צעירי בודפשט לא חיכו לתוצאות הרשמיות. ביום ראשון בערב הם התאספו על גדת הדנובה, אוחזים בבלונים, בקבוקי אלכוהול ודגלי הונגריה. חלקם טיפסו על עמודי תאורה ורמזורים. אחרים תלשו מהקירות פוסטרים של קמפיין ויקטור אורבן ומפלגת "פידס".
ואז הגיעו התוצאות המוקדמות, ואורבן הודה בתבוסתו. אחרי 16 שנות שלטון, האיש שזכה לכינוי "ויקטטור" נחל תבוסה בקלפי.
הצעירים המשיכו בחגיגות הספונטניות. זרים התנשקו. היה אפשר למלא בריכה אולימפית בדמעות האושר. הם צעקו "ריה-ריה, הונגריה", ו"הונגריה-אירופה", כמו אזרחים שקיבלו את המדינה שלהם חזרה. זה היה גם איתות לפטר מדיאר ממפלגת "טיסה", המנצח הגדול, לגבי הכיוון שאליו הם רוצים שיוביל את הונגריה.
"אם אורבן היה מנצח שוב, הייתי אורזת מזוודה ועולה על רכבת", אומרת נורה מזרוס, סטודנטית בת 21. "אבל מתברר שאנחנו לא כאלו מטומטמים. להפך. עד עכשיו זו הייתה בושה להיות הונגריה. כששאלו מאיפה אני הייתי אומרת, מבודפשט. אבל עכשיו אני גאה. לא רק שעשינו מהפך, אלא שהראינו לכולם שאפשר לנצח את הפשיסטים, אפילו אם טראמפ ופוטין נמצאים מאחוריהם".
היא הייתה בת חמש כשאורבן נבחר. "אני זוכרת בתור ילדה את ההורים שלי לוקחים אותי להפגנות תמיכה במועמד שהתמודד מול אורבן. אבל זה מי שאני מכירה כל החיים שלי. והנה, בבחירה הראשונה בחיי, קיבלתי את המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש. דמוקרטיה. יום אחד אני אספר לילדים שלי איפה הייתי ב-12 באפריל, כשהדמוקרטיה בהונגריה נולדה מחדש".
המבוגרים, מצולקי שלטון אורבן, לקחו את החגיגות הרבה יותר באיזי. הורים הרכיבו את ילדיהם על הכתפיים. אנשים התחבקו, שמו ראש איש על כתפי האחר. ובכו. היה הרבה איפוק אצל המבוגרים, אופטימיות-פסימית, כפי שהגדיר לי זאת פלוריאן גוליאש, חשמלאי שמשלים הכנסה כנהג מונית. השמחה הזו הזכירה לי יותר ניצולים מהתרסקות מטוס. רוב הקהל המבוגר כבר הסתכל על היום שאחרי.
"תראה, אנחנו לא משלים את עצמנו", אמר גוליאש, "ברור לנו שהבחירה שלנו הייתה בין אורבן לבין בן הטיפוחים של אורבן. אז המטרה הראשונית הייתה להפיל את אורבן, והצלחנו בה, אבל עכשיו צריך לבנות את כל המדינה והמוסדות שלה מחדש. ולבנות את האמון. אנחנו מאוד סקפטיים לגבי מדיאר. אנחנו יודעים מאיפה הוא הגיע, ואנחנו יודעים איך אורבן התחיל, ואנחנו יודעים איך הכסף והכוח השחיתו אותו".
מלכוד 22
פטר מדיאר, 45, עורך דין בהכשרתו, גדל תחת כנפיו של אורבן והיה נשוי לשרת המשפטים לשעבר, ג'ודית ורגה. לפני כשנתיים פרש מ"פידס" והקים את "טיסה". היה זה לאחר שוורגה, שכבר הייתה גרושתו, העניקה חנינה לסגן מנהל בית יתומים שניסה לטייח פרשת התעללות פיזית ומינית בילדים במוסד. עבור מדיאר זה היה יותר מדי: הוא ואורבן בנו את הטיקט שלהם על פטריוטיזם, לאומנות, שמרנות, מדיניות נגד הגירה – ובעיקר ערכי המשפחה. אורבן גרם לה להתפטר, וחשב שזה ישתיק את מדיאר. מדיאר, מצידו, טען כי "אורבן מתחבא מאחרי חצאיות של נשים". כמה שבועות לאחר מכן פירסם הקלטה שהקליט בסתר את ורגה ובה היא מפלילה בכירים מהמעגל הקרוב של אורבן בפרשות שחיתות.
ביוני 2024 זכתה "טיסה" ב-30 אחוז מהקולות בבחירות לפרלמנט האירופי. מדיאר חרש את הונגריה לאורכה ולרוחבה, בעיקר בכפרים וביישובי הפריפריה, המעוזים של אורבן (הערים הגדולות תמיד התנגדו לו). אורבן הציב את הונגריה במרכז סדר היום העולמי: סיקור הבחירות בתקשורת הבינלאומית היה חסר פרופורציה למדינה עם כלכלה בגודל של כלכלת מינכן ואוכלוסיה בסדר גודל של שווייץ. הוא הזהיר מפני סכנות חיצוניות, מיצב את עצמו כשומר הסף של בודפשט מפני האיחוד האירופי, והצטלם עם פוטין וטראמפ ("חלק מהאהבה של אורבן לנתניהו היה טמון בעובדה שביבי פתח בפניו הרבה דלתות עולמיות, בעיקר בוושינגטון", אמר לי איש עסקים ישראלי).
מדיאר לא דיבר על זכויות נשים או להט"ב ולא הזכיר את מדיניות ההגירה שלו. הוא כן אמר כי הוא חושד שפיליפינים החיים בהונגריה אחראים להיעלמותם של ברווזים מגן החיות
מדיאר, לעומת זאת, דיבר עם הבוחרים על 20 מיליארד היורו שמיועדים להונגריה ומוקפאים על ידי הפרלמנט האירופי בגלל מדיניות אורבן. הוא הזכיר להם את יוקר המחיה, את שחיקת השכר, את המערכות הציבוריות הקורסות, את השחיתות, את הרצון להתחבר לאירופה מחדש ולהתנתק מרוסיה. הוא החליף את הפחד מאורבן לכעס והצליח לתייג את אורבן כמכשול של ההונגרים מפני שגשוג.
מדיאר, בתבונה פוליטית, הצליח לרתום למאבק את כל מפלגות האופוזיציה מבלי לבזבז קולות (מי שרוצה לעשות הקבלה בין המצב בהונגריה לזה בישראל, שיתחיל פה: כל ראשי האופוזיציה עשו ניתוח להסרת אגו במטרה להוריד את אורבן). הוא לא דיבר על נושאים שנויים במחלוקת כמו זכויות נשים או להט"ב ולא הזכיר במילה את מדיניות ההגירה שלו. הוא כן אמר כמה חודשים לפני הבחירות כי הוא חושד שפיליפינים החיים בהונגריה אחראים להיעלמותם של ברווזים מגן החיות המקומי.
"בבחירות הקודמות הרבה אנשים נמנעו מללכת נגד אורבן בגלל הפחד וכי חשבו שהוא ינצח בכל מקרה. הפעם מדיאר ניהל קמפיין בחירות מבריק, הוא עובד קשה והוא אדם כריזמטי וחסר פחד, וככה הוא הצליח", אמר לי גאבור פלוריאן, פיזיותרפיסט בן 42, "אבל עכשיו אנחנו במלכוד 22".
תסביר.
"חלק מבוחרי מדיאר הגיעו מהמחנה של אורבן וחלקם הגיעו מהמחנה הליברלי-דמוקרטי. האחרונים לא רוצים אורבן חדש אלא רפורמות אמיתיות בערכים שמדיאר לא דיבר עליהם. אבל אם הוא משנה את מדיניות המהגרים או הלהט"ב, הבוחרים שערקו אליו מאורבן יהיו מאוד לא מרוצים. להם הוא הבטיח בלי שינויים אלא את מה שיש – רק יותר נקי וטוב".
"אני שומעת את הצהלות מהאיחוד האירופי ומהשמאל וזה ממש מדאיג אותי", אומרת קריסטינה קובאש, מנהלת תכנים דיגיטליים בחברת פרסום, "המסקנה הראשונה היא שאין יותר שמאל בהונגריה. 97 אחוז הצביעו לימין או לימין פלוס. עכשיו גם יגיע עת התשלום שלנו. אם אנחנו רוצים את המענק שלנו מהאיחוד, אנחנו צריכים ללכת לקראתו עם מענקים לאוקראינה ולתמוך בסנקציות נגד רוסיה. זה דבר אחד לתמוך באוקראינה ולצאת נגד רוסיה כשאתה בפריז, ברומא או בלונדון, וזה דבר לגמרי אחר כשאתה נמצא גיאוגרפית במקום שבו פוטין תמיד מציץ עליך מעבר לכתף וכשאתה תלוי כמעט לחלוטין באספקת אנרגיה מרוסיה. אז אנחנו עכשיו תקועים בין הדרישות של הפרלמנט האירופי לדרישות של פוטין. הייתי רוצה כמה שנים של שקט. בלי ביקורים של ג'יי.די. ואנס, בלי הבוטים של הקרמלין, ובלי שהאיחוד האירופי ינשוף לנו בעורף. אנחנו צריכים עכשיו זמן להשתקם. בתוכנו".
טלפון מנתניהו
בנאומים שנשא לאחר בחירתו הבטיח מדיאר רפורמות כלכליות, תקשורתיות ומשפטיות (העובדה שזכה ברוב מכריע של יותר משני-שלישים ממושבי הפרלמנט תסייע לו בכך), ודיבר על הצטרפות לשוק היורו, על הגבלת הקדנציה, על ניקוי השירות הציבורי מנאמניו של אורבן, ועל שקיפות מלאה בתקציבים ממשלתיים. אבל הוא המשיך לסכור את פיו בנושאים השנויים במחלוקת.
"זה ניסוי מעניין", אומרת קובאש, "כי יש פה שחיתות והרס מוחלט של הכלכלה והשירותים הציבוריים, אבל מצד שני אין פה מהגרים כמעט, ויש רמת ביטחון מאוד גבוהה לנשים, ומדד הפשע פה נמוך, וכמעט שאתה לא נתקל באנטישמיות ואסור לערוך פה הפגנות פרו-פלסטיניות. עם העבר שלנו, טוב לראות שהיהודים חיים בינינו בלי פחד לעומת מה שקורה בבירות אחרות באירופה. אבל מה אם זה ישתנה? מה יקרה אם האיחוד יחליט שאנחנו צריכים לקלוט מהגרים, ורמת הפשע והאנטישמיות תעלה?"
מדובר אולי במדינה הבטוחה ביותר עבור ישראלים ויהודים באירופה. אין פה גרפיטי או דגלים פלסטיניים ואפשר לנוע בחופשיות עם סמלים יהודיים עליך ולדבר עברית ברחוב או בבית הקפה. ישראל והונגריה קשורות בקשר כלכלי עמוק, יש להן מיזמים ביטחוניים משותפים ("זה לא מקרה שלמבצע הביפרים היה על פי הפרסומים קשר להונגריה", אמר לי איש העסקים הישראלי), יש קהילה חזקה מאוד של אנשי עסקים ישראלים בבודפשט, ואורבן עזר לשקם את החיים היהודיים בעיר. מצד שני, הוא והמפלגה שלו יצאו לא פעם בקמפיינים עם מוטיבים אנטישמיים, ובסביבתו של אורבן יש לא מעט טיפוסים שנמצאים בחלק המאוד ימני של הספקטרום האנטישמי.
גם כאן, מדיאר עדיין אמביוולנטי. הוא הבטיח שהיחסים עם ישראל יישארו חמים, אבל הודיע שלא יטיל יותר וטו אוטומטי על כל החלטה של האיחוד נגד ישראל, כפי שעשה אורבן, וכי ינסה להחזיר את הונגריה לשורות בית הדין הבינלאומי בהאג. "עלולה להיות החמרה של היחסים עם ישראל, אבל אנחנו לא נראה כאן השפעה יומיומית על חיי היהודים והישראלים בעיר", אומר אותו איש עסקים. בינתיים מדיאר ונתניהו שוחחו ביניהם בטלפון והזמינו זה את זה לביקור. מדיאר אף הזמין את נתניהו לטקס לציון 70 שנה למרד ההונגרי.
קובאש: "טוב שהיהודים חיים בינינו בלי פחד, בניגוד לבירות אחרות באירופה. אבל מה יקרה אם האיחוד יחליט שאנחנו צריכים לקלוט מהגרים, ורמת הפשע והאנטישמיות תעלה?"
הרובע ה-13 בבודפשט היה אזור של יהודים. שמותיהם של אלה שגורשו למחנות המוות חקוקים כעת על המדרכה לפני הבתים שבהם גרו. גם עכשיו חיים כאן יהודים רבים. אחד מהם הוא איבן פטו, בן כמעט 80. קומה שלישית, בית דחוס בשטיחים, רהיטים ישנים ופסנתר, עם עשרות כריות על הספות. פטו היה נשיא המפלגה הסוציאליסטית בסוף שנות ה-80. שותפו האידיאולוגי היה האופוזיציונר האנטי-קומוניסט ויקטור אורבן, שרק הקים את "פידס".
אורבן היה התקווה הגדולה של הליברל-דמוקרטים בהונגריה. "היינו חברים לדרך, ואפילו היינו יוצאים לארוחות ערב עם נשותינו", נזכר פטו, "אבל אחרי כמה שנים התחלתי לשים לב שהמוסריות והערכים שלו מאוד גמישים. הוא אדם מאוד אמביציוזי, חכם, מניפולטיבי, ציני. המטרה שלו תמיד הייתה כוח וכסף. וברגע שהבין שהכוח וההזדמנויות נמצאים בימין הלאומני, הוא הלך לשם. הייתי איתו בפרלמנט וראיתי מה קורה לו. ומאז 2010, כשהוא עלה לשלטון והמפלגה שלי לא נכנסה לפרלמנט, לא ראיתי אותו יותר".
פטו אינו חוסך בביקורת. "אורבן הוא בושה לעם ולהיסטוריה ההונגרית. ללכת עם רוסיה ולהאשים את הקורבן, אוקראינה, בתוקפנות? איך אנחנו כהונגרים יכולים לעשות דבר כזה, בעיקר לנוכח העבר שלנו עם הסובייטים? הוא רקח במעבדה ציניות אלימה ופשיזם כוחני במסווה של אידיאולוגיה נוצרית פטריוטית, וייצא את המוסר שלו לכל העולם, כולל אמריקה. רוסיה הפכה לברכה והאיחוד האירופי – לקללה. הוא הרס את האמון, ריסק את האיזונים והבלמים ונטע עוני ובורות. אני בהלם מהתוצאה כי אני לא מבין איך הנוער שגדל בכזו מציאות עדיין מסוגל להבחין בין שקר לאמת. אבל עכשיו תחזור אליהם ההערכה העצמית".
פטו משתמש במושג "מדינת מאפיה" ומכנה את ארצו "אורבניסטן". הוא מדגיש שאחוז ההצבעה היה הגבוה ביותר בתולדות המדינה (77.8 אחוז מבעלי זכות הבחירה) וכי זה "ניצחון שאפשר לראות מהירח, ואפילו מהקרמלין".
אתה מתאר את זה במונחים של דיבוק; השתלטות של השטן על אורבן.
"אתה טועה", אומר פטו, הוא לא זקוק מבנו לתרגום כדי להבין את השאלה וגם לא כדי לתת את התשובה: "אורבן הוא השטן".
"אנחנו כמו הילדים האבודים מהספה של פרויד", אמרה לי הסטודנטית האנגה פולופ, ותיארה את ארצה במדויק: אופורית ומפוחדת, מיואשת ומלאת תקווה, כמהה לאיחוד האירופי וחוששת שיכפה עליה את ערכיו. רגע לפני שברחו מהמדינה הם קיבלו עוד הזדמנות לבנות אותה מחדש. השמאל הגלובלי חגג בחירה של 97 אחוז במועמדי הימין. וכך, התחושה הכי חזקה שנשארת איתך מהבחירות בהונגריה היא שלא הבנת כלום.
לפני שעזבתי סיפר לי פטו על אורבן ההוא, מסוף שנות ה-80, שעמד בכיכרות וזעק: "רוסים החוצה, רוסים החוצה". ביום ראשון השבוע עמדו אלפי בני נוער וסטודנטים וצעקו במלוא גרונם: "רוסים החוצה, רוסים החוצה".
