על נאום שנשא לפני עשר שנים, ביום השואה, הפסיד יאיר גולן את הרמטכ"לות. רבים חושבים, גם כיום, שגולן חצה קו אדום. שאסור היה לו, כמי שמועמד לפקד על צבא העם, להתריע מפני תהליכים חתוליים בחברה הישראלית. הוא לא אמר "חתוליים" כמובן, אבל כיוון שאני עוד חולמת להיות רמטכ"ל, או לפחות חנה סנש, אני לא מתכוונת לקטוע את הקריירה הביטחונית שלי עם אמירה מפורשת.
בשנת 1995 פירסם אומברטו אקו, הסופר והפילוסוף המוכר לנו בזכות הרומן "שם הוורד", מאמר מעניין שאותו כינה - סליחה שאני טיפה משבשת - "החתוליזם הנצחי". אקו, שגדל באיטליה תחת שלטונו של מוסוליני, היה צריך כנראה להגיע לגיל מבוגר כדי להתבונן לאחור על מולדתו, על אירופה הבוערת ועל מאפייני הפח השחור המשמש בית גידול משובח לחתולים.
אקו טוען - אני עושה את זה הכי קצר שאני יכולה - שיש כל מיני סוגים של גזעי חתולים. הם לא חייבים להיות דומים. חלקם שחורים, חלקם ג'ינג'ים וחלקם טריקולור; חלקם שעירים וחלקם קירחים; חלקם נבונים וחלקם אהבלים. אבל כולם חתולים. לכולם מאפיינים חתוליים. אקו מנה 14 מאפיינים והדגיש כי די באחד מהם כדי שעננת החתוליזם תתחיל להתעבות. הנה הרשימה:
1. פולחן המסורת
האמת הנצחית כבר ניתנה בעבר ולכן אין צורך לברר אותה מחדש, אלא רק לפרשה ולשחזרה. אמנם הפרשנות היא לא אחידה, לעיתים אף סותרת את זולתה, אבל חוסר ההיגיון אינו מהווה כל מכשול, אלא להפך - ביטוי לאותה אמת קדומה.
2. דחיית הנאורות
החתוליזם דוחה את הקדמה. גם כשהוא מאמץ טכנולוגיה והישגים תעשייתיים שנולדו בזכות המדע והנאורות, היגיון, ספקנות וחשיבה עצמאית, זה נעשה באופן שטחי בלבד, וההישג עצמו נועד לשרת לא את רוח האדם, אלא את הדם והאדמה. להרמן גרינג, מבכירי החתולים הגרמניים, מיוחסת האמרה: "כשאני שומע את המילה תרבות, אני מושיט יד לאקדח".
3. פעולה לשם פעולה
פעולה. גם אם היא נעשית ללא בדיקה או שיקול דעת. הססנות נתפסת כחולשה או כעיכוב. הספקנים מעוררים חשד. בהתאם לכך מתפתחת עוינות כלפי עולם הרוח והאקדמיה הנתפס כמי שמעמיד את הרציונליות במרכז במקום את הערכים המסורתיים. גם איבה כלפי העולם התרבותי היא סממן חתולי מובהק.
4. אי-הסכמה = בגידה
אם בתרבות המודרנית, או בקהילה המדעית, אי-הסכמה היא אמצעי להתקדמות ולהתפתחות, בעיני החתולים אי-הסכמה פירושה בגידה.
5. רתיעה מהשונה
הרגש הראשון שהחתוליזם ירצה לעורר יהיה איבה כלפי "פולשים" ו"מסיגי גבול". החתוליזם הוא גזעני מעצם טבעו.
6. ניצול התסכול
החתוליזם צומח על קרקע של תסכול אישי או חברתי. בצל משבר, איום או תחושת השפלה.
7. קונספירציה
החתוליזם נשען על תחושת מצור מתמדת וזקוק לאויב שמאיים להפיל את הסדר הקיים. האיום הוא גם חיצוני וגם קונספירטיבי פנימי. תחושת האיום מחזקת את הפחד ומגבשת זהות המצדיקה עוינות כלפי קבוצות מיעוט.
8. כוח וחולשה
האויב הוא חזק וחלש בו-זמנית. מהאויב יש לפחד, אבל גם להאמין אמונה שלמה שהוא ניתן להשמדה. אקו טוען שחוסר יכולת להעריך באופן אובייקטיבי את כוחו של היריב הוא סממן מובהק של חתוליזם.
9. מלחמת נצח
החתוליזם לא "נאבק למען החיים", אלא "חי למען המאבק". החיים, עד לקרב הסופי שאחריו ישלטו החתולים בעולם, הם מלחמה מתמדת. רק שם, בקצה האופק, יתרחש תור הזהב הסותר את עקרון המלחמה.
10. בוז כלפי העם
מנהיג החתולים יודע היטב שכוחו נשען על חולשת ההמון. חולשת ההמון היא הלוא הסיבה שהומלך כרודן. מתוך כך, הוא מפתח יחס של בוז כלפי עדת מעריציו.
11. פולחן המוות
החתוליזם דורש גבורה מתמדת. לדידו המוות אינו טרגדיה, אלא שיא של מימוש עצמי וגמול על חיים של הקרבה. ביטוי קיצוני לכך אפשר למצוא בסיסמתה של תנועת ה"פלנחה" בספרד: "Viva la Muerte" (יחי המוות).
12. מצ'ואיזם
החתוליזם מקדש גבריות וכוחנות ומקדם בוז כלפי נשים וכלפי זהויות מגדריות ומיניות שאינן הטרו-נורמטיביות. האובססיה המצ'ואיסטית מגולמת לא רק בשדה הקרב, אלא גם באהבת כלי נשק ובתאוות כוח. אקו כתב: "קנאת פין".
13. פופוליזם
העם הוא ישות אחידה בעלת רצון משותף, שאותו מפרשן עבור האזרחים החתול הגדול. בפועל, הציבור אינו שותף להחלטות אלא משמש תפאורה שבה "קול העם" נקבע מלמעלה.
14. "שיחדש"
שליטה פוליטית מתחילה בשפה. "שיחדש", כמו בספרו של ג'ורג' אורוול. השפה קלישאתית, דלה ופופוליסטית, ומושגים ישנים נטענים במשמעויות חדשות או מתרוקנים ממשמעותם המקורית.
לא הייתי מגיעה אל המאמר של אומברטו אקו אלמלא תורגם, הורחב ופורשן לפני שבע שנים (עוד טרום המהפכה המשפטית) על ידי מרדכי בר-און ז"ל. בר-און, אלוף משנה בצה"ל, היסטוריון וחבר כנסת ומי שהשכיל לשלב חנוניות ממסדית עם מחויבות לערכים דמוקרטיים, חש בערוב ימיו, בגיל 91, ובדומה לאומברטו אקו, דחיפות עצומה להתריע על תהליכים חתוליים שמתרחשים לא שם ולא אז, אלא פה. לכן תירגם, לכן הרחיב, לכן פירשן.
הורדתי את הספר שיצא בהוצאת "תשע נשמות" (מכאן המצאת ה"חתוליזם") וקראתי אותו בלילה רצוף אחד דרך מסך האייפון. אני כבר לא זוכרת בעקבות מה זה היה. פוגרום? קריאה לרצח שופטי בג"ץ? חוק הלכתי חדש? שקר מחודש? מרדכי דוד, משיח בן דוד, דוד זיני, חיילת נצפתה בחופשה עם ביקיני? בכל אופן, באותו לילה רציתי לאחוז בממשות לפני שאזיז את הזעזוע ממני והלאה. כל כך קל היום, בעידן הפוסט-אמת, כשהמציאות הפכה לחומר פרשני הנלעס דרך פילטרים של גזלוטים, שקרים, בינה מלאכותית, לברוח אל אי-הידיעה.
בזמן הווה, כשהדברים מתרחשים, קשה מאוד להבין את המציאות. זה נכון לגבי החיים הפרטיים שלנו, הדורשים את חוכמת הבדיעבד, כלומר את הפרספקטיבה, וזה נכון גם לגבי החיים הלאומיים שלנו. אבל כמו שאף אחד לא יטען היום שהחתוליזם האיטלקי של מוסוליני או הספרדי של פרנקו גילמו את הרוח הדמוקרטית, גם אם ישכתב אותה יונתן אוריך, כך גם ההיסטוריה תשפוט את הזמן השביר שלנו ותאמר את דברה.
אנחנו חייבות וחייבים להבין מה פה קורה פה, מה יכול להתבהר במבט לאחור, כשהמציאות העכשווית כבר תיכתב כהיסטוריה. לא כדי להשוות, אלא כדי לזהות. כדי לשבור את ההגה בזמן, רגע לפני שהחתול במגפיים יתחיל לצעוד גם כאן.
