ב-30 באוקטובר 1987 הגיש שופט בית המשפט העליון משה לנדוי את דוח ועדת החקירה הממלכתית שבדקה את שיטות החקירה של השב"כ. היא הוקמה בעקבות פרשת סגן עיזאת נאפסו, קצין צה"ל בן העדה הצ'רקסית שהואשם בריגול על לא עוול בכפו, כשברקע דיוניה עמדה פרשת קו 300, שטילטלה את מערכת הביטחון ואת המדינה בכלל.
אחת ממסקנות הוועדה היא שמותר להפעיל על מחבל עצור אמצעי לחץ כדי להוציא ממנו מידע חיוני לצורך סיכול פיגועים. "אמצעים אלה צריכים להתרכז בעיקר בלחץ פסיכולוגי לא-אלים", נכתב בדוח, "אולם כאשר אלה אינם משיגים את המטרה, אין להמנע מהפעלת מידה מתונה של לחץ פיסי". מכאן נולד הביטוי "לחץ פיזי מתון", שהפך שגור בפי כל.
אבל ישנה בדוח ועדת לנדוי המלצה נוספת, לא פחות חשובה, והיא קובעת כי השב"כ צריך להיות מלווה מעתה והלאה בייעוץ המשפטי הכי טוב, מהימן וישר דרך. לשיטתו של לנדוי, היועץ המשפטי של השירות צריך להיות "משפטן בעל שיעור קומה". כמשרת ציבור עליו להיות נאמן לשלטון החוק, ליועץ המשפטי לממשלה ולפסיקות בתי המשפט. כבכיר בארגון החשאי עליו לקיים יחסי אמון עם "הבוס" הישיר, ראש השב"כ.
ואמנם, בארבעת העשורים האחרונים שימשו היועצים המשפטיים של השב"כ כשומרי סף, ופעלו כל העת כדי למצוא את האיזון בין צורכי הביטחון במדינה מוכת טרור לבין היותה של ישראל מדינת חוק ליברלית. בכירי השירות ואנשי פרקליטות המדינה אף החלו לכנותם בהומור בראשי התיבת "הבש"ק" – "בעל שיעור קומה".
אבל בשבועות האחרונים, כך נראה, חל פיחות מדאיג במעמדו של האיש שאמור למנוע שימוש לרעה בכוחו של השירות. על פי הפרסומים, ראש השב"כ דוד זיני העניק לראש הממשלה בנימין נתניהו חוות דעת שתעכב את עדותו במשפט, זאת בניגוד לעמדת היועץ המשפטי של השירות וגם בניגוד לעמדתו של הראש הקודם, רונן בר. על פי פרסום אחר, שלא הוכחש בינתיים, זיני מתכוון להחליף את היועץ המשפטי של השירות.
זה צריך להטריד כל אחד ואחת מאיתנו. מכיוון שהשב"כ אוצר בידיו ובמרתפיו כוח פולשני עצום, יכולות מבצעיות וטכנולוגיות מתקדמות ביותר ומאגרי מידע מתוחכמים – פיטורי היועץ המשפטי של השב"כ או הצרת צעדיו כחלק מהכפפתו של הארגון לשיקולים פוליטיים הם איום של ממש על הדמוקרטיה ועל חירויות הפרט הבסיסיות. במיוחד עכשיו, בשנת בחירות, כשקיים חשש אמיתי כי השב"כ, בשירותו של נתניהו, יגלוש למעקב אחר פעילי מחאה ואנשי אופוזיציה, כנהוג במשטרים אפלים. זה לא מופרך: ראש השב"כ המודח רונן בר דיווח בתצהירו לבג"ץ כי נתניהו ציפה ואף דרש ממנו להפעיל את עוצמתו של השב"כ נגד פעילי מחאה שמממשים את זכותם הדמוקרטית הבסיסית.
*
נתניהו לא המציא דבר. כבר בשנים הראשונות של המדינה שימש ה"שי"ן-בי"ת" (שירות הביטחון) ככלי שרת למעקב אחר יריבים פוליטיים של מפלגת השלטון מפא"י – בין אם מימין (חֵרות) ובין אם משמאל (המפלגה הקומוניסטית הישראלית, מק"י). העובדה שהשירות היה ועודנו כפוף ישירות לראש הממשלה הקלה עליו לנצלו לתועלתו הפוליטית, מה גם שעד 1973 עבדו ראשי השב"כ ללא ייעוץ משפטי ממוסד.
קיים חשש כי לקראת הבחירות יפעל השב"כ נגד פעילי מחאה ואנשי אופוזיציה. זה לא מופרך: רונן בר דיווח בתצהירו לבג"ץ כי נתניהו ציפה ממנו להפעיל את עוצמתו של הארגון לדיכוי המחאה
בשנות ה-60 הפך השב"כ להיות ממלכתי יותר. תרמה לכך במידה רבה פריחתה של העיתונות העצמאית. פרשת קו 300, שהתפוצצה באמצע שנות ה-80, הייתה נקודת שפל בתולדותיו של הארגון – אך גלי ההדף שלה תרמו להשתלבותו במארג החיים הדמוקרטיים במדינה. בין המעורבים בשיבוש ההליכים והטיוח שנחשפו באותה פרשה עגומה היו גם שני היועצים המשפטיים הבכירים של השב"כ דאז, שבביתו של אחד מהם התקיימו ישיבות השיבוש. כשנודע הדבר ליועץ המשפטי לממשלה דאז פרופ' יצחק זמיר ולמשנה לפרקליט המדינה דורית ביניש, הם זימנו את השניים לבירור, אך אלה סירבו להגיע. בסופו של דבר נאלצו לפרוש מתפקידם בבושת פנים.
ב-22 באפריל 2002, בשיאה של האינתיפאדה השנייה, נכנס לתוקף חוק השב"כ שמסדיר לראשונה את פעולותיו. סעיף 7 לחוק קובע כי "השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה, וכן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכל כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין". היום, התפקיד של שמירה על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו כבר אינו מובן מאליו.
*
שופט עליון בדימוס, שעסק רבות בענייני השב"כ, אומר כי "בארגון ביטחון פנים, הפועל גם בקרב אזרחי ישראל ומחזיק בסמכויות שאין להן אח ורע במשטרים דמוקרטיים, היועץ המשפטי הוא לא עוד שומר סף. נועד לו תפקיד הרבה יותר משמעותי בהיבטי שמירה על החוק ומה שמתחייב במשטר דמוקרטי. הסיבה שבגללה נקבע כי היועץ המשפטי של השב"כ יהיה 'בעל שיעור קומה' היא שסמכותו לא תתמצה ביכולות המקצועיות, אלא בראש ובראשונה שיהיה בעל עמוד שדרה שיאפשר לו שלא להתכופף בפני האוטוריטה של ראש השירות, בדרך כלל אדם מאוד סמכותי היונק בין השאר את עוצמתו גם מגיבוי הבוס הישיר שלו – ראש הממשלה. היועץ המשפטי, כמו ראש השב"כ, צריך לפעול בהתאם לדין ובמקרה הצורך להוות בלם בפני שימוש פוליטי לרעה בכוחו של השירות".
עו"ד אלי בכר, שהיה היועץ המשפטי לשב"כ, הוסיף ואמר בוועדת החוקה של הכנסת: "הביטוי המובהק ביותר של אותה עצמאות מקצועית הוא במימוש הציפייה שלפיה היועץ המשפטי יתפקד ברגע האמת כשומר סף (...) בעקבות פרשת קו 300 אמר השופט לנדוי שעל היועצים היה 'להניף את הדגל השחור'".
עבודת הייעוץ המשפטי בשב"כ מקבלת משנה חשיבות לא רק לנוכח האתגרים הביטחוניים אלא גם, ובעיקר, לאור הטכנולוגיות החדשות שמקילות על המעקב אחר אזרחים. בעדותו בוועדה פירט היועץ לשעבר בכר את הסמכויות שנתונות לפיקוח היועץ המשפטי של השירות ובהן ייזום ואישור האזנות סתר, שימוש בנתוני תקשורת, חיפושים סמויים בכלי רכב ובחצרים, חקירות חשודים וסמכויות איסוף על אזרחים.
לדבריו, "הכפיפות של השב"כ לדרג הפוליטי מחייבת אף היא פיקוח, כדי שהסמכויות לא יופעלו לצורך מטרות מפלגתיות ופוליטיות". ואמנם, כל ראשי השב"כ בשנים האחרונות סירבו בצורה נחרצת לסייע לנתניהו להתחקות על המקור של הדלפות שלא היו נוחות לו ולערוך לשרים בדיקות פוליגרף. סירובו של רונן בר להשתמש בסמכותו הביטחונית הייתה ככל הנראה אחת הסיבות המרכזיות להדחתו. גם ליועץ המשפטי של השב"כ זה עלול לעלות במשרתו. את המחיר נשלם כולנו.
