ישבנו תחת מקבץ עצי איקליפטוס כשנהמת המנועים של מטוסי ה-F15 הרעידה את האדמה תחתינו. זה ערבו של היום הרביעי למלחמה עם איראן ובטייסת "חוד החנית" בבסיס חיל האוויר בתל נוף לא מורידים את הרגל מהדוושה. 20:00 בערב עוד מעט ועל המסלול דוהרים סוסי העבודה הכי ותיקים בצבא.
שני דגמים מחזיקה הטייסת, דו-מושבי וחד-מושבי, והם עושים את כל הדרך לאיראן, הלוך ושוב-הלוך ושוב בלי הפסקה, יום אחר יום. הם אולי לא חדשים ומתוחכמים כמו ה-F35, אבל עם קצב נסיקה של 254 מטר לשנייה וטווח טיסה מרבי של 3,459 ק"מ, לדגם C שהרגע המריא אין במה להתבייש. עמוסים בפצצות הם רצים בזה אחר זה על המסלול, תופסים תאוצה ומתנתקים מהקרקע. המראה ועוד אחת ועוד אחת, ואחרי כמה רגעים עוד קבוצה ממריאה. בחלוף כמה שעות, קצת אחרי חצות, ידווח דובר צה"ל שחיל האוויר ביצע גל נוסף של הפצצות ברחבי איראן.
בדרך כלל מראים לנו את הטייסים ישובים בתוך הקוקפיט, קסדה על ראשיהם והחופה נסגרת מעליהם. או לחלופין צועדים למרגלות מכונת הקרב, הקסדה בידם, לבושים מכנס תאוצה (G SUIT) מעל סרבל הטיסה. יש להם צינורית שיוצאת קצת מתחת למותן, שאותה צריך לחבר לצינור האוויר במטוס כדי למנוע לחץ על כלי הדם במהירויות הגבוהות והתמרונים המסחררים בטיסה, ועל הירך מתנדנד לו כובעון בד שאותו הם חובשים מתחת לקסדה. אין מה לומר, יש לא מעט שהמראה הזה עושה להם את זה. ברקע תמיד מחכה להם מטוס מדוגם, מתודלק וחמוש. רק תניע וסע.
עם כל הכבוד, התמונה הזו מתאפשרת רק בזכות הצוותים הטכניים. שני הבחורים הצעירים מהגף הטכני של הטייסת, סרן י' וסגן ב', שיושבים איתנו עכשיו מתחת לאיקליפטוסים בבסיס תל נוף באוויר הערב הצונן, מכירים באופן אינטימי את מכונות הקרב שממריאות לעוד גיחה באיראן. עם ארבעה-חמישה מטסים ביום של עשרות רבות של מטוסי קרב ‑ בגדול שבהם, במכת הפתע ביום שבת בבוקר, השתתפו 200 כאלה ‑ מדובר באופרציה טכנית מרהיבה לא פחות, אולי אפילו יותר, מהביצועים עצמם.
אחרי הכל, מדובר במטוסים בני 40 פלוס שעשו קילומטרז' מטורף, צברו עשרות אלפי שעות באוויר, הגיעו לתימן כמה וכמה פעמים, וטסו בשמי איראן כמעט בכל יום במלחמת 12 הימים בקיץ האחרון, וגם עכשיו, מאז שבת. הם אמנם עברו שדרוגים ומתיחות פנים, החליפו אין-ספור מנועים וחלקים, הותקנו בהם מערכות חדישות, אבל בסוף-בסוף, זו עדיין מכונה בת 40 פלוס. רק מתי מעט מאיתנו, משוגעים לדבר, ממשיכים לנסוע על רכב משנתון בן 40. וגם אז רק בשבתות אביביות, לסיבוב שופוני קצר בעיר.
2 צפייה בגלריה
סגן ב' (מימין) וסרן י'. "פעולות חיוניות אנחנו מבצעים גם באזעקות. אני לא חושב שהציבור מבין באיזו אופרציה מטורפת מדובר" | צילום: דובר צה"ל
סגן ב' (מימין) וסרן י'. "פעולות חיוניות אנחנו מבצעים גם באזעקות. אני לא חושב שהציבור מבין באיזו אופרציה מטורפת מדובר" | צילום: דובר צה"ל
סגן ב' (מימין) וסרן י'. "פעולות חיוניות אנחנו מבצעים גם באזעקות. אני לא חושב שהציבור מבין באיזו אופרציה מטורפת מדובר" | צילום: דובר צה"ל
(mayashafir)
פה זה לא מוסך
המספרים גלויים: המרחק מישראל לאזורים המערביים באיראן, שבהם מתמקד צה"ל בשלב זה, נע בין 1,500 ל-1,800 ק"מ. למרכז המדינה או למזרחה מדובר כבר ב-2,000 ק"מ ויותר. למשימות הפצצה המטוסים טסים במהירויות תת-קוליות, לרוב סביב 800-900 קמ"ש, בשיוט מבצעי חסכוני בדלק. זמן הטיסה המשוער לכל כיוון נע בין שעתיים לשעתיים וחצי, כלומר מדובר בכחמש שעות.
כושר הנשיאה של ה-F15 הוא הגדול ביותר מבין מטוסי הקרב בעולם. הוא יכול לקחת איתו יותר מעשר טונות חימוש, כמות שהופכת אותו למשאית משא מעופפת מלאה בחומר נפץ. ככה עובדים המטוסים של "חוד החנית" מאז בוקר יום שבת על קו תל נוף-איראן, עמוסים בהלוך, ריקים בחזור. "המטוס אמנם לא חדש אבל הוא בהחלט נותן עבודה", אומר סרן י' מהגף הטכני, "לכל מטוס יש מספר זנב ולכל מטוס יש שם. למשל 'איילת השחר'. יש לו זהות ואופי משלו".
סגן ב': "לכל משימה יש חימוש משלה. אתה צריך פטיש או סכין מנתחים? יש כזה שלא מייצר הדף, יש חימוש שמוטל ממש מעל המטרה, יש שגר ושכח, יש מונחי לייזר. הרשימה ארוכה"
סגן ב', קצין חימוש בטייסת, אומר שבמרוצת השנים טיפלו במטוסי ה-F15 הללו מאות רבות של אנשי צוות טכני, אולי אפילו אלפים. גם הוא טוען שכל מטוס הוא ייחודי בפני עצמו: "כל מטוס והנשמה שלו. אני לא מגזים. המטוסים האלה לא מתנהגים אותו דבר. אפילו יש לנו סלוגן כזה, 'כלי עם נשמה'. וזה אותו הדגם, אותו היצרן. לא יודע איך להסביר את זה בשפה פשוטה שתהיה ברורה למי שלא מבין במטוסים. אנחנו חיים כל מטוס ומטוס, נושמים כל אחד מהם, הולכים לישון איתם ומתעוררים איתם".
"תבין", ממשיך אותו סרן י', "אנחנו מאד מחוברים למטוסים בטייסת. פה זה לא מוסך שמקבל בכל יום כלי רכב אחרים לטיפול, יום אחד סובארו וטויוטה וביום למחרת אאודי ופיג'ו. אני חי ונושם את המטוסים שלנו יום אחרי יום והם לא מתחלפים. יש מטוס שמאופיין בתקלות מסוג אחד ומטוס לידו, מאותו הדגם, אותו שנתון, שמאופיין בתקלות מסוג אחר.
"והכל מתועד. לכל מטוס יש מערכת שמתעדת את ההיסטוריה שלו, את כל מה שהוא חווה ועבר, בין אם תקלות, טיפולים שוטפים, החלפות של חלקים, מהמנוע ועד לבורג הכי קטן, תיעוד של צריכת דלק בתצורות טיסה שונות, כמות החימוש שהוא הטיל, מספר הגיחות ועוד ועוד. אנחנו מכירים את ההיסטוריה של כל אחד ואחד מהמטוסים".
סגן ב': "ומעריכים את ההיסטוריה שלהם. מאוד מעריכים".
2 צפייה בגלריה
תקיפת נמל בנדר עבאס באיראן. "לא אומרים לנו לאן המטוס טס, אבל אתה מבין לפי כמות הדלק" | צילום: AFP/ 2026 PLANET LABS PBC
תקיפת נמל בנדר עבאס באיראן. "לא אומרים לנו לאן המטוס טס, אבל אתה מבין לפי כמות הדלק" | צילום: AFP/ 2026 PLANET LABS PBC
תקיפת נמל בנדר עבאס באיראן. "לא אומרים לנו לאן המטוס טס, אבל אתה מבין לפי כמות הדלק" | צילום: AFP/ 2026 PLANET LABS PBC
היה מנוע?
כשהמטוס חוזר מגיחה ונכנס לדת"ק (דיר תת-קרקעי) הצוות מתנפל עליו כמו בפורמולה 1. "זה משהו שצריך לראות בעיניים כי זה מאוד מרשים", אומר סרן י'. "עכשיו במלחמה מדובר בטווחי זמן מאוד קצרים בין חזרה מגיחה ליציאה לגיחה חדשה. הקצבים גבוהים ואתה נדרש לעמוד בזמן על הדקה. יש סט בדיקות קפדני ודברים נעשים במקביל. בודקים לחץ בצמיגים, את כני הנסע, את הרמפות שמווסתות את כניסת האוויר למנוע, בודקים הגאי גובה והגאי כיוון, עוברים על כל סנטימטר של המטוס, עושים בדיקה בעין לראות אם יש שריטות או מעיכות פח".
סגן ב': "ברכב אתה בודק שמן רק אחת לאיקס קילומטרים. במטוס אתה בודק שמן אחרי כל טיסה ויש כמה בדיקות כאלה. כל מערכת צריכה סוג שמן אחר. יש מחוון לחץ שמן הידראולי, יש מחוון לחץ שמן מנוע, יש סדרה של בדיקות שמן. אבל כאן אין צורך לנגב מדיד עם חתיכת בד. אצלנו יש מצוף שמראה את גובה מפלס השמן".
סרן י': "זה גריז, זה דלק סילוני, חוטפים שפריצים. חביבי, אצלנו עובדים עם הראש אבל לא נרתעים מללכלך את הידיים ולדחוף אותן לכל מקום שצריך"
סרן י': "זה צוות שלם שסובב את המטוס ‑ טכנאי מטוסים, טכנאי חשמל וטכנאי חימוש. זו אשכרה תזמורת שמנגנת בהרמוניה סביב ובתוך המטוס. זה שמן, זה גריז, זה דלק סילוני, חוטפים שפריצים, הידיים והפנים מתלכלכים בגריז. זו לא עבודה בתנאי מעבדה עם חלוק לבן. חביבי, אצלנו עובדים עם הראש אבל לא נרתעים מללכלך את הידיים, לדחוף אותן לכל מקום שצריך בקרביים של המטוס. זה חלק מהעניין. אתה בודק את המנוע, את מפתח היניקה בחזית שלו, את צינור הפליטה, שזה האגזוז של המטוס בהקבלה למכונית, עושה סריקה קפדנית, מחפש רמזים לסדק, ולו הקטן ביותר. כי סדק קטן הוא פוטנציאל לצרות, או כמו שאומרים אצלנו, 'זה הקטן עוד גדול יהיה'. ועם סדק אתה לא טס לאיספהאן. גם לא לרמת-גן. מטוס עם סדק זה מטוס שלא רשאי להמריא".
מה עושים במקרה הזה?
"אנחנו דרג א'. במקרה של בעיה מורכבת אנחנו מכניסים גורמים נוספים לפעולה, דרגים שיורדים לרזולוציות הכי קטנות במטוס. לכל רכיב יש דרג שמתמחה בו. חשמל, מערכות מכניות, מערכות הידראוליות, מנוע".
מחליפים מנוע תוך כדי מלחמה?
סגן ב': "ברור, זה פוגש אותנו כל הזמן. יש מכונאים שזו ההתמחות שלהם ‑ לשלוף את המנוע מהמקום שלו ולשים במקומו מנוע שעבר אוברול. משומש אמנם, אבל אחד שעבר טיפול מקיף. ואל תשכח, כמו בכל אזור אחר במדינה, גם פה שומעים לפעמים אזעקות ורצים למקלט, אבל העבודה לא נעצרת לרגע. פעולות חיוניות ממשיכות להתבצע גם תחת אש.
"אני לא חושב שהציבור מבין באיזו אופרציה מטורפת מדובר. היא ענקית. יש פה מחסנים לוגיסטיים של חלפים עם מערכות לניהול מלאים, ולכל בורג במטוס, גם הכי קטן, יש מק"ט. זה עולם שלם של אוטומיזציה שיודע לשלוף את המק"ט הזה מאיזה מדף אי שם במעמקים, ולהביא לך אותו כמה שיותר מהר כדי שהמטוס ייצא בזמן. כמו שאומרים אצלנו, 'כל מק"ט הוא עולם ומלואו'".
כוורת אנושית
זהו לא הביקור הראשון שלנו בטייסת "חוד החנית". הפעם הקודמת הייתה בסוף קיץ 2024, כחודש לפני המתקפה האיראנית על ישראל באוקטובר אותה שנה. עמדנו אז עם קצין החימוש ב' מול "איילת השחר", מספר זנב 970, כשהוא מוכן לקרב. "תראה אותו", הניד אז ב' בראשו לכיוון המטוס. "איזו מכונה מופלאה זו. תראה איך הברד הכבד יושב עליו". לא הבנו למה הוא מתכוון ב"ברד כבד". הוא המשיך מיד: "J DAM, פצצה של טונה. יש למטוס הזה כושר נשיאה פנטסטי. מלבד פצצות אני יכול לשים עליו שלושה בידונים נתיקים של דלק אם המשימה ממש רחוקה".
באותם ימים הטייסת הייתה בכוננות-על לקראת מתקפה איראנית שבוששה לבוא. עכשיו זה ביקור בזמן מלחמה. הבסיס סגור, החיילים הלא-חיוניים התבקשו להישאר בבית. גם משפחות הטייסים והצוותים הטכניים עזבו עד תום המלחמה. תל נוף נכנס לנוהל קרב ופועל כמו מכונה שכל מרכיביה התאמנו בלי סוף לרגע הזה. כך שכשמטוס נוחת, מתחילות הבדיקות ש-י' ו-ב' תיארו, ובמקביל מתחילה הכנתו לגיחה הבאה. כמו פס ייצור במפעל שימורים שלא עוצר מלכת, ככה בדת"קים של "חוד החנית".
סרן י' מסביר שהוא מקבל קובץ לקוני של נתונים ושעת שי"ן שבה המטוס אמור להיות מוכן להזנקה. "אתה מקבל סט הנחיות לקראת הגיחה החדשה ואומרים לך כמה דלק לשים ואיזה חימוש", הוא מפרט. "לא מצוין לנו לאן המטוס טס, אבל אתה מבין לפי כמות הדלק שמדובר בטיסה ארוכה. יש גיחות שבהן המטוס יזדקק לתדלוק אווירי. זה תלוי במרחק ובכמות החימוש. ככל שזמן השהייה באוויר יותר ארוך, וככל שהמטוס יותר כבד, הוא צורך יותר דלק.
"בשלב הזה יש כוורת אנושית סביב המטוס. עושים לו את הבדיקות של אחרי הטיסה ובמקביל מכינים אותו לגיחה החדשה. מחברים לצינור דלק, ומדובר באלפי ליברות, ככה שזה לוקח זמן. אתה מקבל זמן עמידה להוצאת המטוס וחייב לעמוד בו. אתה מתאמן לזה עם מדידת זמן ועכשיו זה המאני-טיים, מלחמה. ופתאום אתה מוצא נזילה בזמן התדלוק וזו דרמה. לפעמים אתה צריך לחפור בקרביים כדי להבין מה גורם לנזילה.
סרן י': "אני מחפש רמזים לסדק במטוס, ולו הקטן ביותר. זה פוטנציאל לצרות. עם סדק אתה לא טס לאיספהאן. גם לא לרמת־גן. אתה לא רשאי להמריא"
"ויש פולואפ מיינטננס (מעקב תחזוקה, ע"ש) לכל פעולה. זה סט של בדיקות שאמורות לוודא שמה שביצעת עומד בהוראות היצרן. זה מוסיף זמן. ככל שאתה מתקרב לזמן הוצאת המטוס מתחיל הלחץ, דברים משתבשים. מדובר בפלטפורמה ותיקה שדורשת תחזוקה יותר קפדנית, יותר יחס מעמיק. זה לא רכב חדש מהניילונים".
סגן ב': "יש גם הכנות תחת ספיגה וזה מוסיף לדרמה כי המטוס הזה חייב לצאת. בקצה המשימה הוא צריך להיות ביעד ספציפי יחד עם שאר המטוסים בשעה שנקבעה בגלל מודיעין או סיבות אחרות. ועוד לא דיברנו על החימוש. לכל משימה יש את החימוש הייחודי שלה. תלוי מה אתה צריך, פטיש או סכין מנתחים. יש חימושים שמייצרים הדף וכאלה שלא, חימושים שמגיעים מאוד רחוק וכאלה שצריך להטיל ממש מעל המטרה. חַמָש מטוסים מתעסק בחומר נפץ. הוא מכבד את הפצצה. הוא צריך להבדיל בין טיל לטיל, להכיר את כל הסוגים, ויש לא מעט: טילי שגר ושכח, מונחי לייזר, מונחי לוויין, הרשימה ארוכה. אתה צריך לתלות את הפצצות, וזה לא קורה באהלן-אהלן, זה מאוד מורכב. החימושים האלו נורא כבדים, אז אתה מעמיס אותם על עגלות, מסיע אותם למטוס וצריך לחבר אותם לנקודות תלייה, כל נקודת תלייה והחימוש שמתאים לה. זו תורה שלמה. אבל טוב, סיימנו פה, יש לנו מטוסים להכין לגיחה הבאה".
סרן י': "אני רוצה להדגיש שכשאתה מטפל במטוס אתה נקשר אליו, נוצר קשר עמוק. כולנו עובדים בתחושת גאווה עצומה, בהבנה שאנחנו חלק מדבר מאוד גדול, מאירוע היסטורי. אתה רואה את זה בעיניים של האנשים, במסירות, בתחושת האחריות".
סגן ב': "בסוף, הגף הטכני הוא לא זה שלוחץ על הפיקל שמשגר את הפצצה. אבל לראות את המטוס חוזר ריק בלי הפצצות שתלית עליו זו תחושת מלאות. עבורי 'לראות מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה' זה שיר שאתה שומע ברקע, אבל לראות מטוס חוזר בלי פצצות זה ריגוש אמיתי".