כמה ימים לפני שהורה לצאת למלחמה נגד איראן, מצא דונלד טראמפ זמן לפגישה שלא הייתה בלוח הזמנים הפומבי שלו. היא לא הייתה גם בלוח הזמנים הפומבי של האיש שאיתו נפגש, אבל ברגע שדבר קיומה דלף החוצה, היא הפכה לכותרת הראשית של עוד יום בממשל אמריקאי שחי מכותרת לכותרת. זו הייתה הפעם השנייה בפחות מחודשיים שבה נפגש טראמפ עם זוהרן ממדאני, ראש עיריית ניו-יורק - כנראה הפוליטיקאי הדמוקרטי הפעיל הפופולרי ביותר בארה"ב והאיש שכל תומכיו של טראמפ מתעבים, אבל בשתי הפגישות איתו לא הצליח טראמפ להסתיר את המבט הנוצץ בעיניו.
זה ממש לא היה אמור להיות ככה. בסתיו שעבר השקיע דונלד טראמפ מאמצים רבים בלהפחיד את תושבי ניו-יורק מהסוציאליסט המוסלמי שלפי כל מה שנאמר עליו עמד להפעיל חוקי שריעה בעיר, לרכז את היהודים בגטאות ולהפוך את סניף יוניקלו בשדרה החמישית למסגד. תושבים לא מעטים של ניו-יורק אכן פחדו שזה מה שיקרה. אחרים עמדו תחת מסע הפחדה הפוך: אמרו להם שבגלל שממדאני צעיר וחלש, טראמפ ינצל את זה וישלח חיילים וסוכני הגירה לרחובות ניו-יורק. "טראמפ יעבור דרך ממדאני כמו סכין לוהטת בחמאה“, אמר מושל מדינת ניו-יורק לשעבר אנדרו קואומו, שרץ נגד ממדאני על מצע שהיה כולו הכפשות והובס, גם בפריימריז וגם בבחירות הכלליות.
חודשיים אחרי שהושבע לתפקיד ראש עיריית ניו-יורק, מתברר כי לפחות בינתיים, המפחידים והמפוחדים מכל הצדדים טעו. וטראמפ, שאפשר להגיד עליו הרבה דברים אבל החושים הפוליטיים שלו מחודדים מאוד, היה אחד הראשונים להבין לאן העגלה הזו נוסעת. טראמפ אוהב ווינרים, הוא אוהב אנשים שעוברים טוב בטלוויזיה, ובתוך-תוכו יודע שהוא עצמו לעולם לא היה מנצח בבחירות לראשות עיריית ניו-יורק - חלום חייו האמיתי - ולכן הוא מעריך את ממדאני ומחזיק לו את היד בחום.
ממדאני, מאידך, כמו כל ניו-יורקר אמיתי, יודע היטב מי זה דונלד טראמפ. לא הייתה לו שום בעיה לקרוא לו "פשיסט", אבל הוא גם צריך את הממשל הפדרלי כדי להצליח כראש עיריית ניו-יורק. בניגוד לרוב הדמוקרטים, שפשוט לא הבינו שיש דרכים קלות ללחוץ על כפתורים די ברורים אצל טראמפ, הוא לא רק הבין אלא גם לא חושש לעשות בדיוק את זה.
וכך הגיע ממדאני לפגישה שעסקה בבניית דיור ציבורי בניו-יורק, עם אביזרי עזר בדמות שני שערי עיתונים. על שער אחד הייתה הכותרת המפורסמת של ה"דיילי ניוז" משנת 1975: Ford to City: Drop Dead ("פורד לעיר: תמותי"). הכותרת ניתנה אז בעקבות סירובו של הנשיא ג'רלד פורד להעניק לניו-יורק הלוואה פדרלית שתציל את העיר מפשיטת רגל. הכותרת גרמה לזעזוע ציבורי כה גדול עד שפורד נאלץ לבסוף לאשר את ההלוואה, אבל הנזק הפוליטי כבר נעשה, ולדעת רבים תרם להפסד של פורד לג'ימי קרטר בבחירות 1976.
אז ממדאני הביא לטראמפ את צילום השער הזה, ולצידו שער מפוברק דומה שעליו היה כתוב: Trump to City: Let’s Build ("טראמפ לעיר: בואו נבנה"). אפשר היה לראות בשידור חי איך הכפתורים של טראמפ אכן נלחצים. הוא החזיק את שני השערים בחיוך רחב ולחיים סמוקות, וממדאני חזר לניו-יורק עם הבטחה לסיוע בבניית 12 אלף יחידות דיור חדשות בקווינס, כולל מענקים פדרליים של יותר מ-21 מיליארד דולר. משרד ראש העיר מעריך כי הפרויקט עשוי ליצור 30 אלף מקומות עבודה, ויהיה ההשקעה הגדולה ביותר בדיור ובתשתיות בניו-יורק ביותר מ-50 השנים האחרונות. תומכיו של ממדאני הזילו ריר מהשחמט הזה, ולא חששו שהוא מכר את עצמו לאיש שהם כל כך מתעבים.
כמה ימים אחרי הפגישה, כשהחלה המלחמה עם איראן, פירסם ממדאני הודעת גינוי חריפה. זו הרתיחה את הימין ואת מרבית יהודי ניו-יורק, אבל ממדאני הוכיח בשנה האחרונה כי דווקא הוא זה שנמצא עם היד על הדופק של רוב תושבי העיר, ובוודאי רוב הדמוקרטים בארה"ב. סקר של אוניברסיטת סיינה מסוף פברואר מעמיד את ממדאני על 63 אחוזי תמיכה בניו-יורק, וגם דונלד טראמפ קצת מאוהב בו. לא רע בשביל חודשיים עבודה.
× × ×
עוד לפני שהושבע כראש העיר הצעיר בהיסטוריה של ניו-יורק - למעשה עוד לפני שבכלל ניצח בבחירות - הפך זוהרן ממדאני לסיפור הפוליטי המרתק ביותר בארה"ב, לפחות מאז ירד דונלד טראמפ במדרגות הנעות של מגדל טראמפ ב-2015 והודיע על ריצה לנשיאות. מהגר מוסלמי עם תפיסת עולם סוציאליסטית וטינה לא מוסתרת לציונות הצליח בתוך חודשים ספורים להפוך מחבר מועצה לא בולט במיוחד לאיש שסחף אחריו המונים בעיר שאין שנייה לה, וגם ניער לגמרי את המפלגה הדמוקרטית.
הניצחון שלו על אנדרו קואומו, בן למשפחת מלוכה דמוקרטית שקיבל תמיכה מכל הממסד הוותיק של המפלגה, הביא איתו לא מעט איומים על ניו-יורק: אנשי עסקים איימו לעזוב, שמרנים איימו לעזוב, אפילו יהודים ליברלים איימו לעזוב. היו הפחדות שהפשע ישתולל, שהוא לא יגן על יהודים מפני אנטישמיות, שהתאגידים הגדולים יעברו לטקסס. עד עכשיו, כל זה לא קרה. או כמעט שלא קרה.
ממדאני אולי סוציאליסט ואידיאולוג, אבל כפי שמוכיחה מערכת היחסים המוזרה שלו עם טראמפ, הוא גם פרגמטי מאוד. הוא הראה את זה גם כשהשאיר את ג'סיקה טיש בתפקיד מפקדת משטרת ניו-יורק, למרות שרבים ממצביעיו התאכזבו מההחלטה. ממדאני הבין שאם הוא רוצה הון פוליטי כדי למלא הבטחות לחינוך חינם לילדים ולפתרון משבר הדיור בעיר, הוא צריך לפני הכל לתת לתושבים תחושת ביטחון. טיש - קשוחה מאוד, אבל ישרה והגונה - עושה את העבודה, וגם נותנת לו כיסוי כשהוא עושה טעויות פוליטיות בתחום.
טראמפ אוהב ווינרים, הוא אוהב אנשים שעוברים טוב בטלוויזיה, ובתוך תוכו יודע שהוא עצמו לעולם לא היה מנצח בבחירות לראשות עיריית ניו–יורק - חלום חייו האמיתי - ולכן הוא מעריך את ממדאני ומחזיק לו את היד בחום
למשל, כאשר משטרת ניו-יורק הרגה שני אנשים שניהלו ביניהם קרב יריות והיוו איום מיידי, נדרשו למשרד של ממדאני 12 שעות לפרסם הצהרת תמיכה בשוטרים. אבל בשבוע שעבר טיש הודיעה כי הפשיעה החמורה ירדה בשמונה אחוזים ברחבי העיר בפברואר, עם ירידות בכל רובע ו-1,100 פחות פשעים מתחילת השנה. פריצות ירדו בכמעט 20 אחוז וגניבות קמעוניות ירדו ב-24.7 אחוז. והכי חשוב: העיר ראתה את הרמות הנמוכות ביותר של ירי, קורבנות ירי ורציחות שתועדו אי פעם בחודשיים הראשונים של השנה. נכון שקרדיט לא קטן מגיע כנראה לחורף חסר הרחמים שעבר על ניו-יורק והוציא גם לפושעים את החשק, אבל המספרים עדיין מעודדים, וכמובן טובים לממדאני פוליטית. הקשר שהוא יצר עם טראמפ, שבזכותו לא מסתובבים ברחובות ניו-יורק סוכני הגירה אלימים, גם הוא עוזר לו מאוד.
גם איומי עזיבת העיר מצד העסקים הגדולים נראים בינתיים כהרבה עשן ומעט מאוד אש. אף חברה משמעותית לא עזבה, ואמריקן אקספרס הודיעה לפני שבועיים על בניית מטה עולמי בבניין מספר שתיים של מרכז הסחר העולמי החדש. זה פרויקט שיימשך עוד שנים, וסביר להניח שיסתיים אחרי שממדאני יעזוב את התפקיד, אבל הוא שמח מאוד לשתף את ההודעה הרשמית.
6 צפייה בגלריה
רוב התושבים לא מתעניינים בדעותיו, הם רוצים שהעיר תתפקד. ממדאני ברכבת התחתית
(Eduardo Munoz Alvarez, AP)
שיתוף הפעולה של ממדאני עם המושלת קת'י הוקול הוא עוד דוגמה לאינסטינקטים הפוליטיים שלו, אבל במקרה הזה גם שלה. החיבור של הוקול, ממרכז הממסד הדמוקרטי, עם הסוציאליסט הכריזמטי הצעיר הקפיץ באופן חד את מצבה בסקרים כשהיא נערכת לריצה לעוד קדנציה כמושלת. יחד הם הכריזו על צעדים משמעותיים לקראת חינוך חינם מלא לילדים, מה שהייתה הבטחת הקמפיין המרכזית של ממדאני. במקביל הוא דורש למסות את העשירים, אבל את זה כבר יהיה לו קשה יותר להשיג.
והיה גם שלג. הרבה מאוד שלג. יותר מכפי שניו-יורק ראתה זה שנים רבות. בסופו של דבר, אלה המבחנים האמיתיים של כל ראש עיר. רוב התושבים לא מתעניינים בדעותיו או בחייו האישיים, הם רוצים שהעיר תתפקד. אחת הטענות העיקריות של מתנגדי ממדאני לפני הבחירות הייתה על חוסר הניסיון שלו, ושתי סופות שלגים הוכיחו שמצד אחד הוא אכן חסר ניסיון, אבל מצד שני, וכנראה חשוב יותר, הוא לומד מהר מאוד. ההבדל בין ניהול הסופה הראשונה לשנייה, שהגיעו בהפרש של כמה שבועות, היה גדול.
בת' בלסם, תושבת העיר: "אני מרגישה כאילו היו לי כיסויי עיניים שהוסרו באלימות כשהוא ניצח בבחירות. פתאום הבנתי שכל כך הרבה מהשכנים שלי בניו-יורק הרגישו בנוח לתרץ את האנטישמיות שלו. גרוע מכך, עבור אחרים, זו הייתה הסיבה שהם הצביעו עבורו"
בעוד שאחרי הסופה הראשונה היו רחובות ומדרכות ברחבי העיר חסומים הרבה זמן משלג לא מפונה ולפחות עשרה אנשים מתו, התגובה לסופה השנייה - שגם הייתה קשה יותר - כבר נראתה אחרת לגמרי. חסרי בית קיבלו טיפול מהיר, ממדאני הורה על איסור נסיעה בעיר ולקח הימור מוצלח עם ההחלטה שלא לסגור את הרכבת התחתית. אבל ההברקה הגדולה ביותר שלו הייתה הפינוי המהיר מאוד של כמויות שלג אדירות, והוא עשה את זה עם רעיון לגמרי סוציאליסטי: העירייה הציעה לתושבי העיר לעזור בפינוי השלג תמורת 30 דולר לשעה. 1,214 איש הצטרפו לעובדי העירייה ופינו אלפי מעברי חציה, ויום אחרי הסופה הגדולה כבר אפשר היה ללכת בלי בעיה ברחובות ניו-יורק.
× × ×
מיד אחרי שממדאני פירסם את תגובתו החריפה על תחילת המלחמה נגד איראן, כתב מגיש הרדיו הניו-יורקי, הימני והקולני מאוד סיד רוזנברג כי ממדאני הוא "ג'וק מוסלמי רדיקלי" וביקש מטראמפ להפסיק להתייחס אליו בכזו חיבה. עוד לפני הבחירות אמר רוזנברג כי "אם ממדאני היה ראש העיר ב-11 בספטמבר, הוא היה מריע למחבלים", כך שאין כאן שום דבר חדש מצידו. ההבדל הוא שלפני הבחירות הממסד היהודי-דמוקרטי ברובו לא הגן על ממדאני מפני אמירות שאף אחד לא היה מקבל אם היו נאמרות על יהודים - ועכשיו כן.
ראש המיעוט הדמוקרטי בסנאט צ'אק שומר, שלא הצביע לממדאני ותומך בהתקפה על איראן, צייץ כי "לקרוא לראש עיריית ניו-יורק 'ג'וק מוסלמי רדיקלי' זו דה-הומניזציה מסוכנת. זו תצוגה דוחה של קנאות ואיסלאמופוביה שצריכה לקבל גינוי אוניברסלי". רוזנברג התנצל, אבל גם אם הוא מקרה קיצוני ואכן ראוי לכל גינוי, הוא רחוק רק במעט ממה שמרגישים מרבית יהודי ניו-יורק. רק כשליש מיהודי העיר הצביעו לו - המספר הנמוך ביותר, בהפרש עצום, בהיסטוריה של מועמדים דמוקרטים בעיר הליברלית מאוד - ו-75 אחוז מהיהודים שכן הצביעו לו הם צעירים. יהודים מגיל מסוים, גם אם הם ליברלים מאוד, ראו בדעותיו של ממדאני על ישראל דיל ברייקר.
ממדאני, כמובן, מודע היטב לתדמיתו בקרב יהודי ניו-יורק, והוא משקיע מאמצים גדולים כדי לחבק את הקהילה. את ישראל, לעומת זאת, הוא כבר לא יאהב אף פעם, והתגובה החריפה שלו ל"יציאה של ארה"ב וישראל למלחמה לא חוקית שהאמריקאים לא רוצים" בוודאי לא תשפר את המצב. בשבועות הראשונים בתפקיד הוא נאלץ לחזור בו משני מינויים של אנשים שפירסמו פוסטים עם ניחוח אנטישמי, ולפחות פעם אחת לקח לו הרבה זמן להחליט כיצד להגיב למחאה שבה המשתתפים קראו קריאות תמיכה בחמאס. גם כאן הוא נראה לומד מהר מאוד, ובפורים דאג להצטלם כשהוא מסיים יום בצום הרמדאן באכילת אוזני המן.
מה שבוודאי לא יעזור לממדאני לשפר את מעמדו בקרב יהודי ניו-יורק הוא הגילוי של האתר "ג'ואיש אינסיידר", שלפיו אשתו, האמנית ראמה סוואף דוואג'י, עשתה סדרת לייקים לפוסטים באינסטגרם שחגגו את ה-7 באוקטובר. העובדה שהשניים לא היו נשואים אז, או שממדאני טוען שאשתו היא אדם פרטי ולא צריך לחקור את פעילות המדיה החברתית שלה, לא תשנה כלום, וסביר להניח כי יחסיו עם מרבית הקהילה היהודית אינם ניתנים לשיקום.
"הצבעתי לאנדרו קואומו בבחינת הרע במיעוטו", אומרת בת' בלסם, אשת יחסי ציבור וניו-יורקרית דמוקרטית ותיקה. "אני לא חושבת שאנשים רבים שמחו להצביע לקואומו, אבל המוטיבציה הגדולה ביותר הייתה לעשות הכל כדי לעצור את ממדאני. לרוע המזל, לא הצלחנו".
הכל היה קשור לעמדתו של ממדאני כלפי ישראל או שהיו גורמים אחרים?
"היו סיבות רבות לכך שחשבתי שממדאני לא צריך להיות ראש עיר, כולל חוסר ניסיונו המוחלט, שאנחנו כבר מרגישים אותו. ההתמקדות הכפייתית שלו בישראל היא פשוט דרכו לשנוא יהודים ולסכן אותם תוך כדי שהוא עוטף את עצמו במידות טובות ואנושיות. ציפיתי שהוא יהיה אסון והוא אכן כזה. הוא נכשל בעבודה הבסיסית ומאפשר לפושעים לתקוף את המשטרה ללא השלכות".
את מרגישה או רואה יותר אנטישמיות מאז שהוא נכנס לתפקיד?
"אני מרגישה כאילו היו לי כיסויי עיניים שהוסרו באלימות כשהוא ניצח בבחירות. פתאום הבנתי שכל כך הרבה מהשכנים שלי בניו-יורק הרגישו בנוח לתרץ את האנטישמיות שלו. גרוע מכך, עבור אחרים, זו הייתה הסיבה שהם הצביעו עבורו. אני והמשפחה שלי מתכוונים לעזוב את העיר, וכך גם רבים מחבריי שלא רוצים להיות קשורים לעיר שהוא הראש שלה".
בלסם, יהודייה ליברלית שמצביעה באופן קבוע לדמוקרטים, מייצגת חלק גדול מיהודי ניו-יורק, אבל לא את כולם. "יש כל כך הרבה יהודים ליברלים שהתגלו כגזענים מכוערים במיוחד", אומרת אלונה, ישראלית אמריקאית שגרה שנים רבות בניו-יורק וחוששת להזדהות בשמה המלא כי "אנשים נדפקו על כל הראש".
דעותיו על ישראל לא הפריעו לך?
"האם הייתי מעדיפה שהוא יהיה פרו-ישראל? כן, ואני מניחה שאם הוא היה רץ לנשיאות אולי זה היה מפריע לי יותר, אבל הוא בסך הכל ראש עיר. אני גם לגמרי מכירה בכך שחלק לא קטן מהביקורת שהוא מעביר על ישראל נכון. אבל ההאשמות האלה שהוא אנטישמי הן אלף אחוז גזענות. מי שעוזר לאנטישמים הם דווקא אלה שפוסלים פוליטיקאי שמנסה לשפר את חיי תושבי ניו-יורק, רק בגלל שהוא לא אוהב מדינה במרחק עשרת אלפים קילומטר מכאן".
תסבירי.
"אין דפוס אנטישמי יותר חזק באמריקה מאשר 'הנאמנות הכפולה' - האשמת היהודים בכך שהם תמיד יעדיפו את ישראל על ארה"ב. אני מצטערת, אבל כל היהודים הכאילו-ליברלים האלה הוכיחו שהדפוס הזה נכון. מועמד לראשות העיר מדבר על חינוך חינם לילדים, והם הולכים ומצביעים למטרידן מיני כמו קואומו כי ישראל זה הנושא שהכי חשוב להם? ממש מתנה לאנטישמים. אני זוכרת שהעירייה פירסמה רשימה של בעלי הדירות הגרועים ביותר לשוכרים בעיר, והיא הייתה מלאה בשמות יהודיים. כולם ישר צעקו אנטישמיות, אבל בינינו, כל מי שגר בעיר נתקל בעיקר בבעלי דירות יהודים פשוט מנוולים. לפעמים זו המציאות וזהו".
איך את מסכמת את החודשיים הראשונים שלו?
"בסך הכל טוב מאוד. הוא צעיר ולומד, אבל אני גרה פה הרבה שנים וראשי העיר הקודמים, עם כל הניסיון שלהם, עשו רק רע לעיר כי הם באו לשרת את עצמם. ממדאני ניו-יורקר אמיתי, הוא אוהב את העיר וקם בבוקר לנסות לשפר לאנשים את החיים. זה כל מה שאני מבקשת מראש עיריית ניו-יורק".
× × ×
ממדאני ודוואג'י, שאותה הכיר דרך אפליקציית ההיכרויות Hinge, עברו בינואר מדירת החדר שלהם בקווינס ל-Gracie Mansion, משכן ראש העיר באפר איסט סייד. ראש העיר הצעיר עובד שעות ארוכות. הימים שלו מתחילים בין שבע לשמונה בבוקר, והשיחה הראשונה היא עם מזכיר העיתונות ג'ו קלוולו. לממדאני יש גם לפחות פגישה משותפת אחת ביום עם שני סגניו הבכירים: סגן ראש העיר דין פולייהאן וראשת הסגל אל ביסגארד-צ‘רץ'. עם פולייהאן הוא נפגש לעיתים תכופות, אולי כי הוא בן 75 וכבר ראה הכל בניהול העיר הזו.
6 צפייה בגלריה
לייקים לפוסטים שחגגו את 7 באוקטובר. ממדאני ואשתו, ראמה סוואף דוואג'י
(Yuki Iwamura, AP)
שיטת הניהול של ממדאני שונה מזו של שני קודמיו בתפקיד. ביל דה בלאזיו היה מיקרו-מנהל; אריק אדמס ניהל מפעל כאוטי, טובע בשחיתויות, שבו כולם הסתובבו עם סכינים וחיפשו גב לתקוע אותם בו. בעוד ממדאני קרוב מאוד בדעותיו הפוליטיות לדה בלאזיו, מקורות בעירייה סיפרו ל"פוליטיקו" כי האינסטינקטים הניהוליים שלו דומים הרבה יותר לאלה של מייקל בלומברג, ראש העיר היהודי שקדם להם וקפיטליסט עשיר מאוד, שלא יכול להיות שונה יותר ממנו.
בלומברג הוציא כמעט עשרה מיליון דולר במהלך הקמפיין בניסיון לעצור את ממדאני, אבל זה למד ממנו לאפשר חופש פעולה לראשי סוכנויות, וגם להקדיש הרבה תשומת לב ליחסי ציבור. יותר מפעם אחת בזמן הקצר שלו בתפקיד נכנס ממדאני לחדר אגף התקשורת של בניין העירייה, השתלט על מקלדת וערך הצהרה לתקשורת בעצמו.
ממדאני גם ממשיך כראש עיר את ההצלחה האדירה שלו ברשתות החברתיות במהלך הקמפיין. הוא יצר שפה ויזואלית שמועמדים פוליטיים ברחבי ארה"ב מנסים עכשיו לחקות, והוא ממשיך להשתמש בה כדי לתקשר עם תושבי ניו-יורק. הוא גם מקיים שלוש מסיבות עיתונאים שבועיות, ועונה תמיד על כל שאלה באותו ביטחון שאיתו השיג את אחד הניצחונות המדהימים אי פעם. והוא גם יודע שירח הדבש עומד להיגמר, ומתנגדיו הרבים - והעשירים מאוד - מתארגנים מחדש.
ההברקה הגדולה ביותר שלו הייתה הפינוי המהיר מאוד של כמויות שלג אדירות, והוא עשה את זה עם רעיון לגמרי סוציאליסטי: העירייה הציעה לתושבי העיר לעזור בפינוי השלג תמורת 30 דולר לשעה. 1,214 איש הצטרפו לעובדי העירייה, ויום אחרי הסופה הגדולה כבר אפשר היה ללכת בלי בעיה ברחובות ניו–יורק
האליטה העסקית והממסד הדמוקרטי שהוא ניצח בקלילות כבר עובדים יחד כדי ליצור אופוזיציה חזקה מאוד סביב כוונתו של ממדאני להעלות מסים לעשירים, וכמובן סביב דעותיו על ישראל. ה"ניו יורק טיימס" דיווח כי היועץ הדמוקרטי הוותיק פיל סינגר - שעבד עם הילארי קלינטון כשזו הפסידה לברק אובמה ב-2008 - מתכונן לנהל קבוצה שתשמש כ"כלב שמירה" מול ממדאני. הליגה נגד השמצה ממש הקימה קו פתוח לתלונות על ממדאני, וקבוצת לוביסטים של חברות טכנולוגיה מתכוננת להילחם בגל רגולציות שממדאני עומד להטיל.
מכיוון שמדובר באנשים רבי-עוצמה עם כסף בלתי מוגבל, הם יכולים לעשות לממדאני חיים קשים מאוד במשך השנים הבאות, אבל הם גם נותנים לו משהו שהוא רוצה מאוד, ושלא היה לו מאז שניצח בבחירות: אויב אידיאולוגי שהמצביעים שלו מתעבים. מנהלת התקשורת של ממדאני אנה באהר אמרה ל"טיימס": "בנובמבר הבוחרים דחו ניסיון חצוף לקנות את בניין העירייה עבור העשירים והחזקים, וכעת מעמד המיליארדרים קושר קשר לנסות שוב. אנחנו מברכים על כך”.
יכול להיות שמתקפת הנגד של הממסד ושל העשירון העליון, שלא לומר המאיון העליון, תצליח. עדיין מוקדם מאוד לדעת. לפחות כרגע, די ברור כי זוהרן ממדאני מבין את מצב הרוח של הציבור האמריקאי - בעיקר הדמוקרטי אבל לא רק - טוב יותר מיריביו. זה נכון כלכלית, וזה נכון גם ביחס למלחמות במזרח התיכון. לא רק שממדאני הוא כרגע אחד הדמוקרטים היחידים שבאמת פופולריים, הוא גם מייצר כבר שכפולים ברחבי ארה"ב. אם דונלד טראמפ - שעלה לגדולה פוליטית על גבי השקר שלפיו ברק אובמה הוא "מוסלמי סוציאליסט שנולד באפריקה" - מוצא עצמו מחבב מאוד מישהו שהוא אכן באמת "מוסלמי סוציאליסט שנולד באפריקה" - המפלגה הדמוקרטית יכולה כרגע רק להצטער על כך שזוהרן ממדאני לא רשאי לרוץ לבית הלבן. ×
