רק במקום המשוגע הזה אפשר לשבת בחמישי בבוקר לראיון מסכם עם דובר צה"ל בערבית אביחי אדרעי, להשתעשע מזה שפנו אליו כמעט מכל פורמטי הריאליטי, כיאה לכוכב שהפך להיות בשנתיים וחצי האחרונות, לדבר על טיול אחרי צבא - כן או לא, ומה יעשה כקריירה שנייה, ואז, יומיים אחרי, ארצות-הברית וישראל יוצאות למתקפה על איראן, העורף שוב נכתש, והמחשבה על אדרעי מסחרר רקדנית בזרועותיו, נראית סוריאליסטית אף יותר מהרגיל.
כשישבנו לפני יומיים, כבר ידעת על המתקפה?
"ברור שידעתי. ישבתי איתך בנחת כי כבר הכנו את כל הדברים מראש. גם לדובר צה"ל יש נוהל קרב. כל הגרפיקה, סרטוני תלת-ממד, אזהרות התפנות מאזורים בשפה הפרסית שעושה חייל שלי ביחידה, כבר היו מוכנים. הרבה חברים מהמפרץ כתבו לי. אמרנו אחד לשני 'תשמרו על עצמכם'. פעיל רשתות מבחריין כתב לי 'אם זו הודעה אחרונה שאני אשלח, תדע שאני אוהב אותך'".
קורט דרמטיות. הם לא מורגלים כמונו.
"אין להם מרחבים מוגנים. בסרטונים היותר פרובוקטיביים שאני עושה, אני עולה הרבה פעמים אחרי שיש ירי טילים לגג של דובר צה"ל ומראה את תל-אביב, ואומר, הנה, הכל שלם. כל הבניינים הגבוהים עומדים במקומם. אני רוצה להראות שאנחנו חזקים, לא 'חלשים מקורי עכביש', הסיסמה שטבע נסראללה".
אדרעי (43), דובר צה"ל בערבית ב-20 השנים האחרונות שעומד לפני פרישה, נחשב גאון תקשורתי. בעיניים אחרות, שחקן מבוזבז. לרשותו מחוות גוף דרמטיות ורטוריקה שמתכתבת עם העולם הערבי. הוא גם לא בוחל בשום דרך להעביר מסרים. לוח מחיק, טוש וקרטון הם עזרים לגיטימיים. לוחם חיזבאללה כותב על קרטון שהם בדרך לגליל ואדרעי עונה לו בעוקצנות עם קרטון משלו. קרטון ייענה בקרטון. הוא גם מקפיד לעלות ללייבים עם אזרחים מן השורה בעולם הערבי. כמעט תמיד זה נגמר בקללות מצידם והורדתו משידור. אין במה קטנה מדי. גם “ארץ נהדרת” הבינו את זה.
"מישהו שלח לי, 'יש לך חיקוי', והייתי בהלם שזה קורה", הוא אומר. "בערב היינו בהופעה של נעם חורב, הוא עלה לבמה ואמר שהיום יש חיקוי של דמות חדשה ב’ארץ נהדרת’, ואני בטוח שהוא מדבר עליי, והסתבר שעושים גם אותו באותה תוכנית. כשהגענו הביתה הבן שלי ישב בסלון ובכה, שאלתי מה קרה, והוא ענה: 'מחר כולם יצחקו עליי בבית הספר'. למחרת הוא חזר שמח: 'אבא, אתה לא מאמין, כל המורות והחברים שלי ראו את זה'. היה ממש מבסוט".
הם ספגו גם ביקורות כשהראו אותך לצד הגרי ונטען שאת המזרחי הציגו בתור "בבון" ואת האשכנזי בצורה מחמיאה.
"אני לא חושב שאף אחד יצר ממני בבון, אני דמות צבעונית, זה בסדר. אני חושב שהם עשו לי כבוד גדול. מי שרואה את הסרטונים שלי רואה שאני עושה 'וואה-וואה' ומדבר עם הידיים. זה חלק מהעניין. יותר מזה, המקום היחיד שבו אביחי אדרעי, שלא גדל ביחידה קרבית, יכול להיראות יותר ניצי מדובר צה"ל, שהיה מפקד השייטת, זה בסאטירה".
אבל גם הוא לא מצליח להישאר קול כשהוא מספר לי על הדרמה הפרטית שמתחוללת אצלו בבית. כשהוא יצא ליחידת דובר צה"ל בשבת בבוקר, עם תחילת המתקפה באיראן, אשתו, הילה, קיבלה טלפון והתבקשה לארוז לה ולילדים בגדים ולעבור למקום מגורים חלופי שהוכן עבורם מבעוד מועד. כבר שנים שאדרעי נחשב יעד עבור גורמי טרור, ויש מי שמחשב סיכונים והרחיב את גבולות הגזרה גם לאשתו וילדיו. "יש פה אירוע", הוא אומר. "הצעתי להילה לעבור להורים, אבל היא חוששת לסבך אותם. שאם יקרה משהו, זה יהיה על המצפון שלה".
אבל בסוף, מי שעוצרים כסייען לאיראן, אלה אנשים בשוליים החברתיים. יש באמת חשש למתנקש מטעם האיראנים?
"מאיפה לנו לדעת? אולי זו המנקה בבניין שלנו?"
× × ×
רק במקום המשוגע הזה אפשר לשבת בחמישי בבוקר לראיון מסכם עם דובר צה"ל בערבית אביחי אדרעי, להשתעשע מזה שפנו אליו כמעט מכל פורמטי הריאליטי, כיאה לכוכב שהפך להיות בשנתיים וחצי האחרונות, לדבר על טיול אחרי צבא - כן או לא, ומה יעשה כקריירה שנייה, ואז, יומיים אחרי, ארצות-הברית וישראל יוצאות למתקפה על איראן, העורף שוב נכתש, והמחשבה על אדרעי מסחרר רקדנית בזרועותיו, נראית סוריאליסטית אף יותר מהרגיל.הבין שזה הציר שלי, ובמשך ימים הוא חיפש אותי ולא מצא, אז הוא הוציא פיגוע כלפי אזרחים".
עודכנת שיפורסם שהיית היעד?
"מדוברות המשטרה נאמר לי שלמחרת זה יתפרסם בחמש בערב, ורק ביקשתי שלא יהיה את השם שלי. מה ארוויח מזה? איזה טוב ייצא מזה? הסיכום שלנו היה שייכתב 'קצין בכיר בצה"ל', לכן לא סיפרתי אפילו לאמא שלי, רק לאשתי. ואז מגיעה השעה והתמונה שלי בכל מקום. התקשרתי לדוברות, אמרתי, 'תגידו, לא סיכמנו?' אז הדוברת אמרה: 'נשבעת לך שלא היה את השם שלך בהודעה'".
אז איך כולם ידעו?
"היה כתוב בהודעה, 'קצין בכיר בדובר צה"ל שאחראי על התקשורת הערבית', ויש אחד כזה מאז 2005. הילה ואני התלבטנו אם לספר לילדים, החלטנו שלא כי אין להם אפליקציות של אתרי חדשות. למחרת קיבלתי טלפון מבית הספר של הילד, ושמעתי אותו בוכה בצד השני: 'אבא, בטיקטוק אמרו שרוצים להרוג אותך'. ואז אמרתי וואו, איך לא תיווכנו את זה? הסנדלר הולך יחף".
קשוח.
"כן, והצבא עזר בזה, לקחנו את הילד לפסיכולוגית ילדים, טיפלנו בפחדים המשמעותיים שהיו בעקבות זה. להגיד לך שזה נפתר או עבר סופית? לא".
ואתה טופלת?
"אני לא, לא. זה לא בשבילי".
ההשפעה של התפקיד שלו לא עוצרת במשפחתו הקרובה, ומגיעה גם לשכנים שלא הבינו בתחילת המלחמה מי אלה החמושים שמסתובבים בחניון שלהם, וקבוצת הווטסאפ של הבניין הייתה כמרקחה. "הרבה שכנים נורא פחדו, ראו חמושים בודקים מתחת למכוניות, וזה היה בדצמבר 23', כשגם ככה הלחץ במדינה היה מאוד כבד. שכנה אחת כתבה: 'המשטרה שולחת ניידת', שכן אחר כתב: 'אלה לא שוטרים, כדאי לבדוק'. לא היה לי נעים אבל הרגעתי אותם, 'זה מאבטחים שלי, הכל טוב, אל תדאגו’".
החלטתי לענות לג'יהאד האיסלאמי, שהם הכי מנוולים ואכזריים, ולהתייחס להלכות האיסלאם ביחס לשמירה על חטופים. אחרי שהחטופים חזרו, אחד מהם ראה אותי, ואמר לי: 'קולונל אביחי!' וחיבק אותי. אחד המחבלים אמר להם עליי 'הוא מדבר ערבית טוב מאיתנו'. ואז אתה מבין שגם הכי מנוולים רוחשים לך כבוד"
העבודה רדפה אותך בעוד מקומות?
"הייתי באילת עם המשפחה, ואני יודע שעובדים שם מלא ירדנים. הילדים שלי יודעים שאם קוראים לי ברחוב אני לא מסתובב, ולא צריך להפנות את תשומת ליבי לכך שמישהו קרא לי. לא צריך להגיד 'אבא, קוראים לך'. אני מצטלם עם מלא אנשים, אם אדם פונה אליי לבקש תמונה אני לא אשיב את פניו ריקם, אבל אם פונים אליי - אעדיף לא להסתובב".
× × ×
הרבה זמן לקח לאביחי אדרעי להחליט שזהו, הגיע הזמן להיפרד מהתפקיד שליווה אותנו שני עשורים, ולהעביר את המקל ליורשת, סא”ל אלה ואוויה, שאותה טיפח אישית. הוא עדיין שם כדי לייעץ, לא עוזב כל כך מהר, אבל בקרוב יחפש את היעד הבא באזרחות.
"זה תהליך שהתבשל אצלי כמעט שנה", הוא אומר. "אמרתי אז להגרי שאני מתכוון לסיים את תפקידי, והוא אמר לי, 'לא, תישאר עוד. אני יכול להבין אותך, אבל יש עוד מלא אתגרים, תמשוך'. בסוף העולם שייך לצעירים, ואת אלה אני מכיר כל כך הרבה זמן, כמו זוג נשוי באיזשהו מובן. אני אדע לקחת שתי רגליים אחורה, לא בא להאפיל חס וחלילה, בא להיות מספר שתיים. היא המפקד, היא יוצאת החוצה לתקשורת בכל הסוגיות ומנהלת הכל ביד רמה, אבל אם יצטרכו להוציא הודעות ויבקשו עזרה, אז תצאנה הודעות גם על ידי או בפלטפורמות שלי בדיגיטל, עם מיליוני עוקבים, שנשארו עדיין על שמי".
איך התחיל הקשר בינך לבין "קפטן אלה"?
"עברנו דרך מאוד יפה עד היציאה לאור שלה, בהתחלה כשהתגייסה היא הורידה מדים כשחזרה הביתה והמשפחה לא ידעה שהיא בצבא. היא הייתה מספרת להם שהיא עושה השתלמויות בתקשורת. דאגנו לה מאוד, ויום אחד החלטנו שהיא תצא החוצה".
הכינוי הזה, "קפטן אלה", נוצר על ידי אדרעי ברגע של אלתור כשהייתה אמורה לפרסם סרטון מטעם דובר צה"ל בערבית. "חשבו בהתחלה להעלות אותו תחת השם 'סיפורים מצה"ל'", הוא מספר. "אמרתי להם, 'תגידו, אתם אמיתיים? מה זה השם הזה? אתם לא עולים עם שם כזה’. אמרתי לה תבחרי, או 'נקיב אלה', נקיב זה סרט בערבית, או קפטן אלה. תבחרי אחד משניהם. ענתה שהיא מתחברת יותר לקפטן אלה, אמרתי לה בהצלחה, ומאז זה הפך למותג. רציתי שהיא תהיה המשלימה שלי, הרבה פעמים הקהל מקבל אותי כאביחי העצבני, הכועס, הצועק, אבל זו דמות, את רואה שאני לא אדם זועם. הילדים שלי אתמול לפני המקלחות ראו אותי זועם, זה כן".
חוץ מהילדים לפני ההשכבות, בעולם הערבי ראו את אדרעי זועם במלוא עצביו, ולא אחת. הוא ידע לשלב בתפקידו בין נאומים רהוטים וקריאה מהקוראן לבין התנצחויות ברשת עם אזרחים פשוטים בעולם הערבי, וגם עם דמויות מפתח.
והיה גם סרטון אחד שבו הוא פנה למחבלים שהחזיקו בחטופים, ורק בדיעבד הבין שהמסר הגיע ליעד. "הג'יהאד האיסלאמי, שהם הכי מנוולים, יותר אכזריים מחמאס, הוציאו סרטון שנועד לייצר שיח בישראל, על מצוות פדיון שבויים", הוא אומר. "אז החלטתי לענות בסרטון שמתייחס להלכות האיסלאם ביחס לשמירה על חטופים, והוא נהיה ויראלי. אחרי שהחטופים חזרו, אחד מהם ראה אותי במקרה בכפר המכביה, שם הוא עובר שיקום, ואמר לי: 'קולונל אביחי!' וחיבק אותי. ואז הם סיפרו לי שהם צפו בסרטונים שלי יחד עם השובים שלהם, ואחד המחבלים אמר להם עליי 'הוא מדבר ערבית יותר טוב מאיתנו'. ואז אתה מבין שגם הכי מנוולים רוחשים לך כבוד".
היו עוד אירועים במלחמה שבהם הבנת את ההשפעה שלך?
"יש לי חבר שחוקר נוח’בות, והוא חקר את הממד התיאולוגי-תודעתי שלהם, רצה להבין מה הכניסו למפלצות האדם האלה למוח, וכשהוא סיים הוא שאל אחד מהם: 'האמנת שיהודי יישב מולך וידבר איתך על הקוראן בצורה כזו?' והמחבל ענה: 'יש לכם עוד אחד, שייח' אביחי, שגם מצטט מהקוראן בצורה מדויקת'".
המחבל מהפיגוע ברעננה חיפש אותי פעמיים לפני שהוציא את הפיגוע. ביקשתי שלא יפרסמו את שמי, רק 'קצין בכיר'. ואז התמונה שלי בכל מקום, ודוברת המשטרה אמרה: נשבעת לך שלא היה את השם שלך בהודעה''. אז איך כולם ידעו? "הם כתבו 'קצין בכיר בדובר צה"ל שאחראי על התקשורת הערבית'. יש אחד כזה"
ברשתות ניהלת שיח עם מנהיגים מהעולם הערבי?
"יש איש דת מפורסם מאוד בחמאס, מחמוד אל-חסנת, מהמנוולים והמסיתים ביותר, הוא מאנשי דור ה-Z של אנשי הדת, שמנצל צעירים, והוא קיצוני מאוד. מסית כדרך חיים. הוא נהנה לענות לי, ולוקח את זה בתור 'הנה, אביחי מתייחס אליי'. הוא קרא לי 'הבן יהודייה', כביכול כקללה, ואמר שהרגתי את המשפחה שלו. בפעם אחרת, באתר מצרי מפורסם נכתב על ההבדל בין 'פסקי ההלכה של השייח' אביחי לבין פסקי ההלכה של השייח' יוסוף אל-קרדווי, גדול הפוסקים בעולם המוסלמי הסוני’".
יכול להצביע על טעות שבדיעבד אתה מתחרט שעשית?
“היו פעמים שלא בדקתי פרטים עד הסוף, ויצא שהפרסום שהוצאתי היה שגוי. אני יכול לספור את המקרים האלה על כף יד אחת”.
למשל?
“באחד המבצעים, הטעו אותי שחיסלנו את ראש יחידת הרקטות של הג’יהאד האיסלמי, וביקשו ממני להדהד את זה. לא בדקתי ופרסמתי ידיעה שהתבררה כלא נכונה. הוצאתי הודעת התנצלות בפני העוקבים וכלי התקשורת”.
אתה מחשיב כטעות גם את תגובתך ביום שבו העיתונאית שירין אבו עקלה נורתה למוות?
“לא. כשפרסמנו את התיעודים עם החמושים באזור, זו הייתה האמת לשעתה. זו התמונה שעלתה מהשטח. לא אמרנו שלא אנחנו הרגנו אותה. אמרנו שלא בטוח שהרגנו אותה. הטלנו ספק”.
בחייך. התחמקות מפוארת.
“אסור להשאיר מגרש ריק. בזמן שאנחנו בודקים, הפלסטינים, אלופי העולם בפרסום שקרי, מייצרים גרסה ואנחנו מקבלים את כל הביקורת. אם אנחנו טועים, נודה בזה בסופו של דבר, אבל לא נקבל שכל מה שחמאס מוציא זו אמת לאמיתה. אני כן יכול להגיד, שהפקנו לקחים משירין וממקרים אחרים, וכשהיה ירי על בית חולים אלמעמדאני, לקח לנו כמה שעות טובות לבסס תשובה מדויקת ורק אז הוצאנו אותה ועמדנו מאחוריה. הוצאה תגובה בדוקה במאה אחוז”.
אלא שלפני שהפך לאושיית רשת בעולם הערבי, כשהגיע לדובר צה"ל עבר אדרעי שיעורי עמידה מול מצלמה, והידיים שלו ביקשו לזוז בלהט, מה שלא מצא חן בעיני מפקדיו. "אמרו לי לשבת על הידיים", הוא אומר. "ואז ראיתי הופעות שלי והבנתי שאני מדבר באשכנזית. הלהט משנה, הכל משנה. הרבה פעמים אנחנו מתנשאים על העולם הערבי, לא אני. אני אומר, נעשה מה שהעולם הערבי עושה, ואם הוא מדבר בקול רם ועם ידיים, אז גם אני. ואם אל-ג'זירה משדרים 24 שעות ביממה בשפה ערבית ספרותית, גם אני אדבר בערבית ספרותית".
בתחילת דרכו היה מקשיב לנאומים של סדאם חוסיין, "הוא היה לדעתי רטוריקן מעולה. גם נסראללה. הייתה פעם אגדה בישראל שהוא הדמות הכי אמינה במזרח התיכון. אמא שלי האמינה לו, וכשהוא אמר 'בעדה חיפה' (מעבר לחיפה) כולם האמינו".
בסוף שנת 2010, כשהאביב הערבי הפציע, אדרעי בכלל התלבט אם לפתוח רשתות חברתיות לצה"ל בשפה הערבית. "תהיתי מה הסיכוי שמישהו מהיישוב ירצה לעשות לייק ללוגו של צה"ל", הוא אומר. "אבל נשענתי על הפרסום שלי באל-ג'זירה, שם עליתי מאות פעמים והכירו אותי, ורציתי שכל אחד יוכל לדבר איתי אז ייצרתי האנשה של אביחי. הראיתי להם שכמוהם גם אני אוהב את עמר דיאב, הזמר המצרי, ואת שרית חדד, שאהובה מאוד שם".
כמה שנים חולפות, ובשנת 2018 דובר צה”ל דאז רונן מנליס מזמן את אדרעי לשיחת היכרות. "הוא שאל מי קהל היעד שלי, ועניתי 'כל העולם הערבי'. הוא ענה לי, 'זו התשובה הכי מטומטמת ששמעתי'. הוא ממש צדק באותה עת, ואמר, 'מה אכפת לי אם שומעים אותך בסודן או בתימן? אכפת לי ממדינות שיש לצה"ל סיבה לדבר איתן'. באותה עת באמת למי היה אכפת מהתימנים".
ואז הבנת שבנית רשת שמשרתת את צה"ל בכל פינה בעולם הערבי?
"היה מקרה מצחיק שבו התקשר אליי קצין בכיר בצבא ושאל אותי אם אפשר להוציא אזהרת אוכלוסייה בתימן, כשרצינו לתקוף את שדה התעופה שם. הוא שאל כמה עוקבים יש לי בתימן, ונזכרתי בשיחה עם מנליס, אבל אמרתי לו, 'אל תדאג, אני יודע לשים את זה על כל מסך בעולם. אין ערוץ תימני שלא יפרסם אותה'. עובדתית, חצי שעה אחרי שפירסמנו שדה התעופה היה ריק".
מתי מנליס הבין?
"כשקיבלתי בטוויטר תמונה של לוחם חיזבאללה עם שלט קרטון, ונכתב עליו: 'אביחי אדרעי, אנחנו מתאמנים על כיבוש הגליל'. שלחתי את צילום המסך למנליס, וכתבתי לו: 'עלק תימן, עלק עיראק, האמ-אמא של קהל היעד מקשיב לי’".
× × ×
בוקר בבית משפחת אדרעי, בעיר בשפלה - שאלה לא ימים לציין את שמה - נפתח במחזה יוצא דופן: אביחי אדרעי יושב בפינת האוכל במטבח, קורא לעצמו, בקול, בערבית, כתבות מעיתונים בעולם הערבי. לצלילי אביהם הנואם, קמים שלושת ילדיו. הם כבר התרגלו. אבל הייתה להם בקשה אחת, “אבא, לא במרפסת”. אדרעי, אבא ממושמע, נכנס הביתה. מאז הוא במטבח ולא במרפסת. "הם אמרו לי שכל השכנים יחשבו שמדברים בבית ערבית. שרק הם ואני נשמע את הדבר הזה. אשתי מעירה לי 'למה הכל אצלך בקול רם, הכל בלהט, גם כשאתה חוזר לדבר בעברית?' אבל אני מת על זה. ככה נפתח אצלי כל בוקר כבר 20 שנה. אם אתה רוצה להעמיק בשפה, אתה חייב לדבר בקול ולשמוע את עצמך".
אפרופו, מה אתה אומר על סערת ה“אינשאללה” של לוסי אהריש?
“אלו ימים שהערבית מתחברת לנו לקונוטציות בעייתיות. גם אני אמרתי לאבא שלי שאני לא רוצה ללמוד את השפה של המחבלים. אבל ערבית צריכה להיות נוכחת במרחב של ישראל. זה לא רק כי ‘דע את האויב’, אלא גם ‘דע את הידיד’. יש לנו מלא ידידים במרחב הערבי. אני לא חי בלה-לה-לנד, יש רבים במרחב שלא סובלים אותנו ולא ישלימו עם הנוכחות שלנו כאן. אנחנו צריכים להגיד להם בשפה שלהם שאנחנו חזקים. במזרח התיכון, מי שלא יספר את הסיפור שלו, אחרים יספרו במקומו”.
כדי להבין את הרומן של דובר צה"ל בשפה הערבית הפורש עם השפה שהפכה אותו לכוכב בעולם הערבי, צריך לחזור אחורה, לבית הוריו. הוא גדל בהדר הכרמל שבחיפה, בבית מסורתי, ילד סנדוויץ' בין שני אחים, אבא פקיד בנק ואמא סייעת בגן ילדים. "הייתי שומע את אמא שלי מדברת ערבית עיראקית עם אמא שלה. סבתא שלי מהצד השני עלתה מטורקיה והתגוררה בוואדי ניסנאס בחיפה. הטלוויזיה דלקה על חדשות בערבית, 'סאיידתי ווסייאדתי', סרט ערבי בשישי בצהרים ו'המסעדה הגדולה' במוצאי שבת".
אז אני מניחה שהיה אך טבעי שתלך למגמת ערבית.
"הייתי מאוד טוב בלימודים ומעולה בערבית בבית הספר הריאלי, אבל כשהיה צריך להחליט על מגמה, בחרתי בכלכלה, מינהל ומחשבים. אבא שלי ממש הכריח אותי שאמשיך עם הערבית. הוא רצה שאהיה ב-8200 ואמר שכרטיס הכניסה לשם הוא דרך ידיעת השפה. סירבתי, רבנו ולא דיברנו כמה ימים. בסוף ויתרתי".
אם שאלתם את עצמכם מאיפה צצו העזרים הדידקטיים להעברת מסריו, הלוא הם הלוח המחיק והטוש, התשובה נעוצה בילדות. "היו לי שני חלומות, להיות שופט כדורגל ולהיות מורה. בגיל 16 הייתי עוזר שופט – קוון - בשני משחקים. אחרי כמות הקללות שקיבלתי, תליתי את המשרוקית ואת הדגל. נשאר החלום להיות מורה. אני מרצה הרבה בבתי ספר, משכנע תלמידים ללמוד ערבית. אני מספר להם שאבא שלי קיבל בשבילי את ההחלטה הטובה בחיי".
וכך הגעת ליחידת חצב בצבא.
"זו יחידה ב-8200 שסגרו אותה. אספנו מודיעין גלוי מכלי תקשורת. לימים, היחידה נסגרה. אחרי 7 באוקטובר פתחו את היחידה מחדש. התכנון היה להישאר שם, עד שיום אחד המפקד שלי סמו (יעקב סמוראי) אמר לי" - ופה, אדרעי, שחקן בפוטנציה, מחקה את מפקדו בעל המבטא העיראקי, "'אביחי, מה דעתך להיות דובר צה"ל בערבית?' איתן ערוסי, שהקים את היחידה של דוברות צה"ל בערבית, השתחרר וחיפשו מחליף. הוא פנה לסמו שאמר לו 'רק אביחי'".
בן כמה היית?
"בן 23, אפילו לא קצין. נגד בדרגת רב-סמל. מפקד היחידה אמר לי שאין לי סיכוי לקבל את התפקיד, אבל לפעמים חלומות מתגשמים. התקשרו מלשכת דובר צה"ל שאבוא לראיון אצל מירי רגב. כשנכנסתי, היא אמרה, 'אני לא יודעת ערבית, אבל אמרו שאתה טוב. אני מאמינה בצעירים והתפקיד שלך'".
× × ×
אדרעי ואשתו הילה (39), הורים לשלושה (12, 9, 4) הכירו בקורס קצינים, אבל לקח קצת זמן עד שהפכו לזוג, בנסיבות חמודות. "הילה שירתה כמאבחנת מחקר ויצאה לקורס קצינים. היינו ב'אהלן-אהלן'. חזרתי מהקורס ביום שחטפו את גלעד שליט וצללתי לתפקיד בבת אחת. כבר באותו יום עליתי לראיון באל-ג'זירה. חבר טוב בדובר צה"ל סיפר לי שהוא יוצא עם מישהי חמודה והראה לי תמונה שלה. אמרתי לו 'זו הילה שהייתה איתי בקורס'. הוא אומר לי 'לא, קוראים לה אדווה'. אני מתעקש שקוראים לה הילה. הוא מרים אל אדווה טלפון ומסתבר שהן תאומות זהות. נסענו ביחד לבקר אותן והילה ואני הפכנו לזוג".
אתם בית צבאי, שניכם אנשי קבע.
"הילה השתחררה, למדה כלכלה וחזרה לצבא ככלכלנית. היא קיבלה דרגות סגן אלוף חודש לפני 7 באוקטובר. יום אחד, כשנסעתי עם הבן שלי, הוא שאל אותי, משום מקום, 'אתה יודע מה היה איתנו כשהלכת לצבא ב-7 באוקטובר?'"
וואו. הוא רצה להגיד שגם הם התמודדו, בעורף?
"אני נסעתי ליחידה באותו יום, בשבע וחצי בבוקר, ואני לא יודע מה קרה בבית, עד שחזרתי אחרי כמה ימים. מעולם לא שאלתי את הילדים איך היה להם. הוא סיפר לי שהוא היה ממש בחרדות. הילה, שאחראית על אזרחים עובדי צה"ל, הייתה צריכה לגייס אותם. היא שמה את הילדים אצל אחותה וחזרה הביתה לעבוד. כשהיא יצאה מהבית של אחותה, בדיוק התחילו אזעקות, והוא היה בפחדים שהיא לא מוגנת. בעיבוד שעשינו ביחידה, סיפרתי שפתאום הבנתי שהתפקיד כל כך שואב אותי, וכשאני לא נמצא, קורים מלא דברים שמשפיעים על הילדים ואין לך מושג".
הוא עוצר את הראיון כשבנו מתקשר. הוא הזמין חבר ועל האב מוטלת המשימה להזמין להם אוכל. "נאגטס או המבורגר", הוא שואל ומזמין, לא לפני שעבר על כל המנות בכובד ראש. "אני משתדל להיות אבא נוכח שמעורב מאוד בחיים של הילדים, חברים, מבחנים. אבל בטח שבשנתיים וחצי האחרונות, זה מאוד מורכב. הנוכחות הפיזית מושפעת מהמצב. אני כרגע לא יכול לנסוע לחו"ל ולאחד הילדים יש חלום לנסוע למשחקים בליגה האנגלית בלונדון. זה מאוד מפריע להם. אמרתי לו 'תראה לאמא קצת משחקים והיא תיסע איתך’".
ביום שאחרי, הוא אומר, הוא ישמח להיות פרשן בערוצים ערביים לענייני ישראל, "בדברים שיכולים לייצר גשר בין מדינת ישראל לבין העולם הערבי. בואי נגיד שאני לא הולך להיות קואצ'ר או מאמן כושר, למרות שהשלתי ממשקלי 23 קילו. הייתה הרבה אכילה רגשית במהלך המלחמה, החלפתי אותה בשייקים בריאים".
בין השאר, אדרעי האזרח ישמח להעביר הרצאות, אבל גם הוא לא יודע עדיין מה התעריף שלו. "התקשרה אליי מישהו מחברת ביטוח גדולה והזמינה אותי לכנס כמרצה", הוא מספר. "היא אמרה לי, 'אביחי, אין משא ומתן. כמה שתרצה’. והייתי כל כך נבוך, אמרתי לה, 'אני לא יודע איך מדברים על דברים כאלה. תנו לי כמה שאתם רוצים'. ואז סיפרתי את זה בסדנת פרישה בצה"ל והמרצה ממש כעסה עליי. הבנתי שזה נושא שקשה לי איתו ומביך אותי לדבר על דברים כאלה".
ומה לגבי פוליטיקה? דווח שאיזנקוט כבר פנה אליך.
"עזבי אותי, באמא שלך. אני לובש מדים, אני לא חושב שזה ראוי לדיון בכלל".
ובכל זאת, פנו אליך?
"אף אחד לא הציע לי כלום ולא חיזרו אחריי. אנשים מבינים שאני לובש מדים עדיין וזה לא ראוי לדבר על זה".
ויש עוד סוגים של הצעות, חוץ מהרצאות ופוליטיקה?
"קיבלתי לאחרונה הרבה פניות מריאליטי. לפני יומיים התקשרו מ’רוקדים עם כוכבים’. אמרתי למלהקת 'תקשיבי, אדבר עם אשתי, אבל אני אומר לך שאין סיכוי שדבר כזה יקרה’. פנו אליי גם מ’המירוץ למיליון VIP’, וניסיתי לברוח מזה. אמרתי שלא מתאים. אני יותר בן אדם של ‘האח הגדול’, פחות של משימות פיזיות וכאלה, יותר לשבת ולריב בספה. אז אמרו לי, 'אין בעיה, תוכל גם ללכת לשם', אבל ברחתי מזה".
