה התעוררות למעלה.
אגלה לכם סוד: אחרי 7 באוקטובר פניתי לדמות מובילה בצד של הרפורמה המשפטית ולדמות מובילה באחים לנשק והצעתי להם לנסח אמירה משותפת. היה חלון הזדמנויות, אבל זה לא קרה. עכשיו כבר מאוחר מדי. כולם מבוצרים בעמדותיהם. חבל
4. אני די מתבייש לגלות שרק השבוע גיליתי שהשיר “קול גלגל” של שוטי הנבואה, שיר שתמיד הרגשתי כי יש בו מן הנשגב, לקוח מספר הזוהר:
“קל גלגלא מתגלגלא מתתא לעילא” וכו׳, שיר מיסטי על הגלגול שלנו מלמטה למעלה, בדרך להארה רוחנית. שאלתי קצת, וחוץ ממני כולם מכירים את הנושא (אפילו היה על כך פרק ב”שיר אחד”, מתברר). מכל מקום, בקבלה ובתורת הנסתר יש שיח ער על הקשר בין העליונים ובין התחתונים. “אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא”. ה”גלגל” הוא העולם הזה, עגול ומסתובב. הגלגל הוא גם הטבע שרוצה לעלות מלמטה למעלה. אבל יש גם תנועה משלימה ורצון של הרוח לרדת למטה, להופיע בעולם. להיות רלוונטית.
5. שהיתי שלושה שבועות בתאילנד. הקפדתי לראות שקיעות. ומה שהימם אותי ביופיו היו סירות הדייגים ששטו באופק. ושמתי לב שככל שהסירות היו פשוטות יותר הן יותר ריגשו אותי. ככל שניכר היה שהסירות נבנו על ידי בעל הסירה ולא הוזמנו באיזה בית מלאכה, ככל שהסירות נראו מאולתרות יותר, כך הן מילאו את ליבי ביופיין, בבחינת היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה. ובשקיעות האלה הגעתי לתובנה. היא לא איזו תובנה שתשנה חיים של מישהו, אין בה איזה חידוש עצום, אבל היא פשוט תפסה אחיזה בנפשי. ישבתי מול השקיעות ותהיתי אם זה אפשרי בכלל, לעשות את מה שאני מנסה לעשות. להראות לאנשים שיש פה הרבה טוב, שיש לנו הרבה מן המשותף. תהיתי לגבי הסיכויים של המסר הזה לנצח מסרים מפרידים שלפעמים יותר קל לסחוף איתם את הציבור. וככה הפכתי בזה וניסיתי לדייק לעצמי מה התפקיד שלי ואיך נכון לפעול כדי שלא נתפרק לשבטים. ומה שהבנתי זה שהדבר הנכון הוא להבין שהדרך לתקן את העולם היא פשוט לתקן את עצמי. אם כל אחד יהפוך לגרסה קצת יותר טובה של עצמו, אנחנו כנראה נהיה בסדר. שבת שלום.
