כשהתקרבנו לבית של נדיר שלאלדה בכפר אל-מניה, הצופה אל המדרונות הגולשים למדבר יהודה, נאלצנו לעצור כ-20 מטר לפני. שלאלדה הזיז גדר תיל דוקרנית החוסמת את שביל הגישה לחצר ורק אז יכולנו להיכנס עם המכונית. שתי דרכי עפר מובילות אל הבית ‑ אחת הוא חסם בסלעים גדולים ואת השנייה, כאמור, בתיל. אחר כך, כשישבנו איתו ועם אשתו כפאיה, הם הראו לנו סרטונים שמהם הבנו למה נועדו החסימות. "זה הכל בגלל המתנחלים שמה", הצביעו אל אוסף מבנים על גבעה צחיחה לא רחוקה. "הם באים אלינו הביתה בלילה, ביום, בכל שעה, זורקים אבנים, דופקים בדלת ובחלונות, הורסים לנו את החיים".
בסרטון אחד נראה מתנחל רעול פנים רוכב על טרקטורון בחצר המשפחה, ממש מחוץ לחלון הבית, מאמץ את המנוע ברעש גדול ומסתובב במקום. בסרטון אחר תועדו שני מתנחלים מגיעים על טרקטורון ‑ אותם טרקטורונים שרכש משרד ההתיישבות של השרה אורית סטרוק לאנשי הגבעות ‑ והם יורדים ממנו ומזיזים את הסלעים שהניח שלאלדה. ארבע מצלמות מקיפות את הבית הקטן אבל הן לא מרתיעות את התוקפים. במשך שעה ישבנו בסלון הקטן ובני הזוג ביקשו שוב ושוב, "תעזרו לנו, תעזרו לנו", ולא ידענו מה לומר להם.
זה אזור מרהיב ביופיו, מלא מאחזים וחוות מתנחלים שיושביהם מטילים אימתם על הפלסטינים באזור. מאות משפחות כבר עזבו את בתיהן לאחר מסע טרור בלתי פוסק שכלל הצתות, גניבות ופשיטות אלימות שבמהלכן הוכו גברים שנזקקו לטיפול רפואי ואשפוז.
מדינת ישראל כבר השקיעה מיליונים רבים בגבעות שקמו מסביב במזרח גוש עציון ‑ בדרכים שנסללו ושהוכשרו, בתשתיות מים וחשמל, בטרקטורונים וטנדרים, בשערים צהובים, ועתה גם בהתנחלות חדשה שתקום כאן, על הגבעה מול הבית של שלאלדה, היכן שכבר עומד המאחז שאנשיו מציקים ותוקפים אותו ואת משפחתו. כל רעש קטן מקפיץ את יושבי הבית והם ניגשים לחלון לראות מי קרב. "זה לא חיים ככה", אמר בעל הבית בייאוש. "תגידו אתם, לאן נלך? זה הבית שלנו. אין לנו בית אחר".
100 דגלים אדומים
זו תהיה אחת מתוך 34 התנחלויות חדשות שאישר הקבינט המדיני-ביטחוני בהחלטה חשאית בישיבה שהתקיימה ערב חג הפסח, תוך כדי המלחמה עם איראן. זו ההחלטה שבעקבותיה הרים הרמטכ"ל "עשרה דגלים אדומים" והזהיר באותו דיון מפני קריסת הצבא, בייחוד מערך המילואים, בשל ריבוי המשימות המוטלות עליו. חלפו כמה ימים עד שתוכן הישיבה הזו דלף לתקשורת. סביר להניח שההחלטה על הקמת ההתנחלויות החדשות לא פורסמה מיד כדי לא להכעיס את ממשל טראמפ, שהיה שקוע כולו באותו הזמן במשבר מצר הורמוז. אולי גם מפני ש-34 ההתנחלויות החדשות מתווספות ל-69 התנחלויות אחרות שהממשלה הזו כבר אישרה מאז הקמתה. 103 בסך הכל. גידול של 80 אחוז (!) במספר ההתנחלויות הרשמיות בשטחים בתוך פחות משלוש שנים וחצי.
כל התנחלות, כל מאחז לא חוקי וכל חוות רועים מקבלים מעטפת הגנה מהצבא. כשסיירנו ביום שלישי השבוע בכמה נקודות שבהן אמורות לקום ההתנחלויות החדשות, מקומות שבהם כבר ישנם מאחזים וחוות, ראינו בכל מקום חיילים במדים, סדירים ואנשי מילואים. השיא היה כשהגענו לפנות ערב לשטח חקלאי ממזרח לחלחול, צפונית לחברון, שם כוח של לפחות עשרה קצינים וחיילים מגדוד נחשון של חטיבת כפיר מנע מקבוצת פלאחים להגיע לחלקות הענבים שלהם, כדי למנוע חיכוך בינם לבין נערי הגבעות שהתמקמו בסמוך. וזו רק נקודה אחת בשטח.
קצין שסיים לאחרונה סבב מילואים בגזרת בנימין מספר שהעומס על הגדוד שלו היה מטורף. "אתה אחראי על האבטחה של עשרות נקודות יישוב", הוא אומר, "התנחלויות גדולות ותיקות, מאחזים של משפחה וחצי ועוד שני רווקים, וחוות של כמה חבר'ה עם 40 כבשים. אין לזה סוף. אין שבוע שלא עולים כמה חבר'ה לאיזו גבעה ואתה נדרש לבוא לראות מה הסיפור שלהם. זה תא שטח עצום בגודלו עם פילבוקסים, צמתים ונקודות חיכוך יומיומיות של נערים מופרעים עם פלסטינים בכפרים.
"אתה רץ מנקודה לנקודה ולא מצליח להגיע לכל מקום. ואתה לא הגדוד היחיד בגזרה, כן? השטח מלא בחיילי צה"ל ומג"ב, אבל עוד פעם, יש עשרות רבות של נקודות, חוות, מאחזים, יש עשרות אירועים שאתה נדרש להם בכל יום, ואין מספיק כוחות. זה השומרון, וצפון השומרון, זה בנימין, זה גוש עציון, זה חברון ודרום הר חברון. זה להיות בכל השטחים. אני מבין לגמרי את הרמטכ"ל שהרים עשרה דגלים אדומים, הוא היה צריך להרים 100 דגלים. אין לנו צבא כזה גדול. עם כוח האדם הנוכחי ומה שמצפים ממנו בכל הגזרות, בטח ביהודה ושומרון, שאף אחד לא יתפלא אם הצבא הזה יקרוס".
היכן שאמורה לקום ההתנחלות החדשה כרמי יהודה, על שטח אדמה מיושר המשקיף על חברון, פגשנו את אמג'ד נקשה, קבלן תשתיות עפר, תושב העיר. הבעיה שלו ושל תושבי האזור היא לא רק עם עצם הקמתה של התנחלות חדשה. העניין הוא שעוד לפני שהוחלט על הקמת ההתנחלות, פונו הבתים מהשטח שמקיף אותה וכל עצי הפרי בו נעקרו. "אנשים שתלו שם ענבים, תפוחים, בנו בתים לבוא אליהם בקיץ, התפרנסו מהאדמה הזו", הוא אומר. "אני הקבלן שהכין להם את האדמה כדי שיוכלו לעבוד בה. הבאתי לשם חשמל, הבאתי לשם מים. אנשים שילמו הרבה כסף".
הוא הגיע עם קלסר עב כרס מלא תעודות ומסמכים המוכיחים לטענתו מי בעלי הקרקע. "אני יודע למי שייכת כל חלקה", הוא מציין ומוציא אישורי עבודה בקרקע שקיבל מהמינהל האזרחי. "לכל חלקה הוצאתי אישור עבודה מהמינהל. אבל אחרי שהתחילה המלחמה בעזה באו המתנחלים וגירשו את כל מי שהיו שם, הרסו את הבתים שלהם, עקרו את העצים עם טרקטורים ושמו שער צהוב כדי שלא נוכל להגיע לשטח. הלכנו למינהל האזרחי, למשטרה, הגשנו תלונות שהמתנחלים לא נותנים לנו להגיע לשטח, אבל שום דבר לא עזר. אם אנחנו מנסים להתקרב לשם הצבא ישר חוסם אותנו וקורא למשטרה שתעצור אותנו. הצבא עובד בשביל המתנחלים ועכשיו המתנחלים גם קיבלו פרס", הוא מצביע על השטח, "הממשלה נתנה להם שם התנחלות ג'דיד".
כפאיה שלאלדה מצביעה על גבעת המתנחלים: "אני לא מבינה את האנשים האלה. זה לא תל–אביב שיש בה חיים יפים, ים וכל טוב. פה אין כלום, זה מדבר. מה הם מחפשים פה?"
פחות משעה אחר כך עמדנו בחצר הבית של מוחמד אל-טרווה בפאתי העיירה בית פג'אר באזור בית-לחם, והשקפנו לחווה שקמה על הגבעה מול הבית שלו, מעלה תדהר שמה. "זה היה ב-17 ביולי 2025", אומר בן דודו. שאלנו איך הוא זוכר את היום המדויק והוא ענה מיד: "זה יום שלא נשכח בחיים. ביום הזה התהפכו החיים שלנו. המתנחלים באו לגבעה ואנחנו ירדנו מהבית לצלם אותם. אז הם באו אלינו, לשביל פה מתחת לבית, והגיע הצבא והגיעה המשטרה, וביקשה מהם לעזוב, אבל באותו הלילה הצבא בא אלינו הביתה, עצר אותי ואת בן דוד שלי. לקחו אותנו למחנה עציון ורק אחרי שבע שעות שיחררו אותנו. לי נתנו בוקסים בפנים, שברו לי חמש שיניים מקדימה".
מאז פונתה הגבעה ממתנחלים שבע פעמים עד שהמשטרה והצבא הרימו ידיים. אחרי כל פעם הם חזרו והקימו עליה מבנים מחדש. בין לבין הם תקפו שוב ושוב את המשפחות המתגוררות באזור הגבעה, הציתו טרקטור, ריססו כתובות נאצה ובאחת הפעמים גם ירו לעבר צעירים שיידו לעברם אבנים בניסיון להדוף אותם מתוך אזור הבתים של התושבים. במזל אף אחד לא נפצע מהירי הזה, שתועד בווידיאו.
לא הרחק מהנקודה שהקימו אנשי הגבעות הוחלט כעת להקים התנחלות חוקית חדשה. עד שהמדינה תביא לשם מים וחשמל בצורה חוקית, עניין שיעלה קרוב לוודאי מיליוני שקלים, החבר'ה ימשיכו לגור בגבעה החשופה. שאול הצלם אמר שהוא רואה בעדשת הטלה של המצלמה שלושה בחורים במדי צה"ל שמסתובבים בגבעה. "החיילים איתם כל הזמן", ענה יוסף.
לפתע צעק אחד הנערים: "המתנחלים באים!" כולם קפצו בבת אחת ומיהרו לנקודת תצפית טובה יותר. "אה, טוב מאוד, הם עלו לשטח ממול", התיישב יוסף ונשם לרווחה. "הפעם הם לא נכנסו לכפר".
"שיקול פוליטי מעוות"
ב"שלום עכשיו" עשו חשבון כמה כסף השקיעה הממשלה הנוכחית ביהודה ושומרון והגיעו למספר הלא-ייאמן: 19,327,921,000 שקל. ובמילים: יותר מ-19 מיליארד. רוב הכסף הועבר להתנחלויות תוך כדי המלחמה מול עזה, חיזבאללה בלבנון ושני הסבבים מול איראן, בזמן שיתר תקציבי הממשלה עברו קיצוץ רוחבי ויישובי העוטף וגבול הצפון שיוועו לכסף כדי להשתקם. אלה רק מקצת הסעיפים שאליהם הלך הכסף: שבעה מיליארד שקל לכבישים חדשים, 800 מיליון לחוות ומאחזים ו-949 מיליון שקל לפיתוח פרויקטים תיירותיים בהתנחלויות.
לפני שיצאנו לשטח הרמנו טלפון למשה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום יישובי קו העימות בצפון. כל מי שעוקב קצת יודע שקריית-שמונה נלחמת על חזרת כשליש מתושביה הביתה עוד לפני שהחל הסבב הנוכחי באיראן. היא משוועת לתקציבי שיקום שלא מגיעים, וכך גם שאר הרשויות לאורך הגבול עם לבנון. דוידוביץ' סוער, שילוב של עצבים ותסכול.
"אחרי עבודה רצינית ומסודרת שעשינו הגשנו לממשלה תוכנית שיקום שעלותה 32 מיליארד שקל", הוא אומר. "בסופו של דבר הממשלה אישרה לנו 15 מיליארד שקל ומתוכם קיצצו לנו שלושה מיליארד שהלכו לעוטף צפון, לרשויות שהן דרומה מקו תשעה קילומטר מהגבול. מתוך 12 המיליארד שנשארו קיבלנו עד עכשיו רק שבעה. השאר מחכים לאישור ממשלה. אותי לא מעניינות ההתנחלויות. התקציבים ששופכים עליהן נובעים משיקול פוליטי מעוות. אותי מעניינים האנשים שעלו בסוף שנות ה-40 ובשנות ה-50 והקימו את קריית-שמונה, את שלומי, את כל המושבים והקיבוצים שעל הגבול. אנשים שעברו את כל המלחמות, יו ניים איט, ומקבלים פירורים. אצלנו אין יישובים שהם במחלוקת פוליטית פנימית. ההתיישבות פה היא לא במחלוקת. המספרים שנקבת בהם זו אמירה. אמירה שממשלת ישראל לא סופרת אותנו".
משה דוידוביץ, יו"ר פורום יישובי קו העימות: "שופכים על ההתנחלויות תקציבים בגלל שיקול פוליטי מעוות. אותי מעניינים האנשים בצפון שמקבלים פירורים"
כמה שעות אחר כך הגענו לבית של נדיר שלאלדה הנמצא בקצה הכפר אל-מניה, רגע לפני שמתחיל המדבר הגדול. פגשנו שם את אופק סינואני, בן 20 מרמת-גן, אקטיביסט שיחד עם עוד כמה צעירים בני גילו מקבוצת "בני אברהם" של השמאל האמוני מקיימים כאן בבית נוכחות מגינה. "הייתי פה ביום לפני שפרצה המלחמה עם איראן וניסינו לצאת עם הכבשים של נדיר למרעה פה, כמה עשרות מטרים מחוץ לבית", סיפר, "המתנחלים ראו אותנו הישראלים מרחוק ולא התקרבו. אבל למחרת בבוקר, בשבת, הם באו לנקום בו".
שלאלדה: "ב-11:00 בבוקר בערך הם באו עם שני טרקטורונים. הילדים ברחו מהר פנימה ואני נשארתי בחוץ לעמוד מולם. הם נתנו לי סטירות ובעיטות ואמרו לי: 'אתה צריך לעוף מפה. קח את האישה ואת הילדים ועופו מפה'. התקשרתי לאופק להגיד לו שהמתנחלים באו אליי אבל הוא לא היה יכול לעשות כלום. הוא אמר שיש אצלו אזעקות בגלל טילים מאיראן".
סינואני: "הייתי תקוע בממ"ד כל היום בגלל האזעקות".
רועי קלייטמן, גם הוא מקבוצת "בני אברהם", שנכח בפגישה בבית משפחת שלאלדה, אמר שזו השיטה של המתנחלים: "הם מייצרים חיכוך תמידי ומכוון בשטח של הפלסטינים. זה נועד ליצור תחושת נרדפות מתמדת, אימה תמידית, חוסר שקט וחוסר ביטחון, לגרום להם לברוח, לעזוב את בתיהם".
לפני שעזבנו שאלה האישה כפאיה מאיפה אנחנו והשבנו שמתל-אביב. "אני לא מבינה אותם, את האנשים האלה", הצביעה על הגבעה של המתנחלים. "זה לא תל-אביב שיש בה חיים יפים, שיש בה ים וכל טוב. פה אין כלום, זה מדבר. מה הם מחפשים פה? מה יש להם מהחיים שלנו?".
