בקריקטורה שפורסמה השבוע ביומון הפלסטיני "אל-קודס" נראה חייל אמריקאי מדשדש במים ושואל: "המפקד... אתה בטוח שזה כמו ונצואלה?". האיור ממחיש היטב דילמות שמתחדדות בתום השבוע השלישי למלחמה: ההישגים הצבאיים הם דרמטיים, אבל לעת עתה המשטר לא מתערער, ממשיך להגיב צבאית (גם אם ביעילות מוגבלת), ומעל לכל - עדיין אין יציאת המונים לצורך מהפכה.
השבוע המשיך המשטר לאבד נכסים: בכירים חוסלו, ובראשם עלי לאריג'אני, ראש המועצה העליונה לביטחון לאומי ומאנשי המפתח במשטר, שר המודיעין, אסמאעיל ח'טיב ומפקד הבסיג', ע'לאם רזא סלימאני; רבים ממטות ביטחון הפנים ומחסומים בצירי התנועה נפגעו (כולל בידי רחפנים); ומרכז החלל בטהרן נחרב. במוקד: המשבר המבעבע סביב השיבוש שגורמת איראן לתנועה במצר הורמוז באמצעות זריעת מוקשים ימיים ותקיפת מכליות, מה שמטלטל את שוק הנפט העולמי (מחיר חבית נפט גולמי ממשיך לנוע סביב 100 דולר).
2 צפייה בגלריה
תומכי המשטר אוחזים בתמונות חמינאי הבן מוג'תבא והאב עלי בטהרן, השבוע. "אף אחד מאלה שחוסלו לא יוחלף בידי מישהו שיהיה מתון ממנו"
מבחינת טראמפ סוגיית הורמוז מסכנת את דימוי ניצחון הבזק שביקש לקצור ועלולה להדיף ריח של הסתבכות. לפיכך ננקטו השבוע שתי פעולות הרתעה שלא ניכר כי שינו את מדיניות איראן: תקיפה אמריקאית של מתקנים צבאיים באי ח'ארג', מרכז חשוב של משק הנפט האיראני, והפצצה ישראלית של מתקנים בשדה הגז "פארס הדרומי", שבעקבותיה טהרן תקפה מתקני גז של קטאר ותשתיות נפט בסעודיה ובאמירויות וטראמפ יצא בתגובה תמוהה שלפיה המהלך לא תואם עם וושינגטון.
ההנהגה באיראן ממשיכה להפגין חזות בוטחת ועמידה איתנה. בכירי המשטר מכריזים שאין להם עניין במו"מ וכי ימשיכו בהתשה עד שיקבלו התחייבות שאיראן לא תותקף שנית ויש אף התובעים פיצויים. "איראן לא תשוב למצב שהתקיים לפני המלחמה [...] נמשיך להילחם עד שהאויב יתחרט על התוקפנות שלו", הכריז השבוע מוחמד באקר קאליבף, יו"ר הפרלמנט, והוסיף: "איראן אינה סוריה שהמנהיג שלה בורח ולא ונצואלה שנכנעת לכוח". בפועל, משמרות המהפכה עדיין אוחזים בעוצמה בשלטון, ולאחר דילול השורות בהנהגה, הקבוצה המובילה כרגע, לצד מוג'תבא חמינאי (שמצבו לא לגמרי ברור) מורכבת מקאליבאף, מוחסן רזאי, יועצו הצבאי של המנהיג, ואחמד וחידי, המפקד בפועל של משמרות המהפכה כעת.
מעל ההצלחות המבצעיות המרשימות ממשיכות לרחף שתי שאלות נוקבות: האם "עריפה" יכולה למוטט את האויב, בעיקר אם מדובר בגורם אידיאולוגי קנאי (המקרים של חמאס וחיזבאללה המחישו שהדבר לא מובטח), והאם ניתן לחולל מהפכה עממית באמצעות פגיעה בשלטון שנוא. "אף אחד מאלה שחוסלו לא יוחלף בידי מישהו שיהיה מתון ממנו. חמינאי לא עשה הרבה דברים חכמים אך לפני חיסולו הוא הספיק למנות סדרה של חמישה מחליפים לכל בכיר", מסביר בשיחה פרופ' דוד מנשרי ממרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב, ומוסיף: "קשה לשפוט מהי השפעת החיסולים על הציבור. ייתכן שיהיו כאלה שיחושו שהמשטר נחלש, אבל מנגד, אפשר שבקרב אחרים מתפתחת דווקא תחושת פטריוטיות נוכח הפגיעה במדינה בידי גורמים חיצוניים. ובכלל, יש רבים שלא בטוחים שיש חלופה מוצלחת לסדר הקיים". פרופ' אראש עזיזי, חוקר איראני הגולה במערב, מסביר בשיחה: "אנחנו מתנגדי המשטר האיסלאמי לא יצרנו ארגון רחב, מאוחד ומאורגן שיהווה חלופה, וכעת אנחנו פשוט צריכים לשבת ולהמתין לראות מה יקרה".
דיוויד מקובסקי, יועצו של מזכיר המדינה לשעבר ג'ון קרי: "טראמפ לא דבק בשינוי המשטר. הוא מזכיר יותר ויותר את האמירה מימי מלחמת המפרץ הראשונה: 'מדובר בנפט, נפט ונפט'"
בזירת המערכה השנייה ממשיך חיזבאללה לפעול שכם אחד עם איראן מתוך תפיסה משותפת של העימות כאירוע קיומי. מבחינת הארגון מדובר בהזדמנות לשיקום דימויו שנפגע בעקבות המכות הקשות שספג, הקושי לקצור הישגים צבאיים ובעיקר אי-מימוש הייעוד שלשמו הוקם – היותו חוד החנית במאבק נגד ישראל והגנה על האינטרסים של איראן. בעקבות המעורבות העמוקה וההתמסרות למערכה מפגין חיזבאללה פחות זהירות כלפי הזירה הפנימית בלבנון: הוא מתריס כלפי השלטון בביירות ומזהיר את הציבור המפוחד מגלישה למלחמת אזרחים.
ממשלת לבנון מפגינה חוסר אונים. היא אמנם ממשיכה להכריז שיש לפרק את חיזבאללה מנשקו, מגבילה את נוכחות איראן במדינה, ופירסמה השבוע הנחיה לכלי התקשורת בלבנון להימנע מתיאור חיזבאללה כ"התנגדות", אבל לא נראה שהיא רוצה או מסוגלת להתעמת עם הארגון החזק. בניסיון נואש למנוע הסלמה מקדם הנשיא ז'וזף עוון יוזמה לניהול שיח ישיר (ותקדימי) עם ישראל על הפסקת אש והסדרה (לא הסכם שלום כפי שמדווח בישראל), תוך דחיקה בצרפת לרסן את ישראל ותקווה שהאמריקאים יעמיקו גם הם את מעורבותם בעימות המחריף.
בפועל, העלאת רעיון המו"מ עם ישראל מגבירה את המתח בתוך לבנון. מחמוד קמאטי, סגן יו"ר המועצה המדינית של חיזבאללה, שיגר על רקע זה איום שמכה הדים במדינה: "בכוחנו למוטט את המדינה ואת הממשלה. אנחנו שואפים ליציבות האומה אבל יש גבול לסבלנות שלנו. ממשלת וישי נהגה לעצור ולהוציא להורג לוחמי התנגדות, ואחרי מלחמת העולם השנייה בכיריה חוסלו כבוגדים. אנחנו מקווים לא להגיע לנקודה כזו, אבל עימות ישיר נראה בלתי נמנע. הממשלה לא ראויה לנהל את המדינה, ועמדותיה משרתות את ישראל. העימות מתקרב והבוגדים יידרשו לתת דין וחשבון".
2 צפייה בגלריה
איור פלונטר חסימת מצר הורמוז. פעולות ההרתעה שננקטו השבוע לא עשו רושם על איראן
(קרקיטורה מתוך "אל־קודס אל־ערבי")
את התסכול נוכח חולשת הממשל מול חיזבאללה מבטא נאדים ג'ומאייל, מראשי הפלנגות: "כל מו"מ צריך להתנהל בידי גורם בעל השפעה. ממשלת לבנון אינה יכולה להציג תוצאות, ומסבירה בכל פעם שהיא חייבת לשמור על שלום החברה ולהימנע משסע בצבא". בהקשר זה מוסיפה חנין ע'דיר, חוקרת לבנונית ממכון וושינגטון: "יש חרדה בלבנון שאם המשטר באיראן שורד את המערכה הנוכחית, המשמעות היא שגם חיזבאללה שורד". כל אלה מעלים סימן שאלה על אפקטיביות הפגיעה בנכסי מדינת לבנון מתוך תקווה שהדבר ידרבן את ביירות לפעול בנחישות נגד חיזבאללה.
תחושת המבוי הסתום מחזקת את ההערכה בלבנון ולפיה ההסלמה בלתי נמנעת, ורבים סבורים שישראל נערכת לתמרון עד הליטני, אזור שבו לפי המדווח מצויים כאלף פעילי כוח רדואן. תושבי דרום לבנון למודי הקרבות הבינו כבר לפני שבועיים לאן נושבת הרוח ולמעלה ממיליון מהם עקרו צפונה, מה שמגביר את אווירת המשבר במדינה. חיזבאללה מצידו נערך לתמרון, ונראה שאף רואה בו הזדמנות לשיקום כבודו. "למדנו מהמלחמה הקודמת. כעת אנחנו תוקפים את האויב בטקטיקה של תזוזה ממקום למקום", הכריז נעים קאסם מזכ"ל הארגון והוסיף: "אנחנו רואים בתמרון לשטחנו הישג ואומרים לאויב - בוא, שלוט בשטח ונראה אם תצליח להחזיק מעמד".
מדינות המפרץ נתונות במידה רבה באותו המצב כמו ביומו הראשון של העימות: הן חושפות שיניים ותוקפות ברטוריקה חריפה את הפגיעות המתמשכות נגדן, אבל נזהרות מפעולה ישירה ופומבית נגד איראן. כל זאת, בין היתר, מחשש שהמשטר האיסלאמי לא בהכרח יבוא לקיצו במהלך המלחמה, ועלול להיות חבול ומוחלש אך רווי ביצר נקמה. בניתוח כל החלופות הרעות הניצבות מולן ממשיכות מדינות ערב לראות בקיום משטר איראני מוחלש הרע במיעוטו, בהשוואה לכאוס, התעוררות מיעוטים בדלניים במזרח התיכון, והמשך המלחמה שתפגע קשות בשוק הנפט.
בעולם הערבי גם נמשכת החרדה מכך שישראל עלולה לנצל את המלחמה כדי לבסס הגמוניה אזורית, חשש שצף השבוע בעקבות רמזים מצד בכירים בישראל בדבר הכוונה לסייע לטראמפ לפתוח את מצר הורמוז, שגובו בפרסום תצלום של נתניהו מצביע על המקום במפה, וכן התקיפה בשדה פארס הדרומי. "האם ניתן להתנגד לאיראן ולישראל בו-זמנית?" תוהה הפובליציסט האמירתי מוחמד חמאדי ומשיב על הדילמה: "אין ניגוד בנושא. כל מי שכובש אדמות ערביות ופוגע בערבים הוא אויב שלנו". מנגד נשמע קול אחר, מצומצם יותר, שמבטא למשל אנוואר גרגאש, יועצו הדיפלומטי של נשיא איחוד האמירויות שאמר השבוע בראיון: "איראן טעתה כשתקפה את מדינות המפרץ. התוצאה היא שאותן המדינות יתקרבו עוד יותר לישראל ולארצות-הברית. הטיפשות האיראנית גורמת לכך שישראל נתפסת כפחות מאיימת מטהרן".
טראמפ מצידו ממשיך בנחישות במתקפות, אך נתקל באתגרים סבוכים מבית ומחוץ: החל משיעור תמיכה נמוך בקרב הציבור האמריקאי, וכלה בהימנעות של רוב מדינות העולם - ובעיקר חברות נאט"ו - מהשתתפות ביוזמה שהוא מנסה לקדם להקמת צי שיגן על התנועה במצר הורמוז. ברקע, מצטברים הדיווחים על סקפטיות שמביעים גורמי הערכה בוושינגטון לגבי היכולת להפיל את המשטר בטהרן, לצד פחד מהתארכות המערכה מעבר למתוכנן ועימה אבידות בנפש ובחומר. נראה כי התארכות המלחמה כבר גרמה לדחיית מפגש הפסגה בין טראמפ לנשיא סין שתוכנן לסוף החודש, שאליו רצה הנשיא האמריקאי להגיע כמנצח המחזיק בידו קלפים אסטרטגיים.
רעיון המו"מ עם ישראל מגביר את המתח בתוך לבנון. מחמוד קמאטי, בכיר חיזבאללה, איים השבוע: "בכוחנו למוטט את המדינה ואת הממשלה. העימות מתקרב והבוגדים ייתנו דין וחשבון"
"נקודת המבט של הציבור האמריקאי על המלחמה שונה בתכלית מזו של הישראלים. בישראל ממוקדים בשיגורי הטילים ובהישגים הצבאיים, בעוד האמריקאים ממוקדים באופן כמעט מוחלט בהיבטים הכלכליים, ובראשם מחירי הנפט", מסביר בשיחה דיוויד מקובסקי, ששימש יועצו של מזכיר המדינה לשעבר ג'ון קרי. "טראמפ מנסה לנצל את הנקודה הזו באמצעות הצגת הטיעון ולפיו אסור להציב את הכלכלה העולמית תחת איום של משטר קיצוני, ולכן גם מדגיש את סוגיית הורמוז. עם זאת, זהו הימור גבוה מבחינתו. בכל מקרה חשוב להבין שטראמפ לא דבק ברעיון של שינוי המשטר, לפחות לא כפי שדיבר בתחילת המלחמה, ומזכיר יותר ויותר את אמירתו של ג'יימס בייקר במלחמת המפרץ הראשונה: 'מדובר בנפט, נפט ונפט'".
רצועת עזה שנדחקה לשוליים נוכח המערכה באיראן בלטה גם היא השבוע על רקע פרסום תצלומים של פעילי חמאס שחשים יתר נוחות לנוע ברחבי האזור ולהצטלם בפומבי כשהם חמושים, מה שמעלה סימני שאלה נוקבים לגבי מימוש היעד של נטרול כוחו של הארגון בתום המלחמה. מעבר לממד הצבאי, חמאס מפגין אחיזה במרחב הציבורי באמצעות פעילות גוברת של מנגנוני המשטרה ומשרד הפנים, בעיקר לפיקוח על מחירים ועל תוצרת בשווקים, שמירה על הסדר וניהול התפילות.
ברקע ניכרת דילמת נאמנויות שעימה מתמודד חמאס מראשית המלחמה נוכח המתח בין שתי תומכותיו המרכזיות שהפכו יריבות: קטאר ואיראן. בניסיון להלך בין הטיפות חמאס שיגר תנחומים לרגל חיסול חמינאי וברכות לבחירת בנו כיורש והביע הזדהות עם המשטר, אך מצד שני קרא לאיראן להפסיק לתקוף את שכנותיה. עד כה הארגון ספג ביקורת מוגבלת מצד מדינות ערביות (בעיקר בכלי תקשורת המזוהים עם סעודיה ואיחוד האמירויות), ואין אימות לידיעה שהופיעה במדיה הישראלית ולפיה קטאר נערכת לגירוש מנהיגי הארגון מדוחא. בין לבין מתחילים הפלסטינים בהדרגה לדון בהשלכות היום שאחרי המלחמה על הרצועה, כשברקע מצטברים דיווחים לגבי הגעה אפשרית של כוחות בינלאומיים לאזור בראשית מאי, לצד תחילת פעילות ממשלת הטכנוקרטים (צעדים שמקובלים על חמאס מתוך הנחה שהם יישאו בעול השליטה האזרחית, מבלי להגביל את פעילות הארגון, בעיקר הצבאית, החותר לאמץ את הדגם של חיזבאללה בלבנון).
לצד ההצלחות הצבאיות המסחררות הכרחי להזכיר שוב - גם אם באופן סיזיפי - מהם היעדים המרכזיים של העימות, לא לראות ב"אסטרטגיה" מילה מגונה, ולהימנע מאופוריה ומפנטזיות מזיקות. באיראן - היעד המרכזי הוא פגיעה עמוקה בארסנל הטילים ובתוכנית הגרעין (שאלת המפתח הבלתי פתורה היא עדיין גורל 440 ק"ג האורניום המועשר), ובלבנון - ניקוי דרום המדינה מאיומים ביטחוניים, לצד שימור חופש פעולה נגד חיזבאללה, קידום שיח עם ממשלת ביירות ומיגור השפעת איראן במדינה. בשני המקרים מומלץ שלא לנקוט מושגים של חיסול או הכרעה מוחלטים ונצחיים. ועוד משהו שיש להזכיר: בתום המלחמה ישראל תידרש לחזור להכרעות קשות ברצועה וכן באיו"ש, שבחסות המלחמה הופך לאקס-טריטוריה בעל חזון, ערכים וייעוד שונים משל יתר מדינת ישראל. מזרח תיכון חדש לא יוכל להיברא רק בעקבות ההצלחות הצבאיות, אלא גם בזכות מהלכים מדיניים והכרעות אסטרטגיות, בפרט בנושא הפלסטיני. ¿
