ב-11 ביוני 2022 היה רס"ב עמיחי כרמלי (46), מתנדב ותיק במשטרת התנועה, בעוד משמרת לילה שגרתית. הוא ושמונה מעמיתיו פרסו מחסום ביקורת על שניים מתוך שלושת הנתיבים בצומת בית דגן. זה היה בשבת, סביבות השעה ארבע וחצי בבוקר, ובכביש היו בעיקר מבלים. השוטרים עצרו רכבים לביקורת: רישיונות נהיגה, רישיונות רכב, וכמובן – בדיקות שיכרות. ארבע הניידות שהיו על הכביש היבהבו באורותיהן הכחולים-אדומים, וכל השוטרים גם עטו אפודים זוהרים. אי-אפשר היה לפספס אותם.
זמן קצר קודם לכן, ראני אל-כמלאת, צעיר בן 28 מרהט, ושניים מחבריו, אחרי לילה רווי אלכוהול, עצרו את רכב הפורד שלהם באחד הצמתים בראשון-לציון, יצאו מהרכב והחלו לרקוד. כשבמקום חלפה ניידת משטרה, הם חזרו לרכב ופתחו במנוסה, תוך פגיעה במונית וחציית רמזור אדום. המשטרה דלקה אחריהם, בעודם נוסעים לכיוון צומת בית דגן והמחסום המשטרתי.
אל-כמלאת הבחין במחסום מרחוק, ואחד מחבריו אף העיד כי הפציר בו לעצור. אבל אל-כמלאת האיץ למהירות 126 קמ"ש, עקף רכב משמאל - והתנגש בעוצמה אדירה בניידת שבמחסום. כרמלי ז"ל נהרג מיד, שני שוטרים נוספים נפצעו.
"בשעה שבע בבוקר דפקו לנו בדלת", משחזרת אלמנתו קרן. "בהתחלה חשבתי שהוא חזר ממשמרת, ורק אחרי שראיתי את כל השוטרים הבנתי. זה פצע שלא יכול להגליד. הנחמה שלי שעמיחי נהרג במקום".
הם ביחד מגיל 16. "זו הייתה אהבה שמיועדת להיות", אומרת קרן. "הכאב עצום. עמיחי היה הכל בשבילי. היינו מחוברים בגוף ובנפש. במשך 29 שנים הוא היה כל עולמי. אדם מיוחד, שלא ידע להגיד 'לא' למי שהיה צריך עזרה. בנינו יחד משפחה מלוכדת ובית מלא שמחה, אבל מאז יוני 2022 הכל חשוך. האובדן של עמי פירק אותנו. זאת תחושת החמצה שהוא לא מלווה את הילדים בשלבים שלהם: סיום התיכון, הוצאת רישיון הנהיגה, הגיוס לצבא".
אל-כמלאת נעצר, אבל הכחיש שהוא היה זה שנהג ברכב. אלא שהראיות – בין השאר עדויות שני חבריו והדנ”א שלו, שנמצא על כרית האוויר של ההגה – הראו אחרת. בדרך כלל, סביר להניח שבמקרה כזה אל-כמלאת היה נאשם בהריגה. במשך שנים זה היה סעיף "ברירת המחדל" בתאונות כאלו: פחות חמור מעבירת רצח, יותר חמור מעבירת גרימת מוות ברשלנות. אבל בשנים האחרונות יותר ויותר תאונות דרכים כאלו מסתיימות באישום חמור בהרבה - רצח באדישות.
מדובר במהפכה, לא פחות: עד כה, נהגים שגרמו למוות ונאשמו בסעיף הריגה יכלו לקבל עונש של עד 20 שנות מאסר, אבל במקרים רבים נדונו להרבה פחות. רצח הוא סיפור אחר: העונש הוא עד מאסר עולם.
התיק של אל-כמלאת היה אחד הראשונים מאז שחוקי המשחק התהפכו. בסופו של דבר אל-כמלאת אכן הורשע ברצח באדישות. מבחינת הענישה, במקרה שלו זה פחות עבד: מכיוון שהסכים להסדר טיעון והודה שהיה הנהג, הוא נידון ל-17.5 שנות מאסר. זה עונש לא קל, אבל בוודאי לא מדובר במאסר עולם. קרן מסתכלת על זה בצורה מפוכחת: "זה תקדים שרשום על שמו. לא היה עונש כזה בתולדות המדינה לפני כן. אבל האמת היא פשוטה וכואבת: העונש האמיתי הוא לא מה שגזר עליו בית המשפט, אלא שנגזר עלינו לחיות את שארית חיינו בלעדיו".
קרן הגיעה לכל הדיונים, ולפני עסקת הטיעון גם נשאלה אם תסכים או תתנגד. היא הסכימה, כדי לסיים את הסיפור. "גם אני נכחתי בכל הדיונים", מספר אחיו של עמיחי, עמית. "היה לי חשוב להראות לו (לנאשם – ש"מ) ולבית המשפט שיש משפחה שגם נפגעה. לא התעמתּי איתו. הוא ביקש סליחה רק אחרי שהבין שהוא מסובך מעל הראש".
והעונש שהוא קיבל בסוף, למרות האישום ברצח, מספק אותך?
"זה משמח מאוד שמערכת המשפט מתייחסת בחומרה, אבל הייתי מצפה לעונש יותר חמור".
בשבועות האחרונים צללנו לכמה מתיקי תאונות הדרכים שהפכו לתיקי רצח. ראינו מקרים שבהם הניסיון החדש הזה הצליח, ראינו כאלו שפחות. גם בתוך מערכת המשפט יש עדיין מחלוקת סביב המהפך הזה. עם 459 הרוגים בשנה שעברה – שיא של שני עשורים – גם לא ממש בטוח שזהו כלי הרתעה יעיל במאבק בתאונות הדרכים. אבל לראשונה בישראל, יותר ויותר נהגים עבריינים שהרגו משתמשי דרך אחרים נשלחים לכלא לשנים ארוכות, ועם התווית הקשה מכל: רוצח.
× × ×
הדיון סביב המדרג של עבירות הרצח, ההריגה וההמתה נמשך במערכת המשפט כבר כמעט 20 שנה. הסיבה היא פשוטה: ההגדרות האלו היו מאוד כוללניות, וכבר לא התאימו למציאות. כדי להאשים מישהו ברצח, למשל, התביעה הייתה חייבת להוכיח שהיו תכנון מראש או כוונה לבצע את הרצח. אם לא הצליחו – הנאשם היה מואשם בעבירות אחרות, כמו הריגה, או במקרים אפילו מעורפלים יותר גרימת מוות.
הנהג שהרג את הרצל בוסתנאי הורשע ברצח באדישות ונידון ל–20 שנות מאסר. בית המשפט פסק: "לא די שגנב רכב ונהג ללא רישיון - הוא נמלט במנוסה פראית, פגע בקטנוע של המנוח ונמלט מהזירה כשהוא מותיר אותו לכוד"
זה יצר מקרים אבסורדיים, כמו למשל בתיק רצח אריה (אריק) קרפ. כזכור, קרפ ז"ל היה אזרח שהותקף על לא עוול בכפו באוגוסט 2009 על ידי חבורת צעירים בטיילת בתל-אביב. תוקפיו הואשמו בתחילה ברצח, אבל מכיוון שמבחינה משפטית לא הייתה להם כוונה לרצוח (וגם לא תכנון מראש), הם הורשעו בסופו של דבר בהריגה בלבד.
הביקורת על מקרה קרפ ותיקים נוספים הביאה להקמת ועדה, שהמלצותיה נכנסו לתוקף ב-2019. ההחלטה הייתה לבטל לחלוטין את עבירת ההריגה, ולבנות מדרג מדויק ומפורט יותר לכל העבירות שנעות מגרימת מוות ברשלנות ועד רצח (ואפילו מדרג נוסף של רצח בנסיבות מחמירות). לא ניכנס כאן לכל הפלפולים המשפטיים, אבל אחד השינויים שהוכנסו בחוק הוא שרצח יכול להיגרם בכוונה (כלומר בתכנון מראש), אבל גם באדישות. וכאן, במילים הספורות הללו, נסללה המהפכה לא רק לגבי תיקי פשיעה – אלא גם לגבי תיקי תאונות דרכים.
לפי המדרג החדש, מה שעומד לבחינה הוא היסוד הנפשי של הנהג: מה הוא ידע, ולמה נהג כפי נהג. עו"ד שמעון (שמי) לוי, עד לאחרונה ראש תחום תעבורה בפרקליטות מחוז מרכז, מסביר: "המדרג החדש יצר ארבע רמות רלוונטיות לכביש כאשר מתרחשת תאונה קטלנית".
מהן?
"הראשונה היא גרימת מוות ברשלנות. זה כשאין מוּדעות לסיכון הקטלני. מדובר בהתנהגות רשלנית של נהג סביר, כמו הסחת דעת רגעית (למשל, כשבדיוק הטלפון שלו צילצל), תנאי דרך ורכב (לא בדק תקינות בלמים או נסע מהר בכביש רטוב) וטעויות אנוש (למשל, טעות בשיקול דעת בביצוע עקיפה). העונש בגין עבירה זו הוא עד שלוש שנות מאסר.
"המדרגה השנייה היא המתה בקלות דעת: הנהג ידע שהוא מסתכן, אבל קיווה שהכל יסתדר וש'לי זה לא יקרה'. למשל: הוא נהג במהירות מופרזת, היה שיכור או מסומם, דיבר בנייד. העונש: עד 12 שנות מאסר, פסילת רישיון ממושכת, קנסות כבדים ונקודות".
מה המדרג השלישי?
"רצח באדישות. הנהג נהג בצורה כה פרועה, שברור שהיה אדיש לחלוטין לשאלה אם מישהו ימות. זה לא 'קיוויתי שזה לא יקרה' אלא 'לא אכפת לי אם יקרה'. זהו רצח לכל דבר. והעונש: עד מאסר עולם".
והמדרג הרביעי?
"רצח בנסיבות מחמירות: אותו יסוד נפשי בדיוק כמו רצח רגיל, שאליו מתווספת נסיבה מחמירה, כמו ביצוע עבירה פלילית נוספת תוך כדי הדריסה, אכזריות מיוחדת או סיכון חיי אנשים רבים. העונש: מאסר עולם חובה, אך בנסיבות חריגות ניתן לסטות ממנו, כשמדובר למשל בקטין".
כפי שעוד נראה, אישום ברצח בנסיבות מחמירות בתיק של תאונת דרכים הוא נדיר מאוד, ויכול לקרות, למשל, באירוע של דריסת אדם בכוונה. אבל כך או כך, עצם העובדה שהמדינה יכלה, לראשונה, להאשים נהג פוגע בעבירת רצח – היא המהפכה. ובתוך זמן קצר, ברחוב אחד בחולון, יתברר עד כמה.
× × ×
במשך עשרות שנים הרצל בוסתנאי (72) היה עבור ילדי חולון הרבה יותר מיו"ר ומייסד קבוצת הכדורגל "עוצמה חולון". הוא היה דמות חינוכית, גידל והשקיע בילדים משכונות מצוקה והעניק להם תקווה. בערב 31 במאי 2023, המאמן הוותיק עלה על הקטנוע שלו, בדרך לכבות את האורות במגרש אחרי משחק של הקבוצה.
באותן דקות, מוחמד לולו (39), שב"ח מרמאללה שריצה בעבר 13 שנות מאסר במצטבר, הצליח לפרוץ לרכב באמצעות מכשור טכנולוגי מתקדם ולהניע אותו. אלא שאז נקלע לולו למארב משטרתי ופתח במנוסה. הוא כמעט דרס שוטר, התנגש בניידת ובשבעה כלי רכב נוספים ודהר במהירות כנגד כיוון התנועה בנתיב. בוסתנאי בדיוק רכב על האופנוע באותו נתיב. הרכב הגנוב פגע בו בעוצמה, בוסתנאי הוטח על האספלט, נהדף לעבר רכב שנסע מולו ונלכד תחתיו פצוע וגוסס. מאוחר יותר נקבע מותו. לולו לא עצר. הוא יצא מהרכב, לא הגיש עזרה לבוסתנאי ונמלט רגלית מהזירה. הוא הצליח להגיע לשטחים, ונתפס שם רק כעבור כחודשיים.
ביולי 2024 נגזרו על לולו 20 שנות מאסר בגין רצח באדישות והפקרה, עונש שהופחת מאוחר יותר בערעור לעליון ל-18 שנים. בגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי בתל-אביב: "לא די שהנאשם נכנס לישראל שלא כדין, לא די שגנב רכב ונהג ללא רישיון - הוא נמלט במנוסה פראית, פגע בקטנוע של המנוח ונמלט מהזירה כשהוא מותיר אותו לכוד".
עבור דליה בוסתנאי, אלמנתו של הרצל ז"ל, המכה הייתה אנושה. "כל החיים בעלי תרם למען הקהילה", היא מספרת בכאב. "הוא היה מאמן כדורגל, היו לו כמה קבוצות ילדים שאסף מהרחוב. הוא היה המאמן, האפסנאי, המכבס, כל היום עם השחקנים, נותן להם ציוד ובגדים. הוא היה מביא אותם לארוחות אלינו הביתה, גידלתי אותם כמו את הילדים שלי. אדם אכפתי שהיה מאוד חשוב לו לעזור. הכאב הוא עצום. היינו 50 שנה ביחד".
הגעת לדיונים בבית המשפט?
"הייתי רק בדיון אחד וזה היה קשה. הבת שלי דיברה שם על אבא שלה".
והעונש סיפק אותך?
"זה לא יחזיר לי אותו".
איך את מתמודדת?
"האמונה מחזקת אותי חבל על הזמן. תמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. אני מודה לאלוהים על הכל. אני הרבה לבד, לא 'נופלת' על הילדים שלי. אני מתפללת, עושה פילאטיס, יושבת עם חברות. מעסיקה את עצמי. 'ובחרת בחיים'. אין מה לעשות".
עיריית חולון מתעתדת לקרוא לאחד ממגרשי הספורט בעיר על שמו. "אחרי כל התרומה שלו למען הקהילה", אומרת דליה, "זה הכי מגיע לו".
אבל גם במסגרת המהפכה החדשה, לא תמיד אפשר להאשים נהג פוגע ברצח, והמקרה של ישראל חקאק הוא דוגמה לכך.
חקאק נסע בבוקר 6 באוקטובר 2023 – כן, יום לפני הטבח הנורא – ברכב האיביזה שלו בדרך לביתו בנתניה, על כביש החוף לכיוון צפון. גם אייל יהודה (45), הייטקיסט במקצועו, נסע שם על אופנוע הדוקאטי שלו. יהודה ניסה לעקוף כמה פעמים את האיביזה של חקאק, אבל חקאק חסם אותו, שוב ושוב, תוך סטייה מהנתיב. בסופו של דבר יהודה הצליח לעקוף ונסע לדרכו. אלא שחקאק התעצבן, האיץ למהירות של 157 קמ"ש והחל לדלוק אחרי האופנוע. יהודה הבחין בו וניסה לחמוק. בשעה 8:17, ליד צומת אודים, ניסה לעבור לנתיב הימני, אבל זה לא עזר. חקאק נצמד לאופנוע, ובמהירות של 139 קמ"ש פגע שוב ושוב באמצעות הפגוש הקדמי שלו בגלגל האחורי של יהודה. בייאושו פנה יהודה ימינה לנתיב היציאה למושב אודים. חקאק פנה בעקבותיו בחדות, ופגע באופנוע בעוצמה אדירה. יהודה הוטח למרחק עשרות מטרים ונהרג במקום.
אך בזאת לא תם מסע הקטל. מעוצמת הפגיעה הסיאט והאופנוע יצאו משליטה, נהדפו לעבר המדרכה ומחצו למוות גם את הולך הרגל מאור בן דוד (35), שעמד שם עם אמו. מאור נהרג במקום, לנגד עיניה המבועתות. האטימות של חקאק הגיעה לשיאה ברגעים שלאחר האסון. הוא יצא מרכבו, הביט באמו של מאור שזעקה מעל גופת בנה, ואמר לה בקור רוח מקפיא: "תירגעי, תירגעי". מיד לאחר מכן ניצל את הגעתה של משאית שעצרה לסייע, גנב אותה מהזירה ונמלט לביתו בנתניה.
בתחילה הוגש נגד חקאק כתב אישום חמור שייחס לו שני מקרים של רצח באדישות – גם של אייל יהודה ז"ל וגם של מאור בן דוד ז"ל. ואולם, במהלך המשפט ובעקבות עסקת טיעון תוקן כתב האישום: סעיף הרצח נותר בעינו בנוגע ליהודה, אך המקרה של בן דוד שונה לעבירה של המתה בקלות דעת בלבד. לשינוי הזה הייתה השפעה מכרעת על גזר הדין ועל תחושת הצדק של המשפחות.
ליהודה היו חמישה ילדים – שלושה מנישואיו הראשונים ושניים משותפים עם אלמנתו, לבנת. עבור לבנת, עורכת דין במקצועה, השבעה לא הייתה רק זמן של אבל אלא תחילתו של מסע חקירה פרטי. "מהרגע הראשון הבנתי שלא מדובר בתאונה רגילה", היא משחזרת בכאב. "ראיתי סרטון ברשת ושאלתי את עצמי: אם אייל עקף אותו והמשיך בנסיעה, למה הוא מת?"
אחרי השבעה לבנת החלה לאסוף בעצמה את חלקי הפאזל: "התברר שהמרדף התחיל קילומטר וחצי לפני זירת הרצח. בסרטונים רואים את הסיאט הירוקה נצמדת לאייל, נוגעת לו בגלגל האחורי. אייל הצליח להשתלט על האופנוע ולהמשיך, אבל המטורף הזה לא הרפה".
המאבק האמיתי של לבנת התנהל בחדרי הדיונים. "הפחד הכי גדול שלי היה שיורידו את האישום להריגה בעסקת טיעון. התנגדתי לכל עסקה. נלחמתי כדי שהוא יורשע ברצח באדישות. זה מקרה ראשון שבו נהג מורשע ברצח בעקבות מרדף שאינו משטרתי. בית המשפט דחף אותי לפשרה, אבל מבחינתי, אלמלא עסקת הטיעון לגבי מאור, הוא היה צריך לקבל הרבה יותר שנים בכלא".
מאור בן דוד, הולך הרגל שנהרג בתאונה, היה אמור להתחתן מיד אחרי החגים. אביו, אלי: "הכל היה מוסרט, ראו איך הרוצח רדף אחרי האופנוע בזיגזגים. בגלל המהירות הוא איבד שליטה ופשוט זרק את הרכב על הבן שלי. מאור ואשתי זהבה עמדו שם יחד. חוקר המשטרה השתגע איך היא לא נפגעה: הם עמדו צמודים, אבל רק הוא נמחץ אל הקיר. באותו בוקר מאור עוד הספיק לתת תרומה של 500 שקל. כאילו הרגיש שזה התיקון שלו".
מאור היה מחובר לאמו בנפשו, והשבר שנותר בבית בנתניה הוא עצום. "אשתי היא לא אותה אישה. היא בקושי קמה, בטיפולים פסיכיאטריים קשים. היא לא מסוגלת לעלות לבית העלמין, חוץ מאשר באזכרות".
מה חשבת על מה שקרה בבית המשפט?
"מבחינתי, הוא רדף אחריו כדי להרוג, ובסוף, במקרה של הבן שלי, סגרו עסקת טיעון באשמת המתה בקלות דעת. ביום גזר הדין אמרתי לשופטים: 'אני לא מאחל לאף הורה לאבד את הבן שלו ולראות אותו מפורק על הרצפה'. ההורים של הרוצח יכולים לראות את הבן שלהם בכלא; אני הולך פעמיים בשבוע לבית העלמין כדי לדבר אל המצבה".
חקאק הורשע ונידון ל-18 שנות מאסר בפועל. למרות המהפך במדרג העבירות, הוא ישתחרר מהכלא לפני שיהיה בן 50.
× × ×
הדיווח בקשר לכל הניידות היה בהול: "מרדף אחרי גנב רכב שנוסע ב-145 קמ"ש מצומת מורשה לכיוון רעננה. מי שבאזור – להציב מחסום ולעצור אותו". השוטר רס"ר ברק משולם (29), שהיה בניידת סיור משולב יחד עם הפקח חיים דרעי, הפעיל מיד סירנה ודהר לכיוון צומת רעננה, והגיע לשם בסביבות שתיים בבוקר. 17 ביולי 2022 יהיה יומו האחרון. משולם ודרעי חסמו את הנתיב צפונה, ואז משולם הוציא מחסום דוקרנים ועלה על אי התנועה. זה קרה בדיוק כשהנהג הנמלט, בן 17.5 מאל-בירה, דהר לעבר הצומת. הוא זיהה את המחסום, האט ל-90 קמ"ש וסטה בחדות ימינה כדי לעקוף את החסימה. הנהג עלה על אי התנועה ופגע בעוצמה במשולם. השוטר הוטח אל עמוד רמזור סמוך, ומותו נקבע במקום. משולם ז"ל הותיר אחריו אישה, אריאלה שמה, ושני ילדים.
זה אחד המקרים הנדירים שבהם נהג דורס לא הואשם "רק" ברצח באדישות אלא בדרגה מעל, החמורה מכל – רצח בנסיבות מחמירות. משפחתו של משולם, שחששה כי האישום יופחת, הקפידה להפגין נוכחות בכל הדיונים. אמו זהבה הגיעה לשם לבושה במדי בנה, כדי להזכיר לבית המשפט שברק היה שוטר. "אנשים אומרים לי שהוא (הנהג הדורס – ש"מ) חשב שהוא (בנה השוטר) עמוד", אמרה בהצהרה לתקשורת. "הבן שלי לא עמוד. הוא היה שוטר. גבוה. חסון. רחב. הוא נכנס בו במטרה לרצוח אותו. פה משתנה הדבר הזה - מפושע גנב, למחבל נתעב. רוצח".
ביולי אשתקד נידון הקטין ל-20 שנות מאסר בפועל בגין רצח בנסיבות מחמירות. "מדובר בתיק דגל של הפרקליטות", מצהיר עו"ד שמעון (שמי) לוי ממחוז מרכז, שניהל אותו בפועל. "זהו תיק ראשון מסוגו בארץ, שבית המשפט ניתח בו את העבירה בהכרעת דין מפורטת, וקבע כי מדובר ברצח בנסיבות מחמירות. כל התיקים האחרים עד היום הסתיימו בעבירת רצח באדישות במסגרת עסקת טיעון".
למה זה היה מקרה של רצח בנסיבות מחמירות ולא "רק" רצח באדישות?
"כי במקרה של משולם ז"ל לא רק שהוא פעל כדין, אלא עמד על אי תנועה. כלומר, הוא פעל כגיבור, והנאשם החליט לדרוס אותו בכוונה כדי לברוח. ביקשתי להטיל עליו מעל 20 שנה. זאת ענישה תקדימית של קטין בעבירה כזאת, בכביש".
אבל על רצח בנסיבות מחמירות מקבלים מאסר עולם חובה.
"נכון, אבל הנהג היה בן 17.5 בעת ביצוע העבירה. בגיר היה מקבל אוטומטית מאסר עולם".
המגמה החדשה הזו, של אישום ברצח בתיקי תאונות דרכים, זוכה לתמיכה נרחבת, אבל יש גם כאלו במערכת המשפטית שמבקרים אותה. "העֲמדה לדין של אנשים שגרמו למוות בתאונה לא מכוונת בגין עבירת רצח היא שגויה", טוען עו"ד יגאל בלפור, מנהל מחלקת תיקי בית המשפט העליון בסנגוריה הציבורית.
למה בעצם?
"כי כל עבירת המתה היא קשה, אך גם בתוכן נדרשת הבחנה בין דרגות החומרה כדי להתאים את הסטיגמה והעונש למעשה הקונקרטי. עבירות המבוצעות בתאונות דרכים, גם תוך זלזול בחוק, אינן מתאימות להגדרת רצח".
נהג שטס 160 קמ"ש בעיר זו לא אדישות לחיינו?
"יש פער בין 'אדישות' בשפת הרחוב להגדרה המשפטית. כדי להרשיע ברצח נדרשת הוכחה שהנהג היה מודע לתוצאה הקטלנית והיה שווה נפש כלפיה. האם נהג, לו היה נשאל רגע לפני התאונה אם היה מתנהג כך בידיעה שהדבר יביא למוות, היה משיב בחיוב? רובנו המוחלט היינו משיבים בשלילה, אם מתוך הכרה בחשיבות חיי הזולת ואם מתוך רצון להימנע מפגיעה עצמית. אף אחד לא היה, בדיעבד, מתנהג באותו האופן".
ראינו מרדפים שהסתיימו במוות, כמו במקרה רס"ר ברק משולם ז"ל.
"בתיק זה נקבע שהנאשם כלל לא היה מודע לכך שמישהו עומד על אי התנועה. הוא נהג בפראות, אך לא העלה בדעתו שהעלייה על אי התנועה תסתיים במוות. במקום שאין בו מוּדעות כזו, התיוג 'רצח' פשוט לא מתאים – גם אם המעשה חמור וראוי לעונשים של למעלה מעשר שנות מאסר. אפשר להעניש בחומרה גם בלי להדביק לאדם תווית של רוצח".
בפרקליטות המדינה, שמובילה את ההחמרה באישומים, דוחים על הסף את הביקורת הזו. "מדובר באירועים חמורים וטרגיים שבהם נגדעו באכזריות חייהם של אנשים חפים מפשע, חלקם במסגרת תפקידם", אומרים ראשי פורום תעבורה ארצי בפרקליטות המדינה, עו"ד הדס פורר-גפני ועו"ד ואדים סיגל. "בתי המשפט אימצו את העמדה המחמירה של הפרקליטות פעם אחר פעם, והכירו בכך שאין מדובר בתאונות דרכים 'רגילות', אלא בהתנהגות עבריינית פושעת על הכביש. הנהגים צריכים לזכור לפני שהם מתיישבים מאחורי ההגה, כי רכב עלול לשמש ככלי נשק של ממש. עונשי מאסר דו-ספרתיים שנגזרו על הנאשמים נועדו להעביר מסר בדבר קדושת החיים, והצורך להיאבק בתופעת הנהיגה המסוכנת והקטלנית שהפכה למכת מדינה".
אלי, אביו של מאור בן דוד ז"ל: "ביום גזר הדין אמרתי לשופטים: 'אני לא מאחל לאף הורה לראות את הבן שלו מפורק על הרצפה'. ההורים של הרוצח יכולים לראות את הבן שלהם בכלא, אני הולך פעמיים בשבוע לבית העלמין כדי לדבר אל המצבה"
× × ×
"התנהגות עבריינית פושעת על הכביש", אומרים בפרקליטות, ומכוונים למקרים כמו זה של ליובוב מלניק ז"ל, שאירע ב-8 ביולי 2024. מלניק (69), תיירת מרוסיה, הגיעה לארץ כדי לבקר את בתה, ד"ר יקטרינה טולטוב, אחרי כשנה שבה לא התראו. טולטוב הנרגשת אספה את אמה מנתב"ג, ולאחר חיבוקים ממושכים השתיים נכנסו לרכב הסובארו של טולטוב, בדרך לביתה ברחובות. בסביבות 3:30 לפנות בוקר היא עמדה ברמזור בצומת שפירים. כשהרמזור התחלף לירוק היא החלה לנסוע, כשלפתע הגיח רכב טויוטה והתנגש בה בעוצמה.
בטויוטה, כך יתברר, נהג זיאד גזאווי (29), שב"ח מרמאללה, שנכנס לישראל במטרה לגנוב רכב שתמורתו יקבל 3,500 שקל. בסביבות 3:25 הוא הצליח לגנוב ברחוב ש"י ברחובות את הטויוטה ונסע. שוטרות בניידת איתרו אותו סמוך למכון וולקני, ועקבו אחריו עד שעצר באור אדום בצומת בית דגן. אחת השוטרות יצאה מהניידת וכיוונה לעברו אקדח. גזאווי הרים את ידיו לאות כניעה, אך ברגע שהשוטרת השנייה התקרבה לרכב, הוא לחץ על הגז ופתח בבריחה ובדהירה מטורפת ב-136 קמ"ש לכיוון צומת שפירים.
גזאווי נכנס באור אדום לצומת בדיוק כשיקטרינה ואמה פנו, התנגש ברכבן בעוצמה ונמלט רגלית מהמקום מבלי להגיש עזרה. למרות שברים בעמוד השדרה, יקטרינה הצליחה לזחול החוצה מהרכב, ניגשה לאמה, ואז גילתה שהיא אינה בחיים.
במהלך המשפט, עדת הראייה המרכזית לאירוע הייתה הבת יקטרינה: "אני דוקטור לבלשנות, מרצה באוניברסיטת בר-אילן ומורה בתיכון. אני אדם של מילים, של דיוק, וב-8 ביולי 2024 המילים פשוט נגמרו לי. אמא שלי הייתה עמוד התווך של המשפחה שלנו. אישה אקדמית, תוססת, שניהלה בית ספר ברוסיה ודאגה לבוא לבקר אותנו בכל שנה. בגלל המלחמה שם לא התראינו זמן רב, והציפייה לנחיתה שלה הייתה בשיאה. אספתי אותה מהשדה באישון לילה. המפגש היה מרגש, חיבוקים של שנה שלמה שנדחסו לרגע אחד. התחלנו לנסוע הביתה לרחובות ברכב הסובארו שלי.
הנהג שהרג את עמיחי כרמלי הורשע ברצח באדישות, ונידון ל–17.5 שנות מאסר. קרן, אשתו של כרמלי: "זה תקדים, אבל האמת היא פשוטה וכואבת: העונש האמיתי הוא לא מה שגזר עליו בית המשפט, אלא שנגזר עלינו לחיות את שארית חיינו בלעדיו"
"הגענו לצומת שפירים בסביבות שלוש וחצי לפנות בוקר. עצרתי באור אדום מלא, וברגע שהתחלף לירוק הסתכלתי שמאלה. הדרך נראתה פנויה לחלוטין. לא ראיתי שום רכב מתקרב, שום אורות מאיימים. התחלתי בנסיעה איטית ומדודה לתוך הצומת. ופתאום, משום מקום – אור חזק מלפנים. 'בום' אדיר שזיעזע את כל הגוף, וחושך.
"כשחזרתי לעצמי הכל היה הפוך. הרכב שכב על הגג, ואני הייתי תלויה עם הראש למטה. הדבר היחיד שצעק לי בראש היה 'אמא'. קראתי לה שוב ושוב, אבל היא לא ענתה. הצלחתי בקושי להגיע אליה בתוך המכונית המעוכה, הצמדתי את האצבעות לצוואר שלה וחיפשתי דופק. חיכיתי וחיכיתי, אבל לא היה שם כלום. השקט הזה היה הדבר הכי נורא ששמעתי בחיים שלי.
"מישהו בחוץ נתן לי טלפון כדי להתקשר לבעלי. אני זוכרת שסיפרתי לו בקול רועד מה קרה וחיכינו לאמבולנסים. בלב כבר ידעתי – פחות משעתיים אחרי שהיא נחתה בארץ, המרכז של המשפחה שלנו נדם על האספלט".
גזאווי הורשע על פי הודאתו ברצח באדישות. גזר דינו צפוי להינתן באפריל. רק אז תדע יקטרינה אם המהפך המשפטי בתיקי תאונות הדרכים יביא לה מעט מזור. כי את אמה, כמו את כל קורבנות הרצח על כבישי ישראל, אף אחד לא יוכל להשיב.
תגובות
• עו"ד יוסי זילברברג, פרקליטו של ראני אל-כמלאת, שהורשע ברצח עמיחי כרמלי ז"ל: "סעיף הרצח שבו הורשע מרשי לא היה הוגן ולא היה נכון במקרה שלו. מדובר באדם נורמטיבי, לא אלים, ללא עבר פלילי שחזר מבילוי, נסע במהירות ואיבד שליטה. כך לצערו קרתה התאונה ומתנדב המשטרה מצא את מותו".
• עו"ד אבי כהן, פרקליטו מטעם הסניגוריה ציבורית של מוחמד לולו, שהורשע ברצח הרצל בוסתנאי ז"ל: "מרשי עבריין רכוש, גנב רכב במקרה זה. המשטרה עקבה אחריו וביצעה מרדף תוך כדי יריות לעברו. הוא נבהל ונמלט מהשוטרים כאשר למרבה הצער גרם למותו של המנוח תוך כדי המנוסה, מבלי שהתכוון לכך. הוא הועמד לדין בהתחלה בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות, שהעונש בגינה הוא מאסר עולם. קיימנו הליך גישור והגענו לעסקת טעון, במסגרתה תוקנה העבירה לעבירת רצח באדישות. בגלל עברו הפלילי, לולו נידון ל-20 שנות מאסר, אך ניצל מעונש מאסר עולם".
• עו"ד יובל זמר, פרקליטו של ישראל חקאק, שהורשע ברצח אייל יהודה ז"ל ובהמתה של מאור בן דוד ז"ל: "מדובר בתיק קשה ומורכב, בו יוחסו למרשי שתי עבירות של רצח באדישות. לאור קשיים ראייתיים שחשפנו במהלך המשפט, הופנינו להליך גישור, שבסופו תוקן כתב האישום תיקון משמעותי, כך שעבירת רצח אחת תוקנה לעבירה של המתה בקלות דעת. העונש המֵּקל שנגזר, שיקף את הקשיים והמורכבות הראייתית".
• עו"ד פאדי חמדאן מהסנגוריה הציבורית, פרקליטו של הקטין שרצח את ברק משולם ז"ל: "מדובר בטרגדיה קשה. הקטין שמגיע מרקע כלכלי קשה נוצל על ידי בגירים כדי שיסיע רכב גנוב לשטחי הרש"פ. לקטין לא הייתה כוונה לפגוע בשוטר, הוא לא ראה אותו והפגיעה אירעה בעת שניסה לחמוק מהחסימה המשטרתית דרך פתח צדדי אליו הגיע השוטר במפתיע. בית המשפט סבר, בניגוד לדעתנו, כי אופן נהיגתו של הקטין בשילוב הבריחה מהשוטרים - מספיקים כדי לייצר מודעות לתוצאה המצערת של ההמתה".
• עו"ד חאלד אזברגה, פרקליטו של זיאד גזאווי, שרצח את ליובוב מלניק ז"ל: "מדובר באירוע מצער שאפשר היה למנוע, אילו זכה לטיפול מקצועי מצד המשטרה ובמיוחד השוטרים, שרדפו אחרי הרכב בו נהג מרשי. התאונה המיוחסת למרשי היא תוצאה ישירה של טיפול רשלני של המשטרה, שפתחה במרדף חרף ההוראה המפורשת של הקצין שלא לרדוף אחרי הרכב, דבר שגרם להסלמת האירוע ובעקבות כך לתוצאה הטרגית".
