עשרה ימים אחרי שערן מזרחי, יועץ ההשקעות מסביון, נעצר בחשד להונאות עתק הורשתה יעל, רעייתו דאז, להביא לו ציוד אישי. "פתחתי את הארון שלו והתלבטתי מה לשים בטרולי", היא משחזרת. "את חולצות ה'הוגו בוס'? את עשרת בקבוקי הבושם? מה מתאים לאבו כביר? כיוון שעוד האמנתי אז שערן חף מפשע, ארזתי לו כמו לנסיעת עסקים. ברוב תמימותי אפילו הכנסתי סכיני גילוח".
הצחוק המצלצל של השומרים בפתח בית המעצר עדיין מהדהד באוזניה. "אחד מהם פתח את הטרולי, הוציא כפכפים ואמר: 'זה הדבר היחיד שהוא יקבל'. לא ידעתי שאסור להכניס לכלא חגורות ושרוכים".
14 שנה אחרי, ושנתיים אחרי שמזרחי קיבל שחרור מוקדם, כשסיים לרצות עשר מתוך 12 שנות המאסר שנגזרו עליו ‑ "מה אורזים לכלא?" הוא גם שם ההרצאה (ובקרוב גם שם הפודקאסט) של יעל פרנק (46), שמביאה את סיפור חייה בכנות סוחפת. "בוקר אחד התעוררתי וגיליתי שהחיים שלי הם לא מה שחשבתי. ברגע אחד הפכתי מאישה שמגדלת ילדים קטנים באושר ועושר בסביון, ל'רעייתו של מיידוף הישראלי' שמואשם בגניבה של עשרות מיליוני שקלים. מה אני עושה? מה אני מספרת לילדים? איך אני מפרנסת אותם? איך אני מגייסת כוח לקום מחר בבוקר? עכשיו, כשהילדים כבר גדולים, אני מביאה את החיים שלי מאחורי הכותרות שלו".
מה שנקרא להפוך את הלימון ללימונדה?
"יהיו שיגדירו את זה ככה, מבחינתי זה הרבה יותר. אני לא פסיכולוגית ולא קואוצ'רית, אבל היום אני מלווה נשים במצבי משבר מתוך אמונה שגם מהכלא הכי סגור אפשר לצאת לחופשי. מדובר בליווי קצר, חודשיים-שלושה גג, שמתמקד בצרכים הבוערים. במה לעשות כשהשמיים מתהפכים עלייך. במקביל אני מפנה אותן לאנשי מקצוע, פסיכולוגים ועורכי דין שעזרו לי. ואני גם מחזיקה להן את היד, גם זה חיוני".
בניגוד למשפיעניות שמוכרות קרם נגד חצ'קונים בהילה של ייעוד ושליחות, פרנק דווקא בורחת ממליצות. "אני לא בן אדם דתי ולא חובבת מיסטיקה, אבל אני כן מאמינה שלכל דבר יש סיבה. גם לגיהינום שעברתי. תמיד אמרתי 'הלוואי שייצא מזה גם משהו טוב'. עכשיו, אם אוכל לעזור אפילו לאישה אחת, על סמך מה שעברתי, אז ייצא מזה משהו מועיל".
"תומכת נשות אסירים" זה מקצוע?
"אני לא פונה רק לנשים נורמטיביות שהופכות פתאום לנשות אסירים, אלא לנשים שמתמודדות עם סוגים שונים של משברים – שכול, גירושים, קריסה כלכלית, חסרות בעיות בחיים? ב'מה אורזים לכלא' אני מלמדת אותן איך לארוז את הכלים שקיימים בהן ולממש אותם. לא 'לאזור אומץ', אלא 'לארוז את האומץ' שחבוי בך ולבנות לך חיים חדשים".
× × ×
נכון להיום, פרנק עדיין לא ליוותה אישה שסיפור חייה דומה לשלה, "אבל פנו אליי כמה נשות חברה שבעליהן הסתבכו בעבירות צווארון לבן, ודיברתי איתן על הילדים".
מה המלצת להן?
"לדעתי, כשמדובר בילדים בני ארבע-חמש, וכשאבא מקבל מאסר של חודשים בודדים, אין סיבה להתחיל להסביר להם מה קרה ובטח שאין סיבה להביא אותם לביקורים. מה טוב בזה? למה ילדים קטנים צריכים לראות את אבא שלהם מאחורי זכוכית? העצה שלי היא לומר לילדים שאבא נסע לטיול או להשתלמות".
אחרי הגירושים חזרה יעל לשם נעוריה, פרנק, אבל ילדיהם עדיין נושאים את שם המשפחה מזרחי ("למזלנו, זה השם הכי לא נדיר") והיא נזהרת בכבודם, כמו בכבוד הוריו של ערן, שהמשיכו לתפקד כסבתא וסבא במשרה מלאה, "והרבה מעבר לזה. הם היו יד ימיני בהסעות, בבישולים, בנוכחות פיזית בבית, מה שאיפשר לי לצאת מכלוב הזהב המזויף שבו חייתי ובפעם הראשונה בחיי לצאת לעבודה".
עד גיל 23 מעולם לא עבדת?
"לא הספקתי, הכרתי את ערן כשהייתי חיילת, ושבועיים אחר כך החלטנו להתחתן. אני הייתי בת 20 והוא בן 26, סטודנט במכללה למנהל שעבד כשיפוצניק לצד אביו הקבלן. גם ללמוד לא הספקתי. בגיל 22 נולדה בתנו הבכורה ונסחפתי לסחרור של אימהות טוטאלית, הבאתי ילדים ברצף. לפני החתונה הוריו של ערן קנו לנו דירת שלושה חדרים, ועד שהבניין הושלם היא כבר לא התאימה לשני ילדים, אז מכרנו אותה. באותה תקופה ערן קרא את הספר 'אבא עשיר, אבא עני', והסביר לי שעדיף שנגור בשכירות והוא יגלגל את הכסף שקיבלנו ממכירת הדירה".
ככה זה התחיל. "הוא עשה קורס בשוק המט"ח, התחיל לסחור בכסף שהיה מיועד לדירה, ונרגעתי כשראיתי שהוא צובר רווחים. קרובי משפחה ששמעו על הישגיו פנו אליו וביקשו שישקיע עבורם. אחרי שקנינו דירה ערן אמר 'אני רוצה שלילדים תהיה גינה', אז קנינו בית בסביון. הרגשתי שאני האישה הכי מאושרת בעולם. הייתה לנו זוגיות מדהימה, ערן תיפקד כאבא מעולה ואני יצאתי כהורה מלווה לכל הטיולים של הילדים. בתור אחת שלא נולדה עם כפית של כסף בפה ידעתי להעריך את החיים הטובים".
אורח חיים נובורישי, גם במונחים של סביון. ארבע מטפלות, צי של מכוניות יוקרה, חופשות מפנקות מעבר לים.
"אני לא בן אדם של מותגים, אבל זה נכון שעפתי בכל מה שקשור לילדים. שיעורים פרטיים, כל החוגים, מסיבות. אם יש, אז למה לא ליהנות? ערן עבד 24/7, אז למה לא לצאת לחופשות משפחתיות שגם במהלכן הוא לא יפסיק לעבוד? אני מודה ומתוודה – נהניתי מהחיים".
ואף פעם לא תהית מה עומד מאחורי ההצלחה המטאורית שלו?
"מה אני מבינה בזה? הייתי ילדה מאוהבת ועיוורת, וערן תמיד אמר שאנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו. היום, בהרצאות, עצוב לי להיווכח שנשים רבות עדיין אומרות 'בעלי אחראי על הכספים בבית'. סליחה? כל אישה חייבת להיות מעורבת במצב הכלכלי, לדעת את הסיסמאות, לראות מה קורה בבנק. כשהכל התפוצץ לא ידעתי איפה היו החשבונות שלנו, כמה חשבונות יש לנו, מה יש או אין לנו, עד שגיליתי בסוף שאין לנו כלום. לכן כל אישה חייבת להיות עם היד על הדופק. את לא מבינה בכספים, אז תלמדי. מה הוא יודע טוב ממך?"
פגישתנו הנוכחית היא סוג של קלוז'ר. כאן, במרפסת הזאת, ישבנו גם לפני 13 שנה, כשפרנק עדיין נקראה מזרחי. בראיון הקודם, שפורסם במוסף זה, היא הייתה אישה שבורה ומבועתת. "פחדתי נורא מהחשיפה, אבל הייתי חייבת להבהיר לכולם שאני לא ערן. באותה תקופה, עשרה חודשים אחרי רעידת האדמה, החיים שלי וחיי ילדיי היו בסכנה".
בראיון הקודם היא אמרה: "אני מבינה לליבם של האנשים שנפגעו ממעשיו הקשים של ערן... אבל גם אני נפגעתי ממנו וגם אני נשארתי בלי כלום. איבדתי בעל, בית, פרנסה, הכל, והיום אני חיה אך ורק מהמשכורת הצנועה שלי כמזכירה... אין לי כרטיס אשראי והבנק לא מאשר לי הלוואה, ובתוך הלחץ המתמיד אני נאבקת כדי לעטוף את הילדים בבועה של נורמליות ולקיים את השגרה שלנו כמשפחה".
עכשיו אני פוגשת אישה אחרת. היום, בפרק ב' שלה, פרנק היא אנרגיה מתפרצת בגזרה מצומצמת, תודות לניתוח לקיצור קיבה ולאימון יומי ב"לייף דאנס" ("שילוב של ספורט וריקוד"), אבל השינוי המשמעותי ביותר שעברה לא גלוי לעין.
"לא למדתי ולא עשיתי שום תואר וזה כמובן גם באשמתי", היא אומרת, "אבל אחרי שבועת האושר והעושר התפוצצה התחלתי לשאול את עצמי למה ערן כבעלי, כשחיינו בעושר, מעולם לא אמר לי: 'אולי תלכי ללמוד'. כבר אז שאלתי את עצמי איזה מודל אני מהווה עבור בנותיי, ולא תמיד הייתי מרוצה מהדמות שנשקפה אליי מהמראה. הייתי רק האמא שדואגת ומטפלת".
זה לא "רק".
"נכון, ואני האחרונה שתזלזל במי שמחליטה להיות אמא במשרה מלאה והאישה הקטנה מאחורי בעלה - אבל האם הייתי רוצה שזה יהיה המודל שעל פיו בנותיי ינהלו את הבחירות שלהן? לא. היום אני יודעת שאפשר אחרת. היום הן גאות בי. הילדים ראו איך בניתי את עצמי מאפס".
מי שהיו שם בשבילה תמיד הן החברות. "הדבר הכי חשוב שלמדתי ממה שקרה לי הוא על כוחה של קהילה. אם רק נפקח את העיניים נגלה שיש המון נשים מדהימות שרוצות לעזור לנו: אמהות מהגן, חברות מהיסודי או מישהי שהכרת במכון כושר. אם תגידי שאת צריכה עזרה, יהיו נשים שייחלצו לעזרתך".
את הדברים האלה היא אומרת גם כמנהלת קהילת "סופרגירלס זה אופי" המונה מאה אלף עוקבות. רובן, אגב, לא מודעות לסיפורה האישי. "לפני שבע שנים, כשקיבלתי את ניהול הקהילה, לא רציתי לחשוף את הצרות שלי. המון פעמים נשים פנו אליי בפרטי וחיברתי אותן לאנשים הנכונים, בעיקר במקרים של אלימות במשפחה, תופעה שקיימת גם במשפחות הכי טובות. עכשיו אוציא את עצמי לאור בקהילה. ובפודקאסט שיעלה בקרוב אראיין סופר-ווימן שקמו מההריסות. יעל של אז אפילו לא פינטזה על אפשרות כזאת, היא רק ניסתה להתחבא ושלא ישימו לב אליה".
לפני שנתחיל, אני חייבת לשאול אותך אם היה לך קלוז'ר עם מי שהיה בעלך. אם שאלת אותו למה.
"שאלת ה'למה' לא עומדת על הפרק, מפני שברור לי לגמרי שערן לא תיכנן לעשות משהו פלילי. הוא ניסה לעשות טוב ובהתחלה הצליח בגדול, אבל כשהגלגל התהפך הוא התבייש לומר שהפסיד ואיבד שליטה על כדור השלג שהמשיך להתגלגל, וזה הפך לפלילי. אילו ערן היה אומר לי בחודשים הראשונים שהוא בחובות, כנראה שעוד היינו נשואים".
היום, כשהוא בחוץ, אתם בדיבור?
"לא, אני לא מסוגלת. רק המחשבה על שיחה איתו גורמת לכל הגוף שלי להתכווץ".
× × ×
באפריל 2013 הורשע מזרחי בעשרות עבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה וזיוף. אבל מיד אחרי המעצר, מספרת פרנק, היא עדיין האמינה בחפותו. "לקח זמן עד שעשיתי את הסוויץ' הזה בראש, עד שהאסימונים נפלו".
כמה זמן לקח לך להתפכח?
"כמה חודשים. כשערן נעצר הייתי בהכחשה מוחלטת, 'אין מצב, אני מכירה את בעלי'. עם הזמן, כשהתחלתי לפתוח קלסרים ולהסתכל על ניירת וישבתי עם עורכי דין, גיליתי המון דברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.
“ארבעה חודשים לפני שהאדמה רעדה ערן לחץ עליי לחתום על ערבות ללקוחות שלו, בני זוג מחו"ל. לא הבנתי למה, הרי מעולם לא הייתי מעורבת בעבודה שלו. שאלתי 'מה לי ולהם?', והוא ענה 'אל תדאגי, זה אוטוטו יסתדר'. הייתי שאננה ותמימה, הלכתי לעורך דין וחתמתי. כשיצאתי, אמרתי לערן 'עשיתי את זה, אל תאכזב אותי' והוא ענה 'נשבע לך בילדים שלא אאכזב אותך'. בהמשך זה הכה בי. איך העזת להישבע בחיי ילדיי?
“התברר גם שערן חתם על צ'קים של שנינו, בסכומים ענקיים. אני אמורה לפרוע צ'ק משותף שלא חתמתי עליו? היה שם ערן שלם שלא הכרתי. זה הגבר שאני ישנה איתו ומגדלת איתו משפחה? הרגשתי נבגדת".
הצלחת להוכיח שאין לך שום קשר לעבודה של בעלך, שהודה והורשע בהונאת לקוחותיו בעשרות מיליוני שקלים?
"מעולם לא הייתי חשודה במשהו. יום אחרי המעצר התייצבתי במחלקת ההונאה במשטרת סלמה ואמרתי את כל מה שהיה לי להגיד. שאלו אותי על חשבונות הבנק שלנו ואמרתי שאין לי מושג. לקראת סוף החקירה הביאו את ערן, באזיקים. ראיתי אותו רק לדקה ולא החלפנו בינינו אף מילה. בהמשך, לא הייתה לי ברירה אלא להכריז על פשיטת רגל. בגלל הזוג ההוא, שחתמתי להם על ערבות אישית. לשמחתי, גם זה כבר מאחוריי. שילמתי את הסכום שבית המשפט פסק, כמה מאות שקלים בחודש. כולם הבינו שאני לא מסתירה כסף מתחת לבלטה".
למרות הכל, ההחלטה להתגרש לא הייתה מיידית. "רציתי לחסוך מהילדים טלטלה נוספת, אבל ככל שהבנתי את גודל הרמייה, הרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך. שלושה חודשים אחרי המעצר שלו, הודעתי לו בטלפון שאני רוצה להתגרש".
איך הצלחת לשמור על קשר כל כך קרוב עם הוריו של האקס שלך?
"זה לא 'הצלחת', זה 'הצלחנו'. שניהם עמדו לצידי מהרגע הראשון. פעם היה לי ויכוח מאוד קשה עם ערן, בטלפון, והטחתי בו 'אתה יושב שם, מקבל שלוש ארוחות ביום ומיטה. אני צריכה להילחם כדי שלילדים שלנו יהיה את זה'. ונלחמתי".
"הייתי ילדה מאוהבת ועיוורת. היום, בהרצאות, עצוב לי להיווכח שנשים רבות עדיין אומרות 'בעלי אחראי על הכספים בבית'. סליחה? כל אישה חייבת לדעת את הסיסמאות לבנק, להיות עם אצבע על הדופק. את לא מבינה בכספים, אז תלמדי. מה הוא יודע טוב ממך?"
אז איך לא התנתקת גם מהוריו?
"זה לא שלא היו לנו אפס אנד דאונס לאורך השנים, אבל מההתחלה אמרתי להם: 'אני מתגרשת מערן, אתם לא מתגרשים מהילדים'. בלעדיהם, כל המשכורת שלי הייתה הולכת לצהרונים. עד היום, כל יום, אמא של ערן דופקת בדלת עם סירים, ולאחרונה היא התחילה להביא 'משהו חריף' לבן זוגי. אני חייבת לה המון".
איך החזקת את הראש מעל המים מבחינה כלכלית?
"נקלעתי למצב בעייתי. אני בפשיטת רגל ואבי ילדיי לא יכול לשלם אגורה, אבל קופת הכינוס הכילה את הכסף ממכירת הבית והתכולה. ביקשתי מזונות, אפילו את הבסיסיים ביותר, והמחוזי דחה את הבקשה בטענה שהנושים לא אמורים לממן את זה. ערערתי לעליון בעזרת שירה דונביץ' והעליון אמר 'היא צריכה לקבל מזונות', וגם הכנ"ר (כונס נכסים רשמי) של המדינה חשב כך. קיבלתי סכום צנוע ויצאתי לעבוד".
מה עלה בגורלם של כ-40 מיליון שקל שנעלמו כאילו בלעה אותם האדמה?
"אין לי מושג. להבנתי, הכונס באמת הפך את העולם בחיפושים אחרי הכסף שנעלם. בתחושה שלי זה מה שנקרא 'הונאת פונזי קלאסית'. זה אומר שהראשונים שהשקיעו הרוויחו הרבה והאחרונים הפסידו. במילים אחרות – הכסף הלך. איננו. אני לא חושבת שיום אחד יפתחו איזו מזוודה ויגלו בה אוצר. מצד שני, חשבתי שהכרתי את ערן, אז אולי המחשבות שלי הן לא משהו".
הנושים עדיין רודפים אותך?
"לשמחתי הרבה כבר לא. היו כאלה שצלצלו רק כדי להתלונן על כמה הם נפגעו וכמה הם סובלים. אחרים איחלו לי מחלות מפה ועד להודעה חדשה. היה מישהו שכנראה עקב אחריי כשהלכתי להופעת סוף שנה בחוג הג'ז של בתי, והטיח בי איך אני מעיזה להשתתף במסיבה ועוד לחייך. למרות שרעדתי מפחד, עניתי לו 'ואם אני לא אלך למסיבה של בתי, זה יעזור לך?' הנושא הזה בעיקרון נסגר, אני חושבת שגם הזמן עושה את שלו, וערן כבר השתחרר, אז מי שיש לו בעיה מוזמן לגשת אליו".
מה סיפרת לילדים?
"כבר ביום הראשון אמרתי להם שכנראה נצטרך למכור את הבית. עם הזמן ניסיתי לדבר איתם על רגשות, אחרי הכל, האיש שמאחורי הסורגים הוא גם אבא שלהם. אחד הפסיכולוגים אמר לי 'אם תשחירי את אבא שלהם זה כאילו שאת משחירה חלק מהם'. ככל שעבר הזמן והם גדלו, הוספתי עוד מידע. הם גם ביקרו אצלו".
מההתחלה?
"הוריו של ערן לקחו אותם, פעם בשבועיים. עם השנים, ועם ההתבגרות שלהם, כל אחד מהם החליט אם הוא מצטרף לביקור. ניסיתי לא להתערב בהחלטות שלהם והזכרתי להם שלמרות הכל, הוא היה אבא טוב. ההתנהגות שלו כלפי העולם הייתה מזעזעת, אבל כאבא הוא היה מושלם".
את שמות הילדים היא לא חושפת. "אבל הם מדהימים אחד-אחד. לבן ה-16 אין זיכרונות מהתקופה שאבא היה בבית, ולכן הוא היחיד שפוגש אותו, אבל אני לא יודעת אם זה קשר הדוק ומלא של אבא ובן. בכל זאת, היו המון שנים שאבא שלו לא היה חלק מחייו. אני עדיין אומרת לגדולים כל הזמן 'אל תסגרו את הדלת, מותר לכם לשנות את דעתכם. הסיטואציה הזאת מאוד מורכבת, אז תעשו את מה שמרגיש לכם לנכון עכשיו’".
סביון, לדבריה, עטפה אותם לאחר התפוצצות הפרשה. מנהל בית הספר אפילו יזם נהלים שהגנו על שני ילדיה הגדולים מפני נושים וגובי חובות שאולי יארבו להם בשער. "למרות החיבוק, היה להם מאוד לא פשוט. יש דברים שהם לא סיפרו לי, ורק לאחרונה מתחילים לצאת. למרות שעברנו לדירה שכורה ביישוב סמוך, התעקשתי להשאיר אותם בבית הספר בסביון, למען היציבות, עד שאחד המורים אמר לי 'תקשיבי, אתם תמיד תהיו כאן שונים ותמיד ידברו עליכם. תעבירי אותם'. אני שמחה שהקשבתי לעצתו".
כאן הפתיע אותה צעיר הילדים. "בכיתה ה' הוא החליט שהוא רוצה לספר לכולם איפה אבא שלו נמצא. הילד שלי נעמד מול כל הכיתה, והרגיש שהוא יצא לחופשי, כבר אין לו סוד מעל הראש, והתגובות מהחברים עודדו אותו מאוד".
הילדים הביעו געגועים לאבא?
"לא באוזניי. כשערן היה מצלצל מהכלא ביקשתי מהם לענות, עד שבאיזשהו שלב אמרתי 'זה שלהם'".
איך השתלבת בשוק העבודה?
"הגיס שלי התחיל למנכ"ל חברת סטארט-אפ קטנה בתחום הביוטק והציע לי לנהל את המשרד פעמיים בשבוע, וכשהחברה גדלה, המשרה התרחבה. במשך שלוש שנים הייתי העוזרת האישית שלו והבנתי שאני טובה בזה. אני יודעת לתקתק ולהיות סוג של 'האמא של המשרד'. עבדתי במשרה מלאה במקומות דינמיים וכיפיים, והמשכורת שלי החזיקה אותנו. בצמצום, אבל בכבוד".
למה החלטת לצאת בהרצאה ובקריירה של תומכת רגשית לנשים אחרי משבר?
"עם השנים הבנתי שעברתי חתיכת סיפור. לפני חצי שנה הרגשתי שהגיע הזמן, פרשתי מהעבודה ופתחתי דף חדש. זה לא הסיפור של ערן, הסיפור הוא עלינו. על איך שכולם רואים את הכותרות המפוצצות, הונאה של מיליונים וכלא, אבל אף אחד לא רואה מה קורה מאחורי הקלעים, למשפחה, שמתמודדת עם דברים מאוד קשים. הפרשה הזאת נתנה לי ארגז כלים שמאפשר לי לעזור לנשים שעוברות משבר, גם אם הוא הרבה יותר קטן והרבה פחות דרמטי משלי".
× × ×
יש לה אהבה טובה היום. גור מאור (53) מחולון, מנהל מערכות מידע, גרוש ואב לשלושה. "איש מדהים, אנחנו כבר כמעט חמש שנים ביחד ותיכף אנחנו גם סוג של מתחתנים. נעשה מסיבה גדולה – בלי חופה. גור מלווה אותי עכשיו לכל ההרצאות, הוא האיש הטכני שאחראי על המצגת ומבחינתי הוא האוויר שמתחת לכנפיים שלי. הוא כל הזמן שם כדי לחזק אותי".
מה עם ילד משותף?
"לא, נראה לי שתרמתי את חלקי להתפוצצות האוכלוסייה החילונית בארץ. אני עם ארבעה ילדים, גור עם שלושה, הילדים הבאים שלנו יהיו כלבים וחתולים".
אז למה להתחתן, בעצם?
"התחביב של גור הוא אופני שטח. לפני שנה הוא עבר תאונה מאוד קשה ואחרי ניתוח חירום בן עשר שעות המנתח אמר לי 'לא בטוח שהוא יחזור ללכת'. לפני התאונה, בכל פעם שגור דיבר על חתונה, אמרתי לו 'למה צריך את זה?'. בשיקום, אפרופו לצאת ממשברים, הרגשתי שאני חייבת לתת לו משהו לשאוף אליו. אמרתי לו 'אתה יודע מה? בוא נקבע תאריך לעוד שנה ונעשה מסיבת חתונה שמחה כמו שרצית'. גור החלים בקצב מטורף, הוא חזר לרכוב על אופניים, מבחינתי זה נס ואנחנו חוגגים את החיים".
"אני לא יכולה להגיד שלא נכנסתי למערכות יחסים עם 'כבדהו וחשדהו'. לוקח זמן עד שגבר מקבל את האמון המלא שלי, אבל תמיד ידעתי שאני לא רוצה להישאר לבד ורוצה להמשיך לשמוח. היו לי כמה קשרים אחרי הגירושים, מכל אחד מהם למדתי מה אני מחפשת - עד שמצאתי"
איך זה שאחרי כל מה שעברת עם ערן, לא איבדת את האמון בגברים?
"אני לא יכולה להגיד שלא נכנסתי למערכת יחסים עם איזשהו 'כבדהו וחשדהו'. לוקח זמן עד שמקבלים את האמון המלא שלי, אבל תמיד ידעתי שאני לא רוצה להישאר לבד, שאני רוצה לשמוח ושאני רוצה להמשיך לחיות. זאת החלטה נורא קשה מפני שכדי להיות בזוגיות את צריכה לקחת סיכון, לחשוף את עצמך, להיות בסצנה. גור הוא לא בן הזוג הראשון שלי מאז הגירושים, היו לי עוד מערכות יחסים, מכל מערכת יחסים למדתי מה באמת אני מחפשת - ומצאתי".
במה את הכי גאה בעצמך היום?
"באיך שהילדים שלי מסתכלים עליי. כשכתבתי פוסט על ההרצאה הראשונה שלי, בתי הבכורה שיתפה אותו וכתבה 'אמא שלי התותחית'. מה אני צריכה יותר מזה? כנראה עשיתי משהו טוב איתם".
אגב, גם ערן המשיך הלאה?
"ערן כבר התחתן, אפילו פגשתי את אשתו לפני ארבע שנים, כשהם התחילו את הקשר. גם הזמנתי את הוריו לחתונה-ללא-חופה שלי. אני לא בטוחה שהם יבואו, אבל היה לי חשוב להזמין".
תלבשי לבן?
"ורוד בהיר. ואני תופרת גם שמלה שנייה".
(ערן מזרחי לא היה מעוניין להגיב לכתבה).
