לא ראינו את השומר שפתח לנו את שער המוצב. ראינו קצה של חבל שנקשר לשער ומשיכה שלו מרחוק איפשרה לנו להיכנס. אחר כך הבנו שבקצה השני של החבל עומד מילואימניק עטוף כמה שכבות בתוך הבוטקה שמול הש"ג, שמנסה גם לשמור על הכניסה וגם להתגונן מהקור.
זה בסיס פלוגתי קטנטן בצפון רמת הגולן ליד מג'דל שמס, שמאויש כבר חודש וחצי על ידי מילואימניקים של הצנחנים, חיילי גדוד הסיור 6646. ערפל סמיך ועקשן שסירב להרפות מהגזרה לא איפשר לראות יותר מכמה מטרים קדימה. "הנוף מפה משגע", אמר אחד החיילים, והאמנו לו. איך לא. ממול במזרח סוריה, בגבנו עמק החולה ואצבע הגליל, ושם, מאחורי קיר העננים השחורים, לבנון.
צה"ל נמצא בכל הגזרות הללו ולא רק בהן, והוא מתבסס ברובו על כוחות מילואים. נכון לבוקר יום שלישי דווח שחיילים הגיעו כבר לנהר הליטני בלבנון. בגולן צה"ל מחזיק מוצבים באזור החיץ לאורך הגבול ומעבר לו בתוך סוריה. בעזה, צה"ל התייצב על הקו הצהוב בעומק הרצועה וממשיך להרוג מחבלי חמאס, וביהודה ושומרון אוגדה וחצי מנסות להשליט סדר וביטחון ולא כל כך מצליחות. ומעל כל הגזרות עומדת זירת איראן, שם נמצא עיקר הקשב של חיל האוויר, אמ"ן ולוחמי ההגנה האווירית.
3 צפייה בגלריה
הרס"פ א' בחדר במוצב עם הברכה מבתו בת השלוש: "אבא ‑ שיהיה לך כיף במילואים"
(גיל נחושתן)
מדובר במאות אלפי חיילי מילואים, ישראלים שנמצאים עכשיו בלחימה ולאורך הגבולות. מאות אלפים שחסרים קודם כל בבתיהם, לילדיהם ולנשותיהם. הם חסרים גם למשק ‑ השכירים למקומות העבודה והעצמאים לבתי העסק שהקימו בעמל רב. איש-איש ועיסוקו. אלו שפגשנו כבר נמצאים בסבב מילואים רביעי מאז 7 באוקטובר 2023 וצברו יותר מ-400 ימי מילואים שבמהלכם איבדו חמישה חברים. והם לגמרי לא היחידים. מרבית הלוחמים במילואים עשו יותר מ-400 ימי מילואים מאז פרצה המלחמה. בזמן שנתניהו והקואליציה שלו מתעקשים להעביר חוק שיפטור את החרדים משירות צבאי, המילואימניקים הללו העבירו יותר משנה בלחימה בלתי פוסקת, רחוק מהבית, בפרק זמן של כשנתיים וחצי.
סרן ר': "הרגע הזה שאתה מתקשר לבנאדם ואומר לו שיש עוד סבב, זה רגע שעושה לו שחור. בלב הוא אומר לעצמו 'רק לא זה'. אבל איזו ברירה יש לנו?"
לא צריך להיות אסטרטג צבאי דגול כדי להבין מפה, ממוצב חיילי המילואים שבצפון הרמה, את המצב של צה"ל. הוא מתוח מקצה לקצה, כמעט מעבר לגבול יכולתו. לא בכדי התריע הרמטכ"ל אייל זמיר בישיבת הקבינט בשבוע שעבר ש"צה"ל הולך לקרוס לתוך עצמו, אני מרים בפניכם עשרה דגלים אדומים... בעוד זמן לא רב מערך המילואים לא יחזיק מעמד".
אור ליום שני עבר התקציב ואיתו במחטף עוד מאות מיליוני שקלים לחרדים. בשיחת טלפון כמה שעות אחר כך, בדרך למוצב שעל גבול סוריה, סיפר ר', לוחם מילואים המשרת בגזרת גבול לבנון, שיש לא מעט חבר'ה בפלוגה שלו שנשברו תחת העומס: "אומרים לך, 'זהו, הגענו לנקודת קריסה, אנחנו לא יכולים להגיע הפעם'. כל אחד והסיפור שלו. יש כאלה שלא מצליחים לסיים את התואר כבר שלוש שנים, יש כאלה שפוטרו ממקום העבודה וחייבים להתארגן על עבודה חדשה, ועבודה חדשה דורשת שתגיע אליה ולא שתעזוב מיד למילואים לכמה חודשים. יש כאלה שבת הזוג שלהם עזבה אותם, שהילדים בבית משתגעים בלעדיהם והאישה קורסת.
"וזה עוד לפני שדיברנו על טראומות ופוסט-טראומות מהלחימה בעזה ובלבנון, שתי גזרות שהיחידה שלי לחמה בהן תוך פחות משנה. עברנו דברים לא פשוטים. אצלנו ברוך השם אנשים לא נפלו, אבל היו לנו פצועים קשה בלבנון. אז אחרי כל זה, כשאתה בעוד סבב מילואים, ולך תדע מתי הוא ייגמר, לשמוע שלא משנה מה יהיה לא יגייסו חרדים, שלא יהיה חוק שיגייס אותם ‑ ואני לא מתכוון לאלה שלומדים בישיבות, אלו שימשיכו ללמוד ‑ אני מדבר על אלה שלא לומדים, לשמוע את זה, זה לא ממש מעודד".
אתם מדברים על זה ביניכם?
"מדברים על זה? אתה מכיר את זה שיחידות עושות פאצ'ים כדי לשים על הזרוע? יש ששמים פאץ' של דגל ישראל, יש כאלה ששמים פאץ' של המשיח, מכיר? אז אנחנו הוצאנו פאץ' וכתבנו עליו 'נמות ולא נתגייס'. תקרא לזה אקט סאטירי מחאתי קטן".
אובדן כישורים אזרחיים
סרן במיל' ב', סגן מפקד פלוגה בגדוד המילואים 6646, מחשב את ימי השירות שהוא והחיילים שלו עשו מאז אוקטובר 2023. "סבב ראשון היה בעוטף, משם לאיו"ש לכמה שבועות ומשם חזרה לרצועה, לתמרון בחאן-יונס", הוא מספר. "הסבב נמשך 150 ימים. סבב שני היה בגזרת סוריה וכלל גם תמרון בלבנון ונמשך 100 ימים. הסבב השלישי היה בגזרת מסדרון נצרים ברצועה ונמשך יותר מ-100 ימים. ועכשיו הסבב הזה, שהתחיל לפני חודש וחצי ותוכנן להימשך 60 יום, אבל כשפרצה המלחמה הוא הוארך בעוד חודש ויכול להיות שהוא עוד יתארך. אי-אפשר לדעת".
הוא בן 36, נשוי ואב לשניים, הגדול בן שמונה, הקטנה בת ארבע, מנהל פרויקטים בחברת בנייה גדולה. "האינטנסיביות של המילואים מחייבת אותך לנהל חיים בשני צירים מקבילים", הוא אומר. "תראה איפה אנחנו נמצאים, על גבול סוריה, בתוך ערפל מטורף, שמונה מעלות בחוץ, ויש לי חיילים שמסיירים עכשיו בגזרה. ושלוש שעות נסיעה מפה, אצלנו במושב בדרום, בטח יש שמש עכשיו, בית עם חצר ודשא ירוק, אולי הילדים משחקים בחוץ עכשיו. מולנו אצל השכנים ישנה חוות סוסים ואולי שומעים את הסוסים. הקוטביות הזו לא קלה.
"אנחנו מתעסקים הרבה עם העניין הזה של החוסן. שלנו המפקדים מול החיילים, ושל כולנו, המפקדים והחיילים, מול המשפחות בבית. אנחנו מחוייבים ב-100 אחוז למילואים אבל לא שוכחים שיש לנו ילדים ונשים שמטפלות בילדים וגם צריכות בעצמן ללכת לעבודה. וכדי שהן יוכלו לעשות את זה ולתמרן בין כל הצרכים, הן נעזרות בהורים ובקרובי משפחה. זה מותח את כולנו, הסיפור הזה של המילואים. יש חיילים שמאריכים את הלימודים כי הם לא מצליחים לעשות את זה ובמקביל להיות פה בשמירות ובסיורים.
"צריך להבין, בנאדם שמסיים סבב מילואים של כמה חודשים צריך זמן כדי לחזור לכושר של 'כישורי חיים' באזרחות. להשלים פערים עם הילדים, ללמוד איך להיות איתם, ממש ככה, איך להיות איתם על מלא, לתת להם את מלוא תשומת הלב אחרי שהיית כמה חודשים בחברה גברית, עם נשק, בסיורים, במתח גבוה. צריך גם לחזור לכושר בעבודה, להשלים פערים במשרד בפרויקט שעזבת באמצע. אבל עזוב עבודה. צריך לחזור להיות עם בת השלוש שלך, ששנה מהחיים שלה לא היית לידה ופיספסת מלא חוויות שקשורות לגדילה שלה.
"אומרים לך, 'טוב, לפחות אתה מקבל מענקים, יש לך הטבות' ואני אומר לך כל אלה הם שטויות. אין כסף בעולם שקונה את הזמן שאבד. יש אנשים שלא מצליחים לחזור לכושר אזרחי ובום, מגיע עוד סבב. הם רק התחילו להגיע לישיבות עבודה, להתרגל לשבת במשרד עם מצגות, להתרכז, להיות עם האישה ולתת לה את מלוא תשומת הלב, להיות נוכחים, משמעותיים בבית. המעברים האלה ממש לא פשוטים. ועד שאתה איכשהו חוזר לעצמך, קוראים לך עוד פעם".
לדומם את מוד המלחמה
היו זמנים ששירות מילואים נחשב אצל מי מאיתנו לאופציה לא רעה לבריחה מהיום-יום. אתה מסתובב כאן במוצב שחדריו מבנים יבילים והם כולם מוסקים וחמימים ובכל אחד מהם שלוש מיטות קומתיים ולצידן ארוניות ברזל צבאיות, ומבין שהימים הללו חלפו מזמן. לפני עידן ועידנים. לוחם קרבי במילואים לא יכול לתכנן את חייו שלושה-ארבעה חודשים קדימה. כמו הערפל הסמיך שקיבל את פנינו בצפון הגולן, כך חייו של המילואימניק. הם מעורפלים ואין בהם ודאות מלבד דבר אחד: צו המילואים הבא.
ר', מילואימניק בגבול לבנון: "יש חבר'ה שלא מסיימים את התואר, שפוטרו, שבת הזוג שלהם עזבה אותם, שהילדים בבית משתגעים בלעדיהם והאישה קורסת"
יש פה קליטה סלולרית מעולה ואת הסרטונים על תורים של חרדים שעולים על מטוסים בדרכם לחו"ל תוך כדי מלחמה רואים גם מכאן. אין כאן עין צרה או שנאת חרדים חלילה, אלא תחושה חזקה של אי-צדק וחוסר שוויון. סרן ר', מפקד צוות בפלוגה, מדבר על 100 אחוז התייצבות של החבר'ה שלו גם בסבב הזה: "אני נשוי, יש לי בת אחת שנולדה ב-7 באוקטובר 2023, ויום וחצי אחרי הלידה הצטרפתי לגדוד בלחימה בעוטף. עשיתי מאז יותר מ-400 ימי מילואים. זה מאוד לא פשוט. תחשוב כמה ימים לא הייתי ליד הבת שלי מאז שנולדה.
"אני לומד ראיית חשבון תוך כדי המילואים וגם זה לא פשוט. אשתי לומדת אדריכלות ועיצוב פנים וגם היא כבר דחתה שלושה קורסים. היא הגיבורה של כל הסיפור הזה. בלעדיה לא הייתי מצליח לעמוד בזה. זה לא עניין של דיבורים גבוהים. כל אחד בא למרות הקשיים שלו, כי אנשים מבינים את הצורך. הרגע הזה שאתה מתקשר לבנאדם ואומר לו שיש עוד סבב, זה רגע שעושה לו שחור. בלב הוא אומר לעצמו, 'וואי-וואי, רק לא עוד סבב'. אבל ברגע אחד הוא מתעשת, נותן לעצמו שתי כאפות ואומר 'בסדר, אני אבוא'. איזו ברירה יש לנו?"
אחר כך, כשהלכנו לשבת במתחם המגורים, אמרו לנו חיילים שהיציאות מכאן קשות. "כלומר סבב היציאות", ביקש לדייק אחד החיילים. "זה 10-4, עשרה ימים פה וארבעה בבית, כולל ההלוך-חזור. זה גומר אנשים. אתה מגיע עם הלשון בחוץ, מת להספיק להיות עם הילדים, עם האישה, לראות את ההורים, וכבר אתה צריך לחזור. זה לא נותן לך זמן לכלום".
לקראת סוף הביקור שתינו קפה עם הרס"פ א', בן 35 מבאר-שבע. "אבא קטלני לבת ארבע מדהימה, תראה תמונה שלה, חיים שלי בלב, תראה איזה חיוך יש לה", הוא אומר.
היינו נשארים במוצב רק בשביל להעביר איתו כמה ימים. איזו נשמה גדולה יש לו. בן דודה שלו, אליאור יפרח ז"ל, נרצח במסיבת הנובה. זה לא עצר בעדו לקפוץ באותו בוקר עם החבר'ה מהמילואים ללחימה בעוטף, ולבכות בזמן לווייתו של יפרח בזמן שהוא עצמו נמצא באזור עלומים, עובר מבית לבית ומטהר את הקיבוץ. "ומאז כל פעם שאומרים לי לבוא אני בא כמו איזה דבע", הוא מסביר. "ושמע, היו פעמים שחזרתי הביתה והילדה בקושי זיהתה אותי. פתאום לא בא לה לבוא אליי. אני מנהל עבודה בחברת בנייה והפרויקט מתקדם בלעדיי. למזלי יש לי בעלי בית שמבינים את החשיבות של מה שאני עושה במילואים. וזה עוד 100 ימי מילואים, עוד 90 ימי מילואים ועוד 100 ימים. המעברים האלה, להתחיל להמציא את עצמך כל פעם מחדש, זה חתיכת סיפור. הסוויץ' הזה לא קל. אתה רגיל להיות בלו"ז של מילואים, להיות במוד של מלחמה, ואז פתאום לדומם אותו ולחזור הביתה. פה אתה בהילוך שביעי טורבו ובבית אתה נדרש להוריד להילוך שני רגוע.
"עזוב עבודה, מה אני בכלל מדבר על עבודה? אני פיספסתי את יום ההולדת שלוש של הבת שלי. אין לך מושג כמה היא רצתה שאני אהיה ביום ההולדת שלה. 'אבא אתה תבוא, אתה תבוא', כמה שהיא בכתה. הסברתי לה שאבא עושה משהו חשוב, אבל כמה אפשר להסביר לילדה בת שלוש מה זה מילואים. ולמה בכלל להכניס אותה לעניין הזה. אז כולם הגיעו חוץ ממני. הייתי איתה קצת בפייס-טיים אבל נקרעתי, לא יכולתי, הייתי על סף דמעות. היא מדברת על זה הרבה מאז. אומרת לי 'אבא, אתה תהיה ביום ההולדת שלי בשנה הבאה?' ואני אומר לה 'כן', אבל תכלס מי באמת יודע מה יהיה. ובכלל, אני לא מדבר רק על להיות ביום ההולדת שלה. אני רוצה להיות נוכח בכל יום בחיים שלה". ¿
