מבעד למראה האחורית של הרכב, נצנוץ האורות האחרונים של גבול ישראל הלך והתרחק. סגן ר', המפק"צית הראשונה בתולדות יחידת העילית 504, אוחזת בהגה. היא לא לבד: לצידה הסמלת שלה, ומאחור יושבים דרוכים מפעיל הסוכנים וחברי צוות לוחמי 504. כולם גברים. הם עמוק מעבר לקווי האויב, בדרך לפגוש קבוצה של אנשים. מפעיל הסוכנים מקווה לגייס אותם, כדי שיהפכו למקורות מודיעיניים עבור ישראל. זה התפקיד המרכזי של יחידה 504.
סגן ר' ושאר הלוחמים שם כדי לוודא שהפגישה הזו מתרחשת כמו שצריך, ושלא מדובר במארב. זו הפעם הראשונה שנשים לוחמות יוצאות למבצע כזה, והדופק של סגן ר' בהתאם. "בתחילת אותו שבוע פנו אליי מהיחידה ואמרו: 'יש לנו פעילות חשובה, בעלת תרומה קריטית ומשמעותית למדינת ישראל. את לוקחת חלק בה, ולא סתם חלק'", היא משחזרת. "אמרו לי שהולך להיות לי שם תפקיד משמעותי, 'מעצם זה שאת אישה ולוחמת'".
מה את יכולה לספר על מה שהיה שם?
"מדובר במפגש ראשון של מפעיל הסוכנים עם קבוצה של גברים ונשים, שמעולם לא היה להם קשר עם ישראל. המטרה: איסוף מודיעין. אני והסמלת צריכות להיות עם הנשים. להפריד אותן מהקבוצה, לדבר איתן, וגם לזַכּוֹת אותן, כלומר לערוך עליהן חיפוש, כדי לוודא שהן לא מסתירות כלי נשק שעלולים להוות איום על כוחותינו ועל המפגש".
איך זה מרגיש לקבל בפעם הראשונה משימה כזו?
"אני מתרגשת ויש גם חששות, אבל אני לא נותנת לזה להשפיע עליי. אני מכינה את עצמי בצורה הטובה ביותר: מבינה מהן גבולות הגזרה שלי ושל כל אחד מחברי הצוות, ולומדת מיהם האנשים - ובעיקר הנשים - שאנחנו עומדים לפגוש. אני מכירה את כל הפרטים על כל אחת ואחת מהן: מה הרקע שלה, הגיל, המשפחה ועוד".
10 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: “ענת", “מאיה", סגן ר’ ו"אורלי". “החברים כבר למדו לא לשאול על השירות"
(זיו קורן)
הנסיעה ארוכה מאוד. סגן ר' דרוכה, נצמדת לכללי הניווט בשטח הלא-מוכר, תרה בעיניה מאיפה עלולה להגיע התְקלה. ואז הם מתקרבים לנקודת המפגש, "ושם כבר עולה לי הדופק עוד יותר", היא מתארת. "אנחנו מבינים שעוד רגע זה קורה והמפגש הולך להתבצע. אני צריכה להיות הכי חדה והכי ממוקדת, ולא לעשות טעויות".
ההכנות האחרונות ברכב קדחתניות: בדיקת האקדח והמחסניות, הידוק הווסט הקרמי ועטיית המסכה. סגן ר' עוברת בראש על הפרטים ומתדרכת את הסמלת שלה. הן מריצות תרחישים (בעגה הצה"לית מקת"גים, "מקרים ותגובות") לכל מה שעלול להשתבש.
הפריקה מהרכב מהירה וחשאית. הלוחמים והלוחמות רעולי פנים, עם כדור בקנה. תחת חיפוי תצפיות, הם מתקדמים בטופוגרפיה הסבוכה, ממתינים לקבוצה שעימה נקבע המפגש. הזיהוי שלהם מתבצע באמצעי ראיית לילה. סגן ר': "אנחנו מוודאים שתא השטח נקי, ואז ניגשים למשימה המורכבת: יצירת קשר ראשוני עם אנשים שמעולם לא פגשו ישראלים. אני והסמלת ניגשות לנשים. יש שיח מקדים. אנחנו מברכות אותן לשלום ומפרידות אותן מהגברים. אחרי בדיקה גופנית, המפגש עם הסוכן מתקיים תחת האבטחה שלנו".
הם בכלל מסכימים לחיפוש בכליהם?
"כן. כחלק מהשת"פ בינינו לבינם, מכינים אותם מראש באמצעות תקשורת חסויה. הם יודעים שהם צריכים לעבור מספר תהליכים לפני המפגש עצמו".
הם אמורים למסור לכם מידע מודיעיני. מה יוצא להם מזה בתמורה?
"זה יכול להיות מגוון דברים: החל מכסף, קבלת הגנה וגם דברים 'רגשיים' יותר (הכוונה למשל לביקור משפחות בארץ או סיוע רפואי – ש"מ)".
אחרי שהמפעיל סיים לשוחח עם הקבוצה, הוא ולוחמי ולוחמות 504 מוודאים שהקבוצה עזבה ורק אז הם חוזרים לרכב, ועושים את הדרך חזרה לגבול, מבצע מסוכן כשלעצמו. האם יהיה מחסום אקראי בדרך? האם מישהו מהקבוצה התחרט והחליט להודיע לשלטונות על המפגש? כל התסריטים אפשריים.
אחרי כמה שעות, סגן ר', הסמלת, מפעיל הסוכנים ושאר הלוחמים שבו בשלום לארץ. לכאורה עוד מבצע עלום של היחידה הסתיים, אבל שתי הלוחמות שהשתתפו בו רשמו פרק חדש ונועז בהיסטוריה של ישראל.
והן לא יישארו לבד: בעוד כחודש יסיימו עוד כמה לוחמות את מסלול ההכשרה שנחשב לאחד הקשים בצה"ל, וייצאו גם הן למבצעים חשאיים, שעל רובם רק בודדים ישמעו. עכשיו, בראיון בלעדי ל"7 ימים", סגן ר' ושלוש מלוחמות 504, שעוד רגע ינתצו גם הן את מה שנותר מתקרת הזכוכית, מספרות מה זה אומר להיות חיילת צללים שחוצה כל גבול אפשרי - בהרבה יותר ממובן אחד.
× × ×
504 היא אחת היחידות החשאיות ביותר של אגף המודיעין. התפקיד העיקרי שלה הוא להשיג מודיעין ממקור אנושי, מה שמכונה בלשון המודיעין יומינט (קיצור של Human Intelligence). במילים פשוטות: לוחמי ולוחמות היחידה צריכים לגרום לאנשים – לרוב אויבים – לספר להם את מה שהם יודעים, ולעשות את זה לעיתים בשטח האויב. היחידה פועלת בסוריה, בלבנון, ביו"ש ומאז 7 באוקטובר – עוד נגיע לכך – גם בעזה.
את המודיעין מפיקים ביחידה משני מקורות עיקריים. האחד הוא שבויים: חוקרי השבויים של 504 מיומנים בטקטיקות חקירה, ובמקרים רבים נכנסים בחוד הכוחות הלוחמים לשדה הקרב, כדי לתשאל במהירות שבויים בשטח ולקבל מהם מודיעין בזמן אמת. המקור השני הוא סוכנים. אלו אנשים שמסיבה כלשהי מחליטים - או שגורמים להם להחליט - למסור לישראל מידע. לכל סוכן כזה יש ביחידה מפעיל שנקרא קת"ם (קצין לתפקידים מיוחדים), שתפקידו לגייס את הסוכן, לכוון אותו למידע שהוא מתבקש להביא ולגרום לו להמשיך להזרים אותו. בהרבה מאוד מקרים, הפגישות של הקת"ם עם הסוכן המקומי שהוא מפעיל יתרחשו עמוק בשטח עוין.
10 צפייה בגלריה
"ענת": "במיונים שלחו אותי למפגש עם פסיכולוגית. היא הסתכלה עליי ואמרה: 'את נראית עדינה'"
(זיו קורן)
וכאן בדיוק נכנסת יחידת הלוחמים של 504 לתמונה. הקת"ם שנכנס עכשיו – רק לצורך הדוגמה – לאיזה אזור מדברי בסוריה כדי לפגוש סוכן, לא יגיע לבד. סביבו תהיה מעטפת מיוחדת של לוחמים, שעוברים הכשרה ייעודית ותפקידם לסייע לקת"ם ולדאוג לכך שהוא ישוב בשלום - ועם המידע שהוא צריך. זה אומר, למשל, לוודא שהם לא נופלים למארב, לבדוק שהסוכן לא נושא נשק, ואם האירוע מסתבך – גם לדעת לצאת מזה.
הן ערות לוויכוח ששוב התחדש סביב נשים לוחמות. "מאיה": "אני פונה לכל בת שמרגישה שיש לה אופי של לוחמת: אם את מתלבטת כי מפחידים אותך שזה לא 'יפַתֵּח' אותך או בגלל הסכנות — קומי, תתעוררי על המטרה שלך. לכי עם הלב. ביחידה הזו אני מתפתחת מבחינה שכלית, גופנית ואני לא עם אותו סל ערכים שהיה לי לפני כן"
את שמה האמיתי של יחידת הלוחמים שעושה את כל זה לא ניתן לפרסם, ולכן נכנה אותה כאן רק "מרחב הלוחמים של 504". עד כה הם היו אכן רק לוחמים. עכשיו, לראשונה בתולדות היחידה, מצטרפות ל-504 גם נשים לוחמות. הסיבה לכך היא בראש ובראשונה צורך. לפני 7 באוקטובר, הרושם בקהילת המודיעין היה שהמודיעין האנושי הופך לפחות חשוב, ושאפשר להסתמך בעיקר על מודיעין האותות (סיגינט, בעיקר מודיעין מאמצעי קשר ותקשורת אלקטרונית של האויב) שמביאה 8200. המחדל הוכיח שזה לא כך. 504 הופעלה גם בעזה, ונפח הפעילות שלה זינק גם ביעדי פעילות אחרים - וזה אומר שצריך הרבה יותר לוחמים.
ואז סוף-סוף החלטתם לפתוח את יחידת הלוחמים גם ללוחמות.
סא"ל י', מפקד מרחב הלוחמים של 504: “7 באוקטובר היה רגע מטלטל עבור כל מערכת הביטחון - וגם עבורנו. הבנו שאנחנו חייבים להרחיב את ארגז הכלים שלנו. יחידה 504 נכנסה לעולמות נוספים כדי להפעיל סוכנים ביותר חזיתות, והחלטנו להגדיל את היכולות המבצעיות שלנו בצורה משמעותית. עצרנו רגע ושאלנו את עצמנו שאלה פשוטה: למה בעצם לא נשים? ראינו שלוחמות כבר פועלות ביחידות מורכבות מאוד בצה״ל ובקהיליית הביטחון כולה - והבנו שיש כאן פוטנציאל מבצעי שלא ניצלנו עד היום. אז יצאנו ללמוד מהיחידות האלה איך משלבים לוחמות בצורה נכונה, מה האתגרים ומה היתרונות. אמנם זה מוגדר כפיילוט לשנה-שנתיים, אבל מבחינתנו זה לא ניסוי - זו תחילתה של דרך חדשה בתוך היחידה”.
אילו כישורים מייחדים אותן לעומת לוחמות אחרות בצה"ל?
“ההכשרה שלהן אינטנסיבית מאוד. הן לומדות להילחם עם נשק ארוך ועם נשק קצר תחת כיסוי, משלבות קרב מגע ופועלות בצוותים קטנים מאוד. מדובר בלוחמות שצריכות לדעת לפעול גם בפעילות גלויה וגם בפעילות חשאית. אחד היתרונות הבולטים הוא היכולת שלהן להיטמע בשטח. בהרבה מקרים נשים מעוררות פחות חשד ויכולות להשתלב בצורה טבעית יותר בסביבה המקומית. זה נותן לנו גמישות מבצעית שלא הייתה לנו קודם”.
הקורס הראשון של לוחמות 504 יצא לדרך בשנה שעברה. מדובר כאמור באחד המסלולים המפרכים והמאתגרים בצה"ל. רק בעלי נתונים גבוהים במיוחד יגיעו למיונים. המעטים שיעברו אותם יידרשו לעמוד בסדרה של מבחנים קוגניטיביים ואישיותיים, ואחר כך גם ראיונות אישיים ועמידה בתנאי הסיווג הביטחוני הגבוה ביותר. רק אז מתחיל המסלול - טירונות קרבית שלאחריה הכשרה שנמשכת תשעה חודשים, ובמהלכה נושרים לא מעט.
אנחנו נפגשים עם שלוש מהלוחמות שאוטוטו מסיימות את הקורס, ועם המפק"צית שלהן סגן ר', שכבר הספיקה לעבור את המסלול וכאמור גם להשתלב בפעילות מבצעית לפני שהחלה לפקד על הצוות שלה. סגן ר' מגיעה מבית דתי ומתגוררת ביישוב קהילתי בשומרון. "גדלתי בחיל האוויר, עשיתי שם את המסלול בתור לוחמת", היא מספרת, "ואז יום אחד נעשתה פנייה אליי. אמרו לי שיש פיילוט חדש, שפותחים מסלול ללוחמות ושזה הולך לשבור את תקרת הזכוכית".
שזה גם קצת מפחיד.
"זה לא הפחיד אותי, זה ריגש אותי. הייתי הראשונה שעשתה את ההסמכות, והסגל הצטרף אליי תוך כדי. הצטרפנו מיד למסלול של הבנים. אותו מקצוע, אותו רף פיזי, אותן דרישות בדיוק".
איך נראו המיונים שלך ליחידה?
"עברתי ראיונות שבמהלכם הם רצו להבין מי אני, מה סל הערכים שלי, מה המוטיבציה והיכולות שלי. אמרתי שזאת זכות בשבילי לפתוח את עולם הנשים בלוחמה ביחידה ושאני באה לעשות היסטוריה. לגמרי".
אבל אני מניחה שהיו גם שאלות יותר מאתגרות.
"כן. בגלל שאני דתייה, שאלו אותי: 'מה יקרה בסיטואציה ערכית, שבה תידרשי לצאת לפעולה קריטית בשבת? איך זה מתחבר לאורח החיים שלך?'"
ומה ענית?
"שכל עוד זה צורך מבצעי, אין לי שום בעיה עם זה. ואז שאלו אותי: 'את לוחמת. יכול להיות שיהיו לך במסגרת הפעילות אתגרים פיזיים או מנטליים. יום יבוא ותצטרכי לבחור בין החיים שלך למדינה. מה תעשי?' ועניתי בלי היסוס: 'אבחר במדינה'".
היה לך חשש בתור אישה, ובוודאי דתייה, איך הבנים ביחידה יקבלו אותך?
"היו חששות, חד-משמעית, להגיע ולהשתלב ביחידה שכולה בנים. אני באתי לשם במטרה ברורה: לפתוח את המסלול ללוחמות. אז קודם כל בנו לנו חדרים נפרדים, וכשהגעתי קיבלו אותי יפה: 'ברוכה הבאה, תתחילי לבְנות את המסלול (ללוחמות - ש"מ)'. ברור שהייתי צריכה להוכיח שאני לא נופלת מהם מבחינת הדרישות".
ואיך נראה המפגש הראשון עם הלוחמים הבנים?
"בהתחלה לא הבינו. שאלו אותי 'מי את? מה את עושה פה?' אבל מהר מאוד נכנסתי לעניינים".
× × ×
במבט שטחי ראשון, אף אחת מארבע הלוחמות לא נראית כזו שיכולה לנטרל איזה לבנוני או סורי אימתני שפתאום יקפוץ עליה עם סכין במהלך מפגש חשאי עם סוכן הרחק מהגבול הצפוני. אבל לכך הן בדיוק הוכשרו. ענת (כל שמות הלוחמות בדויים כמובן) בת ה-22 היא בעלת מראה עדין במיוחד, ונשאלה על כך ישירות במיונים. "אחרי הראיונות שלחו אותי למפגש עם פסיכולוגית", היא מספרת. "היא הסתכלה עליי ואמרה: 'את נראית עדינה, את משדרת רוך, איך את חושבת שתשתלבי ביחידה כלוחמת שטח?'"
ומה ענית לה?
"שאלתי אותה בחזרה: 'למה את חושבת שהעדינות הזאת תגביל אותי?'"
ענת גדלה בבית של לוחמים. "אמא שלי הייתה מדריכת חי"ר ואבא גולנצ'יק. חשבתי בהתחלה שגם אני אהיה מדריכת חי"ר", היא אומרת, אבל אז הגיע 7 באוקטובר. "זה תפס אותי עוד בתיכון ושינה את כל התוכניות. זה טילטל אותי. הרגשתי שאני חייבת להתגייס ולתרום, לא היה משנה לי מה, העיקר לשרת את המדינה".
בהמלצת המורה שלה מהתיכון, ענת כיוונה גבוה: קורס חובלים. היא אכן התקבלה, אך הודחה אחרי כשלושה חודשים. "בדיעבד זאת הייתה ברכה", היא מחייכת. "ברגע שהודחתי קיבלתי הודעה בווטסאפ: 'יש ראיונות ליחידה 504, תגיעי'".
מה ידעת אז על היחידה?
"השם 504 לא היה אופציה מוכרת, בטח לא לנשים. לא ידעתי עליה כלום. חיפשתי קצת ברשת כדי להבין לאן אני הולכת. ראיתי שיש לה סמל מגניב בשחור וירוק ושהיחידה עוסקת בהפעלת סוכנים. וזהו".
10 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: “אורלי", סגן ר', “מאיה" ו"ענת". “אנחנו פה, באנו לעשות היסטוריה"
(צילומים: זיו קורן)
אורלי (21) גדלה ביישוב קהילתי דתי במרכז הארץ, ורצתה מגיל צעיר שירות משמעותי. למרות שהיא מעידה על עצמה שלא היה לה כושר גופני יוצא דופן, כשחשבה על הגיוס, היא התמידה בטריאתלון במשך שלוש שנים ובנתה לעצמה חוסן מנטלי. גם היא הגיעה לקורס חובלים, מחזור מעל ענת, והודחה אחרי כשנה. ואז עלתה האופציה להיבחן ל-504. "ידעתי באופן כללי מה זה 504", היא אומרת. "יש לי חבר קרוב ששירת ביחידה, אבל הערפל סביבה היה מוחלט. הוא לא סיפר לי כלום. רק אמר לי שזאת יחידה מעניינת, מבצעית ומסווגת מאוד, אבל זה היה נשמע לי כמו חלום רחוק".
מה נשאלת במיונים?
"שאלו אותי שאלה ישירה: 'למה שתעשי עכשיו, אחרי שנה בחובלים, עוד שנה של הכשרה? הרי המוטיבציה שלך תהיה ברצפה'. עניתי שמה שמוביל אותי זו השליחות, 'זה קשה, זה מתסכל, אבל זה מה שמוביל אותי'. אמרתי: כשאני יוצאת הביתה, אני רוצה לראות את האדם ששותה קפה בנחת בתל-אביב, ואת האמא שמשחקת עם הילד שלה בפארק בלי הפרעה - ולדעת שבזכותנו זה קורה".
"ענת": "במיונים שלחו אותי למפגש עם פסיכולוגית. היא הסתכלה עליי ואמרה: 'את נראית עדינה, את משדרת רוך, איך את חושבת שתשתלבי ביחידה כלוחמת שטח?' שאלתי אותה בחזרה: 'למה את חושבת שהעדינות הזאת תגביל אותי?'"
גם מאיה (20), הלוחמת השלישית בצוות של סגן ר', גדלה בבית שבו הערכים היו ברורים. "חונכתי בבית פטריוטי מאוד. סבא שלי נלחם, אבא שלי צנחן. אצלנו בבית תלויים דגלים בכל פינה, ויש גם דגל גדול על הרכב של אבא. אין דבר כזה אצלו לא להתגייס. לאבא שלי חשוב שכל הילדים שלו ישרתו שירות משמעותי. בסוף נפתחתי לעולם הלוחמה".
היא נגשה לגיבוש חובלים, ותיכננה שאם לא, אז היא תגיע ליחידת רוכב שמיים בחיל התותחנים, אבל אחרי ההדחה הגיע הטלפון המפתיע שזימן אותה למיונים של 504. למרות שכמו חברותיה היא לא ידעה הרבה על היחידה, מאיה החליטה ללכת על זה. "אחרי מחדל 7 באוקטובר, תחושת השליחות רק התעצמה. המטרה שלנו, של כל הבנות כאן, היא לעשות שינוי כדי למנוע את המחדל הבא".
ההורים שלך יודעים מה את עושה ביומיום בצבא?
"ממש לא. הם לא יודעים מה העיסוק שלי ומה אני עושה בשטח. בעצם כל ההורים של הלוחמות יקראו פה לראשונה מה הבנות שלהם עושות".
וכששואלים אותך בכל זאת איפה את משרתת?
"אני עונה 'לוחמת מודיעין'. אבל גם החברים שלי כבר למדו לא לשאול אותי שאלות מיותרות".
× × ×
גם לאורך רוב המסלול הן לא ידעו באמת מה הן עומדות לעשות. זה התחיל בטירונות קרבית, שאותה הן עברו באחד מבסיסי מג"ב במשך כארבעה חודשים. אחר כך החל שלב ההכשרה הייעודית, שנמשך כתשעה חודשים. שם כבר החלו לעסוק בלוחמה מתקדמת עם נשק ארוך וקצר, נכנסו לאולפן ערבית וטחנו ניווטים. סגן ר': "הן גם עוברות קורס חשאיות לפעילות תחת כיסוי, קרב מגע מתקדם, תנועה חשאית וניווט בשטח עוין, וגם הכשרה באבטחת מפעילים וניהול זירת מפגש חשאית".
בדרך היו לא מעט ניפויים, ולכן גילו להן מה יהיה התפקיד עצמו רק שלושה חודשים לפני הסוף. "זאת לא יחידה שמתאימה לכל אחת", מבהירה סגן ר', שליוותה אותן מקרוב לאורך כל ההכשרה הייעודית. "תוך כדי המסלול הן עוברות תכנים מורכבים יותר או פחות, ויש כאלה שלא מתאימות מבחינת חוסן מנטלי או בגלל אי-התאמה לדרישה המקצועית. כל זה בא לדייק מי הלוחמת שאנחנו מחפשים".
מה, אבל כל הזמן הזה לא ניסיתן להבין מה יהיה תכלס התפקיד?
אורלי: "כמובן שעלו שאלות, אבל לא קיבלנו תשובות".
ענת: "פשוט לא ידענו. אז לא ניסיתי לנחש".
מאיה: "אני יודעת שאני נמצאת במודיעין, וזהו".
מאיה, אגב, עמדה באתגר לא פשוט: במהלך הטירונות היא נפצעה, והיה חשש גדול לגבי המשך דרכה ביחידה. "נפצעתי בטירונות במהלך תרגיל. היה לי נקע שהתפתח, ודלקת שהחמירה. פתאום יש לי בעיה עם הריצה ועם הרגל. אבל לא ויתרתי. אין יום אחד בזמן הפנוי, שאותו ממילא יש בקושי, שבו לא הלכתי להתאמן על פלג גוף עליון. נאחזתי בשיניים כדי להישאר, ועכשיו אני במצב הרבה יותר טוב ובתפקוד אש. שאלו אותי במיונים: 'איך את עם כישלון?' אז זה הכישלון הכי גדול שחוויתי".
אורלי: "הקושי הוא יומיומי. בעיקר חוסר הוודאות. את לא יודעת מתי תצאי הביתה, או מתי יהיו הקפצות לילה".
סגן ר', המפק"צית של הלוחמות: "לפני כמה חודשים היה לנו אירוע עם אחד הסוכנים שלנו: הוא הגיע לפגישה, ובחיפוש שעשו עליו שני לוחמים מהיחידה הם מצאו סכין קומנדו שהביא איתו. עצרנו אותו באותו רגע, והשת"פ איתו הופסק. זה בדיוק האירוע שיכול להעמיד אותנו בסכנה"
ויש עוד משהו שהן למדו: לא לקרוא זו לזו בשם, כי הכלל הוא שהסוכן בשטח לעולם לא ישמע את השמות האמיתיים של אנשי ונשות הצוות שהגיעו לפגוש אותו. סגן ר': "הסוכן לא יודע מה השמות של המפעילים שלו ומי האנשים שהוא פוגש. כל הפעולה היא חשאית וגם זהות האנשים".
ומה קורה אם בטעות אתן קוראות אחת לשנייה בשמות האמיתיים בשטח?
סגן ר': "אנחנו מתרגלים לא לקרוא בשמות אחת לשנייה. גם במסלול מלמדים אותן לא לקרוא בשמות".
מאיה: "פשוט למדנו לדבר עם העיניים".
× × ×
עכשיו הן לפני סיום וקבלת סיכת הלוחם – סליחה, סיכת הלוחמת - ואחר כך ישובצו למשימות ולמבצעים למשך שאר השירות, פלוס שנת קבע שהן חותמות מראש. וכן, הן מודות, זה ממש לא תפקיד רגיל, ולכן יש גם חששות.
סגן ר': "כשאת נכנסת לפעילות כזאת מעבר לגבול, הראש אומר שזה למען המדינה, אבל חד-משמעית יש פחד ויש חששות".
מה הפחד הכי גדול שלכן שיקרה בשירות?
"הפחד הכי גדול שלי הוא אירוע פח"ע".
היה לך רגע שבו החשש הזה הפך למציאות בשטח?
"כן. לפני כמה חודשים היה לנו אירוע עם אחד הסוכנים שלנו, שאנחנו בקשר רצוף ומתמיד איתו. הוא הגיע לפגישה, ובחיפוש שעשו עליו שני לוחמים מהיחידה הם מצאו סכין קומנדו שהביא איתו. הוא טען שהוא חשש והיה מבולבל, ולכן בא עם הסכין. עצרנו אותו באותו רגע, והשת"פ איתו הופסק. זה בדיוק האירוע שיכול להעמיד אותנו בסכנה".
אורלי: "זה גם הפחד שלי, אירוע פח"ע. אם לא הייתי עוברת הכשרה כזאת, לא יודעת אם הייתי עומדת מול מישהו שיכול לאיים עליי. אבל כן, יש חשש".
10 צפייה בגלריה
טקס סיום מסלול לוחמי היחידה. “הבנות צריכות לעבוד קשה יותר בשביל להיות ראויות"
(דובר צה"ל)
ענת: "החשש שלי הוא שעוד מעט אנחנו עולות לפלוגה לשרת עם הבנים, אז איך נשתלב ואיך נתקבל שם, וכמה התהליך הזה יעבור חלק בגרון, וכמה נצליח.ויש לי עוד פחד: שחלילה כוחותינו ייפגעו, שיקרה משהו עם השיטה, עם הסוכן".
אין פחד להיפצע? ליפול בשבי? למות חלילה במהלך משימה מעבר לגבול?
"אין לי פחד להיפגע. זה חלק מהתפקיד ואני לא חושבת על זה".
אורלי: "אני לעומתה לא מרגישה שאני סופרוומן. אני אישה פשוטה, שקיבלה הכשרה מעל ומעבר, אבל עם חששות, ואנושיות, ויש לי פחדים ויש לי כעסים, וזה כל היופי. אז אני לא סופרוומן. מה עושים עם זה? אני לא חושבת מה חלילה יקרה לי, אלא רק על איך לתרום ולהיות משמעותית".
מאיה: "כשאת יוצאת לפעילות, את לא חושבת על הרע שעלול לקרות. יש לך משימה מוגדרת ויש לך מטרה מול העיניים, שאת עושה הכל כדי לכבוש אותה".
אבל בואו נשים שנייה דברים על השולחן: אתן פועלות מעבר לקווים, חס וחלילה עלולות ליפול בשבי, והיום יותר מתמיד אנחנו יודעים מה אישה בשבי עלולה לעבור.
"אם אתפס חלילה בשבי, אז זה יהיה בגלל פעילות שעשיתי למען המדינה שלי. ואם זה משהו שצריך לקרות בשביל להבטיח את הביטחון של המדינה שלי - אז זה חלק מהתפקיד שלי".
× × ×
לכאורה, אחרי שנשים טייסות הפציצו באיראן, טנקיסטיות נלחמו בעוז ב-7 באוקטובר וסיפורי הגבורה של התצפיתניות או של המג"דית אור בן יהודה ורבות אחרות כבר ידועים לכל – הדיון על נשים בצבא היה אמור להיות כבר חתום. אבל אלו ימים שבהם יש גורמים פוליטיים ששוב מציפים את סוגיית שירות הנשים בכלל, וביחידות לוחמות בפרט.
בפעילות מעבר לגבול יש לא מעט פחד, והן לא מסתירות את זה. "אורלי": "אני לא מרגישה שאני סופרוומן. אני אישה פשוטה, שקיבלה הכשרה מעל ומעבר, אבל עם חששות, ואנושיות, ויש לי פחדים ויש לי כעסים, וזה כל היופי. אז אני לא חושבת מה חלילה יקרה לי, אלא רק על איך לתרום ולהיות משמעותית"
סגן ר' למשל מגיעה מהמגזר הדתי, שבו רבות מהנשים לא מתגייסות לצה"ל. גם המסלול שלה היה כזה בהתחלה. "התחלתי בשירות לאומי, הייתי מדריכת טיולים בבית ספר שדה", היא משחזרת. "הייתי משמעותית שם, אבל אז הסתכלתי על חיילים ברכבת וחשתי קנאה. רציתי להיות כזאת – שווה בין שווים. ביטלתי את פטור הדת שלי והתגייסתי לחיל האוויר. שם הבנתי מה זה להיות חלק מקבוצה עם מטרה".
מה דעתכן על הביקורת והקמפיינים נגד גיוס נשים ללוחמה?
אורלי: "בתור בחורה דתייה אני אומרת: זה שלהם, לא שלי. יש ספר שקוראים לו 'הנְּשמה', שאומר שלכל אדם יש ייעוד - ואני מאמינה שזה הייעוד שלי. אם החברות שלי מהאולפנה יידעו מה אני עושה בצבא, הן ממש לא יאהבו את זה".
מאיה: "אני לא מסכימה עם הביקורת הזו. כל אחת מאיתנו נלחמה על המקום שבו היא נמצאת. אני מרגישה שאני נלחמת על המדינה שלי, והמשפחה שלי מפרגנת. העובדות מדברות בעד עצמן – תראו כמה נשים יש היום בצה"ל בטיס, בשריון ולוחמות בקרקל. ועכשיו אנחנו גם ב-504".
אורלי: "בואי נאמר שיש סיכוי שאם אנשים שלמדתי איתם יזהו אותי בצילום בכתבה — הם לא יהיו גאים בי, בלשון המעטה. זה נוגד את הדרך ותפיסת העולם שלהם. יגידו שבנות לא צריכות להיות בצבא ובטח לא כלוחמות. קשה לי לשמוע את הדעה הזאת, וקשה לי לקבל אותה".
סגן ר': "בתור דתייה, זה שאני לא מסכימה עם המתנגדים, לא אומר שאני לא אוהבת אותם".
ואיך התחושה שאתן מסכנות חיים, אבל יש כאלו שבכלל חושבים שאתן לא צריכות לשרת?
"זה מעצבן. הייתי רוצה להגיד שאני מבינה, אבל זאת לא המציאות. בסוף להיות חלק מהמערכת הזו הייתה בחירה שלי".
מאיה: "זה מעורר הרבה רגש. אני פונה לכל בת שמרגישה שיש לה אופי של לוחמת: אם את מתלבטת כי מפחידים אותך שזה לא 'יפַתֵּח' אותך או בגלל הסכנות – קומי, תתעוררי על המטרה שלך. לכי עם הלב. ביחידה הזו אני מתפתחת מבחינה שכלית, גופנית וערכית. אני לא עם אותו סל ערכים שהיה לי לפני כן".
מרגישות את כובד המשקל? פיילוט ראשון, ומה יהיה אם זה ייכשל?
מאיה: "אנחנו רואות את החשיבות הרבה של זה. אנחנו אלה שפתחנו דלת חדשה ללוחמות שיבואו אחרינו ושברנו את תקרת הזכוכית".
ענת: "עצם זה שאני בוחרת להיות לוחמת, יש לי אחריות על הכתפיים".
אורלי: "אם לא יהיה גיוס נוסף של בנות אחרינו, אבין שלא עשינו את העבודה שלנו כמו שצריך".
ומה ייחשב כישלון אישי עבורכן?
מאיה: "ויתור".
× × ×
יחסית ליחידות אחרות במודיעין, ובראשן 8200 וחטיבת המחקר, 504 יצאה נקייה מכתם מחדל 7 באוקטובר. הסיבה לכך פשוטה: לפני כמה שנים הוחלט שאיסוף המודיעין האנושי ברצועת עזה יהיה נחלתו הבלעדית של שב"כ. אחד הלקחים המרכזיים שהופקו אחרי השבת השחורה היה להורות ל-504 לחזור להפעיל סוכנים גם ברצועה. "לאחר הכישלון של 7 באוקטובר, היחידה נכנסה לעולמות חדשים", מסביר סא"ל י', מפקד מרחב הלוחמים ביחידה. "היחידה שינתה את התפיסה שלה על המסוגלות שלה, והוחלט להגדיל את היכולות שלה ולהפעיל סוכנים בחזיתות נוספות. בעקבות המלחמה היחידה הכפילה את כוחה, והיא פועלת כיום בלבנון, בסוריה, ביהודה ושומרון ובעקבות המחדל, אנחנו מפעילים סוכנים גם בתוככי עזה".
ואתם שם?
סגן ר': "אנחנו כבר בעזה, נמצאים בשגרה שם. 504 הייתה חלק משמעותי במלחמה — הייתה פעילות נק"ז (נקודת זיכוי), כלומר סינון של האוכלוסייה האזרחית וניתוח של מי היה שותף ב-7 באוקטובר, מי פעיל חמאס ומי לא מעורב. לקחנו גם חלק מודיעיני בנושא השבויים".
מאיה: "הפאשלות של 7 באוקטובר שייכות ל-7 באוקטובר. מודיעין זה דבר גדול. לאורך כל ההיסטוריה היה מודיעין, ואנחנו פה. באנו לעשות היסטוריה".
הן יודעות שהשינוי לא יהיה קל. "הבנות צריכות לעבוד קשה יותר בשביל להיות ראויות", מודה סגן ר'. ועד שזה יקרה, עד שאחרון הלוחמים ביחידה יראה אותן כשוות בין שווים, לפחות יש להן זו את זו. יחידות מיוחדות יוצרות גם חברויות מיוחדות, בונדינג שקשה למצוא במקומות אחרים. זה תקף, ואולי אפילו יותר, בין נשים לוחמות.
ענת: "אנחנו לוחמות אחיות. תמיד אחת בשביל השנייה. גם בסופ"שים בבית אנחנו מתכתבות ונפגשות. אנחנו שותפות סוד אחת של השנייה. כשנמצאים יחד כל היום כמעט שנה, ועוברים הכל ביחד - הופכים למשפחה אחת גדולה. לומדים לחיות איתן ולתמוך בהן".
אורלי: "בכל סוף שבוע אנחנו עם מסכות קרם פנים, יושבות, מקשקשות, מוציאות גבות ושערות. אנחנו משפחה חזקה".
ענת: "החברות הכי טובות שלי מהבית כבר לא מכירות אותי כל כך טוב כמו החברות כאן".
מאיה: "חשוב לנו לשכנע בנות בבית שנמצאות לפני גיוס שזו חוויה מעצימה. אנחנו קבוצה של בנות חזקות שמחזקות אחת את השנייה פיזית ומנטלית. רמת ההיכרות שלנו היא לא דבר שמשיגים בכל מקום. אנחנו רבות כמו אחיות וישר שוכחות. ממש משפחה אחת גדולה".
סגן ר', עוד רגע המסלול מסתיים. מה התחנה הבאה שלך? תקבלי קבוצה חדשה של לוחמות להכשרה?
"זה הצוות שלי", היא מחייכת, "אין לי צוות אחר. אני ממשיכה איתן לשטח".
