כדי לנסות להעריך נכון את המצב עם סיום (אם זה אכן סיום) המלחמה בין ארצות-הברית וישראל לבין איראן, התייעצנו עם כמה מומחים בולטים בתחומים הרלוונטיים. חלקם לשעברים, אחרים עדיין בתפקיד.
אחד מהם, שלא רצה להזדהות, הקדיש חלק גדול מחייו לנושא הגרעין האיראני: להשמיע, להתריע, להניע, להבהיר לאנשים בישראל ובעולם את גודל הסכנה, למשוך בכנף הבגד של כל מומחה או בכיר או דיפלומט או אדם עם מוטת השפעה משמעותית, שלא יסתום את אוזניו או יעצום את עיניו. הוא בא טעון. ועוד איך. "סכנה ברורה ומיידית", חזר ואמר.
"אני מדבר על כך עכשיו כיוון שהשעה כבר מאוחרת", הבהיר האיש, "מאוחרת מאוד. אני מדבר על כך עכשיו כיוון שהלו"ז הגרעיני של איראן אינו ממתין לאף אחד או לשום דבר. אני מדבר על כך עכשיו כיוון שכשמדובר בהישרדות של המדינה שלי. זו לא רק זכותי לדבר, זו חובתי".
שנים רבות שהקהילה הבינלאומית "מנסה לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית בעזרת דיפלומטיה", הוא מחייך בלעג מהול בתוגה. "זה לא עובד. איראן מנצלת את המגעים הדיפלומטיים כאמצעי להרוויח עוד זמן כדי לקדם את תוכנית הגרעין שלה". והוא מזכיר שניסו סנקציות – "הסנקציות החריפות ביותר עד היום. זה השפיע על הכלכלה, אך עלינו להכיר באמת: הסנקציות לא בלמו את תוכנית הגרעין האיראנית".
הדרך הנכונה והיחידה, הוא מסביר, "למנוע מאיראן להשיג פצצות אטומיות", הייתה הצבת קו אדום ברור לתוכנית הנשק הגרעיני. "קווים אדומים אינם מחוללים מלחמה; הם מונעים אותה".
כשנשאל היכן צריך לשרטט את הקו הזה, השיב המומחה: "ניתן לצייר קווים אדומים במקומות שונים בתוכנית החימוש הגרעיני של איראן. אך כדי שזה יהיה אמין, יש למתוח בראש ובראשונה קו אדום על חלק מהותי של התוכנית: מאמציה של איראן להעשיר אורניום". שם, הוא מסביר, נמצא הקושי המרכזי. "עבור איראן, איסוף אורניום מועשר מספיק הוא משימה הרבה יותר מאתגרת מהכנת ראש נפץ גרעיני. במדינה כמו איראן, נדרשות שנים רבות כדי להעשיר אורניום בכמות שתספיק לפצצה. זה דורש אלפי צנטריפוגות שמסתובבות יחדיו במתקנים תעשייתיים ענקיים".
לעומת זאת, איראן תוכל להפיק את ראש הנפץ הגרעיני, המרעום, "בזמן קצר בהרבה, אולי בפחות משנה, אולי אפילו חודשים מספר. את ראש הנפץ ניתן להכין בסדנה בגודל של כיתה בבית ספר. יהיה קשה מאוד לאתר סדנה כזאת ולפגוע בה, במיוחד במדינה כמו איראן, שגודלה כגודל צרפת, גרמניה, איטליה ובריטניה יחד. הדבר נכון גם למתקן שבו ירכיבו את ראש הנפץ או הרכיב הגרעיני, שאפשר להקים על ספינת משא. הסיכויים למצוא את המתקן קלושים ביותר".
יש הטוענים שגם אם איראן תשלים את תהליך ההעשרה, גורמי המודיעין הישראלי יֵדעו היכן ומתי איראן תכין את המרעום, תרכיב את הפצצה ותפיק את ראש הנפץ.
"אין אדם שמעריך את גורמי המודיעין יותר ממני. יחידות המודיעין, גם שלנו, מצוינות כולן. הן סיכלו אינספור התקפות; הן הצילו חיים רבים. אך הן אינן עשויות ללא רבב. במשך שנתיים, סוכנויות הביון שלנו לא ידעו שאיראן בונה מתקן ענקי להעשרת אורניום מתחת להר. האם אנו יכולים להמר על ביטחון העולם בהתבסס על ההנחה שנמצא סדנה בתוך מדינה שגודלה כחצי מיבשת אירופה?"
ומכאן המסקנה של אותו מומחה כי "הדרך האמיתית היחידה שבה ניתן יהיה למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני, היא לעצור אותה "לפני שתגיע למצב שהיא רחוקה אך מספר חודשים או שבועות מאיסוף אורניום מועשר בכמות מספיקה להפקת נשק גרעיני. בכל יום, רגע זה הולך וקרב. ולכן אני מדבר היום בכזאת דחיפות. לכן, על כולם להתייחס לעניין בדחיפות".
השאלה, אומר האיש, אינה מתי איראן תשיג את הפצצה. "השאלה היא מהו השלב שבו לא נוכל יותר למנוע מאיראן להשיג את הפצצה".
איזו כמות של אורניום מועשר נדרשת לפצצה? וכמה קרובה איראן ליעד הזה?
"אני אראה לכם. הבאתי שרטוט".
דונלד ואני
רגע, מה הולך כאן? מי אתה, אדון? הטקסטים נשמעים מוכרים, והציור של הפצצה שנראה כאילו חתכו אותו מתוך סרט מצויר על הציפור שרצה והקויוטי שבסוף חוטף – מה זה מזכיר לנו?
וכך גילינו מיהו המומחה במסכה, הוותיק האנונימי – ראש הממשלה בנימין נתניהו, והטקסטים שצוטטו כאן נאמרו על ידיו, אבל במקום אחר – מעל בימת האו"ם, ובעידן אחר, ספטמבר 2012.
ואין כמו הדברים שנתניהו אמר אז, והסכנה החריפה שהוא התריע מפניה, כדי לצבוע את המצב כיום בצבעים קודרים "בחזקה של טור הנדסי", כדבריו של אחד מאנשי המקצוע שעימם דיברנו, "ולהסביר את עומק הכישלון של מדינת ישראל ושל נתניהו ואת עוצמת הסכנה שאנחנו ניצבים בפניה כעת".
נתניהו הסביר אז מעל בימת האו"ם מדוע איראן במצבה באותה תקופה, עם אורניום מועשר בריכוז נמוך הרבה-הרבה יותר ובכמות הרבה יותר קטנה, אסור שתגדל בשני המדדים האלה – לא בכמות ובעיקר לא בריכוז. ב-14 השנים הבאות המשיך נתניהו לראות באיראן את הסכנה הגדולה ביותר, ואת פרויקט הגרעין שלה כאיום המרכזי של האיום המרכזי, ליגה משלו, איום קיומי, חד-משמעי, ארמגדוני, ייחודי ואחר. הוא המשיך להתריע מפני הסכנה הזו וראה עצמו כאדם היחיד שיכול להתמודד עימה.
מעשיו הכתיבו במידה רבה לא רק את המלחמה של ישראל בפרויקט הנשק האיראני, אלא גם את ההתפתחות וההתעצמות עד לפיצוץ, תרתי משמע, של מלחמת הצללים בין ישראל ואיראן, שהתפשטה לאורכו ולרוחבו של המזרח התיכון, ולעיתים, כמו בחודשים האחרונים, השפיעה על העולם כולו.
מערכת הגוג-ומגוג בין ישראל לאיראן החלה והתמקדה בניסיון של הרפובליקה האיסלאמית להשיג את נשק יום הדין, ובמאמציה האדירים של ישראל למנוע זאת ממנה. "שם גם הכל היה צריך להיגמר, לפני הכל, מעל הכל, בעדיפות עליונה, שקודם מטפלים בה ואחר כך בכל השאר", אומר רפי מירון, שהיה סגן ראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל) והוביל שם את הטיפול בנושא הגרעין האיראני. אז איך ייתכן שגם אחרי עם כלביא ושאגת הארי, "איראן נמצאת עדיין במרחק של חודשים ספורים, אולי פחות, מייצור פצצת גרעין ראשונה, ויש לה מספיק חומר גלם ואביזרים לייצר עוד 12 כאלה?". למעשה, שתי המלחמות לא הגדילו את המרחק מהפצצה.
סוכני המוסד האיראנים עברו אימונים בארץ שלישית על מודל ענק שהוקם שם, חיקוי של ההאנגר העצום שבו הוחזק הארכיון, הרחובות הסמוכים ואפילו כלבי השמירה
בנאומו שלשום אמר נתניהו כי "יצאנו יחד (הוא והנשיא טראמפ – ר"ב) כדי להסיר איום קיומי מעל מדינת ישראל ומעל העולם החופשי כולו, ואת המשימה הזאת אנחנו מבצעים. אנחנו מבצעים אותה שלב אחר שלב, יעד אחר יעד. אם לא היינו יוצאים לעם כלביא, ואם לא היינו יוצאים אחר כך לשאגת הארי, לאיראן כבר היה מזמן נשק גרעיני, ולאיראן היו אלפים רבים של טילים להחריב את ישראל ולאיים על הקיום של כולנו. את האיום הקיומי הכפול הזה הרחקנו מעל ראשנו. החזרנו את משטר הטרור באיראן אחורה שנים רבות".
מדובר בגיבוב של שקרים, כי באיראן לא התקבלה החלטה לייצר פצצה, לפחות לא עד עכשיו. היכולת לייצר פצצה גרעינית בתוך חודשים ספורים קיימת כבר שלוש-ארבע שנים, מרגע שאיראן החזיקה עשרות ק"ג של אורניום מועשר לרמה של 60 אחוז, וזה לא השתנה גם אחרי שני הסבבים האחרונים. החל מסוף 2022 נראו סימנים מסויימים להתקדמות של מדענים איראנים, אבל עיתוי ההתקפה נקבע על פי המכה שספג חיזבאללה וקריסת השלטון בסוריה. בכל מקרה- נתניהו לא מנע סכנה קיומית מיידית, ביטוי שהוא מרבה להשתמש בו לאחרונה כדי לכסות על שקריו בסוף הסבב הקודם, ולא מנע סכנה קיומית לא-מיידית.
סכנת ההנשקה
עד כמה האיראנים קרובים עכשיו לפצצה?
היכולת להעשיר אורניום לרמה של 90 אחוז מצריכה לא יותר מכמה מאות צנטריפוגות וציוד פריפריאלי. בניית מערך העשרה של כמה מאות צנטריפוגות יכולה להיעשות במבנה בגודל של אולם ספורט. "מי שאומר שפעילות כזו תתגלה בוודאות על ידי המודיעין שלנו, טועה ומטעה", אומר מירון. "יש אינספור אתרים באיראן שבהם פעילות כזו יכולה להתבצע, ואין לנו שום דרך להבטיח שהאיראנים לא יבצעו אותה במקביל במספר מקומות ויישנעו אליהם כמות אורניום שתספיק לפצצה או שתיים, כך שגם אם חלק יתגלו, לא ניתן להבטיח שלא ישרוד לפחות אחד מהם, ובתוך שבועות בודדים של עבודת העשרה יגיעו ל-90 אחוז. ההחלטה לעשות זאת נתונה בידי האיראנים ולא נמצאת בירושלים".
תהליכים כימיים נוספים בדרך לפצצה, אומר מירון, אפשר לעשות "בתשתיות שניתן למצוא בכל מעבדת כימיה באוניברסיטה. גם הידע לביצוע התהליך הוא ברמת כימיה בסיסית.
"בערוץ ההנשקה (קבוצת המדענים והמהנדסים שבונים את המתקן הגרעיני עצמו, זה שלתוכו תוכנס ליבת האורניום ותחל את תגובת השרשרת – ר"ב) כל הידע נמצא בידי האיראנים, והיכולת ההנדסית לבנות פצצה לטובת ניסוי, להטלה ממטוס או לשינוע שלא באמצעות טיל (להבדיל מהתאמת הפצצה לטיל, עניין מורכב יותר מבחינה טכנולוגית), אינה מחייבת מתקנים שאין כיום לאיראן יכולת להחזיק בחשאי. הניסיון הצפון-קוריאני הראה כי די בניסוי מוצלח כדי להשיג חסינות מתקיפה, מאחר שאין יכולת להבטיח שלא הוכנו מתקנים נוספים או אפילו רש"ק".
מירון אומר על שני המבצעים האחרונים כי "אף אחד לא מנסה להגחיך את ההישג הצבאי המבריק. יש כאלה שחושבים שהוא בוזבז בגלל חשיבה אסטרטגית לוקה בחסר בדרג המדיני". הוא מכנה זאת "הכשל האסטרטגי בדירקטיבה שהכשיל (שוב) מבצע צבאי מבריק", ואומר ששימת הדגש על מכת חיסולים בפתיחה תוך ניצול ההפתעה, משהו שמצטלם טוב ומעודד את העם, הוא שגיאה אסטרטגית.
"מהלך הפתיחה של התקיפה נגד איראן היה היחיד שמונף על ידי הפתעה טקטית, וצריך היה להיות מכוון, על פי הדירקטיבה המדינית, בראש ובראשונה לליבת האיום האסטרטגי המוביל כנגד מדינת ישראל – אורניום מועשר ל-60 אחוז ול-20 אחוז בכמות שמספיקה ליותר מעשר פצצות אטום", מסביר מירון. "את המהלך הזה נכון היה ללוות במהלך לשחיקת מרבית היכולת לשגר טילים בליסטיים, בדגש על טילים מדויקים. שאר היעדים היו צריכים להיות נלווים, והקצאת המשאבים עבורם הייתה צריכה להיות בעדיפות משנית".
לדבריו, "גם ביעדים הנלווים נכון היה לתת עדיפות לנכסים התורמים ישירות ליכולות האסטרטגיות ושהם קשים מאוד להחלפה, כגון מתקני ייצור ייחודיים ואמצעי לחימה תומכי טק"ק, על פני פגיעה באנשים – דרג מדיני, מנהיגים ומפקדים, שתמיד יימצאו להם מחליפים ש'התחממו על הקווים' או הוכנו מבעוד מועד על ידי ההנהגה הקיימת. במקום לנהוג כך וכיוון שכשלו (שוב) בפיצוח מערכת השיקולים של מקבלי ההחלטות באיראן, הלכו ישראל וארה"ב על ניצול מהלך הפתיחה לפעולה באזור הנוחות של מתקפות אוויריות, תוך הימנעות מנטילת סיכונים".
עם ההכרזה על הפסקת האש השבוע, כמו גם בסיום הסבב הקודם, "האורניום המועשר לרמות גבוהות, שמייתר את כל מערך ההעשרה התעשייתי שהותקף תוך השקעת מרב המשאבים ומגלם את האיום הראשון במעלה, נשאר בשליטת האיראנים", אומר מירון.
גם בדיקה של שאר רשימת המצאי והתוצאות אינה מעודדת: "המשטר לא קרס. המנהיגים שחוסלו הוחלפו במעבר חלק במנהיגים קיצוניים מהם (מוג'תבא חמינאי ואחמד ואחידי), שחסרים גם את ה'צלקות' של קודמיהם. לא נראה איום ממשי על המשטר בדמות התקוממות עממית של אופוזיציה מאורגנת; מערך הטק"ק ממשיך לייצר שיגורים בכל רחבי האזור; לא ניכרת נכונות של ההנהגה האיראנית להיכנס לשיח הסכמי תוך נכונות לוויתורים ממשיים בסוגיות האסטרטגיות; מדינות המפרץ ספגו מהלומות קשות, ואדוות המלחמה מטלטלות את הכלכלה העולמית; הנכס המרכזי של רתימת הנשיא האמריקאי לפעולה נגד איראן לטובת האינטרסים האסטרטגיים של ישראל נשחק במהירות; החיזבאללה קם כעוף החול והצטרף ללחיצה עצומה לצד הספונסר האיראני".
מהמדענים למהנדסים
שורשי הכישלון נעוצים עוד בקדנציה הראשונה לכהונתו השנייה של נתניהו, זו שנמשכת (עם הפסקה קצרה) כבר כמעט 17 שנה. הנשיא אז היה ברק אובמה, ואותו נאום באו"ם כלל גם ביקורת חריפה באנגלית משובחת נגד אובמה וגישתו, שלטעמו של נתניהו הייתה יותר מדי רכה. אובמה חשש שנתניהו עומד לתקוף בהפתעה את איראן תוך ניסיון לסבך את ארצות-הברית במלחמה שלא רצתה אז לקחת בה חלק. הנשיא הורה על מה שכונה בבית הלבן "ביבי-סיטר" – רכבת אווירית של בכירים אמריקאים שמשימתם לוודא שישראל לא יוצאת משליטה ולשכנע את נתניהו שארה"ב מתייחסת לבעייה במלוא הרצינות.
שר ההגנה רוברט גייטס נחת בישראל ביולי 2009, שבועות ספורים בלבד לאחר ש"המהפכה הירוקה" הוציאה מאות-אלפי מפגינים לרחובות טהרן. "המשטר האיראני שברירי", אמר לו נתניהו. אם נתקוף ביחד זה זה יפיל את השלטון. וחוץ מזה, העריך נתניהו, התגובה האיראנית לתקיפה תהיה מוגבלת.
שר ההגנה שמע ולא הסכים לאף מילה. אולי עיראק וסוריה לא הגיבו כשישראל תקפה את הכורים שלהן ב-1981 וב-2007, אבל עם איראן, אמר, הסיפור יהיה אחר לגמרי: השלטון לא ייפול ובמקום זאת תגרום התגובה הצבאית החריפה של איראן נזקים קשים לישראל, למדינות המפרץ ולמעמדה של ארצות-הברית. בשורה התחתונה, גייטס הודיע לנתניהו שאין על מה לדבר ושישכח מזה, ואגב כך קלע בול למה שייקרה כמעט שני עשורים לאחר מכן.
נתניהו לא הצליח להשיג רוב בקבינט והרעיון לתקוף נדחה שוב ושוב. למרות זאת, חששם של האמריקאים לא התפוגג, ואובמה החליט לנקוט בפעולה. זמן קצר אחרי הנאום ההוא באו"ם, שזכור בזכות הגימיק של ציור הפצצה, גילה המודיעין הישראלי כי ארה"ב מנהלת מגעים חשאיים עם איראן בעומאן כדי להגיע להסכם. כל הניסיונות של נתניהו לסכל את החתימה, ששיאם בנאומו בקונגרס מאחורי הגב של אובמה, כשלו.
להסכם היו ללא ספק חסרונות, אבל גם יתרון אחד בולט: לפי ההסכם מותר היה לאיראן להעשיר עד 300 ק"ג אורניום בהעשרה נמוכה מאוד, 3.65 אחוז. כל שאר מאגרי האורניום המועשר ידוללו לרמת אורניום טבעי או יימכרו בשוק החופשי תחת פיקוח של סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) כדי לוודא שהאיראנים מקיימים את ההסכם".
המומחים היו תמימי דעים כי זולת חריקות קטנות בשוליים, איראן קיימה את חלקה בהסכם. אבל נתניהו עדיין חשב שמדובר במציאות מסוכנת מאוד וטען שכדי להבטיח את קיומו של עם ישראל לדורי דורות, יש להבטיח אפס העשרה על אדמה איראנית. כלומר, פירוק מוחלט והשמדה כוללת של כל פרויקט הגרעין כך שהוא לא רק יחדל מלהעשיר אורניום, אלא יאבד את הכושר התעשייתי, הידע המדעי והניסיון שנצבר.
ארכיון הגרעין היה ההזדמנות הגדולה של נתניהו, והוא השתמש בגניבתו על ידי המוסד כדי לשכנע את טרמאפ לפרוש מההסכם בטענה ששניהם יחד יכולים להכניע ולהכריע את איראן. באפריל 2018 פרסם נתניהו את דבר המבצע לגניבת הארכיון, ושבוע מאוחר יותר הודיע טראמפ שהוא פורש מההסכם.
באחד מהארגזים שגנבו סוכני המוסד שעברו אימונים בארץ שלישית על מודל ענק שהוקם שם, חיקוי של ההאנגר העצום שבו הוחזק הארכיון, הרחובות הסמוכים ואפילו כלבי השמירה, מצאו חוקרי המוסד והוועדה לאנרגיה אטומית עוד אקדחים מעשנים, הוכחה לכך שאיראן שיקרה בבוטות כשטענה שאין לה פרוייקט גרעין צבאי. באחד מהם, שאנחנו חושפים כאן לראשונה ומתעד העברת סמכויות, מתקנים וכוח אדם מהארגון האיראני לאנרגיה גרעינית לפיקוד משרד ההגנה, נאמר בפירוש כי מטרת הפרויקט היא להגיע להעשרה של 90 אחוז, שהיא העשרה קרבית שנדרשת כדי להכין פצצת אטום, ורק לצורך הזה.
לנתניהו הייתה תוכנית להכנעת שלטון חמינאי והוא שכנע את טראמפ ועוזריו שיש לה סיכוי מעולה להצליח. פרסום גניבת הארכיון והפרישה מהסכם הגרעין היו רק ההתחלה של משהו הרבה יותר גדול – שילוב בין סנקציות משתקות על איראן לבין פעולות חבלה והתנקשות, כולל חיסול בכירים שבבכירים בידי ישראל, ייצרו לחץ כזה שיעמיד את איראן, כך האמינו במודיעין הישראלי, בפני אחת משתי אפשרויות קשות, שאין בלתן: או שתתפרק לחלוטין מפרוייקט הגרעין שלה, או שתצא למלחמת נקם בישראל ואז תפגוש את החבר הגדול שלה עם הנבוט, צבא ארצות-הברית, ותיאלץ להיפרד מהגרעין.
מירון: "מי שאומר שפעילות ההעשרה תתגלה בוודאות על ידי המודיעין, טועה ומטעה. אין דרך להבטיח שהאיראנים לא יבצעו אותה במספר מקומות שגם אם חלקם יתגלו, לפחות אחד ישרוד"
איראן, כאז כן עתה, סירבה להתנהל לפי התסריטים שהמומחים בנו עבורה. חמינאי בלע את הרוק על החיסולים של בכירים מקורבים אליו, ואת הגאווה על הפיצוצים והחבלות, ובמקום להיגרר למלכודת הורה להתחיל להפיק כמה שיותר אורניום ולהעשיר אותו באיכות גבוהה יותר ויותר. במקביל החלה לסלק את פקחי האו"ם מחלק מהאתרים והמפעלים כך שיותר ויותר נתונים על מה יש לאיראנים וכמה צנטריפוגות הם ייצרו הפכו עלומים.
במבצע עם כלביא נגרם נזק כבד לפרוייקט הגרעין האיראני – גם חיסול מדענים שחלקם כיכבו במסמכי ארכיון הגרעין, כולל צילומי סלפי, וגם פגיעה משמעותית בתשתית הייצור ואולמות ההעשרה של הפרויקט. אבל כפי שההצלחה המודיעינית-מבצעית-טקטית המרשימה מאוד של המוסד להביא את הארכיון לישראל נוצלה כדי להשיג יעדים פוליטיים ומדיניים ושכנעה את טראמפ לסגת מההסכם, כך שיתוף הפעולה המוצלח בין קהילת המודיעין וחיל האוויר הפך מהר מאוד לחומר ביד היוצר של נתניהו.
ב-26 ביוני 2025, אחרי שטראמפ אמר שאתרי הגרעין "הושמדו לחלוטין", הכריז נתניהו כי בעם כלביא "הסירו את שני האיומים הקיומיים למדינתנו (הגרעין והטילים – ר"ב) והבטיחו את נצח ישראל".
זה היה שקר כפול. למעשה, המכות שספג פרוייקט הגרעין גדעו את החלק התחתון שלו – מערכי ההעשרה התעשייתיים הגדולים, אבל נגעו בקושי בחלק העליון שלו, השפיץ, בואכה בניית פצצה גרעינית. איראן, כהתרסה מול העולם, העשירה בינתיים אורניום ל-60 אחוז, שזה בערך 98 אחוז מהדרך ל-90 אחוז. "דו"חות מקצועיים קבעו כי הידע איך לבנות את ראש הקרב היה קיים בקרב קאדר גדול של מדענים ומהנדסים. גם הוצאתם מהמשחק של הבכירים הללו לא באמת מעכבת את היכולת לייצר נשק", מסביר מירון.
במילים אחרות – עם כלביא, במקרה הטוב, האריך רק במעט (חודשיים, אם בכלל) את פרק הזמן שנדרש לאיראן כדי להגיע לפצצה. זה לא הפריע לנתניהו, הראשון לזהות שישראל לא עומדת להשיג אף אחד מהיעדים, לבחור יעדים אחרים, קלים ומעורפלים.
יש עדיין מה לעשות, אומר מירון, "יש להתמקד כעת במאמץ מדיני-צבאי משולב ביעדים המרכזיים. טיפול באורניום המועשר מבלי לשלול, בלית ברירה, את הצורך בפעילות צבאית, ולאחר מכן בארסנל הטק"ק בדגש על יכולות הייצור. התנאים כעת מאתגרים ביחס לאלו שניתן היה לייצר במהלך הפתיחה אבל עוצמת האיום לא מותירה ברירה אלא לגייס את כל המשאבים הנדרשים לתכנון וביצוע המהלך".
