השיחות המתנהלות בין ארצות-הברית לאיראן בפקיסטן ובין ישראל ולבנון בוושינגטון, משקפות דמיון וזיקה עמוקים בין שתי הזירות המרכזיות בסבב הנוכחי. שתי המערכות נפתחו במכות מחץ רוויות אופטימיות לגבי הכרעת האויב, אך מהר מאוד התברר שהאויב מסרב להתפוגג ושהעימות ארוך וסבוך משהוערך. התוצאה היא מו"מ שבו נדונות פשרות שממחישות רכיב שמקבלי החלטות בישראל נוטים לא פעם ללגלג עליו: אסטרטגיה. בשני המקרים, מה שאמור היה להיות ניצחון מוחלט מתברר כסיפור פתוח שרחוק מלהסתיים.
לגבי השיחות עם איראן, קשה לדעת מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים, ומניסיון העבר מומלץ להיערך להפתעות: חזרה ללחימה (ביוזמת טראמפ או טהרן), או מנגד הגעה להסכמות למרות הפערים העמוקים בין הצדדים, בפרט בסוגיית הגרעין שבה האמריקאים תובעים הקפאה ממושכת של ההעשרה ומסירת האורניום המועשר. האיראנים מתעקשים על הקפאה קצרה יותר אך לא אומרים לאו מוחלט, ובכך יוצרים פתח להארכת הפסקת האש מעבר לשבועיים שהקציב טראמפ.
סלע המחלוקת הבולט השבוע היה דווקא מצרי הורמוז, שסגירתם הפתיעה את האמריקאים. טראמפ הכריז על מצור, הבטיח לנקות את המצר ממוקשים ימיים ומנסה למנוע את גביית התשלומים שמטילה איראן על תנועה בנתיב, אך לפחות כרגע מתקשה לכופף את טהרן ולגייס את המערכת הבילאומית. לפיכך, הנשיא ממוקד בבניית נרטיב ניצחון, למשל הכרזתו ש"המצר נפתח ולא ייסגר עוד לעולם".
המשטר בטהרן מנסה מצידו להפגין חוסן ואף "חזרה לשגרה". לצד שיקום מתקנים צבאיים שנפגעו, אתרי אנרגיה שהופעלו מחדש וכבישים שנהרסו וכבר שוב נפתחו, מועלות תביעות מתריסות, ובראשן דרישה לפיצוי כספי מוושינגטון ומדינות המפרץ על הנזק שנגרם (270 מיליארד דולרים לטענת טהרן), וכמובן הסרה מהירה של הסנקציות. ברקע ממשיך לרחף האיום שהמשטר - שהאגף הקיצוני בו בהנהגת ראשי משמרות המהפכה התחזק במלחמה - יחתור עכשיו להשגת פצצה גרעינית כאמצעי להבטחת שרידותו.
1 צפייה בגלריה
חזרה לשגרה בטהרן, השבוע. הסדרה לא תכלול את התאיידות האויב, אך תנטרל חלק ניכר מאיומיו
(Majid Saeedi, Getty Images)
טראמפ ממשיך להיות האיש שיכריע אם פנינו להסכם או לחזרה ללחימה. קשה להעריך לאן הוא נוטה כרגע, אך מצטברים סימנים שהוא שוקל ברצינות הסכם שבליבו הגרעין והורמוז, כשהטילים, הפרוקסיז, קל וחומר שינוי המשטר והמחאה, נדחקים לשוליים. "יש חשיבות רבה לכך שאת הדיאלוג מוביל סגן הנשיא ואנס, בדלן בנושא יחסי החוץ, שלפי כמה דיווחים התנגד למלחמה", מסביר בשיחה פרופ' אודי זומר מאוניברסיטת ת"א. "ואנס שואף להתמודד לנשיאות בבחירות 2028 וחשוב לו להציג הצלחה בדיאלוג, שבראייתו יסייע לו להיבחר כמועמד המפלגה הרפובליקנית ולבסס דימוי חיובי בעיני הציבור הרחב".
מדינות המפרץ מצידן חרדות לשבריריות של המו"מ, כפי שבא לידי ביטוי בשיחות לא שגרתיות שנערכו השבוע בין שרי החוץ של איראן וסעודיה ובין סגן נשיא איחוד האמירויות ליו"ר הפרלמנט האיראני, קאליבאף, אחד מאנשי המפתח בטהרן כרגע. במפרץ אמנם מתעבים את איראן, אך פוחדים יותר מהשלכות חידוש הלחימה ורואים בהסכם הרע במיעוטו.
*
ערפל ובלבול לא פחות כבדים מאפיינים גם את החזית הלבנונית. השיחות שהתקיימו בוושינגטון מסתמנות כאריזה אופטימית אך שברירית שעוטפת מציאות סבוכה. למרות הדיאלוג, הלחימה נמשכת (במוקדה המצור שמטיל צה"ל על בינת ג'בל), ולא נראה שיש לממשלת לבנון יכולת או רצון לקדם את פירוק חיזבאללה מנשק. הארגון מצידו ממשיך במערכה הפתוחה, ומדגיש שהוא חותר לשינוי המשוואה שנוצרה מאז הפסקת האש הקודמת שבה יש לישראל חופש פעולה מלא בלי תגובה, ותוך הצגת "רצועת הביטחון" החדשה כהצדקה ללחימה נגד כיבוש קרקע לבנונית.
על הדרך הטמפרטורות עולות גם בזירה הפנימית בלבנון. חיזבאללה מחריף השבוע את הטון בשל השיחות המדיניות. אלה אמנם לא מוגדרות בלבנון כמגעים לקראת הסכם שלום (כפי שנטען בישראל), אך עצם קיומן מספיק כדי לעורר מתח. "ממשלת לבנון מעניקה לישראל ויתורים בחינם, והציונים נעזרים בשלטון הלבנוני כדי להפעיל לחץ על הארגון. מי שרוצה להיכנע שיעשה זאת לבד", הכריז השבוע מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם. ברקע גוברת בלבנון החרדה מחזרת מלחמת אזרחים נוכח דיווחים על תוכניות חיזבאללה לבצע הפיכה במדינה.
"חיזבאללה אמנם מצוי בשפל מבחינת דעת הקהל בלבנון, לרבות בעדה השיעית (מרבית 1.2 מיליון העקורים מדרום המדינה הם שיעים), ואמנם גוברת הביקורת על כך שהארגון הורס את לבנון למען אינטרסים איראניים, והברית עם נביה ברי, מנהיג אמל, שסולד מהמערכה, התערערה, אך לא נראה שחיזבאללה מתחרט", מסביר בשיחה ד"ר יוגב אלבז ממרכז דיין באוניברסיטת ת"א. "נהפוך הוא. הוא רואה ביכולתו לנהל לחימה מתמשכת שמטרידה את ישראל אמצעי להשיב את כבודו, ומנסה להצטייר כמי שבניגוד לממשלה נותר נאמן לדרך ההתנגדות ומגן על אדמת לבנון".
את המערכה הפתוחה בלבנון מנסה לנצל איראן, שממשיכה להדגיש כי הסכם על סיום המערכה נגדה מחייב גם סיום העימות בלבנון, ובכך ממחישה כי למרות המכות שספגה יש לה עדיין השפעה אזורית. "לא ניתן להתעלם מחיזבאללה שמהווה רכיב מרכזי בכל דיון על תרחישים עתידיים", הבהיר עלי אכבר וליאתי, יועצו של מנהיג איראן בשיחה שקיים עם ראש ממשלת לבנון, נוואף סלאם, אמירה שהמחישה כי למרות הפגיעות הקשות בחיזבאללה ובנציגיה במדינה והדרישה הלבנונית לגירוש השגריר, לטהרן יש עדיין כוח בחזית זו.
*
באופן סיזיפי ונדוש, ישראל שוב ניצבת בפני צומת ה-T המוכר של שתי ברירות רעות. אפשר להמשיך בלחימה תחת האשליה שמתקרבים לניצחון מוחלט ותחת תקווה שאולי (ואולי לא) המשטר האיראני וחיזבאללה יקרסו. המשמעות היא היקלעות למערכות התשה, כמו זו שהייתה עד לפני חצי שנה בעזה, שצפויות לגבות מחיר מדיני בינלאומי ולהיות מלוות במחלוקות פנימיות חריפות.
מנגד, ניתן לסיים את שתי המערכות בהסדרה שאמנם לא תכלול את התאיידות האויב, אך תנטרל חלק ניכר מאיומיו. בלבנון, מניעת נוכחות צבאית של חיזבאללה מדרום לליטני ושימור חופש פעולה בכל המדינה; ובאיראן, הסכם שיגביל את תוכנית הגרעין, בעיקר באמצעות הוצאת או רידוד האורניום המועשר והצרה משמעותית של ההעשרה. זה צריך להיות היעד המרכזי שבו נדרש להתמקד, וייתכן שהתוצאה לא תהיה שונה במהותה מהסכם הגרעין שקידם אובמה ב-2015. זאת לצד חתירה להגביל החזקה וייצור טילים בליסטיים וריסון גורמי הטרור באזור, כשאת יעד שינוי המשטר מומלץ לאפסן במחסן הפנטזיות יחד עם הריביירה בעזה. במקרים של איראן ולבנון, וכן בזה של עזה, אין פירושה של הסדרה קץ האיומים. יש להפנים תובנה זו ולהיערך לעימותים נוספים, ומוטב שהפעם היעדים ואסטרטגיית הפעולה (לרבות היציאה) ינוסחו באופן מפוכח יותר, תוך שיפור הבנת טבע האויב.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
