נתחיל מהסוף: בשבוע שעבר מצא בית המשפט המחוזי באינסברוק את הנאשם תומאס פלאמברגר (37) אשם בגרימת מוות ברשלנות חמורה, וגזר את דינו לחמישה חודשי מאסר על תנאי וקנס על סך 9,600 אירו. עונש קל יחסית, לעבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא שלוש שנות מאסר בפועל. ההקלה בעונשו של פלאמברגר, כך הסביר השופט, נבעה משלוש סיבות: תיק הרשעות נקי לחלוטין, הוא עבר מסכת איומה של פוסטים של שנאה, קמפיין ציבורי עוין והגדרתו כרוצח חסר מצפון ואנוכי כי בחר להציל רק את עצמו, והסיבה החשובה ביותר: כל גזר דין שהיה ניתן לא היה יכול להחזיר את גלגלי הזמן לאחור ולהשיב לפלאמברגר את בת זוגו, קרסטין גורטנר (33), האישה שפלאמברגר גרם למותה מתוך רשלנות.
אבל בואו ונחזיר את גלגלי הזמן לאחור בכל זאת. יום שבת, 18 בינואר 2025, שעות הבוקר המוקדמות מאוד, זלצבורג.
× × ×
פלאמברגר, טבח בבית אבות, וגורטנר, עובדת משרד, הכירו שנה לפני כן דרך פלטפורמת טינדר. האהבה להרים היא המגנט הכי חזק ביניהם. לקיחת הסיכונים, הטבע, לברוח מהשגרה של חיי היומיום למקום שבו אין חוקים, ההתמודדות עם איתני הטבע וההתחברות איתם. שניהם בכושר גופני מצוין. בתמונות הרבות שהם חולקים ביניהם וברשתות החברתיות בשנה שבה הם ביחד, הם נראים כמו זוג מתוך קטלוג שיווקי לטיפוס הרים. אושר של סיפוק עצמי פנימי.
הם נכנסים לרכב של פלאמברגר ומפליגים כ-200 קילומטר דרומה, שלוש שעות נסיעה, לקאלס, סוג של גלויית נוף אוסטרית. שם נמצא הגרוסגלוקנר, הפסגה הגבוהה ביותר של האלפים האוסטריים ׁ(3,798 מטר). גורטנר נחשבת למטפסת מתחילה. היא התחילה לטפס, כמו רבים אחרים באזור, רק במהלך הקורונה, בניסיון לברוח מהמצור, ונדבקה בחיידק הטיפוס. גורטנר אהבה לטפס והייתה אישה אמביציוזית, כך העידו הוריה בשבוע שעבר במשפט, שום דבר לא יכול היה להזיז אותה מדעתה מהרגע שהיא שמה את עיניה על מטרה או אתגר, ואף אחד לא החליט עבורה מאומה. ועכשיו היא החליטה לכבוש את פסגת הגרוסגלוקנר. גרטרוד, אמה של קרסטין, גם התבטאה כי היא מסרבת להאשים את פלאמברגר במוות.
פלאמברגר הוא מטפס מנוסה יותר. הוא שירת את שנת השירות שלו ביחידה אלפיניסטית, וטיפוס הרים הוא חלק בלתי נפרד מחייו, למרות שמעולם לא עשה קורס אלא למד הכל דרך סרטוני וידיאו ביוטיוב. הוא טיפס על הגרוסגלוקנר כבר 14 פעמים, מהן ארבע פעמים על רכס שטודלגראט, הדרך היפה והחשופה ביותר, אבל גם הדרך הקשה ביותר, דרך שמצריכה ניסיון, ידע טכני והצטיידות ראויה. זו הדרך שבה הם יכבשו את ההר. מבחינה משפטית, כך יתברר מאוחר יותר, לאחר הטרגדיה, הניסיון של פלאמברגר יהיה בעוכריו. הוא היה המבוגר האחראי לתכנון, להדרכה, להצטיידות. הם כבר טיפסו יחד על כמה הרים, חלקם אפילו קשים יותר לטיפוס מאשר המסלול הסלעי של שטודלגראט, אבל במאי 2024, גורטנר כותבת לפלאמברגר הודעה באינסטגרם: "אני ממש-ממש מתלהבת לטפס בתנאים של שלג ורוחות וקרח… זה נראה לי אינטנסיבי… אבל אין לי שום ניסיון".
כשהם מגיעים לנקודת ההתחלה בלוקנרהאוס, גובה של 1,920 מטר, מזג האוויר עדיין נאה ובהיר ויש אפילו שמש, אבל התחזית היא שאחר הצהריים התנאים יורעו: טמפרטורות של מינוס עשר מעלות שיהפכו לקור ארקטי בעזרת רוחות של 70-80 קילומטר לשעה. "בדרך כלל עולים על הרכס הזה בקיץ או בסתיו", הסביר מדריך הטיפוס אנדראס האנזר למגזין "פוקוס". האנזר כבש את הפסגה של הגרוסגלוקנר יותר מאלף פעמים, והוא אחד משני המחלצים שמצאו את גופתה הקפואה של גורטנר קרוב לפסגה. "אם אני צריך לעלות בחורף ובתנאי מזג אוויר קשים, אני נפגש איתם בלוקנרהאוס בחמש בבוקר כי השמש שוקעת כבר בחמש".
הזוג מזלצבורג מתחיל את המסע שלו רק ב-06:45. ב-09:30 הם מגיעים לנקודת הציון הראשונה בגובה של 2,820 מטר, משם כבר אפשר לראות בבירור את הפסגה הנכספת.
× × ×
פלאמברגר מטפס עם מגלשיים ומגפי סקי. גורטנר עם סנואובורד שאפשר לחלק אותו לשניים כדי לשים על כל רגל, ועם מגפי סנואובורד רכים שאינם מתאימים לטיפוס, בעיקר בקטעים שבהם צריך להשתמש במסמרי מתכת בסוליות הנעליים כדי לטפס. תיק הגב שלה ארוז קלות: שמיכת חירום, שק שאמור לשמש כמעטפת נגד קור וגשם ולספק בידוד של חמש עד עשר מעלות מעל שק השינה, תרמוס מים, תרמוס תה, מסמרי מתכת, כמה שקיות של סוכריות גומי, ז'קט ומשקפי שמש.
ב-13:30 הם מגיעים ל"ברקפאסט ספוט". זוהי הנקודה הקריטית. מי שממשיך פה לעבר הפסגה כבר לא יכול לחזור. מדובר במרחק של 250 מטר, אבל אלו 250 מטר של גיהינום קפוא. מי שמגיע לפה אמור להגיע בשעות של ארוחת בוקר, הם מגיעים הרבה אחרי. בשלט במקום כתוב שמי שלקח לו יותר משלוש שעות להגיע לשם, חייב לחזור. להם זה לקח יותר מחמש שעות. שלט אחר מזהיר כי מפה מתחיל הקושי האמיתי, וכי המעטה או זלזול ברמת הסיכונים יכולים להיות פטאליים. מטפסים רבים חוזרים לברקפאסט ספוט בגלל תנאי מזג האוויר, אחרים נשארים שם כדי להתרגל לאוויר הדליל של ההרים. "היינו שם חצי שעה, והחלטנו החלטה משותפת שאנחנו מרגישים טוב ואנחנו ממשיכים", העיד פלאמברגר במשפט. "הם לעולם לא היו צריכים להמשיך", אמר האנזר.
אמה של קרסטין: "מותה של הבת שלי היה תוצאה של שרשרת נסיבות טרגיות. אני לא רוצה להאשים את החבר שלה. אלה שמאשימים אותו לא היו מעולם במצב כזה. קל להיות גיבור מהבית הנוח שלך"
הם יכולים לעצור, לשתות שמפניה או יין או שוקו חם ולהגיד לעצמם שהיה יום רומנטי ופנטסטי, אבל הם רוצים להתקלח באושר, לרחף מעל הפסגה, למלא את ליטרת הסיפוק העצמי שלהם. אין מצב שהם נכנעים או מודים בתבוסתם. לא פה. לא עכשיו. מפה אין דרך חזרה. ממשיכים. כבר בתחילת הדרך הציוד שלה נתקע בסלע, ולוקח להם שעה לפתוח את הקשר. לאחר מכן היא החליקה, נפלה שלושה מטרים, פצעה את השפה ואיבדה את אחת הכפפות שלה. ב-16:50 השמש שוקעת. ב-17:22, לוג הנתונים של הנייד והשעון החכם שלה מראה שהיא התקשרה למספר 140. 140 הוא מספר החירום לחילוץ מטפסים באוסטריה.
הם מדליקים את פנסי הכורים שלראשם. מפה, דרך מצלמות הרשת בהרים, אפשר כבר לראות את התנועות שלהם. רואים שהיא מתקשה, שכל תנועה שלה היא מחנה עבודה. מזג האוויר מחמיר. יש רוחות עזות וקור קיצוני והם הולכים על הרכס, על פי התהום. מטייל אחד רואה את המכונית של פלאמברגר בחניון ומודיע לכוחות המשטרה האלפינית. שני מטיילים אחרים מודיעים לכוחות החילוץ שהם ראו את פלאמברגר וגורטנר, וקצב הטיפוס שלהם קצת מעורר דאגה. המשטרה מחלצת את המספר של פלאמברגר ומתקשרת אליו, שולחת לו הודעות ווטסאפ ובמסנג'ר, אבל אין שום תגובה.
× × ×
ב-22:30, כשהזוג נמצא מאה מטר מהפסגה, אבל חווה התקדמות של 16 מטר בשעה, מוזנק לעברם מסוק חילוץ. המחלצים מפנים אליהם זרקור, סורקים אותם במצלמה תרמית, אבל לא מקבלים מהזוג שום סימן שהם במצוקה או זקוקים לעזרה. להפך, הזוג מתעלם מהם. המסוק שב לבסיסו. יש שני הסברים לתגובה הזו של בני הזוג. לפי עדות של מומחה בבית המשפט, היחסים בין בני הזוג הם יחסים אינטימיים מדי. גורטנר גם סומכת על פלאמברגר וגם לא רוצה לאכזב אותו.
"מדובר בקדחת הפסגות", מסבירים ווילי ודמיאן בנגאס, תאומים ארגנטינאים ומבכירי המטפסים בעולם, למגזין "קליימבינג". "אתה קרוב לפסגה, ואתה לא מוכן להודות בטעות שלך, ואז אתה ממשיך לחפור ולחפור, עד שזה מאוחר מדי".
פלאמברגר מעיד: "היינו במצב טוב, שום מצוקה, קרובים לפסגה". יש לציין שני דברים: הדרך לפסגה משובצת בטלפונים שמהם אפשר להזעיק את כוחות ההצלה, הם לא משתמשים בהם; ויש קליטה סלולרית כמעט בכל פינה על ההר.
23:30, שעה לאחר שהמסוק עוזב, קרסטין גורטנר מתמוטטת. ניתוח שלאחר המוות יגלה שהיא סבלה מזיהום בריאות, אבל אין לדעת אם זו הסיבה להתמוטטות. היא ממשיכה לטפס על ארבע. הרוחות כבר נושבות במהירות של 100 קמ"ש ומקפיאות את הטמפרטורה הרשמית של מינוס עשר מעלות. פנסי הראש שלהם מעידים שאין תנועה החל מחצות. הם נמצאים 40 מטר מתחת לפסגה. אם הם מגיעים לשם, הם יכולים להתחיל לרדת במסלול הרבה יותר נוח, לעבר בקתה שנמצאת 300 מטר מתחת לפסגה, ולתפוס שם מחסה.
× × ×
ב-00:35 פלאמברגר מוציא את הטלפון מהכיס האחורי. הוא רואה שם עשרות ניסיונות להתקשר אליו ועוד עשרות מסרונים, אבל הטלפון שלו היה על מצב רטט כדי לחסוך בסוללה, והוא לא שמע כלום. הוא מתקשר לכוחות ההצלה. פה מתחילה מחלוקת לגבי מהות השיחה. השוטר טוען כי פלאמברגר לא משגר לו שום בהילות או מצוקה, שום שדר דחוף של להוציא לעברם חילוץ. פלאמברגר, כמה חודשים לאחר האסון, מצהיר דרך עורך דינו כי הוא מאשים את המשטרה ויחידות החילוץ שלא עשו מאומה למרות שהבהיר להן את חומרת המצב. "אני מכיר את האנשים שעובדים בחילוץ, ומדובר בבני אדם עם מצפון מאוד מפותח", אומר האנזר, "זו חוכמה קטנה מאוד להאשים אחרים בתאונות שאתה אחראי להן". פלאמברגר מחזיר את הטלפון לכיס האחורי, עדיין על מצב רוטט. השוטר מנסה להתקשר אליו ולשלוח לו הודעות. אין תגובה. פלאמברגר חוזר לגורטנר, ואומר לה שהשוטרים אמרו שהם לא יכולים להוציא מסוק חילוץ בגלל תנאי מזג האוויר, ושהם חייבים להתקדם כדי לשמור על חום גופם.
גורטנר לא מסוגלת לזוז. היא סובלת מהיפותרמיה ומדיסאוריינטציה. פלאמברגר מתיישב לידה ומנסה לסוכך עליה. השתייה בתרמוסים שלהם קפאה. הוא יוצא לכיוון הפסגה כדי לרדת ולהשיג להם חילוץ, חוזר, אבל גורטנר מתחננת אליו שילך וינסה להציל אותם או לפחות את עצמו. הוא מאבטח אותה לסלע, אבל לא שם עליה את השמיכה או את השק שנמצאים בתוך תיק הגב שלה, ואמורים לשמור עליה מהקור. בעדותו, פלאמברגר אומר שהוא הוריד ממנה את תיק הגב. בשתיים בלילה, לפי אורות פנס הראש שלו, הוא עוזב אותה. "ברגע שהוא נטש אותה, הוא גזר עליה גזר דין מוות", אומר פיטר זונטינגר, מדריך טיפוס הרים באזור, "בעיקר אחרי שהוא לא כיסה אותה ולא מצא לה מקום מסתור ראוי מהרוחות". מטפסים אחרים טוענים שלעזוב ולחפש חילוץ זה דווקא הדבר הנכון לעשות, אחרת שניהם היו קופאים למוות.
ב-3:30 לפנות בוקר הוא מגיע לבקתה ומתקשר לבקש חילוץ עבורה. אף אחד, כולל במשפט, לא מבין למה יש פער של שלוש שעות בין שתי שיחות הטלפון. האנזר, אחד המחלצים, שואל אותו לשלומה. פלאמברגר עונה: "המצב שלה טוב". האנזר ועוד כמה מחלצים יוצאים לדרך בתנאים קשים מאוד. בעשר בבוקר הם מוצאים את גורטנר, 40 מטר מתחת למקום שבו פלאמברגר העיד שהשאיר אותה, קשורה בחבלים לסלע, תלויה הפוכה מצוק, רגליה באוויר, דם על ידיה, תיק הגב עדיין על גבה. השמיכה והשק עדיין מקופלים בתוכו, לא משומשים. גורטנר נמצאת כשהיא קפואה למוות מקור.
× × ×
מאז הקורונה יש בוננזה בקרב מטפסי ההרים באוסטריה. הקהל הזה, וקהל שרוצה לחזות בקרחונים לפני שהם נעלמים, ממלאים את הפסגות. הגרוסגלוקנר כאמור הוא הפסגה הכי מבוקשת. מגיעים לשם אנשים עם הרבה כסף, אבל הרבה פחות סבלנות לכיבוש הפסגות. מדובר בדיסני-אלפיניסטי. מקום טוב לשגר ממנו סטורי לאינסטגרם. עם ההמונים מגיעים כמובן גם חוסר הזהירות, הערכה עצמית אופטימית, תאונות. בשנה שעברה התקיימו 8,400 מבצעי חילוץ בהרים. 300 מטפסים מתו. המשטרה בדרך כלל עורכת חקירה קצרה וזורקת את התיק למגירה. לא במקרה הזה.
השופט: "אני לא רואה בך רוצח בדם קר כפי שציירו אותך ברשתות, אבל היא שמה בך את מבטחה. אם היית מתנהג באופן אחר, היא הייתה שורדת. היית אמור להבחין שהיא לא ברמה שלך, אבל דחפת אותה עד למוות"
המקרה הזה הופך לשאלה מוסרית של אחריות, ואם בכלל אפשר להאשים מישהו אחר כשאדם לוקח סיכון מתוך מודעות שהוא יכול למות בגללו. התביעה מחליטה שפלאמברגר היה המבוגר האחראי, לו היה את הניסיון, הוא התווה את הדרך והמסלול, הוא היה צריך למנוע ממנה את הסכנה. פלאמברגר טוען שהם עשו הכל ביחד, שההתמוטטות שלה הייתה פתאומית ובלתי צפויה. התביעה מחליטה להאשים אותו בגרימת מוות ברשלנות חמורה, ומאשימה אותו בתשעה סעיפים, שלושה מהם חמורים במיוחד, של חוסר אחריות שהובילו לאסון: בחירה במסלול קשה במזג אוויר גרוע שלקורבן לא היה שום ניסיון בו; התחלה מאוחרת של הטיפוס; הוא לא חזה מצב חירום ולכן לא סחב ציוד חירום מספק; הרשה לה לעלות עם נעליים וציוד לא מתאימים; החליט להמשיך בנקודת האל-חזור; לא התקשר למחלצים בזמן כדי להודיע על מקרה חירום; לא שידר אותות מצוקה כשהמסוק הגיע אליהם; לא היה זמין במשך שלוש שעות לאחר השיחה בחצות וחצי; לא לקח אותה למקום מחסה; לא כיסה אותה ולא הוריד לה את התיק מהגב. "כל אחת מהן היא טעות קטנה שלא יכלה לגרום לאסון", אומר האנזר, "ביחד הן הולידו קטסטרופה".
בראיון בזלצבורג לעיתון הגרמני "די צייט" אמרה אמה של קרסטין שבתה ופלאמברגר נהגו תמיד להסכים יחד על מסלולי הטיפוס, ושלפיכך התביעה נוהגת בו באופן לא הוגן: "הם תמיד קיבלו את ההחלטות יחד, בשניים. אם קרסטין לא הייתה מסכימה – הם לא היו יוצאים לטיול בהר או שהחבר שלה היה יוצא אליו לבדו. לכן לא מגיע לו שיראו בו אחראי כמדריך. אבל דבר אחד בטוח מבחינתי: מותה של הבת שלי היה תוצאה של שרשרת נסיבות טרגיות ומצערות. אני לא רוצה להאשים את החבר שלה. הרבה אנשים שמאשימים אותו לא היו מעולם במצב כזה. אני מקווה שהם גם לעולם לא ימצאו את עצמם במצב כזה, כי אף אחד לא יודע איך הוא יגיב אז. קל להיות גיבור מהבית הנוח שלך".
כשהתבקשה לתאר את בתה סיפרה גרטרוד: "קרסטין אהבה לבחון את הגבולות שלה. אבל מעל לכל, היא הייתה אדם אחראי ואוהב טבע. עבורה ההרים לא היו מקום של פזיזות, אלא של שקט, מיינדפולנס וכבוד. היא התכוננה למסעות שלה בדקדקנות וניגשה לעולם האלפיני בענווה. העובדה שהיא איבדה את חייה דווקא במקום שבו הרגישה חיה כל כך – זה כמעט בלתי נתפס בעיניי. אני מתגעגעת אליה נורא".
"קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי לשפוט אנשים במצב כזה", אומר ד”ר טוביאס הובר, סגן נשיא האיגוד של שירות מחלצי ההרים באוסטריה. "אי-אפשר לדעת מה היו התנאים ומה הייתה הסיטואציה, הדינמיקה בין שניהם או המצב הנפשי של כל אחד מהם כשהמוות מאיים עליהם. הם היו חייבים לקבל החלטה, וזה הרבה יותר קל לשפוט החלטה אחרי מעשה, כשכל הנתונים נמצאים אצלך. קשה מאוד גם לשרטט את הקו שבו המזל הרע עובר לרשלנות".
× × ×
המשפט החל בתשע בבוקר בבית המשפט המחוזי באינסברוק, ונמשך 13 שעות וחצי. פלאמברגר נתן את העדות שלו בשקט נפשי שלא יתואר, כמעט באדישות, שום רגש לא ניכר בו. 130 הנוכחים שמעו את 15 העדים, ראו את התמונות מהמצלמות, את הלוגים של שיחות הטלפון. פלאמברגר אמר שהוא מצטער מעומק ליבו, אבל שניהם היו בכושר טוב וקיבלו ביחד את כל ההחלטות, גם על ההר. הוא כפר באשמה.
גורטנר לא מסוגלת לזוז. היא סובלת מהיפותרמיה. פלאמברגר מנסה לסוכך עליה. השתייה בתרמוסים שלהם קפאה. הוא יוצא לכיוון הפסגה כדי להשיג חילוץ וחוזר, אבל גורטנר מתחננת אליו שילך וינסה להציל אותם
השופט נורברט הופר הוא מטפס הרים בעצמו ופרמדיק מוטס במקרי חירום, והוא גם כתב ספר בשם "הטיפוס והחוק". הוא הביע אמפתיה לנאשם, והתחשב גם בכך שמשפחת הקורבן בחרה שלא להאשים אותו. אבל הוא לא חסך ממנו את שבטו. "אני לא רואה בך רוצח בדם קר כפי שציירו אותך ברשתות, אבל היא שמה בך את מבטחה שתביא אותה לפסגה בשלום. אם היית מתנהג באופן אחר, אני מאמין שהיא הייתה שורדת. היית אמור להבחין שהיא לא ברמה שלך, אבל דחפת אותה עד למוות, ולא העברת את האינפורמציה הכי בסיסית, שזה להודיע שהפרטנרית שלך לא יכולה להמשיך".
לקראת סיום המשפט, חלה בו תפנית דרמטית. אנדראה ברגנר, 32, עלתה להעיד מטעם התביעה. ברגנר הייתה בת זוגו של פלאמברגר בין מאי לספטמבר 2023. הם טיפסו ביחד על כמה הרים, עד שבספטמבר 2023 הם טיפסו ביחד על הגרוסגלוקנר. "היו בינינו הרבה ויכוחים על הדרך, והוא כעס עליי שהייתי איטית מדי, ואז אחרי 17 שעות, בחושך מוחלט, כשהסוללה של פנס הראש שלי נגמרה ובקור אימים, הוא פשוט עזב אותי. חטפתי סחרחורת, צעקתי ובכיתי כמו משוגעת", העידה ברגנר בבית המשפט. "אחרי זה נפרדתי ממנו". "אני יכול להבין למה", ענה לה השופט.
שעה לאחר שהסתיימו העדויות, חזר השופט הופר והודיע על גזר הדין. יש משקל, הוא טען, גם לאחריות אישית על לקיחת סיכונים במסלול מאתגר באמצע החורף. לא מדובר באקט של הרואיות לא אנוכית אלא בסוג קיצוני של תיירות, אחרי הכל. פלאמברגר אמר שהמשפט היה הוגן, והוא צריך לקחת את הזמן כדי להחליט אם לערער על ההחלטה.
× × ×
ב"ברקפאסט ספוט", נקודת האל-חזור של הטיפוס, לצד האזהרות הרבות והחמורות לגבי מסלול הטיפוס והתנאים, כתוב גם הדיבר הכי חשוב של עולם המטפסים: "הדבר הכי חשוב בטיפוס הוא היכולת להחליט שחוזרים או שלא עולים. זה חלק מהתוכנית לטיפוס. חלק אינטגרלי מקווי ההצלה". זה לא קרה בלילה שבין 18 ל-19 לינואר 2025. אולי פלאמברגר אמר לגורטנר שתפסיק להיות תינוקת, כמו שברגנר העידה שאמר לה בספטמבר 2023 על ראש ההר. הוא דחף אותה ואז נטש אותה, 40 מטר מהפסגה, בלי לדאוג לה למחסה. הבהונות והאצבעות שלה איבדו תחושה. אחר כך התחילו רעידות אלימות. ההכרה שלה נחלשה והיא נסחפה לערפול חושים, העצמות והשרירים הפכו נוקשים, ויסות החום של הגוף הפסיק לעבוד, ואז אי-ספיקה והפרעות בקצב הלב. הזיות. מציאות שנעלמת. חיים שפורחים ממך והלאה, מותשת וקופאת מקור, 40 מטר מהפסגה הכי גבוהה באוסטריה.
